ביטוח צד ג - נהיגה בשכרות

להלן החלטה בנושא ביטוח צד ג - נהיגה בשכרות: החלטה גדר המחלוקת: 1. בהחלטה זו עלי להידרש לשאלה אחת ויחידה: האם נהיגה בשכרות של מבוטח (הנתבע מס' 1 במקרה דנן), מפקיעה את תוקף פוליסת הביטוח כלפי צד ג' שניזוק בתאונה (התובעת במקרה דנן), וכן האם במקרה כזה רשאית המבטחת (הנתבעת 2) להעלות טענה של אשם תורם חוזי? העובדות: 2. ביום 7.12.02 בשעה 02:00 בבוקר או בסמוך לכך התרחשה תאונת דרכים בכביש מספר 4. בתאונה זו היו מעורבים שלושה כלי רכב: רכב הנתבע 1 מסוג פולסווגן, רכב התובעת מסוג מזדה ורכב הנתבע 3 מסוג מיצובישי. 3. התאונה התרחשה עת ביצע הנתבע 1 פניית פרסה אסורה, פגע ברכב המזדה, ונפגע מאחור מרכב המיצובישי. 4. אין מחלוקת כי בעת התאונה היה הנתבע 1 בגילופין, כשבדמו 183 מ"ג ב- 100 מ"מ של דם. כמו כן הסיע הנתבע 1 חמישה נוסעים ברכבו, נוסע אחד מעבר למותר על פי החוק ותנאי הרשיון. 5. תוצאות התאונה היו קשות, ואחד מנוסעי הפלסווגן קיפח את חייו. בגין תאונה זו הוגש כתב אישום כנגד הנתבע 1, כשהעובדות המיוחסות לו הן הריגה, גרימת חבלה חמורה ונהיגה בזמן שכרות. ביום 3.12.03 ניתן גזר דין והנתבע 1 הורשע בעבירות המיוחסות לו. 6. בנוסף, אין מחלוקת כי הנתבעת 2, מבטחת הנתבע 1 (להלן: "איילון") פיצתה את הנתבעים 3 ו-4 בגין הנזקים שנגרמו למיציבושי בתאונה. תביעת התובעת וטענות הצדדים: 7. באין מחלוקת לעניין האחריות לתאונה, הגישה התובעת דרישה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב המזדה בתאונה. התביעה הוגשה באופן פורמלי גם כנגד הנתבעים 3 ו-4 אולם בהסכמת ב"כ התובעת לא הגישו אלה כתב הגנה והתביעה מופנית למעשה כנגד הנתבעים 1 ו-2, לנוכח ההרשעה בהליך הפלילי ועצם התשלום של איילון לנתבעים 3 ו-4. 9. איילון לעומת זאת מתכחשת לחובת התשלום וטוענת כי התשלום לנתבעים 3ו - 4 בוצע בטרם הורשע הנתבע 1 בהליך הפלילי. לגופו של עניין טוענת איילון כי התאונה "אינה התנגשות מקרית", ולכן אינה מכוסה על פי הפוליסה, וזאת לאור לשון סעיף 1 לתנאים הכללים של הפוליסה; בנוסף טוענת איילון, כי התנהגות הנתבע 1 הפקיעה את תוקף הפוליסה, באשר נהג הוא בחוסר תום לב והכניס עצמו ביודעין למצב של חוסר שליטה ברכב; עוד טוענת איילון לאשם חוזי מכריע של נתבע 1. כמו כן טוענת איילון, כי תקנת הציבור והמדיניות הראויה מחייבים את בתי המשפט להטיל את האחריות לתשלום על הנתבע 1 - המבוטח - ולא על חברת הביטוח, וזאת על מנת שהנתבע 1 ישא בתוצאות מעשיו והציבור כולו ידע, כי במצב כזה חברות הביטוח אינן הכתובת לתשלום. 10. הנתבע 1 והתובעת הודפים את טענות איילון: לטענתם, הסעיף הרלוונטי במקרה הנדון הוא סעיף 10 לפוליסה, הדן בביטוח בתביעות צד שלישי, ולא בסעיף 1 לפוליסה, הדן בנזקים שנגרמים לרכב המבוטח; עוד טוענים הנתבע 1 והתובעת כי בפוליסה התקנית אין החרגה הנוגעת לנהיגה בגילופין ואין ליתן פרשנות מרחיבה לסעיפים הקיימים, באופן שחריג כזה יוכנס ב"דלת האחורית"; בנוסף, טוענים הנתבע 1 והתובעת כי אין מקום להעלות את טענת "האשם התורם החוזי", מכיוון שמדובר בתביעת צד ג' ולא בתביעת המבוטח כלפי מבטחת, ובכל מקרה המדינויות הרצויה במקרים כגון דא, הינה לחייב את חברות הביטוח של הפוגע לשלם לצד ג', על מנת שזה האחרון לא ימצא עצמו נפגע פעמיים: הן בתאונה גופה והן מהצורך להפרע מאדם פרטי - שאין כל וודאות מהי יכולת הפרעון שלו. ההכרעה: 11. לאחר שעיינתי בכתב הטענות, שמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את הסיכומים אשר הוגשו על ידי הצדדים, מקבלת אני את עמדת הנתבע 1 והתובעת כי פוליסת הביטוח תקפה ומחייבת תשלום לצד ג', ואין כל מקום לבצע הפחתה כלשהי בגין "אשם תורם חוזי". להלן התייחסותי המפורטת לטענות איילון: הסעיף הרלוונטי בפוליסה לאורו יש ליתן מענה לשאלות הכיסוי הביטוחי במקרה של נהיגה בשכרות: 12. איילון הפנתה בסיכומיה לסעיף 1 לפוליסה אשר קובע כי יוענק כיסוי ביטוחי במקרה שמדובר ב"התנגשות מקרית". לטענת איילון, מקום שמבוטח שותה לשוכרה ונוהג לגילופין, אין מדובר בתאונה מקרית אלא במקרה צפוי מראש ולפיכך - אין כיסוי ביטוחי. 13. איילון שוגה בשניים בהעלותה טענה זו: ראשית, הסעיף הרלוונטי הוא אכן סעיף 10 לפוליסה ולא סעיף 1, ושנית, הפרשנות המיוחסת לסעיף 1 נדחתה כבר בעבר על ידי בית המשפט. 14. באשר לסעיף הרלוונטי - סעיף 1 מצוי בפרק א', המתייחס לפגיעות שארעו לרכב המבוטח במהלך התאונה - זאת ניתן ללמוד מנוסח הסעיף עצמו - המגדיר "מקרה ביטוח" ל"רכב המצויין ברשימה" - הוא רכב המבוטח. לפיכך - ההגדרה בסעיף זה כלל אינה רלוונטית לענייננו. 15. ההגדרה הרלוונטית מצויה בסעיף 10 לפוליסה, הדן בביטוח אחריות כלפי צד שלישי בגין נזקי רכוש, וזו לשונו: "מקרה ביטוח הוא חבות המבוטח בשל נזק תאונתי שייגרם לרכוש צד שלישי כתוצאה משימוש ברכב בתקופת הביטוח". במקרה הנדון, אין ספק כי הנזק שנגרם לרכב התובעת הינו כתוצאה מהשימוש ברכב על ידי הנתבע 1. 16. החריגים לסעיף 10 מצויים בסעיף 11 לפוליסה ובסעיף 18 - החריגים הכללים. אינני מקבלת את טענת איילון כי יש תחולה לחריג המצוי בסעיף 11ב' - הוא הפטור במקרה שמקרה ביטוח נעשה במתכוון או במזיד. גם אם נוהג אדם בגילופין, אין בכך כדי לקבוע כי הוא התכוון לבצע תאונה או התנגשות כלשהי - וראה בעניין זה ע"א 1632/94 פגריבצקי ולדימיר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ דינים מחוזי 10(7), 548 (להלן: "פס"ד פגריבצקי"). 17. לא נעלמה עיני מפסק דינו של כב' השופט בשן בת.א. 172514/02 אי. איי. ג'י ואח' נ. שולמוב ואיילון (להלן: "פס"ד שלומוב") אשר נזכר בסיכומי איילון: אולם יש לאבחן את נסיבות המקרה שלפנינו מנסיבות פס"ד שלומוב: שם השתכנע כב' השופט כי אכן התאונה היתה במזיד; עת פגע המבוטח בשלושה רכבים חונים ביודעין ובמתכוון. במקרה שלפנינו, תאונת הדרכים הקשה היתה תוצאה של ביצוע פנית פרסה אסורה, דהינו - עבירת תנועה חמורה, ולא היתה כל כוונה לפגוע מראש במזדה או במיציבושי. "האשם התורם" החוזי: 18. גם טענה זו יש לדחות, לטעמי משתי סיבות עיקריות: בראש ובראשונה, מקומה של טענה זו הינה במישור היחסים בין מבוטח למבטח - בתביעה המוגשת לפי פרק א' לפוליסה, ולא בתביעות של צד ג' (ראה: ת.א. 31466/03 קשר ליס א קאר בע"מ נ' קוזנצב אלסנדר ואיילון חברה לביטוח (צורף כנספח ב' לסיכומי התובעת). 19. שנית, גם לגופו של עניין מוצאת אני קושי רב להחיל את דוקטרינת האשם התורם החוזי - מקום שהפוליסה שותקת במפורש לעניין הגילופין. הראציונל של החלת הדוקטרינה במקרה של נהיגה בשכרות הינו בעצם "הענשת" הנהג, על כך שהוא יצר את הסיכון במו ידיו בעת שנהג בגילופין. האם לא ניתן להעלות טענה זו גם מקום שהנהג עייף? או נוהג במהירות מופרזת? או שנוסע בניגוד לתקנות התעבורה? בכל אחד מהמקרים הללו מכניס עצמו הנהג לסיכון ביודעין - ובכל זאת פוליסת הביטוח, בכפוף לתנאיה, מכסה את מלוא הנזק, הרי לשם כך נועדה הפוליסה. 20. לפיכך, לא ניתן להוסיף חריג או לסייג את הכיסוי בדרך של החלת הדוקטרינה האמורה: הראיה הטובה ביותר לכך היא הפוליסה של הנתבעת עצמה - בסעיף 18 ה' לפוליסה הוסיפה הנתבעת סייג בנוגע למשקאות חריפים - אולם זה חל (אם בכלל, בכפוף לפוליסה התקנית) רק על פרקים ג' ו-ד' לפוליסה ולא על פרק ב' - הדן בתביעות צד ג'. דהיינו - גם הנתבעת בעצמה היתה ערה לכך שפוליסה הביטוח תקפה מקום שהמבוטח נוהג בגילופין - וכל עוד לא תוקנה הפוליסה התקנית - אין מקום לסייג חבות זאת. מדיניות ציבורית ראויה: 21. טוענת הנתבעת כי הענקת כיסוי מלא לנהג בגילופין אינה מסייעת במלחמה בתאונת הדרכים וחושפת את חברות הביטוח לסיכונים שלא נלקחו בחשבון בעת עריכת הפוליסה. גם טענה זו אינה מקובלת עלי. 22. ראשית- בתביעות צד ג', מקום שאזרח תמים נפגע מנהיגה של מבוטח בגילופין -המדיניות הראוייה מחייבת את פיצויו של אותו אזרח תמים, ואין כל מקום להותירו לפגיעה נוספת - הפעם פגיעה כלכלית. 23. בנוסף, איני מקבלת את הטענה שחברת הביטוח נחשפות לסיכון שלא נלקח בחשבון - ההיפך הוא הנכון: כל עוד הפוליסה התקנית אינה כוללת את החריג של נהיגה בגילופין, על חברות הביטוח להתנהל בהתאם ומן הסתם הפרמיות הנגבות מהמבוטחים כוללות גם את הסיכון הנדון בחשבון. 24. ולסיום - מסכימה אני אם דברי השופטים בפס"ד פגריבצקי כי על מנת לסייע במאבק בתאונת דרכים, יש לנתב את כל המאמצים לשינוי הפוליסה התקנית, כך שחריג המשקאות המשכרים יופיע בה במפורש: רק בדרך זו יהיה ברור לכל כי: "אם שותים לא נוהגים, ובנוסף גם לא מבוטחים". בדרך זו ידעו מבוטחים, מראש, מבלי שהדבר נתון לפרשנות והשקפת עולם של שופט זה או אחר, כי תאונה תגרום חיוב כספי אישי. סוף דבר: 25. לאור כל האמור לעיל, ומאחר וגם טענת הפרת חובת הקטנת הנזק נדחתה בפס"ד פגריבצקי, אין להגנת איילון על מה שתסמוך, ופוליסת הביטוח שרירה וקיימת, ומכסה את מלוא הנזק. 26. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בגין החלטה זו בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, ללא קשר להליך העיקרי. איני פוסקת לנתבע 1 הוצאות משפט בגין בקשה זו. 27. הצדדים יופיעו לתזכורת במעמד הצדדים ביום 28.9.05 בשעה 11:30. תזכורת זו תבוטל אם יגישו הצדדים הסכם לאישור בית המשפט.משפט תעבורהשכרותביטוח צד ג'