התובעת אינה חולקת על העובדה שבעלה המנוח היה חולה במחלת יתר לחץ דם. ברם, התובעת טוענת, כי לא הובהרו לה ולמנוח מהות המסמכים עליהם חתמו בפני פקידת הבנק. לדבריה, המסמכים לא תורגמו להם על ידי פקידת הבנק לשפה הרוסית, ולכן לא הבינו כי מדובר בהצהרת בריאות, הכוללת נתונים אודות מחלות קודמות. להלן פסק דין בנושא חתימה על הצהרת בריאות - אי ידיעת השפה העברית: פסק - דין עובדות מוסכמות בתאריך 7.5.96 נטלו התובעת ובעלה המנוח, שהיה רופא במקצועו, הלוואה מהבנק הבינלאומי (נתבע 1), בסך של 321,000 ₪. התובעת ובעלה חתמו על בקשה לקבלת הלוואה בפני פקיד הבנק מר גדי ארזי, ועל הסכם ההלוואה בפני פקידת הבנק, גב' חדווה הררי. כמו כן, חתמו על טופס הצהרת בריאות ועל אישור הצטרפות לביטוח חיים קבוצתי של הראל חברה לביטוח בע"מ (נתבעת 2). בטופס הצהרת הבריאות הצהיר הבעל, כי לא חלה בעבר ולא היה בטיפול רפואי במשך 24 חודשים שקדמו לחתימתו, בגין מחלות לב, כליות, יתר לחץ דם ועוד. ביום 8.8.00 נפטר בעלה של התובעת. לאחר פטירתו נודע כי סבל מיתר לחץ דם, מחלת כלי דם וכליות. פנייתה של התובעת לכיסוי המשכנתא מכספי פוליסת הביטוח, שנרכשה מהנתבעת 2, נדחתה על ידה בטענה שהמנוח לא הצהיר על מחלת יתר לחץ דם, ממנה סבל לפני החתימה על הצהרת הבריאות. טענות הצדדים התובעת אינה חולקת על העובדה שבעלה המנוח היה חולה במחלת יתר לחץ דם. ברם, התובעת טוענת, כי לא הובהרו לה ולמנוח מהות המסמכים עליהם חתמו בפני פקידת הבנק. לדבריה, המסמכים לא תורגמו להם על ידי פקידת הבנק לשפה הרוסית, ולכן לא הבינו כי מדובר בהצהרת בריאות, הכוללת נתונים אודות מחלות קודמות. נתבע 1 טוען, כי התובעת ובעלה המנוח שלטו בשפה העברית בצורה מספקת, והבינו את מהות המסמכים עליהם חתמו. נתבעת 2 טוענת, כי המנוח היפר את חובתו על פי הפוליסה והוראות סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן : "החוק"). לדבריה, המנוח השיב תשובות שאינן מלאות וכנות לשאלות שנשאל בטופס הצהרת הבריאות. לפיכך, ובהתאם לזכותה על פי סעיף 7(ג) לחוק ביטלה נתבעת 2 את הפוליסה, ולדבריה אינה חייבת בתשלום סכום התביעה. אי ידיעת השפה העברית התובעת ובעלה עלו לישראל בספטמבר 1990. עדותה של התובעת ניתנה בעברית טובה למדי. לדבריה, למדה יחד עם בעלה באולפן כחצי שנה, ולמרות שניתנה להם אפשרות להמשיך את הלימודים באולפן לכיתות גבוהות יותר, בחרו שלא לעשות כן (סעיף 4 לתצהיר התובעת). בני הזוג בחרו להתגורר בקרית טבעון, מפני שחברים, אשר למדו עם התובעת ברוסיה והגיעו ארצה לפניה "אמרו שזה מקום טוב יותר מחיפה" (ע' 2). בשנת 1995 החליטו בני הזוג לרכוש דירה בפרויקט "בנה ביתך" בקריית טבעון. למרות שחלפו 5 שנים ממועד עלייתם ארצה, ולמרות ששני בני הזוג למדו עברית באולפן, טענה התובעת, כי היא ובעלה לא הבינו משמעותם של המסמכים עליהם חתמו בפני פקידת הבנק. מר ארזי העיד, כי עבר על כל הפרטים המצויינים בבקשה לקבלת הלוואה, ביחד עם התובעת ובעלה המנוח. לדבריו, קיבל מהם נתונים אישיים, אותם ציין בטופס הבקשה, והשיחה עמם התנהלה בעברית. לדבריו: "אין כל אפשרות למלא את הבקשה להלוואה מבלי לנהל שיחה כאמור, ומבלי שהצדדים מבינים אחד את השני במהלכה של השיחה" (סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית). פקידת הבנק, גב' הררי, העידה כי אינה זוכרת את המקרה הספציפי, עקב חלוף השנים מאז, אך פירטה את נהלי העבודה בשנת 1996. לדבריה, נהגה תמיד להסביר ללווים את הצורך לעשות ביטוח חיים, לא בהכרח דרך הבנק (סעיף 10 לתצהירה). אינני מקבלת את טענתו של ב"כ התובעת, כי עדותה של פקידת הבנק היתה בלתי עקבית. ההיפך הוא הנכון. לו היתה גב' הררי מתיימרת לזכור את התובעת ובעלה, לאחר חלוף 10 שנים כמעט ולאחר שטיפלה במאות לקוחות מאז, הייתי מפקפקת באמיתות גרסתה. התובעת, לעומת זאת, לא הצליחה לבסס את טענתה, כי היא ובעלה לא הבינו את משמעותם של המסמכים עליהם חתמו. מדובר בבני זוג שהיו מודעים היטב לזכויותיהם, עד כדי כך שבחרו להשתתף במכרז לרכישת מקרקעין בפרויקט "בנה ביתך", ופנו לקבלת הלוואה בנקאית לשם כך. לפני שחתמו על מסמכי הביטוח, הכוללים את הצהרת הביטוח, חתמו בני הזוג על מסמכי ההלוואה בפני נציג הבנק גדי ארזי, ואף מסרו לו פרטים אישיים על עצמם. בין היתר מסרו נתונים אודות מקום עבודתם, תאריכי לידתם, כתובתם וכיוב' - הכל בעברית וללא עזרת מתורגמן. מקרה דומה לענייננו נדון בע"א 1513/99 דטיאשווילי נ' בנק לאומי, תק-על 2000 (3) 396. באותו מקרה אימץ בית המשפט (מפי כב' השופט ריבלין) את מסקנתו של בית המשפט המחוזי, כי "אילו ידיעותיה הלשוניות [של המערערת שם - ד.א.] היו דלות, כטענתה... לא היתה חותמת על מסמך, שאינה מבינה את תוכנו, מבלי שתבקש להסתייע, לצורך קבלת הסברים, בבן משפחה או בידיד". סבורה אני, כי גם במקרה דנן לא היו התובעת ובעלה חותמים על אסופת המסמכים, לרבות טופס הצהרת הבריאות, לולא הבינו היטב את משמעותם. ודוק: התובעת ובעלה המנוח פנו לבנק בבקשה לקבלת הלוואה, לצורך בנייה עצמית. מדובר בעסקת רצינית, בעלת משמעות כלכלית נכבדה. כל זאת עשו השניים ללא עזרת בן משפחה, ידיד או מתורגמן. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי דווקא בבואם לחתום על הצהרת הבריאות נשתכחה ממנה ומבעלה השפה העברית, עד כדי כך שלא הבינו כלל משמעותם של המסמכים עליהם חתמו, וכתוצאה מכך הצהירו הצהרת כזב בפני פקידת הבנק, לגבי מצבו הבריאותי של המנוח. לפיכך אני דוחה את התביעה כנגד נתבע 1. מחלת המנוח הנתבעת טוענת, כי לאחר פטירת המנוח וקבלת הדרישה לתשלום, החלה לבדוק את תיקו הרפואי וגילתה, כי סבל מגיל צעיר מלחץ דם חריג וטופל תרופתית במשך שנים. יתירה מכך, המנוח סבל גם מפגיעה ברשתית העין ובכליות בשל יתר לחץ דם. התובעת התייחסה בתצהירה לעובדת היותו של המנוח חולה במחלת יתר לחץ דם. לדבריה: "לו הייתי יודעת ביחד עם בעלי המנוח כי יש להצהיר על מצב בריאותי, הייתי מצהירה באמת ובתמים על בעיות לוחץ דם שסבל בעלי המנוח" (סעיף 21 לתצהיר). במהלך חקירתה הנגדית, ניסתה התובעת להרחיק עצמה ממחלתו של בעלה וטענה "אני לא שמתי לב, הוא לקח תרופות, מה אני צריכה לבדוק מה הוא לוקח" (ע' 7 ש' 12), אך בהמשך הודתה כי מדובר בתרופות נגד יתר לחץ דם (ע' 7 ש' 16). מדובר ברופא, אשר ללא ספק היה מודע לסכנה הטמונה במחלת יתר לחץ דם. המנוח טופל עוד בהיותו ברוסיה במרפאה המתמחה בבעיות לחץ דם, בעיר לין, שם הבין היטב את השפה הרוסית והיה מודע למשמעות הטיפולים. המנוח אף טופל, משנת 1991 ואילך, במרפאות קופ"ח בבעית יתר לחץ דם, נבדק במחלקה קרדיולוגית בחודש 1/92 ועבר בירור נפרולוגי בחודש 5/94, כאמור בחוות דעתו של ד"ר פרלוק, עד ההגנה מטעם נתבעת 2. התובעת טענה, שבעלה המנוח לא סיפר לה על הבדיקות והטיפולים שקיבל, ואף הפליגה עד כדי אמירה מביכה לפיה, "...לא היו לו בעיות אף פעם, אולי יש טעות במסמכים שלך, אולי זה מסמכים של מישהו אחר" (ע' 8). מחלת יתר לחץ דם היא מסוג המחלות שהנתבעת 2 אינה מעניקה לגביהן כיסוי ביטוחי. ד"ר פרלוק, המשמש כחתם אצל הנתבעת 2 העיד, כי אין אפשרות לאסוף נתוני תיק רפואי של כל אדם, כי התהליך לוקח 3,4 חודשים, ולכן חברות הביטוח מסתמכות על הצהרת הבריאות של הלווה עצמו (ע' 22). לדבריו, העובדה שהמנוח נפטר 4 שנים לאחר הוצאת הפוליסה, מעידה על נזק מצטבר, כתוצאה מיתר לחץ דם ופגיעה בשני אברי מטרה - עיניים וכליות (ע' 23). לדבריו "הפרוגנוזה היא מוות. חד משמעית. אלא אם כן משתלטים על לחץ דם - מה שלא קרה כאן" (ע' 24). ד"ר פרלוק מציין בחוות דעתו, כי לו היתה הנתבעת מודעת לבעיות לחץ הדם הכרוניות של המנוח, לא היתה מתקשרת עמו בפוליסת הביטוח. ב"כ הנתבעת 2 מציין בסיכומיו, כי התובעת לא חלקה על עובדה זו ולא הביאה בפני בית המשפט חוו"ד נגדית, או ראיה שיש בה כדי לסתור את עדותו של ד"ר פרלוק. הפרת חובת הגילוי נסיבותיו הרפואיות הקשות של המנוח מלמדות, כי המנוח הפר את חובת הגילוי החלה עליו, בכך שלא גילה כי הוא סובל ממחלת יתר לחץ דם. על פי סעיף 6(א) לחוק, חייב המבוטח להשיב תשובות מלאות וכנות, בעניינים שיש בהם כדי להשפיע על נכונות מבטח סביר לכרות את חוזה הביטוח. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי (ע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(2) 339, 356). המבוטח חייב למסור מיוזמתו למבטח כל פרט עובדתי, העשוי להיות רלבנטי ולהשפיע על שיקול דעתו, בבואו להחליט אם ברצונו להתקשר בחוזה הביטוח (פס"ד רוטנברג). הפרת חובת הגילוי מקנה למבטח על פי סעיף 7(ג) פטור מתשלום תגמולי ביטוח. הנתבעת הוכיחה, כי מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה עם המנוח, גם תמורת פרמיה מוגדלת, אילו ידע את מצבו הרפואי לאשורו, כאמור בסעיף 7(ג)(2) לחוק. בענייננו התבקש המנוח להצהיר, כי לא חלה במחלת יתר לחץ דם ב- 24 חודשים, עובר לחתימתו על הצהרת הבריאות. הצהרתו היתה כוזבת, הן באשר למצבו הבריאותי, והן באשר למחלות נוספות מהן סבל כתוצאה מיתר לחץ דם. בנסיבות אלה, צודקת הנתבעת 2 בטענתה, כי אין לחייבה בתשלום על פי פוליסת הביטוח, ואני דוחה את התביעה גם נגדה. סוף דבר אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים ובתשלום שכ"ט עו"ד, בסך של 4,000 ₪ לכל אחד מהם, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. רפואהמסמכיםהצהרת בריאותהאקדמיה ללשון