זכות וטו של המיעוט בחברה - הסכם מייסדים

להלן פסק דין בנושא זכות וטו של המיעוט בחברה: פסק דין בפני תובענה על דרך המרצת פתיחה אשר נסבה סביב זכות הוטו של המיעוט בחברה המשיבה מס' 1. רקע עובדתי המשיבה 1 הינה חברה פרטית שניזומה ונוסדה בשנת 1999 על ידי המבקש והמשיב 4 (להלן: "רופין") ועיסוקה בפיתוח טכנולוגיות בתחום אבטחת המידע (להלן: "החברה"). בשלב מאוחר יותר צירפו אליהם המבקש ורופין את המשיבה 3 (להלן: "אמנת") והשניים הפכו לשלושה הנחשבים והמכונים "קבוצת המייסדים". בשנת 2000 נכנסה המשיבה 2 (להלן: "צ'ק פוינט") לתמונה משהעמידה לזכות החברה הלוואות הניתנות להמרה במניות. צ'ק פוינט ניצלה את ההזדמנות אשר ניתנה לה בהסכם ההלוואה הראשון והפכה לבעלים של 40% ממניות החברה ובשלב מאוחר יותר, ביוני 2004, ממשה את האופציה נשוא ההלוואה השניה והפכה לבעלים של 60% מהמניות, וכך קנתה לעצמה את השליטה בחברה. 40% הנותרים של מניות החברה מוחזקים על ידי המבקש (אשר חלקו מתבטא ב- 12%) וע"י רופין ואמנת. ביום 15/9/00 נערך בין המבקש, רופין ואמנת לבין צ'ק פוינט והחברה הסכם הנושא את הכותרת "SHAREHOLDERS AGREEMENT" והמכונה על ידי בעלי הדין "הסכם המייסדים" (להלן: "ההסכם"). עד למועדים הרלוונטיים לתחילת הסכסוך כיהן המבקש כמנכ"ל וכחבר דירקטוריון. ביום 11/10/04 שלח המבקש לחברה הודעה בדבר התפטרותו מדירקטוריון החברה. ביום 11/11/04 השעה דירקטוריון החברה את המבקש מתפקידו כמנכ"ל. שנה לאחר מכן, ביום 13/11/05, הודיע הדירקטוריון למבקש על פיטוריו ועל סיום העסקתו על ידי החברה. למבקש טענות כרימון גם כנגד החברה וגם כנגד בעלת השליטה בה, חברת צ'ק פוינט. בשנת 2004 הגיש המבקש כנגד החברה וכנגד צ'ק פוינט בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם החברה כנגד צ'ק פוינט, וזאת בגין חוב כספי אותו חבה זו האחרונה לחברה. בהחלטה מיום 21/5/06 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת דניה קרת-מאיר, בש"א 23489/04, ת.א 2527/04) את הגשת התביעה הנגזרת תוך שהוא קובע את קיומה של עילת תביעה לכאורית מטעם החברה כנגד צ'ק פוינט בגין הפרת הסכם הפצת המוצר, ואף שולל את הטענות בדבר חוסר תום לבו של המבקש. בתובענה שבפני עולה לדיון טענת המבקש, לפיה התקבלו ו/או מתקבלות בחברה החלטות הנוגדות את הוראות ההסכם ואת זכות הוטו המוענקת לו ולמייסדים על פיו. העתירות שבתובענה המבקש עותר למתן צווים הצהרתיים כנגד החברה וכנגד צ'ק פוינט כאחד, שעיקריהם: א. צו הקובע כי למבקש ו/או לרופין ו/או לאמנת זכות וטו המונעת מהחברה מלקבל כל החלטה שלא אושרה על ידי כל אחד מהם, ולחלופין על ידי רובם, וכפועל יוצא, להורות על בטלותו של החלטות שנתקבלו בהיעדר הסכמה שכזאת. ב. צו המחייב את החברה להודיע למבקש מבעוד מועד על כוונתה לקבל החלטה בכל אחד מהנושאים בהם מוקנית לו זכות הוטו ולהביא בפניו מבעוד מועד את המידע הרלוונטי הנדרש לצורך קבלת החלטה זו. ג. להורות לחברה ולצ'ק פוינט לתקן את תקנון החברה באופן שיעגן את זכות הוטו של המייסדים על פי ההסכם. בכתב התביעה מפרט המבקש שורה ארוכה של החלטות אשר נתקבלו, לטענתו, בניגוד לזכות הוטו המוקנית לו על פי ההסכם ואלו הן: חלוקת בונוסים, חלוקת אופציות לעובדים, העלאת שכר רטרואקטיבית, הדחתו מן החברה, שינוי זכויות החתימה בחברה וכן חתימה על הסכם חדש עם צ'ק פוינט. במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 31/5/06 צמצם ב"כ המבקש את העתירה, בכל הנוגע לקבלת החלטות הנוגדות את זכות הוטו שבהסכם, לסוגיית חלוקת האופציות. ההסכם ההסכם העומד בלב המחלוקת נחתם, כאמור, ביום 15/9/00, בטרם קנתה צ'ק פוינט את השליטה בחברה על דרך המרת פרעון ההלוואות במניותיה, והוא עוסק ביחסי הגומלין בינה לבין המייסדים. סעיף 4 להסכם מונה שורה ארוכה של נושאים, המפורטים בסעיפים 4.1.1 - 4.1.14 שבו, לגביהם לא תתקבל בחברה החלטה בטרם תינתן לכך הסכמת צ'ק פוינט, או בהינתן המרה מלאה של מלוא סכום ההלוואה, הסכמת המייסדים, וכלשונו המדוייקת: “4.1 The company shall not, without first obtaining the approval (by vote or written consent, as provided by law) of Check Point and, following the conversion of the entire amount of the Loan, of the Founders acting as a group:” משב"כ המבקש צמצם את עתירתו, בכל הנוגע לבטלותן של ההחלטות שניתנו ללא הסכמתו, לטיעון המתייחס להענקת האופציות, רלוונטי לענייננו רק סעיף 4.1.5 הדן בהענקת מניות או אופציות אשר זו לשונו: “4.1.5 issue any shares or grant any options other than (A) in accordance with a stock option plan for employees, or (B) as contemplated by this Agreement or the Convertible Notes Agreement;” טענות הצדדים המבקש טוען כי בכל אחד מהנושאים המפורטים בסעיפים 4.1.1 עד 4.1.14 דרושה הסכמתם של כל אחד מן המייסדים, וכי די בהתנגדות אחד מהם על מנת להפעיל את זכות הוטו ולמנוע את קבלת ההחלטה. באופן חלופי, טוען המבקש, כי על ההחלטה לקבל את אישור רוב קבוצת המייסדים, דהיינו, לפחות הסכמת שניים מתוך השלושה. בסיכומיו, העלה המבקש טענה נוספת, לה מתנגדים המשיבים בטענה להרחבת חזית, ולפיה מתבטא רוב קבוצת המייסדים, לאו דווקא בשניים מתוך שלושת חברי הקבוצה, כי אם בהסכמת רוב בעלי המניות (סעיף 12 ל"השלמת סיכומים מטעם התובע"). החברה וצ'ק פוינט, המציגות חזית אחידה בתיק זה, טוענות כי מימוש זכות הוטו אפשרית רק בהינתן מצב בו ההתנגדות להחלטה מועלית פה אחד על ידי כל חברי קבוצת המייסדים, דהיינו: בהתנגדות מצטברת של המבקש, רופין ואמנת כאחד. לטעמן, נוסח ההסכם, הנוקט במלל “as a group” מחייב פרשנות שכזו, מה גם שלשיטתן, פרשנות אחרת תשתק את החברה ולא תאפשר כל פעילות עסקית, הן אף מפנות להחלטת ביניים שניתנה ע"י כב' השופט זפט אשר אימצה עמדה זו. כן טוענות המשיבות כי ההצבעה לצורך הפעלת זכות הוטו יכולה להיות מנוצלת רק על ידי מי משלושת חברי קבוצת המייסדים אשר לו הזכות החוקית להצביע במוסדות החברה, ומשהמבקש התפטר מחברותו בדירקטוריון, השמיט במו ידיו את השטיח שבבסיס זכותו זו. יתר חברי קבוצת המייסדים, קרי: רופין ואמנת, לא נקטו משום מה כל עמדה בסכסוך שבפני ולא ניצלו את זכותם להגשת תצהיר תשובה, הגם שצורפו כמשיבים פורמליים לתובענה. דיון והכרעה 1. אינני רואה צורך להכריע בין החלופות השונות באשר לטיבה של ההסכמה הנדרשת בסעיף 4 להסכם, דהיינו: האם עסקינן בהסכמה מוקדמת (חיובית) או שמא בזכות וטו בדיעבד (שלילית), שכן אינני רואה, בהינתן הנסיבות הרלוונטיות במקרה דנן, את המשמעות המעשית הנובעת מן ההבדל שביניהן. משכך, ועל אף שנוסח ההסכם נוטה לכאורה לכיוון אישור מוקדם, מחמת המינוח: "without first obtaining the approval ", הרי שנוכח הנוהג שננקט על ידי הצדדים בהחלטות קודמות, אתייחס לזכות נשוא המחלוקת כאל זכות וטו. 2. אין לקבל את טיעונו הראשוני של המבקש לפיו מוקנית זכות הוטו לכל אחד משלושת חברי הקבוצה בנפרד, שכן הוא איננו מתיישב עם הנסיבות, עם נוסח ההסכם ועם התכלית אותה ביקשו הצדדים להגשים. אין צורך להכביר מילים על הגישה שהשתרשה בפסיקה לפיה נעשית מלאכת פרשנותו של החוזה בהתאם לתכלית העסקית-כלכלית אותה ביקשו בעלי הדין להגשים, ולפיה בניגוד לשיטת שני השלבים שהיתה נהוגה בימים עברו, נעשית כיום מלאכה זו על ידי מעבר מן הנסיבות אל נוסח ההסכם, וחוזר חלילה. ההסכם נשוא ענייננו נכרת במועד בו טרם היה ידוע מי מבעלי הדין החתומים עליו יהא בעל השליטה בחברה ומי ייגזר עליו להיות כח המיעוט בלבד, כאשר ברקע ריחפה האופציה שהוקנתה לצ'ק פוינט לקבל 40% ממניות החברה על דרך המרת ההלוואה הראשונה ואף להחזיק ב-60% ממניות החברה תוך מימוש האופציה נשוא ההלוואה השנייה. במועד בו צ'ק פוינט טרם מימשה אופציה זו, היתה היא בעלת מניות המיעוט בחברה, ובהיותה אישיות משפטית אחת, לא התעוררה לגביה, מטבע הדברים, כל שאלה בדבר המניין הנדרש להתנגדותה. החל מן השלב בו קנתה צ'ק פוינט את השליטה בחברה מכח החזקת 60% ממניותיה, נתהפכו היוצרות וקבוצת המייסדים הפכה למיעוט, ומשכך באה לעולם שאלת הקוורום הדרוש להפעלת זכות הוטו. עמדת המבקש לפיה מוקנית הזכות לכל אחד משלושת חברי הקבוצה בנפרד, איננה מתיישבת עם פעילות עסקית של חברה אשר מטרתה להשיא רווחיה, שהרי סביר להניח שבמרבית המקרים יימצא לפחות מתנגד אחד להחלטה כזו או אחרת, ומשכך גדול החשש כי מרבית ההצעות לא תצאנה מן הכוח אל הפועל וכי פעילות החברה תשותק. הקניית זכות וטו לאדם אחד עשויה לטרפד כליל את פעילות החברה ולגרום לה נזק, אף לעודד גישה סחטנית שתכליתה לקבל טובת הנאה תמורת הצבעה בעד פעולה חיונית לטובת החברה והיא עלולה להביא את החברה לכדי מצב של קשירת ידיים וחוסר יכולת תפקוד. לא סביר להניח כי צ'ק פוינט היתה משקיעה סכומים כה גדולים בחברה, על בסיס הבנה בדבר זכותו של כל אחד מן המייסדים, אשר החזיק רק כ- 12-16 אחוזים ממניות החברה, "לחשק" כל הצעה שתועלה על ידה תוך שימוש בזכות הוטו. יתרה מכך, גישתו של התובע אף נוגדת בצורה בולטת את לשון ההסכם, הנוקטת במלל ברור ושאיננו משתמע לשני פנים ולפיו הזכות מוענקת לקבוצת המייסדים כפועלם כקבוצה, acting as a group, בלשון רבים להבדיל מ- "כל אחד מהקבוצה", בלשון יחיד. 3. נותר, איפוא, להכריע בטענה החלופית ולפיה זכאית קבוצת המייסדים להפעיל את זכות הוטו בהינתן רוב להתנגדות, דהיינו: בקיומם של שני מתנגדים מתוך שלושת חברי הקבוצה, שעה שמנגד טוענות המשיבות, כאמור, כי קיים הכרח בהתנגדות פה אחד, להבדיל מרוב קולות. כאשר עסקינן בקבלת החלטות בתחום דיני החברות, הרי מדובר בדרך כלל בהחלטה הניתנת על ידי הדירקטוריון ו/או על ידי בעלי המניות באסיפה הכללית. מטבע הדברים אין מדובר בהחלטות הניתנות על ידי אדם אחד, שכן משטר דיני החברות אינו נשלט על ידי גורם אחד ו/או אישיות אחת אלא מבוסס על עקרון הרוב. דירקטוריון החברה מורכב מאנשים אחדים ומשכך החלטה בו תתקבל בהינתן רוב, הוא הדין בהחלטה המתקבלת באסיפה הכללית של בעלי המניות, שאף זו מתקבלת ברוב רגיל, או ברוב מיוחד באם קיימת לכך הוראה ספציפית במסמכי ההתאגדות. דיני החברות מאופיינים בעקרון הכללי של שלטון הרוב המוצא את ביטויו במגוון נושאים המצריכים את החלטות החברה והוא נעוץ בטעמים פרקטיים אשר מטרתם לאפשר פעילות מסודרת של החברה על אף ריבוי חבריה. דרישה להסכמות פה אחד עלולה להביא את החברה לידי קיפאון ולאובדן הדינאמיות, היא אף איננה מעשית ומהווה גזירה שאין הצבור יכול לעמוד בה. אשר על כן, אך טבעי הוא הדבר לסבור כי אף החלטה האמורה להתקבל על ידי חברי קבוצת המיעוט תתפרש בהתאם לעקרון זה ולפיכך די לה שתתקבל על דעת הרוב, ובמקרה דנן ע"י שניים מתוך שלושה ללא דרישה לפה אחד. יתרה מכך, נחה דעתי כי קבוצת המייסדים נהגה כך הלכה למעשה. הוכח מן הפרוטוקולים השונים שהוגשו לי כי כך נהגו בעלי הדין בעבר וכי הצעות החלטה קיבלו תוקף של החלטה מחייבת בהינתן רוב יחסי, לאו דווקא רוב מוחלט. עוד אציין, כי לא ניתן לפרש את סעיף 4 בשני קולות, דהיינו: לטעון מחד כי כאשר נדרשת הסכמת המייסדים די באישור רוב חברי הקבוצה, ומנגד - כאשר מדובר בהפעלת זכות וטו, יש צורך בהתנגדות כל חברי הקבוצה. אם די בהסכמת רוב חברי הקבוצה לאישור ההצעה, הרי באותה מידה די גם בהתנגדות רוב חברי הקבוצה לצורך הפעלת זכות הוטו. העולה מן האמור לעיל הוא כי הפרשנות הנכונה להפעלת זכות הוטו הינה זו הגורסת כי די בהתנגדותם של שניים מתוך שלושת חברי קבוצת המייסדים להפלת הצעת החלטה בנושא המנוי בסעיפים 4.1 עד 4.11 להסכם. 4. משצמצם המבקש את עתירתו בכל הנוגע לביטול החלטות שנתקבלו בהעדר הסכמת קבוצת המייסדים רק להחלטה המתייחסת לחלוקת האופציות, נותר לבחון באם החלטה זו אכן כלולה ברשימת ההחלטות הטעונות הסכמת קבוצת המיעוט ובאם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, האם זכתה הצעה זו להסכמת הרוב הדרוש. מסעיף 4.1.5 עולה כי נושא הענקת אופציות אכן מנוי ברשימת הנושאים המאפשרת הפעלת זכות הוטו, אולם למעט מקרה בו הקצאת האופציות נובעת מתוכנית אופציות תקפה לעובדים. מחומר הראיות (נספח ד' לתצהיר החברה) עולה כי אכן קיימת תוכנית אופציה תקפה. יתרה מכך, החלטת הדירקטוריון מיום 19.7.04 שהתקבלה בטרם התפטר המבקש מן הדירקטוריון, זכתה לתמיכתה של אמנת ולהתנגדותו של רופין. המבקש נוכח בישיבה זו אולם סירב להצביע ומשכך לא ניתן להחשיב את המנעותו בהצבעה כהתנגדות, ומכאן שההתנגדות לא זכתה לרוב חברי הקבוצה. מאחר ויתר ההחלטות בנושא האופציות התקבלו לאחר שהמבקש התפטר מחברותו בדירקטוריון, אתייחס אליהן בהמשך. 5. נותרה לדיון שאלת מעמדו של המבקש, לאור פרישתו מן הדירקטוריון, בכל הנוגע לזכותו להצביע בעד או נגד קבלת החלטה במסגרת מימוש זכות הוטו. המשיבות טוענות כי משבחר המבקש, מיוזמתו, להתפטר מן הדירקטוריון ובכך לפטור עצמו מן האחריות המוטלת על פי חוק על הדירקטורים, אין הוא רשאי עוד להנות מזכויותיו כדירקטור ואינו יכול ליטול חלק בהחלטות הדירקטוריון. עמדתן זו נתמכת, לשיטתן, בין היתר, גם בנוסח סעיף 4 להסכם המציין כיצד תופעל זכות הוטו, באומרו: "By vote or written consent, as provided by law", ומשכך מסיקות הן כי זכות הוטו יכולה להיות מופעלת רק על ידי גורם שמוקנית לו על פי דין הזכות לקבל החלטה בחברה. לשיטתן, משאין חולק כי המבקש התפטר מחברותו בדירקטוריון ומשאין חולק כי פוטר מתפקידו כמנכ"ל החברה - לא ישמע קולו. טענת המשיבות לענין זה יש לה על מה לסמוך, שכן היא נתמכת גם בהבנה הכללית של דיני החברות וגם בנוסח המילולי של הסעיף הרלוונטי. מעמד של דירקטור מקנה גם זכויות וגם חובות: זכותו המרכזית מתבטאת בזכות ההצבעה המעניקה לו את הכוח לקבל ו/או לפסול הצעות המשליכות על פעילותה של החברה, מהותה ודרך התנהלותה, כאשר מנגד מתבטאת חובתו המרכזית, בנוסף לחובתו לדאוג בתום לב ובמיומנות הנדרשת לטובתה של החברה ולהשאת רווחיה, בנשיאת האחריות במקרה של כישלון או הפרת חובה זו. משבחר המבקש להוציא עצמו מן הכלל ולהשיל מעצמו את חובותיו כדירקטור ואת אחריותו לפעילות הדירקטוריון, לא יוכל עוד ליהנות ממעמד זה. לא הוכח כי פעילות החברה ו/או צ'ק פוינט אילצה אותו להודיע על התפטרותו, אף לא הוכח כי מדובר בהתפטרות כפויה ומשכך אין לאפשר לגורמים שכפו עליו התפטרות זו ליהנות ממנה. המבקש טען בפני כי נאלץ להתפטר מכיוון שהחברה ביטלה את פוליסת ביטוח אחריותו המקצועית כדירקטור, אולם מן הראיות עולה כי הוצעה לו פוליסת ביטוח חלופית, הזהה בתוכנה ובהיקף הכיסוי שלה ליתר הדירקטורים של החברה, אולם הוא דחה אותה בשתי ידיים. יתרה מכך, במכתב התפטרותו מן הדירקטוריון (נספח ט"ז לתשובת החברה) לא מנומקת ההתפטרות בנושא הביטוח כי אם בנימוק סתמי בדבר "לאור ארועים שונים". משכך לא יכול היה המבקש, מרגע הכנס לתוקף של התפטרותו מן הדירקטוריון, דהיינו, החל מיום 11.11.04 להשתתף בהצבעה וליטול חלק בהפעלת זכות הוטו. כפועל יוצא ניתן היה להפעיל את זכות הוטו מרגע זה ואילך רק בהינתן התנגדות מצטברת של רופין ואמנת - המהווים את ה"רוב" של יתר חברה הקבוצה, תוך התעלמות מעמדת המבקש. 6. מסקנה זו מובילה אותנו כברת דרך נוספת לבחינת השאלה האם הוכחה התנגדותם המצטברת של רופין ואמנת להחלטות הקשורות בחלוקת האופציות. בחינת הראיות שהוגשו ומעלה כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית. בישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ביום 11.11.04, לא היה המבקש עוד בעל זכות הצבעה מחמת התפטרותו ומשכך יש לבחון האם ההתנגדות להצעה גובתה בקולותיהם של אמנת ורופין. כעולה מהפרוטוקולים יצא רופין מן הישיבה וויתר על זכות ההצבעה, ומשכך לא הושג הקוורום הדרוש להפעלת הוטו. בישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ביום 13.3.05, לא זו בלבד שרופין ואמנת לא התנגדו להצעה אלא הם אף תמכו בה. משכך לא נותר אלא להגיע למסקנה כי משנשללה מהמבקש, בעטיו שלו, זכות ההצבעה להפעלת הוטו ומשלא הוכח כי יתר שני חברי הקבוצה התנגדו להחלטה בדבר הענקת האופציות, יש לדחות הטענה לפיה נתקבלו ההחלטות שלא כדין ובניגוד להסכם. התוצאה במחלוקת שנפלה בין המבקש לבין המשיבות בדבר הקוורום הדרוש להפעלת זכות הוטו בכל הנוגע לנושאים המנויים בסעיף 4 להסכם, אני מקבלת את פרשנותו של המבקש לפיה די בהתנגדות שניים מחברי הקבוצה ואין הכרח בהתנגדות פה אחד. יחד עם זאת לאור התפטרותו של המבקש מן הדירקטוריון, הרי בכל הנוגע להחלטות שנתקבלו החל מיום 11.11.04 ואילך נשללה מן המבקש זכות ההצבעה בכל הנוגע לזכות הוטו ומשכך כדי להפעילה יש צורך בהתנגדותם המצטברת של רופין ושל אמנת. המבקש כשל מלהוכיח את התנגדותם המצטברת של רופין ושל אמנת בכל הנוגע להענקת האופציות, ומשכך דין העתירה להורות על בטלותה של החלטה זו - להידחות. משקבעתי כי המבקש איבד את זכות ההצבעה מחמת התפטרותו מן הדירקטוריון נדחית אף עתירתו להודיע לו מבעוד מועד על הכוונה לקבל החלטה בכל אחד מהנושאים המנויים בסעיף 4 להסכם. התביעה נדחית. מאחר וקיבלתי את עמדת המבקש בכל הנוגע לקוורום הדרוש, במנותק מהתפטרותו מן הדירקטוריון, נראה לנכון להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו. חוזההסכם מייסדים