אחריות לשריפה מדירת השכנים

לטענת התובעת, השריפה מקורה בכשל חשמלי שאירע במכשיר רדיו, שהיה שייך לנתבעת ונמצא בחדרה, כתוצאה מהנחת שמיכה על פתחי האיוורור, אשר גרמה להתחממות גוף מכשיר הרדיו, מה שהביא לפרוץ השריפה.

לטענת הנתבעת מקור השריפה בכשל חשמלי שנגרם מכבל מאריך, שהותקן בקיר החדר וחובר למערכת החשמל בצורה חובבנית. החיבור נעשה עוד בטרם עברה הנתבעת להתגורר בחדר זה, על ידי הדיירת הקודמת.

להלן פסק דין בנושא אחריות לשריפה מדירת השכנים:

פסק דין

הנתבעת בתיק זה, גברת דריה ברק, שכרה חדר בדירה מגברת יוכבד רוקני. יוכבד רוקני ביטחה את דירתה בביטוח מבנה אצל התובעת, הראל חברה לביטוח בע"מ. בלילה שבין 8.7.01 ל-9.7.01 פרצה שריפה בדירה, אשר המוקד שלה היה בחדר שבו התגוררה הנתבעת, שלא היתה בבית באותה עת. היא הוזעקה על ידי השכנים והגיעה לאחר שהכבאים סיימו את עבודתם. התובעת פיצתה את גב' רוקני בגין נזקיה והגישה תביעת תחלוף כנגד הנתבעת, מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח).

טענות התובעת:

לטענת התובעת, השריפה מקורה בכשל חשמלי שאירע במכשיר רדיו, שהיה שייך לנתבעת ונמצא בחדרה, כתוצאה מהנחת שמיכה על פתחי האיוורור, אשר גרמה להתחממות גוף מכשיר הרדיו, מה שהביא לפרוץ השריפה. לפיכך, טוענת התובעת, הנתבעת התרשלה והנטל להוכיח כי אינה אחראית לשריפה מוטל עליה. התובעת שילמה למבוטחת סך של 29,302 ₪, בהתאם לחוו"ד של מר אלון קרן מ"סגמן ביטוחים", נשאה בשכ"ט שמאי בסך 1,229 ₪, ובסך של 3,271 ₪ בגין שכ"ט חוקר מטעמה, ומכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח זכותה להפרע מהנתבעת.

טענות הנתבעת:

לא הוכח שהנתבעת התרשלה בכל צורה שהיא. מקור השריפה בכשל חשמלי שנגרם מכבל מאריך, שהותקן בקיר החדר וחובר למערכת החשמל בצורה חובבנית. החיבור נעשה עוד בטרם עברה הנתבעת להתגורר בחדר זה, על ידי הדיירת הקודמת, בידיעת גב' רוקני ובהסכמתה. אפילו תתקבל העדות מטעם עד התובעת, רשף אשר יצחק, הלה אמר שהכשל היה בתוך הרדיו, ולכן גם לכך לא יכולה להיות הנתבעת אחראית.

מעבר לכך, טענה הנתבעת גם את הטענות הבאות (מובאות בתמצית):

  1.      התובעת לא הגישה חוות דעת, שכן "תעודת עובד הציבור" שהביאה אינה, למעשה, תעודת עובד ציבור ואינה יכולה להחליף חוות דעת מומחה.
  2.      בעלת הבית, גב' רוקני, ויתרה לנתבעת על תביעה, כפי שהיא עצמה העידה "אין סיבה שאני אתבע אותה... אני לא אתבע אותה, כמו שאמרתי לה". התובעת, חברת הביטוח, נכנסה בנעליה של המבוטחת, גב' רוקני, ולפיכך - משויתרה על זכות התביעה שלה כנגד הנתבעת, הרי שגם לתובעת לא נותרה זכות תביעה.
  3.      גובה הנזק לא הוכח. היה צריך להוכיח מה הנזק שנגרם למבוטחת וסכום הצ'ק שקיבלה מהתובעת אינו חייב להוות את סכום הנזק שנגרם לה. גם שמאי התובעת העיד כי חוות דעתו כוללת רווח של 15% לקבלן ראשי, המרכז את העבודות, ולא הוכח כי היה קבלן כזה.


הראיות:

התובעת הגישה בין ראיותיה מסמך, שכותרתו "תעודת עובד ציבור", מטעם איגוד ערים איזור באר שבע [שירותי כבאות], החתום על ידי חוקר דליקות, רשף אשר יצחק (להלן - רשף יצחק). במסמך זה נכתב, בין השאר, כי על פי חקירה שביצע רשף יצחק, "השריפה נגרמה עקב כשל חשמלי במכשיר הרדיו, כנראה מהתחממות המכשיר ויתכן אפשרות כיסוי הרדיו בבד כלשהוא".
בנוסף, הביאה התובעת לעדות את המבוטחת - גב' רוקני, את השמאי - מר אלון קרן ואת רשף יצחק.

הנתבעת העידה בעצמה, זימנה לעדות את הדיירת הקודמת בחדר - גב' רחלה פרין ואת החשמלאי שנתן חוות דעת לנתבעת - מר גיא צבי.

תעודת עובד ציבור
ב"כ הנתבעת התנגד להגשת המסמך, שהוגש על ידי התובעת ושכותרתו "תעודת עובד ציבור", בטענה שדוח חקירת השריפה אינו מהווה תעודת עובד ציבור, כהגדרתה בסעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות). לדבריו, המתבססים על ספרו של קדמי, "על הראיות", חלק שני, מהדורת 2003 בעמ' 811: אין להוכיח באמצעות תעודת עובד ציבור "רשמים" שנקלטו בחושיו של עובד הציבור. מצד שני, ציין, הדוח גם לא הוגש כחוות דעת מומחה.

ב"כ התובעת טען כי מדובר בתעודת עובד ציבור, המהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנה, אך מעבר לטענה בעלמא בנושא זה, והפניה לסעיפים 20-28 לפקודת הראיות ולספרו של קדמי, "על הראיות", חלק ראשון (מבלי לצטט או לצרף את האיזכור הרלוונטי) - לא פירט (אף לא בסיכומי התשובה) כיצד מתאים המסמך להגדרה של תעודת עובד ציבור בפקודת הראיות.

אני סבורה שצודק ב"כ הנתבעת, ומסמך, הכולל את תיאור חקירת השריפה על ידי הכבאי, לרבות רשמיו ומסקנותיו, אינו מהווה "תעודת עובד הציבור", כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הראיות. תעודת עובד ציבור מיועדת בדרך כלל להוכיח את עצם קיומו של רישום מסוים במסמך רשמי ולייתר את הצורך להטריח פקיד ציבור לבית המשפט, רק לשם הוכחת עובדה זו. יש גישה הרואה בתעודת עובד ציבור גם ראיה לאמיתות תוכנו של הרישום (קדמי, "על הראיות", חלק שני (מהדורת תשס"ד-2003) בעמוד 811-812). מכל מקום - נראה לי, כי מסקנות של עובד הציבור אחר חקירה אינן יכולות לשמש כתעודת עובד ציבור (אם כי אני ערה לכך, שיש בתי משפט בהם הוכרו מסקנות כאלה כתעודת עובד ציבור, אך לא ראיתי באותם מקרים, כי היתה מחלוקת בנושא או שהענין נדון לגופו, ר' למשל, ת"א (חי') 1107/94 אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתפוית בע"מ נ' חברת החשמל לישראל - מאגר נבו).
לפיכך, אני קובעת שהמסמך שהוגש על ידי התובעת, אף שהוכתר "תעודת עובד ציבור" אינו כזה, ולפיכך אינו יכול, כשלעצמו, להוות ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו.

מצד שני, הדוח אינו ערוך כחוות דעת מומחה, והוא אכן אינו חוות דעת כזו.

עם זאת, כותב הדוח זומן לעדות, והוא מסר עדותו ונחקר בחקירה ראשית ונגדית. יפים לענין זה דברי כבוד השופט ניל הנדל, אשר דן בטענות דומות בקשר לדוח חקירת תאונה, שנערך על ידי מפקח מטעם משרד העבודה:
"מפקח העבודה ערך בדיקות במקום. הגם שבאופן פורמלי לא הוגשה חוות דעת מומחה, נראה שאין לשלול את המשקל שראוי להעניק לגורם מוסמך מטעם הממשלה אשר בחן את המקרה והגיע למסקנות שונות. המפקח על העבודה מכין דו"ח על פי הדין והפרקטיקה ... זהותו של המפקח נגזרת מכישוריו, ואין הוא נבחר באופן שרירותי."

בר"ע (ב"ש) 614/03 מחמוד עזאת עלי שעבאן נ' אלון קריכלי - מתוך מאגר נבו.
ראה גם החלטת כבוד השופט אבי זמיר, המתייחסת אף היא לדוח חקירה של משרד העבודה והרווחה בקשר לתאונה, במסגרת פסק דין חלקי בת"א (ק"ג) 603/00 אוסביאצוב נ' גליה בע"מ ואח' (ניתן 6.10.05).

לפיכך, אני מקבלת את עדותו של רשף יצחק כעדות רגילה, כשל כל עד אחר. ככל שיש בדוח או בדברי העד דברים, שהם בגדר עדות מפי השמועה (למשל - הדיווח על עדות הנתבעת, שסומן ת/8), אלה אינם קבילים, ככל שלא הובאה בפני עדות ישירה לגביהם (למשל - ככל שהנתבעת עצמה לא העידה בעצמה על דבריה, בעדותה בפני). אינני מקבלת את המסמך שהוכתר כ"תעודת עובד ציבור" ככזו, ולא כראיה לאמיתות האמור בה, אך אני מקבלת את הדוח כראיה רגילה, וכך גם את עדותו של רשף יצחק, שרשם אותו, ושוקלת אותם ככל ראיה או עדות אחרים.

העדויות
רשף אשר יצחק העיד מטעם התובעת בנושא מקור השריפה וסיבתה. רשף יצחק משמש כחוקר שריפות, והינו קצין מבצעים וחקירות באיגוד ערים איזור באר שבע [שירותי כבאות]. לדבריו, השריפה פרצה מתוך מכשיר רדיו, השייך לנתבעת, שהיה בחדרה (ר' ת/7 וכן עמוד 11, שורות 20-28 לפרוטוקול הדיון מיום 15.12.05 ועמוד 12, שורות 21-22). לדבריו, הרדיו כוסה, ככל הנראה, על ידי אריג כלשהו, שאת שייריו מצא בדירה, וכיסוי זה גרם לכשל ברדיו ולשריפה, בשל כיסוי חורי האיוורור של הרדיו (עמוד 12, שורה 8 עד עמוד 13, שורה 15). הוא העיד כי מבדיקתו הוא יודע את הסיבה לשריפה: "מצאתי בדירה זאת שיירי שמיכה ... מצאתי אריג שכיסה את הרדיו ומתוך כל הרהיטים שמצאתי הגעתי למסקנה שמשהו כיסה את הרדיו שגרם לכשל בתוך הרדיו... הרדיו היה בפינה בחדר והאריג עליו במוקד עצמו... להערכתי המקצועית, הסיבה שהגעתי לזה, שהסיבה לפריצת השריפה היא כיסוי האיוורור על הרדיו" (עמוד 12, שורה 23 עד עמוד 13, שורה 6). אף שהנתבעת אמרה לו שהרדיו היה כבוי, מבדיקתו הגיע למסקנה שהרדיו היה דלוק (עמוד 12 שורות 11-12), אך אפילו הרדיו היה כבוי - אין מחלוקת כי היה מחובר לשקע החשמלי, ודי בכך לגרום לשריפה (עמוד 12, שורות 15-19 ועמוד 13, שורות 8-11). בסיכום דבריו קבע, שהוא משוכנע ב-99% שהשריפה נגרמה בשל התחממות הרדיו, ואם היה יודע בודאות שהרדיו היה מכוסה באריג, כפי שנראה לו על פי הממצאים, היה אומר שזהו מקור השריפה בודאות של 100% (עמוד 13, שורות 28-29 ועמוד 14, שורות 2-5). יצויין, כי מיד לאחר השריפה ניקו הנתבעת ואנשים נוספים את הדירה וסילקו חלק מהחפצים שהיו במקום ושנשרפו, דבר שהקשה על בירור סיבת השריפה. רשף יצחק שלל את התזה שמציעה הנתבעת, לפיה האש פרצה מהשקע החשמלי בשל חיבורים לא מקצועיים של חוטי חשמל שבוצעו על ידי אביה של הדיירת הקודמת בחדר, טרם עברה הנתבעת להתגורר בו, ובידיעתה של בעלת הבית (עמוד 14, שורות 7-17). הוא אמנם פותח במילים "הכל יכול להיות", אך מסיים ב"יכול להיות, אבל לא במקרה הזה".

הנתבעת הביאה לעדות בנושא זה את החשמלאי, מר גיא צבי. מר צבי הוזעק לדירה לאחר השריפה, על ידי הנתבעת. על פי חוות דעתו הכתובה, שהוגשה לבית המשפט ביום 30.12.04, "גיליתי מיד את מקור השריפה. מקור השריפה נגרם מכבל מאריך חשמלי שהותקן בקיר על ידי קליפסים ובסופו היו 3 שקעי חשמל. הכבל נראה ישן ובלוי. השקעים בסוף כל היו שרופים ושחוקים. לאחד השקעים היה מחובר רדיו טייפ שגם הוא נשרף. לסיכום לדעתי כבל החשמל שחובר למערכת החשמל בצורה חובבנית הוא שגרם לשריפה". בעדותו ציין, כי כשהגיע למקום, ראה מוקד שריפה ליד המיטה (עמוד 17, שורה 5). בהמשך אמר, שאינו זוכר אם כשהגיע לחדר, המיטה עדיין היתה בו, מכל מקום אינו זוכר באיזו פינה בחדר היה מוקד השריפה, שכן זה לא ענין אותו (עמוד 17, שורות 4-14). הוא ציין, כי אינו יכול לדעת אם מקור השריפה ברדיו, כטענת מומחה השריפות (הכוונה כנראה לרשף יצחק), או שלפי נסיונו, זה קרה מהכבל החשמלי שחובר בצורה רשלנית. בתום חקירתו הנגדית של מר צבי, ביקש ממנו ב"כ הנתבעת לעיין בתמונות שערך שמאי התובעת ולהצביע על מקור השריפה אליו התכוון. מר צבי עיין בדוח השמאי והצביע על תמונה בעמוד הראשון לתמונות השמאי, על שקע הנמצא מצד שמאל לדלת. יצויין, כי הצבעה זו אינה עולה בקנה אחד עם התזה של הנתבעת, ובא כוחה ביקש שהעד יעיין שוב בתמונות וישיב, אך לא התרתי שאלה נוספת זו בחקירה החוזרת, שנראתה כהזמנה לעד לעשות "מקצה שיפורים" על תשובתו הראשונה והספונטנית.

בבואי לשקול את שתי העדויות שהובאו בפני להוכחת מקור השריפה, אני מגיעה למסקנה, כי עדיפה בעיני עדותו של רשף אשר יצחק. רשף יצחק הינו חוקר שריפות בשירות איגוד ערים אזור באר שבע, בשירותי הכבאות. הוא משמש כרמ"ד מבצעים, הדרכה וחקירות ועובד כחוקר מאז 1991. הוא עבר השתלמויות מקצועיות בנושא חקירת שריפות ובכך עיקר עיסוקו. עדותו היתה עקבית ורצופה, ועלתה בקנה אחד גם עם המסמכים שערך סמוך לארוע ושהוגשו על ידו (ת/6 ו-ת/7). אין מחלוקת, כי מר צבי אינו חוקר שריפות ואין לו כל מומחיות בענין זה. הוא העיד, כי הכשרתו המקצועית הינה 40 שנות נסיון כחשמלאי. זו לו הפעם הראשונה שנתן חוות דעת מומחה. גם לגופה, עדותו לא נתנה מענה ברור לשאלה על מה נסמכת מסקנתו שמקור האש בכבלי החשמל שחוברו בחיבורים לא מקצועיים לשקע. גם הצבעתו על מקור האש בתמונות אינה עולה בקנה אחד עם המוקד לגביו קיימת הסכמה, כי משם פרצה האש (להבדיל משאלת הסיבה לפריצת השריפה, לגביה אין הסכמה), ויעיד על כך נסיונו של ב"כ הנתבעת לכוונו לתשובה שונה מזו שנתן באופן ספונטני.

סיכומו של דבר, בנקודה זו, אני מגיעה למסקנה כי במאזן ההסתברויות, סבירה בעיני יותר התזה המוצעת על ידי התובעת, הנתמכת בעדות העד מטעמה, לאופן קרות השריפה, על פני התזה המוצעת על ידי הנתבעת. הוכח, אם כן, כי האש פרצה מתוך הרדיו של הנתבעת, ויש לזכור, כי לאור הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היה על הנתבעת להוכיח כי לא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות שתחוב עליה. נטל זה לא הורם ומכאן, שהתובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה.

טענות נוספות של הנתבעת:
לענין הטענה כי המבוטחת של התובעת, הגב' רוקני, בעלת הבית, "ויתרה" על תביעה כנגד הנתבעת: טענה זו נסמכת על כך שלאחר הארוע, אמרו הנתבעת וגב' רוקני זו לזו שלא תתבענה האחת את השניה. ואולם, כאשר נשאלה המבוטחת בחקירה נגדית בבית המשפט: "מחברת הביטוח לא פנו לקבל רשות ממך להגיש תביעה?" השיבה: "לא עלה בדעתי שחברת הביטוח צריכה לקבל ממני רשות. היה לי ביטוח לדירה ובזה מבחינתי הסתיים הענין". מדברים אלה ניתן להבין למה התכוונה המבוטחת כשאמרה לנתבעת שלא תתבע אותה: היא התכוונה להפעיל את פוליסת הביטוח שלה. אין בכך משום "ויתור" במובן של סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, שיש בו כדי לחסום את המבטחת מלחזור למזיק. בהתייחס לדברי המבוטחת בבית המשפט כי "אין סיבה שאתבע אותה" (בלשון עתיד) - ברור, כי עתה, מצד אחד, אין למבוטחת ענין בתביעה כנגד הנתבעת לאחר שכבר פוצתה בגין נזקיה, ולכן אין ללמוד דבר מ"ויתור" זה, שלאו ויתור הוא. מצד שני - "ויתור" זה, אפילו היה ויתור, נעשה לאחר שהתובעת כבר נכנסה בנעליה, בעקבות תשלום תגמולי הביטוח, ולכן זכותה של המבוטחת כבר עברה לתובעת, מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.

לענין הטענה כי גובה הנזק לא הוכח - חזקה שחברת הביטוח איננה משלמת כמתנדבת (ר' ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ. חברת השמירה בע"מ פ"ד נ(4) 567, מפי כב' הש' שטרסברג כהן ["מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן"] וכן ע"א (חי') 108/80 מדינת ישראל נ' מגדל בנין חברה לביטוח, פ"מ מא(2) 441, שם נקבע, מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן, כי חזקה על חברת ביטוח שלא שילמה סכומים כמתנדבת, אלא רק משום שהיתה חייבת או סבורה שהיתה חייבת לשלמם לפי תנאי הפוליסה). התשלום ששילמה התובעת למבוטחת הוכח כדבעי. הטענות כי נזקי המבוטחת לא הוכחו, ויתכן שבפועל ניקתה את הדירה וסידרה אותה בעצמה, ולא נגרם לה נזק בשיעור הנטען - נטענות בעלמא. התובעת שילמה למבוטחת בהתאם להערכת השמאי מטעמה, דוח השמאי הוגש ומר אלון קרן העיד בפני ואישר את חוות דעתו (ת/5), ואף הסביר את חישוביו. לא מצאתי סיבה שלא לקבל את האמור בחוות הדעת במלואו.

סוף דבר:

סיכומו של דבר, אני קובעת שהתובעת הוכיחה תביעתה ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לה סך של 33,802 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום 4.9.01 (יום התשלום למבוטחת) ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, שכר בטלת עדי התביעה, כפי שנפסק (בסך כולל של 1,740.25 ₪) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מפסק הדין שניתן (ללא ההוצאות), בצירוף מע"מ כדין, כשסכומים אלה צמודים למדד ונושאי ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שריפה בגלל מקרר

  2. מי אחראי לשריפה

  3. ביטוח שריפת חנות

  4. שריפה בגלל סיגריה

  5. שריפה בדירה שכורה

  6. שריפה בגלל גנרטור

  7. ביטוח שריפה בחנות

  8. ביטוח וילה -שריפה

  9. שריפה בפאב - ביטוח

  10. ביטוח שריפה מבויימת

  11. שריפה בחניון ציבורי

  12. שריפה בגלל מפזר חום

  13. שריפה בגלל טלוויזיה

  14. שריפת רכב לאחר התנעה

  15. ביטוח שריפה של בניין

  16. פיצוי על שריפת סירות

  17. נטל הראיה ביטוח שריפה

  18. גילוי מקור שריפה ברכב

  19. תביעת שיבוב בגין שריפה

  20. ביטוח שריפה במשק חקלאי

  21. שריפה בעסק במהלך חופשה

  22. שריפת פסולת - כתב אישום

  23. ביטוח שריפה בחברה פרטית

  24. כספי ביטוח על שריפה במפעל

  25. אחריות לשריפה בבית משותף

  26. התיישנות ביטוח שריפה בעסק

  27. אחריות לשריפה מדירת השכנים

  28. שאלת מקור שריפה בתביעת ביטוח

  29. אי חידוש אוטומטי ביטוח שריפה

  30. רכישת חשמל שנוצר משריפת אשפה

  31. שריפה בגלל קצר חשמלי במכשיר חשמל

  32. תביעת ביטוח עקב שריפה של שני צימרים

  33. ביטוח שריפה - חובת הגילוי של המבוטח

  34. טענת חברת הביטוח שהשריפה נגרמה עקב הצתה

  35. נדחתה תביעה נגד מכבסה בגין אובדן בגדים בשריפה

  36. תאונת דרכים: נאלצה לקפוץ מהחלון של הרכבת בגלל שריפה

  37. תקנות המלאכות והתעשיות (ייצור אבק שריפה שחור), 1940

  38. צו מיום 17.11.1940, הקובע תנאים מיוחדים לייצור אבק שריפה-שחור

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון