התנאים למתן צו כינוס נכסים

סעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"מ - 1980 קובע 4 תנאים מצטברים, שבלעדיהם אין נושה רשאי להגיש בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד מי שחייב לו גם לאחר שנעשה מעשה פשיטת רגל ואלה התנאים:ו
     א) החוב שהחייב חב לנושה אינו פחות מ- -.000, 50ש"ח.
     ב) החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע.
     ג) מעשה פשיטת הרגל עליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חודשים לפני הגשתה.
     ד) מקום מושבו של החייב הוא בישראל.

להלן החלטה בנושא התנאים למתן צו כינוס נכסים:

החלטה

1.          בפני בקשה ליתן צו כינוס לנכסי החייב ולהכריז על החייב פושט רגל.

נימוקי המבקשים הם כדלקמן:
א. לטענת המבקשים, המשיב עשה מעשה פשיטת רגל בתוך 3 חודשים לפני הגשת הבקשה, בכך שניהל בנק ללא רישיון, קיבל פקדונות ממשקיעים תמימים, תוך הבטחה לאחוזי ריבית חודשית גבוהים, והיה מעורב בגניבה והעלמה של מאות מליוני ש"ח.
ב. הבקשה הוגשה על ידי 64 נושים, אשר 9 מהם הגישו תצהירים, לפיהם הפקידו בידי אבי ירדני ז"ל (להלן: המנוח), מאות אלפי ש"ח, כל אחד, לאור הבטחתו לשלם להם ריבית בשיעור מוסכם העולה על הריבית הבנקאית. כנגד מסירת הסכומים למנוח, קיבלו שטרי חוב חתומים על ידי המשיב על מלוא הסך שהופקד בידי המנוח. בחודש יוני 05' הפסיק המנוח לשלם את הריביות, ומאז לא שולם כל סכום למצהירים. בתחילת חודש נובמבר התברר למצהירים כי הוגשו תלונות הדדיות במשטרה על ידי המשיב ועל ידי המנוח, המשיב נעצר, המנוח שוחרר, ולאחר מכן נפטר. לדברי המבקשים, המשיב הודיע למצהירים כי הוא עומד להפסיק לשלם את חובו, והוא אף התבודד כדי שנושיו לא יוכלו להתקשר עמו.
ג. המבקשים הגישו לבית המשפט שטרי חוב חתומים על ידי המשיב, להוכחת טענתם כי המשיב חייב להם את הסכומים הנטענים על ידיהם.
ד.המבקשים טוענים כי מדובר במעשה פשיטת רגל, לפי הוראת סעיף 5(5) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"מ - 1980 (להלן: הפקודה).

2.     המשיב דוחה מכל וכל את טענות המבקשים בטענה כי לא הוכח מעשה פשיטת רגל, ואין מקום למנות כונס נכסים זמני. טענות המשיב הן כמפורט להלן:
א. המצהירים מודים כי מסרו את כספם למנוח ולא למשיב, למעט מצהירה אחת אשר לא
התייצבה להחקר על תצהירה, על אף שבית המשפט המתין לה מספר שעות.
ב. המשיב מסר למנוח מאות שטרות חתומים "בלנקו", אך לדבריו לא קיבל את הכספים למעט תמורה לחתימתו על השטרות.
ג. המבקשים תובעים ריבית לא חוקית, ואינם יכולים לתבוע את יתרת הקרן, כאילו הסכומים שקיבלו כריבית נשך יכולים לעמוד על כנם. לכן, אין מדובר בחוב חלוט ולא ברור מהו סכום החוב, אפילו ייקבע כי המשיב אחראי להחזרת כספים למצהירים.
ד. לא נתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 5 (5) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם - 1980 (להלן: הפקודה), מאחר שאין בנמצא הודעה של חייב לנושה, ואין כל חוב של המשיב. גם מגרסאות המצהירים עולה, כי המשיב הבטיח לשלם את יתרת התשלומים ולא הודיע על הפסקת התשלומים.
ה. המשיב הוא אשר פנה למס הכנסה ולמשטרה כדי להתלונן בפניהם על הפרשה כולה, ולצורך זה אף חזר מחו"ל.
ו. עדותו של אדם נוסף, אשר אינו מבקש בבקשה, לפיה מסר למשיב כספים, אינה יכולה להועיל למבקשים, מאחר שהתברר כי הוא והמשיב היו שותפים, והוא אינו יכול להתייחס ספציפית לסכומים שניתנו, לתאריכים בהם ניתנו ולחוב שנותר.

דיון
3.          המבקשים נסמכים בבקשתם על הוראת סעיף 5(5) לפקודה:
"5.     מעשה פשיטת רגל
מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם עשה או נעשה לו אחת מאלה:נ     ...
(5)     הודיע לנושה מנושיו כי הפסיק, או עומד להפסיק, לשעה או לצמיתות, לשלם את חובו".

לגרסתם, מחודש יוני השנה לא שולמו להם כספי ריבית תמורת הפקדות של מאות אלפי ש"ח אשר הפקידו בידי המנוח, ואשר כנגדם קיבלו שטרי חוב חתומים על ידי המשיב, אשר אינו מכחיש את חתימתו.

     א. על מנת שהמבקשים יוכלו לשכנע כי נעשה מעשה פשיטת רגל לפי ס"ק 5(5) הנ"ל עליהם להוכיח, כי הם אכן נושים בחייב, משמע כי הוא חב להם כספים. אחר כך עליהם לשכנע, כי הוא הודיע להם, שאין בכוונתו לשלם את החוב.

סעיף 6 לפקודה קובע:ב "עשה חייב מעשה פשיטת רגל, רשאי בית המשפט, על סמך בקשת
פשיטת רגל, שהגיש נושה או החייב, ובכפוף לתנאים האמורים להלן ליתן צו להגנת נכסי
החייב; ...".

סעיף 7 לפקודה קובע ארבעה תנאים מצטברים, שבלעדיהם אין נושה רשאי להגיש בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד מי שחייב לו גם לאחר שנעשה מעשה פשיטת רגל ואלה התנאים:ו
     א) החוב שהחייב חב לנושה אינו פחות מ- -.000, 50ש"ח.
     ב) החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע.
     ג) מעשה פשיטת הרגל עליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חודשים לפני הגשתה.
     ד) מקום מושבו של החייב הוא בישראל.

ב. בדיון שנתקיים במעמד הצדדים הוכח כי המנוח, אשר נפטר מיד לאחר ששוחרר ממעצר בגין הפרשה שבפני, נהל "בנק פרטי", קבל כספים ממשקיעים, לרבות המצהירים, נתן להם שטרי חוב חתומים על ידי המשיב, ושילם להם ריביות העולות על הריבית המשולמת בבנקים. מהראיות שהובאו בפני עולה כי המצהירים נתנו כספים למנוח בלבד, כי המבקשת נעמי טמיר, היחידה שהצהירה כי מסרה כספים למשיב, לא התייצבה לדיון להחקר על תצהירה. חלק מהמבקשים מחזיקים בשטרי חוב והתחייבויות חתומים על ידי המשיב, אשר אינו מכחיש את חתימתו על מסמכים אלה. לגרסתו, חתם על מאות שטרי חוב על החלק (בלנקו), ותמורת שטרות החוב שמסר למנוח קיבל 800,000 ש"ח במשך 5 שנים. (עמ' 9 לפרוט' ש' 27-28, עמ' 10 לפרוט' ש' 4-7). המשיב עצמו לא קבל כספים מהמבקשים, הוא היה בלדר ונהג לחלק את הריביות למשקיעים באזור תל-אביב במעטפות סגורות, אשר קבל מהמנוח. (עמ' 9 לפרוט' ש' 29-30). כמו כן נתן שירות נוסף למנוח ולאחד יפתח הר חול, בכך שהעביר למנוח כספים של אנשים שמסרו אותם להר חול. לאחרונה, הפסיק המנוח לשלם כספים למשקיעים, ביקש מהמשיב להפגש בשמו עם אנשים מאזור המרכז, והמשיב כינס אותם בשמו של המנוח ואמר להם בשם המנוח כי הם יקבלו את כספם בקרוב. (עמ' 14 לפרוט' ש' 7-15). משראה כי המנוח אינו משלם את הכספים משך מספר חודשים, פנה למס הכנסה ולמשטרה ויידע אותם על כל הפרשה.

