השמטת פרטים מהותיים אשר החייב ידע היטב כי היו יכולים להשפיע על שיקולי הכנ"ר וביהמ"ש בדונם במתן צו כינוס או השמטת פרטים העשויים לרמז כי החייב מנסה להבריח נכסים, תחשב בדרך כלל לחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין. חוסר תום לב מסוג זה לא רק שיכול להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו כינוס, אלא עשויה, במקרים מתאימים, אף להביא לביטולו של צו כינוס אשר ניתן על סמך אותו מידע חסר שהועלם על ידי החייב. להלן פסק דין בנושא השמטת פרטים של חייב: פסק - דין עובדות המקרה 1. החייבת, ילידת 59', הגישה בקשה למתן צו לכינוס נכסיה ולהכרזתה פושטת רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 376,507 ₪ ל- 24 נושים. ביום 25.1.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת ונפסק כי עליה לשלם תשלום חודשי בסך של 200 ₪. לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו נגד החייבת 11 תביעות חוב בסך כולל של 395,675 ₪, מתוכם נתבעו 138,420 ₪ בדין קדימה, סך של 135,576 למע"מ וסך של 2,844 ₪ לעירית חיפה. לדברי החייבת נפתחו נגדה 18 תיקי הוצל"פ, לא נערכו לה חקירות יכולת ולא נעשה איחוד תיקים. התקיימה אסיפת נושים אחת בעניינה, בה נכחו החייבת ועו"ד וולר, ב"כ הנושה החברה המרכזית למשקאות בע"מ ועו"ד חכים ב"כ הנושה בנק דיסקונט בע"מ. החייבת אשר התייצבה לאסיפות, לא הציעה הצעה להסדר חובותיה. 2. בתצהיר התומך בבקשה פירטה החייבת את נסיבות הסתבכותה הכלכלית. החייבת היא אזרחית לבנונית, אשר הגיעה ארצה בשנת 00' לאחר נסיגת כוחות צה"ל מלבנון, בהיותה גרושתו של חייל ששירת בצד"ל. לדבריה, בשנת 04' שכרה מסעדה בשם "שיש קבאב אסלי" ברח' שבתאי לוי בחיפה (להלן: המסעדה), וניהלה אותה כעוסקת מורשה. החייבת מסרה כי נכשלה בניהול המסעדה, עקב חוסר נסיון, צברה הרבה חובות, ובהעדר תמיכה כלשהי, נאלצה לסוגרה. לדבריה, מכרה את המסעדה לפראג' הלון מעוספיה בתמורה לכך שהוא ישלם את חובותיה, והיא תמשיך לעבוד במסעדה בחצי משרה. מחודש יוני 06', החייבת אינה עובדת במסעדה לאחר שעברה ניתוח ברגלה, ומתפרנסת מגימלאות של המל"ל. 3. הכנ"ר מתנגד לבקשת החייבת להכריזה פוש"ר, בטענה כי החייבת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הסתבכה בחובותיה בתום לב. א. חקירה בעניינה של החייבת מגלה כי החייבת, ניהלה בנוסף למסעדה ברח' שבתאי לוי עסק נוסף באותו תחום, ברח' הנביאים בחיפה. לא ניתן להבין איזה עסק פעל קודם, ולחייבת גירסאות שונות בעניין. ב. החייבת טענה בחקירה כי הפעילה את העסק לתקופה של כשנתיים, אך מרישומי מס הכנסה עולה כי החייבת דיווחה בשנת 04' על 10 חודשי פעילות בלבד, ולא המציאה דו"ח כספי לשנה זו. החייבת התבקשה להמציא ספרי הנהלת חשבונות, מאזנים ודו"חות רווח והפסד לשנים 03' - 05', אך לא עשתה כן ולא ניתן לבדוק אם הכישלון העסקי נובע מפעולות שבוצעו בתום לב. ג. החייבת לא נתנה הסבר לעניין חובה למע"מ בסך 135,576 ₪, הנדרש בדין קדימה. החייבת מסרה לאדם בשם סמיר חורי שבע המחאות על סך 2,000 ₪ כל אחת, ולא נתנה הסבר למסירת המחאות אלה, אשר חוללו. ד. לחייבת חוב לחברת פלאפון בסך של כ-20,455 ₪, ומעיון בתביעת החוב עולה כי החייבת רכשה מכשיר עבור רכב. החייבת לא דיווחה כי ברשותה היה רכב. חלק מהחוב נובע משיחות בערך כספי של כ-10,962 ₪, והחייבת טוענת כי דיברה עם בתה בלבנון. ה. החייבת לא הוכיחה את הסיבות שהביאו להסתבכותה הכלכלית, ולא נתנה הסבר לסתירות בין תצהירה לבין חקירתה. ו. החייבת לא המציאה דו"חות חודשיים לכנ"ר, ולא ניתן לדעת מהן הכנסותיה והוצאותיה. החייבת אינה עומדת בתשלומים החודשיים, מפגרת בשישה תשלומים וחובה לקופת הכינוס עומד על 1,200 ₪. 4. בדיון שהתקיים בעניינה של החייבת טענה באת-כוחה כי היא מבקשת להגיב בכתב לחוות הדעת שהוגשה. לטענתה, שולמו פיגוריה של החייבת לקופת הכינוס עובר לדיון. 5. החייבת הגיבה לחוות הדעת, והודיעה כי הגישה את כל הדו"חות החודשיים בדבר הכנסותיה והוצאותיה למשרדי הכנ"ר. לדבריה, המציאה לכנ"ר את כל המסמכים הנדרשים אשר היו בשליטתה. החייבת הדגישה כי נסיבותיה האישיות, חוסר בקיאותה בהליכים בארץ והיותה זרה בישראל מנעו ממנה להצליח בעסקיה, וכשלונה העסקי היה בתום לב. 6. הכנ"ר הגיב לתגובת החייבת והודיע כי הוא עומד על התנגדותו להכרזתה פושטת רגל. החייבת לא חידשה דבר בתגובתה, למעט העובדה כי שילמה את כל הפיגורים. ביום 25.10.07 התקבלו במשרדי הכנ"ר דו"חות עבור חודשים יוני עד אוקטובר 07' במרוכז, אליהם צורפו תלושי שכר וחשבונות חשמל וארנונה בלבד, ללא אסמכתאות על הוצאות נוספות או אישור מל"ל לעניין ההכנסות. החייבת בחרה לעשות כן כשבועיים לפני מועד הדיון, כפי ששילמה את התשלומים החודשיים, כשלושה ימים לפניו. קשה לומר כי מעשים אלו של החייבת מצביעים על תום לב במסגרת ההליך. החייבת לא נתנה הסבר בתגובתה לחוב המע"מ, לא המציאה את המסמכים שנתבקשה להמציא, ומשלא הוכיחה את נסיבות הסתבכותה, אין מקום להיעתר לבקשתה. דיון 7. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: " (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;..." להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייבת וחלוקתם בין נושיה בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייבת שאיתרע מזלה ואינה מסוגלת לשלם את חובותיה לפתוח דף חדש בחייה על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). על רקע התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייבת לפתוח דף חדש בחייה, יש לבחון האם התנהגות החייבת עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לה את הגנת הפקודה ולהכריזה כפושט רגל, אם לאו. (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206). 8. השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותה הכלכלית של החייבת הינם רבים ומגוונים. בית המשפט ישקול, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהגה החייבת בתום לב כלפי נושיה בעת יצירת החובות או שמא נהגה בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, האם נוצרו חובותיה בדרכי רמייה והאם נהגה מתוך כוונה לברוח מנושיה תוך הסתרת נכסיה או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם, (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61), האם נגועה התנהגותה באי חוקיות והאם חובותיה הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות. בנוסף לכך ייבחן אם נמנעה החייבת מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותה הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435). (ראה לעניין זה גם: ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חיפה) 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839). החייבת נושאת בנטל להוכיח את תום ליבה בעת היווצרות חובותיה ועליה להמציא את הראיות הדרושות לכך. מן הכלל אל הפרט 9. מעיון הן בחוות דעת הכנ"ר והן מתגובתה של החייבת, שוכנעתי כי החייבת לא המציאה נימוקים של ממש לגבי הסתבכותה הכלכלית ובכך לא עמדה בנטל הרובץ עליו. א. החייבת לא המציאה מסמכים שנדרשה להמציאם. בנסיבות אלה לא נתמכה גרסת החייבת לגבי החובות שנוצרו באסמכתאות כנדרש, ונמנעה מהכנ"ר, כמו גם מבית המשפט, האפשרות לקבל תמונה עדכנית מלאה ונכונה באשר לסיבות שהביאו להתדרדרותה הכלכלית (פש"ר (חיפה) 340/2004 שמש נ' הכנ"ר, תק-מח 2006(1), 2841). "מי שלא ממציא מסמכים שנדרש להמציאם, אינו נושא בנטל שמוטל עליו להוכיח את תום ליבו ביצירת חובותיו". (פש"ר 344/00 חלבי כרמי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ב. החייבת ניהלה בנוסף למסעדה ברח' שבתאי לוי עסק נוסף באותו תחום, כעולה מחקירתה, וזאת מבלי שציינה עובדה זו בתצהירה. לא ברור אם כתוצאה מניהול אותו עסק נותרו לחייבת חובות, אם לאו, אך החייבת לא נהגה בגילוי לב בעת שפירטה את נסיבות הסתבכותה. מעיון בסיכום החקירה שנערך על ידי חוקר הכנ"ר עולה כי החייבת מסרה לעניין זה: "בשנת 03' פתחתי את העסק בשבתאי לוי. העסק עבד שנה ואחר כך עברתי לרח' הנביאים שהעסק עבד שם כשבעה חודשים". ייתכן כי יש בדברים אלה כדי להסביר את האמור בחוות דעתו של הכנ"ר לפיו ניהלה החייבת שני עסקים במקביל, אך החייבת לא נתנה הסבר לתמיהתו של הכנ"ר, ולא ברור אם מדובר בעסק שעבר לכתובת אחרת, או בשני עסקים נפרדים. מכל מקום, דבריה של החייבת כי הפעילה את המסעדה "בערך שנתיים", אינם מתישבים עם הדיווחים לרשויות המס, שם דווח על 10 חודשי פעילות בלבד, ולא הוגש דו"ח שנתי כלל. החייבת היתה מודעת לתמיהות שהעלה הכנ"ר ולא נתנה להן הסבר. "חייב שאינו ממציא מסמכים ודו"חות כספיים של חברה שנוהלה על ידו, אינו יכול להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבכותו נבעה מפעילות כלכלית בתום לב". (ראה פש"ר 577/01 סבורנו ארמונד נ' הכנ"ר, (לא פורסם)). חוקר הכנ"ר, אשר עיין בדיווח המע"מ, ציין כי מחזור המכירות בעשרת חודשי הפעילות המדווחים עמד על 1,119,898 ₪, ואילו הקניות הסתכמו ב- 1,160,264 ₪. אכן, לכאורה מדובר בהפסד עסקי, אך בהעדר דוחות יש קושי להתייחס למקורו. החייבת לא המציאה את הדו"ח הכספי של העסק לשנת 04' ואף לא ספרי הנהלת חשבונות, מאזן בוחן ודו"ח רווח והפסד לשנים 05'-03', מסמכים אשר היו מאפשרים לכנ"ר לבחון אם הכישלון העסקי נובע מפעילות שנעשתה בתום לב. ".. העובדה שלא עלה בידי החייבת להציג דו"חות כספיים מצביעה לכאורה כי לא ניהלה דו"חות כספיים וספרים כחוק. שאם לא כן, לא היתה צריכה להיות בעיה ממשית להציג ספרים ודו"חות" (ראה פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419). אכן לא בכל מקרה לא המציא חייב דוחות כספיים עתיקי יומין, ימצא עצמו עומד בפני שוקת שבורה, רק עקב אי המצאת דוחות אלה וכל מקרה נבחן לגופו. (רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2) 810), אולם חייב שאינו מגיש דוחות ואינו מגיש ראיות אחרות להוכחת הנסיבות בהן הסתבך, לא יוכל לשכנע כי נקלע לחובות בתום לב. (פש"ר (חיפה) 192/03 כנפי נגד הכנ"ר, תק-מח, 2005 (1), 3555 בעמ' 3557). במקרה דנן מצטרף המחדל לפעולות נוספות שביצעה החייבת,לרבות פעולות בניגוד לדין. ג. באשר לתביעת החוב שהגיש מע"מ על סך של כ-135,576 ₪, כאשר הסכום נדרש בדין קדימה, החייבת מאשרת שלא שילמה את חובותיה למע"מ: "רואה החשבון היה עושה לי את הדיווחים ואני לא הייתי משלמת... לא יודעת למה לא שלמתי". בעניין דומה קבע כב' הש' ריבלין ברע"א 2292/02 מריסת פואז נ' הכנ"ר (לא פורסם), ניתן ביום 16.4.02: " הסתבכותו של המבקש נעוצה במידה רבה בהתנהגותו שלו שהתבטאה בהפרת חוק גסה - הימנעותו מלהגיש דוחות ומלשלם את התשלומים שהיה חייב בהם לרשויות המס". (שם, סעיף 4). ד. החייבת לא נתנה כל הסבר לחובות שנוצרו לה, כאמור בחוות דעתו של הכנ"ר, לרבות חובה לנושה סמיר חורי. לא ברור אם משכה את השיקים שנמסרו לו בעת שיכלה לפרוע חובותיה אם לאו. "מתן שיקים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי השיקים. זאת, משום שאלה עלולים לסבור כי ניתנת להם התחייבות ברת מימוש, כשאין הדבר כן. מי שכך נוהג - אינו ראוי להגנתו של בית המשפט ואין מקום לכך שבית המשפט יפרוש עליו את מטריית פשיטת הרגל, להגן עליו מפני נושיו". (פש"ר (חיפה) 60/01 עבד אלהאדי רנדה נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(2), 1571, 1577; (פש"ר (חיפה) 405/00 זאהי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 8101; כן ראה רע"א 9162/04 סורוצקין ואח' נ' בל"ל בע"מ ואח' , תק-על 2004(4), 1886, 1888). ה. החייבת לא נתנה הסבר לכך כי לא שילמה ארנונה לעסקיה על אף שמחזור המכירות שלה היה נכבד למדי, לחובות שיצרה לחברת פלאפון בסך של כ-20,455 ₪, ואף לא באילו נסיבות רכשה מכשיר טלפון נייד עבור רכב. בנוסף לכך, נראה כי החייבת לא היססה לצבור חובות בגין שיחות טלפון, על אף שידעה כי לא תוכל לשלם עבורן. "מי שחייב כספים לנושיו ואין ידו משגת לשלמם, אל יצור לעצמו התחייבויות חדשות...התנהגות אשר כזו, לבדה, יש בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה". (פש"ר (חיפה) 578/00 ביטון נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(4), 3032). 10. גם התנהלותה של החייבת במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיה, מלמדת על חוסר תום לב. הפסיקה קבעה כי חייבת אשר לא גילתה את כל נכסיה וחובותיה בדו"חות שהגישה לכנ"ר, נמנעה מלהתייצב לחקירה, נמנעה משיתוף פעולה עם הכנ"ר, נמנעה מהצגת מסמכים לרבות דו"חות כספיים, המשיכה לצבור חובות במהלך הליכי פשיטת הרגל, חיה ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון הנושים, נמנעה מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליה על ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס, נמנעה מלהתפרנס ומלהפעיל את כישוריה ויכולתה להגדיל את הכנסותיה וניצלה לרעה את הליך פשיטת הרגל- כל אלה מעידים על חוסר תום ליבה של החייבת במהלך הליכי פשיטת הרגל. (ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205- 206; ע"א 149/90 הנ"ל; ע"א 5178/92 הנ"ל; ע"א 4892/91 הנ"ל, עמ' 58; פש"ר 513/03 הנ"ל; פש"ר 71/03 הנ"ל; פש"ר 230/01 הנ"ל; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709; פש"ר (חיפה) 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321). א. כאמור לעיל, החייבת לא גילתה לחוקר הכנ"ר את כל הנסיבות הרלוונטיות להסתבכותה, ולא פירטה את כל הטעון פירוט. החייבת לא דיווחה לכנ"ר כי היה ברשותה רכב, וכי רכשה מכשיר פלאפון לשימוש ברכב. לפיכך, אין לכנ"ר כל מידע כיצד נרכש הרכב והיכן הוא נמצא כיום. ב. החייבת פיגרה בתשלומיה לקופת הכינוס ונצבר חוב פיגורים בסך 1,200 ₪. החייבת התעלמה כליל מהחוב שנוצר, ולא נתנה כל הסבר למקורות הכספיים מהם שילמה 6 תשלומים בבת אחת, עובר לדיון שנקבע בעניינה. ג. החייבת לא הגישה דוחות הכנסות והוצאות בניגוד לאמור בצו הכינוס, ולא שיתפה פעולה עם הכנ"ר. החייבת נתבקשה להמציא ספרי הנהלת חשבונות כולל מאזן בוחן ודו"חות רווח והפסד לשנים 05'-03', אך לא המציאה מסמכים אלה, ללא הסבר או הצדק, כשהיא מסתפקת בטענה הסתמית כי הם אינם ברשותה. רק שבועיים עובר לדיון הגישה החייבת שלושה דו"חות המתייחסים לחודשים יוני- אוקטובר 07', מבלי לצרף את המסמכים המאמתים הנדרשים, ומבלי לאפשר לכנ"ר להתחקות אחר רמת החיים האמיתית שהיא מנהלת. התנהלותה של החייבת מצביעה על זלזול בחיוביה בהליכים שיזמה, ולא ניתן להתעלם מהרושם כי החייבת ממשיכה להתנהל בדרך בה נהגה גם ביחסיה עם רשויות המס. " בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייבת כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ד. החייבת היתה מודעת לתמיהות שהעלה הכנ"ר, בעיקר בשאלה בדבר מספר העסקים שניהלה, וכן מדוע לא שילמה חובותיה לרשויות המס. היא בחרה להתעלם לחלוטין בתגובתה מסוגיות אלה, על אף שלכאורה, אם אכן מדובר בעסק אחד שעבר ממקום למקום, לא היה לה כל קושי להודיע על כך הן לכנ"ר והן לבית המשפט. נראה כי החייבת מעדיפה להשאיר את הסוגיות הללו מעורפלות, כנראה מתוך הנחה כי הבהרתן לא תועיל לה. "השמטת פרטים מהותיים אשר החייב ידע היטב כי היו יכולים להשפיע על שיקולי הכנ"ר וביהמ"ש בדונם במתן צו כינוס או השמטת פרטים העשויים לרמז כי החייב מנסה להבריח נכסים, תחשב בדרך כלל לחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין. חוסר תום לב מסוג זה לא רק שיכול להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו כינוס, אלא עשויה, במקרים מתאימים, אף להביא לביטולו של צו כינוס אשר ניתן על סמך אותו מידע חסר שהועלם על ידי החייב ". (פש"ר (ת"א) 1851/00 בנק לאומי לישראל נ' אבי עייני, תק-מח 2001(3), 65535). משבחרה החייבת להמנע ממתן הסברים לכל הסוגיות שהועלו בחוות דעתו של הכנ"ר וגם בתגובתו לתגובתה, לא הרימה את הנטל המוטל עליה בהליך זה. 11. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייבת להכרזתה פושטת רגל. הצו לכינוס נכסי החייבת מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליה, לרבות הצו לעיכוב יציאתה של החייבת את הארץ. צו כינוסצוויםכינוס נכסים