נזק לרכב בחניה של אתר בנייה

על פי הנטען, בעת שהרכב, אשר היה בבעלותה ובחזקתה של המבוטחת, חנה באתר בנייה, נפגע על ידי זרוע מחפרון שהופעל על ידי הנתבע.

להלן פסק דין בנושא נזק לרכב בחניה של אתר בנייה:

פסק דין

     מבוא
1.     מדובר בתביעת שיבוב, בגין תגמולי ביטוח, ששולמו על ידי התובעת, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), בגין נזקים שנגרמו לרכב פרטי מסוג אופל אומגה, מ.ר. 64-108-23 (להלן: "הרכב"), שבוטח על ידה ונפגע בתאונה שארעה ביום 18.4.01.
     על פי הנטען, בעת שהרכב, אשר היה בבעלותה ובחזקתה של המבוטחת, חברת יאיר גשרים והשקעות בע"מ (להלן: "המבוטחת"), חנה באתר בנייה, בחמי יואב, נפגע על ידי זרוע מחפרון שהופעל על ידי הנתבע מס' 1, סולימני גולן (להלן: "הנתבע").
הנתבעת מס' 2, חוצבי המרכז בע"מ, היתה בעלת המחפרון ומעסיקתו של הנתבע.
     הנתבעת מס' 3, סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "סהר"), ביטחה את השימוש במחפרון, בביטוח אחריות כלפי צד שלישי.
סהר דחתה את הכיסוי הביטוחי ולפיכך, הוגשה על ידי הנתבעים 1 ו-2, הודעת צד ג' כנגד
סהר.

2.     בפתח הדברים, ראוי לציין כי נהג הרכב הנפגע, בן ציון סולימני, לא התייצב למתן עדות, למרות שזומן על ידי התובעת. סופו של יום ולאחר שבן ציון סולימני, לא התייצב לדיוני ההוכחות, שנקבעו לימים 14.3.04, 16.9.04 ו- 28.12.04, ויתרה התובעת על עדותו. מטעם התובעת העידו עו"ד קרן שטיינברג, העובדת במחלקת התביעות של התובעת והשמאי, מר שלום גלבוע.

3.     עוד ולמען שלמות התמונה יצויין כי נהג הרכב הפוגע, הנתבע, גולן סולימני, ונהג הרכב הנפגע, אשר בוטח על ידי התובעת, הינם אחים. יחד עם זאת, כלי הרכב המעורבים בתאונה, אינם בבעלותם האישית של הנהגים האחים אלא שהרכב הנפגע מצוי בבעלות חברת יאיר גשרים והשקעות בע"מ והמחפרון הפוגע, מצוי בבעלות הנתבעת מס' 2, חוצבי המרכז בע"מ.

4.     הנהג הפוגע, הנתבע, גולן סולימני, אף הוא לא התייצב למתן עדות ומשכך, לא הובאו על ידי הנתבעים 1 ו-2, עדויות כלשהן.

5.     מטעם סהר, העיד מר אילן ליפקין (להלן: "ליפקין"), העובד במחלקת התביעות של סהר.

     טענות הצדדים
6.     התובעת טוענת כי נוכח אי התייצבות הנתבע, גולן סולימני לעדות, יש ליתן פסק דין בהעדר התייצבות, כנגד נתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים").
     כן טוענת התובעת כי הנתבעים, לא הכחישו בכתב הגנתם את נסיבות ארוע התאונה ואף הודו מפורשות כי זרוע המחפרון פגעה ברכב, כאמור בסעיף 6 לכתב ההגנה ולפיכך, מכח הודאת בעל דין זו, דין התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 להתקבל במלואה. עוד טוענת התובעת כי בהעדר עדות מטעם הנהג הפוגע, לא עמדו הנתבעים, בנטל הראייה המוטל עליהם להוכיח טענותיהם בדבר רשלנות תורמת של נהג הרכב הנפגע.
     עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי דין התביעה כנגד סהר להתקבל, שכן נוכח עדותו של ליפקין ותצהיר תשובות לשאלון ת/3, ממנו עולה כי יום לאחר ארוע התאונה, נמסרה לסהר, הודעה על ארוע התאונה, אין כל בסיס לטענת סהר, בדבר חוסר שיתוף פעולה של המבוטחים: הנתבעים 1 ו-2.

7.     הנתבעים חוזרים למעשה ומודים בסיכומיהם כי זרוע המחפרון, פגעה ברכב, כפי שנאמר בסעיף א' 5 לסיכומי הנתבעים: "ביום 18.4.04 בשעה 18:00 או בסמוך לכך נכנס מר בן ציון סולימני... עם הרכב לתוך אתר הבניה והחנה אותו. כעבור זמן מה נפגע הרכב מזרוע המחפרון...". יחד עם זאת, טוענים הנתבעים כי האחריות לארוע התאונה, מוטלת על נהג הרכב הנפגע, בן ציון סולימני, אשר נכנס עם רכבו לאתר בנייה אשר הכניסה אליו היתה אסורה. עוד טוענים הנתבעים כי הודיעו לסהר, על מקרה הביטוח, תוך דרישה לשפותם בגין הנזק שנגרם וכי סהר דחתה את הכיסוי הביטוח, שלא כדין.

8.     סהר הכחישה, בכתב הגנתה, את נסיבות ארוע התאונה ולטענתה, בהעדר עדות של נהג הרכב הנפגע, בן ציון סולימני, לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה.
     עוד טוענת סהר כי דין התביעה נגדה להדחות, מחמת העדר שיתוף פעולה של הנתבעים -המבוטחים, וכי בנסיבות העניין, לאור ה"קירבה המשפחתית", בין נהג הרכב הנפגע והנתבע, שהינם אחים, דין התביעה להדחות, מחמת העדר כיסוי ביטוחי.

9.     לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול הדיון ובטענות הצדדים, סבורה אני כי דין התביעה כנגד הנתבעים, להתקבל במלואה וכי דין התביעה כנגד סהר, כמו גם דין ההודעה לצד ג', להדחות ואפרט את נימוקי.

10.     בפתח הדברים אבהיר כי משלא הוכח כי נהג הרכב הנפגע, אשר בנעליו, באה התובעת, אינו יודע ולא יכול היה לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לארוע התאונה, אין תחולה לכלל בדבר העברת נטל הראייה הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין ונקודת המוצא היא כי על התובעת, מוטל הנטל להוכיח את תביעתה.


     התביעה כנגד נתבעים 1 ו-2
11.     דין התביעה כנגד הנתבעים, להתקבל במלואה, מכח הודאת הנתבעים, בפגיעת זרוע המחפרון, ברכב הנפגע.
     בסעיף 6 לכתב הגנתם, הודו הנתבעים, הן בפגיעת זרוע המחפרון ברכב והן בהיות הרכב הנפגע, במצב חניה, בעת ארוע התאונה.
     משזרוע המחפרון, פגעה ברכב, בהיותו בחניה - יש בכך כדי להצביע על התרשלות הנתבע, כמפעיל המחפרון, שהרי ברור וסביר כי על מפעיל מחפרון, לוודא מצב השטח, טרם הפעלת זרוע המחפרון ולהימנע מלפגוע בכלי רכב החונים בטווח תנועת זרוע המחפרון. יצויין כי בכתב ההגנה אף לא נטען על ידי הנתבעים כי בנסיבות העניין, לא ניתן היה לראות את הרכב החונה, טרם הפעלת זרוע המחפרון וכל שנטען הוא להתרשלות של נהג הרכב הנפגע. משהנתבעים הודו, בפגיעת זרוע המחפרון, ברכב הנפגע, אין משמעות לאי התייצבותו של נהג הרכב הנפגע, בן ציון סולימני, לעדות שכן בהוצאת הנתבעים בדבר פגיעת זרוע המחפרון ברכב החונה, יש כדי להצביע על התרשלות מפעיל המחפרון ואחריותו לארוע התאונה. מעדותו של נהג הרכב הנפגע, ניתן היה, לכל היותר, ללמוד על כלל הנסיבות, לצורך הוכחת טענת הנתבעים, בדבר תרומת רשלנותו של נהג הרכב הנפגע, ודוק - נטל הראיה להוכחת טענה זו, מוטל על הטוען, דהיינו על הנתבעים.
     בנסיבות העניין, טענת הנתבעים כי נהג הרכב הנפגע התרשל בהחנותו את הרכב, בתוך אתר בנייה- לא הוכחה.
     מעבר לזאת שהטענה כי הכניסה לאתר הבניה, היתה אסורה, לא נטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים ולפיכך, הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, הרי שטענה זו, כמו גם יתר טענות הנתבעים, בדבר התרשלות נהג הרכב הנפגע, לא הוכחו, משנהג הרכב הנפגע והנתבע, שהינם אחים, בחרו במפגיע שלא להתייצב לעדות.
     הנטל להוכיח טענת רשלנות תורמת, מוטל כאמור על הטוען ומשהנתבע בחר שלא להתייצב ולא להעיד, בדבר נסיבות ארוע התאונה, דין הטענה בדבר תרומת רשלנותו של נהג הרכב הנפגע, להדחות.

התביעה כנגד סהר     
12.     סבורה אני כי בנסיבות העניין, דין התביעה כנגד סהר להדחות.
     אין חולק כי סהר ביטחה את השימוש במחפרון, בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. יחד עם זאת ולמרות חיוב הנתבעים באחריות לארוע התאונה, סבורה אני כי בנסיבות העניין, מן הראוי לפטור את סהר, מתשלום תגמולי ביטוח, מחמת העדר שיתוף פעולה של המבוטחים - הנתבעים, והכשלתם את ברור נסיבות הארוע.

13.     סעיף 23 (ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), קובע כדלקמן:
     "על המבוטח או על המוטב, לפי העניין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לברור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם".
     סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, ממשיך ודן בתוצאות הכשלת ברור החבות וקובע:
     "(א) לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה:
     (1) החובה לא קויימה או קויימה באחור מסיבות מוצדקות.
     (2) אי קיומה או איחורה לא מנע, מן המבטח את ברור חבותו ולא הכביד על הבירור.
     (ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את ברור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר".

14.     טענת סהר, בדבר אי מסירת הודעה על ארוע התאונה, אינה יכולה להתקבל באשר מעדותו של ליפקין ומתצהיר התשובות לשאלון, שניתן על ידי סהר, ת/3, עולה כי המבוטחים או מי מטעמם, מסר הודעה על ארוע התאונה, ביום 19.4.01, דהיינו יום למחרת הארוע ואין חולק כי מדובר במסירת הודעה במועד.
     יחד עם זאת, סבורה אני כי בנסיבות העניין, כאשר הנתבעים, הודו בפגיעת זרוע המחפרון ברכב מחד אך מאידך, הנתבע, גולן סולימני, בחר שלא להתייצב לעדות ולא למסור גרסתו בדבר נסיבות ארוע התאונה - הכשילו הנתבעים את אפשרותה של סהר לברר את שאלת החבות והיקפה בכלל ואת תרומת רשלנותו של נהג הרכב הנפגע, בפרט ולפיכך, ראוי לפטור את סהר מתשלום תגמולי ביטוח, מכח סעיף 24 (ב) לחוק חוזה ביטוח.
     בהמנעותו של הנתבע, כמי שהפעיל את המחפרון, מלהעיד, עשה הוא, במתכוון, דבר שהיה בו כדי להכביד על ברור חבותה של סהר, כמבטחת. בנסיבות העניין, לא ניתן לשער, באיזו מידה היתה סהר חבה בתשלום תגמולי ביטוח, לו היו הנתבעים, משתפים פעולה ולו היה הנתבע, מתייצב לעדות ומעיד על נסיבות הארוע, אופי האתר, מיקומו המדוייק של הרכב הנפגע וכלל הנסיבות, על פיהן ניתן היה להכריע בשאלת תרומת רשלנותו של נהג הרכב הנפגע, לארוע התאונה.

15.     זאת ועוד, יש להדגיש כי בעוד שהתובעת פעלה לזימונו לעדות של נהג הרכב הנפגע, אשר אינו נתון לשליטתה, הרי הנתבע, שהינו צד להליכים בתיק, בחר שלא להעיד. בנסיבות העניין, לא ניתן להתעלם מהיותם של נהג הרכב הנפגע והנתבע - אחים, ונוכח הודאת הנתבעים, בפגיעת זרוע המחפרון ברכב, עומדת הימנעותו המופגנת של הנתבע, מלהתייצב ולהעיד, לחובת הנתבעים, אך הנתבע, כמבוטח, אינו יכול לצפות לחסות תחת כנפי הכיסוי הביטוחי, שעה שבחר שלא להעיד והכשיל בכך את אפשרותה של סהר כמבטחת, לברר את שאלת החבות ולהוכיח את תרומת רשלנותו של נהג הרכב הנפגע.
הימנעותו של הנתבע מלהעיד, מצביעה, לכשעצמה, על חוסר שיתוף פעולה של המבטחת ולא זו בלבד שמכשילה היא את אפשרותה של סהר לברר את שאלת החבות אלא שאף יש בה כדי להכשיל את טענות הנתבעים כלפי סהר, במסגרת ההודעה לצד ג' שכן בהעדר עדותו של הנתבע, לא ניתן לקבוע האם היה מקום להטיל רשלנות תורמת על נהג הרכב הנפגע ובאיזה שיעור ולא ניתן על כן לקבוע, באיזו מידה היתה מחוייבת סהר בתשלום תגמולי ביטוח, לו היו הנתבעים, מקיימים את חובתם לשתף פעולה ולסייע לסהר לברר את שאלת החבות.

16.     כאמור, בנסיבות העניין, ומכח אי התייצבות הנתבע לעדות, ראוי לפטור את סהר מתשלום תגמולי ביטוח מכח סעיף 24 (ב) לחוק. יחד עם זאת ומעבר לדרוש, אוסיף כי לו היה הנתבע מתייצב ומעיד בתום לב, בדבר נסיבות ארוע התאונה, הרי שדין טענתה הנוספת של סהר, בדבר העדר כיסוי ביטוחי, מחמת "קרבה משפחתית", היה להדחות, שכן כלי הרכב הרלבנטיים; הרכב הנפגע והמחפרון, היו בבעלות חברות שונות ולא בבעלותם האישית של האחים. יוזכר כי הרכב הנפגע, היה מצוי בבעלות חברת יאיר גשרים והשקעות בע"מ ואילו המחפרון הפוגע, היה בבעלות הנתבעת מס' 2, חברת חוצבי המרכז בע"מ.
     כידוע, חברה הינה בעלת אישיות משפטית עצמאית ונפרדת. לפיכך, איני סבורה כי ניתן לאמר שהמבוטחת, בעלת הרכב הנפגע, כמבוטח סביר, היתה נמנעת מהגשת תביעה כנגד הנתבעים, מחמת קרבה משפחתית, בין מנהלי החברות או הנהגים, ובנסיבות אלה איני סבורה כי חלה הוראת סעיף 62 (ד) לחוק חוזה ביטוח, הדנה בתביעת תחלוף וקובעת כי "הוראות סעיף זה לא יחול אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבה או יחס של מעביד ועובד שביניהם".

     גובה הנזק
17.     הנתבעים 1 ו-2, לא חלקו בסיכומיהם, על גובה הנזק הנתבע. מעבר לצורך, יאמר כי לא הוגשה חוות דעת שמאי נגדית, מטעם הנתבעים וחוות דעת השמאי, מטעם התובעת, ת/2, לא נסתרה.
     זאת ועוד, וכפי שנאמר בע"א 7118/94 הכשרת הישוב נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ (4) 567: "מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות הביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן..." (שם, בעמ' 569).
     בנסיבות אלה, זכאית התובעת לשיפוי בגין התשלומים ששילמה למבוטחת, כמפורט בסעיף 8 לכתב התביעה ובתצהירה של עו"ד קרן שטיינברג, ת/1.

     סיכום
18.     סופו של יום וכפי שנקבע לעיל, דין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2, להתקבל במלואה.
     מאידך, דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 3, להדחות, כך גם דין ההודעה לצד ג', להדחות.
     
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 152,964 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום הגשת התביעה, 24.12.01, ועד מועד התשלום בפועל.
     כן ישאו הנתבעים 1 ו-2 בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד, בשיעור 20,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

     התביעה כנגד הנתבעת מס' 3, נדחית.

     לאור עמידת ב"כ הנתבעת מס' 3, על חקירת העדים, עו"ד שטיינברג והשמאי גלבוע, שלא היה כל צורך בעדותם - איני מחייבת את התובעת, בהוצאות הנתבעת מס' 3.
     
ההודעה לצד ג', נדחית גם היא, ללא צו להוצאות.





רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון