ניצול לרעה של הליכי משפט בפשיטת רגל

בית המשפט פסק כי אפילו הסתבך החייב בחובותיו בתום לב, ענין שלא הוכח בהעדר אסמכתאות, אין זה המקרה בו מדובר בחייב שעושה מאמץ לשלם חובותיו לנושיו, ומוכן לממש את כל נכסיו כדי לפתוח דף חדש בחייו. החייב מבריח לכאורה נכסים מנושיו, עושה הסדרים מחוץ להליך הפש"ר, נוטל הלוואות באמצעות אשתו, חי ברמת חיים שאינה מתיישבת עם הכנסתו הנמוכה, ועושה שימוש בהליך פשיטת הרגל למטרה אחת בלבד- הגנה מפני הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו. מדובר בניצול ההליך לרעה, ומקומו של החייב אינו בהליך פשיטת הרגל. ##להלן פסק דין בנושא ניצול לרעה של הליכי משפט בפשיטת רגל:## פסק - דין עובדות המקרה 1. החייב, יליד 71', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך 271,768 ₪ ל- 7 נושים. ביום 17/9/06 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 100 ₪ בחודש. לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו נגד החייב 5 תביעות חוב סך כולל של 251,588 ₪, ללא חובות בדין קדימה. לדברי החייב נפתחו נגדו 7 תיקי הוצל"פ, נערכה לו חקירת יכולת ולא נעשה איחוד תיקים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, בראשונה נכחו החייב ובא-כוחו ומטעם הנושים נכח ב"כ הנושה עבוד משעור, אשר הגיש תביעת חוב על סך 225,981 ₪. 2. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית. א. החייב טען כי בשנת 96' פתח תיק עוסק מורשה במע"מ, ועבד כקבלן משנה עם חברת "גורדי פרויקט בע"מ" (להלן: חברת גורדי). הפרויקט בו עבד היה בניית קניון בכניסה לעיר עתלית ולצורך כך העסיק לטענתו 10 עובדים. ב. החייב הצהיר כי כחלוף 6-4 חודשים ממועד פתיחת העסק, הפסיקה חברת גורדי את בניית הקניון, דבר שגרם לו לאיבוד מקום עבודתו. החייב טוען כי לא קיבל כסף גם עבור העבודה שהספיק לבצע. התנהלות זאת של חברת גורדי גרמה לחייב לטענתו להיכנס למצוקה כלכלית ונגרמו לו נזקים, הן למוניטין והן כספיים בהיקפים ניכרים. ג. חובו העיקרי של החייב, לטענתו, הינו חוב לנושה עבוד משעור, עובד לשעבר של החייב, אשר עבד אצלו מספר ימים בלבד. במהלך ימים אלה נפגע בתאונת עבודה, ותבע את החייב כמעסיקו בגין פגיעה זו. ניתן פסק דין בהעדר הגנה ובשל העובדה שהחייב לא ביטח את עובדיו חלה חובת תשלום עליו. חשוב לציין כי אכן תביעת החוב הגבוהה ביותר בתיק ואשר מהווה 90% מסך כלל תביעות החוב שהוגשו כנגד החייב, הינה של העובד שבנדון. ד. החייב מציין גם כיום כי הינו המפרנס היחידי של התא המשפחתי, אשר מונה 5 נפשות, והוצאותיו עולות על הכנסותיו. החייב טוען כי הוא עובד במישרה חלקית ומשתכר סך של 1,750 ₪ ברוטו בלבד, בשל בעיות רפואיות אשר אינן מאפשרות לו לעבוד במישרה מלאה, ומתגורר עם משפחתו בבית הוריו. 3. הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. א. החייב שיתף פעולה בהליך באופן חלקי, התייצב רק לאסיפת נושים אחת, לא המציא כלל מסמכים הנדרשים ממנו ולא המציא אסמכתאות למשלוח הודעות לנושיו. החייב לא המציא דו"חות כספיים של עיסקו כעצמאי בין השנים 95'-97'. על פי רישומי המל"ל עובד החייב מאז 97' כשכיר. ב. החייב נמנע מלהגיש תביעות נגד גורמים אשר לטענתו חייבים לו כספים, ואשר בגינם נוצרה קריסתו הכלכלית, וביניהם חברת גורדי, אשר שכרה כאמור את שירותיו, ואשר לטענתו לא שילמה לו, ולא נראה כי נקט בהליכים כלשהם לגביית חובותיו. ג. מחקירת החייב עולה כי החייב נוהג מנהג בעלים ברכב מסוג הונדה אשר נקנה לפני כשישה חודשים בלבד ונרשם על שם אחיו, לאחר שניתן צו לכינוס נכסי החייב. החייב טוען כי אחיו לקח מאשת החייב מספר שיקים, והוא מפקיד לה בחשבון כסף מזומן כל חודש בגין שיקים אלה. לטענתו, נמכרו רכבים שהיו ברשותו בעבר תמורת חלק מחובותיו לעובדיו. מתברר כי לאחר שכבר היה מסובך בחובות, וגם תוך כדי הליך פשיטת הרגל, רכש החייב רכבים והעלימם, על ידי רישומם על שם קרובי משפחתו. ד. החייב מתגורר בנכס הרשום על שם הוריו, ולא העביר את הנכס על שמו עקב הסתבכותו בחובותיו. ה. החייב לא דיווח בבקשתו כי הוא עובד אצל בן דודו. לטענתו הוא עובד רק 4-5 שעות ביום עקב בעיות ברגלו. החייב אינו עובד במישרה מלאה מזה שנים ומשתכר לטענתו כ- 1,750 ₪ מהעבודה. החייב לא המציא מסמכים רפואיים מספקים לתמיכה בגירסתו כי הוא אינו מסוגל לעבוד מישרה מלאה, והכנ"ר התרשם כי לא מן הנמנע שהחייב משתכר אצל בן-דודו סכום גבוה מהמוצהר ומעלים הכנסותיו מנושיו. ו. מחקירת החייב עולה כי החייב פתח חשבון בנק חדש בבנק מרכנתיל דיסקונט סניף סכנין, לא יידע את הבנק כי הוא מצוי בהליכי פש"ר, ולא יידע את הכנ"ר או ביקש אישור כלשהו לביצוע פעולות אלה. מחקירתו עולה כי אשתו, אשר אינה עובדת מחוץ לבית, נטלה לאחרונה הלוואה בסך 5,000 ₪, ללא ידיעת הכנ"ר ובניגוד להוראות פקודת פשיטת הרגל, כאשר סביר להניח שההחזר הוא מכספו. לאשת החייב שתי תוכניות חסכון בבנק מרכנתיל סניף סכנין על סך כ- 17,000 ₪. בנוסף לכך, החייב הגיע להסדר עם עיריית סכנין והוא משלם כיום 215 ₪ בגין הסדר זה, בניגוד להנחיות הפקודה. ז. לאור כל האמור לעיל, משמזלזל החייב בהנחיות בית המשפט, הסתיר נכסים, הגיע להסדר עם נושים מחוץ להליך הפש"ר, בוחר שלא להגדיל את הכנסותיו ללא כל סיבה מוכחת, ואינו משתף פעולה עם הכנ"ר, סבור הכנ"ר כי דין בקשתו להידחות. 4. בדיון שהתקיים בעניינו ביקש החייב להציע הסדר לנושיו, ואכן הציע סך של 50,000 ₪, בנוסף לסכום המצוי בקופה. ב"כ הנושה העיקרי התייצב לאסיפת הנושים ביום 31/3/08והתנגד להצעה. 5. החייב הגיב לחוות הדעת של הכנ"ר, וציין כי הגיש הצעת הסדר, אשר נדחתה על ידי נושיו. א. לטענת החייב, הוא הסדיר חובותיו לרשויות המס, ועיקר חובו נובע מפסק דין שניתן בהעדר הגנה בגין נזק גוף שנגרם לעובד שלו על סכום גבוה מאוד. החייב לא ידע כי עליו לבטח את עובדיו וחשב שדי בכך שהוא משלם תשלומים למל"ל. חובות החייב נובעים כתוצאה מכשלון עסקי, והעסקת עובד למשך יומיים, אינה נחשבת לחוסר תום לב. ב. החייב ואישתו אינם עובדים עקב מצבם הבריאותי, החייב הוא מפרנס יחיד וחי עם משפחתו מהיד אל הפה. ג. החייב רכש רכבים זולים, משתמש מדי פעם ברכבים של בני משפחתו, וביניהם רכבו של אחיו עלי ורכבה של אחותו יסמין, אך אף אחד מרכבים אלה אינו שלו. השיקים שניתנו לאחיו עלי מחשבון הבנק של אישתו, ניתנו לצורך השלמת העיסקה של רכישת הרכב על ידי עלי בתשלומים, ועלי נתן כסף מזומן לאשת החייב כנגד שיקים אלה. היחסים בין בני המשפחה טובים מאוד, ובני המשפחה מוכנים לעזור לחייב. באשר להסדר שנעשה עם עיריית סכנין, ההסדר נעשה כהשתתפות בהוצאות של הוריו, בביתם הוא גר, והוא דיווח על הכנסות והוצאות אלה. ד. לפני כשנה פתח החייב חשבון בבנק מרכנתיל, אך בפועל לא עשה שום שימוש בחשבון זה, מאחר שהמל"ל המשיך להפקיד את הכספים בחשבונה של אישתו. ה. לגבי הטענה כי אשת החייב חסכה כספים מהכנסותיו, הרי שמדובר בטענה שאינה נכונה, אישתו חסכה את קיצבת הילדים הנכנסת על שמה, בסך 600 ₪, מבלי לדעת כי יש פסול במעשיה, כדי להבטיח את עתיד הילדים, והחסכון הוא בעיקר מקיצבה זו. ו. החייב לא מצא דו"חות כספיים של העסק לשנים 97'- 95', כי עברו למעלה מעשר שנים מיום שהחייב סגר את העסק, ולא הצליח למצוא מסמכים מבנק ישראל על ההגבלות בחשבון, עקב הזמן הרב שעבר. כן לא הצליח להמציא כתבי אישום ופסקי דין שניתנו בעניינו בגין עבירות פליליות בשל הזמן הרב שחלף, ובסך הכל מדובר בשני תיקים בגין ריב בשכונה עם משפחה אחרת. גם את כתב התביעה בגין תאונת העבודה של עבוד משעור, הפועל שעבד אצלו, לא יכול היה לקבל בשל הזמן הרב שחלף מאז. ז. החייב לא יכול לעבוד מישרה מלאה, ולכל היותר היו מעסיקים אותו בשכר מינימום. כך החייב מקבל השלמת הכנסה וגם לא יושב בבית אלא יוצא לעבוד ככל יכולתו. 6. הכנ"ר עומד על התנגדותו לבקשת החייב וטוען כי אין בה כדי לשנות מעמדתו. דיון 7. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...". להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראו א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה הכרזתו פושט רגל, שכן בהעדר תום לב בהתנהלות החייב בעת יצירת חובותיו ובהליכי פשיטת הרגל, אין הוא זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169; כן ראו ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206). החייב הוא הנושא בנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב, ובית משפט בוחן את האופן בו יצר חובותיו. כאשר האם נהג בתום לב כלפי נושיו או סיכן כספיהם בחוסר אכפתיות; האם ביצע מעשי מרמה והציג מצגי שווא בפני נושיו בעת יצירת חובותיו, האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם? (ראו ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראו ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); כן יבחן בית המשפט אם נמנע החייב מלעשות פעולות בסיסיות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות עמידה על זכויות המגיעות לו וכיו"ב. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321). מן הכלל אל הפרט 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוגשו לתיק, לא שוכנעתי כי החייב עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. א. החייב לא המציא דוחות לעסקו ולא תמך גרסתו בדבר כשלונו הכלכלי באסמכתאות כלשהן, בטענה שלא הצליח לעשות כן מאחר שחלפו כ-10 שנים מאז נסגר עסקו. נוכח הזמן הרב שעבר מאז נסגר העסק ובהעדר חובות לרשויות המס, לאחר שמע"מ מימש רכב שהיה ברשותו לתשלום חובותיו, לא אזקוף ענין זה לחובתו. (ראו לענין זה רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2), 810). ב. החייב לא המציא מסמכי בנק שנדרש להמציא בדבר הגבלת חשבונו, ובענין זה, איני רואה לקבל את טענתו כי מסמכים אלה אינם ניתנים לאיתור, עקב ידיעה שיפוטית הקיימת לבית המשפט ונסיון החיים בענין זה. משבחר החייב שלא להמציא מסמכים אלה, חזקה עליו כי לא היו מועילים לו. בנסיבות אלה לא נתמכה גרסת החייב לגבי החובות שנוצרו באסמכתאות כנדרש, ונמנעה מהכנ"ר, כמו גם מבית המשפט, האפשרות לקבל תמונה עדכנית מלאה ונכונה באשר לסיבות שהביאו להתדרדרות הכלכלית של החייב (פש"ר (חי') 340/04 שמש נ' הכנ"ר, תק-מח 2006(1), 2841). ג. החייב לא נתן כל הסבר לכך שלא תבע את המגיע לו מחברת גורדי. לענין המנעות מנקיטת הליכים נגד חייבים של החייב, נקבע כי מדובר במחדל אשר יש בו משום חוסר תום לב, שהרי נושיו של החייב זכאים לכך שאם עומדת לו עילת תביעה נגד אחר, עליו לפעול ולתבוע את המגיע לו, במלואו או חלקית, כדי להגדיל את הכנסותיו. (לענין זה ראו פש"ר (חי') 247/02 הרוש נ' הכנ"ר (לא פורסם)). אם החייב לא היה מסוגל לשלם את האגרה, היה עליו לבקש פטור וענין זה היה נדון לגופו (ראו פש"ר (חי') 71/01 אחמד נ' הכנ"ר, תק-מח 2003(4), 3003) ד. חובו העיקרי של החייב נובע מפסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה לטובת עובד שלו לשעבר. החייב לא המציא את מסמכי התיק בטענה כי לא ניתן לעשות כן נוכח הזמן הרב שעבר. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 01', כחמש שנים לפני בקשת החייב להכריזו פושט רגל, וגם בענין זה קיימת ידיעה שיפוטית כי התיק נמצא בארכיון בית המשפט ואין קושי ממשי להזמינו. לבית המשפט לא ברור מתי אירעה התאונה, נסיבותיה, חלקו של החייב והתנהגותו וכיו"ב. החייב אף לא נתן הסבר לכך שבחר שלא להתגונן מפני התביעה, ולא ציין מה היה סוג הפגיעה של הנושה ונזקו המשוער. "מי שלא ממציא מסמכים שנדרש להמציאם, אינו נושא בנטל שמוטל עליו להוכיח את תום ליבו ביצירת חובותיו". (פש"ר 344/00 חלבי כרמי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ה. חלק מחובותיו של החייב נוצרו עקב קנסות שלא שולמו, והחייב לא נתן לכך כל הסבר. "עצם ההרשעה בפלילים אינה שוללת את האפשרות להכריז על החייב פושט רגל. ואולם חוב שנוצר כתוצאה מביצוע העבירות אינו יכול להיחשב כחוב שנוצר בתום לב". (פש"ר (חי') 376/01 מזרחי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). על אף כל האמור לעיל, בהתחשב באופי החובות ובזמן הרב שעבר מאז נוצרו, לו נהג החייב בתום לב בהליכי פשיטת הרגל, הייתי רואה לשקול בקשתו בחיוב. 9. התנהלותו של החייב בהליך פשיטת הרגל. התנהלות החייב במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו מלמדת אף היא על חוסר תום לב. חייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, ומי שלא עשה כך, בכך שלא הציג מסמכים להם נדרש, לא גילה בחקירה או בדו"חות שהגיש לכנ"ר את כל נכסיו וחובותיו, או את כל הכנסותיו והוצאותיו, נמנע מלהתייצב לחקירה, מסר גרסה כוזבת בדבר האופן בו הסתבך וכיוצא בזה, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. כן נקבע כי חייב שהמשיך לצבור חובות, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, מהפעלת כישוריו ויכולתו כדי להגדיל את הכנסותיו ולשלם מקצת חובותיו לנושיו, ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראו לעניין זה: ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206; ע"א 149/90 הנ"ל; ע"א 5178/92 הנ"ל; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 הנ"ל; פש"ר 71/03 הנ"ל; וכן פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709). א. החייב הפר את חובות הגילוי המוטלת עליו, ולא גילה לכנ"ר את כל הטעון גילוי. החייב חשף מידע שאינו נוח לו רק כאשר הדברים עלו מחקירת הכנ"ר, ואז מצא לנכון לתת להם הסברים, שאינם מסברים את האוזן. החייב, אשר הודיע כי הוא משתכר בעבודה חלקית 1,750 ₪, לא מצא לנכון להודיע לכנ"ר כי הוא עובד אצל בן דודו. את עבודתו החלקית הסביר בכך שהוא סובל מפציעה בעבודה, אך לכאורה אינו מוכר כנכה במל"ל, ודבריו כי הוא אינו מסוגל לעבוד עבודה במשרה מלאה אינם נתמכים באסמכתאות. משעמד הכנ"ר על סוגיה זו, הסביר החייב כי אפילו היה עובד בעבודה אחרת לא היה משתכר אלא שכר מינימום וכך הוא מקבל השלמת הכנסה. החייב מעדיף להשען על הקופה הציבורית, ולשלם סכום נמוך לקופת הכינוס, ולא לנסות לפרנס את בני משפחתו בכוחות עצמו. "אף אם מתברר כי אין החייב מפעיל את מלוא כישוריו ויכולתו להגדיל הכנסותיו, ייחשב הדבר כהתנהלות שלא בתום לב" (לוין וגרוניס בספרם הנ"ל, עמ' 109, וכן ראו ע"א 5178/92 הנ"ל). ב. מתברר כי למרות הכנסתו הנמוכה של החייב, והזקקותו לעזרת בני משפחתו, כנטען על ידו, הצליחה אשתו לחסוך 17,000 ₪ בחשבון שפתחה על שמה, על אף שאינה עובדת מחוץ לבית, אינה משתכרת דבר ולכאורה אין לה נכסים משלה. כשהתבררו עובדות אלה מיהר החייב להסביר כי אשתו חוסכת את קצבת הילדים ועוד לצורך עתיד הילדים. אם מצליחה אשת החייב לחסוך כל חודש 600 ₪ והחייב אינו זקוק לסכום זה לפרנסה שוטפת, מדוע הוא משלם לקופת הכינוס רק 100 ₪ לחודש? ג. אשת החייב נטלה הלוואה בסך 5,000 ₪ במשך הליכי הכינוס, ללא אישור וללא ידוע הכנ"ר כאשר ההכנסה היחידה הקיימת לחייב ולאשתו היא מעבודתו של החייב ומקצבאות המל"ל. לא ברור מדוע ניטלה הלוואה זו כאשר אשת החייב יכלה לעשות שימוש בכספי החסכון המצויים בבנק מרכנתיל דיסקונט, אך ברור כבר בשלב זה כי החייב ואשתו אינם מתכוונים לשתף את הכנ"ר ואת בית המשפט בשיקוליהם ובטעם להתנהלותם. ד. עוד התברר כי החייב נוהג מנהל בעלים ברכב הונדה אשר נרכש לפני מספר חודשים ונרשם על שם אחיו עלי, ולא זאת אף זאת, שהתשלומים עבור הרכב משולמים מחשבונה של אשת החייב. משנדרש לכך החייב, הסביר כי אחיו עלי מפקיד לחשבון אשתו את סכום השיקים כל חודש ומכסה את סכומם. ממה נפשך? אם החייב אינו מסוגל לשלם חובותיו ולפרנס את בני משפחתו בכבוד, כיצד פתחה אשתו, אשר אין לה כל הכנסה משלה, חשבון בנק ומשכה שיקים לטובת האח עלי, לצורך רכישת רכב שיהיה רשום על שמו? ואם מסוגל עלי לממן רכישת רכב, מדוע לא משך שיקים מחשבונו לרכישתו? שמא מדובר ברכבו של החייב, אשר רישומו על שם עלי נועד להבריחו מנושי החייב? החייב לא נתן הסבר לכל אלה. "השמטת פרטים מהותיים אשר החייב ידע היטב כי היו יכולים להשפיע על שיקולי הכנ"ר וביהמ"ש בדונם במתן צו כינוס או השמטת פרטים העשויים לרמז כי החייב מנסה להבריח נכסים, תחשב בדרך כלל לחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין. חוסר תום לב מסוג זה לא רק שיכול להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו כינוס, אלא עשויה, במקרים מתאימים, אף להביא לביטולו של צו כינוס אשר ניתן על סמך אותו מידע חסר שהועלם על ידי החייב ". (פש"ר (ת"א) 1851/00 בנק לאומי לישראל נ' אבי עייני, תק-מח 2001(3), 65535). מכל מקום, שימוש ברכב פרטי הוא ענין יקר, ואם החייב מסוגל לשלם רק 100 ₪ לנושיו מדי חודש, אין כל הצדקה כי ישתמש ברכב פרטי, יהיה ערכו אשר יהיה. יתכבד ויסע בתחבורה ציבורית, ואת ההפרש ישלם לנושיו. נראה כי החייב מנהל אורח חיים מוגן מנושים, בעודו מתגורר בביתו ללא כל משכנתא, משתמש ברכב, מוציא הוצאות סבירות לצרכיו, ומשלם לנושיו סכום מגוחך. "חייב המבקש הגנת ביהמ"ש מפני נושיו חייב לנהוג בצמצום. לא יעלה על הדעת לאפשר לחייב לנהוג בפזרנות מחד גיסא, ומאידך גיסא להקפיא את הליכי הגביה המתנהלים נגדו ולמנוע מנושיו לגבות ממנו כספים. חייב שאיננו נוהג בצמצום בהוצאותיו נוהג בחוסר תום לב בניהול הליך פשיטת הרגל וכך יש עילה לדחות את בקשתו". (פש"ר (חי') 470/01 ציפרוט נ' הכנ"ר (לא פורסם); (פש"ר (חי') 268/04 סבג נ' הכנ"ר, תק- מח 2005 (3), 3577). ה. בדוחות הכנסות והוצאות ציין החייב כי הוא מוציא סכום מזומן של כ-500 - 1250 ₪ מדי חודש בחודשו, מבלי לדווח על המטרה לשמה מוצאים כספים אלה. ו. החייב הציע הסדר לפיו ישלם לנושיו, 50,000 ש"ח, סכום אשר התכוון לגייס מאחיו ומבן דודתו, ואשר יקנה לנושיו דיווידנד ששיעורו כ- 16%, לאחר הפחתת שכרם של בעלי התפקיד (לפני בדיקתן של תביעות החוב). הנושה העיקרי, עובדו לשעבר של החייב, על פי דיווחו, התנגד להסדר. לבית המשפט אין מידע עדכני על נכסי החייב, אך סביר להניח כי הנושה סבר שהחייב יכול להציע סכום גבוה מהמוצע. 10. לסיכום, אפילו הסתבך החייב בחובותיו בתום לב, ענין שלא הוכח בהעדר אסמכתאות, אין זה המקרה בו מדובר בחייב שעושה מאמץ לשלם חובותיו לנושיו, ומוכן לממש את כל נכסיו כדי לפתוח דף חדש בחייו. החייב מבריח לכאורה נכסים מנושיו, עושה הסדרים מחוץ להליך הפש"ר, נוטל הלוואות באמצעות אשתו, חי ברמת חיים שאינה מתיישבת עם הכנסתו הנמוכה, ועושה שימוש בהליך פשיטת הרגל למטרה אחת בלבד- הגנה מפני הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו. מדובר בניצול ההליך לרעה, ומקומו של החייב אינו בהליך פשיטת הרגל. 11. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן כל ההגבלות שהושתו על החייב מכוחו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו את הארץ. שימוש לרעה בהליכים משפטייםפשיטת רגל