להלן החלטה בנושא מכסת חלב - הוצאה לפועל: החלטה לפני בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בירושלים (כב' הרשמת ס' פרושאור-אבגי) בתיק הוצל"פ 8-02-20807-03 מיום 19.7.2005, לפיה אושרה בקשתו של הזוכה בתיק למכור את מכסת הביצים לייצור של מבקש 2 על-ידי כונס נכסים. וכן בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בירושלים (כב' הרשם נ' פלקס) מיום 4.8.2005 לפיה נדחתה בקשתו של המבקש 1 למנוע את מכר מכסת הביצים לייצור של המבקש 2 על-ידי כונס הנכסים. הרקע העובדתי 1. לפני למעלה משלוש שנים נפתחו הליכי הוצאה לפועל נגד מבקש 2, אשר במסגרתם הוטל עיקול על נכסיו. ביום 7.12.2004 הוטל עיקול על מכסת הביצים לייצור של מבקש 2, אשר נרשם בספרי המועצה לענף הלול ביום 19.12.2004 לטובת הזוכים, הם המשיבים 1 ו-2 בהליך שלפני. בין המבקש 1 למבקש 2 נחתם ביום 30.12.2004 הסכם שכירות המעביר את מכסת הביצים לייצור למבקש 1 למשך שנתיים, וזאת תמורת 18,000 ₪ (להלן: "הסכם השכירות"). ביום 5.5.2005 מונה כונס נכסים למכסת הביצים לייצור, הוא בא כוחם של המשיבים 1 ו-2 בהליך זה, לצורך פירעון חובו של מבקש 2 לטובת המשיבים 1 ו-2. מכוח הסמכתו, מצא כונס הנכסים קונה לזכות מכסת הביצים לייצור, היא המשיבה 5 בהליך זה, תמורת סך של 196,000 ₪. ביום 19.7.2005 אישרה ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת ס' פרושאור-אבגי, את בקשתו של כונס הנכסים למכירת מכסת הביצים לייצור. ביום 4.8.2005 הוגשה לראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם נ' פלקס, בקשה להבהרת ההחלטה בעניין זכויות צד ג' על-ידי המבקש 1. ראש ההוצאה לפועל קבע כי המכר שבוצע על-ידי כונס הנכסים מכוח העיקול שהוטל, גובר על זכות השכירות הנטענת על-ידי המבקש 1. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. טענות המבקשים 2. לטענת המבקשים נפסקה הלכה בבית המשפט העליון הקובעת, כי מכסת ייצור חקלאית הינה זכות שלא ניתן למוכרה או לעקלה במובנה הקלאסי של הקניית בעלות, אלא ניתן רק לעקל את התקבולים המתקבלים ממכירתה, במידה ובעליה של הזכות החליט לניידה. עוד טוענים המבקשים, כי ובמידה ויאושר הסכם המכר לטובת המשיבה 5, משמעות הדבר תהיה ביטול זכות השכירות העומדת למבקש 1, ואשר קדמה בזמן להסכם המכר. בקשתם של המבקשים הינה לבטל את החלטות ראש ההוצאה לפועל, נשוא בקשתם זו, ולקבוע כי הזכות לייצור מכסת ביצים של המבקש 2 איננה זכות הניתנת למכירה, וכן מבקשים הם להורות כי כינוס הנכסים יחול על דמי השכירות בלבד. לחילופין, מבקשים הם לקבוע כי בתחרות בין הזכויות גוברת זכותו של המבקש 1 לשכירות על זכות המכר של כונס הנכסים. טענות המשיבים 1 ו-2 3. המשיבים 1 ו-2 טוענים, כי יש לדחות על הסף את הבקשה, וזאת משום שהיה צריך להגיש את הבקשה נגד כונס הנכסים, אשר יש לו מעמד סטטוטורי בבקשה. עוד טוענים המשיבים 1 ו-2, כי הבקשה נשוא הליך זה שונה ואף עומדת בסתירה לבקשה שהוגשה לראש ההוצאה לפועל, זוהי סיבה נוספת לדחייתה של הבקשה על הסף. לטענת המשיבים 1 ו-2 אין להחיל במקרה שלפנינו את ההלכה שנקבעה בע"א 3553/00 אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, פ"ד(3) 577 (להלן: "הלכת זנד או פרשת זנד") עליו הסתמכו המבקשים, שכן נסיבות המקרה שונות הן. המשיבים 1 ו-2 טוענים כי מכסת הביצים לייצור נמכרה כדין למשיבה 5, בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר שילמה את מלוא התמורה בגינה, ועל כן יש להעביר את מכסת הביצים לייצור על שמה על-פי הוראות הדין. בנוסף, טוענים המשיבים 1 ו-2 כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב, וניסו בהסכם השכירות ביניהם להבריח את מכסת הביצים לייצור, זאת לאחר שהיה ידוע להם כי הוטל עיקול על הזכות. ראיה לכך היא שהשכרת הזכות לא נרשמה בפנקסי מועצת הלול כנדרש. זאת ועוד, טענו המשיבים 1 ו-2 כי האינטרס של החייב בגביית החוב גובר הן על האינטרס של המבקש 1 והן על הנזק, ככל שיגרם למבקש 1, וזאת גם אם יהיה צורך להשמיד את להקת העופות שבבעלותו. הנזק שיגרם למבקשים באם לא תבוטל עסקת המכר קטן בהרבה מהנזק שיגרם לזוכים ו/או למשיבה 5, אשר רכשה את הזכות למכסת הביצים כדין ובתום לב, באם תבוטל עסקת המכר. לסיום טענו המשיבים, כי מדובר בבקשה קנטרנית וטורדנית, שכל מטרתה היא ניסיון להבריח נכסים ולהתחמק מתשלום חובות לנושים, ועל כן דינה להידחות על הסף, וכן מבקשים הם לחייב את המבקשים בהוצאות לדוגמא. טענות המשיבים 3 ו-4 4. לטענת המשיבים 3 ו-4 חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ"ד-1963 (להלן: "חוק ענף הלול") קובע כי מכסת ייצור ביצים הינה אישית, וכי בהתאם לסעיף 34 לחוק, העסקה היחידה המותרת בה, הינה העברתה של המכסה, באופן סופי, לבעל מכסה אחר, מכאן נובע שהמכסה אינה ניתנת להשכרה. לכן, לעסקת ה"שכירות" שנעשתה כביכול בין המבקש 1 למבקש 2 אין כל תוקף, כפועל יוצא למבקש 1 אין כל זכות בנכס. ביום 19.12.04 נרשם עיקול על מכסת הביצים לייצור של מבקש 2 לטובת המשיבים 1 ו-2. בנוסף לאמור, בהתאם לרישומי המועצה, ביום 1.1.2005 הודיע המבקש 2 למועצה כי הוא עומד לייצר את מיכסתו במשק אחר ולא במשקו של המבקש 1. ביום 27.2.2005 נשללה בקשתו, ומאז לא נתקבל כל הודעה נוספת מטעמו של המבקש 2. לטענת המשיבים 3 ו- 4 קיימים הבדלים מהותיים בין ייצור חלב לייצור ביצי מאכל, ועל כן יש ליתן עליהם את הדעת כאשר באים לגזור גזירה שווה בין ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון לעניין מכסת חלב, לבין מכסת ביצים. המשיבים 3 ו-4 טוענים כי מכסת הביצים של מבקש 2 הינה מכסה קטנה יחסית, ולכן אין זה סביר כי מהווה היא מקור הכנסתו העיקרי. דיון 5. השאלה הניצבת לפני בבקשת רשות ערעור זו הינה האם קיימים מאפיינים דומים או זהים בין מכסת החלב לבין מכסת הביצים? באם התשובה לשאלה זו הינה חיובית יהיה ניתן להקיש מהלכת זנד לעניין טיבה המשפטי של הזכות של מכסת ביצים לייצור. חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 6. חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק") משקף איזון בין שתי תכליות עיקריות: האחת, גביה מהירה ויעילה של חובות. זאת, על מנת לקדם הן את זכות הנושה בגביית חובו והן את טובת הציבור, את כיבוד החוק ואת האמון בשלטון החוק (פרשת זנד, 599). השנייה, הגנה על החייבים, כך שהפעלת מנגנון הגבייה לא תהפוך את החייב לחסר כל ולנטל על החברה (ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, מהדורה שישית, עמ' 1 להלן:"בר אופיר")). קיים מתח מתמיד בין חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לבין החוק, שכן ביצועם של הליכי ההוצאה לפועל, על-פי דין, מביא בהכרח לפגיעה בזכויותיו החוקתיות של החייב כפי שהן מעוגנות בחוק היסוד. לכן, עלינו לאזן, ככל האפשר, בין האינטרסים הנוגדים של הזוכה והחייב, כאשר בראש ניצבת החובה לבצע פסק-דין (בר-אופיר, 30). נקודת המוצא בסוגיה שבפנינו הינה, אם כן, כי יש לתת משקל נכבד לזכותו של הנושה ואינטרס הציבור בפירעון החוב. יחד עם זאת, יש לזכור כי האיזון הראוי בין תכלית זו לבין התכלית של ההגנה החוקתית על כבוד האדם וחירותו של החייב מחייבת אותנו לא רק בהגנה על אמצעי קיום מינימאליים של החייב, אלא גם בשמירה של יכולתו של הבסיסית של החייב לפרנס את עצמו. החוק בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה (ראו בפרשת זנד, שם; רע"א 4905/98 פרופסור גמזו נ' נעמה ישעיהו ואח', פ"ד נה(3) 360, 374 - 375 (להלן: "פרשת גמזו")). כפועל יוצא מכך שזכותו של הנושה בגביית החוב צריכה להיות על העליונה, האיזון בין הזכויות והאינטרסים של הזוכה לבין הזכויות והאינטרסים של החייב, יפגע בדרך כלל בצורה קשה יותר בחייב מאשר בנושה (פרשת גמזו, 376). הלכת זנד 7. עניינה של פרשה זו הוא ביצרני חלב שהתחייבו בחוב כלפי חברת זנד טל מכוני תערובת בע"מ (להלן: "החברה"), משלא שולם החוב פנתה החברה להוצאה לפועל בבקשה לעקל את מכסת החלב, למכרה לאחר ולהעביר אליה את הסכום שיתקבל. ראש ההוצאה לפועל נענה לבקשה, אך יצרני החלב ערערו על החלטתו. בבית המשפט העליון נחלקו הדעות, אולם שופטי הרוב הסכימו כי מכסת החלב משלבת בתוכה מאפיינים כלכליים, שמקורם בזכות הכלכלית הגלומה במכסת החלב, ובצידם מאפיינים אישיים, שמקורם בכך שהחזקה במכסה היא תנאי מוקדם לעבודתם ולפרנסתם כיצרני חלב. נקבע כי בעוד המאפיינים הכלכליים ניתנים לעיקול ולמימוש ככל נכס, ישנה מניעה לממש את מאפייניה האישיים של המכסה. בדנ"א 3368/03 זנטל מכוני תערובת בע"מ נ' אלוני, תק-על 2003(3), 3487, תחם כב' השופט מ' חשין את גבולותיה של הלכת זנד, וקבע כי פסק הדין עוסק במכסת החלב, ובה בלבד, וכי אין להרחיב את ההלכה שנקבעה באופן גורף, באומרו: "לו הייתי סובר - כדרכה של העותרת - כי תחומיה של ההלכה שנפסקה כה רחבים עד שיש בהם כדי להשפיע על כל דיני ההוצאה לפועל ועל כל הנכסים והזכויות באשר הם, כי אז אפשר הייתי מעניק דיון נוסף בהלכה שנפסקה. אלא שלא זו ההלכה שנפסקה. פסק הדין עוסק במכסת חלב, ובה בלבד. למיכסה זו תכונות מיוחדות הנובעות מדברי החקיקה המסדירים אותה ומאופיו של המקצוע, ותכונות אלו, וכמותן עניינם האישי של המשיבים, הם המצויים ביסוד פסק הדין. עמד על כך המישנה לנשיא (בדימ') באומרו כי האיזון הראוי ייעשה לפי נסיבות המקרה ועל יסוד ניתוח המרכיבים של הזכות. עמד על-כך גם הנשיא, שביקש להשיב את הדיון לבית-המשפט המחוזי. אכן, פסק הדין וההלכה שנקבעה בו עניינם בחוק מיוחד ובנסיבות מיוחדות, ואין להרחיב את ההלכה שנקבעה באופן גורף ומעשה-מוכני לכל אותן דוגמאות שהציבה העותרת בעתירתה." (פסקה 9) מן הכלל אל הפרט 8. בשונה מנסיבות המקרה שלפני, פרשת זנד עסקה בבעליה של רפת פרות, אשר עסקו בייצור חלב לפרנסתם. שם נקבע כי מרכיב זכותו האישית של החקלאי במכסת החלב כמקור עיסוק וכמשלח יד אינו ניתן לעיקול ולמימוש. סיווג זה של הזכות עונה לעקרונות חוקתיים בדבר חופש העיסוק והגנה על מקור פרנסה כחלק מתפיסת כבוד האדם, וכחלק מהרצון לשמור לחייב מינימום של אמצעים הנדרשים לפרנסתו (פרשת זנד, 586). הנחת היסוד של דעת הרוב הייתה, איפוא, כי אובדן מכסת החלב של יצרני החלב תגרע מהם מינימום של קיום אנושי בכבוד ופרנסה בסיסית (שם, 599). הנחת היסוד של דעת הרוב אינה מתקיימת בעניינו בשני רבדים: א. הרוב הראשון - במישור הכללי של ייצור חלב לעומת ייצור ביצים. ב. הרובד השני - במישור הספציפי של נסיבות המקרה שלפני. ההבדלים בין ייצור חלב לייצור ביצים מתגובת המשיבים 3 ו-4, אשר אינם מהווים צד מעוניין בבקשה זו, עולה כי ההשקעה הנדרשת ליצירת תשתית לייצור ביצי מאכל נמוכה לאין שיעור ביחס להשקעה הנדרשת לייצור חלב. על-פי רוב, רפתנות מהווה את עיסוקו היחיד והבלעדי של הרפתן ומהווה את מקור הכנסתו העיקרי. לעומת זאת, ברוב המקרים, ייצור ביצי מאכל אינו מהווה את עיסוקו הבלעדי של בעל המכסה ואת מקור ההכנסה העיקרי שלו. מכסת הביצים של מבקש 2 מן המידע שנמסר בתגובת המשיבים 3 ו-4 אנו למדים כי מכסת הביצים של המבקש 2 הינה מכסה קטנה יחסית ואין זה סביר שהיא מהווה מקור הכנסתו העיקרי (750 ₪ לחודש). עצם העובדה שמבקש 2 אינו מייצר בעצמו אלא השכיר זכותו לאחר, הוא המבקש 1, פוגמת מניה וביה בזיקה האישית הקיימת בינו לבין המכסה. במקרה שלפני לא מתקיים הרציונל שעמד בבסיסה של הלכת זנד הנ"ל. המבקש 2 לא עוסק לפרנסתו בייצור ביצים, ואין הדבר מהווה עיסוקו עד כי נאמר כי עיסוק זה הפך להיות חלק מזהותו, ועל כן מהווה חלק מכבודו כאדם. מבקש 2 בחר להשכיר זכות זו לאחר, וזאת בתמורה לסך של 750 ₪ לחודש. יפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיא (בדימוס) ש' לוין בפרשת זנד הנ"ל: "...בלעדי הרישיון אין רשות לאדם לייצר חלב ואם יילקח מבעל הרישיון רישיונו ישללו ממנו מקור פרנסתו ועבודתו. עבודתו של אדם מהווה, לעיתים קרובות חלק מזהותו העצמית. רוב האנשים עובדים חלק נכבד מעתותיהם. אצל רבים מהם מתפתחים הרגלי חיים הקשורים בעבודתם וזהות אישית וחברתית הנובעת ממנה. רבים מהם גאים בעבודתם ומפתחים כלפיה יחס רגשי - קיים איפוא היבט אישי משמעותי לזכות במכסת החלב שהיא חלק מחירותו של בעל המכסה לעסוק במקצועו, כפי שכבר פורט לעיל." (שם, 585). מכל האמור עולה, כי מאפייניה של זכות זו שבידי החייב הם כלכליים בלבד, וככל נכס אחר זכות זו ניתנת לעיקול ולמכר. למעלה מן הצורך אוסיף, כי דעתי נוטה לדעתו של הנשיא א' ברק, אשר היה בדעת המיעוט בפרשה זו, והשאיר סוגיה זו בצריך עיון, משסבר כי האיזון הראוי בין תכליות החוק מבסס הגנה רק על אותם נכסים בסיסיים ביותר שבלעדיהם אין ביכולתו של החייב להתפרנס במקצועו, וכי לא כל נכס המשמש את החייב בעבודתו נופל למסגרת זו, אחרת רוב נכסי החייב יהיו פטורים מדיני ההוצאה לפועל, בציינו: "זאת ועוד: יש להראות כי הנכס נשוא העניין הוא המאפשר קיום מינימאלי לחייב ובלעדיו תהא פגיעה ב"גרעין הקשה" של כבודו ויכולתו להתקיים (ראו פרשת גמזו). יש גם להראות כי לא ניתן להבטיח קיום מינימאלי על ידי נכס חלופי או חלק מן הנכס הקיים." (שם, 601) ובהמשך: "...אולם, לא כל קשר של החייב לנכס, ואפילו תלות בו, מצדיקים הוצאת נכס מסוים ממסת הנכסים הכפופים לחוק. אכן, גם במסגרת זו, האיזון בין תכליותיו השונות של החוק מניח - ולו בנקודת המוצא - כי כל נכס כפוף לדיני ההוצאה לפועל. הוצאת נכס מסוים מתחולת דיני ההוצאה לפועל תיעשה באותם המקרים בהם עיקול הנכס ומימוש יהוו פגיעה בבסיס ההגנה על כבוד האדם של החייב וחירותו. אשר על כן נדרש להראות כי לנכס האמור ערך רגשי או אישי כה גבוה, עד כדי ראיית שמירתו בידי החייב כחלק ממימושו העצמי וכבודו כאדם" (שם, 602) הסכם השכירות בין המבקש 1 למבקש 2 8. סעיף 34 לחוק ענף הלול קובע כי מכסת ייצור ביצים הינה מכסה אישית. מכסה זו ניתנת להעברה אך ורק בין בעלי מכסות. עוד קובע הסעיף, כי דרכי העברת המכסה ורישומה יעשו בהתאם לנהלים שתקבע המועצה. בתגובת המועצה לענף הלול, היא המשיבה 3, נאמר כי מכסה אינה ניתנת להשכרה, ועל כן עסקת השכירות חסרת כל תוקף. גם אם נניח כי לא קיימת הגבלה על השכרת מכסת הביצים, השכרת הזכות למבקש 1 נעשתה ביום 30.12.2004, זאת לאחר שהוטל עיקול על הנכס (7.12.2004) ולאחר שהעיקול נרשם בספרי המועצה לענף הלול (19.12.2004). החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 4.8.2004 בדין יסודה. נקבע בה כי לאחר שהוטל עיקול על הנכס, היו החייבים מנועים מלבצע כל פעולה או שינוי ביחס לזכותם במכסת הביצים. גם אם סברו החייבים שהלכת זנד חלה בעניינם, היה עליהם לפנות לראש ההוצאה לפועל לפני ביצוע הסכם השכירות האמור. עולה, איפוא, כי המכר שבוצע בידי כונס הנכסים, מכוח העיקול האמור, גובר על זכות השכירות הנטענת בידי המבקש 1. בנסיבות העניין, איני מוצא כל סיבה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ראש ההוצאה לפועל שפורטו לעיל. התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הוצאה לפועלחלב