זכות סוכן ביטוח לעמלות לאחר סיום עבודתו

נפסק כי אין כל בסיס לתביעת סוכן ביטוח לקבלת רווחים מעמלות ששולמו לחברה על ידי חברת הביטוח בגין הפוליסות שהיו בטיפולו לאחר סיום עבודתו.

להלן פסק דין בנושא זכאות לעמלות סוכן ביטוח לאחר סיום עבודתו:

פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.     ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב [עב 200023/99; סגנית השופטת הראשית (כתוארה דאז) עליה פוגל), אשר דחה את תביעת המערער לתשלום יתרת שכר עבודה בשיעור של 50% מהרווחים לאחר ניכוי הוצאות, שקבלה המשיבה מס' 1 (להלן - החברה) ממבוטחים שהיו בטיפול המערער.

הרקע העובדתי

2.     המערער עבד בחברה, שהיא סוכנות ביטוח בבעלות המשיב מס' 2 (להלן - המשיב) החל מיום 1.12.1990 ועד ליום 31.3.1992. במסגרת תפקידו בחברה מכר המערער, בין בעצמו ובעיקר באמצעות סוכני מכירות אותם גייס או הדריך פוליסות ביטוח חיים של מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן - מנורה) לעולים מברית המועצות.

3.     בהתאם למוסכם בין הצדדים היה המערער אמור לקבל בתמורה לעבודתו בחברה, מחצית מן העמלה שקיבלה החברה ממנורה בגין פוליסות של מבוטחים שהיו בתחום טיפולו של המערער (להלן - העמלה), בניכוי הוצאות רכישה, פרסום ואדמיניסטרציה (להלן - ההוצאות). עד להתחשבנות בין הצדדים ביחס לחלקו של המערער בעמלה, קיבל המערער מן החברה משכורות חודשיות.

4.     על פי גרסת המערער, לא מלאה החברה אחר התחייבותה, לערוך התחשבנות לגבי חלקו של המערער בעמלה ולא שלמה את המגיע לו בהתאם למוסכם איתו.

5.     משכך, בתאריך 21.3.1993 הגיש המערער תביעה נגד החברה לבית הדין האזורי בתל אביב (תב"ע נד/107-3, להלן - התביעה הראשונה). בתביעה זו עתר המערער לסעדים הבאים:
א.     המצאת רשימה שמית של לקוחות אשר על יסוד הביטוח שלהם יש לערוך את ההתחשבנות בין הצדדים.
ב.     עריכת מאזן חשבונאי על יסוד הפרטים הנ"ל וחיוב החברה לשלם למערער 50% מהרווחים שקבלה מאת הנפרעים בפועל, לרבות עמלת יתר ודמי גביה למשך שלוש שנים.

6.     במהלך הדיון המוקדם בתביעה הראשונה הסתבר שבחודש נובמבר 1994 המציאה החברה למערער את המסמכים שנתבעו על ידו, כאמור בסעיפים א ו-ב לעיל (נ/3). בעקבות המצאת מסמכים אלה, מחקה הרשמת דייגי ביום 5.2.1995 את התביעה הראשונה.

7.     בחודש מרץ 1999 הגיש המערער את התביעה, מושא ערעור זה (להלן - התביעה השניה), בה נתבעו סעדים שהיו, למעשה, זהים לתביעה הראשונה, למעט נקיבה בסכום של כ - 600,000 ש"ח כסכום התביעה בתביעה השניה.

פסיקת בית הדין האזורי

8.     בית הדין האזורי ניתח אחת לאחת את הראיות שהביאו הצדדים וקבע את הממצאים הבאים:

א.     המסמך הקרוי "עקרונות העסקה - מירוצ'ניק מיכאל" (להלן - מסמך העקרונות) העוסק באופן חישוב התמורה לה זכאי המערער נערך אומנם בסיום עבודתו של המערער, אך הוא נועד להציג את פרטי ההתקשרות בין הצדדים מלכתחילה.
ב.     המערער אומנם לא חתם על מסמך העקרונות, אך הוא הסתמך עליו בתביעתו.
ג.     על המערער מוטל הנטל להוכיח את טענתו, לפיה על פי מסמך העקרונות זכאי הוא ל-50% מהרווחים לפני מס שקבלו המשיבים כתוצאה ממכירת פוליסות הביטוח ומחידוש פוליסות הביטוח שבוטלו ואשר היו בטיפול המערער בניכוי ההוצאות. לשם כך על המערער להוכיח מהן העמלות ששולמו למשיבים מדי חודש בגין אותן פוליסות ומהן ההוצאות אותן יש לנכות, ומכאן היתרה העומדת לזכותו. בנטל זה לא עמד המערער.
ד.     לטענת החברה, ניתן לקבל נתונים רלוונטיים לתביעת המערער רק לגבי תקופה של שבע שנים אחרונות ולא לתקופת העבודה של המערער שהחלה כאמור בשנת 1990 והסתיימה בשנת 1992.
ה.     עד ההזמה של המערער, מר אדטגי, אישר טענה זו. עד זה עצמו הביא מסמכים המתייחסים לחודש ינואר 1994, אך אין להם רלוונטיות לתביעת המערער. כמו כן לא ידע עד זה לומר מהן הפוליסות שהיו בטיפול המערער. גם עדת ההזמה הגב' ריומקינה לא חזקה את גרסת המערער, באשר עדותה התייחסה לעמלות בתקופה בה הייתה עצמאית.
ו.     על פי הרשימה שהגישה החברה למערער עוד בחודש נובמבר 1994 הסתכמו התקבולים שקבלה החברה בגין פוליסות שנמכרו בתקופת עבודת המערער ב - 99,000 ש"ח, בעוד שההוצאות הגיעו ל-145,159 ש"ח, היינו לחברה היו הפסדים ולא רווחים בגין פוליסות אלה.
ז.     גרסתו של המערער ביחס לחישוביו מבוססת על השערות ולא על נתונים מדויקים, ויש בה סתירות רבות. אף המומחה מטעם המערער ערך חישוביו על סמך דו"חות שלא ערך אותם, אין הוא יודע מי ערך אותם ומה מידת אמיתותם.
ח.     לא הייתה התחייבות של החברה לשלם למערער עמלת יתר, והיא גם לא קבלה עמלת יתר ממנורה, עבור פוליסות בטיפול המערער.
ט.     ככלל, המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו ולעומתו הרימה החברה את הנטל המוטל עליה, להוכיח את גרסתה. בכל מקרה המשיב אינו חב אישית בחובות החברה.

תמצית טענות המערער בערעור

9.     בערעורו טען המערער את הטענות הבאות :

א.     המערער הוכיח את קיומו של חוזה בעל פה ואת הסכומים שעליו לקבל מהחברה. בגרסתו תמך העד יצחק אדטגי אשר קבע, בעדותו, כי הוא מסתמך על פוליסות שנעשו בשנים 1992 - 1990. גם העדה הגב' ריומקינה תמכה בטיעונו.
ב.     בית הדין האזורי התעלם מהתחמקות המשיב להמציא נתונים שניתן היה להמציא ולסייע בכך לבית הדין בפסיקה על יסוד נתוני אמת. המשיב התגלה כבלתי אמין.
ג.     במקרה בו כל הנתונים מצויים אצל החברה, היה על בית הדין לפסוק לזכותו אפילו על דרך אומדנא.
ד.     המחלוקת בין הצדדים מתמצית בעיקרה בשניים אלה : הזכות לקבל כספים בגין פוליסות שמכר המערער במהלך עבודתו, גם כשאלה התקבלו לאחר סיום עבודתו וזכות המערער לתשלומים בגין עמלת יתר ודמי גביה.
ה.     את חישוב הכספים המגיעים למערער יש לעשות על פי מספר הפוליסות שמכרו מקדמי המכירות שבפיקוח המערער. מספר זה ניתן ללמוד מנתונים המעידים על מספר פוליסות קטן בטרם החל המערער בעבודתו אצל החברה, ועל יסוד נתונים שונים המצויים בחומר הראיות. כמו כן ניתן לדעת מהן הפוליסות שבהן טיפל המערער, משום שהן של יוצאי ברית המועצות הניתנים לזיהוי לפי מספרי תעודות הזהות שלהם.

תמצית טענות החברה בערעור

10.     החברה טענה, כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי על קביעותיו ונימוקיו, וכי המערער מבקש מערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית הדין האזורי, וזאת שלא על פי ההלכה הקיימת. הוסיפה החברה וטענה את הטענות הבאות :

11.     המערער מסתמך, למעשה, על ההסכם בין הצדדים עליו לא חתם רק שהוא מפרש את המילים "רווחים מהנפרעים" ככוללים גם עמלת יתר ובנוסף דמי גביה. את נכונות הפירוש לו טוען המערער לא הוכיח.

12.     על פי לשון הסכם העקרונות התחייבה החברה להמציא למערער עד ליום 31.5.92 מאזן לצורך התחשבנות בין הצדדים, ברור שמאזן זה לא יכול לכלול סכומים לאחר תאריך סיום עבודתו שחל ביום 31.3.1992. גם תנאי עריכת יתרת חשבון לזכות או לחובה המצוי בהסכם העקרונות מעידה על גמר חשבון למועד סיום העבודה.

13.     למערער היו כל המסמכים בעת הגשת התביעה הראשונה ולא הייתה כל סיבה להגיש התביעה השניה כה מאוחר. מכל מקום, החברה עמדה בצו גילוי המסמכים שהוצא כנגדה והמסמכים שהמציא העד אטדגי לא תומכים בגרסת המערער.
14.     המערער לא הוכיח את זכותו לעמלת יתר, מה גם שהחברה הוכיחה שלא קבלה עמלת יתר לגבי פוליסות שהמערער טיפל בהן.

הכרעה

15.     בחינת טענות הצדדים בערעור זה מגלה, שבעיקרו של דבר, שני הצדדים מסתמכים על אותם הסכמים לגבי זכויות המערער שנתבעו בתביעה, מושא ערעור זה.

16.     ההסכמים עליהם מסתמכים הצדדים הם הסכם העקרונות והסכם הפסקת עבודה (להלן - הסכם הפסקת העבודה).

17.     הסכם העקרונות קובע :

"1.     המשכורות ששולמו לעובד היו על חשבון רווחים עתידיים מתיק הביטוח שבטיפולו, בהתאם לנוסחת ההשתכרות שתפורט לעיל.
2.     לעובד נעשה ביטוח מנהלים בהפרשות לפיצויים, תגמולים ואובדן כושר בעבודה.
3.     לעובד הובטח תגמול מיוחד שווה ערך.... [הכתב לא ברור - ע.ר] ששילמה "מנורה" בשקלים בגין נופש בתורכיה.
4.     נוסחת ההשתכרות של העובד בתקופת עבודתו בחברה היתה כדלקמן:
     50% מסה"כ הרווחים שקבלה החברה בפועל מהנפרעים בגין תיק הביטוח שבטיפול העובד, בניכוי הוצאות רכישה, פרסום ואדמיניסטרציה.
5.     יתרת חשבון העובד ליום עזיבתו (לחובה או לזכות) מורכבת מהסכום המתקבל מחיבור סעיפים 3 ו-4 לעיל בניכוי הסכומים שפורטו בסעיף 1 ו-2 (חלק המעביד בלבד) לעיל".


18.     הסכם הפסקת העבודה קובע:

     "הואיל ועבודתו של העובד הופסקה על ידי     החברה מיום 31.3.92 עקב חוסר התאמה לתפקיד;

     והואיל וברצון הצדדים לסיים הנושא בצורה הוגנת ובהסכמה;

     אי לכך מוסכם ומוצהר בין הצדדים כדלקמן:

1.     המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם עצמו.

2.     יערך מאזן חובה/זכות בין הצדדים לפי תנאי העבודה והעקרונות שסוכמו במהלך העבודה, והמפורטים בנספח א' להסכם.

3.     במידה ותוצאות המאזן יראו כי החברה חייבת כסף לעובד, תשלם החברה החוב לאלתר.

4.     במידה ותוצאות המאזן יראו כי העובד חייב כסף לחברה, מסכימה החברה כי העובד ישלם חובו בששה תשלומים רצופים וצמודי מדד, על מנת להקל עליו, כמחווה של רצון טוב.

5.     המאזן יוכן על ידי החברה, ויכלול את הפרוט החשבונאי ורשימה שמית מפורטת עליה הוא מבוסס.

6.     המאזן ימסר לעיון העובד עד ליום 31.5.92".


19.          אין מחלוקת, שההסכמים הנ"ל לא חתומים על ידי הצדדים, וכי יצאו לאור בסמוך לסיום העבודה של המערער בחברה, אך ההבדל בין המערער לחברה ביחס לפרשנותם מתבטא כאמור בשניים:

א.     לטענת המערער, המונח "נפרעים" המופיע בהסכם העקרונות כולל גם את זכותו של המערער לחישוב מחצית מהרווחים גם מ"עמלת יתר" ומ"דמי גביה" שקבלה החברה ממנורה.

ב.     חישוב הרווחים צריך להיעשות לגבי הפוליסות שהיו בטיפול המערער לא רק לגבי תקופת עבודתו בחברה אלא גם לאחר סיומה.

20.     כאמור, בית הדין האזורי לא קיבל טענות אלה של המערער והדין איתו. הסכם יש לפרש קודם כל לפי לשונו. בהסכם העקרונות מופיע הביטוי רווחים שקבלה החברה בפועל "מנפרעים". הביטוי עמלת נפרעים יש לו משמעות ברורה וידועה בענף הביטוח, כשם שיש משמעות למונחים "עמלת יתר" ו"דמי גביה". אין מדובר במונחים חופפים, אלא במונחים נפרדים (ראה ציון המונחים הנפרדים בחוו"ד המומחה, יהודה פלדמן). גם בהסכמים עם ולריה רומקינה נכתב במפורש, כי היא זכאית לעמלת יתר. לא כן בהסכם העקרונות, בו לא נכתבה זכאות לעמלת יתר וגם לא לדמי גביה.

21.     המערער המסתמך במפורש על הסכם העקרונות כמקור לזכויותיו בתביעה הראשונה והשניה, לא ימצא בו כל רמז לחיוב בתשלום עמלת יתר או דמי גביה.      המערער תבע אומנם גם בתביעה הראשונה תשלום בגין עמלת יתר ודמי גביה, אך בפרוטוקול הדיון בתביעה הראשונה התרכז המערער בטענה אחת בלבד והיא, שדו"ח העמלות שהגישה החברה (נ/2) מתייחס רק לתקופת העבודה של המערער, בעוד שהוא תובע עבור שלוש שנים.
     אין המערער מציין בדבריו בפרוטוקול הנ"ל מאומה לגבי התביעה לעמלת יתר ולדמי גביה, למרות שנ/2 כולל אך ורק עמלות שקבלה החברה ממנורה בגין "נפרעים".
     
ואלה דברי המערער ופרקליטו דאז:

"ב"כ התובע: אני מאשר שקיבלנו את חשבון הנתבעת שבו היא מפרטת את העמלות שהיא קיבלה מחב' "מנורה" והתשלומים שהיא שילמה לסוכני המשנה שלה. לא קיבלנו שום חשבון להוצאות הרכישה, זולת הפרוט הזה. טוען חברי שהחשבון הוא לפי הסכם של ההכנסות בפועל. אנחנו טוענים שההכנסות בפועל אינן מורכבות מתשלום של שנה אחת, וזה מתייחס לשנה אחת - שנה ורבע שעבד בה התובע בנתבעת, הדו"ח שהוגש הוא רק חלקי, איננו מכסה את כל ההוצאות וההכנסות בפועל.
התובע: לפי ההסכם אני זכאי ל-50% מהרווחים. אני מודע לכך שרווחים הכוונה לאחר ניכוי הוצאות. אני מודה שקיבלתי כל חודש מקדמות, ע"ח הרווחים. אני מסכים שבסוף צריך היה להתחשבן ולראות אם לי מגיע יתרת רווחים, או שקיבלתי מקדמות יותר מהמגיע, ולכן מגיע ממני החזרים".
ב"כ התובע: על יסוד הדו"ח שהוגש על ידי הנתבעת, אבקש להגיש כתב תביעה מתוקן. אני לא מקבל את נכונות הדו"ח. אני גם טוען שהוא מסולף אבל הנתונים שבו נכונים. אלא שהמחלוקת ביננו היא שאני טוען שלמרשי מגיע 50% מרווחי העמלות לתקופה של 3 שנים מאז שהתחיל בעבודה וחרף העובדה שעבד שנה ורבע".

22.     נראה שהדברים מדברים בעד עצמם ומהם ניתן גם ללמוד שהחברה גלתה למערער בנ/2 ובנ/4 את כל מה שהיה זקוק לו להגשת התביעה הראשונה והשניה והמערער הסתפק בגילוי זה, אלא שדרש כאמור תשלום עבור שלוש שנים. מכאן שכל טענות המערער על הסתרת נתוני אמת על ידי החברה לגבי סכומי העמלות שזכאי להן המערער, אינן עולות בקנה אחד עם דברי פרקליטו של המערער והמערער עצמו בפרוטוקול התביעה הראשונה, לפיהם משתמע שהוא מסתפק בחומר שהוגש לו להגשת תביעה מתוקנת.

     ואלה דברי פרקליט המערער דאז:

"אני חושב שזה ניתן לתיקון [כתב התביעה - ע.ר.] מכאן שבלאו הכי עברו ה-3 שנים שאנו טוענים להם בתביעה המתוקנת על כל העילות והסכומים...
אני מסכים למחיקת התביעה ואשקול להגיש תביעה חדשה בעילות שהעליתי בעת הכנת הדיון".


23.     גם את טענת המערער לגבי זכאותו לקבלת רווחים בגין עמלות ששולמו לחברה על ידי מנורה לאחר סיום עבודתו בחברה יש לדחות. אין בסיס לתביעה זו באף אחד מההסכמים. בהסכם העקרונות דובר על "יתרת חשבון העובד ליום עזיבתו", ועל נוסחת ההשתכרות של העובד בתקופת עבודתו בחברה.
     גם בהסכם הפסקת העבודה דובר על התחשבנות לפי הסכם העקרונות ועל מאזן חובה וזכות נכון ליום סיום עבודתו של המערער ביום 31.3.1992. בהקשר זה יש גם לציין, שהמאזן שהתחייבה החברה להגיש למערער בדבר יתרות הזכות או החובה אמור היה להימסר לו עד ליום 31.5.92, הווה אומר סמוך לסיום העבודה, אם כי בפועל נמסר מאוחר יותר.

24.     מסקנת הדברים היא, שאין בהסכמים כל בסיס לתביעת המערער לקבלת רווחים מעמלות ששולמו לחברה על ידי מנורה בגין הפוליסות שהיו בטיפולו לאחר סיום עבודתו. טענת המערער להסכם בעל פה איתו בנושאים אלה השנויים במחלוקת בין הצדדים, אין לה ולו שמץ ראיה בחומר הראיות, ובדין קבע בית הדין האזורי שהמערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו בעניין זה.

25.     התחשיבים שערך המערער בתביעתו ובסיכומיו המסתמכים על מספר הפוליסות האמיתי שהיו בטיפולו, אין להם כל ראיה ממשית בחומר הראיות, והם מבוססים על השערות אומדנות ונתונים שלא הוכחו. העדויות והראיות עליהן ביקש המערער להסתמך, רחוקות מאד מהוודאות הדרושה להוכחת תביעתו, כפי שהסבירה החברה בסיכומיה, וכפי שקבע בית הדין האזורי. מה שאכן הוכח, הוא, כי הבסיס הנכון לחישובים הם המוצגים נ/2 ונ/4 שהמערער עצמו הסכים בפרוטוקול התביעה הראשונה, שהם ממצים את הדרוש לו כבסיס לתביעתו, למעט התביעה לתשלום בגין שלוש שנים, ועל פי מוצגים אלה היה על המערער לשלם לחברה כספים ולא לקבל ממנה.

26.     סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם לחברה תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולמו ההוצאות תוך המועד האמור ישאו הן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המצאת פסק הדין למערער ועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חובת סוכן ביטוח

  2. ביטול רשיון סוכן ביטוח

  3. מצג שווא מצד סוכן ביטוח

  4. שלילת רישיון סוכן ביטוח

  5. החזר מקדמות לסוכן ביטוח

  6. זכות הטיעון של סוכן ביטוח

  7. דחיית תביעה נגד סוכן ביטוח

  8. עבירה פלילית של סוכן ביטוח

  9. מצג שווא רשלני של סוכן ביטוח

  10. ערעור סוכן ביטוח - שלילת רישיון

  11. תביעה נגד סוכן ביטוח לתשלום פרמיות

  12. חובת סוכן הביטוח לבדוק תאונות קודמות

  13. זכות סוכן ביטוח לעמלות לאחר סיום עבודתו

  14. תביעה נגד סוכן ביטוח בגין העדר ביטוח צד ג' לרכב

  15. תקנות הפיקוח על עסקי-ביטוח (רשיון לסוכן-ביטוח), תשכ''ט-1969

  16. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (פטור מחובת התמחות או בחינות של סוכני ביטוח, יועצים פנסיונים וסוכני שיווק פנסיוני), התשס''ו-2006

  17. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (בקשה לרישיון, הכשרה, התמחות ובחינות של סוכני ביטוח, יועצים פנסיוניים וסוכני עיסוק בייעוץ פנסיוני), התשס''ו-2005

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון