דחיית תביעת ביטוח בגלל התיישנות

להלן החלטה בנושא דחיית תביעת ביטוח בגלל התיישנות: החלטה 1. בפני בקשה לדחיה על הסף של התביעה מחמת התישנות. המבקשת טוענת כי התביעה דנא היא תביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח מקיף בגין מקרה ביטוח שארע ביום 18/10/02. משהוגשה התביעה ביום 9/11/06 היינו לאחר חלוף 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, טוענת המבקשת כי התובענה התישנה לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981. 2. המשיב מתנגד לבקשה ממספר טעמים שעיקרם הם אלה: לטענתו, התביעה מיוסדת לא רק על פוליסת הביטוח אלא גם על טענות נוספות שיסודן בדיני החוזים הכלליים. שנית, לבקשה לא צורף תצהיר. שלישית, טענת ההתישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. רביעית, מאחר והוגשה הודעת צד ג' כנגד המבקשת ע"י הנתבע מס' 2, קבלת הבקשה לא תועיל למבקשת. לבסוף טוען המשיב כי המבקשת באמצעות שלוחה - הנתבע מס' 2הודתה בחוב הנטען הן במכתביו של הנצבע מס' 2 והן בכתב הגנתו. דיון: 3. דין הבקשה לדחית התביעה על הסף - להדחות ככל שהיא מתייחסת לעילות החורגות מן העילה שעניינה תביעה חוזית לקבלת תגמולי ביטוח. 4. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") קובע כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". 5. סעיף זה מגביל את תקופת ההתיישנות בהשוואה להוראות חוק ההתיישנות בקובעו שני כללים שונים מאלו הקבועים בחוק ההתישנות: האחד, כי תקופת ההתישנות היא שלוש שנים ולא שבע שנים והשני שמועד תחילתה של תקופת ההתישנות אינו המועד בו נולדה עילת התביעה אלא מועד התרחשותו של מקרה הביטוח. ראה: ע"א 3812/91 ג'רייס נ' "אריה", פ"ד מח(3) 441, 448. 6. התובע טוען בסעיף 6 לתביעתו כי מקרה הביטוח ארע ביום 18/10/02 ומכאן ששלוש השנים ממועד קרות מקרה הביטוח הסתיימו ביום ביום 17/10/05. התובע הגיש את תביעתו רק ביום 9/11/06 ולכן תביעתו לתשלום תגמולי ביטוח מכח הפוליסה - התיישנה. 7. יחד עם זאת, סעיף 31 לחוק אינו חל על תביעות לבר חוזיות, או תביעות "מעין חוזיות" כגון הפרת החובה לנהוג בתום לב במו"מ לקראת כריתתו של חוזה. 8. וראה בענין זה מ.יפרח ור. חרל"פ בספרם, ששון דיני ביטוח, מהדורה שניה שם נאמר בעמ' 95: "יודגש כי תקופת ההתישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק , חלה אך ורק על תובענה לתשלום תגמולי ביטוח. אין היא חלה על זכויות תביעה שיש למבוטח כלפי מבטחו מכח הדין הכללי, כגון הפרת החובה לנהוג בתום לב בעת ניהול מו"מ, הפרת חובת הזהירות, הפרת חובת הנאמנות וכו'. עילות אלו הן בנות תביעה תוך תקופת 7 השנים שבחוק ההתישנות התשי"ח- 1958. הוא הדין ביחס לתביעות המבטח כלפי מבוטחו (כגון לתשלום דמי הביטוח או להשבת תגמולי הביטוח) כמו גם לתביעות בין מבטחים" (ההדגשות אינן במקור) וראה גם: י. אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' (הוצאת בורסי) בעמ' 753: "תקופת ההתישנות המיוחדת הקבוע בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח מוגבלת לתביעת תגמולי ביטוח. הוראת סעיף זה אינה משתרעת על עילות אחרות העשויות לצמוח מהקשר המשפטי שבין הצדדים כגון עילות חוזיות או נזיקיות הנובעות מהפרת חוזה הביטוח או מרשלנות מקצועית של המבטח (לדוגמא הוצאת פוליסה שאינה מתאימה לצורכי המבוטח). במקרים רבים תובעים מבוטחים פיצויי נזק, חוזיים או נזיקיים, בשיעור דומה לשיעור תגמולי הביטוח שהיו צריכים להשתלם להם אלמלא רשלנותו של המבטח או הפרת החוזה על ידו. תביעות מסוג זה אינן מוגבלות לתקרת שלוש השנים שבסעיף 31 לחוזה הביטוח"(ההדגשות אינן במקור). וראה גם דברי המלומד ש. ולר, בספרו, חוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981, תשס"א - 2000 בעמ' 664-665. 9. המשיב בתגובתו לבקשה, לא טרח להבהיר מהן אותן טענות מכח דיני החוזים הכלליים עליהן מיוסדת תביעתו כנגד המבקשת מלבד התביעה לתגמולי ביטוח מכח הפוליסה. הפכתי והפכתי בכתב התביעה וכל שמצאתי בו - בהקשר החוזי הוא תביעה לתגמולי ביטוח מכח חוזה - תביעה אשר התיישנה לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. 10. יחד עם זאת, בסעיף 17 לתביעתו טוען המשיב כי המבקשת התרשלה והפרה חובות חקוקות המוטלות עליה. אמנם אין בתביעה פרוט של החובות החקוקות שהופרו לטענת המשיב וגם הפרוט של טענת ההתרשלות לוקה בחסר, ואולם מעיון בכתב התביעה על נספחיו נראה כי המשיב כוון לטענה שהמבקשת התרשלה בכך שלא הרחיבה את הכיסוי הביטוחי לכל נהג עפ"י בקשתו בכתב מיום 19/8/02 של סוכן הביטוח, שצורפה לתביעה וברי כי על טענה מסוג זה סעיף 31 לחוק לא חל. והשווה בהקשר זה: ע"א 846/76 עטיה נ' אררט חברה לביטוח, פ"ד לא (2) 780 שם ביקש מבוטח לרכוש ביטוח המעניק כיסוי מסוים וקיבל ביטוח שאינו מעניק כיסוי זה. בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות הענין הופרה חובת תום הלב שבסעיף 12 לחוק החוזים ולכן סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח אינו חל. וראה גם: ש. ולר, חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 בעמ' 665 ה"ש 20. 11. כאמור, ערה אני לכך שטענה זו לא נטענה במפורש בכתב התביעה שהוגש ע"י המבקש וכי פרוט העילות הנזיקיות בכתב התביעה אינו מספק. גם בתגובתו לבקשה לא טרח המבקש להזכיר את העילות הנזקיות עליהן מבוססת תביעתו והסתפק באיזכורן של טענות "שיסודן בדיני החוזים הכלליים" שאותן כאמור לא מצאתי בכתב התביעה. 12. ואולם ההלכות שנתגבשו בעניין סילוק על הסף הינן נוקשות ובבסיסן עומדת התפיסה לפיה: "סילוק תובענה על הסף - בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה- הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר מה בכך, ובדרך כלל יעדיף בית המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה". ראה: דברי כב' השופט ריבלין בע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ח (1)557, 558. וראה גם דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2967/95 - מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, 330. 13. לאור האמור לעיל, גם אם פרוט העילות בכתב התביעה לוקה בחסר וגם אם אין באמור בכתב התביעה כדי לבסס כהלכה את העובדות הצריכות לביסוס העילות הלבר חוזיות אין בכוונתי לחסום את התובע ואאפשר לו לתקן את תביעתו באופן שיפורטו בה, כדבעי, אותן טענות שהוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח אינה חלה עליהן. 14. כאן המקום להוסיף כי לא מצאתי ממש ביתר הטענות שהועלו ע"י המשיב להדיפת טענת ההתיישנות של המבקשת. באשר לטענה כי המבקשת לא צירפה תצהיר לבקשה, סבורני לא היה בנסיבות הענין צורך בכך, הואיל והעובדות הצריכות לבקשה עולות מתוך כתב התביעה עצמו, שם מציין התובע, בסעיף 6, כי ארוע התאונה התרחש ביום 18/10/02. 15. גם טענת המשיב כי הבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה אינה נכונה. המבקשת טענה את טענת ההתישנות בסעיף 4 לכתב הגנתה. 16. באשר לטענת המשיב כי המבקשת הודתה בחוב באמצעות שלוחה- הנתבע מס' 2, טענה זו נטענה, כפי הנראה, בניסיון להחיל על ענייננו את סעיף 9 לחוק התיישנות המהווה חריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. הודאה כאמור בסעיף 9 לחוק ההתישנות דוחה את תקופת ההתיישנות באופן שמירוץ ההתישנות מתחיל ממועד ההודאה. 17. ואולם גם טענה זו לא תסייע למשיב מכמה טעמים. ראשית, ככל שטענה זו מבוססת על מכתביו של הנתבע 2 שצורפו לכתב התביעה- גם אילו הייתי רואה במכתבים הנ"ל או באיזה מהם הודאה בקיום זכות (ולדעתי המכתב מיום 14/10/03, נספח ו' לתביעה אינו מהווה הודאה בזכות המשיב וספק אם המכתב מיום מיום 11/03/03, נספח ה/5 לתביעה מהווה הודאה כאמור) לא היה במכתבים הנ"ל לסייע למשיב שכן גם אם אמנה את תקופת שלוש השנים מן המועד הנוח ביותר למשיב היינו החל מיום 14/10/03 (מועד משלוח מכתב הנתבע שצורף לתביעה הנושא את התאריך המאוחר ביותר) יסתיים מנין שלוש השנים לפני מועד הגשת התביעה. שנית, איני סבורה כי בכתב ההגנה של הנתבע 2 יש הודאה בזכותו של המשיב לתגמולי הביטוח. לכל היותר, יש בכתב הגנתו של הנתבע 2 הודאה בטענת המשיב כי נתבקש עידכון של הכיסוי הביטוחי באופן שזה יחול על כל נהג. אין בכתב ההגנה של הנתבע 2 הודאה בזכותו של המשיב לקבל את תגמולי הביטוח (וראה בהקשר זה סעיפים 9,10 ,12 15 לכתב ההגנה של הנתבע 2). שלישית, טענת המשיב בתגובתו כי הנתבע 2 - סוכן הביטוח- שמש כשלוח של המבקשת היא טענה מעורבת של משפט ועובדה, שהמשיב צריך היה לתמוך אותה בתצהיר. 18. אמנם בכתב התביעה גופו שאומת בתצהיר (משום שעסקינן בתביעה בסדר דין מהיר) נטען כי הנתבע 2 שמש כשלוח של המבקשת ואולם עפ"י הגיונם של דברים סבורני, כי הנתבע 2 שמש בכל הקשור להתכתבות מול המבקשת בענין סרובה לשלם את תגמולי הביטוח דווקא כשלוח של המשיב ולא כשלוח של המבקשת שהרי בענין זה פעל באופן מובהק כנגד האינטרסים של המבקשת ולטובת האינטרסים של המשיב. ודוקו. הוראות סעיפים 33-36 לחוק חוזה הביטוח הקובעות חזקות עובדתיות שונות בעניינו של סוכן הביטוח, בהקשרים שונים (לענין שלב המו"מ לקראת כריתתו של חוזה, לענין דמי הביטוח ולענין מתן הודעות) אינם רלבנטיים לענייננו שכן "ההודאות" הנטענות כאן אינן נופלות לגדר חזקות אלו. לא אכחד, אילו מסקנתי היתה מבוססת על נימוק זה לבדו, יתכן והייתי נמנעת מלדחות התביעה לתשלום תגמולי ביטוח על הסף מחמת התישנות, בשלב זה, והייתי מותירה את טענות המשיב לענין קיומה של השליחות בין המבקשת לנתבע 2 (סוכן הביטוח) בשלב של בירור חבות המבטח, לבירור עובדתי במסגרת התיק העיקרי ואולם לאור הנימוקים הנוספים שהובאו לעיל, העומדים בזכות עצמם לא ראיתי לנכון לנהוג כן. 19. לבסוף אציין כי אין לשמוע מפיו של המשיב את הטענה שדחיית התביעה לא תועיל למבקשת לאור הודעת הצד השלישי שנשלחה כנגדה ע"י הנתבע 2. השאלה אם תצמח למבקשת תועלת מן הבקשה, אם לאו, אינה מעניינו של המשיב ואינה מקימה לו הגנה כנגד טענת ההתישנות. 20. סוף דבר, מסקנתי היא כי התביעה ככל שהיא מתבססת על אכיפת חוזה הביטוח ותשלום תגמולי ביטוח- התיישנה. 21. הנני מתירה למשיב לתקן את תביעתו תוך 15 יום מהיום בכדי לפרט בתביעתו, כדבעי, את העילות הנוספות שאינן בגדר תביעה לתגמולי ביטוח מכח הפוליסה. מאחר וכאמור, דעתי היא שהתביעה לתגמולי ביטוח מכח הפוליסה התיישנה, לא יכלול התובע בתביעתו המתוקנת תביעה שעניינה אכיפת חוזה הביטוח ותשלום תגמולי הפוליסה. 22. לאור התוצאה אליה הגעתי איני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו. הוצאות התיקון של כתבי הטענות כפועל יוצא של החלטתי זו יובאו בחשבון בסיום ההליך. 23. הפגרה תבוא במנין הימים שנקצבו להגשת כתב תביעה מתוקן.פוליסההתיישנות תביעות ביטוחהתיישנותתביעת ביטוח