השאלה שבמחלוקת היא האם חל על נסיבות מקרה זה סעיף 17 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א -1981 שקובע כי על המבוטח להודיע למבטח על החמרת הסיכון, כל אימת שמדובר ב"שינוי מהותי" בפוליסה. המחוקק בחר להגדיר "שינוי מהותי" ככל נושא עליו נשאל המבוטח על ידי חברת הביטוח, שהרי זה מלמד על כוונת המבטח לראות בכל נושא עליו נשאל המבוטח - עניין מהותי. להלן פסק דין בנושא הודעה על שינוי בפוליסה: פסק דין 1. בתיק זה הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בנתניה מיום 10.7.06 (כב' השופט אורן שוורץ). לאחר ששמעתי הצדדים השתכנעתי שמדובר בסוגיה משפטית עקרונית, ולכן נעתרתי לבקשה, החלטתי ליתן רשות ערעור, ושמעתי טיעוני הצדדים בערעור. תמצית העובדות 2. מדובר בתביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של משיב 3 בתאונת דרכים, בה היה מעורב רכבו של משיב 3 שעה שמבקש 2, שהיה נהג צעיר, נהג ברכב. בימ"ש קמא קבע כי הואיל ובהתאם לפוליסה לא היה מבקש 2, בהיותו נהג צעיר שלא בוטח על פי הפוליסה, מורשה לנהוג - יש לדחות את התביעה נגד המבטחים, והמבקש 2 - הנהג - חויב באופן אישי לשאת בנזק. המבקשים טוענים כי שגה ביהמ"ש קמא שעה שקבע שיש לדחות התביעה נגד המבטחים. 3. להלן הקביעות העובדתיות של בימ"ש קמא עליהן אין מחלוקת בין הצדדים: א. א. הפוליסה המקורית לא כיסתה את הנהג הצעיר. ב. ב. מבקש 1 הגיש בקשה בכתב לחברת הביטוח באמצעות סוכן הביטוח, לפני התאונה, להרחבת הכיסוי הביטוחי עבור הבן. ג. ג. הבקשה להרחבת הכיסוי הביטוחי נשלחה, בתום לב, לכתובת שגויה. דיון 4. השאלה שבמחלוקת היא האם חל על נסיבות מקרה זה סעיף 17 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א -1981, (להלן: "החוק"), שקובע כי על המבוטח להודיע למבטח על החמרת הסיכון, כל אימת שמדובר ב"שינוי מהותי" בפוליסה. וזו לשון הסעיף: 17. (ב). לענין סימן זה, "שינוי מהותי" - כל אחד מאלה: (1) (1) שינוי בענין מהותי ששאלה עליו הוצגה למבוטח לפני כריתת החוזה ושחל אחרי שניתנה תשובה לאותה שאלה; המחוקק בחר להגדיר "שינוי מהותי" ככל נושא עליו נשאל המבוטח על ידי חברת הביטוח, שהרי זה מלמד על כוונת המבטח לראות בכל נושא עליו נשאל המבוטח - עניין מהותי. 5. אין חולק בין הצדדים כי כל מבוטח נשאל, לפני כריתת חוזה הביטוח, מי הם הנהגים אותם ברצונו לבטח. שאלה זו היא עניין מהותי שהרי הוספת כיסוי גם לנהג צעיר מחייבת בתוספת פרמיה כיוון שהוא נהג חסר נסיון, דבר שמהווה ללא ספק "החמרת הסיכון" של חברת הביטוח, ועל כן מחייב בתשלום פרמיה נוספת. 6. סעיף 18 (ג) לחוק קובע במפורש מה הן תוצאות החמרת הסיכון, כאשר לא נמסרה הודעה למבטח כנדרש על פי סעיף 17. וזו לשון הסעיף: 18. (ג). קרה מקרה ביטוח לפני שנתבטל החוזה מכח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) (1) לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מירמה; (2) (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילולא ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; ... 7. מסעיף זה עולה כי כאשר לא נמסרה על ידי המבוטח הודעה על החמרת הסיכון כנדרש על פי סעיף 17 - המבטח יהיה חייב בתגמולי ביטוח מופחתים, אך הוא יהיה פטור מתשלום תגמולים באחד משני המקרים הבאים: א. אם לא ניתנה הודעה והדבר נעשה בכוונת מרמה - במקרה כזה על המבטחת להוכיח כי אכן הדבר נעשה בכוונת מרמה. כשלעצמי אני סבורה כי כאשר אדם רוצה לחסוך בפרמיה ובמודע אינו מודיע על החמרת הסיכון למבטח ומאפשר לנהג שאינו מורשה לנהוג - תהיה המבטחת פטורה מלשלם לו. ב. במקרה שמבטח סביר לא היה מבטח את החמרת הסיכון - כוונת המחוקק היתה למקרה שלמבטח סביר היתה סיבה שלא להרחיב את הביטוח. קח למשל מקרה בו קיימות ראיות לכך שהנהג הנוסף צורך סמים, במקרה זה מבטח סביר, בצדק, היה מסרב לבטחו. ראה בעניין זה דבריו של כב' השופט גולדס בת.א. 7072/03 מלמד נ' אליהו בע"מ. 8. ומן הכלל אל הפרט. בענייננו נקבע כעובדה על ידי בימ"ש קמא שהמבוטח שלח למבטח הודעה בכתב, אלא שבשל טעות בתום לב, ההודעה נשלחה לכתובת שגויה. זאת ועוד, במקרה שבפנינו לא היתה כל סיבה נראית לעין שמבטח סביר לא היה מבטח את הנהג הנוסף, שהרי, כפי שהוסכם על ידי הצדדים, גם בעבר הורחב הכיסוי הביטוחי למבקש 2, והמבטחת לא מצאה בו כל פסול. משכך הם פני הדברים יש לקבל את הערעור ולקבוע שזה המקרה שיש להחיל את הוראות סעיף 18(ג). סוף דבר 9. לפיכך הנני קובעת כדלקמן: א. משיבה 1 תשלם למשיב 3 - הוא התובע, תגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים במצב שלאחר הוספת הנהג הצעיר, לבין דמי הביטוח המוסכמים, לפי המקובל אצלה . ב. ההפרש בין סכום זה לבין הסכום בו חויבו המשיבים לשלם על פי פסק הדין של בימ"ש קמא - ישולם על ידי המבקשים. ג. הנני מחייבת את המשיבים 1,2 בתשלום הוצאות למבקשים בסך 2000 ₪ + מע"מ.פוליסה