ג. לאחר שהמשיב מסר את גרסתו, ביקשו המבקשים להעיד אדם נוסף אשר נכח באולם משך הדיון אך לא היה אחד המבקשים, מר יוסי כבשנה (להלן: כבשנה). כבשנה העיד כי הוא גייס משקיעים והפקיד גם את כספו כדי לקבל ריבית בשיעור גבוה מהריבית הבנקאית, וכל הכספים נמסרו למשיב בלבד. דא עקא, שכבשנה מסר כי אינו יכול לומר כמה כסף נתן למשיב ומתי, ואף לא ידע להשיב מהו חובו של המשיב נכון ליום הדיון.

4. אם נתקיימו התנאים המוקדמים לזכות נושה להגיש בקשה לכינוס נכסי חייב?
בחנתי את חומר הראיות שהובא בפני ושקלתי את טענותיהם של ב"כ שני הצדדים, והגעתי
לכלל דיעה כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים למתן הצו המבוקש.
     
     א. האם המשיב הוא חייב?
     שוכנעתי כי למשיב היה חלק בניהול הבנק הפרטי, וכי קיבל תמורה של לפחות 800,000 ש"ח תמורת החתימה על שטרות החוב וההתחייבויות, ביודעו כי אלה ישמשו בטוחה להחזרת ההפקדות של המבקשים ואחרים. המשיב אף השתתף בניהול הבנק בכך שחלק את הריביות מדי חודש בחודשו תמורת כספים שקבל. לכן, אינני רואה לקבל את טענת המשיב בשלב זה כי חתימתו על החלק אינה מחייבת אותו. איני רואה להכנס לשאלה מה היתה ההרשאה שנתן המשיב למנוח, מאחר שלא נטען על ידו כי המנוח מלא את הסכומים ללא הרשאתו. אם בחר המשיב לחתום על החלק והרשה למנוח למלא את הסכומים ללא בדיקה, לאורך 5 שנים, תמורת 800,000 ש"ח אשר נתקבלו במהלך התקופה, סביר להניח כי ידע שהמנוח אינו חורג מההרשאה, ושיתף עמו פעולה לאורך כל הדרך. "תפקידי היה לחתום על שטרי החוב בלבד, זה היה תפקידי מהתחלה... אני האדם שחילק את הריביות למשקיעים. אבי מסר לי את הריביות במעטפות סגורות לאנשים בתל-אביב...זה נמשך לפחות 5 שנים...אין לי מושג על כמה שטרי חוב חתמתי..." (עמ' 9 לפרוט' ש' 26-30, עמ' 10 לפרוט' ש' 1-7).
     
     "נתבע הטוען כי חתם על החלק ומסר המסמך בתור פקדון בלבד, עליו להוכיח באופן פוזיטיבי שחתם על תורף שהושלם שלא על פי רשותו". (זוסמן דיני שטרות (מהד' 6 1983 )163).(תמיר ויערי, דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט, הוצאת רותם). המשיב, כאמור לעיל, נמנע מלהעיד כי לא נתן הרשאה למנוח למלא את השטרות החתומים באופן שמולאו, ובכך אישרר למעשה את מילוי השטרות על ידי המנוח.
     יתר על כן, מדברי המשיב בבית המשפט התרשמתי כי המשיב יצר בהתנהגותו מצג לפיו הוא שותף לניהול הבנק, וכי הוציא שטר תקין. חל עליו איפוא השתק, והוא מנוע מלטעון טענה כללית של חריגה מהרשאה. (לעניין זה ראה שלום לרנר, דיני שטרות, עמ' 203, וכן ראה ע"א 364/83, מזרחי נ' יעקובי, פ"ד מ"א (3) 402. לעניין דוקטרינת ההשתק מכח רשלנות במשיכת שטרות וכללי מניעות, ראה ע"א 542/87, קופת אשראי וחסכון נ' עוואד, פ"ד מ"ד (1) עמ' 422 עמ' 430).

     ב. הודעה לנושה.
     המבקשים לא הוכיחו כי המשיב הודיע באופן ברור למבקשים לפני הגשת הבקשה כי אינו מתכוון לשלם את חובו. אין חולק על כך שאין כל חובה שהודעת החייב בדבר הפסקת תשלום חובו תעשה בכתב או בצורה פורמלית כלשהיא, אך יש צורך בהודעה ברורה כי המשיב אינו מתכוון לשלם את החוב, ואין די בהצהרה כללית על אינסולבנטיות כדי לעמוד בדרישת הפקודה. המצהירים הצהירו במפורש כי המשיב והמנוח הבטיחו להם כי הכספים ישולמו, ורק מהעיתונים ומתלונות המשיב למדו כי אין סיכוי לקבל את כספם חזרה.
     "נכון שאמרתי להם שהם יקבלו את הכספים בקרוב, אמרתי זאת בשמו של אבי. זה מה שהוא עדכן אותי". (עמ' 14 לפרוט' ש' 12-13).
גם בבית המשפט לא אמר המשיב במפורש כי הוא אינו מתכוון לשלם את החוב. המשיב הקפיד שלא לומר דבר באופן ברור, אם כי מדבריו השתמע כי הוא אינו מתכוון לשלם דבר מאחר שהבנק אינו שלו, אין לו נכסים, והוא לא רואה עצמו אחראי לחובות של המנוח כלפי המבקשים, על אף שהוא חתום על שטרי החוב. המשיב אף ניסה להבנות מכך כי הוא היה הגורם שפנה למס הכנסה ולמשטרה, ולצורך כך חזר מחו"ל, כדי להרחיק עצמו מהחובות למבקשים.
דברים אלה אינם עונים על הדרישה שנקבעה בפסיקה כדי להביא את הענין בגדר סעיף 5 (5) לפקודה.
"מקובל עלינו כיום כי ההודעה אינה חייבת להיות בכתב... הבהרנו רק לאחרונה פעמים מספר כי לא די בהערת אקראי או באמירה המשרתת מטרה אחרת אלא המדובר באמירה שהיא פרי החלטה ברורה וניתנת כביטוי לרצון לתת פומבי לכוונה העולה מתוכה ובה... כפי שהבהיר בית משפט זה בע.א. 271/82 הנ"ל (שם עמ' 756), הרי בהעדר נסיבות מיוחדות אין במסירת הודעה על קיום אינסולבנטיות כשהיא לעצמה כדי להביא את הענין בגדר סעיף 5(5) ודרוש לפחות מבחינה אוביקטיבית, שניתן יהיה לפרש את ההודעה כהודעה, על כוונה להתלות את תשלום החובות. משמע לענין סעיף 5(5) אין המדובר רק בתאור על ידי החייב כמה שקשה לו מבחינה כלכלית אלא באמירה, מה המסקנה האופרטיבית לענין חובותיו אשר אותן מתכוון החייב להסיק מכך. לענין הבנתה של הכוונה, עולה ממילותיו של החייב אומצה, בדרך כלל, אמת המידה, לפיה שואל עצמו בית המשפט, מה היה נושה סביר מסיק ומבין מדברי החייב, והאם היה מבין מהדברים, שיש בכוונתו של החייב להתלות את תשלום חובותיו". (ע"א 723/83 לינצר נגד בנק ברקליס דיסקונט ואח', פ"ד ל"ט (3) עמ' .771, בסעיף 4 לפסק הדין, כן ראה ע"א 510/85, רבין ואח' נגד בנק ברקליס דיסקונט ואח', תק- על 86 (3), 553, ע"א 271/82 ברנט נגד בנק ברקליס דיסקונט, פ"ד לז (3), 751).

ג. האם החוב הוא סכום קצוב בכסף?
לטעמי לא נתקיים התנאי הבסיסי הנדרש בסעיף 7 (2) לפקודה לגבי 8 מתוך 9 מבקשים, אשר לא הוכיחו מהו הסכום הקצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע.
הגרסה הסתמית של המצהירים בדבר הסכומים שמסרו למנוח, הסכומים שקיבלו ממנו ויתרת החוב, לא נתמכו במסמכים כלשהם, למעט שטרות החוב החתומים על ידי המשיב. המצהירים לא ציינו בתצהיריהם מי מלא את השטרות, והתעלמו לחלוטין מהאמור בשטרות עצמם. יתר על כן, לעתים יש סתירה בין האמור בתצהירי המבקשים לבין הכיתוב בשטרי החוב שצורפו על ידיהם.

(1) המבקש בן צור הצהיר כי נתן למנוח 400,000 ש"ח, וכי המשיב חייב לו סכום קרן של 245,000 ש"ח. שטרי החוב שצירף לתצהירו מצביעים על חוב של 520,620 ש"ח. השטרות אינם משקפים את ההסכם בין הצדדים, ואין הסבר להמצאות שניים מהם בידי המבקש.
בשטר על סך 134,000 ש"ח נכתב במפורש כי החוב היה אמור להיות משולם עוד ביום 23.5.04, ואין הסבר בתצהיר לכך שהוא נותר בידי המצהיר. השטר השני על סך 155,100 ש"ח היה צריך להיפרע ביום 23.8.04, ואין הסבר בתצהיר לכך שהוא עדיין בידי המצהיר. בנוסף לכך, קיימת התחייבות של המשיב להחזיר סכום נוסף של 231,520 ש"ח ביום 23.2.05, וגם כאן אין הסבר לכך שהסכום לא שולם במועד שנקבע, והמבקש לא פעל לקבל את כספו.
אף שדרישתו של המבקש נופלת מסכום השטרות שצירף לבקשה, לא שוכנעתי כי מדובר בחוב קצוב ומוכח.

(2) המבקש קליסקי הצהיר כי הפקיד בידי המנוח 300,000 ש"ח בשני תשלומים של 200,000 ש"ח ו- 100,000 ש"ח, ציין את ההחזרים שקיבל, והצהיר כי נותר חוב של 130,000 ש"ח קרן. דא עקא, שהמבקש קליסקי צירף שטר חוב אחד על סך 200,000 ש"ח מיום 2.5.04, ושטר חוב שני על סך 300,000 ש"ח מיום 6.11.04, ללא כל הסבר לסתירה בין האמור בתצהיר ובשטרות.

(3) המבקש ילוז ציין בתצהירו כי מסר למנוח סך כולל של 75,000 דולר במזומן ביום 17.10.04, וקיבל החזרים שונים. לשיטתו, החוב עומד כיום על סך של 52,500 דולר. המבקש צירף לתצהירו התחייבות חתומה על ידי המשיב מיום 17.10.04, בה סוכמו בין השאר תנאי ההחזר, וכן נכתב כי להבטחת ההחזר ניתן שטר חוב על סך 75,000 דולר לפרעון בתאריך 17.4.05. בנוסף לכך, הגיש שטר חוב על מלוא הסכום מיום 17.4.05, מבלי לתת הסבר לכך כי לא קיבל את חובו במועד שנקבע, ובכמה פחת החוב מהסכום הנקוב בשטר החוב.

(4) המבקש אביגור הצהיר כי העביר למנוח 251,600 ש"ח, מתוכם קיבל החזר של 50,000 ש"ח בלבד. המבקש אביגור לא צירף לתצהירו כל מסמך או שטר חוב להוכחת טענותיו.

(5) המבקש קריסטל הצהיר כי העביר למנוח 100,000 ש"ח ביום 12.3.05 ולא קיבל החזר כלשהו. המבקש צירף לתצהירו שטר חוב על סך 179,580 ש"ח, אליו צורפה התחייבות לשלם סכום זה ביום 12.3.06. המועד להחזר טרם הגיע, ויש ממש בטענת המשיב כי הוא רשאי לטעון כנגד הריבית הגבוהה הנדרשת על ידי המבקש.

(6) המבקש גל הצהיר כי מסר למנוח סך של 490,000 ש"ח בשני תשלומים, סך של 180,000 ש"ח ביום 18.4.05, וסך של 310,000 ש"ח ביום 18.5.05. לדבריו, לא קיבל החזר כלשהו. המבקש גל צירף לתצהירו שני שטרי חוב, האחד על סך 190,000 ש"ח והתחייבות להחזיר סכום זה ביום 18.10.05, והשני על סך 414,090 ש"ח, אשר היו אמורים להיות מוחזרים ביום 18.11.05. למעשה, עומד מבקש זה בדרישת הפקודה להוכחת סכום קצוב לגבי השטר הראשון, אשר הגיע זמן פרעונו, ובגינו לא שולם דבר, מאחר שלכאורה אין מדובר בריבית "נשך" כטענת המשיב בסיכומיו, ואין כל צורך בעריכת חישובים לגבי יתרת החוב שנותרה. לו היתה מתקיימת הדרישה כי החייב יודיע שאינו מתכוון לשלם את חובותיו, הייתי רואה ליתן צו לגבי מבקש זה בלבד.

(7) המבקש בן שלום הצהיר כי מסר למנוח סך כולל של 600,000 ש"ח, וקיבל החזר של 22,500 ש"ח בלבד. לגרסתו, נותר חוב על סך 577,500 ש"ח. דא עקא, שהמבקש צירף לתצהירו מספר שטרות בהם נכתבו התחייבויות של המשיב להחזיר לו כספים בשנת 04'. המבקש צירף שטר חוב על סך 173,640 ש"ח ובצידו התחייבות להחזיר את מלוא הסכום ביום 5.9.04, שטר חוב נוסף על סך 201,000 ש"ח, ובצידו התחייבות להחזיר סכום זה ביום 5.12.04, שטר חוב על סך 232,680 ש"ח, ובצידו התחייבות להחזיר את מלוא הסכום ביום 5.3.05, וכן שטר חוב על סך 269,350 ש"ח, ובצידו התחייבות להחזיר סכום זה ביום 5.6.05. לא ברור אם כספים אלה הוחזרו, מה היו ההסכמים בין הצדדים, מדוע לא נדרשו הכספים במועדים הרלוונטיים וכדומה. יתר על כן, מהשטר האחרון שצורף לתצהיר עולה כי בן שלום מסר למנוח סך של 915,000 ש"ח ב31/8/05, מספר חודשים לאחר שהפסיק לקבל תקבולים על כספים שמסר בעבר. גרסה זו מנוגדת לאמור בתצהירו של בן שלום, ללא כל הסבר לכך.

(8) המבקש שרון הצהיר כי העביר למנוח סך כולל של 650,000 ש"ח, וקיבל החזר של 271,750 ש"ח. מבקש זה כלל לא ציין מהו סכום החוב, אף שצירף שטר חוב על סך 650,000 ש"ח מיום 23.12.04, ובצידו התחייבות להחזיר את מלוא הסכום ביום 23.4.05. המבקש לא ציין מדוע לא הוחזר הסכום במלואו ומה היה ההסכם בין הצדדים. לא ניתן לקבוע כי מדובר בחוב קצוב ומוכח.

     סכום החוב נתון במחלוקת אמיתית נוכח העדר ראיות אובייקטיביות לסכומים שהופקדו והסכומים ששולמו למבקשים. המבקשים אף לא הסבירו מדוע לא הגישו ראיות נוספות להיקף הסכומים הנטענים, לסכומים שקיבלו מהמנוח ומהמשיב, ודבר זה טעון ברור והוכחה. משהכחיש החייב את החוב, והמבקשים לא הגישו ראיות משכנעות להיקפו, לבד מתצהיריהם, לא ניתן לקבוע כי מדובר בחוב קצוב, שהוכח על פניו, למעט בעניינו של גל.

5.     נכסי המשיב
המשיב העיד כי אין לו נכסים כלשהם, כי לא רכש אף נכס מהיום בו הוגבל בבנק לפני שנים רבות, וכי אינו זוכר באיזה שנה הפסיק לרכוש נכסים. בחקירה הנגדית התברר כי בנו של המשיב, יונה, רכש ביחד עם אחר זכויות בבית מלון בגליל וכן בבניין ביפו, כי אמו רכשה סירה בכנרת, כי בעת שבנו יונה נסע עמו לבלות בלאס וגאס רכש מגרש בלאס וגאס ביחד עם אחר, וכי המשיב קשור עם חברה בלאס וגאס, אשר היתה שותפה ברכישת אותו מגרש. אילו היתה בפני הודעה מפורשת של החייב כי הוא אינו מתכוון לשלם את חובותיו גם אם ייקבע כי הוא חייב בהם, הייתי רואה ליתן צו כינוס, בבחינת "עזרה ראשונה" לנושים.
"עיון ביתר סעיפי המשנה של סעיף 5 לפקודה כי ניתן לחלק אותם למעשה לשני סוגים כללים: א. סעיפים שהינם בבחינת "עזרה ראשונה" לעניינו של נושה, באשר החייב ביצע או ניסה לבצע פעולה אשר יש בהן כדי לסכל את יכולתו המהותית של הנושה להפרע מנכסיו בסופו של יום. מכאן, ההצדקה אשר מוצא הדין להתייחס למעשים אלו כמעשי פשיטת רגל, היכולים לשמש כעילה למתן צו כינוס לאלתר, בלא העיכוב האפשרי שבנקיטה בהליך התראת פשיטת רגל.
ב. סעיפים העוסקים במצב בו הודה החייב כי הוא חדל פרעון...".(פש"ר ת"א 1970/00, בנק איגוד נ' זהריר ייצור יהלומים ואח' תק-מח 2002(1), 821). במאמר מוסגר ייאמר כי בענין זהריר נדחתה בקשת הנושים מאחר שלא עמדו בדרישות הפקודה.

ככלל, על בית המשפט לנהוג זהירות יתירה בבואו לנקוט בצעד הדרסטי של כינוס נכסים, ביחוד מקום בו שמורה לנושים האפשרות לפעול בדרכים חלופיות.

     הבקשה למתן צו כינוס זמני לנכסי החייב נדחית בזה.

6.     סעיף 16(א) לפקודה מסמיך את בית המשפט לעכב את הדיון בבקשה להכרזת החייב כפוש"ר למשך הזמן הדרוש לצורך דיון בשאלת החוב, במקום לדחותה, במקרים בהם התייצב החייב וכפר בכלל או בסכום הנדרש הנטען על ידי נושה. לפיכך, אני רואה לעכב ההליכים בבקשה לזמן הדרוש להוכחת החוב.

     בנסיבות המיוחדות של המקרה שבפני, אין צו להוצאות.
     





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הליך מתן הוראות

  2. מינוי כונס נכסים

  3. קבלת בקשת צו כינוס

  4. מה זה כונס נכסים ?

  5. צו כינוס נכסים לערב

  6. אישור 324 כונס נכסים

  7. צו כינוס בהסכמת הכונ"ר

  8. האשמות נגד כונס נכסים

  9. מינוי כונס נכסים זמני

  10. חוב מס שבח לכונס נכסים

  11. שחרור מייצוג כונס נכסים

  12. בקשה למתן צו כינוס זמני

  13. חזרה מהצעה בכינוס נכסים

  14. פטור ממס שבח כונס נכסים

  15. צו הכינוס לאחר קניית רכב

  16. ערובה להוצאות חברה בכינוס

  17. סמכות חקירה של כונס נכסים

  18. משרד עורכי דין כינוס נכסים

  19. צו כינוס נכסים בפשיטת רגל

  20. כיסוי ביטוחי בכינוס נכסים

  21. בקשת כונס נכסים לנתק חשמל

  22. בקשת כונס נכסים לאישור מכר

  23. התנאים למתן צו כינוס נכסים

  24. מינוי כונס נכסים על מקרקעין

  25. בקשת כונס נכסים לאישור הסכם

  26. פיקוח מפרק חברה על כונס נכסים

  27. פטור מס שבח מינוי כונס נכסים

  28. מינוי כונס נכסים מטעם הנושים

  29. סמכות כונס נכסים לפטר עובדים

  30. בקשה לביטול מכר בכינוס נכסים

  31. התיישנות תביעה נגד כונס נכסים

  32. פינוי דירה שכורה בכינוס נכסים

  33. חיוב קופת כינוס בתשלומי ארנונה

  34. דמי תיווך על דירה בכינוס נכסים

  35. צו כינוס לנכסים עקב הסתבכות מעסק

  36. דחיית בקשה למתן צו כינוס נכסים

  37. ביטול צו כינוס בהליכי פשיטת רגל

  38. פעולות כונס נכסים ללא הצדק סביר

  39. בקשה לדחות מתן תשובה לכונס נכסים

  40. תיקון ליקויי בטיחות בכינוס נכסים

  41. צו לכינוס נכסים בגין חובות מוצהרים

  42. התנגדות הכונ"ר למתן צו כינוס נכסים

  43. חוב מס רכוש של חברה בכינוס נכסים

  44. זכות טיעון לפני מינוי כונס נכסים

  45. תביעה נגזרת של חברה בכינוס נכסים

  46. העברת כספים מקופת הכינוס לנושה מובטח

  47. בקשה להצטרף כנושה לבקשה למתן צו כינוס

  48. העברת כספי פטור ממס שבח לכונס הנכסים

  49. מינוי שותף במשרד עורכי דין לכונס נכסים

  50. פירוק שיתוף בדירת מגורים על ידי כונס נכסים

  51. מינוי כונס נכסים אך ורק לצורך רישום בית משותף

  52. בית המשפט נתן צו לכינוס נכסים על פי בקשת החייב

  53. לא ראוי לשחרר כספים לחייב טרם שהושלם הליך הכינוס

  54. בקשת כונס להימנע מלמלא אחרי הוראות צווי העיקול

  55. טענה כי התנהלות הכונס הביאה דווקא לירידת ערך הנכס

  56. נקבע כי יש להמשיך בהליכי הכינוס חרף סילוק החוב לנושה המובטח

  57. כל עוד לא אושרה ההצעה בידי כונס הנכסים עדיין היא בגדר הצעה בלבד

  58. כללי פשיטת הרגל (מינוי כונסי נכסים ונאמנים ושכרם) התשמ"ה-1985

  59. האם ביהמ"ש המחוזי קבע סכום הוצאות כולל אשר התייחס גם לשכ"ט הכונס

  60. נטען כי הדירה נשוא צו הכינוס נפרצה ושופצה במהלך הליך המכירה בלי רשות

  61. תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ''א-1981

  62. נטען כי בקשת הכינוס הוגשה שלא כדין שכן טרם חלפו 6 חודשים ממועד התשלום הראשון

  63. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון