להלן פסק דין בנושא התיישנות ביטוח תלמידים: פסק דין 1. בפניי תביעה לתגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידי המוסדות הלימודיים של עיריית ירושלים שהוציאה הנתבעת בשנת הלימודים תש"ס. בנם של התובעים טבע בכנרת, ונפטר בתאריך 06.07.01 ובגין אירוע זה הוגשה התביעה. התובעים הינם עזבונו והוריו של המנוח. 2. טענתה היחידה של הנתבעת היא כי התביעה התיישנה, וזאת לאחר שהנתבעת חזרה בה מהטענה כי המנוח לא היה תלמיד מן המניין במועד בו אירעה התאונה ולאחר שהיא ויתרה על הטענה לפיה המנוח לא היה מבוטח. 3. אין מחלוקת כי התביעה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר שהמנוח נפטר, אלא שלטענת התובעים יש להאריך במקרה זה את תקופת ההתיישנות וזאת מהסיבות הבאות: א. התיישנות שלא מדעת. ב. יש למנות את תקופת ההתיישנות רק מהמועד בו היה המנוח מגיע לגיל 18. ג. לתובעים נגרמה עקב מות המנוח נכות נפשית והם אינם יכולים לדאוג לענייניהם ולכן אין להביא משך זמן זה בחשבון במניין תקופת ההתיישנות. התיישנות שלא מדעת 4. לטענת התובעים העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מהם, מסיבות שלא היו תלויות בהם ואף לא יכלו למנוע. לטענתם, הם ידעו על קיומה של הפוליסה רק סמוך ל- 12/04 ולכן, מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד זה. לטענת הנתבעת, הביטוח בו מדובר נערך על פי חוק ולכן מדובר בחזקה שבדין ומשכך, על התובעים לדעת על קיומו ותחולתו. עוד לטענת הנתבעת, התובעים אינם עומדים בארבעת התנאים להתיישנות שלא מדעת שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות. 5. סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח -1958 קובע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". הסעיף מכיל ארבעה תנאים שבהתקיימם נדחית תחילתה של תקופת ההתיישנות. א. נעלמו מהתובעים העובדות המהוות את עילת התביעה. ב. העובדות הן מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התובענה. ג. אי ידיעת העובדות הנה מסיבות שאינן תלויות בתובעים. ד. גם בזהירות סבירה לא יכלו התובעים לגלות את העובדות. רק אם יוכיחו התובעים התקיימות התנאים במצטבר, יוכלו להישען על סעיף 8 לחוק. 6. אביו של המנוח העיד כי: "רק בחודש 12/04 נודע לי, כי קיימת פוליסת ביטוח תאונות אישיות אשר על פיה מגיע לבני המנוח פיצוי על פי הפוליסה. עו"ד ג'וני שחאדה אשר מייצג אותי בתיק הפלילי, יידע אותי לראשונה בעניין זה ואף פנה בתאריך 8.12.04 בשמנו לחברת הביטוח בדרישת תשלום" (סעיף 7 לתצהיר התובע). "מעולם לא קיבלתי הודעה מחברת הביטוח, מהעירייה או מגורם כלשהו על קיומה של פוליסה כזו ומעולם לא נשלחה אליי הפוליסה או תעודה בה מפורטים זכויות ילדיי כתלמידי בית הספר" (סעיף 10 לתצהיר). "גם לאחר האסון שפקד אותנו אשר שימעו הגיע לכל מורי בית הספר ולמנהל בית הספר, אף אחד לא יידע אותי בדבר קיומה של הפוליסה" (סעיף 11 לתצהיר). בחקירתו הנגדית נשאל התובע והשיב: "ש. אתה יודע שעל פי החוק כל התלמידים בארץ חייבים להיות מבוטחים בביטוח תאונות. ת. אף פעם לא ידעתי מזה" (עמוד 29 לפרוטוקול). התובעת העידה: "עד לאותו יום שבעלי מסר לי כי ישנה פוליסה המכסה תאונות של תלמידים, לא ידעתי כי קיימת פוליסה כזו" (סעיף 6 לתצהיר). 7. הגב' ניקו דרשן, עובדת העירייה אשר נתנה עדות מטעם הנתבעת, העידה כי בשנים הרלבנטיות לתביעה הייתה העירייה שולחת להורי התלמידים את אגרת הביטוח ובצדו השני היה מופיע תקציר הפוליסה. לפי עדותה, החל מהשנה הנוכחית נשלחת להורים הפוליסה (עמוד 25 לפרוטוקול). התובע נשאל והשיב: "ש. אתה מקבל דואר הביתה. ת. מהבית משפט כן ש. בכלל ת. כן ש. קיבלת טופס תשלום בדואר מבית הספר או מהעירייה. ת. אף פעם לא ש. איך אתה מסביר שהטופס הזה נשלח לכל ההורים בדואר ורק אליך הוא לא הגיע. ת. תשאל את העירייה (עמוד 29 לפרוטוקול). מעדותה של הגב' דרשן עלה כי התובעים לא שילמו את האגרה שנדרשו וכי קיים בעירייה חוב גם בגין ילדים נוספים של התובעים (עמוד 27 לפרוטוקול) ועדות זו תומכת בעדות התובעים על כך שלא קיבלו את דרישות העירייה ולא היו מודעים לקיומו של הביטוח. 8. מהראיות בתיק עלה כי המנוח לא היה רשום כתלמיד במאגר הנתונים של העירייה וגם עובדה זו תומכת בכך שלא נשלח אל התובעים שובר התשלום או מסמך אחר שיש שבו פרוט של הכיסוי הביטוחי. 9. מנהל בית הספר, מר חד'ר עוביד, אשר נתן עדות בתיק העיד כי הוא עצמו לא היה ער לכך שהפוליסה חלה על תאונות שקורות מחוץ לבית הספר. לפי עדותו בית הספר אינו מיידע את התלמידים על דבר קיומה של הפוליסה (עמוד 13 לפרוטוקול). עדות המנהל תומכת בעדויות התובעים. 10. אני מקבלת, אפוא, את עדות התובעים על כך שלראשונה נודע להם על דבר קיומה של הפוליסה בחודש דצמבר בשנת 2004. 11. לטענת הנתבעת, מאחר ומדובר בביטוח לפי חוק, קיימת חזקת ידיעה לגביו. התובעים טוענים כי ידיעה של תלמיד או הורה הנכללים בקבוצת המבוטחים, אודות קיומו של ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, נלמדת אך ורק מקבלת הודעה בדבר קיומו של הביטוח המתחייב מכוח חוק לימוד חובה ולא מעצם החיוב שמטיל החוק על רשות החינוך המקומית. סעיף 6 לחוק לימוד חובה תש"ט -1949 : "מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד; התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד הביטוח ייקבעו על ידי השר במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד)". אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה מדובר בביטוח על פי חוק ולכן קיימת חזקת ידיעה לגביו. אין חזקת ידיעה לגבי החוק האזרחי, להבדיל מהחוק הפלילי (לעניין החוק הפלילי ראו את סעיף 34 יט לחוק העונשין, תשל"ז-1977). אי ידיעת החוק או טעות בחוק אף נחשבות ל"טעות", כמשמעותה בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (סעיף 14(ד) לחוק). 12. על רקע הקביעה כי התובעים לא ידעו על קיומו של הביטוח, אבחן את תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. כפי שנפסק: "כל עובדה, החיונית כדי לבסס את עילת התביעה, שבלי ידיעתה ואיזכורה לא ניתן להגיש תובענה ולא כל שכן לא ניתן להצליח בה, נכללת בין "העובדות המהוות את עילת התובענה" במובן סעיף 8 לחוק" (ע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673 (1984)). קיומו של הביטוח הנו עובדה החיונית כדי לבסס את עילת התביעה ובלי ידיעתה לא ניתן להגיש את התובענה. לאור זאת אני מקבלת את טענת התובעים לפיה אי ידיעה על קיומו של הביטוח מאריך את תקופת ההתיישנות. בע"א (חי') 4208/97 מלברגר אורן נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, צורף על ידי ב"כ התובעים לתיק) נפסק כי תקופת ההתיישנות תחל מהיום בו נודע למבוטח דבר קיומה של הפוליסה. טענה דומה התקבלה על ידי כב' השופטת אפעל-גבאי בת"א (שלום- ירושלים) 4297/07 עליוף נגד מגדל (לא פורסם, 16.6.99). 13. אין בסיס לטענת הנתבעת לפיה לאחר אירוע כה טראומתי שחוו התובעים היה עליהם לפנות לעו"ד על מנת להיוועץ עימו לגבי זכויותיהם עקב המקרה ומשלא עשו כן, התרשלו ולא נקטו בזהירות סבירה. אני מקבלת את טענת התובעים לפיה לא ניתן לצפות מהם לפנות לעורך דין לערוך בירור, כאשר הם אינם יודעים על הפוליסה. 14. לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך להידרש לשאלה האם היה על הנתבעת להמציא לתובעים את הפוליסה, מה גם שמעדותה של ניקו דרשן עולה כי כיום שולחת העירייה להורי התלמידים את הפוליסה. 15. אני דוחה, אפוא, את טענת ההתיישנות. 16. משנדחתה טענת התיישנות, מתייתר הצורך לדון בטענות התובע לפיה יש למנות את תקופת ההתיישנות רק מהמועד בו היה המנוח מגיע לגיל 18 וכן בטענה כי לתובעים נגרמה עקב מות המנוח נכות נפשית והם אינם יכולים לדאוג לענייניהם ולכן אין להביא משך זמן זה בחשבון במניין תקופת ההתיישנות. יחד עם זאת אעיר כי התביעה איננה תביעתו של הקטין, אלא תביעת ההורים והעיזבון, שהם אישיות משפטית נפרדת, ולכן, לכאורה, לא חל עליהם סעיף 10 לחוק ההתיישנות, החל על קטינים. אשר לטענה בדבר הנכות הנפשית, התובעים הגישו שתי חוות דעת רפואית של ד"ר שלום ליטמן מומחה בתחום הפסיכיאטריה. ד"ר ליטמן קבע כי לתובעת נותרה נכות נפשית לצמיתות בשיעור 30% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות עקב קיומם של סימנים קליניים ברורים המגבילים את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה ולתובע נותרה נכות נפשית לצמיתות בשיעור 20% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות. ספק אם ניתן ללמוד מחוות דעת אלה כי התובעים לא יכלו לטפל בעניינם או לתבוע בעצמם מאז האירוע ועד להגשת התביעה, מה גם שהם הגישו בסופו של דבר את התביעה הזו בעצמם (ראו לעניין זה את (ע"א 139/66 יהודה בנבנישתי נ' קצין התגמולים פ"ד כ(3) 258 (1966)). 17. אני דוחה את טענת התובעים לפיה הנתבעת ניצלה את כוחה לשם ניהול הליך סרק במטרה להתעמר בהורי המנוח ולעכב את הדיון. לאחר שנשמעו הראיות בתיק התברר כי שמו של המנוח לא הופיע ברשימת התלמידים שהעבירה העירייה לנתבעת, ומסיבה זו טענה הנתבעת כי המנוח לא היה תלמיד מן המניין בתקופה הרלבנטית. משנתבררה הטעות קיבלה הנתבעת את המלצת בית המשפט והסכימה לוותר על הטענה לפיה בנסיבות אלה לא היה המנוח מבוטח בביטוח תאונות אישיות תלמידים. בנסיבות אלה אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויים עונשיים וריבית מיוחדת. סוף דבר 18. אני מקבלת את התביעה. 19. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים 130,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.2.05 (יום הגשת התביעה). 20. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן את הוצאות המשפט בהן נשאו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד התשלום בפועל. 21. את סכום פסק הדין על הנתבעת לשלם לתובעים תוך 30 יום.דיני חינוךהתיישנות תביעות ביטוחביטוח תלמידיםהתיישנות