הגשת עיקרי טיעון באיחור

מה הדין במקרה של הגשת עיקרי טיעון באיחור ?

תקנה 446(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעון במועד, דינו כבעל דין שלא התייצב לדיון, זולת אם הורה בית המשפט אחרת.

תקנה 450(2), שכותרתה "אי התייצבות בערעור" קובעת: "התייצב המערער, ואילו המשיב לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יידחה למועד אחר, כפי שיחליט בית המשפט".

בענייננו, לא זו בלבד שב"כ המשיבה איחר בהגשת עיקרי הטיעון, אלא שהוא אף לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד, ולא נתן טעם מדוע הגיש את עיקרי הטיעון באיחור. במצב דברים זה, מוסמך בית המשפט לברר את הערעור אך על-פי טענות המערערים והחומר שהיה לפני בית משפט קמא.

משלא הובא טעם מדוע לא הוגשו עיקרי הטיעון במועד, ומשאין לפנינו בקשה להאריך את המועד להגשת עיקרי הטיעון - דין המשיבה כדין מי שלא התייצבה לדיון בערעור, והלכה למעשה לא השיבה לטענות המערערים. די בכך כדי לקבל את הערעור על יסוד טענות המערערים.


להלן פסק דין בנושא איחור בהגשת עיקרי טיעון:

פסק-דין

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה (כבוד השופט אהרן ד' גולדס, סגן-נשיא), מיום 24.3.05 בת"א 6450/02, שדחה תביעה כספית שהגישו המערערים נגד המשיבה, למעט לגבי סך של 2,363 ₪.

1.     רקע

(א)     המערער 2 (להלן: "מסראוה") היה בעליה של משאית (להלן: "המשאית"), שאותה ביטח אצל המשיבה (להלן: "המשיבה") בפוליסת ביטוח מקיף, לרבות בגין נזקי שריפה (להלן: "הפוליסה"), לתקופה שבין 12.6.01 עד ל-21.5.02. סכום תגמולי ביטוח בגין אובדן כללי נקבע ל-210,000 ₪. המשיב הפורמלי (להלן: "שניר") היה סוכן הביטוח שבאמצעותו התקשר מסראוה עם חברת הביטוח.
(ב)     לאחר הוצאת הפוליסה מכר מסראוה את המשאית למערער 1 (להלן: "סאמי"), שבחר להמשיך את הביטוח באמצעות הפוליסה על שם מסראוה; בדרך שהייתה שנויה במחלוקת בבית משפט קמא, הוסף שמו של סאמי כמוטב נוסף בפוליסה, יחד עם מסראוה.

(ג)     ביום 24.2.02 נשרפה המשאית, ושמאי מטעם המשיבה הכריזה אובדן מוחלט. המשיבה מכרה את שרידי המשאית לצד שלישי, ושילמה לסאמי דמי ביטוח בסך 92,150 ₪ על-פי הסכם שחתמה עימו.

(ד)     בכתב התביעה המתוקן שהגישו המערערים נגד המשיבה ונגד שניר נטען שלאחר מכירת המשאית לסאמי, הודיע על כך מסראוה לשניר, וסאמי הודיע לשניר שברצונו להמשיך את פוליסת הביטוח, ובלבד שהוא (סאמי) יהיה המבוטח על-פי הפוליסה. שניר, מטעמים לא ברורים, צרף את סאמי מבוטח נוסף בפוליסה, אף-על-פי שידע שהלה רכש את המשאית ממסראוה, ושהשניים אינם שותפים. שווי השוק של המשאית ביום השריפה היה 220,000 ₪. אף-על-פי-כן, שילמה חברת הביטוח לסאמי סך של 92,150 ₪ בלבד. המערערים תבעו את ההפרש (127,850 ₪), בצירוף 80,000 ₪ בגין אובדן הכנסה עד ליום הגשת התביעה, וכן 1,770 ₪ בגין שכר טרחת שמאי.

(ה)     המשיבה הגישה כתב הגנה, וכמו-כן שלחה הודעת צד ג' לשניר.

בכתב ההגנה טענה המשיבה שהפוליסה הוצאה למסראוה על-פי נתוני הסיכון שלו, ושהוא מכר את המשאית לסאמי בלי לדווח לה, כשאם הייתה יודעת על כך - לא הייתה מבטחת את סאמי בפרמיה זהה, לנוכח עברו הביטוחי. עוד טענה המשיבה שהמערערים שלחו אליה, באמצעות שניר, הודעה שקרית שהם היו לשותפים במשאית, כשבפועל קנה סאמי את המשאית. המשיבה טענה גם שהמערערים הסתירו ממנה את ערכה האמיתי של המשאית, ושהיא וסאמי חתמו על הסכם שבמסגרתו קיבל זה האחרון תגמולי ביטוח בסך 92,150 ₪ לסילוק כל תביעותיו נגדה, והגשת התביעה מהווה הפרה של ההסכם.

(ו)     בהודעת צד ג' ששלחה לשניר, טענה המשיבה, ששניר שלח אליה הודעה שסאמי ומסראוה שותפים במשאית, וביקש להוסיף את סאמי כמבוטח נוסף בפוליסה; כל זאת חרף ידיעתו שמסראוה מכר לסמי את המשאית, והוא אינו בעליה עוד. במעשה זה, כך נטען, עשה שניר יד אחת עם המערערים כדי להונות את המשיבה, ואם תחויב היא בתשלום כלשהו למערערים - על שניר לשפותה בגינו.

(ז)     בכתב ההגנה שהגיש טען שניר שבעת שביקש מהמשיבה להוסיף את שמו של סאמי כמבוטח נוסף - היה באפשרותה לערוך כל בדיקה שהיא לגבי עברו הביטוחי, ומשלא עשתה כן - והסכימה לצירופו כמבוטח נוסף - אין לה להלין אלא על עצמה.

2.     פסק דינו של בית משפט קמא

לאחר שסקר את טענות הצדדים, כפי שעלו מכתבי הטענות, קבע בית המשפט, שראשית יש לדון בשאלה "האם הפוליסה תקפה לאחר שינוי הבעלות ברכב, שלא בא על זכרה (כך במקור) בפוליסה נשוא המחלוקת" (עמ' 5 לפסק הדין). אף-על-פי שהמשיבה טענה כי הפוליסה בטלה בשל החמרת יסוד הסיכון בעת החלפת הבעלות במשאית, ושטענה זו הופרכה בחקירתה הנגדית של גב' שלי אבלי מטעם המשיבה, קבע בית המשפט כי הפוליסה בטלה מהטעם שחוזה הביטוח הוא חוזה אישי שאין להעבירו, ועצם העברת הבעלות במשאית הפקיעה את הפוליסה.

פועל יוצא הוא שאת התשלומים ששילמה המשיבה לסאמי - שילמה כמתנדבת ולפנים משורת הדין, ולכן, יש להשיב לסאמי את הפרמיה באופן חלקי.

לנוכח התוצאה שאליה הגיע, לא דן בית משפט קמא ביתר הטענות שהעלו הצדדים, ודחה את התביעה.

3.     טענות הצדדים בערעור

(א)     המערערים טוענים שבית משפט קמא ביסס את הכרעתו על טענה שאיש מהצדדים לא טען, ושאין לה זכר בכתב ההגנה של המשיבה. לטענתם, המשיבה אף הודתה בתוקפה של הפוליסה בכתב הגנתה, בתצהירי עדיה ובסיכומיה. עוד טוענים המערערים, שיש לראות בשניר שלוח של המשיבה, ומשידע שהמשאית נמכרה לסאמי, אזי יש לראות במשיבה מי שידעה זאת ידיעה קונסטרוקטיבית. לבסוף טוענים המערערעים, שטעה בית המשפט כשקבע שהמשיבה שילמה לסאמי כמתנדבת, וכשהשיב למערערים חלק מהפרמיה, סעד שלא תבעו כלל.

(ב)     בעיקרי הטיעון, שהוגשו באיחור, טוענת המשיבה, שבית משפט קמא לא העלה את הטענה מיוזמתו, ושטענות בדבר בטלות הפוליסה שזורות שתי וערב בכתב ההגנה, בתצהירים ובסיכומים. לכן, יש לבחון את נכונות פסק-הדין לגופו, ולטענתה, לא נפל בו פגם.





4.     דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים באנו לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל.

(א)     הטעם הראשון (גם אם לא העיקרי) לקבלת הערעור הוא שהמשיבה איחרה את המועד להגיש עיקרי הטיעון, והגישה אותם יום אחד בלבד לפני מועד שמיעת הערעור. תקנה 446(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעון במועד, דינו כבעל דין שלא התייצב לדיון, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. תקנה 450(2), שכותרתה "אי התייצבות בערעור" קובעת: "התייצב המערער, ואילו המשיב לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יידחה למועד אחר, כפי שיחליט בית המשפט". בענייננו, לא זו בלבד שב"כ המשיבה איחר בהגשת עיקרי הטיעון, אלא שהוא אף לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד, ולא נתן טעם מדוע הגיש את עיקרי הטיעון באיחור. במצב דברים זה, מוסמך בית המשפט לברר את הערעור אך על-פי טענות המערערים והחומר שהיה לפני בית משפט קמא (השוו ע"א 289/89 ברקוביץ נ' מנהל עיזבון ניומן, פ"ד מו(1) 168, 169 (1991)).

משלא הובא טעם מדוע לא הוגשו עיקרי הטיעון במועד, ומשאין לפנינו בקשה להאריך את המועד להגשת עיקרי הטיעון - דין המשיבה כדין מי שלא התייצבה לדיון בערעור, והלכה למעשה לא השיבה לטענות המערערים. די בכך כדי לקבל את הערעור על יסוד טענות המערערים, שכפי שנראה להלן בחנו אותן גם לגופן.

(ב)     להלן נדון בערעור לגופו גם תוך התחשבות בטענות המשיבה; בין כך ובין כך דין הערעור להתקבל.

עיון בסיכומי המשיבה בבית משפט קמא מעלה, שלא הייתה בפיה טענה שהפוליסה בטלה מעיקרה עקב החלפת הבעלות במשאית. המסקנה המתבקשת היא שבית משפט קמא העלה את הטענה מיוזמתו, והשתית עליה את פסק-הדין. בכך, לדעתנו, נקלע בית המשפט לכלל טעות.

(ג)     בית המשפט רשאי להעלות טענה משפטית מיוזמתו, בתנאי שנתן לצדדים הזדמנות לטעון לגביה (ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע, פדאור 04(17) 537 (2004)). בית המשפט ינהג כך במקרים חריגים בלבד, כשמדובר באינטרס ציבורי או בהיבט ציבורי משמעותי (ראו גם: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 129 (1999)). לדוגמה, בית המשפט רשאי להעלות מיוזמתו טענה של בטלות הסכם בלתי-חוקי, שכריתתו נוגדת את תקנת הציבור, שעה שמתבקשת אכיפה של חוזה כזה, ואף אחד מהצדדים לא טען שהוא בטל בשל כך. גם במקרה שכזה, בית המשפט רשאי להצהיר על בטלות ההסכם רק לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון (ע"א 581/89 אדרי נ' רוזנברג, פ"ד מו(5) 679, 683 (1992)).

(ד)     בנסיבות דנן, אין אנו סבורים שמדובר בעניין שמצדיק העלאת הטענה ביוזמת בית המשפט, ולא היה מקום לדון בה ולסמוך את פסק הדין עליה כנימוק יחיד.

5.     סוף דבר

הערעור מתקבל. פסק-דינו של בית משפט קמא מבוטל, והעניין מוחזר אליו לשם דיון בכל הטענות שהעלו הצדדים בסיכומים לפניו.


שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ ישולם לפי התוצאה בבית משפט קמא.

הפיקדון יוחזר למערערים.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון