התחייבות להעברת דיבידנד

לטענת מאי קור באמצעות המפרק, בהצהרת רבינר באמצעות בא-כוחו כפי שניתן לה ביטוי בפרוטוקול ההתמחרות ובהחלטה בהתמחרות - שלפיה זכותה של מאי קור לדיבידנד בגין רווחי מאי ריבל על פי מאזן 1996 מגיעה לקופת הפירוק ולא היוותה חלק מהממכר - יש משום התחייבות של רבינר, הן התחייבות שלו באופן אישי והן התחייבות שלו בשם מאי ריבל, לגרום להעברת 50% מהדיבידנד לשנת 1996 לידי מאי קור.

להלן פסק דין בנושא התחייבות להעברת דיבידנד:

פסק דין

רקע עובדתי
1.     התובעת, חברת מ.א.י קור בע"מ היא חברה בפירוק (להלן: "מאי קור"), שמקורו בסכסוך בין בעלי מניותיה, נתבע מס' 2 אורי רבינר (להלן: "רבינר") ויעקב בורטנשטיין (להלן: "בורטנשטיין").

עו"ד צבי פשדצקי מונה כמפרק מאי קור ביום 14.3.95 (להלן: "המפרק", כתב המינוי צורף כנספח א' לתצהיר המפרק).

הנתבעת מס' 1, חברת מ.א.י ריבל בע"מ (להלן: "מאי ריבל") הוקמה על ידי מאי קור ועל ידי חברת ריבל 4 בע"מ (להלן: "ריבל 4"), בהתאם להסכם מיום 7.4.89 שבו הסדירו את היחסים שביניהם (להלן: "הסכם המייסדים", צורף כנספח ג' לתצהיר המפרק), כאשר לכל אחת משתי החברות 50% מהמניות במאי ריבל.

2.     במסגרת הפירוק של מאי קור ביקש המפרק מבית המשפט של הפירוק לאשר לו למכור את נכסי מאי קור ובכללם מחצית ממניות מאי ריבל, שהיו עיקר נכסיה של מאי קור.
בהמשך, ביום 27.2.97 התקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב דיון במסגרת תיק הפירוק [תיק פירוק 453/93, 454/93 (להלן: "תיק הפירוק")], שבו נערכה התמחרות לרכישת נכסי מאי קור כאמור בין מי שהיו בעלי מניותיה - רבינר ובורטנשטיין.

במהלך הדיון הצהירו באי כוחם של רבינר ובורטנשטיין כי מקובל עליהם שהזכות של מאי קור לדיבידנד מחברת מאי ריבל, עד כמה שהיא קיימת לגבי התקופה שעד 31.12.96, לא תהיה חלק מהממכר, וכך בלשונם:

"אנו מסכימים לקיים התמחרות בין המציעים לקוחותינו, כאשר הממכר הוא זה שמתואר בהסכם שהוכן על ידי המפרק תוך סייג שהזכות לדיבידנד בחברת מאי ריבל בע"מ, עד כמה שהיא מגיעה לחברת מאי קור לגבי התקופה עד 31.12.96, לא תהיה חלק מהממכר והיא תישאר לקופת הפירוק."

בסופו של הדיון אישר בית המשפט של הפירוק (סגן הנשיא, כבוד השופט י' לויט), את המכירה לרבינר בקובעו:

"אני מאשר את המכר... בכפוף לכך שמובהר שהזכות לדיבידנד מחברת מאי ריבל ועד כמה שהיא מגיעה למאי קור, איננה חלק מהממכר ותישאר זכותו של המפרק..."

(הפרוטוקול, החלטת השופט י' לויט, וכן תיקון הפרוטוקול בשל טעות סופר שנפלה בו צורפו כנספחים ד/1 ו- ד/2 לתצהיר המפרק; הפרוטוקול יכונה להלן "פרוטוקול ההתמחרות" וההחלטה תכונה להלן: "ההחלטה בהתמחרות").
בהמשך לכך הועברו מניות מאי קור במאי ריבל לחברת אורי רבינר בע"מ (להלן: "חברת רבינר") חברה בשליטתו של רבינר (שטר העברת המניות סומן ת/2).

3.     בהסכם המייסדים נקבע בסעיף 10 שבו:

"א. כל עוד לא הוחלט אחרת יחולקו רווחי החברה (חברת מאי ריבל - ע.ב) בכל סוף שנת פעילות לאחר תשלום כל הוצאות החברה.
ב. כל צד יהא זכאי לרווחים ו/או דיוידנדים כפי שיעור חלקו בהחזקת המניות בחברה."

על פי מאזן מאי ריבל לשנת 1996 מסתכמת "יתרת הרווח שלא יועדה" בסכום של 172,923 ₪ (המאזן לשנת 1996 צורף כנספח ה' לתצהיר המפרק, להלן: "מאזן 1996").
לטענת מאי קור, בהיותה בעלים ב- 50% ממניות מאי ריבל - בטרם ההתמחרות והעברת המניות לחברת רבינר - ובהתאם להחלטה בהתמחרות, היא זכאית ל- 50% מהדיבידנד על פי מאזן 1996 של מאי ריבל, קרי: 50% מיתרת הרווח שלא יועדה, שהם סכום של 86,462 ₪ (קרן) ו- 140,396 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

משמיאנו הנתבעים להעביר למאי קור סכום זה, הוגשה התביעה.

4.     מלכתחילה הוגשה התביעה לבית משפט השלום ברחובות (ת.א. 3703/02) ואולם בהחלטה מיום 27.8.04 קבע בית משפט שם (כבוד השופטת א' שטמר), כי מאחר שמדובר במחלוקת שבתחום דיני החברות כטענת הנתבעים ולא בתביעה לחוב כספי גרידא כטענת מאי קור, אזי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי; משכך הועבר הדיון לבית משפט זה.

עוד קודם להעברת הדיון כאמור, הודיע רבינר כי במידה שמאי קור תזכה בתביעתה אזי הוא מוותר על החלק המגיע לו בכספים בהיותו בעלים ב- 50% ממניות מאי קור; לפיכך ובהסכמה, בהחלטה מיום 2.9.03 הוקטן סכום התביעה למחצית מגובהה כפי שהוגשה: הקרן בסכום של 43,231 ₪, וסכום של 70,198 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (ראו פרוטוקול והחלטה מיום 2.9.03 בת.א. 3703/02 בית משפט השלום ברחובות).

טענות הצדדים
5.     לטענת מאי קור באמצעות המפרק, בהצהרת רבינר באמצעות בא-כוחו כפי שניתן לה ביטוי בפרוטוקול ההתמחרות ובהחלטה בהתמחרות - שלפיה זכותה של מאי קור לדיבידנד בגין רווחי מאי ריבל על פי מאזן 1996 מגיעה לקופת הפירוק ולא היוותה חלק מהממכר - יש משום התחייבות של רבינר, הן התחייבות שלו באופן אישי והן התחייבות שלו בשם מאי ריבל, לגרום להעברת 50% מהדיבידנד לשנת 1996 לידי מאי קור.
התחייבות זו, לטענת מאי קור, נסמכת גם על הסכם המייסדים אשר לדבריה מחייב הן את מאי ריבל והן את בעלי מניותיה.
מחוייבותו של רבינר נובעת לטעמה של מאי קור גם מהיותו בעל רוב השליטה במאי קור - כאשר אין מחלוקת שהוא בעל השליטה בחברת רבינר שרכשה 50% ממניות מאי ריבל וכן הינו בעלים בכשליש ממניות ריבל 4 המחזיקה במחצית האחרת של מניות מאי ריבל.

הנתבעים מצידם טוענים כי אין כל התחייבות של מי מהם לחלוקת דיבידנד במאי ריבל, מה גם שמאי ריבל כלל לא היתה צד לדיון בהתמחרות - וכי מעולם גם לא נתקבלה החלטה במאי ריבל לחלוקת דיבידנד לא על פי מאזן 1996 ולא באף אחת מהשנים האחרות.
כל שנאמר בפרוטוקול ההתמחרות ובהחלטה בהתמחרות הוא שבמידה שיגיע למאי קור דיבידנד מאת מאי ריבל לתקופה שעד 31.12.96, הרי שזה אינו מהווה חלק מהממכר אלא יהא שייך לקופת הפירוק.
לפיכך, ומשלא נתקבלה כל החלטה במאי ריבל לחלוקת דיבידנד כאמור, נשמט היסוד מהתביעה.
עוד טוענים הנתבעים כי התביעה כנוסחה נסמכת על הסכם המייסדים, בעוד שמאי קור מושתקת מלהסתמך עליו שעה שבהליך אחר התכחשה באמצעות המפרק לחלותו של הסכם זה ביחסים שבינה לבין מאי ריבל.
לבסוף טוענים הנתבעים כי חלוקת הדיבידנד כמתבקש היא אסורה בהתאם לפקודת החברות שהיתה בתוקף בעת ההתמחרות וכן על פי חוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), כאשר מאי ריבל נמצאת בהפסדים.

6.     מטעם מאי קור נשמעה עדותו של המפרק ומטעם הנתבעים נשמעה עדותו של רבינר.

דיון
7.     למעשה התביעה נסמכת על התחייבות מצד רבינר לתשלום דיבידנד על ידי מאי ריבל על פי מאזן 1996, שנטען על ידי מאי קור שנובעת מהצהרת בא-כוחו בפרוטוקול ההתמחרות שלפיה הממכר אינו כולל את הזכות לדיבידנד כאמור וזו נותרה בידי המפרק - הצהרה שלשיטת מאי קור מחייבת גם את מאי ריבל - כאשר המקור לעצם תשלום הדיבידנד נמצא לטענת מאי קור גם בסעיף 10 להסכם המייסדים.

הנתבעים מתכחשים כאמור להתחייבות הנטענת ביחס למי מהם וכן הם טוענים כי מאי קור מושתקת מלהסתמך על הסכם המייסדים כמקור לחיוב הנטען.

8.     אומר מייד כי לא מצאתי בפרוטוקול ההתמחרות יסוד לקיומה של התחייבות לחלוקת דיבידנד לשנת המאזן 1996, לא מצד רבינר ולא מצד מאי ריבל. כל שנאמר על ידי רבינר באמצעות בא כוחו כפי שהדברים קיבלו ביטוי בפרוטוקול ההתמחרות הוא, כי במידה שיגיע למאי קור דיבידנד לתקופה שעד 31.12.96, הזכות לקבלתו אינה חלק מהממכר ותהא שייכת למפרק; ולהצהרה זו ניתן תוקף בהחלטה בהתמחרות שעה שבית משפט קבע "שמובהר שהזכות לדיבידנד מחברת מאי ריבל ועד כמה שהיא מגיעה למאי קור, איננה חלק מהממכר ותישאר זכותו של המפרק" (ההדגשה שלי - ע.ב.).

לא ניתן להבין את ההחלטה בהתמחרות אלא כמתייחסת לזכות לדיבידנד, בכפוף להתקיימותם של התנאים לחלוקת הדיבידנד במאי ריבל וקבלת החלטות מתאימות על ידי הגורמים המוסמכים לקבלת החלטות כאלה בחברה.

נקודת המוצא של מאי קור ושל המפרק, שלפיה מההסכמה שהזכות לדיבידנד לא תיכלל בממכר נגזרת התחייבות לחלוקת דיבידנד במאי ריבל, אין לה כל אחיזה בעובדות או בדין. למעשה ההסכמה בפרוטוקול ההתמחרות נוגעת אך ורק ליחסים שבין מאי קור כמוכרת באמצעות המפרק לבין הקונה, חברת רבינר; ביחסים שביניהם, נקבע שהממכר אינו כולל את הזכות לדיבידנד, הא ותו לא. אין בכך משום הטלת התחייבות אישית על רבינר ולא משום התחייבות מצד מאי ריבל. מדובר באישיויות משפטיות נפרדות וניסיון מאי קור להתעלם מכך, נעדר כל בסיס. גם אין כל תימוכין לטענת מאי קור שלפיה מדובר בתביעה לתשלום "חוב" שלטענתה נתגבש מכוח האמור בפרוטוקול ההתמחרות ובאותה עת, שכן הוברר שלא בחוב עסקינן אלא בזכותה של קופת הפירוק לקבלת הדיבידנד המגיע למאי קור, אם אמנם יוחלט במאי ריבל על חלוקת דיבידנדים בהתייחס לתקופה שעד 31.12.96.

ודוק: הזכות לקבלת דיבידנד במאי קור, מטבע הדברים הינה פונקציה של מצבה הכספי של מאי ריבל, האפשרות לקבלת החלטה מתאימה על חלוקת דיבידנד מבחינת דיני החברות, ובהמשך לכך - קבלת החלטה בפועל לחלוקה כאמור במאי ריבל.

אין מחלוקת כי החלטה כזו לא נתקבלה במאי ריבל; ומשקבעתי כי אין בפרוטוקול ההתמחרות כל אינדיקציה להתחייבות לקבלת החלטה כאמור, מה גם שמאי ריבל לא היתה כלל צד לדיון ההתמחרות שהתקיים בבית המשפט, הרי שנשמט היסוד לתביעה.

9.     בלא לגרוע מהאמור, הרי שגם לא הוכח כי נתקיימו התנאים המתאימים להכריז על חלוקת דיבידנד במאי ריבל לשנת 1996, כחפצה של מאי קור.

אמנם מאזן 1996 מצביע על רווחים, ואולם המאזן פורסם רק ביום 15.5.98 ולטענת מאי קור עצמה הליכים משפטיים אחרים שהיו תלוים ועומדים בין הצדדים "אשר תוצאותיהם היו אמורים להשפיע על מאזן 1996" הסתיימו רק בשנת 2002 (ראו: סעיף 37 לסיכום טיעוני מאי קור) ועד אז "המשמעות היא שמאזן 1996 יכול להשתנות" (סעיף 40 לסיכומים), ומשכך גם על פי הודאתה של מאי קור לא ניתן היה קודם לכן להחליט על חלוקת דיבידנד לשנת 1996; ואילו בשנת 2002 ולמעשה כבר משנת 1999 היתה מאי ריבל בהפסדים - על כך אין מחלוקת - ואף קרסה כלכלית ואינה פעילה עוד מסוף דצמבר 2002, כטענת רבינר שלא נסתרה (ראו מאזנים לשנים 1999, 2000, 2001 - סומנו ת/9, ת/10, ת/11).

באחד מאותם הליכים משפטיים שדרשו הכרעה כאמור ואשר נודעה להם השלכה על מאזן 1996, נדונה תביעתו של בורטנשטיין במסגרת תיק הפירוק לקבלת דיבידנד ממאי קור, וכך נאמר לענייננו על ידי כבוד השופטת ו' אלשיך בהחלטתה מיום 17.3.98 שבה דחתה את התביעה:

"כך גם מקובלות עלי עמדת המפרק וב"כ הכנ"ר, כי בשלב זה עדיין אין מקום לתבוע את ריבל (מאי ריבל - ע.ב.) לשלם למאי קור דיבידנדים בסכום כלשהו. ראשית, מאזנה של ריבל לשנת 1996 טרם הושלם, באופן שניתן יהיה ל'גזור' ממנו את שיעור הדיבידנד שזכאית מאי קור לקבל מריבל, אם בכלל. בנוסף, בשלב זה לא ברור כלל אם מאי קור זכאית לדיבידנד כלשהו מריבל" (ראו: ת/7 סעיף 8).

בהתאם לחוק החברות, סעיפים 301 ואילך, חברה רשאית לבצע חלוקת דיבידנד רק מתוך רווחים וגם אז קיימות מגבלות בחוק שמטרתן מניעת פגיעה באיתנות החברה.

מאי קור אינה חולקת על כך, אלא שלטענתה כבר בדיון ההתמחרות בעת שהוסכם והוצהר שהדיבידנד אינו כלול בממכר, הסכום שאותו יש לטענתה לחלק כדיבידנד הפך ל"חוב", שאז מאי ריבל היתה עדיין ביתרת רווח. ואולם טענה זו בדבר התגבשות "חוב" כביכול בדיון ההתמחרות נדחתה על ידי זה מכבר, והשאלה אימתי על פי מצבה של מאי ריבל ניתן היה אם בכלל לקבל החלטה בדבר חלוקת דיבידנד, ומתי זו חלוקה מותרת, טעונה הוכחה; מאי קור לא הרימה נטל זה.
לא הובאה כל ראיה מצד מאי קור, לא כן שכל עדות מקצועית או עדות שבמומחיות, שלפיה נתקיימו התנאים לקבלת החלטה במאי ריבל לחלוקת דיבידנד כנתבע על ידי מאי קור, אף שמדובר בעניין חשבונאי ומקצועי מובהק; התייחסות למאזן 1996 כשלעצמו לא די בה לצורך זה. זאת כאמור בלא לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי שלפיה בכל מקרה לא ניתנה התחייבות על ידי מי מהנתבעים לגרום לקבלת החלטה כאמור במאי ריבל, בניגוד לטענת מאי קור.

10.     אשר להסכם המייסדים, שגם עליו נסמכת מאי קור בתביעתה - במסגרת הליך אחר שבו תבעה מאי קור את מאי ריבל בגין דמי ניהול המגיעים לה לטענתה, טענה מאי ריבל לקיומו של סעיף בוררות בהסכם המייסדים שמכוחו ביקשה להעביר את הדיון למסגרת של בוררות. מאי קור אשר התנגדה להעברת הדיון כאמור נסמכה לצורך זה על תצהירו של המפרק מיום 8.6.98 שבו נאמר: "הסכם המייסדים (נספח ב' לכתב התביעה) הינו הסכם שבין החברות מאי קור (התובעת) וריבל 4 ביחס להקמתה של חברת מ.א.י ריבל (הנתבעת) והוא בא להסדיר את היחסים שבין שתי החברות הנ"ל. אין להסכם הנ"ל דבר וחצי דבר ביחס למערכת היחסים שבין התובעת (מאי קור - ע.ב) לנתבעת (מאי ריבל)..." (התצהיר צורף במסגרת תיק בש"א 21220/06, בהתאם להחלטתי מיום 25.10.06 שבה התרתי את צירופו).

לנוכח הצהרת המפרק כאמור, דעתי היא כי יש ממש בטענת הנתבעים שלפיה אינו יכול עתה, בתביעה שלפניי, להישמע בטענה כי זכותה של מאי קור לדיבידנד מאת מאי ריבל נובעת, בין היתר, מהסכם המייסדים; שהרי בהליך קודם טען כי אין בין הסכם זה למערכת היחסים שבין מאי קור ומאי ריבל ולא כלום, שכן כל כולו נועד להסדיר את היחסים בין מאי קור לריבל 4.

11.     לעניין השתקת בעל דין מהעלאתן של טענות סותרות בהליכים שונים נאמר ברע"א513/89 INTERLEGO A\S נ' EXIN LINES BROS, פ"ד מח(4) 133 בעמ' 194 מפי כב' השופטת ד' דורנר:

"סוגיה זו שעניינה כוחו של בעל דין לטעון טענות סותרות בהליכים שונים נדונה רבות בפסיקה האנגלית והאמריקאית. כבר חז"ל עסקו בה, והיא גם זכתה להתייחסות בפסיקה בישראל.

הכלל העולה ממקורות אלה כולם הוא, כי בעל דיון שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בית דין) ולטעון טענה הפוכה. השתק מסוג זה חל לא רק במקרה כמו זה שלפנינו, שבו זכות אחת מוציאה את הזכות האחרת, אלא גם כאשר לבעל דין נתון כוח לבחור, על פי העדפתו בין זכויות. משזכה בזכות אחת אין הוא יכול לדרוש את הזכות האחרת (תורת הבחירה (election))" (ההדגשה שלי - ע.ב.).


והדברים אמורים מקל וחומר שעה שמדובר בהליכים המתנהלים בין אותם בעלי דין כבמקרה הנדון כאן.

דוקטרינת ההשתק בהקשר בו מדובר בענייננו, מעוגנת גם בחובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

     על כך נאמר על ידי השופטת דורנר בע"א 513/89 הנ"ל:

"מחובת תום הלב נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. העלאת טענות סותרות היא פן אחד של אסור זה" (שם, בעמ' 199).


שני השופטים הנוספים שישבו בדין, כב' הנשיא מ' שמגר וכב' השופט ד' לוין הביעו את הסכמתם העקרונית לאמור בפסק הדין של השופטת דורנר (ע"א 513/89, שם בעמ' 147, 193) והנשיא שמגר הוסיף:

"כאמור, עקרונית - ומטעמים של תקנת הציבור ומדיניות משפטית ראויה - יש למנוע מניפולציות שבהן עולות לסירוגין טענות משפטיות סותרות ..." (שם, בעמ' 147).

     ועוד בעניין זה נאמר לאחרונה על ידי כב' השופט י' טירקל בהחלטה בה דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין:

"בעל דין והטוען דבר והיפוכו - ואפילו בהליכים שונים - שומט במו פיו את הבסיס מתחת לטענותיו" (ע"א 8458/03 החברה הכלכלית אילת (חכ"א) בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 1149, בסעיף 3 להחלטה).


ניסיונה של מאי קור בסיכום טיעוניה לאבחן בין טענתה בהליך הקודם לבין טענתה לפניי - בנימוק ששם מדובר היה בעניין פרוצדורלי שבגינו לא היה מקום להידרש להסכם המייסדים ואילו כאן עסקינן בעניין מהותי שאז יש מקום להידרש לו - אין לו על מה שיסמוך.

סוף דבר
12.     התוצאה היא שבהעדר התחייבות כנטען מצד הנתבעים או מי מהם לחלוקת דיבידנד במאי ריבל, מה גם שלא הוכח כי נתקיימו התנאים לקבלת החלטה כאמור לשנת המאזן 1996, נמצא כי אין כל ממש בתובענה והיא נדחית.

אני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות לנתבעים בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דיבידנד מוסווה

  2. התחייבות להעברת דיבידנד

  3. תנאי מתלה לחלוקת דיבידנד

  4. מס על דיבידנד בחברה משפחתית

  5. זכאות דיבידנד לאישה בפשיטת רגל של בעלה

  6. הקצאת מניות - חלוקת דיבידנד - מס הכנסה

  7. ניכוי הוצאות מימון הלוואה לחלוקת דיבידנד

  8. קניית מניות לצורך דיבידנד - Dividend Stripping

  9. תקנות מס הכנסה (פטור ממס על דיבידנד), תשכ''ו-1966

  10. תקנות מס הכנסה (פטור ממס על דיבידנד), תשל''ז-1977

  11. תקנות החברות (העברת דיבידנד באמצעות מסלקת הבורסה), התשס''ב-2002

  12. תקנות מס הכנסה (ניכוי מריבית, מדיבידנד ומרווחים מסוימים), התשס''ו-2005

  13. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון