התחשבנות בין חברות

לאחר שבית המשפט ניסה לבחון את ההיגיון העומד מאחורי כל רשימה בנפרד, ולאור הקשיים החשבונאיים שעמדו בפניו, הורה בית המשפט על מינוי רו"ח מטעמו.

להלן החלטה בנושא התחשבנות בין חברות:

החלטה

עניינה של הבקשה דנן, שעברה גלגולים שונים, כפי שיפורט להלן, במחלוקות שהתעוררו סביב החלטת כב' השופטת ר' אור מיום 14.11.99 לענין ההתחשבנות בין הצדדים.

להלן העובדות הצריכות לענין:

1.     ברקת חברה לבנין בע"מ (להלן: "ברקת" או "המבקשת") היא חברה קבלנית ששימשה כקבלנית משנה בביצוע פרויקט נופר במודיעין, אותו יזמה המשיבה, טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ (בניהול מיוחד), (להלן: "טש"ת" או "המשיבה"). המדובר בפרוייקט הכולל 72 יחידות דיור, ש-48 יחידות מתוכן נבנו על ידי המבקשת, ויתר היחידות נמכרו לחברה קבלנית אחרת כמות שהן על מנת שתשלימן.

2.     בשלב מסוים, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה המשיבה - שסופם בכניסתה להליכי הקפאה - חוללו המחאות שניתנו על ידה למבקשת. בעקבות כך נכנסה אף המבקשת לקשיים כלכליים ולא יכלה לפרוע המחאות שניתנו מטעמה היא לקבלני המשנה המועסקים על ידה, ואלו מצדם סרבו להמשיך בעבודתם בפרוייקט. על רקע זה הגישה המשיבה בשנת 1999 בקשה למתן הוראות, במסגרתה עתרה כי בית המשפט יאפשר למנהל המיוחד ולנאמן שמונו לה להשלים את הבנייה בבנייני הפרוייקט שבנייתם טרם הושלמה, וליתן צו מניעה האוסר על המבקשת להיכנס לאתר (בש"א 2863/99).

3.     במהלך הדיון בבקשה התברר כי עיקר העבודה שנותר לבצע בבניינים אלו היא עבודת קבלני המשנה של המבקשת. נוכח העובדה כי מטרתם המשותפת של הצדדים היתה סיום העבודות בפרוייקט, מאחר שהתעורר חשש כי הכספים שיועברו למבקשת ישמשו לכיסוי חובותיה ולא ישירות לקבלני המשנה, ובהסתמך על הסכמת הצדדים, ניתנה ביום 14.11.99 החלטת בית משפט זה (כב' השופטת ר' אור), בה נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"א.     ברקת מבקשת כי המנהל המיוחד והנאמן של טש"ת ישלם לקבלני המשנה ישירות מתוך הכספים המועברים על-ידי בנק אדנים בגין הפרוייקט - לחשבון הנאמן של טש"ת.
ב.     סכומי שיקים שהוגשו לפירעון על-ידי קבלני המשנה וחוללו - ישולמו מיד וישירות על ידי המנהל המיוחד והנאמן לקבלני המשנה כנגד החזרת השיקים.
ג.     סכומי שיקים דחויים שנמסרו לקבלני המשנה על ידי ברקת, וטרם הוגשו לבנקים - לא יוגשו לבנקים אלא יוגשו למהנל המיוחד ולנאמן של טש"ת ויכובדו על ידיהם המועדים הנקובים באותם שיקים כנגד החזרת השיקים.
ד.      יתרת הכספים המגיעים ושיגיעו לקבלני המשנה העובדים בפרוייקט - ישולמו לקבלני המשנה בהתאם לתנאי החוזים של עם ברקת - ישירות על ידי הנאמן והמנהל המיוחד.
ה.      לא ישולם שום תשלום לקבלן משנה, אלא לאחר קבלת אישור המפקח מטעם הבנק - יששכר גרמן, ולאחר קבלת אישור ברקת כי העבודות אכן בוצעו כנטען על-ידי קבלני המשנה.
..."

בעקבות החלטה זו ובהתאם למתווה שנקבע בה שילמה המשיבה - באמצעות המנהל המיוחד והנאמן - ישירות לספקיה של ברקת, ובדיון שנערך ביום 6.9.00 הסכימו ב"כ הצדדים, כי עד לאותו מועד שולם לספקי המבקשת סך של 1,806,642 ₪, לא כולל מע"מ (עמ' 12 לפר' הדיון בבש"א 3470/00, 3494/00, ש' 16-21). בהחלטה מיום 11.9.00 בבקשות אלו קבעה השופטת ר' אור כי על המשיבה לשלם למבקשת, בין היתר, סך של 103,880 ₪ וזאת במישרין לספקים (ר' עמ' 41 לפר', ש' 1)

4.     החלטות אלו לא סתמו את הגולל על טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ונוכח מחלוקות נוספות שהתגלעו לאחר סיום הפרוייקט נחתם ביום 31.10.00 הסכם פשרה בין הצדדים (שקיבל תוקף של החלטה ביום 1.11.00), בו הוסכם כי המשיבה תשלם למבקשת סך של 600,000 ₪, בתמורה לויתור מוחלט ומלא של האחרונה על כל טענותיה כלפי המשיבה - אולם זאת בנוסף לתשלומים שאמורים להיות משולמים לה "על פי כל החלטת ביהמ"ש עד היום לרבות החלטות ביהמ"ש מימים 14.11.99, 06.09.00 ו-11.09.00" (ס' 8.ג. להסכם, נספח א2 לתגובת המנהל המיוחד והנאמן מיום 2.7.07).

5.     בשנת 2001 הגישה המבקשת בקשה בה עתרה לחיוב המשיבה:

"א. לשלם למבקשת או להעביר לשלטונות מע"מ לאלתר את יתרת תשלומי המע"מ בגין הסכומים שהועברו לספקים דרך המבקשת (להלן: "ברקת") בסך - 307,129 ₪. ב. לשלם למבקשת או להעביר לשלטונות מע"מ לאלתר, את תשלומי החובה בגין משכורות העובדים שהועברו לעובדים דרך ברקת..." (בש"א 7977/01).

בנימוקי הבקשה צויין, כי המשיבה לא שילמה את רכיב המע"מ בגין הסכום של 1,806,642 ₪, ומשכך נדרשה המבקשת לשלם לרשויות המע"מ סך של 307,129 ₪ וכן סכומים עבור רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי בסך 18,012 ₪. מנגד טענה המשיבה, כי סכום זה בתוספת מע"מ שולם למבקשת - באמצעות המחאות שניתנו לפקודתה והוסבו על ידה לספקים - ומשכך עליה החובה להעביר את תשלומי המע"מ והמסים לשלטונות. עוד צויין על ידה, כי בגין כל תשלום כאמור היתה המבקשת מנפיקה חשבונית מס למשיבה.

6.     בישיבה שנערכה ביום 11.10.01 (בפני כב' הנשיא ו' זיילר) מוקדה המחלוקת בין הצדדים לשאלה "אם הסכומים הנוספים ששולמו לפי החלטות בית המשפט מיום 14.11.99, 21.6.99 ו-11.9.01 אם שולמו, כללו מע"מ או לא כללו מע"מ. שני הצדדים מסכימים כי אם הסכומים כללו מע"מ - אין יותר תביעה למבקשת לסכום כשלהו. מאידך גיסא, אם הם לא כללו מע"מ, כולם או חלקם, אין חולק כי יש להוסיף את המע"מ". בהתחשב בהיקף המחלוקת, מונה רו"ח דני סרנת כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיבחן ויקבע ממצאים בשאלה האמורה.

בחוות הדעת שהגיש רו"ח סרנת נקבע כדלקמן:

"נתבקשתי לקבוע האם הסכומים הנוספים ששולמו לפי החלטות בית המשפט מיום 21.6.1999, 14.11.1999 ו-11.9.2000 כוללים מע"מ או שאינם כוללים מע"מ. המחלוקת בין הצדדים נסבה על סכום של כ- 340,000.
המבקשת טענה שסכום זה הוא סכום המע"מ על "הסכומים הנוספים" שלא שולם לכאורה.
בברור מעקיף שעשינו התגלה שהסכום האמור שולם ע"י המשיבה אך המבקשת לא מתייחסת לסכום מכיון שלטענתה שולם לספקים ללא חתימתה ו/או ללא אישורה ו/או ללא אישור המפקח.
בשלב זה ביקשנו הנחיות מכב' בית המשפט האם להרחיב את הבדיקה.
ביום 17.7.2001 הורה לנו כבוד בית המשפט להגביל את עצמנו רק לבדיקת המע"מ וכן עשינו.
קביעתנו:
אין ספק שהתשלומים ששולמו למבקשת כללו מע"מ כחוק.
המחלוקת נובעת מכך שהמבקשת אינה מכירה בחלק מהסכום ששולם ע"י המשיבה. הסכום שולם לטענת המבקשת ללא אישורה ולא בהתאם להנחיות שנתנה כב' השופטת רות אור. כאמור היינו מנועים מלבדוק נכונות טענות אלו" (חוות דעת מיום 19.9.02, נספח ה לתגובת המשיבה מיום 2.7.07, ההדגשות במקור - ח'ב').

חוות הדעת הועברה ביום 1.10.02 לתגובת הצדדים, וביום 7.10.02 הוגשה הבקשה דנן, בה עתרה המבקשת כדלקמן:

"1.     להורות למשיבים להגיש לכבוד בית המשפט רשימה מפורטת של הסכומים ששולמו על-ידי הנאמן, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 14.11.99.
2.      להורות למשיבים להגיש לכבוד בית המשפט רשימה של "הסכומים הנוספים" ששולמו לטענתם.
3.      להגיש לכבוד בית המשפט את ההתחשבנות שנקבעה על ידי כבוד השופטת רות אור בהחלטה מיום 11.9.00 סעיף 22...
בנסיבות אלה מתבקש כבוד בית המשפט לקבוע מועד דיון דחוף, ולזמן לבית המשפט את רו"ח דני סרנת, המומחה מטעם בית המשפט, ואת רו"ח אופיר אלפסי, האחראי על התשלומים מטעם הנאמן".

כעולה מהבקשה, עיקר טענות המבקשת הן, כי מאחר ובהחלטה מיום 14.11.99 קבעה כב' השופטת אור במפורש את אופן ביצוע התשלומים והאישורים הנדרשים לצורך כך, רק הסך של 1,806,642 ₪ (להלן: "הסכום הקובע") שולם בהסכמת המבקשת, ואילו תשלומי המע"מ, ככל ששולמו, שולמו בניגוד להחלטה.

מאידך טענה המשיבה, כי כלל הסכום העומד על 2,113,771 ₪ (שהוא הסכום הקובע בתוספת מע"מ בשיעור של 17%) שולם על ידה לספקי ברקת, ומשכך, ולאור ההחלטות הקודמות לפיהן סוגיית המע"מ היא הסוגיה היחידה שנותרה בין הצדדים - דין הבקשה להידחות.

7.     בדיון שהתקיים ביום 18.3.03 הגישו הצדדים לביה"מ פירוט הסכומים ששולמו על ידי המשיבה והתקבלו על ידי המבקשת. המבקשת הציגה רשימה מטעמה לפיה סך כל הסכומים ששולמו לה מגיע ל-1,806,642 ₪, בצירוף חשבוניות שהוצאו מטעמה עבור המשיבה; המשיבה הגישה רשימת תשלומים שהצטרפו לסך של 2,113,771 ₪. זאת, בצירוף אישורי המפקח מטעם הבנק לתשלומים אלו.

לאחר שבית המשפט (כב' הנשיא ו' זיילר) ניסה לבחון את ההיגיון העומד מאחורי כל רשימה בנפרד, ולאור הקשיים החשבונאיים שעמדו בפניו, הורה ביה"מ על מינוי רו"ח סרנת "על מנת לבחון את המסמכים ואת הטענות של הצדדים אודות דרך והרכבת הסכומים, ולראות אם מבחינה חשבונאית גרידא כשמורכב עליה הגיון מינימלי ניתן להגיע למסקנה מי מבין הצדדים צודק". עוד הבהיר ביה"מ בהחלטתו כי: "הבירור שיהיה צורך לעשותו לצורך כך סב סביב כל הסכום של 1,806,642 ₪ והכל ככל שמי מהצדדים ינסה לסמוך על הדרך בה הגיעו הצדדים לסכום זה על מנת לתמוך בגרסתו שלו. אין צורך לומר שבעשותו כן ייתן רואה חשבון סרנת את דעתו גם לדרך בה הגיעה כב' השופטת רות אור בזמנו לסכום זה כפי שהוא משתקף מפרוטוקול הדיון מיום 6.9.2000 בבש"א 3470/00, 3494/00 במיוחד לעמוד 12 בפרוטוקול זה" (עמ' 6 לפר').

8.     משלא נענה רו"ח סרנת לפנייה בעניין המינוי, פנה מנהל המבקשת לכונס הנכסים הרשמי, שהציע למנות את רו"ח למברגר לצורך הכנת חוות דעת בסוגייה. דא עקא, ב"כ המשיבה התנגד לכך.

בסופו של יום, לאחר שכונס הנכסים הרשמי הגיש לבית המשפט, ביום 1.2.04, בקשה לחידוש הדיון, מונה ביום 12.5.04 (ע"י כב' השופט ד' חשין, ס' נשיא) רו"ח בועז ברזילי לבדיקת טענות ברקת על פי המתווה לעיל.
בחוות הדעת שניתנה ע"י רו"ח ברזילי ביום 27.12.04 נקבע, כי לא ברור מהו הקשר בין הסכום של 1,806,642 ₪, ללא או בצירוף מע"מ, לסכום התשלום הכולל המגיע לספקים מהמשיבה, אותו קבעה השופטת אור בהחלטתה מיום 11.9.00 והעומד על 1,968,000 ₪. מכל מקום, לגופה של יריעת המחלוקת שהותווה בהחלטת כב' הנשיא זיילר מיום 18.3.03 נקבע, כי "מעיון מעמיק ברשימות שהמציאו הצדדים עולה כי הרשימה שהמציא נציג טש"ת הינה הרשימה שעל סמכה נקבע הסכום של 1,806,642 ₪ בדיון מיום 6.9.00 ובהחלטה מיום 11.9.00. הרשימות שהומצאו על ידי נציג ברקת, אין בהם כדי להרכיב את הסכום האמור".

בהמשך ציין המומחה, כי "לדברי נציג ברקת הסכום [של 1,806,642 ₪ - ח'ב'] היה מוסכם אולם לא הרכבו כפי שעולה מנייר ההרכבה (הנכון חשבונאית) שהמציאה טשת [כך במקור, ח'ב']. מבדיקתי עולה כי אכן בלתי סביר בעליל כי ברקת הסכים [צ"ל הסכימה - ח'ב'] לפרטיה של הרשימה, שכן הינה כוללת חיובים עליהם הוא חולק[ת].
מצ"ב בנספח א' - דוגמאות לחיובים אלו" (עמ' 5-6 לחווה"ד).

בנספח א' האמור מופיעים סכומים שונים - של כמאה וחמישים אלף ₪ - שלדעת רו"ח ברזילי על פניו שולמו בניגוד להחלטתה של השופטת אור, וביניהם תשלום למועצה המקומית מודיעין, תשלום למפקח הבנייה שאמור על פי ההחלטה להיות מוטל על המשיבה ועוד (עמ' 7-8 לחווה"ד).

9.     לאור חוות דעת זו הגישה המבקשת ביום 9.1.05 "בקשה לחידוש הדיון בבקשת המבקשת לחיוב המשיבה בתשלומי מע"מ". בתגובה לבקשה טענה המשיבה, כי בקביעתו של רו"ח ברזילי לעניין האישור שניתן או לא ניתן על ידי המבקשת חרג רו"ח ברזילי ממסגרת תפקידו ומכל מקום המבקשת היא שחייבת סך של 164,524 ₪ בגין שירותי בדק שלא בוצעו. זאת, בניגוד לאמור בסעיף 3 להסכם הפשרה מיום 31.10.00. יוער, כי המבקשת לא התייחסה לטענה זו.

10.     בדיון שהתקיים ביום 30.6.05 בבקשה הוריתי, כי הגם שעל פניו נראה כי אין בסיס לטענות המבקשת, מאחר שהמבקשת אינה מיוצגת ומאחר שיכול שאמנם יש בסיס כלשהו לטענתה בדבר תשלום הסכומים שאינם מוסכמים - טענה שנתמכה אף על ידי ב"כ הכנ"ר - יגיש האחרון מסמך מגובה בכל הנספחים הרלוונטים כדי שניתן יהיה לבדוק על פיו אם אמנם קיימת למבקשת טענה כלשהי שלא נתבררה לגופה (עמ' 9-10 לפר').
במסמך שהגישה באת-כוח הכנ"ר, עו"ד יעקובי, בהתאם להחלטה, צויין כי היא סבורה שהמחלוקת נתונה לבירור פשוט שאינו מצריך ירידה לנבכי חשבונאות, וזאת על ידי בחינת הרכב התשלומים שהועלו בתגובות קודמות אל מול החלטת כב' השופטת ר' אור מיום 14.11.99, ובחינת החשבוניות שהונפקו על ידי המבקשת לאחר תאריך זה (ס' 18 להודעת הכנ"ר מיום 1.11.05). לאור כך הורה בית המשפט (כב' השופט י' שפירא) על תגובת המשיבה, בצירוף החשבוניות והקבלות הרלוונטיות. משתגובה כזו לא הוגשה, התקבלה הבקשה כמבוקש (החלטת כב' השופט י' שפירא מיום 12.1.06). החלטה זו בוטלה מאוחר יותר בהחלטה מיום 24.1.06, לאור טענות המשיבה לפיהן ההחלטה בעניין התגובה כלל לא הומצאה לה, תוך שניתנה לה אפשרות להגיב להודעת הכנ"ר לגופו של עניין.

בתגובתה זו חזרה המשיבה על טענותיה כדלעיל, וציינה כי החובה להמציא החשבוניות דווקא אמורה להיות מוטלת על המבקשת, מנפיקת החשבוניות, ואין כל סיבה להעמיס על המשיבה "לאתר ניירות מלפני כ-6 שנים שהם בחזקת ברקת".

מנגד טענה המבקשת, כי צירפה העתקי החשבוניות שהונפקו על ידה - ואלו אינן מגיעות לסכום הנטען על ידי המשיבה כסכום ששולם על ידה.
11.     לאחר שניסיונות להבאת הצדדים לפשרה על ידי הכנ"ר לא צלחו, ומשהוגשה ע"י המבקשת בקשה נוספת לחידוש הדיון, ניתנה, ביום 12.6.07 החלטה, בה צויין:

"עיון בתיק מעלה, כי המשיבים לא המציאו לבית המשפט העתקי החשבוניות ו/או האישורים מטעם המבקשת לכלל התשלומים שפורטו על ידם, על אף החלטות קודמות בעניין. המשיבים ימציאו מסמכים אלו עד ליום 1.7.07, שאם לא כן, תתקבל הבקשה".

בתגובה חזרה המשיבה על פירוט הסכומים ששולמו על ידה, בצירוף חשבוניות המס שהונפקו על ידי המבקשת והאישורים מטעם המפקח על הבניה.

12.     העולה מהמקובץ הוא כי המחלוקת בין הצדדים עברה גלגולים שונים במשך כל שנות קיומה - כמעט כעשור נכון להיום. הבקשה נדונה על ידי חמישה שופטים וניתנו בה החלטות רבות. אינני מתעלמת מהעובדה, כי יריעת המחלוקת, כפי שהוצגה על ידי כב' הנשיא ו' זיילר בהחלטתו מיום 18.3.03 - לכאורה באה על פתרונה במסגרת חוות דעתו של רו"ח ברזילי - ובהתייחס אליה, ואליה בלבד, דין הבקשה היה להידחות. עם זאת, משפתח בית המשפט פתח נוסף לבירור המחלוקת ארוכת השנים, מן הדין ומן הצדק שלא ליתן לכללי הפרוצדורה לסתום את הגולל על האמת העובדתית.

מושכלות יסוד הם, כי "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה" (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 ).

משכך יש לבחון המחלוקת לגופה:

כעולה מהחלטת כב' השופטת ר' אור מיום 14.11.99, תנאי מקדמי לתשלום לספקים הוא אישור מפקח הבניה ואישור המבקשת לכל תשלום ותשלום (ס' 6ה להחלטה, עמ' 41-42 לפר'). כעולה מהמסמכים שצירפה המשיבה האישור הראשון ניתן לכל הסכום שנטען ששולם על ידה (כולל מרכיב המע"מ). עם זאת, במתכוון או שלא במתכוון, לא הציגה המשיבה את אישורה של המבקשת לכלל הסכומים האלו.

13.     מעיון בכלל הסכומים ששולמו, ובדוגמאות שהוצגו על ידי רו"ח ברזילי בנספח א' לחוות דעתו עולה, כי חלק מהסכומים, על פניהם, כלל לא היו צריכים להיות מוטלים על המבקשת (כגון התשלום למפקח על הבנייה, המהנדס דרויגור ושמעון טובול וכן החוב למועצה המקומית (ר', לדוג' ס' 2 ז לנספח ט7 לתגובת המשיבה מיום 2.7.07; ס' 2ה1 לנספח ט8; ס' 1-2 לנספח ט9; ס' 7-8 לנספח ט16; ס' 11-12 לנספח ט19, והשווה לס' 16 ו-21 להחלטה מיום 11.9.00 בבש"א 3470/00, 3494/00)).

בפועל, כלל החשבוניות שהוצאו על ידי המבקשת ושהוגשו לבית המשפט, עומד על סך של כ-1,800,000 ₪, כאשר המשיבה לא המציאה חשבוניות מטעם המבקשת מעבר לסכום האמור, זאת בניגוד להצהרתה כי עבור כל תשלום ששילמה הוצאה לה חשבונית על ידי המבקשת (ס' 7 לתגובתה לבש"א 7977/01). מאידך גיסא, אין ספק כי המשיבה שילמה תשלומים לא מבוטלים גם לספקים, וזאת מעבר לסכום האמור.

סבורני כי בנסיבות המקרה דנן אין עוד מקום למינוי רו"ח בשלישית על מנת שיבדוק את התאמת התשלומים להחלטת כב' השופטת ר' אור, מה גם שכיום - כשש שנים לאחר מועד ביצועם, ספק אם ניתן יהיה לאתר את הסכמת המבקשת לכולם או חלקם, אף אם ניתנה.

דא עקא, אין ספק שחלק מהתשלומים, אף אלו שלא הומצאה בגינם לביה"מ חשבונית מטעם המבקשת, שולמו לספקי המבקשת עבור ביצוע עבודות בפרויקט במודיעין ומשכך חיוב המשיבה בגינם בשנית עולה כדי עשיית עושר ולא במשפט מצדה של המבקשת. מה גם, שמלכתחילה ועל פי ההסכם המקורי בין הצדדים היה על המשיבה להעביר הסכומים בגין העבודות למבקשת, ורק נוכח הקשיים הכלכליים אליה נקלעה האחרונה, ומאחר והמשיבה היתה מעוניינת, מטבע הדברים, בסיום הפרוייקט, הועלתה הצעתה לתשלום במישרין לספקים (ר' החלטת כב' השופטת ר' אור מיום 14.11.1999)- ולא ייתכן כי היא תצא נפגעת מכך.

בנסיבות אלו, אין מנוס אלא לקבוע הסכום המגיע למבקשת על דרך האומדנא: בהתייחס לגובה הסכום השנוי במחלוקת, העומד על 307,129 ₪ (סכום המע"מ בגין הסכום הקובע), לכך שהמבקשת לא העלתה כל טענה נגדית ביחס לטענות המשיבה בדבר חיובה בשירותי הבדק שלא בוצעו ובסכום עלות התיקונים הנטען על ידי המשיבה, העומד על כ-160,000 ₪, ולעובדה כי חלק מהתשלומים השנויים במחלוקת שולמו לכאורה לספקי המבקשת עבור עבודתם עבורה (כגון: תשלום עבור עבודות חשמל ואינסטלציה), אני קובעת, על דרך האומדנא, כי על המשיבה לשלם למבקשת סך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.00 (שנת ביצוע העבודה) ועד התשלום בפועל.

בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תרומה של חברה

  2. ערעור מנהל חברה

  3. אחריות חברה משכנת

  4. עורך דין הקמת חברה

  5. עורך דין פתיחת חברה

  6. קיפוח המיעוט בחברה

  7. התחשבנות בין חברות

  8. הברחת נכסים של חברה

  9. סעיף 350 לחוק החברות

  10. תיקון 18 לחוק החברות

  11. סעיף 267 לחוק החברות

  12. תיקון 19 לחוק החברות

  13. סעיף 353 לחוק החברות

  14. תביעה נגד חברת גרירה

  15. ניהול חברה בדרך מקפחת

  16. תביעה נגד חברה מחוקה

  17. סעיף 353א לחוק החברות

  18. תביעה נגד חברת הובלות

  19. סעיף 374 לפקודת החברות

  20. הוכחת חדלות פרעון חברה

  21. סדר היום באסיפה הכללית

  22. ערעור מס של חברת בנייה

  23. תביעה נגד חברת קייטרינג

  24. תיקון מס' 3 לחוק החברות

  25. חוק החברות, התשנ"ט-1999

  26. זכויות שימוש בשם של חברה

  27. פטור מאגרה לחברה בגירעון

  28. פתיחת חברות קש - גזר דין

  29. זכות וטו של המיעוט בחברה

  30. תביעה נגד חברת בקרת איכות

  31. סעיף 207 לחוק החברות החדש

  32. הוראת מעבר למבקרים פנימיים

  33. תיקון בקשה לפי פקודת החברות

  34. חדלות פירעון של חברה ציבורית

  35. בקשה לא לקיים ישיבת דירקטוריון

  36. תביעת חברה נגד סוכן המכירות שלה

  37. חוק החברה לישראל בע"מ, תשכ"ט-1969

  38. תביעה אישית של עובד נגד מנכ''ל חברה

  39. תקנות החברות (אגרות), התשס''א-2001

  40. פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983

  41. הקמת חברה חדשה תחת זו שהפכה חדלה פרעון

  42. תקנות החברות (חובת דיווח), התשנ''א-1990

  43. תביעה של חברת מענה אנושי לעסקים נגד לקוח

  44. תקנות החברות (אישור חלוקה), התשס''א-2001

  45. תביעה לפיצויים עבור הנזקים כתוצאה מקריסתה של החברה

  46. הסתרת העובדה שהחברה מצוייה בפועל במצב של חדלות פרעון

  47. תקנות החברות (הצבעה בכתב והודעות עמדה), התשס''ו-2005

  48. תקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), התש''ס-1999

  49. תקנות החברות (ענינים שאינם מהווים זיקה), התשס''ז-2006

  50. תקנות החברות (הקלות בעסקאות עם בעלי ענין), התש''ס-2000

  51. צו החברות (הנהלת פנקסי-סניף במדינת ניו-יורק), תשי"ח-1957

  52. תקנות החברות (כללים בדבר גמול והוצאות לדירקטור חיצוני), התש''ס-2000

  53. תקנות החברות (שינוי החלטה שפורטה בהודעה על אסיפה כללית), התשס''ד-2004

  54. תקנות החברות (כהונת דירקטורים מקרב הציבור ביותר משתי חברות), התשמ''ח-1987

  55. תקנות החברות (הוראות ותנאים לעניין הליך אישור הדוחות הכספיים), התש''ע-2010

  56. תקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית), התש''ס-2000

  57. תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון, לדירקטור ולחבר ועדת ביקורת בחברה לתועלת הציבור), התשס''ט-2009

  58. תקנות החברות (גמול ליושב ראש דירקטוריון בחברה לתועלת הציבור שמחזורה מעל 500 מיליון שקלים חדשים), התש''ע-2010

  59. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון