אחריות תיקון נזילות בבית משותף

ישנם מצבים בהם יש לבצע עבודות החזקה בבית המשותף, אשר אינן צפויות ודורשות את השתתפות הדיירים.

נזילה או סתימות בצנרת המשרתת את רוב דיירי הבית היא רכוש משותף וחובת התיקון חלה על נציגות הבית.

לפיכך ולמען מקרים מסוג זה, ביטחה הנתבעת עצמה בחברת "כלל", בביטוח מקיף לכל הבניין. כך שבקרות מקרה ביטוחי, בו נדרשים דיירי הבית המשותף לשאת בתיקון, נושאים הם אך ורק בדמי השתתפות עצמית.

להלן פסק דין בנושא אחריות תיקון נזילות בבית משותף:

פסק דין

התובעים הם בעלים של עסק הקרוי "בעלי מלאכה פתרונות לנזקי צנרת", המבצע עבודות אינסטלציה, שיפוצים ותחזוקה. ביום 04.07.06, הגישו התובעים כתב תביעה על סך 6,133 ₪ נגד נציגות הבית המשותף ברח' משמר הגבול 13, בתל אביב (להלן - הנתבעת), וזאת בגין אי תשלום עבור שירותי אינסטלציה ושיפוץ שונים, אשר ניתנו לנתבעת בהתאם להזמנתה.

בכתב התביעה לא פרטו התובעים את העבודות שבגינם הוגשה התביעה, לא פורטו נסיבות הזמנת העבודה ומעורבותה של חברת הביטוח בעניין ועל אף שמדובר בעבודה שנעשתה ברכוש המשותף, נכתב בכתב התביעה שהעבודה נעשתה "בדירה".

טענות התובעים

בעקבות נזילה בצנרת ההסקה העוברת בלובי הבניין, הזמינה הנתבעת אינסטלטור בשם אוריאל לבני, אשר העריך את עבודות האינסטלציה הדרושות לתיקון הדליפה בסך של כ- 24,000 ₪.

חברת הביטוח שלחה שמאי מחברת "הדס שירותי שמאות" על מנת לאמוד את הנזק ולבדוק מה נכלל בפוליסת הביטוח שהוצאה לבית המשותף ומה לא. השמאי הסביר לנציגת הנתבעת, בנוכחות התובעים, מה מכוסה על ידי פוליסת הביטוח וכן הובהר לנתבעת, כי אם יבקשו וידרשו עבודות שאינן כלולות בכיסוי הביטוחי יהיה צורך בתשלום נפרד ונוסף.
נציגת הנתבעת הדגישה, כי ברצונה שהתיקון יבוצע ללא פגיעה בלובי הבניין היות ומדובר בבניין יוקרתי. עם זאת, לא היו ברשותה די אריחים להחלפת כל לובי הבית המשותף. התובעים הציעו דרך חלופית לביצוע התיקון בלא לפגוע בחזות הלובי, על ידי מעקף תוואי הצנרת בלובי הבית המשותף ועליה לקומה א'.

נציגת הנתבעת ביקשה להתייעץ עם מהנדס אשר מתגורר בבניין ולאחר התייעצות עימו ביקשה להיפגש עם התובעים. באותה פגישה הוצעו לנתבעת מספר אופציות לחומרי גלם לשימוש בתיקון המבוקש, כאשר הנתבעת בחרה באופציה היקרה אף על פי שהדבר לא היה מכוסה על ידי פוליסת הביטוח.

לאחר שסוכם על אופן הפעולה לביצוע התיקון, סיימו התובעים את העבודה במלואה. העבודות ארכו כשלושה חודשים, כאשר עבודת תיקון הנזילה ארכה כשלושה ימים. התיקון כלל עבודות ריצוף בקומה א' לבית המשותף, דבר אשר לא נכלל בהערכת השמאי, ועל הנתבעת לשלם עבורו.

היות ועלות התיקון שנדרש לבצע אצל הנתבעת היה יקר יותר ונדרשו עבודות וחומרי גלם שלא כוסו על ידי הפוליסה, היה צורך בהשלמת התמורה הכספית על ידי הנתבעת באופן פרטי.

טענות הנתבעת

במהלך חודש פברואר 2005 התגלתה נזילה בצנרת ההסקה העוברת בלובי הבניין, אשר גרמה להצפה של המקלט. הנתבעת הזמינה שרברב בשם אוריאל ליבני, על מנת שיטפל בבעיה, וזה שאב את המים שהצטברו במקלט וניתק את אספקת המים, על מנת למנוע את המשך הנזילה. במקביל, פנתה הנתבעת אל סוכן הביטוח שלה, אשר שלח שמאי מטעמו. השמאי נפגש במקום עם השרברב, קיבל ממנו הצעת מחיר, אך בחר שלא לזמנו לביצוע העבודה מהטעם, שמדובר בהצעת מחיר גבוהה מהמקובל. במקביל, ניהל השמאי משא ומתן עם התובעים וסוכם, כי העבודה תבוצע על ידם.

סוכם, כי ישולם לתובעים סך של 11,000 ₪, בתוספת מע"מ (סך של 12,870 ₪), כאשר סכום זה כולל את ביצוע העבודה וחומרי הגלם. התובעים החלו בביצוע העבודה רק לאחר, שסוכמו כל הפרטים הרלבנטיים לתיקון הנזק, מול השמאי.

בתחילת חודש מאי 2005, כחודשיים וחצי לאחר סיום העבודה, הגיעו נציגי התובעים אל הנתבעת, על מנת לקבל תשלום על החשבון. התובעים הציגו בפני הנתבעת דוח פעילות עם ציון הסכום שסוכם ובנוסף ביקשו, שהנתבעת תשלם להם סך של 5,323 ₪ בגין חומרים אשר רכשו לצורך ביצוע התיקון, וכן סך של 2,000 ₪, דמי השתתפות עצמית. סוכם, כי יתרת הסכום תשולם לאחר שהתובעים ישלימו מספר תיקונים, כגון ארון בחדר המדרגות ותיקון ריצוף בקומה א'.

ביום 10.10.05, שילמה הנתבעת לתובעים את יתרת הסכום, סך של 5,547 ₪, למרות שהעבודה לא הושלמה. בסך הכל שילמה הנתבעת, סך של 12,870 ₪, בהתאם לקבוע בדוח הפעולות.

יצוין, כי העבודה לא בוצעה לשביעות רצונה של הנתבעת, אשר נאלצה לשלם סך של 351 ₪ עבור רצף שישלים את עבודת התובעים וסך של 702 ₪, עבור תיקון נזילה בצינור ההסקה של אחת הדירות. התובעים רצפו את קומה א' במרצפות באיכות ירודה ועדיין מופיעים כתמי רטיבות על גבי הרצפות. בנוסף, במהלך ביצוע העבודות נותקה ההסקה לשתי דירות בקומה א', תקלה אשר טרם תוקנה.

מטעם התובעים העידו מר יעקב חורי והשמאי מר דב קינן. מטעם הנתבעת העידו מר חנוך ליפרמן וגב' דניאלה רוט.

דיון

השאלה העיקרית בתיק זה היא, האם הסכימה נציגת הנתבעת לשלם תמורה נוספת לתובעים, על הסכומים אשר סוכמו עם שמאי חברת הביטוח.

ישנם מצבים בהם יש לבצע עבודות החזקה בבית המשותף, אשר אינן צפויות ודורשות את השתתפות הדיירים. נזילה או סתימות בצנרת המשרתת את רוב דיירי הבית היא רכוש משותף וחובת התיקון חלה על נציגות הבית. לפיכך ולמען מקרים מסוג זה, ביטחה הנתבעת עצמה בחברת "כלל", בביטוח מקיף לכל הבניין. כך שבקרות מקרה ביטוחי, בו נדרשים דיירי הבית המשותף לשאת בתיקון, נושאים הם אך ורק בדמי השתתפות עצמית. גב' דניאלה רוט (להלן ולעיל- נציגת התובעת), מאשרת האמור בעדותה, "אנו מכוסים בביטוח שמכסה את כל נזקי הצנרת בסך 7,000 ₪ לשנה" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.12.06). "יש השתתפות עצמית של 2,000 ₪ שמצידי יעלה 50,000 ₪" (עמ' 4 לפרוטוקול, מיום 28.6.07).

בטרם החלה העבודה, תמורת העבודה וחומרי הגלם סוכמה בין השמאי לבין התובעים והועמדה על סך של 12,870 ₪, כולל מע"מ, כאשר סכום זה שולם במלואו. יחד עם זאת טוענים התובעים, כי לאחר תחילת העבודה, הנתבעת ביקשה לפתוח את כל ריצוף קומה א' ובשל כך נדרש תשלום נוסף. לטענתם, הובהר לנתבעת באופן מפורש, כי שינוי התוכנית יוביל לעלויות נוספות, אך עדיין הנתבעת החליטה, כי העבודה תבוצע בהתאם למתכונת שהציעו התובעים.

הנתבעת מגיבה לכך בטענה, כי לא ייחסה כל חשיבות לעלות התיקון, "לא באתי בדין ודברים עם קובי כמה זה עולה, זה נסגר מול חברת הביטוח ..." (עמ' 4 לפרוטוקול, מיום 28.6.07). היא ידעה, כי חברת הביטוח נושאת בעלות התיקון, ולכן הסכימה לביצוע מעקף לקומה א'. התובעים הסבירו לה, שהדבר ימנע את "הבלאגן" בפתיחת הלובי, כאשר לא נאמר לה באותו שלב, וגם לא לאחר מכן, שהדבר יהיה כרוך בתשלום נוסף כלשהו. לטענתה, כל רצונה היה לתקן את הבעיה ולהשיב את המצב לקדמותו, "לא הזמנתי את קובי, השמאי הזמין אותו .... השמאי טלפן והודיע לי שמצא בעל מקצוע במחיר שהוא רוצה, ואני לא מכירה ... אין לי שום מושג באינסטלציה ... הוא שאל אותי אם יש לי מספיק מרצפות ללובי, אמרתי שיש איזה משהו קטן במחסן של הבניין, הוא אמר לי שאם רוצים את השיטה של אוריאל לבני צריך לפתוח את הלובי, להוריד חיפוי שיש מהקיר, ושיש לו רעיון גאוני. פשוט מעולה ... אמרתי לו שאני לא מבינה כלום באינסטלציה, שאני סומכת עליו שיעשה כמו שהוא מבין. שורה תחתונה שתהיה הסקה לבניין כמו שהיה ..." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 28.6.07).
כשהגיע השמאי מחברת הביטוח הוא סיכם את פרטי העבודה והתשלום עם התובעים, "השמאי אמר שידאג לבעל מקצוע שיתקן בסכום סביר כל עוד הביטוח משלם זה לא מעניין אותנו מי יבצע" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.12.06). לא דובר עימה על תוספת בעלויות.

התובעים בענייננו הם בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל השכנוע להוכחת עילת התביעה, דהיינו - הסכמת הנתבעת לתוספת תשלום, מוטל עליהם. "התובע הוא גם החייב לפתוח בהוכחותיו ופירוש הדבר, שעליו להביא עדות המספקת להוכיח את תביעתו הוכחה לכאורה. כזה הוא נטל הבאת ההוכחות ... מבחינתו של התובע. וברור שאם לא השכיל להרימו, די בכך, כדי שיצא מפסיד במשפט..." (ד"נ 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ' פולה פסיה כהן ואח', פ"ד כד(2) 229, 291). על התובעים להוכיח, שאמרו לנציגת הנתבעת, שהשינוי בתוכנית העבודה ידרוש הוצאות נוספות, שישולמו על ידי הנתבעת בנפרד ולא ישולמו על ידי חברת הביטוח, וכי נציגת הנתבעת הסכימה לכך. בעניין זה יצויין, שהשמאי אינו יכול להעיד על הסכמות הצדדים וכי נתגלו סתירות בין האמור בחוות דעתו לבין תשובותיו בחקירה הנגדית.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש לדחות את גרסת התובעים ולקבל את גרסתה העובדתית של הנתבעת. התובעים לא הציגו הסכמה בכתב או עדות אובייקטיבית לשם הוכחת טענתם. ניכר, כי התובעים לא דיברו עם הנתבעת על תשלום נוסף מעבר לדמי השתתפות עצמית וחומרי הגלם. היא הבינה שלא תשלם סכומים נוספים מעבר לקבוע בדוח "פרטי העבודה" מיום 3.05.05 (נספח ד'), לא לתובעים ולא לחברת הביטוח. המצג שהוצג בפני הנתבעת היה, שתשלום דמי השתתפות עצמית וחומרי הגלם יהווה "סוף פסוק", כאשר לא ידעה ולא היה עליה לדעת, כי תידרש לשאת בעלות נוספת. לא תתקבל טענת ב"כ התובעים, כי הסכומים נדרשו בשלב מאוחר יותר משום, שמדובר בסוג עבודות שאפשר לגבש את סכומם רק בדיעבד, "הסכומים האלה נדרשו ואם לא בכתב אז בע"פ. ברור שהדרישות היו בדיעבד היות וזה מסוג העבודות שאפשר לגבש את הסכום שלהם רק בדיעבד" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 5.11.06).

להבנתי, היה על מי מהתובעים להציג בפני נציגת הנתבעת את העבודה הנוספת, את עלותה ולקבל את הסכמתה מראש, ואף רצוי בכתב.


לטענת התובעים, משלא הסכימה הנתבעת, כי חזות הלובי תיפגע, הוצעה לה אופציה חלופית של ביטול הצנרת בלובי הבית המשותף וביצוע תיקון בקומה א'. מר יעקב חורי, מחזק האמור בעדותו. לטענתו, הם העדיפו לא לכער את הלובי, שכן חברת הביטוח מאשרת החלפה חלקית וזה יוצר טלאי, "העבודה הראשונית הייתה אמורה להיות רק בלובי בקומת קרקע וכדי לא לכער את קומת הקרקע הם העדיפו שהטלאי יהיה בקומה א'. ידעו עוד לפני העבודה שעומדים לפתוח שתי שורות בלבד." (עמ' 10 לפרוטוקול, מיום 28.06.07). מר דב קינן (להלן - השמאי) לעומת זאת העיד, כי למיטב ידיעתו לא הייתה בעיה לבצע את העבודה במתכונתה הראשונית, כשם שלא היה חשש מיצירת טלאי בלובי הבניין, "למיטב ידיעתי לא היתה בעיה באריחים של הלובי ... כנציג חברת הביטוח המטרה היא לעשות תיקון עם מינימום הוצאות. בתיאום עם בעל המקצוע סוכם לחפור מתחת לריצוף של הלובי במינימום שבירת בלטות. אם היה צריך לשבור יותר בלטות יכול להיות שהיינו מאשרים את אותה רחבה, אם לא היו מוצאים ריצוף תואם, היינו הולכים לקראתם ולא משאירים טלאי בלובי. לכן את הקושי בחפירה מתחת לריצוף תימחרתי בכסף כי זה קשה וזה חסך ריצוף, ידענו שיש כמות מסוימת של ריצוף עודף." (עמ' 13 - 14 לפרוטוקול). עדותו של השמאי סותרת למעשה את טענותיהם של התובעים ולאורה לא הייתה כל הצדקה לחריגה מהתוכנית המקורית.

התובעים טוענים בתצהיריהם, כי היות ועלות השירות שנדרשו לבצע אצל הנתבעת הייתה גבוהה יותר, היה צורך בהשלמת התמורה הכספית על ידי הנתבעת באופן פרטי. אולם בחקירתו הנגדית מציין מר יעקב חורי, כי הם הסכימו לבצע את השינוי בעבודה ללא תוספת מחיר, "אני הסכמתי לעשות את הכל באותו מחיר, לא כולל הריצוף הנוסף." (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 14.06.07). כלומר, העלות הנוספת לא קמה משהוחלט לבצע את המעקף וכתוצאה מבחירה בחומרי גלם יקרים יותר, אלא משום תוספת ריצוף בקומה א'. יצוין, כי בחקירה הנגדית הובהרה לראשונה טענה ספציפית זו.

לאחר סיום העבודה הגיעו התובעים אל הנתבעת והגישו חשבון (נספח ד') על סך של 12,780 ₪ כמוסכם. באותו מעמד שולם סך של 7,323 ₪, סכום הכולל את עלות החומרים ודמי השתתפות עצמית ובחודש אוקטובר בוצעה השלמה לסך של 12,780 ₪, כאשר התובעים מצידם לא השיגו על הסכום האמור ולא פנו בדרישות כאלה או אחרת למתן תשלום נוסף, "קובי בא אלי הביתה, ושילמתי לו 12,870 ₪. הוא לא ביקש ממני ריצוף. זה דבר שנולד בביהמ"ש" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 28.6.07). ביום 26.6.05, כחמישה חודשים לאחר קרות הנזק, העבירה הנתבעת לשמאי את פירוט התביעה על סך 12,870 ₪, הסכום אשר היה ידוע לצדדים ועליו סוכם מראש.

לעניין ההפרש במחיר בין מסמך פרטי עבודה (נספח ד') לבין מסמך פרטי עבודה (נספח א'). התובעים מאשרים, שלאחר ביצוע העבודה, הוצא נספח ד', אך לא מספקים הסבר סביר לכך, שמיד לאחר מכן הופק נספח א' עם מחיר שונה. התובעים נסמכים על "כתב הזמנת שירות והתחייבות לתשלום" מיום 17.2.05, שם נקבע בין היתר, כי "... המחיר יקבע עם דוח שמאי ובנוסף בתוספת של הועד". אולם, הזמנה זו הוצאה טרם תחילת העבודה. משהוחלט לשנות את התוכנית המקורית הרי, שהייתה מוטלת על התובעים החובה לנסח הסכם חדש עם הסכמה מפורשת לשינויים בעלויות, המפרט מהן התוספות והמחיר בצידן. "כוונה משותפת של צדדים ליצור קשר משפטי-חוזי מהווה תנאי מוקדם והכרחי ליצירת חוזה תקף. כאשר הצדדים מצהירים על כוונתם ליצור יחסים משפטיים מתקיים התנאי הנדון. כאשר הצדדים אינם מצהירים במפורש על כוונתם יופעל המבחן האובייקטיבי ... על פי התיאוריה האובייקטיבית של דיני החוזים מושם הדגש על הגילוי החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות הסמויות או המחשבות המלוות אותה ... פירוש הדבר הוא שכוונתם זוכה להכרה ולתוקף משפטי בתנאי שקיבלה ביטוי חיצוני נאות." (ג' שלו, דיני החוזים - החלק הכללי, תשס"ה, עמ' 133 - 134). הנתבעת לא הסכימה באופן מפורש לתוספת בעלויות ולפיכך אין לקבל דרישה זו. יתרה מכך, בנספח א' התוספות מצוינות כ"המשך עבודה", אולם, לא מפורט כיצד הגיעו התובעים לסכום כולל של 19,044 ₪, מהי עלותן של החומרים, מהי עלות העבודה ולפי מה נקבעה התמורה.

נראה, כי הנתבעת סמכה על התובעים, שיעשו עבודתם נאמנה וישיבו המצב לקדמותו - איש לא הבהיר לה, שתאלץ לשאת בעלויות נוספות. יתרה מכך סביר, כי אדם המבוטח בביטוח מקיף ומשלם אלפי שקלים בשנה, לא ירצה לשלם סכומים נוספים מעבר לדמי ההשתתפות העצמית אותה הוא חייב לשלם. התובעים לא סיפקו תשתית ראייתית מספקת לכך, שהנתבעת הסכימה לשאת בעלות נוספת. לעומת זאת, הנתבעת לא פעם הצהירה, כי אינה מבינה באינסטלציה ולכן שמה מבטחה אצל התובעים כשאמרו לה, שביצוע מעקף דרך קומה א', זו אפשרות טובה יותר לתיקון הנזק וכי העבודה תעשה על פי הסכומים שנקבעו על ידי השמאי.

עיקרון תום הלב מחייב את התובעים לגלות ולהבהיר לנתבעת, שישנם סכומים נוספים, שעליה לשלם מכיסה. הנתבעת לא קיבלה דרישות תשלום בכתב ולא הובהר לה, כי השינוי בתוכניות יוביל לתוספת בעלויות, "לי לא הובהר שיש דרך אחת שרק הביטוח מכסה, וכל דרך אחרת של תיקון הנזק לא מכסה. סוכנת הביטוח לא דיברה איתי מעולם שאם אני חורגת אז זה כאילו עלי. איזו סיבה שאנו כועד בית ניקח חלופה שנשלם עליה כסף כשאני מבוטחת ב- 7000 ₪ בשנה ביטוח מקיף של כל הבניין." (עמ' 4 לפרוטוקול, מיום 28.6.07).

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה. התובעים ישלמו לנתבעת, יחד ולחוד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח נזילת מים

  2. נזק לתנור מנזילה

  3. נזילות מים בחנות

  4. נזילה בתקרה מהשכן

  5. ביטוח נזילה בדירה

  6. סכסוך שכנים נזילה

  7. נזילות בדירת קרקע

  8. נזילות מהשכן למעלה

  9. נזילות בדירה שכורה

  10. חדירת מים למרתף בית

  11. נזילת מים מדירת השכן

  12. צילום נזילה בבית השכן

  13. נזילות בצנרת של המזגן

  14. נזילה בצנרת ביוב בדירה

  15. פיצויים בגין איתור נזילה

  16. תאונה בגלל נזילת שמן מרכב אחר

  17. פיצוי על נזקים בגלל נזילת מים

  18. תביעה נגד ועד הבית בגין נזילות

  19. אחריות תיקון נזילות בבית משותף

  20. נזילות בגלל תוספות בניה של שכן

  21. נזילת זמן ואיבוד מים - רכב במוסך

  22. תביעה נגד השכנים בגין נזילה באמבטיה

  23. סיוע משפטי במקרה של נזילת מים בדירה

  24. נזילה ביחידת דיור בית פרטי בשכירות

  25. חובת הקטנת הזנק בתביעות רכוש - נזילה

  26. תביעה לפיצוי נזקים עקב נזילה בצינורות המים בדירה

  27. תביעה לנקוט בכל הפעולות הדרושות לצורך מניעת כניסת מים לבית

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון