הנתבעים טענו, כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכחת תביעתו, ולא הניח כל תשתית עובדתית להוכחת גרסתו, באשר להברחת נכסים ו/או עירוב נכסים, במרמה הונאה וקיפוח - המהווים תנאי להרמת מסך.

להלן פסק דין בנושא הרמת מסך בשל הברחת נכסים:

פסק - דין

זהו גלגול נוסף של הליך שהתנהל בין הצדדים. ראשיתו בפסק דין, שניתן בבית משפט זה לטובת בנק נגד חברה שקרסה. המשכו בטענת הבנק, כי בעלי המניות של החברה הבריחו את נכסיה לחברה חדשה שהוקמה על ידם, כדי להתחמק מתשלום חובם.
האם חבים המנהלים באופן אישי בחובותיה של החברה שקרסה? האם נעשה על ידם שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה? האם הוברחו נכסיה של החברה הקורסת כדי להימנע מתשלום החוב לבנק?
אלה השאלות ובהן נעסוק.

העובדות בקצרה

בתאריך 25.6.02 ניתן פסק דין בבית משפט זה (ת.א. 54746/01 ע"י כב' השופטת קוברסקי). בפסק הדין התקבלה תביעה הבנק הבינלאומי (התובע שם וגם כאן) נגד הנתבעת 1 (להלן: "חב' קרונפלד") ונקבע, כי הבנק רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ נגד חב' קרונפלד, לגבית סכומו של שיק בסך 102,500 דולר.

ב"כ הצדדים מציינים בסיכומיהם, כי הוגש על ידי החברה ערעור על פסק הדין, אך טרם נדון, והסכום שנפסק לזכות התובע לא שולם, למרות שביצועו של פסק הדין לא עוכב.

טענות התובע

התובע טוען, כי ארבעה חודשים לאחר שנפתח על ידו תיק הוצל"פ נגד חב' קרונפלד, הקימו בעלי המניות של החברה, פנינה ויהושע קרונפלד (נתבעים 2,3), את הנתבעת 4 (חב' אדיר). לדברי התובע, בעלי המניות והמנהלים בחב' אדיר הם נתבעים 2,3 עצמם, ומשרדה הרשום הוא באותה כתובת שממנה פועלת חב' קרונפלד, ברח' בצלאל 54 רמת-גן.

התובע מוסיף וטוען, כי מטרות עיסוקה של חב' אדיר נרשמו ברישומי רשם החברות כ"מסחר באבני חן" - אותן מטרות עצמן שבהן עסקה חב' קרונפלד (נספחים א1 א2 לכתב התביעה), וקיימת זהות עסקית מוחלטת בין החברות לבין עצמן.

התובע מייחס לנתבעים 2,3 שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. לדבריו, תכלית הקמתה של חב' אדיר היתה לאפשר לנתבעים 2,3 להעביר לחב' אדיר את פעילותה של חב' קרונפלד, שרוקנה על ידם מכל נכסיה, ולחמוק מנושיה של החברה הקורסת.

כתימוכין לטענה כי הוברחו נכסים מחב' קרונפלד לחב' אדיר, מציין התובע, כי לאחר שעיקל נכסים של חב' קרונפלד, הוגשה עתירה לבית המשפט על ידי חב' אדיר, ובה דרשה להצהיר כי היא "ברת רשות" במטלטלין שעוקלו בכתובתה של חב' קרונפלד, ולכן הבנק אינו רשאי לעקלם (ה"פ 175980/02 נספח יז לכתב התביעה). הבקשה נמחקה לבקשת התובעת, לאחר שהוברר כי חלק מהמטלטלין כבר נמכרו ע"י התובע (נספח יח לכתב התביעה).

בנסיבות אלה, עותר התובע להרמת מסך ההתאגדות בין חב' קרונפלד לבין בעלי מניותיה, פנינה ויהושע קרונפלד. כמו כן עותר התובע להרמת מסך בין חב' קרונפלד לחב' אדיר. הרמת המסך מבוקשת, על מנת שהתובע יוכל להיפרע מיתר הנתבעים, בגין חובותיה של חב' קרונפלד.

טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים, כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכחת תביעתו, ולא הניח כל תשתית עובדתית להוכחת גרסתו, באשר להברחת נכסים ו/או עירוב נכסים, במרמה הונאה וקיפוח - המהווים תנאי להרמת מסך.

לדבריהם, התובע לא הוכיח כל נסיבות מיוחדות, לבטח קיצוניות, המצדיקות היעתרות לסעד של הרמת מסך. הנתבעים מלינים על עצם קיומו של החוב וטוענים, כי הוא תוצר של התנהגות הבנק כלפי חב' קרונפלד, והוא שהביא לקריסתה הכלכלית.

הקמתה של חב' אדיר, כך לדברי הנתבעים, לא נועדה אלא להצילם מחרפת רעב, ולאפשר להם לפתוח דף חדש, תוך ניצול כישוריהם המקצועיים בענף היהלומים, ולא למטרת סיכול מימוש החוב לבנק.

בסיכומיו, גלש ב"כ הנתבעים לתיאור ההתדיינויות המשפטיות, שהתנהלו בין הצדדים במהלך השנים. לא היה מקום לגלישה זו, שאין בה כדי לסייע בבירור השאלה השנויה במחלוקת בתביעה דנן. לפיכך, לא אתייחס לכך במסגרת פסק הדין.

נסיבות הקמתה של חב' אדיר

כאמור, טוענים הנתבעים כי חב' אדיר הוקמה על ידם בתום לב, מתוך מטרה לנסות ולהתפרנס בכבוד, בתחום היהלומים המוכר להם. ב"כ הנתבעים טוען, כי לא עלה בידי התובע לסתור טענה זו. לדבריו, במועד הקמתה של אדיר, לא היו כל זכויות שניתן היה להבריחן מחב' קרונפלד, והנתבעים אף עושים ככל יכולתם כדי לשקמה ולהחזירה לפעילות עסקית. משאלת לבם של הנתבעים היא, כי יזכו בתביעות שהגישו נגד הבנק, וחב' קרונפלד תשוב ותעמוד על רגליה, ולכן אין מקום להרמת המסך בינה לבין חב' אדיר.

לא במפתיע, נזעק ב"כ התובע בסיכומי תשובתו לטעון, כי הוכח על ידי התובע שהקמתה של חב' אדיר היתה בחוסר תום לב, והוברחו אליה נכסים של חב' קרונפלד.

בכל הנוגע לנסיבות הקמתה של חב' אדיר, אני קובעת כי הקמתה לא נעשתה בתום לב, והיא נועדה לשמש כמקלט לנכסיה של חב' קרונפלד. מסקנה זו נתמכת בדבריה של נתבעת 3, גב' פנינה קרונפלד, שנחקרה באריכות בשאלה זו בבית המשפט.

גב' קרונפלד העידה, כי חב' קרונפלד היתה נתונה בקשיים כלכליים, ערב הקמתה של חב' אדיר:

"אנשים נתנו לנו סחורות בקונסיגנציה... החשבון היה מעוקל ואי אפשר היה לעשות בו כלום. היינו צריכים לפתוח חברה כדי שנוכל להתקיים" (ע' 12 ש' 9).

העדה אישרה, כי העסקאות בסחורות שניתנו לחב' קרונפלד בקונסיגנציה, בוצעו באמצעות חב' אדיר (ע' 12 ש' 13). היא אף אישרה, כי חב' אדיר הוקמה רק לאחר שהוטל עיקול על נכסיה של חב' קרונפלד, ונפתח חשבון בנק חדש על שמה, כדי לאפשר לנתבעים לשלם כספים של חברות בורסה, ועד בית ועוד (ע' 11 ש' 4).
גב' קרונפלד אישרה, כי משרדיה של אדיר שוכנים באותה כתובת בר"ג, שבה נוהלו משרדי חב' קרונפלד, וכי פעילותן של שתי החברות היא "עיסוק ביהלומים" (ע' 13 ש' 20). אמנם, לדבריה, בעלה חולה בסכרת וכיום אינו עובד, אך היא ובעלה הם בעלי המניות והמנהלים בשתי החברות, וכן בחברה נוספת, נכסי פנינה ויהושע קרונפלד (ע' 10 ש' 24).

כאשר נשאלה הנתבעת 3 לגבי תפקידה בחברות השיבה, "אני הייתי עוזרת לבעלי" (ע' 10 ש' 16), והוסיפה:

"בעלי חבר ותיק בבורסה. יש לו ידע עצום ביהלומים, הוא לא יכול היה לעבוד. הוא רצה להמשיך לעבוד ולהשתקם. הוא פתח חברה וניסה להשתקם אחרי המכה" (ע' 11 ש' 1).

טיעונו של ב"כ הנתבעים, כי לא הוכח שפעילותה של חב' קרונפלד ונכסיה הועתקו לחב' אדיר סותר ולמעשה מתעלם מעדותה של הנתבעת 3. מה טעם מצאו הנתבעים להקים חברה חדשה ל"עיסוק ביהלומים", אם לא הועברו אליה קשריה העסקיים של חב' קרונפלד, רשימת הלקוחות והספקים, המוניטין והידע המקצועי של יהושע קרונפלד? האם לא נאמר במפורש, כי מר קרונפלד ביקש להשתקם באמצעות החברה החדשה? האם לא הוצהר כי יהלומים, שנתקבלו על ידי החברה הקורסת בקונסיגנציה, הועברו לחברה החדשה? האם לא הוכח שחב' אדיר ביקשה להצהיר, כי היא "ברת-רשות" בנכסיה של חב' קרונפלד?

הנה כי כן, המסקנה היא כי חב' אדיר היוותה המשך ישיר לפעילותה העסקית והמסחרית של חב' קרונפלד, ושימשה כאמצעי בידי הנתבעים להמשך הפעילות בתחום היהלומים, תחת כסות משפטית חדשה. אפילו שמה של החברה החדשה - "אדיר אל קרונפלד יהלומים בע"מ" - נועד להבהיר לבאים במגע עסקי עמה, כי זהו גלגולה החדש של חב' קרונפלד, שעיסוקה ביהלומים, והיא מתגדרת עכשו בשם חדש ואדיר.
עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ודוקטירנת הרמת המסך

כלל הוא עמנו ועליו איש אינו חולק, כי דיני החברות מאפשרים לאנשים להתאגד כחברה בע"מ, ואין לחייבם בחובותיה, או בחובות של חברה אחרת. ב"כ הנתבעים טוען ובצדק, כי סטייה מכלל זה תיעשה רק אם התקיימו נסיבות חריגות, המצדיקות התעלמות ממסך ההתאגדות של החברה המדוברת. מסך ההתאגדות יורם, כאשר מיוחסת לאדם כוונת תרמית וניצול מסך ההתאגדות למטרות בלתי חוקיות (א' חביב סגל, דיני חברות, כרך א' 263; ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 362; ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פ"ד מד(4) 847, 857).

אמור מעתה, מסך חוצץ בין חברה לבין בעלי מניותיה, אך אין הוא מסך ברזל. ניתן הוא להרמה, באמצעות כבלי פלדה מיוחדים וקשיחים. כבלי הפלדה יופעלו רק בנסיבות חריגות, כאשר מיוחסת לבעלי המניות כוונת תרמית וניצול החברה למטרות בלתי חוקיות. או אז יתגלו בעלי המניות לעין המתבונן, ומעשיהם יזקפו לחובתם באופן אישי.

לפיכך, מוסכם על הכל, כי יש לבחון אם התקיימו אותן נסיבות מיוחדות, המצדיקות הרמת המסך בין החברה לבין בעלי מניותיה.

הרמת מסך בין החברה לבין בעלי מניותיה

הרמת המסך נועדה למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה, את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה, הכרוכה בפגיעה בזולת. היא נועדה לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור. מדובר בעקרון יציר הפסיקה, שקיבל לבוש חוקי בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

בנוסחו המקורי של סעיף 6 נאמר כדלקמן:

(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקובע בחיקוק או אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית המשפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1)     השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2)     בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".

סעיף זה מאפשר להתעלם ממסך ההתאגדות, החוצץ בין החברה לבין בעלי מניותיה, כאשר השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות או לקפח אדם, או כאשר בית המשפט סבור, כי צודק ונכון לעשות כן, בנסיבות הענין.

סעיף 6 תוקן בחודש מרץ 2005 (תיקון מס' 3 לחוק החברות) ונוסחו כיום הוא כדלקמן:

6.     (א)(1)     בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)     באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)     באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמורבפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו".

תיקון מס' 3 סילק חלק מאי- הבהירות של הנוסח הקודם בחוק, וצמצם את אפשרויות הרמת המסך והטלת אחריות אישית על בעלי מניות לחובות החברה. תיקון מס' 3 מאפשר אף הוא לבצע הרמת מסך, כאשר השימוש בחברה נעשה כדי להונות אדם או לקפח נושה. לפי מבחן זה, אין צורך בתרמית ממש ומספיקה התנהגות חריגה, אפילו פחותה מתרמית. מקרה נוסף שבו ניתן להרים את המסך, הוא כאשר נעשה שימוש בחברה באופן הפוגע בתכלית החברה (כגון, עירוב נכסים בין חברות), או נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (ראה דבריו של כב' השופט ארנסט בת.א. (ת"א) 180161/02 פרידמן נ' תימרת מכונות אוטומטיות בע"מ, טרם פורסם).

ב"כ הבנק סבור, כי יש להחיל על התביעה דנן את סעיף 6 בנוסחו הקודם, לאור העובדה שמדובר במקרה שאירע לפני התיקון, כפי שנקבע באחד מפסקי הדין (ה"פ (ת"א) 503/02, צורף כנספח ב' לסיכומים). ב"כ הנתבעים טוען, כי ניתן להסיק מתיקון 3 את כוונת המחוקק לצמצם את השימוש בסעד הרמת המסך, תוך קביעה כי במקרים החמורים של הונאה וקיפוח, יחויבו המקפחים בחבות אישית, וכי רק בנסיבות קיצוניות יורם המסך.

בהתייחס להרמת המסך המבוקשת בין חב' קרונפלד לבין הנתבעים 2,3, מקובלת עלי הטענה, כי יש להחיל את הדין הקודם. מדובר בתיקון מהותי בחוק, שאינו בעל תחולה רטרואקטיבית, ולכן אין הוא חל על התביעה דנן.

על פי הנוסח הקודם של סעיף 6, העילה העיקרית להרמת מסך היא שימוש לרעה במסך ההתאגדות. במקרה דנן, התמלאו התנאים הנדרשים לפי סעיף 6 בנוסחו הישן, דהיינו, נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של חב' אדיר, באופן שיש בו כד לקפח נושה (התובע), בצורה מודעת. הוכח, כי הקמתה של חב' אדיר נעשתה אך ורק לאחר שהוטל על ידי התובע עיקול על חשבונה של חב' קרונפלד. הוכח אף, כי בדרך זו ביקשו הנתבעים להמשיך בפעילותם העסקית בתחום היהלומים,תוך שהם מותירים אחריהם שובל של נושים, שלא זכו לקבל את כספם מהחברה שקרסה.

ודוק: לולא הוקמה חב' אדיר, היה הבנק נפרע מחב' קרונפלד באמצעות העיקול, ולא היה נאלץ להתמודד עם הטענה, כי מדובר בנכסים שחב' אדיר היא ברת-רשות בהם (כפי שנטען כלפיו בה"פ 175980/02, נספח יז לכתב התביעה).

יפים לענין זה הדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בברע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, פ"ד נד(2) 712:

"עיון לגופם של המימצאים שנקבעו בידי בית משפט קמא מצביע על כך שנמצאו מאפיינים עובדתיים רבים, המצביעים על כך ששתי החברות - החברה החייבת והחברה המבקשת - התנהלו, לאמיתו של דבר, כגוף אחד... כן נמצא כי הבעלים והמנהל של שתי החברות שבידיו הוחזק הרכב עובר לתפיסתו, נהג להקים כמה חברות שלא נמצא להן רציונל כלכלי אמיתי לבד מהרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי לכלכל את תשלומי חובותיו לנושים".

ראה גם ברע"א 6039/04 אורי פלזשטיין נ' דוד עובדיה, דינים עליון, כרך עג, 71.

התובע הניח בסיס ראוי לטענה, כי בעלי המניות ומנהלי החברה רוקנו אותה מכל נכס, והשתמשו באישיות המשפטית כמסך בינם לבין הנושים, במטרה לחמוק מתביעת התובע.
מסקנה זו מתחזקת, לאור העובדה שבעלי המניות היו בני הזוג קרונפלד, וחב' קרונפלד התנהלה כעסק משפחתי. אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה שימשה במידה רבה כמסגרת פורמאלית בלבד, לביצוע עסקאות סחר ביהלומים ע"י מר יהושע קרונפלד (השווה, ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תל מור, פ"ד מו(5) 353, 366).

הרמת המסך בין חב' קרונפלד לבין הנתבעים 2,3 מתבקשת בשל אופן פעולתם של הנתבעים 2,3, לאחר המועד שבו ניתן פסק הדין נגד חב' קרונפלד. הנתבעים פעלו אז בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, במטרה להבריח את נכסי החברה ולהתחמק מתשלום חובה לתובע. בנסיבות אלה, ראוי להרים את המסך ולחשוף את בעלי המניות עצמם.

הרמת מסך בין חברות קשורות

הסעד הנוסף המבוקש על ידי התובע, הוא הרמת מסך בין החברות (נתבעות 1 ו-4).
הספרות המשפטית עוסקת בהרחבה בזכותו של בעל דין לבקש הרמת מסך באשכול חברות. מדובר במקרים שבהם חברות האם משתמשות בשליטתן בחברות הבת, על מנת להפוך את האחרונות למכשיר לקידום האינטרסים של חברת האם (א' חביב סגל, דיני חברות כרך א' ע' 260-265).

במקרה דנן, אין מדובר באשכול חברות, הפועל כולו כיחידה כלכלית אחת, אלא בשתי חברות משפחתיות, שבעלי המניות והמנהלים בשתיהן הם בעל ואשה, המנהלים במסגרתן את עסקיהם.

ב"כ הבנק טוען, כי קיימת זהות ממשית בין החברות, וכי הקמתה של חב' אדיר נועדה לתכלית אחת בלבד, של הברחת נכסים והתחמקות מתשלום חובות לנושים. טיעונו נסמך על דו"ח רשם החברות ועל דבריה של הנתבעת 3, שאישרה כי עיסוקן של החברות זהה, כתובתן אחת, ובעלי המניות והמנהלים בהן זהים.

ב"כ הנתבעים אוחז בטיעון, כי מדובר במעשה שנעשה על ידי הנתבעים בתום לב, ולא התקיימו נסיבות מיוחדות, המצדיקות הרמת מסך בין חברות קשורות. כאסמכתא לכך, מפנה ב"כ הנתבעים לדברים שנאמרו ע"י כב' השופטת מויאל, בה"פ (נצ') 1081/04 רחמים רחמים ובניו שותפות רשומה נ' רחמים ובניו תשתיות בע"מ, תק-מח 2004(4), 4051, לפיהם "... עצם הקרבה בין החברות לא די בה, כדי להורות על הרמת המסך...".

עובדת היותן של החברות קשורות אינה שנויה במחלוקת. בנסיבות המקרה, וכפי שהוסבר כבר בהרחבה, שוכנעתי במידת הוודאות הנדרשת במשפט אזרחי, כי אכן נעשה שימוש לרעה, המצדיק את הרמת/הסטת המסך בין החברות הקשורות, וראייתן כיישות אחת. מדובר בפיקציה משפטית, שנוצלה על ידי הנתבעים 2,3 תוך ערבוב נכסים בין החברות, והעתקת פעילותה של חב' קרונפלד לחב' אדיר, הן בנוגע לזכויות (כגון, נכסים שנמסרו לה בקונסיגנציה), והן בנוגע לחובות (תשלום לספקים, ועד בית) - כפי שהעידה גב' פנינה קרונפלד.

סעד מן היושר

בשולי סיכומיו טען ב"כ הנתבעים, כי מדובר בעתירה לסעד הצהרתי, שבית המשפט אינו חייב לתיתו, אפילו אם הוכחה זכותו של התובע, אם מתברר כי ידיו של התובע אינן נקיות.

אין מקום להרחיב את הדיון בטענה זו, לאור העובדה שלא מצאתי כל דופי בהתנהגותו של התובע, שפעל כדין וביקש למצות זכויותיו כנגד הנתבעים. באומרי זאת, אינני מתייחסת לטענות הנוגעות להליכים אחרים שהתנהלו בין הצדדים, אשר לגביהם לא היה מקום להרחיב את הטיעון, בהיותו חורג מגדר התביעה שהתבררה בפני.


אחרית דבר

אני מקבלת את התביעה במלואה וקובעת, כי יש לבצע הרמת מסך בין הנתבעים כמבוקש, ולכן חובה של הנתבעת 1 הוא גם חובם של הנתבעים 2-4.

אני מחייבת את הנתבעים 1-4 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהי הרמת מסך ?

  2. הגדרת הרמת מסך

  3. תנאים להרמת מסך

  4. עילות להרמת מסך

  5. מה זה הרמת מסך ?

  6. הרמת מסך ההתאגדות

  7. חיוב אישי הרמת מסך

  8. הרמת מסך חברה קטנה

  9. הרמת מסך - מימון דק

  10. הרמת מסך ואחריות אישית

  11. פסיקה בנושא הרמת מסך

  12. הרמת מסך כנגד המעביד

  13. הרמת מסך ביחסי עבודה

  14. הרמת מסך בדיני עבודה

  15. צמצום עילות להרמת מסך

  16. הרמת מסך בחברה בחו''ל

  17. הרמת מסך מעל דירקטורים

  18. תיאוריית המיזם הרמת מסך

  19. הרמת מסך לפי חוק החוזים

  20. הרמת מסך בגין חוב ארנונה

  21. הרמת מסך בגין קיפוח נושא

  22. הרמת מסך בשל הברחת נכסים

  23. הרמת מסך לפי פקודת הנזיקין

  24. הרמת מסך בהיבט של דיני עבודה

  25. שלילת פיצויי פיטורין הרמת מסך

  26. פעילות לא חוקית כעילה להרמת מסך

  27. סמכות רשם ההוצאה לפועל להורות על הרמת מסך

  28. הרמת מסך לפי פקודת החברות ביחס לחוב ארנונה

  29. האם לרשם ההוצאה לפועל יש סמכות להורות על הרמת מסך ?

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון