שינוי תקנון החברה

מסגרת פעילותה של חברה נקבעת במסמכי ההתאגדות (בעבר, היו לחברה שני מסמכי התאגדות, תזכיר ותקנון. לאחר חקיקתו של חוק החברות נותר התקנון בלבד). שינוי מסמכי ההתאגדות מעורר את הצורך לאזן בין הסכמות העבר, לצורך בשינוי.

צורך זה נובע מהפער בין הסכמים שנחתמו עם היווסדה של החברה, או בנקודת זמן מסוימת בידי בעלי מניות מסוימים, לבין צרכיה המשתנים של החברה. לעיתים הסכמים שנערכו בעבר אינם מאפשרים עריכת עסקאות או נקיטה בפעולות שהן לטובת החברה במועד מאוחר יותר. השאלות העולות בהקשר זה הן האם ובאילו תנאים ניתן לסטות מההסכמה המקורית, מהו הרוב הנדרש לכך והאם יש צורך בהסכמה של מי שהיו בעלי מניות בעת עריכת ההסכם המקורי.

האיזון הנדרש מחייב לקחת בחשבון שני חששות הנוגעים להליכי שינוי מסמכי היסוד. מחד, קיים חשש כי הרוב בחברה ינצל את כוחו (אם יקבע כי ניתן לערוך שינוי ברוב רגיל) ויפגע במיעוט. מאידך, צרכיה המשתנים של החברה מחייבים לעיתים שינוי במסמכי ההתאגדות, ואז קיים חשש כי אם תדרש הסכמה גורפת של המיעוט, ינצל המיעוט את כוחו כדי להשיג טובות הנאה מהרוב המעונין לקדם את החברה.

להלן פסק דין בנושא שינוי תקנון החברה:

פסק דין

עניינה של הבקשה שלפניי בשינוי תקנה 19 לתקנון המשיבה 1, שקבעה כי אין למכור או לשעבד את נכסי החברה ללא הסכמה בכתב של כל בעלי המניות במשיבה 1 (להלן: "תקנה 19"). המבקשים, בעלי מניות במשיבה 1, טוענים כי שינוי תקנה 19 נעשה על אף התנגדותם, שלא כדין, וזאת מאחר שלטענתם שינוי התקנה טעון אישור בכתב של כל בעלי המניות במשיבה 1.

התובענה מעוררת סוגיה חשובה ועקרונית בדיני תאגידים והוא היחס בין הסכמים או מסמכי יסוד של חברה הקובעים את אופן קבלת ההחלטות וההתנהלות החברה לבין הצורך בגמישות. צורך הנובע מהיות החברה אישיות משפטית נפרדת הפועלת בעולם עסקי משתנה ודינמי. שאלת האיזון בין הסכמות העבר לצורך בהתאמת פעילות החברה למציאות העסקית המשתנה.

1. רקע הדברים
המבקשים 1-4 (להלן: "המבקשים") הם בעלי מניות במשיבה 1, חברת מעוז הכרך בע"מ (להלן: "המשיבה" או "חברת מעוז הכרך" או "החברה"). המשיב 2 הינו מנהל החברה (להלן: "המשיב").

חברת מעוז הכרך מחזיקה ב-18% ממניות חברת מרחבי פיתוח בע"מ, שבבעלותה מקרקעין בבת ים ובראשון לציון (להלן: "מרחבי פיתוח"). במסגרת האסיפה הכללית המיוחדת שקיימה המשיבה ביום 28.6.07, התקבלה החלטה ע"י רוב בעלי המניות, לפיה המשיבה תומכת בתוכנית לחלוקת מקרקעי מרחבי פיתוח שעמדה על הפרק (להלן: "תוכנית החלוקה"). בהתאם לכך, מנהל המשיבה היה עתיד להצביע בשם המשיבה באסיפה הכללית של מרחבי פיתוח בעד תוכנית החלוקה. כן התקבלה באסיפה החלטה לשינוי תקנה 19 לתקנון החברה, עליה נסבה התובענה. לפני השינוי, קבעה תקנה 19 כי אין למכור או לשעבד את נכסי החברה ללא הסכמה בכתב של כל בעלי המניות בחברה. לאחר השינוי, קובעת תקנה 19 כי כדי למכור או לשעבד את נכסי החברה, נדרש רוב של 51% מבעלי המניות בחברה, כן נקבע כי לצורך מכירה או שעבוד של נכסים, פרט לנכסים שהוצע למכרם בתוכנית החלוקה שאושרה באסיפה הכללית, נדרש רוב של 90% מבעלי המניות הרגילות.


המבקשים טוענים כי שינוי תקנה 19 נעשה שלא כדין, מאחר שלטענתם נדרשה הסכמה בכתב של כל בעלי המניות על מנת לשנות את התקנה, כאשר המבקשים התנגדו לשינוי התקנה, ואף הסכמתם של יתר בעלי המניות לא ניתנה בכתב. על כן הם מבקשים פסק דין הצהרתי לביטול החלטת האסיפה ביחס לשינוי תקנה 19, ולחלופין פסק דין הצהרתי שיקבע כי שינוי תקנה 19 מחייב הסכמה בכתב של כל בעלי המניות בחברה.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 16.1.08, קיבל עו"ד יערי, בשם המבקשים את הצעת בית המשפט, לפיה יוגשו סיכומים בשאלה הספציפית, האם ניתן היה לשנות את תקנה 19 ללא הסכמה בכתב של כל בעלי המניות בחברה, ופסק הדין יינתן בשאלה זו בלבד. לפיכך, בהחלטתי בדיון שהתקיים במועד זה, הורתי לצדדים להגיש סיכומים בשאלה זו, וכן הורתי על מחיקת יתר הטענות של המבקשים.

בהקשר זה אציין, כי ביום 15.5.08 הגישה המשיבה בקשה למחיקת סעיפים מסוימים מסיכומי המבקשים (בש"א 9934/08), בטענה שהם אינם רלבנטיים לשאלה הספציפית הנ"ל. פסק הדין מתייחס לשאלה האמורה בלבד, על פי החלטתי מיום 16.1.08, ואיני רואה צורך ליתן החלטה נוספת באותו עניין.

2. טענות הצדדים
המבקשים טוענים כי החלטת האסיפה ביחס לשינוי תקנה 19 התקבלה שלא כדין, ממספר טעמים. ראשית, טוענים המבקשים כאמור, כי לשם שינוי התקנה נדרשת הסכמה בכתב של כל בעלי המניות בחברה, כאשר הם התנגדו לשינוי, ואף הסכמת יתר בעלי המניות לא ניתנה בכתב.


עוד טוענים המבקשים, כי טענת המשיבה לפיה רוב בעלי המניות (98%) הסכימו להחלטה בדבר שינוי תקנה 19 אינה מדויקת, שכן המשיבה לא הודיעה לבית המשפט כמה בעלי מניות השתתפו או יוצגו באסיפה הכללית המיוחדת מתוך כלל בעלי המניות בחברה.

כן טוענים המבקשים כי שינוי תקנה 19 מהווה הפרה של סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מאחר שהוא פוגע בזכויותיהם הקנייניות כבעלי מניות בחברה. עוד טוענים המבקשים כי שינוי תקנה 19 פוגע במטרות החברה וברכוש שבבעלותה, וכי שינוי התקנה נעשה בחוסר תום לב, מהווה עושק המיעוט, ומקפח את המיעוט.

בנוסף טוענים המבקשים כי המשיב 2 בא לביהמ"ש בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, תוך שהוא משתמט מהגשת תצהיר תגובה וסיכומים להמרצת הפתיחה.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את התובענה על הסף, ממספר טעמים. ראשית, מאחר שהתובענה הוגשה לטענתה בשיהוי ניכר, שכן ההחלטה המיוחדת נשוא התובענה התקבלה ביום 28.6.07, ואילו המרצת הפתיחה הוגשה רק ביום 30.8.07. שנית טוענת המשיבה, כי התובענה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, שכן המבקשים הסתירו את העובדה שטענותיהם נשוא התובענה הועלו בפני ביהמ"ש עובר לישיבת האסיפה הכללית בה התקבלה ההחלטה על שינוי תקנה 19, בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת ציפורה ברון ביום 25.6.07, בו ציינה השופטת ברון באופן מפורש, כי העניין אינו שייך לתיק המתנהל בפניה, וכי על המבקשים לשקול נקיטת הליך אחר, כגון הגשת בקשה למתן צו מניעה. בהקשר זה טוענת המשיבה למניעות, מאחר שהמבקשים לא פעלו על מנת למנוע את קיום האסיפה, ונציגם, שנכח בישיבת האסיפה, עו"ד פרידנרייך, התנגד בשם המבקשים להצעות שהועלו באסיפה לגופן, אך לא התנגד לעצם קיומה של האסיפה, ולא טען כנגד חוקיות קבלת ההחלטה לשינוי תקנה 19, נשוא התובענה.
לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי ההחלטה המיוחדת נשוא התובענה התקבלה כדין, שכן על פי חוק החברות, תשנ"ט (להלן: "חוק החברות"), במקרים שהתקנון לא קובע אחרת לגבי אופן שינויו, די ברוב של 75% מבעלי המניות המשתתפים בהצבעה, כאשר במקרה דנן, 98% מבעלי המניות שנכחו באסיפה הצביעו בעד שינוי תקנה 19, ורק המבקשים אשר מניותיהם מהוות כ-2% בלבד מהון המניות של החברה, התנגדו לשינוי התקנה. לגבי טענת המבקשים לפיה לא ברור כמה מבעלי המניות בחברה הסכימו לשינוי התקנה, טוענת המשיבה כי כל בעלי המניות במשיבה הוזמנו לאסיפה וכל הנוכחים באסיפה, למעט המבקשים, הצביעו בעד שינוי התקנה.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשים מונעים ממניעים זרים, כאשר כל רצונם הוא לשים מקלות בגלגלי החברה ולהובילה למבוי סתום, מתוך תקווה כי כך יוכלו להתמנות כמנהליה. כן טוענת המשיבה כי המבקשים מתנגדים באופן סדרתי לכל פעולה המוצעת ע"י המשיבה ללא אבחנה וללא כל טעם ענייני, כנגד עמדתם החולקת של שאר בעלי המניות. בהקשר זה טוענת המשיבה גם לחוסר תום לב של המבקשים, כאשר מחד הם מלינים בתביעות האחרות שהגישו על הזנחת המקרקעין ע"י המשיבה, ומאידך, בתובענה דנן הם מתנגדים למהלך שמנסה המשיבה לקדם על מנת להשביח את ערך המקרקעין והמניות.

כן טוענת המשיבה, כי המבקשים טוענים כי שינוי התקנה גורם להם לנזק ופוגע בזכויותיהם, אולם הם אינם מפרטים איזה נזק נגרם להם או עלול להיגרם להם כתוצאה משינוי התקנה. נהפוך הוא, המטרה העומדת מאחורי העניין היא הגעה למימוש אופטימלי ורווחי של מניות החברה המוחזקות על ידם מזה כ-40 שנה.


ביחס לטענת המבקשים לפיה שינוי התקנה מהווה פגיעה בקניינם המוגן מכוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, טוענת המשיבה כי בהיותם בעלי מניות במשיבה, המשיבים כפופים להחלטות התאגיד. כן טוענת המשיבה, כי גם ליתר בעלי המניות (רוב מוחלט של בעלי המניות), קיימת זכות לקבוע ולהחליט לגבי קניינם, ממנה מתעלמים המבקשים.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי מבחינה מהותית, זכויותיהם של המבקשים והזכויות הצמודות למניותיהם נותרו בעינן, ומהבחינה הכלכלית, זכויותיהם של המבקשים אף הושבחו. זאת כיוון שעם חלוקת נכסי חברת מרחבי פיתוח, נוצרה הזדמנות לחלוקת רווחים לבעלי מניות מעוז הכרך, ובכללם המבקשים, הזדמנות שלא היתה קיימת קודם לכן.

המשיב 2, מנהל מעוז כרך, טען בתשובתו להמרצת הפתיחה, כי ההחלטה שעניינה שינוי תקנה 19 התקבלה ע"י בעלי המניות הרגילות במעוז הכרך, כאשר לדידו, ככל שהיה צורך לצרף משיבים נוספים מלבד החברה עצמה, היה על המבקשים לצרף את יתר בעלי המניות הרגילות במשיבה, אשר את החלטתם באסיפה הכללית מעוניינים המבקשים לבטל. כן הודיע המשיב 2 כי יכבד כל החלטה של בית המשפט בבקשה וכי אינו רואה צורך להגיש תשובה נפרדת ונוספת להמרצת הפתיחה, נוסף על תשובתה של המשיבה 1.

3. הטענות המקדמיות של המשיבה
המשיבה טוענת לשיהוי, העדר ניקיון כפיים ומניעות, שכן המבקשים ידעו על קיומה של האסיפה ועל הכוונה לקבל בה החלטה לשינוי תקנה 19 מבעוד מועד, וחרף ידיעתם, לא פעלו המבקשים לביטול האסיפה, יוצגו בה באמצעות עורך דינם שהתנגד להצעות שהועלו באסיפה לגופן אך לא לקיומה של האסיפה, ונקטו בהליכים רק לאחר שהסתבר להם שעמדתם באסיפה לא התקבלה.
בהמרצה טענו המבקשים כי נפל פגם במועד כינוס האסיפה, וכי לא קיבלו את פרוטוקול האסיפה לידיהם נכון ליום הגשת העתירה, על אף שבא כוחם ביקש לקבלו. טענות אלה נזנחו בסיכומים, כפי הנראה לאור ההסכמה לפיה פסק הדין ידון בשאלת שינוי התקנון לגופו של עניין. מעבר לכך, כיוון שב"כ המבקשים נכח באסיפה, ממילא אינו רשאי להעלות טענות בנוגע לכינוס האסיפה (סעיף 91(ב) לחוק החברות).

בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים לגופו של עניין, אוסיף ואציין, בהקשר זה של התנהלות האסיפה, כי המבקשים טענו כי פרוטוקול האסיפה נערך ע"י בנו של המשיב מבלי שזומנה הקלטה של האסיפה. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומי התשובה של המבקשים, ולכן אין לדון בה. מעבר לכך, לא הוגש תצהיר לפיו הפרוטוקול לא שיקף את שנאמר באסיפה.

לאור העובדה שהמשיבה הודתה כי פרוטוקול האסיפה הומצא לידי המבקשים ביום 6.9.07 (סעיף 54 לתגובת המשיבה), דהיינו, לאחר הגשת ההמרצה שהוגשה ביום 30.8.07, אני סבורה כי אין לקבל את טענת המשיבה בדבר שיהוי.

על כן אין לדחות את התובענה על הסף, ויש לדון בטענות הצדדים לגופו של עניין.

4. שינוי תקנון חברה - האיזון בין הסכמות העבר לצורך בשינוי
מסגרת פעילותה של חברה נקבעת במסמכי ההתאגדות (בעבר, היו לחברה שני מסמכי התאגדות, תזכיר ותקנון. לאחר חקיקתו של חוק החברות נותר התקנון בלבד). שינוי מסמכי ההתאגדות מעורר את הצורך לאזן בין הסכמות העבר, לצורך בשינוי.

צורך זה נובע מהפער בין הסכמים שנחתמו עם הווסדה של החברה, או בנקודת זמן מסוימת בידי בעלי מניות מסוימים, לבין צרכיה המשתנים של החברה. לעיתים הסכמים שנערכו בעבר אינם מאפשרים עריכת עסקאות או נקיטה בפעולות שהן לטובת החברה במועד מאוחר יותר. השאלות העולות בהקשר זה הן האם ובאילו תנאים ניתן לסטות מההסכמה המקורית, מהו הרוב הנדרש לכך והאם יש צורך בהסכמה של מי שהיו בעלי מניות בעת עריכת ההסכם המקורי.

האיזון הנדרש מחייב לקחת בחשבון שני חששות הנוגעים להליכי שינוי מסמכי היסוד. מחד, קיים חשש כי הרוב בחברה ינצל את כוחו (אם יקבע כי ניתן לערוך שינוי ברוב רגיל) ויפגע במיעוט. מאידך, צרכיה המשתנים של החברה מחייבים לעיתים שינוי במסמכי ההתאגדות, ואז קיים חשש כי אם תדרש הסכמה גורפת של המיעוט, ינצל המיעוט את כוחו כדי להשיג טובות הנאה מהרוב המעונין לקדם את החברה. אירית חביב סגל, דיני חברות (תל-אביב, תשס"ז-2007, להלן: חביב-סגל, דיני חברות), מתארת דילמה זו (בעמ' 192):

"הדילמה המרכזית בסוגיה זו נוגעת לדילמה המוכרת שבין החשש מפני אופרטוניזם של הרוב, לבין החשש מפני סחטנות המיעוט: מחד גיסא, צרכיה הדינאמיים של החברה מחייבים שינויים מעת לעת, הכוללים גם שינויים במסמכי ההתאגדות ובהסכמים שנעשו בין בעלי המניות. מאידך גיסא, כל כוח הניתן לרוב לשנות את מערך החוזים הקיים בהחלטת רוב, שאינה נתמכת על-ידי המיעוט, פותח פתח להתנהגות אופורטוניסטית מצידו של הרוב. החשש הוא מפני ניצולו של הרוב את כוחו לשנות את מערך החוזים הקיים על מנת לקדם את טובתו האישית, במקום על מנת לקדם את טובתה של החברה עצמה, או את טובתם של מכלול בעלי המניות. לא ניתן לפתור את הדילמה המתוארת על-ידי פתרון פשוט, המחייב הסכמה פה-אחד של מכלול בעלי המניות לצורך הוצאתו אל הפועל של כל שינוי בהסכמים הקיימים, שהרי המיעוט עלול לנצל את כוחו ולפעול כ"סחטן", כאשר כתוצאה מכך, עלולה להימנע מן החברה הגמישות הנדרשת על מנת לקדם את ענייניה העסקיים".

שני הצדדים העלו בטיעוניהם את זכות הקניין של בעלי המניות. בה"פ 786/07 (ת"א) שני נ' מלם (לא פורסם, ניתן ביום 21.10.07), ציינתי כי על פי עיקרון הדמוקרטיה התאגידית, הבעלות במניה כפופה לשלטון הרוב. מתן זכות וטו לבעלי מניות המיעוט עשוי להביא לסחטנות ולמנוע עסקאות הוגנות ויעילות בשל אינטרסים אישיים של בעלי מניות המיעוט וכן לפגוע בקניינם של בעלי מניות הרוב:

"יש לזכור כי קניינו של בעלי המניות אינו קניין רגיל. בחברה קיים שלטון הרוב. אמנם החברה הינה "פקעת חוזית", אולם פעולתם של תאגידים תהיה יעילה רק אם ניתן יהיה לנהל את התאגיד בידי הרוב ולא יהיה צורך בהסכמת כל הצדדים המעורבים לכל שינוי. הבסיס הרעיוני ליצירת תאגידים הוא, בין השאר, האפשרות להתמודד עם שינויי נסיבות עתידיים שלא ניתן לחזות אותם מראש...כאשר מדובר בבעלי מניות רבים, כפי שהדבר בחברות ציבוריות, דרישה של הסכמה פה-אחד הייתה משתקת ומקבעת את החברה. על כן נקבע העיקרון של 'דמוקרטיה תאגידית'".

לגבי זכות הקנין של בעל מניות מיעוט הדגשתי:
"אמנם, כפי שטוען המבקש עומדת לו זכות הקניין, הקבועה היום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אולם זכות זו עומדת גם לבעלי המניות האחרים. הן בעלי מניות השליטה, הן מרבית בעלי מניות המיעוט שהצביעו אף הם בעד העסקה."


חוק החברות קבע איזונים בין הצורך בשינוי, לבין הצורך בשמירה על הסדרים קיימים כאמצעי הגנה על המיעוט. ככלל, המחוקק העדיף את הדינמיקה התאגידית וקבע, כפי שיפורט להלן, כי הכלל הראוי לשינוי מסמכי יסוד של חברה הוא כלל של רוב רגיל. גם בית המשפט בפסיקתו הכיר בכך ונטה לאפשר שינויים, תוך הגנה על בעלי מניות המיעוט (ראו למשל: בג"ץ 6460/02 משה אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, ניתן ביום 8.2.06); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' מאיר עטר ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 14.12.06).

החוק לעניין זה נדרש גם להוראות מעבר לאור העובדה כי ישנן חברות שקמו לפני כניסת החוק לתוקף ושבהן היו תזכיר ותקנון, כאשר חלק מההוראות היה כמעט חסין מפני שינוי, ואחרות ניתן היה לשנות ברוב של 75% מכלל בעלי המניות (בנוסף לדרישה לאסיפות סוג במקרים המתאימים).

להלן אבחן את ההוראות הרלבנטיות לשינוי תקנון במקרה שלפניי.

5. האם נדרשה הסכמה בכתב של כל בעלי המניות על מנת לשנות את תקנה 19
א. הרוב הנדרש על מנת לשנות את התקנה
סעיף 20 לחוק החברות, שעניינו שינוי תקנון, קובע כי:
"(א) חברה רשאית לשנות את תקנונה בהחלטה שהתקבלה ברוב רגיל באסיפה הכללית של החברה, אלא אם כן נקבע בתקנון כי דרוש רוב אחר או אם נתקבלה החלטה כאמור בסעיף 22.
(ב) נקבעה בחוק זה הוראה שניתן להתנות עליה, או נקבעה הוראה בתקנון לפיה דרוש רוב מסוים לשינוי הוראות התקנון, כולן או מקצתן, לא תהא החברה רשאית לשנות את ההוראה האמורה אלא בהחלטה שתתקבל באסיפה הכללית באותו רוב מסוים או ברוב המוצע, לפי הגבוה מבין השניים..." (ההדגשות אינן במקור).

סעיף 24 לחוק החברות מתייחס לחברה שהתאגדה לפני תחילתו של החוק. ס"ק 24(3) ו- 24(4) הרלבנטיים לענייננו קובעים:
"חברה שהתאגדה לפני תחילתו של חוק זה רשאית-
(3) לשנות את ההוראות הקבועות בתקנונה בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, או ברוב אחר אם נקבע בתזכיר החברה או בתקנונה;
(4) לקבוע בתקנון, כפוף להוראת סעיף 20(ב), הוראה בדבר הרוב הדרוש לשינוי הוראות התקנון, בהחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית ברוב של שבעים וחמישה אחוזים מן המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, וברוב גדול יותר אם נקבע רוב זה בתזכיר החברה או בתקנונה; נקבעה הוראה חדשה כאמור, יחולו על שינויה הוראות סעיף 20(ב)." (ההדגשות אינן במקור).

המבקשים טוענים, כי מאחר שתקנה 19 מחייבת מתן הסכמה בכתב של כל בעלי המניות בחברה לצורך מכירת או שעבוד נכסי החברה, שינויה מחייב אף הוא הסכמה בכתב של כל בעלי המניות בחברה. לעניין זה מפנים המבקשים לסיפא של הסעיפים 20(א), 20(ב), 24(3) ו-24(4) שהובאו לעיל.

המשיבה טוענת, כי סעיף 20 לחוק החברות אינו רלבנטי בעניינה, כיוון שהתאגדה לפני תחילתו של חוק החברות, ולכן חלות עליה הוראות המעבר הקבועות בסעיף 24 לחוק החברות. כן טוענת המשיבה, כי אף באמור בסעיף 20 אין כדי לתמוך בטענות המבקשים, שכן, בדומה לסעיף 24, שינוי התקנון ברוב גדול יותר (מרוב רגיל שנקבע כברירת מחדל בסעיף 20 ומרוב מיוחס שנקבע כברירת מחדל בסעיף 24), מחוייב רק כאשר קיימת הוראת שיריון כללית באשר לשינוי התקנון כולו, או כאשר קיימת הוראת שריון לגבי ההוראה הספציפית בתקנון שרוצים לשנות. מאחר שאין בתקנון המשיבה הוראת שריון כלשהי, ברירת המחדל, על פי סעיף 24(3), היא רוב מיוחס של 75%, ומכאן שההחלטה המיוחדת התקבלה כדין, ברוב של 98% מבעלי המניות שנכחו באסיפה.

בעניין זה הדין עם המשיבה. יש הבדל בין הרוב הקבוע בתקנה לצורך ביצוע פעולה מסוימת, לבין הרוב הנדרש לצורך שינוי ההוראות הקבועות בתקנון או הוראה ספציפית בתקנון. במקרה דנן, תקנה 19 קבעה כי יש צורך בהסכמה בכתב של כל בעלי המניות לצורך מכירת או שעבוד נכסי החברה, אולם אין כל הוראה בתקנון המשיבה לגבי הרוב הנדרש לצורך שינוי התקנון או הוראה ספציפית בו, (למעט תקנות 26 ו-29 הקובעות סף מינימום של 65% לקבלת החלטה כלשהי ע"י בעלי המניות). לאור זאת, ניתן היה לשנות את התקנה ברוב של 75% מבעלי המניות שהשתתפו בהצבעה, כפי שנקבע בסעיף 24(3) לעיל.

ב. טענות המבקשים בדבר הפגיעה בזכותם הקניינית וטענתם בדבר הקיפוח
המבקשים טוענים כי שינוי תקנה 19 מהווה הפרה של סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מאחר שהוא פוגע בזכויותיהם הקנייניות כבעלי מניות בחברה. כן טוענים המבקשים כי שינוי תקנה 19 פוגע במטרות החברה ברכוש שבבעלותה, וכי שינוי התקנה נעשה בחוסר תום לב, מהווה עושק המיעוט, ומקפח את המיעוט.

המשיבה טוענת כי המבקשים מתעלמים מהעובדה כי היותם בעלי מניות מכפיפה אותם להחלטות התאגיד. כן היא טוענת לזכותם של שאר בעלי המניות (רוב מוחלט של בעלי המניות), לקבוע ולהחליט לגבי קניינם.

כן עומדת המשיבה על מטרת שינוי התקנה, והשלכת השינוי על בעלי המניות בחברה, לרבות המבקשים הטוענים לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות. המשיבה טוענת, כי מאחר שהיא אינה בעלת מקרקעין או רכוש באופן ישיר, כאשר כל נכסיה הם מניות בחברת מרחבי פיתוח, למעשה המשיבה לא נדרשה למכור את רכושה שלה לשם ביצוע תוכנית החלוקה הנוגעת למקרקעין שבבעלות חברת מרחבי פיתוח. לפיכך, מבחינה מהותית, אף בהתאם לתקנה 19 שקדמה לשינוי, אין צורך בקבלת הסכמת בעלי המניות במשיבה לשם כך, ושינוי התקנה נעשה למען הזהירות בלבד, עקב טענות שהעלה המבקש 1 כנגד החלטות חברת מרחבי פיתוח. כן טוענת המשיבה, כי תקנה 19 אשר נוסחה לפני כ-50 שנה, כאשר בעלי מניותיה של החברה היו מעטים, אינו הולם את המציאות הכלכלית כיום ואת קיומם של בעלי מניות רבים, ואינו מאפשר את הגמישות הנדרשת לצורך קידום פעילות החברה.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי מבחינה מהותית, זכויותיהם של המבקשים והזכויות הצמודות למניותיהם נותרו בעינן, ומהבחינה הכלכלית, זכויותיהם של המבקשים אף הושבחו, שכן עם חלוקת נכסי חברת מרחבי פיתוח, נוצרה הזדמנות לחלוקת רווחים לבעלי מניות המשיבה (בעלת 18% ממניותיה של חברת מרחבי פיתוח), ובכללם המבקשים, שלא היתה קיימת קודם לכן. על כן טוענת המשיבה כי ביטול החלטת האסיפה לשינוי תקנה 19 תוביל את החברה למצב של קיפאון, ולהחמצת ההזדמנות להנות מרווחיה ומתועלתה של תוכנית החלוקה שהושגה ע"י מרחבי פיתוח.

כפי שציינתי, זכות הקנין של בעלי מניות מיעוט כפופה לשלטון הרוב. מעבר לכך, יש לזכור, כפי שקבעתי בענין שני, כי גם לבעלי מניות הרוב זכות קנין שגם עליה יש להגן.

לאור האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן, שינוי התקנה בוצע כדין, ועל כן אין לראות בשינוי התקנה ככזה הפוגע בזכותם הקנייניות של המבקשים כבעלי מניות בחברה.

הצדדים הפנו להליכים קודמים שיזמו המבקשים בהקשר זה, ולהחלטתו של כב' השופט בנימיני בענין. עולה מכך כי המבקשים אכן מנסים למנוע את המשך התפתחות החברה ופעילותה, ענין שחוק החברות מבקש למנוע.

6. סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, התובענה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון