דחיית ביטוח בגין סתירות בעדות

חברת הביטוח הודיעה למבוטח, שהיא דוחה את תביעתו לתשלום תגמולי הביטוח בגין גניבת רכבו, בטענה שנתגלו סתירות בעדותו. להלן פסק דין בנושא דחיית כיסוי ביטוחי בגין סתירות בעדות: פסק דין רקע ועובדות המקרה בפני תביעה כספית בסך 44,500 ₪, אשר הוגשה על ידי התובע, שרכבו מסוג רנו מגאן מ.ר. 2980216 - להלן הרכב, היה מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת- חברת ביטוח. הרכב נגנב והנתבעת דחתה את תביעתו לתשלום דמי הביטוח, בטענה שנתגלו סתירות בגרסת התובע. טענות התובע 1. ביום 21.5.03 בסמוך לשעה 16:00, החנה התובע את הרכב בחנייה שליד ביתו, ברחוב דוד אלעזר 40 מודיעין, בחניה תת קרקעית ומקורה הממוקמת בחלקו האחורי של הבניין בו הוא מתגורר. 2. ביום 22.5.03 בסמוך לשעה 10:30, אשת התובע יצאה מביתה דרך החנייה וגילתה שהרכב לא נמצא בחנייה. התובע משתמש לצרכי עבודתו ברכב אשר קיבל ממקום העבודה ולכן אשתו הסיקה שהרכב נגנב. לאשת התובע, אין רישיון נהיגה ולכן לא נהגה ברכב. אשת התובע הודיעה על הגניבה למשטרה ומכיוון שהייתה מטופלת בתינוקת, חוקר משטרתי הגיע לביתה. 3. התובע הודיע לנתבעת על הגניבה, חתם על טופס הודעה ומסר למי מטעמה 2 מפתחות של הרכב אשר היו ברשותו וחוקר מטעם הנתבעת הגיע למקום עבודתו של התובע וחקר אותו אודות הגניבה. הנתבעת הודיעה לתובע, שהיא דוחה את תביעתו לתשלום תגמולי הביטוח, בטענה שנתגלו סתירות בעדותו, הן לעניין הנהג האחרון אשר נהג ברכב והן בעניין שני המפתחות שנמסרו והשונים האחד מהשני. אשתו, על פי הצעת הנתבעת, מסרה עדות נוספת במשטרה והנתבעת הציעה לו להיבדק במכונת פוליגרף. הצעה זו נדחתה על ידו. 4. נזקי התובע הם כדלקמן: ערך הרכב בעת הגניבה 38,000 ₪ מערכת סטריאו 1,500 ₪ עגמת נפש 5,000 ₪ טענות הנתבעת 1. אירוע הגניבה כלל לא היה והתובע עשה יד אחת, כדי להונות את הנתבעת ולזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין ולא דיווח לנתבעת אודות הגניבה מיד כאשר גילה זאת. בנוסף, הנתבעת מכחישה גם את סכום הנזק הנטען. התובע העביר לנתבעת מפתחות שאינם תואמים לרכב, לא צירף מסמך לעניין שווי הרכב וסרב להיבדק בבדיקת פוליגרף. 2. בגרסת התובע סתירות, לעניין האירוע, מיקומו ואי התאמת המפתחות. דיון הצדדים מסכימים, כי לתובע הייתה בתקופה הרלוונטית, פוליסת ביטוח ברת תוקף. הצדדים חלוקים בשאלה, האם הרכב נגנב או שהתובע עשה יד אחת, כטענת הנתבעת, להונות אותה ולקבל את תגמולי הביטוח. 1. התובע הצהיר בפני שביום 22.5.03, כאשר יצא לעבודה לא בדק אם רכבו נמצא בחנייה כיוון שהרכב בו נהג, השייך למקום עבודתו, חנה מחוץ לחנייה. שכנו לבניין, מר בן חיון התקשר לאשתו ואמר לה שהרכב לא נמצא בחניון. אשתו יצאה, מיד לאחר שיחת הטלפון מהבית, עם עגלת התינוק דרך מהחניון, אשר לצורך יציאה ממנו, אין מדרגות מה שהקל את יציאתה עם העגלה, הבחינה שהרכב לא נמצא. 2. התובע העיד בפני, שהרכב היה מבוטח אצל הנתבעת, מיום שקנה אותו, אשתו מעולם לא נהגה ברכב, כיוון שאין לה רישיון נהיגה ואת שני המפתחות, אשר מסר לנתבעת, קיבל ממי שמכר לו את הרכב בעת הקנייה. מפתח אחד היה בצרור המפתחות שלו והשני היה מונח במטבח מעל הארון. שני המפתחות נראו לו זהים, שניהם היו עם אמובילייזר ובמשך השנתיים, שבהם החזיק ברכב, לא עשה שימוש במפתח הנוסף. לגרסתו, מסר לחוקר מטעם הנתבעת הן את שני המפתחות והן את שם מוכר הרכב. 3. אשת הנתבע, תמר זוהר, הצהירה בפני, כי אין לה רישיון נהיגה והיא לא נהגה מעולם. לגרסתה, היא מסרה עדות לראשונה ביום 22.5.03 לשוטר ולא לחוקר והוא רשם אותה באופן חלקי ושגוי. השוטר רשם את דבריה בגוף ראשון, כאילו היא זו שנסעה והחנתה את הרכב. את הודעתה לשוטר נתנה בלשון רבים, כשהיא מתארת את נסיעותיה המשותפות עם בעלה ברכב. היא חתמה על הודעתה זו, מבלי לקרוא אותה, כיוון שסברה שהשוטר רשם מה שהיא אמרה. בחקירתה הנגדית הסבירה, כי חשבה שפג תוקפו של הביטוח ובעת מתן הודעתה הייתה לחוצה ודיברה בלשון רבים וייתכן שהשוטר לא הבין את דבריה. 4. ביום 1.9.03, פנתה מיוזמתה למשטרה, למתן עדות משלימה בפני חוקר משטרתי ובה לא מופיע נושא נהיגתה ברכב. בחקירתה הנגדית הסבירה, כי הודעתה השנייה למשטרה נמסרה בהמלצת הנתבעת, אשר בקשה שהיא תצהיר בפני חוקר שהיא לא נהגה ברכב. 5. לגרסתה, לאחר שהשכן הודיע לה טלפונית שהרכב לא נמצא בחנייה, יצאה עם עגלת התינוק דרך החניון, ראתה שהרכב לא נמצא והתקשרה למשטרה. 6. מטעם הנתבעת העיד בפני החוקר, מר עמרי גוטמן, אשר פירט בתצהירו, כי התובע מסר לו שביום 21.5.03 נסע ברכב כדי "להפעיל" את המנוע והחנה אותו בחניון התת-קרקעי שבבניין בו הוא מתגורר, בסביבות השעה 16:30. למחרת בבוקר אשתו הודיע לו טלפונית שהרכב נגנב, היא הודיע על כך למשטרה וחוקר הגיע לביתה. 7. החוקר מצא, כי שני המפתחות אשר נמסרו לו על ידי הנתבעת אינם זהים והתובע מסר, כי השתמש רק באחד מהם ומעולם לא השתמש בשני. החוקר פנה ליבואן הרכב ולמנעולן ושניהם קבעו, כי שני המפתחות אינם שייכים לאותו רכב. החוקר צירף מסמך בחתימת "ג'קי מנעולים" לפיו, 2 המפתחות שנמסרו לו אינם משמשים את אותו הרכב. האחד מתאים לרכב מסוג "רנו מגאן" והשני, לרכב מסוג "רנו קליאו" ובשניהם שבב אלקטרוני מסוגים שונים. 8. החוקר הצהיר, כי הייתה סתירה בעדות אשת התובע בשתי חקירותיה. בראשונה טענה שהיא החנתה את הרכב לא התייחסה לאמצעי המיגון ולמפתחות ובשנייה טענה, כי בעלה החנה את הרכב ולא היא. בנוסף, לטענת החוקר, לא ניתן לראות את החניון כאשר יוצאים מהכניסה הראשית של הבניין. 9. בחקירתו הנגדית השיב החוקר, כי בטופס חקירת התובע רשם פעמיים בטעות ששם אשת התובע הוא זוהר ולא תמר. החוקר הציג את שני המפתחות בפני בית המשפט ואלה נראו זהים לחלוטין. 10. ככלל, נחה דעתי מגרסת התביעה. אני מקבלת את עדותה של גב' תמר זוהר, לפיה, בעת שהחוקר ביקר בביתה היא דיברה בלשון רבים ואמרה "אנחנו" או "נהגנו" במקום לשון יחיד. אין להניח שהייתה מפלילה את עצמה ומעידה שנהגה ברכב, כיוון שברור שאין לה רישיון נהיגה. אם התובע היה, כטענת הנתבעת, "מביים" את הגניבה, הוא לא היה מוסר מפתח אשר אינו שייך לרכב ויכול היה לטעון כי ברשותו רק מפתח אחד. התובע לא נחקר בשאלה, האם המפתח שאינו מתאים שייך לרכב אחר, מסוג רנו קלאו ואם היה בבעלותו רכב כזה. יתרה מכך, המפתחות אשר הוצגו לבית המשפט במהלך דיון ההוכחות, נראו זהים לחלוטין. לטענת התובע, לא היה לו צורך לעשות שימוש במפתח השני, מה שמחזק את טענתו, שאשתו לא נהגה ולא עשתה שימוש במפתח השני. לאור זאת, הוא לא יכול היה לדעת שמדובר במפתחות שונים. 11. החוקר מטעם הנתבעת לא הציג כל חוות דעת של היבואן בעניין השוני בין המפתחות ומהמסמך הנחזה להיות חתום על ידי "ג'קי מנעולים" לא ניתן לדעת מי כתב אותו ומי חתם עליו. שם עושה המסמך לא נרשם ורק הוטבעה עליו חותמת העסק וחתימה לא מזוהה. ועל אי הבאת ראיה נאמר: החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הבואה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, לפיה הנתבעת הביאה ראיות כבדות משקל, המעוררות חשד שמעשה הגניבה בוים וכן, שההודעה מטעם המבוטח לא הוגשה בתום לב. 12. מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה, כי התובע הוכיח את תביעתו. אין זה הגיוני וסביר שאשת התובע תפליל עצמה ותטען שנהגה ברכב, כאשר ברור שאין לה רישיון. אין זה הגיוני שהתובע ו/או אשתו "ימציאו" סיפור בדוי לפיו, אחד משכניהם, אשר רכבו חנה לצד רכבו של התובע ואשר יודע שהתובע נוסע עם רכב ממקום עבודתו, הבחין שהרכב אינו בחנייה, ביודעו שלאשת התובע אין רישיון נהיגה. לעניין הנזק, התובע לא הוכיח שהייתה ברכב מערכת ולא הציג כל ראייה להתקנתה. 13. מהמקובץ בפסק דיני עולה, כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח, כי רכבו נגנב ואין לו חלק במעשה הגניבה. כאמור, התובע לא הוכיח, כי ברכב הייתה מערכת סטריאו ואין כל ראיה לעניין עוגמת הנפש הנטענת על ידו. אני מקבלת את התביעה לעניין הנזק של שווי הרכב. באין כל טענה אחרת מצד הנתבעת, לעניין שוויו של הרכב, הנתבעת תשלם לתובע סך 38,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום 29.1.04 ועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו ובנוסף שכר טרחה בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ.פוליסהכיסוי ביטוחי