נזק לרכב בגין נסיון פריצה

להלן פסק דין בנושא ביטוח נזק לרכב בגין נסיון פריצה: פסק דין א. העובדות: 1. ביום ו' 25.2.05, החנה מבוטחה של התובעת את מכוניתו בחניון תת קרקעי של מלון דן פנורמה בתל אביב. 2. בשעות הערב המאוחרות נעשה ניסיון לפרוץ את המכונית ונגרם לה נזק כספי. 3. לא היתה מחלוקת כי נתבע מס' 1 נתפס בסמוך לחניון כחשוד בניסיון הפריצה. 4. התובעת פיצתה את מבוטחה ומונחת בפני תביעת שיבוב כנגד נתבע 1 כמזיק בפועל (נתבע זה נמחק כיוון שלא אותר) ונתבעות 2 ו-3 כבעלות ומחזיקות החניון. ב. הראיות: 5. (א) המבוטח העיד כי הגיע למלון לארוח בשישי שבת לאור חתונת ביתו ולאחר שודאו כי שמו מופיע ברשימות הפנו אותו לחניון מקורה עם שומר ומחסום בכניסה. (ב) לדבריו, לא קיבל כל פתק בכניסה. (ג) בשעות הערב של יום ו' בזמן הארוחה במלון, הגיע שוטר והודיע לו על ניסיון הפריצה והראה לו המכונית. הוא סרב לחתום על ההודעה ביום שישי ולכן השוטר חזר במוצאי שבת והחתימו על העדות. 6. (א) הקב"ט של המלון העיד כי מדובר בחניון סגור עם שתי כניסות לכלי רכב עם שוערים שתפקידם מוגבל רק לבדיקת הרכב וגבית עלות החניה. להולכי רגל יש כניסה נוספת מלובי המלון. (ב) אין סינון בכניסה לחניון בין אורחי המלון, לאנשים שאינם אורחים ונכנסים לחניון רק להחנות שם את רכבם. (ג) אין כל סידורי אבטחה בחניון ואין מצלמות אבטחה ובחניון מוצבים שלטים המורים כי אין הנהלת החניון אחראית על מקרה של גניבה, פריצה ואובדן רכוש או נזק בזמן שהות הרכב בחניון. 7. הודעתו של קב"ט המלון בזמן האירוע הוגשה והוא מתאר את לכידת נתבע 1 כדלקמן: "שהייתי בקומה התחתונה מתחת לחניון ושמעתי מכות פיצוצים של אבן על פח וזכוכית, עליתי עם המעלית מקומה 1 לקומה 2 בחניון וכאשר הגעתי לקומה 2 הבחנתי בחשוד שלבש כובע טמבל ג'ינס שהוא מנסה לשבור את החלון כאשר דרכי הייתה חסומה מלהגיע לחשוד וכאשר הוא הבחין בי עזב את החפץ שהיה בידו, שזה איזו אבן... והוא התחיל לברוח... אך לא הצליח כי הוא מסטול וכנראה שיכור". בהמשך מתאר העד כי היה בקשר עין עם החשוד שיצא מהמתחם וזאת עד לכידתו בידי השוטרים שהוזעקו למקום. ג. הפלוגתאות: 1. (א) התובעת טוענת כי הרכב חנה בחניון המלון בו התארח המבוטח ולכן הנתבעות הינן שומרות בשכר בהתאם לסעיף 12 (ב) לחוק השומרים תשכ"ז 1967 (להלן: "חוק השומרים"). (ב) התובעת טענה כי כדי להשתחרר מהאחריות היה על הנתבעות להוכיח כי הנזק נגרם עקב נסיבות שלא היה עליהן לחזותן מראש ולא יכול היו למנוע תוצאותיהן. הנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן ומכאן שאחריותן לנזק הינה מוחלטת. 2. (א) הנתבעות טענו כי התובעת לא הוכיחה כי המבוטח התארח במלון. בנוסף, השליטה ברכב כלל לא הועברה לחניון ולכן אין להחיל בעניינן את חוק השומרים. (ב) הנתבעות סיפקו שירותי חניה בלבד ולא שירותי אבטחה ומבחינה חוזית אין להן כל אחריות לנזק שנגרם וזאת לאור השילוט שהיה בחניון. (ג) מבחינה נזיקית האחראי היחיד לנזק הינו נתבע מס' 1 והעובדה כי נתפס במהלך ניסיון הפריצה ולא הצליח לממש כוונתו לגנוב את הרכב, רק מעידה כי לא הייתה כל רשלנות מצד הנתבעות במקרה זה. ד. דיון: 1. (א) המבוטח העיד לפני על התארחותו במלון ביום הרלוונטי ועורר רושם , אמין. (ב) התובעת אומנם לא המציאה קבלה ו/או אישור אחר לגבי האירוח במלון, אולם גם ב"כ הנתבעות לא חקר בשאלה זו חקירה נגדית ולא ביקש להביא עדות הזמה שבוודאי יכול היה להביאה כדי לשלול עובדה זו בהתאם לרשומות המלון. (ג) לכן, הנני קובע כי הוכח בפני כי המבוטח התארח במלון באותו היום וכי רכבו חנה בחניון המלון. 2. סעיף 12 ב' לחוק השומרים קובע כי : "לעניין נכסים של אורח במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר". המונח "נכסים הנמצאים במלון", פורש בצורה רחבה בפסיקה ככולל את כל שטחי המלון המיועדים לשימושם של אורחי המלון כולל מגרש החניה (ראה מאמרו של פרופ' י' וייסמן- שמירת נכסים- מחקרי משפט ט"ז (תשס"א) וכן ראה תיק אזרחי (ב"ש 5602/01 אסולין נ' לקסן ישראל בע"מ, בית משפט השלום בבאר שבע, הוצאה לאור בע"מ, ראה תיק אזרחי 13018/01 - מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מלון היאט ירושלים ואח', בית משפט השלום בירושלים, פורסם בדינים שלום כרך כ"ה עמוד 99. 3. (א) בהתאם לראיות שהובאו, החניון הרלוונטי משמש הן את אורחי המלון והן אנשים שאינם מנויים על אורחיו. בהתאם לדין החל, אחריות הנתבעות לרכב של אורח המלון שונה מלרכב של חונה שאינו אורח המלון (להלן: "חונה סתם"). (ב) לגבי חונה סתם, קובע סעיף 2 ב' לחוק כי "שהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר עם אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו. לגבי שירות חניון זה, יפים דבריה של כב' השופטת ד"ר ד. פלפל בשבתה בבית משפט השלום בת"א בתיק אזרחי 9813/85, שילוח- חברה לביטוח בע"מ נ' חניון הרכב בע"מ כדלקמן: "מצד אחד, אזרח תל אביבי מותש מחיפושים אחרי מקום חניה, שאינם מסופקים לו בצורה נאותה ע"י הרשות המוסמכת, ועל כל פנים, מקומות החניה אינם עונים על הדרישה מצד בעלי המכוניות הבאים לעיר. אזרח זה, מוכן לשלם כספים על מנת שיוכל לצאת ולבוא בנוחיות לצורך הסדרת ענייניו בעיר. מצד שני, החניון, נותן השירות, הינו גוף כלכלי, המבסס את מתן השירות על רווחים, וקיימת אפשרות בידיו לבטח נזקים הקיימים בתחומו, וגם להציב שמירה מעולה, אך אם החניון יעשה כן (ביטוח ושמירה מעולה) תגדל עלות החניה בחניונים ומשירות כמעט ציבורי ועממי, עלול זה להפוך להוצאה נכבדת, במיוחד אם העניין שרוצים לסדרו הוא פעוט, ובכך יפסיק החניון למלא את הפונקציה העממית של מתן שירות למטרות נוחיות ואילו העלות לצורך החניה תגדל. נראה לי, לכן, כי צורכי החברה וציפיות הבאים לחנות בחניון, מחייבים את המסקנה, כי לפחות לגבי סוג כזה של חניונים וצורת חניה כזו, לא קיימת חובת שמירה רציפה והדוקה. (ג) שונה הדין לגבי רכב של אורח המלון החונה בחניון דוגמת הרכב הרלוונטי לתביעה. לגבי רכב זה, אחריותו של המלון הינה אחריות מוגברת בהתאם לסעיף 12 (ב) והסייפא אינה חלה. אחריותו של שומר שכר מוגדרת בסעיף 2 (ב) כלדקמן: "שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של אחזקתו, פטור השומר אם אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". (ד) ברור כי במקרה של נכסים של אורח הנמצאים במלון, הסייפא של הסעיף אינה רלוונטית ואחריותו של המלון לשמור על אותם נכסים כולל רכב החונה בחניון המלון, נגזרת ממהות היחסים שבינו לבין האורח והינה אחריות מוגברת. מקובלים עליי בעניין זה דבריו של כב' השופט נועם סולברג בפסק הדין מנורה בע"מ נ' מלון היאט ירושלים ואח', הנ"ל כדלקמן: "האורח מבקש להנפש במלון ובסביבתו ולהסיר ממנו את טרדת השמירה על המכונית. בית המלון מספק שירות זה לרווחת אורחיו, שירות אשר כלול במחיר האירוח. גם בהנחה, שהחניון משרת אנשים נוספים לבד מאורחי בית המלון, אין בכך כדי לשלול את אחריותו של בית המלון כשומר שכר" (ראה בעניין זה י' אנגלרד "האחריות לגניבת מכוניות מתוך חניון- קשר השמירה ובעיותיו", משפטים י"א תשמ"א 1981). (ה) האבחנה בהתיחסות בין חניון רגיל לחניון של אורחי המלון מוצדקת גם בהתאם למבחנים שנקבעו ע"י כב' הנשיא ברק (כתוארו אז) ברע"א 270/01, תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ"ז 2817. אין כל הצדקה להטיל אחריות מוגברת בחניון רגיל כאשר מטרת הלקוח הינה למצוא מקום חניה בעיר הפקוקה ועלות החניה סבירה לעניין זה. שונה המצב כאשר אורח משלם עבור שהותו במלון סכום של מאות ואף אלפי שקלים חדשים ליום. יש הצדקה ויש אנטרס ציבורי מובהק שבאותם מקרים תדרש אחריות מוגברת של בעלי המלון לשמירת חפצי אותו אורח בתחומי המלון. במקרה כזה, תניות הפטור (כמו למשל שילוט המסיר אחריות ו/או כרטיס החניה שעליו נרשם כי אין החניון אחראי לנזק ו/או לגניבה), לא יחולו והמלון יהיה אחראי לנזק מכח חוק השומרים אלא אם המלון יוכיח כי האובדן ו/או הנזק נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. 4. מהראיות עלה כי החניון ממוקם מול חוף הים. מהראיות עלה כי אין כל שירותי אבטחה בחניון ואין מצלמות אבטחה. הקב"ט תאר את האדם שגרם את הנזק כאדם שבקושי עמד על רגליו מחמת היותו שיכור ו/או מסומם. מצב זה של אותו אדם בלט ונראה באופן ברור גם למרחוק. האם ניתן לומר כי במקרה זה הנזק ארע עקב נסיבות שלא ניתן היה לחזותן מראש? האם לא סביר שאדם דוגמת המזיק יכנס לתחום החניון אם לא תעמוד בפניו כל מגבלה לעשות כן? האם לא סביר כי כאשר אדם כזה יכנס לתחום המלון יגרם נזק לרכוש? התשובה לכל השאלות הינה ברורה. הנזק ארע כתוצאה מנסיבות שניתן היה לחזותן מראש וניתן היה למנוע תוצאותיהן. לכן, הנתבעות אינן פטורות מאחריות לנזק. 5. במאמר מוסגר העיר כי גם לו הייתי קובע כי חלה הסייפא של הסעיף, גם אז היה מקום לחייב הנתבעות לאור העובדה שהזנק נגרם כתוצאה מרשלנותן כפי שהדבר עולה מהנסיבות. 6. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות מס' 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 27,255 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 21.6.06 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעות מס' 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העד בסכום של 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פריצהרכבנזק לרכב