בענין מעשה בית דין יש להבחין בין השתק עילה לבין השתק פלוגתא:

שני כללים נתגבשו על-ידי הפסיקה של בית-משפט זה בקשר לטענת מעשה- בית-דין. הכלל הראשון אומר : מקום שתובענה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתובענה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עובדה זהה. כלל זה ידוע כ"השתק עילה".

הכלל השני קובע : אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז אותם בעלי-דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות שבשתי התביעות. כלל זה ידוע כ"השתק פלוגתא".

ע"א 199/82 יעקב סניטובסקי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד לט(1), 225 ,עמ' 231-232.נ



להלן פסק דין בנושא הבחנה בין השתק עילה לבין השתק פלוגתא:

פסק דין

1.     בפניי תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") לתשלום סך של 46,997 ₪. התביעה מכוונת כלפי הנתבעות, בהיותן מי שביטחו את רכב המעביד בו נהג אדם (להלן: "הנפגע"), שקיבל במשך מספר חודשים גמלת נכות כללית מאת המוסד.

2.     ביום 3.11.1998 התרחשה תאונת דרכים בה נחבל הנפגע תוך כדי נהיגתו ברכב המעביד ובשרות המעביד. אין חולק כי תאונת הדרכים היוותה תאונת עבודה. הנפגע קיבל ומקבל מאת המוסד גמלאות במסגרת ענף נפגעי עבודה ואין חולק כי בגין גמלאות אלה המוסד אינו זכאי לשיפוי מהנתבעות. עם זאת, במהלך תקופה של שבעה חודשים, קיבל הנפגע גמלאות במסגרת ענף נכות כללית. המוסד טוען כי בגין גמלאות אלה הוא זכאי לשיפוי מאת הנתבעות, מכוחו של הסכם השיפוי בינו לבין חברות הביטוח שנכרת בשנת 1978 (להלן: "ההסכם").

3.     גדר המחלוקת בתיק זה הוא האופן שבו יש לפרש את ס' 4(א) להסכם, הקובע:

     "מוסכם בין הצדדים כי כאשר הנפגע נפגע בתאונת עבודה כמשמעה בחוק והוא זכאי לגמלאות לפי פרק ג' לחוק [כיום הכוונה היא לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, העוסק בנפגעי עבודה- ח.ב.] והחברה היא המבטחת של מעבידו- לא תהא החברה חייבת לפצות את המוסד."

     המוסד טוען כי הדיבור "זכאי לגמלאות" משמע, קבלת גמלה בפועל. על כן, לשיטתו, הנתבעות פטורות מחובת השיפוי כלפי המוסד רק אם הגימלה ששולמה לנפגע היא גמלת נכות מעבודה. לעומת זאת, אם בפועל קיבל הנפגע גמלה אחרת בגין אותו ארוע, כגון, גמלת נכות כללית, אזיי הפטור אינו חל והנתבעות חייבת לשפות את המוסד בהתאם למנגנון הקבוע בהסכם.

     מנגד, הנתבעות טוענות כי יש לפרש את הדיבור "זכאי לגמלאות" כפשוטו, קרי, המבחן אינו מהי הגימלה ששולמה בפועל לנפגע, אלא מהי הגימלה שהנפגע היה זכאי לקבל, גם אם קיבל גימלה אחרת. על כן, לדידן, די בכך שהנפגע היה זכאי לקבל גימלת נכות מעבודה, כדי לפטור אותן מחובת השיפוי, גם אם בפועל בחר הנפגע לקבל גימלת נכות כללית כמו במקרה דנן.

4.     מחלוקת זהה לחלוטין התעוררה בין הצדדים בגדרו של תיק אחר, שעסק בנפגע אחר (ת.א. (י-ם) 7188/04 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ). בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט רם וינוגרד) קיבל את עמדתו הפרשנית של המוסד ופסק כי מה שקובע הוא הגימלה ששולמה בפועל לנפגע. על כן, אם הנפגע בחר לקבל גימלה אחרת בגין התאונה, שאיננה גימלת נכות מעבודה, זכאי המוסד לדרוש שיפוי מאת הנתבעות.

     הנתבעות הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 9519/06 (י-ם) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי). ביום 20.3.2007 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום ואימץ את עמדתן הפרשנית של הנתבעות, ולפיה די בזכאותו העקרונית של הנפגע לקבלת גימלת נכות מעבודה כדי לפטור את הנתבעות מחובת השיפוי, גם אם בפועל בחר הנפגע לקבל גימלת נכות כללית.

5.     בעקבות פסק הדין בע"א 9519/06 הגישו הנתבעות בקשה לדחיית התביעה שבפניי מחמת השתק פלוגתא. המוסד מתנגד לבקשה וטוען כי בכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין ולכן אין עסקינן בפסק דין חלוט וממילא אין הוא מהווה השתק פלוגתא בהליך הנוכחי.

     דין בקשתן של הנתבעות להתקבל.

     בענין מעשה בית דין יש להבחין בין השתק עילה לבין השתק פלוגתא:

"שני כללים נתגבשו על-ידי הפסיקה של בית-משפט זה בקשר לטענת מעשה- בית-דין. הכלל הראשון אומר : מקום שתובענה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתובענה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עובדה זהה. כלל זה ידוע כ"השתק עילה". הכלל השני קובע : אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז אותם בעלי-דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות שבשתי התביעות. כלל זה ידוע כ"השתק פלוגתא" "

ע"א 199/82 יעקב סניטובסקי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד לט(1), 225 ,עמ' 231-232.נ

במקרה דנן, הועמדה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים שאלה עובדתית זהה לזו המתעוררת בהליך הנוכחי- האופן בו יש לפרש את המונח "זכאי לגמלאות" לפי ס' 4(א) להסכם. שאלה זו היתה חיונית להכרעה באותו ענין, והיא גם הוכרעה בפועל. גם אם אניח כי המוסד ביקש רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (הצדדים לא הודיעו לבית המשפט האם אכן בסופו של דבר הוגשה בקשה כזו), הרי שהכלל הוא שפסק דין יוצר השתק פלוגתה גם אם הוגש עליו ערעור, וכל זמן שפסק הדין לא בוטל בערעור. כך נפסק בשורה של פסקי דין:

"הכלל הוא, כי העובדה שבעל הדין שכנגדו ניתן פסק הדין נקט בהליכי ערעור על פסק הדין אינה משפיעה על כוחו המחייב של פסק הדין, נשוא הערעור, כמעשה בית דין לכל דבר וענין... אפילו תלויים ועומדים הליכי ערעור על פסק הדין"

ת"א (ירושלים) 885/92 - זילברמן נ' ברוך ויינברג תק-מח 95(3), 439 ,עמ' 443.

"לענין סופיותו של פסק דין שמוגש עליו ערעור, הרי שהדעה החד משמעית היא כי פסק הדין אינו מאבד מכוחו המחייב כמעשה בית דין לכל דבר וענין. כלל זה חל אפילו הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן ההכרעה בערעור."

ת"א (תל-אביב) 1186/91 אליעזר דוידסון נ' מריו קמחי תק-מח 92(1), 889 ,עמ' 890.נ

ברוח זו נקבע בע"א 53/74 בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד פ"ד כט(1), 372 ,עמ' 388-389 כי:

"... הכרעתה של כל ערכאה היא "סופית", אף אם ניתנת היא לערעור".ב

כך גם נקבע בע"א 199/82 יעקב סניטובסקי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד לט(1), 225 ,עמ' 232-233:

"הכלל הוא, שהחלטה, אשר ניתנה על-ידי בית משפט מוסמך, כוחה יפה לכל דבר, כל עוד לא בוטלה... הצו ייראה שריר וקיים, ותרופתה של המשיבה היא לערער על הצו. תישאל איפוא השאלה : כלום יש לפעול לפי כלל זה, גם כאשר הטענה המועלית נשענת על הכלל "מעשה-בית-דין" ? בנושא דומה דן כבוד הנשיא התורן ד' לוין (כתוארו אז) בת"א (ת"א) 1583/80(ת"א (ת"א) 1583/80 כפר הנוער דוד רזיאל בע"מ נ' שלמה קופמן חב' קב' לבנין, פ"מ תשמ"א (89 (2.), שם נאמר בעמ' 93 : "הושמעו דעות, כאילו יש לאבחן בין מקרה שניתן פסק-דין בדרגה הראשונה והוא נתון, תיאורטית, לערעור, שאז פסק-הדין של הדרגה הראשונה ייחשב לסופי, לבין המקרה שבו כבר הוגש ערעור והוא תלוי ועומד בדרגת הערעור, שאז הסופיות מושהית. דעה זו נדחתה מכל וכל כבלתי מבוססת, ולחלוטין " ... אחזור לערעורים שלפנינו ואומר : לא הובא לידיעתנו חומר נוסף, שממנו ניתן ללמוד על מה שאירע לאחר מתן ההחלטה על-ידי בית-משפט השלום, ונוטה אני לחשוב, שיש להעמיד את ההחלטה בחזקתה ואין כל אפשרות להתעלם לא ממנה ולא מהשלכותיה בכל הנוגע לנושא "ההתיישנות".ו

ראה גם דברי המלומדת נ' זלצמן בספרה מעשה בית דין:

"הכלל הוא, כי העובדה שבעל הדין שכנגדו ניתן פסק הדין נקט בהליכי ערעור על פסק הדין אינה משפיעה על כוחו המחייב של פסק הדין נשוא הערעור כמעשה בית דין לכל דבר וענין. משעמד פסק הדין במבחן הסופיות לצורך כלל ההשתק, יהווה מחסום דיוני בין כהשתק עילה ובין כהשתק פלוגתא, בהתדיינות נוספת בין אותם צדדים, אפילו עומדים ותלויים הליכי ערעור על פסק הדין" (ע' 246)

ראה גם ה"פ (ירושלים) 548/00 הועדה המקומית לתכנון ירושלים נ' אדי מור תק-מח 2001(4), 7550 ,עמ' 7553 וכן בש"א (ת"א) 161177/04 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח, תק- של 2004(4) 20706, 20709.

אשר על כן, דין התביעה להדחות מחמת קיומו של מעשה בית דין בשאלת האופן שבו יש לפרש את ההסכם שבמחלוקת.

6.     בנוסף, וגם אלמלא היה מקום לדחות את התביעה מחמת קיומו של מעשה בית דין, הרי שהיה מקום לדחות את התביעה לגופו של ענין, הואיל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא בבחינת הלכה מנחה, כאמור בס' 20 לחוק יסוד: השפיטה. אכן, בשונה מהלכה הנפסקת על ידי בית המשפט העליון, המחייבת כל בית משפט אחר, הרי שהלכה הנפסקת על ידי בית המשפט המחוזי היא מנחה, אך אינה מחייבת. עם זאת, בהעדר טעמים מיוחדים וכבדי משקל, אין כל סיבה שבית משפט שלום לא ינחה את עצמו בפסיקתו בהתאם להלכה שנפסקה בבית המשפט המחוזי. במקרה דנן לא מצאתי כל טעם ראוי לסטות מן ההלכה המנחה שנפסקה על ידי בית המשפט המחוזי.

     וכך פסק בית המשפט המחוזי בע"א 9519/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פסק הדין פורסם באתר נבו):

" ... קריאה של סיפא סעיף 4(א) להסכם, בהקשרו להסכם בכללותו, המבטא הוא אומד דעתם של הצדדים, תוך בחינת הזיקה בין הוראותיו השונות, תומכת יותר במסקנה, כי חרף זכות המל"ל לשיפוי בגין תשלום גמלאות לנפגע תאונת דרכים, כמפורט בהוראת סעיף 3 להסכם, הצדדים ביקשו לפטור המערערות מחובתן כאמור, מקום בו הנפגע נפגע בתאונת עבודה, בה המערערות מבטחות של מעבידו והנפגע זכאי לגמלאות לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי. לאמור, למל"ל אין זכות תביעה כלפי המערערות, ואין הוא יכול לחזור אליהן בתביעת שיבוב לשיפויו." (ס' 20 סיפא לפסק הדין).

בית המשפט המחוזי אף נזקק לבחינת הנסיבות החיצוניות להסכם, קרי, מכתבי הבנות שהוחלפו בין הצדדים להסכם לאחר כריתתו, וגם כאן הוא מצא חיזוק למסקנתו הפרשנית, משום שבמכתבו של עו"ד נוביק ז"ל, מיום 12.11.1990, עולה כי במקרה של תאונת דרכים שהיא תאונת עבודה, הפטור מחובת השיפוי הוא מוחלט וגורף:

"העולה מן המקובץ, במכתבי ההבנות שגיבשו הצדדים לאחר כריתת ההסכם גילו הצדדים דעתם המפורשת בדבר המשמעות שיש ליתן להיגד הקבוע בסיפא סעיף 4(א) להסכם, לרבות במקרים פרטניים, בקובעם, בין היתר, כי מקום בו נפגע עובד בתאונת דרכים במהלך עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו ברכבו של מעבידו, למל"ל לא תהיה זכות שיבוב כנגד המערערות בגין גמלאות ששילם או עתיד לשלם לנפגע. לאמור, המערערות פטורות משיפוי המל"ל בגין גמלאות ששולמו וישולמו לנפגע בגין התאונה. ברי כי בנסיבות חיצוניות אלה, הנוגעות להתנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם, יש כדי לתמוך בפירוש שיש ליתן להוראת סעיף 4(א) להסכם, בנסיבות המקרה דנן, לפיו המערערות פטורות משיפוי המל"ל בגין גמלאות נכות כללית ששולמו לנפגע בגין התאונה." (ס' 22 סיפא לפסק הדין).

ועל כן, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי:

"לפיכך, יש לפרש את המונח "זכאי" כפשוטו, במשמעות הלשונית הרגילה והטבעית ולאור הוראות ההסכם, כזכאות לקבלת גמלה להבדיל מקבלתה בפועל. פירוש זה הוא המשקף נכונה את המשמעות המשפטית של ההסכם. ... סבורני, כי אין בבחירה של נפגע תאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה, במסלול של ענף נכות כללית, כדי לגרוע מההסכמה אותה גיבשו הצדדים, גם במרוצת השנים, לפטור המערערות מחובת השיפוי בגין גמלאות ששילם וישלם המל"ל לנפגע בגין התאונה, כנסיבות המקרה דנן." (ס' 27 ו- 28 לפסק הדין).

מסקנה זו, בכל הכבוד, מקובלת גם עליי.

7.     המוסד טוען כי אמלא ההסכם, הנתבעות היו אמורות לשפות אותו בגין גמלת הנכות הכללית ששילם לנפגע, וזאת מכוחו של ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ומכאן שאין הגיון לייחס לו ויתור על זכותו זו רק משום קיומו של ההסכם. אין מקום לקבל טענה זו. לענין זה נפסק בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט:

     "המעיין במנגנון השיפוי הנקוב בסעיף 3, ובחוזה בכללותו, למד כי ההסכם אמנם נולד מתוך סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אולם משיצא לאוויר העולם - יש לו חיים משלו. כלומר, אף שברקע ההסכם עומדת זכותו הסטטוטורית של המל"ל לשיפוי מאת חברת הביטוח בגין גמלאות שהוא נושא בהן - זכות של תחלוף - אין ההסכם נשאר נאמן לה לכל אורך הדרך, והוא משקף בחירה מוסכמת של הצדדים להסדיר בדרך של "קח ותן" את מערך החובות והזכויות ביניהם."

8.     סיכומו של דבר, הואיל ובמקרה דנן הנפגע ניזוק מחמת תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, והנתבעות ביטחו את מעבידו של הנפגע, פטורות הנתבעות מתשלום שיפוי בגין גמלת הנכות הכללית ששילם המוסד לנפגע.

9.     אשר על כן, התביעה נדחית. המוסד ישלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תורת ההשתק

  2. השתק פלוגתא

  3. מניעות והשתק

  4. "פלוגתא פסוקה"

  5. טענת השתק שיפוטי

  6. השתק מחמת רשלנות

  7. מה זה השתק שיפוטי ?

  8. השתק פלוגתא כתב אישום

  9. השתק עילה השתק פלוגתא

  10. חילופי עמדות בעלי הדין

  11. השתק פלוגתא שימוש חורג

  12. השתק עילה מעשה בית דין

  13. מעשה בית דין השתק פלוגתא

  14. דחיה על הסף מחמת השתק עילה

  15. השתק עילה - הודעה לצד שלישי

  16. נתבע שהפך לתובע - השתק פלוגתא

  17. מה התנאים לקיומו של השתק פלוגתא

  18. הבחנה בין השתק עילה להשתק פלוגתא

  19. טענת השתק פלוגתא בהכרעה לפי סעיף 79א'

  20. הגדרת ''ממצא פוזיטיבי'' בהשתק פלוגתא

  21. האם פסק דין תביעות קטנות יוצר השתק פלוגתא

  22. השתק פלוגתא על מי שלא היה בעל דין בהליך קודם

  23. סילוק על הסף מחמת התיישנות ומעשה בית דין - השתק פלוגתא

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון