קיפוח בעל מניות בחתימה על מסמכים

התובע טען כי הנתבע ניצל את העדר בקיאותו של התובע בהליכים הכרוכים בניהול החברה, והחתים את התובע על מסמכים והמחאות לצורך משיכת כספים, בלי להסביר לתובע את תוכנם, ובכך החתים את התובע על הקצאת מניות נוספות ועל המחאות שבאמצעותן משך כספים לעצמו, העביר בעלות ברכב על שם אשתו, מנע מהתובע את קבלת זכויותיו הסוציאליות, הגיש נגדו תביעה לפינוי הדירה של החברה בה התגורר, משך כספים מחשבון החברה בגין ייעוץ, שירותים חשבונאיים ודמי שכירות מופקעים עבור הנכס הנ"ל, ובסופו של דבר, השתלט על החברה תוך קיפוחו.

להלן פסק דין בנושא קיפוח בעל מניות בחתימה על מסמכים:

פסק דין
     
ההליך:

1.     התובע ביקש לקבוע, כי הוא בעל 50% ממניות החברה מתפרת רמון בע"מ (להלן:"החברה") כפי שהוסכם בין הצדדים, ולחייב את הנתבעים להעביר אליו 1,100 מניות מהמניות אותם מחזיקים נתבעים 1 ו- 2 או מי מהם.

הרקע העובדתי:

2.     התובע ניהל במשך שנים מתפרה בבאר-שבע. בשנת 1986, נרכשו על ידי החברה שהוקמה על ידי התובע ונתבע 1, נכסיה של חברת "פפקו", כאשר התובע הכניס לחברה החדשה ציוד של המתפרה שהיתה לו קודם לכן, ידע מוניטין וניסיון בתחום של הפעלת מתפרה וטיפל בעניינים תפעוליים של החברה, ונתבע 1 הביא איתו לחברה את כישוריו ואת ניסיונו כרואה חשבון, טיפל בעניינים מנהליים אחרים של החברה והעמיד ערבות בנקאית שנדרשה לרכישת החברה.
בתאריך 8.6.86 עמד הון המניות של החברה בהקמתה על 2,640 מניות, מהן הוקצו לתובע ולנתבעת באופן שווה 100 מניות לכל אחד.
בתאריך 15.2.88 ביצעה החברה הקצאת 20,000 מניות נוספות שחולקו שווה בשווה בין התובע ובין הנתבע 1.
זמן מה לאחר הקמת החברה התקיימו מגעים בין החברה ובין מרכז ההשקעות על מנת שהחברה תקבל מעמד של מפעל מאושר המקנה הטבות לחברה, ולשם כך צריכה הייתה החברה לשנות את חלוקת המניות, כך שהתובע יהיה בעלים של 49% ממניות החברה והנתבעים או מי מהם יהיו בעלים של 51% ממניות החברה.
לאור זאת הוחלט בתאריך 13.3.88 בין התובע והנתבעים, כי נתבעת 2 תמונה כמנהלת החברה במקום נתבע 1, בשל חשש לבעיות אתיות שהיו לתובע 1 לשמש כמנהל בחברה בעת שהיה רואה חשבון. כמו כן בוצעה הקצאת מניות נוספת של 45,000 מניות, מהן 23,152 הוקצו לנתבע 1, ו 21,848 לתובע, וכך נוצר מצב בו היו בידי התובע 49% ממניות החברה ובידי נתבע 1 51%. דיווח על כך הועבר לרשם החברות. במעמד ההחלטה הנ"ל, חתם נתבע 1 על "שטר העברת מניות", לפיו, תמורת סכום של 652 ₪ ששולמו על ידי התובע, מעביר נתבע 1 לתובע 652 מניות רגילות בנות 1 ₪ כל אחת, ובכך היה כדי להותיר את השיוויון בין התובע ובין נתבע 1, כך שבידי כל אחד מהם היו נותרים 50% ממניות החברה (ת/1).
בתאריך 9.7.89 הקצתה החברה 30,800 מניות נוספות, שחולקו - 15,705 לנתבע 1
ו - 15,052 לתובע, ובכך היה כדי לשמר את המסגרת של 51% לנתבע 1 ו- 49% לתובע, ביחס להקצאות המניות שדווחו לרשם החברות.
בתאריך 16.12.89 מסר נתבע 1 לתובע מסמך על פיו התחייב נתבע 1 לפצות את התובע בשיעור של 50% בגין כל נזק שייגרם לתובע עקב ערבותו האישית לחשבון הבנק של החברה.

מאז נוסדה החברה ועד לפרוץ הסכסוך נשוא תביעה זאת, נעשתה חלוקת דיוידנדים בהיקפים גדולים, בחלקים שווים בין התובע ובין נתבע 1.
עם הקמת החברה היה התובע מורשה חתימה יחד עם נתבע 1 ולאחר זמן מה היה התובע מורשה חתימה יחיד בחברה, כאשר התובע ונתבע 1 שמשו כמנהלי החברה.
בחודש מרץ 1988 צורפה כמורשית חתימה יחד עם התובע, נתבעת 2, רעייתו של נתבע 1.
כעבור מספר חודשים בוטל מינויה של נתבעת 2 כמנהלת ומורשית חתימה בחברה והתובע נותר כמורשה חתימה יחיד בחברה.
בתאריך 11.6.91 הוקצו 14,000 מניות נוספות, מהן 7,140 לנתבע 1 ו- 6,860 לתובע, וגם בכך היה כדי לשמר את החלוקה המדווחת לרשם החברות של 51% לנתבע 1 ו- 49% לתובע. בתאריך 28.11.95 בוצעה על ידי נתבע 1 העברה של 56,100 מניות לנתבעת 2, עליה דווח לרשם החברות ביום 20.3.96.

במהלך שנת 1989 נרכש על ידי החברה נכס במרכז המסחרי בלהבים ששימש כמרכול שנוהל על ידי התובע. אותו נכס הושכר לתובע על ידי החברה ושועבד לטובת בנק המזרחי להבטחת חובותיו האישיים של התובע לבנק, ועקב חובותיו של התובע לבנק מימש הבנק את הנכס בסמוך לשנת 2000.
בחודש ספטמבר 2000, נמכרה המתפרה לגורם שלישי, כאשר בהסכם המכירה נקבע כי התובע יהיה ערב לכל התחייבות החברה כלפי הקונה.

בתאריך 25.2.01, התקבלה החלטה של האסיפה הכללית של החברה, לפיה, התווסף נתבע 1 כבעל זכות חתימה נוסף, כך שזכות החתימה תהיה נתונה לתובע ולנתבע 1, כאשר החתימה של שניהם, בתוספת חותמת החברה, תחייב את החברה.
בתאריך 13.7.01, בישיבה בה נכחו התובע ונתבע 1, הציע נתבע 1 למנות אותו ואת אשתו כדירקטורים בחברה בנוסף לתובע, והתקבלה החלטה על כך, ברוב דעות של נתבע 1 ונתבעת 2 (באמצעות יפוי כח של נתבעת 2 שהיה בידי נתבע 1), תוך התנגדות התובע להחלטה (נספחים טו' , טז' לתצהיר התובע).
באסיפה כללית נוספת שהתקיימה ביום 22.7.01, בה השתתפו התובע ונתבעים 1 ו-2, הוחלט ברוב דעות של נתבעים 1 ו-2 ובהתנגדות התובע, כי זכות החתימה בחברה תהיה נתונה לנתבע 1 בלבד.

לטענת התובע, בתאריך 25.11.01 התקבלה החלטה נוספת של האסיפה הכללית של החברה על פיה שונו זכויות החתימה פעם נוספת בכך שהן תהיינה בידי התובע ונתבע 1 (לא הובאה ראיה בקשר לכך ולא היתה התייחסות מצד הנתבעים בקשר לכך).

3.     לטענת בא כח התובעים:
א.     מכלול נסיבות הענין ומסירת שטר העברת המניות לתובע (ת/1) מצביעים על כך כי כוונת הצדדים היתה לשמר מצב של שיוויון בין התובע ובין נתבע 1, כאשר המניות מתחלקות בפועל ביניהם בשיעור של 50% לכל אחד, בעוד שההקצאות שדווחו לרשם החברות, המצביעות על חלוקת המניות בשיעור של 51% לנתבע 1 ו-49% לתובע, נעשו באופן פיקטיבי על פי עצתו של נתבע 1, על מנת לזכות במעמד של מפעל מאושר, תוך שמירה בפועל על החלוקה השווה בין הצדדים שהשתקפה בחלוקה שווה של הדיבידנדים, ולשם איזון, ניתנה לתובע זכות חתימה בלעדית כמורשה של החברה.
ב.     נתבע 1 התנהל בדרך של השתלטות הדרגתית על החברה, שהגיעה לשיאה בהדחת התובע מתפקידו כמורשה חתימה יחיד והגשת תביעות משפטיות בשם החברה נגד התובע, ובכך פעל נתבע 1 בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של כוחו בחברה בניגוד להוראות סעיפים 192 ו-193 לחוק החברות.
ג.     יש לראות את התובע כמי שאוחז בשטר מניה על פי סעיף 176 לחוק החברות ביחס למניות שהועברו אליו על פי שטר העברת המניות מיום 13.3.88 (ת/1). (ע.א. 6205/98, מייקל סקוט אונגר ואח' נ' דניאל עופר, תק- על 201(2), 299, 307).
שטר העברת המניות הנ"ל לא היה מותנה בכל תנאי, ואין לקבל את גירסתו של הנתבע 1, כי היתה הסכמה שייעשה שימוש בשטר הנ"ל רק במקרה שלא יתקבל אישור לחברה כמפעל מאושר.
ד.     נתבע 1 ניצל את העדר בקיאותו של התובע בהליכים הכרוכים בניהול החברה, והחתים את התובע על מסמכים והמחאות לצורך משיכת כספים, בלי להסביר לתובע את תוכנם, ובכך החתים את התובע על הקצאת מניות נוספות ועל המחאות שבאמצעותן משך כספים לעצמו, העביר בעלות ברכב על שם אשתו, מנע מהתובע את קבלת זכויותיו הסוציאליות, הגיש נגדו תביעה לפינוי הדירה של החברה בה התגורר, משך כספים מחשבון החברה בגין ייעוץ, שירותים חשבונאיים ודמי שכירות מופקעים עבור הנכס הנ"ל, ובסופו של דבר, השתלט על החברה תוך קיפוחו של נתבע 1.
ה.     בנסיבות הענין, זכאי התובע לסעד של הסרת קיפוח על פי סעיף 191 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (ע.א. 2699/92, בכר ניסים נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238; ע.א. 3051/98 ברוך דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ ואח', פד"י נט(1) 673, 698 עד 699; רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות ובניה בע"מ ואח' נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ ואח', תק-על 2005 (1), 627).

4.     לטענת בא כח הנתבעים:
א.     יש לדחות את התביעה עקב התיישנות. הקצאת המניות שאותה מבקש התובע לבטל והחתימה על שטר העברת המניות אליה התיחס התובע, נעשו ביום 13.3.88, בעוד שהתביעה הוגשה רק ביום 15.8.02, מעל 7 שנים מיום היווצרות העילה הנטענת.
ב.     התובע ידע על מצב האחזקות בחברה כל השנים ולא הביע כל התנגדות לכך. מאז הקצאת המניות האמורה, העביר נתבע 1 את כל מניותיו לרעייתו - נתבעת 2, ולו היה אמת בטענות התובע, לא היה התובע נותן הסכמתו להעברת המניות בשיעור של 51% לנתבעת 2.
ג.     הקצאת המניות בשיעור של 51% לנתבע 1 היתה הכרחית לצורך קבלת אישור של מפעל מאושר ממרכז ההשקעות, ממנו נהנתה החברה וכתוצאה מכך נהנה גם התובע מהטבות מס שהשיאו את רווחי החברה, ועל כן מנוע התובע מלדרוש את החזרת המצב לקדמותו באופן שיהא בו כדי להוות הערמה על מרכז ההשקעות ושלטונות המס.
ד.     שטר העברת המניות (ת/1) על ידי הנתבע 1, ניתן לתובע בשלב שקדם למתן אישור מרכז ההשקעות, ואלמלא היה ניתן אישור כזה, היה נתבע 1 משיב לתובע מניות שהיו מחזירות את מצב השיוויון בין השניים לקדמותו, ולצורך זה יכול היה התובע להשתמש בשטר העברת המניות, אך לאחר שכבר ניתן אישור מרכז ההשקעות, לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, ואף לו היה מנסה התובע להשתמש בשטר זה על מנת להחזיר לידיו את המניות, ובכך היה גורם נזק רב לחברה ולבעלי המניות, היה נתבע 1 מונע את הדבר ממנו.
ה.     לאחר שנתבע 1 ראה כי התובע הפר את חובת האמונים שלו כלפי החברה ונקלע למצוקה כלכלית מהותית, חשש נתבע 1 שהתובע ינצל את זכויות החתימה שלו בחברה לרעה, וניצל את זכויותיו וזכויות רעייתו, ומסיבה זו מונו הוא ורעייתו כדירקטורים ושינו את מצב זכויות החתימה, כך שכיום נתבע 1 הינו מורשה חתימה יחידי (תצהיר נתבע 1 מיום 8.6.05).
ו.     התובע גרם לחברה נזק גדול בכך ששיעבד את הנכס בלהבים להבטחת חובותיו האישיים שהגיעו לסכום של כ-2 מליון ₪, בעת שמומש הנכס ונמכר באמצעות כונס נכסים במחיר נמוך בכ-20% ממחיר השוק. כמו כן סוכם בין נתבע 1 ובין התובע כי אם ימומש הנכס הנ"ל, יהיה זכאי נתבע 1 לקבל את כל יתר הנכסים של החברה. משמומש הנכס הנ"ל, הופך הדבר לחוב של התובע לחברה , כך שהתובע חב לחברה את ערכו של הנכס בלהבים. יתר הנכסים של החברה אינם עולים על סכום החוב של התובע לחברה ועל כן אין התובע זכאי לכל סכום מנכסי החברה.
ז.     נתבע 1 הסכים שהחברה תרכוש את הנכס בלהבים לאחר שהתובע התחייב לשלם לחברה 1.5% מערך ההשקעה כדמי שכירות חודשיים, אך התובע לא עמד בכך, ולאור זאת הופחתו דמי השכירות בכשליש מהסכום הנ"ל.
ח.     כל התשלומים ששולמו לנתבע 1 מכספי החברה נעשו כדין, על דעת התובע, עבור שירותי ייעוץ ושירותי משרד שנתן נתבע 1 לחברה ולתובע.
ט.     לנוכח ההתנהגות חסרת תום הלב של התובע, פסול התובע מלשמש דריקטור בחברה. מטרת התביעה היתה, בין השאר, לחסום את האפשרות שהחברה תגיש נגד התובע תביעה בגין שימוש בדירה של החברה שהוא מחזיק שבינתיים ניתן לגביה פסק דין המורה לו לפנות את הדירה. בפסק דין זה, יש משום השתק פלוגתא ביחס לטענות התובע בדיון זה שהוכרעו בפסק הדין האמור.
י.     הערבות האישית שניתנה על ידי התובע, נועדה להבטיח את זכויות העובדים שהועסקו על ידי התובע במתפרה הקודמת שהיתה לו.
יא.     התבססות התובע על סעיף 191 לחוק החברות שמקנה סעד במקרה של קיפוח אינה במקומה. התובע לא קופח. עד לשנת 1995 הוא נהנה מרווחים רבים של החברה, בעוד שנתבע 1 הוא שנפגע מפעולות התובע בגלל מימוש הנכס בלהבים.





5.     הראיות:
מטעם התובע העיד התובע עצמו, שחזר על עיקרי טענותיו וכן העידה כעדה מטעמו, נתבעת 2. מטעם הנתבעים, העידו נתבע 1 ותמי פאשה-דוידיאן ששימשה כמזכירה במשרדו של נתבע 1.

דיון:
     א. כללי:
6.     לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, נראה לי, כי אין לקבל את גירסתו הגורפת של התובע כי לא היה מודע לתוכן המסמכים עליהם חתם, או כי לא היה מודע למכלול הפעולות שנעשו על ידי נתבע 1. התובע יודע קרוא וכתוב, עסק בניהול התפעולי של המתפרה, לרבות קיום קשרים עם נציגי משרד הביטחון ביחס למחירים ולענינים תפעוליים, ולא היתה לו כאחד ממורשי החתימה או כמורשה חתימה יחיד כל מניעה לבדוק ולדעת על כל הפעולות שנעשו על ידי נתבע 1, ובעת שנעשו פעולות שהיה בהן כדי לפגוע בעניניו הוא היה מודע וער לכך.
     עם זאת, אינני מקבל את גירסתו של נתבע 1, כי מסירת שטר העברת המניות לידי התובע ביום בו התקבלה ההחלטה על העברת המניות, על פיה היו בידי נתבע 1 51% ממניות החברה ובידי התובע 49%, נעשתה רק למקרה שלא ינתן בפועל אישור של מפעל מאושר לחברה. תנאי זה אינו מעוגן בכל תיעוד בכתב, לא נעשתה כל פעולה על ידי נתבע 1 לביטול השטר האמור לאחר שהתקבל האישור של מפעל מאושר, ואין מקום לקבוע על פי עדותו של נתבע 1, כי היתה הסכמה כזאת בין התובע ובין נתבע 1. גם דרך התנהלות הצדדים בה נשמר בפועל מעמד השיוויון בין הצדדים, גם לאחר שניתן האישור למפעל מאושר, והעובדה שניתן באותה עת לתובע מעמד של אחד ממורשי החתימה או מעמד של מורשה חתימה יחיד, תומכים בכך שכוונת הצדדים היתה להמשיך ולשמר מעמד של שיוויון ביניהם גם לאחר קבלת האישור של מפעל מאושר, בעוד שהשינוי הפורמלי בחלוקת המניות בשיעור של 51% לנתבע 1 ו-49% לתובע, נעשה על מנת לאפשר לחברה לזכות באישור של מפעל מאושר. על מנת לשמר את מעמד השיוויון בפועל בין התובע ובין נתבע 1, ניתנו לתובע בטחונות באמצעות השטר להעברת המניות ומתן זכות של מורשה חתימה יחיד או משותף עם נתבע 1 או עם נתבעת 2.
     מאידך גיסא, צודק בא כח נתבע 1 בטענתו, כי לא היה בשטר להעברת בעלות כשלעצמו כדי להוות מיניה וביה את העברת המניות לתובע והיתה בו רק הסכמה בבחינה של התחייבות להעברת המניות, על מנת להבטיח את מעמדו של התובע כבעל זכויות שוות לנתבע 1, ובה במידה שהיה התובע מנסה לממש את העברת המניות על פי אותו שטר העברת מניות, יכול היה הנתבע לנסות למנוע את ההעברה של המניות על מנת להימנע מפגיעה בזכאות החברה להטבות הניתנו לה כמפעל מאושר (ע"א 726/74 מלונות נוה-ים של חוף ארסוף בע"מ ואח' נ' צבי כהן ואח' פ"ד ל (2) 517 וכן ת"א (תל-אביב) 71476/96 שמשון הובלות - אספקת חומרי בנין בע"מ נ' חברת אחים אבו א.ג.ס (1991) בע"מ ואח', תקדינט, תק-של 97 (2) 3639).
     גם ביחס להצעות הנוספות שנעשו בשלבים מאוחרים יותר, שהיה בהן כדי לשמר את חלוקת המניות בשיעור של 51% לנתבע 1 ו-49% לתובע, נראה לי שלא היה בהן כדי לפגוע בהסכמת הצדדים לשמר את מצב השיוויון בפועל בניהול והשליטה בחברה. קיומו של שטר העברת המניות בידי התובע, המצב של חלוקת דיבידנדים שווה במהלך השנים לאחר שנתקבל האישור של מפעל מאושר ומעמדו של התובע כמורשה חתימה שותף וכמורשה חתימה יחיד נמשך לאורך זמן, יש בהם כדי לתמוך בגירסת התובע שהיתה הסכמה בפועל לשותפות שווה בניהול, בשליטה וברווחים של החברה. במצב זה, נראה לי, מצד אחד, כי אין מקום לקבוע בצו הצהרתי כי התובע הינו בעל מניות בשיעור של 50% בחברה ולחייב את הנתבעים להעביר לידי התובע סך של 1,100 מניות, כפי שביקש, הואיל והעברת המניות הנ"ל טרם התגבשה כהעברה ריאלית של המניות, ובאשר להתחייבות נתבע 1 להעברת המניות לתובע על פי שטר העברת הבעלות, כפוף הדבר לשאלה אם יש מקום ליתן לתובע סעד של ביצוע בעין לאכיפת אותה התחייבות. בנסיבות הענין, קשור הדבר להשלכות שיכולות להיות לכך לאור העובדה, ששני הצדדים, גם התובע וגם הנתבע 1, נתנו את ידיהם, לכאורה, לקבלת אישור של מפעל מאושר על יסוד הקצאה עליה דווח לרשם החברות ולמרכז השקעות, לפיה, מוחזקות בידי הנתבע 51% מהמניות ובידי התובע 49%, בעוד שבפועל, היתה בידי התובע התחייבות של נתבע 1 להעברת המניות, ובפועל התנהלו הצדדים כמי שהיו בעלי זכויות שוות בניהול, בשליטה וברווחים של החברה. במצב זה, משלא התבקש סעד של אכיפה, ובנסיבות הענין נראה לכאורה כי לא היה מקום למתן סעד כזה, גם לו היה מתבקש, בשל חלקו של התובע בקבלת ההחלטות להקצאת המניות, כפי שדווח בפועל לרשם החברות ולמרכז השקעות, נראה לי שאין מקום להיענות לבקשת התובע למתן הצו ההצהרתי המבוקש.
לאור זאת, נדחית הבקשה למתן הסעד ההצהרתי המבוקש.

7.     הסעד שניתן וראוי לתת בנסיבות הענין:
     על אף האמור לעיל, נראה לי, כי לאור ההתחייבות של נתבע 1 להעברת המניות על פי שטר העברת המניות, שעדיין עומדת על כנה, ולאור ההסכמה המשתמעת מהתנהגות הצדדים במהלך השנים עד לשינויים שנעשו בשנת 2001, שהיה בה כדי לשקף מעמד של שיוויון בפועל בחלוקת רווחים בשליטה ובניהול, נראה לי כי ניתן וראוי לקבוע כי החלטות האסיפה הכללית שהתקבלו בימים 13.7.01 למינוי נתבע 1 ואשתו נתבעת 2כדירקטורים, בנוסף לתובע, והחלטה מיום 22.7.01 כי זכות החתימה בחברה תהיה נתונה לנתבע 1 בלבד, נוגדות את ההסכמות הנ"ל ונעשו על ידי נתבע 1 בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של כוחו הפורמלי בחברה ובניגוד להסכמות הנ"ל, שהיה בהן כדי לשקף כוונה לשמר בפועל מצב של שיוויון במעמדם של התובע והנתבע 1 בחברה. לאור זאת מבוטלות ההחלטות הנ"ל.
     באשר לטענת נתבע 1, כי התובע ניצל את מעמדו לרעה, בכך ששיעבד את הנכס של החברה להבטחת חובותיו האישיים וגרם למימוש הנכס עקב אי תשלום חובותיו - יש מקום לברר טענות אלו והשלכותיהן במערכת היחסים הרכושיים בין התובע ובין נתבע 1 או בין התובע ובין החברה, ובענין זה ניתן למצות את ההליכים בלי לפגוע במעמדו של התובע 1 בפועל כבעל זכויות שוות בחברה. בקשר לכך, נתונה בידי הנתבע 1 האפשרות לנקוט הליכים אישיים נגד התובע או הליך מתאים שיאפשר לו להגיש תביעה גם בשם החברה נגד התובע, גם בלי לפגוע במעמדו של התובע כמנהל אחד מתוך שני מנהלים וכאחד מבעלי זכויות החתימה בחברה.
     אף שלא היתה בקשה מפורשת למתן סעד הצהרתי כאמור, נראה לי, כי בנסיבות הענין, ניתן וראוי לראות בצו הצהרתי כזה, היענות חלקית לסעד המבוקש או סעד חלופי דומה לסעד המבוקש שניתן וראוי ליתן בנסיבות הענין.
כמו כן נראה לי, כי לאור הענין שיש לציבור ולמרכז השקעות כגוף של המדינה ביחס למסירת שטר העברת הבעלות במניות והתנהגות הצדדים בפועל כבעלי זכויות שוות בחברה, בעוד שעל פי הדיווח למרכז השקעות היה נתבע 1 בעלים של 51% ממניות החברה, ניתן וראוי להודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרקליטות המחוז.

8.     לאור האמור, אני נותן צו הצהרתי הקובע את המצב העובדתי והמשפטי, כאמור בסעיף 7 דלעיל. לאור תוצאות הדיון, ישא כל צד בהוצאותיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צו הקצאת מניות

  2. צו העברת מניות

  3. כתב העברת מניות

  4. מכירת מניות בחסר

  5. הסכם רכישת מניות

  6. עיכוב בשחרור מניות

  7. מס במכירת מניות עובד

  8. הכרה בבעל מניות כעובד

  9. הצהרה על בעלות במניות

  10. קניית 100% מהון המניות

  11. פיצוי על אי רישום מניות

  12. העברת מניות ברשם החברות

  13. בקשה לרכישת מניות עצמית

  14. בקשה להכריח למכור מניות

  15. אופציות על מניות לעובדים

  16. שינוי אחריות בעלי המניות

  17. סכסוך בין אחים בעלי מניות

  18. סחטנות המיעוט - בעלי מניות

  19. תביעה אישית נגד בעל מניות

  20. עסקת מכר מניות - החזר כספי

  21. שווי עסקה סוגי מניות שונים

  22. הצהרה על מפרט הצעת רכש למניות

  23. עילת תביעה אישית - בעלי מניות

  24. אחריות בעל מניות לליקויי בניה

  25. פגמים בכריתת חוזה להעברת מניות

  26. זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות

  27. התנגדות למכירת חלק ממניות החברה

  28. תביעה נגד בעל מניות בחברה בפירוק

  29. קיפוח בעל מניות בחתימה על מסמכים

  30. סכסוך בין קבלנים על בעלות במניות

  31. חיוב בעל מניות להשקיע כספים בחברה

  32. הסכם לרכישת מניות טעות בכדאיות העסקה

  33. תביעת בנק נגד בעל מניות שחתם על ערבות

  34. צו הפיטורין בענין הוצאות הון מניות, 1943

  35. תביעה לקבלת בעלות על מניות שהוחזקו בנאמנות

  36. פסק דין הצהרתי זכאות לסעדים וזכויות של בעל מניות

  37. חוק היטל על הזמנת יתר בהנפקת מניות, התשמ"ג-1982

  38. תביעה למתן סעד הערכה של שווי מניות שהוצע בהצעת רכש

  39. צו החברות (הודעה לבעלי-מניות מתנגדים), תשט"ו-1955

  40. האם בעת כריתת הסכם המניות לא התקיימו יחסים מיוחדים ?

  41. חוק המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה), התשנ"ד-1993

  42. תקנות מס הכנסה (ניכוי מהתמורה במכירת מניות), תשכ''ד-1964

  43. כללי מס הכנסה (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים), התשס"ג-2003

  44. טענה כי בשל מעשיהם ירד באופן דרסטי ערך המניות המוחזקות בידי הציבור

  45. תקנות החברות (הוכחת בעלות במניה לצורך הצבעה באסיפה הכללית), התש''ס-2000

  46. תקנות מס הכנסה (קביעת אגרה בעד בקשת אישור העברת נכסים והחלפת מניות), התשס''ג-2003

  47. הוראת המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה) (מינוי ועדות אחרות ותקופת כהונתן), התשס"ו-2005

  48. הוראת המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה) (מינוי ועדות אחרות ותקופת כהונתן), התשס"ג-2003

  49. הוראות המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה) (מינוי ועדות אחרות ותקופת כהונתן), התשס"ט-2009

  50. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון