העברת כספים למנהל חברה בפירוק

להלן החלטה בנושא העברת כספים למנהל חברה בפירוק: החלטה 1. בפני בקשה של מנהל החברה שבפירוק, (להלן:"המבקש") להורות למפרק להעביר אליו סך של 88,190 ₪, סכום שהועבר אליו ע"י עו"ד אזוגי, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן סכום נוסף של 2,256 ₪, העודף שנוצר בקופת הפירוק. 2. העובדות הרלוונטיות לעניינינו הן כדלקמן: א. ביום 28.6.99, ניתן צו לפירוק החברה. ב. ביום 13.3.02 אושר הסכם פשרה בבש"א 5965/00 על פיו התחייב המבקש לשלם לנושים הרגילים של החברה שנשייתם אושרה - 30% מסכום תביעת החוב בצירוף הפרשי הצמדה מיום מתן צו הפירוק. מחצית הסכום תוך 45 יום מיום אישור ההסדר ע"י ביהמ"ש, מתוך הכספים שהיו בקופת הפירוק (נכון ליום 7.1.02 סך של 540,187 ₪). יתרת הסכום עד ולא יאוחר מששה חודשים מיום אישור ההסדר, תוך מתן אפשרות לדחות מועד התשלום בארבעה חודשים, כנגד תשלום הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 2% בגין דחיה זו. ג. עפ"י ההסכם התחייב המבקש לשלם שכ"ט המפרק בסך 175,000 בצרוף מע"מ. מחצית מיד לאחר אישור בית המשפט והמחצית השניה בשני תשלומים, האחד בתוך 45 יום מיום אישור ההסדר, והשני בתוך 75 יום מיום אישור ההסדר. ד. המבקש אישר את סכום ההוצאות שהוצאו ע"י מפרק החברה החל מיום הפירוק (נספח ב' להסכם). 3. הנושאים שעל ביהמ"ש להכריע במסגרת בקשה זו הם כדלקמן: ה. הסכום שבו צריך לשאת המבקש על חשבון שכ"ט של רו"ח איציק. ו. שכרו של המפרק. ז. למי שייכים הכספים שהצטברו בקופת הפירוק ואשר הוגדרו תחילה ע"י המפרק כ"עודף" (נספח ז' לבקשה) ובתגובתו לביהמ"ש-כריבית. ח. האם עמד המבקש בתשלום השני במועד, היה ולא מה סכום הפרשי ההצמדה והריבית שיש לחייבו. ט. האם רשאי היה המפרק ליטול לעצמו ללא אישור ביהמ"ש סך של 13,672 שגבה בהליכי הוצל"פ מעו"ד אזוגי, לאחר שכבר נפסק לו שכר של 7,500 ₪ בבש"א 5096/04. שכ"ט של רו"ח איציק 4. ביום 1.9.02 נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה שכרו של רו"ח איציק יהיה בשיעור של 63,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישולם מקופת הפירוק והמבקש ישתתף בתשלום שכרו של רו"ח איציק בסך של 35,000 ₪ לקופת הפירוק (בש"א 8701/02). המפרק שילם לרו"ח איציק סך של 74,340 ₪ מקופת הפירוק. מתוך סכום זה היה על המבקש לשלם 35,000 ₪, ששולמו על ידו. המפרק לא היה רשאי לשלם את יתרת שכרו של רו"ח איציק מקופת הפירוק, ולכן עליו להשיב לקופת הפירוק סך של 39,340 ₪ או לזכות אותה בהתאם על חשבון הנושים או שכרו הוא, באופן פרופרציונלי. עמדת המפרק היא, ששכרו של רו"ח איציק שולם מתוך כספי הנושים ולא מתוך כספי המבקש ודבר זה הפחית בפועל את הדיבידנד שקיבל כל נושה. המבקש חוזר וטוען כי בפועל לא קוזז הסכום מהנושים ע"י דילול הדיבידנד בהתאם לחלקו היחסי של כל נושה, אלא הסכום הועמס שלא כדין על כתפי המבקש. 5. שכרו של רו"ח איציק צריך היה להיות משולם מקופת הפירוק כפי שהוסכם על הצדדים. המבקש השתתף בשכר זה בסך של 35,000 ₪ כפי שנקבע. בקופת הפירוק הצטברו כספים, בין היתר, כתוצאה מריבית בגין כספים שהושקעו ע"י המפרק. כספים אלה הם חלק מקופת הפירוק, והיה על המפרק, טרם דילול חלקם של הנושים להשתמש בכספים אלה לתשלום שכרו של רו"ח איציק, מכיון שכספים אלה אין מקורם במבקש. נטען ע"י המבקש שחלקם של הנושים לא דולל, טענה זו לא הוכחה, מנגד לא הוכיח המפרק שאכן כך הדבר. בנסיבות אלה יוגש על ידי המפרק תוך 30 יום דו"ח פעולות ודו"ח כספי, ביחס לתשלומים שבוצעו לנושים ולאחר שיחלק הריבית כדיבידנד לנושים, אם לא עשה כן עד היום. לאחר הגשת דו"ח זה, יוכל המבקש לשוב ולפנות בבקשה מתאימה לביהמ"ש היה ויתברר כי יתרת שכרו של רוחי איציק שולמה מכספים השייכים לו. מכל מקום כספים שהצטברו בקופת הפירוק כתוצאה מריבית, מיועדים תחילה לנושים כדי להשלים את 30% הנשייה - שסוכם עליה. שכרו של המפרק 6. על פי הסכם הפשרה התחייב המבקש לשאת בשכרו של המפרק בסך 175,000 ₪ בצירוף מע"מ. לעמדת המבקש לאחר מכן סוכם כי ישולם שכ"ט של 170,000 ₪ בצרוף מע"מ (בסה"כ 198,900 ₪) בשני תשלומים של 99,450 ₪. בפועל, גבה המפרק שכ"ט של 254,790 ₪ כולל מע"מ, משכך גבה ביתר סך של 55,890 ₪, אותו נדרש להשיב. 7. לעמדת המבקש שכר הטרחה עליו סוכם, כולל גם שכ"ט בגין הפירוק הזמני ולו רצה המפרק שהסכום יבוא בנוסף היה עליו לציין זאת מפורשות. זאת ועוד שכר טרחת המפרק אינו עולה בקנה אחד עם תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם) התשמ"א-1981. המפרק זכה בשכ"ט מעבר לסכום המירבי לו היה זכאי על פי התקנות. בעבר בהתייחס לשכר טרחתו של הכונ"ר ציין ביהמ"ש שאם הכוונה ששכר הטרחה אינו מתייחס לכלל התיקים, מן הראוי היה לציין זאת מפורשות ואין הבדל בין הכונ"ר למפרק לענין זה. עוד נטען כי המפרק הסכים להקטין שכ"ט לסך של 170,000 ₪ בצירוף מע"מ כנגד שני תשלומים במקום שלושה, וזאת ניתן ללמוד ממכתבי הדרישה ששלח. 8. עמדת המפרק כי הדרישה לתשלום 170,000 ₪ במקום 175,000 בצירוף מע"מ מקורה בטעות סופר, לא היתה כל הסכמה לויתור וטעות אינה הסכמה מפורשת, הנדרשת כתנאי לאישור. הסכום ששולם בגין הפירוק הזמני בסך 42,000 ₪ בצירוף מע"מ שולם ביום 4.12.99, ואינו נכלל במסגרת שכר הטרחה עליו סוכם. סכום זה נכלל בנספח ב' להסדר (לא צורף ע"י המבקש לבקשתו) שמהווה חלק מההסכם ובו פירוט ההוצאות שהוצאו מקופת הפירוק, נספח זה כולל גם את שכר הטרחה בפירוק הזמני, הוצאה לה הסכים המבקש. סכום זה הוחרג במפורש מסכום שכר הטרחה בהסכם והינו בנוסף לו. טענה זו שהסכום כולל גם שכ"ט בפירוק זמני, היא טענה חדשה והתנהגותו ומכתביו של המבקש בזמן אמת מצביעים שהוא לא סבר כך ולא מחה, כשנדרש לשלם שכר הטרחה במלואו עפ"י ההסכם ללא הפחתת השכר בפירוק הזמני. כך לדוגמא נספח יא' שמהווה הסתייגות של המבקש מדרישת המפרק אינו כולל הסתייגות לשכר הטרחה בפירוק הזמני. כך, גם נספח יג', ב', מפרט המבקש בכתב ידו את שכר הטרחה המגיע למפרק ולא מנכה הוא את השכר בגין הפירוק הזמני. 9. שכר הטרחה שנטען שנגבה ביתר מקורו בשכ"ט שנגבה ע"י המפרק בגין פעולותיו כמפרק זמני. שכר הטרחה עליו הוסכם בא במסגרת הסדר הנושים בבקשה שענינה לחייב המבקש בחובות החברה לפי סעיף 373 - 374 לפקודת החברות ושכרו נקבע בקשר עם פעולותיו. המבקש הסכים לשלם שכר זה בנוסף לשכר ששולם עבור הניהול בתקופת הפירוק הזמני, אם כי היום טוען אחרת. כשנחקר המבקש הכיצד עמדתו היום לפיה השכר בפירוק הזמני נכלל בהסדר, עולה בקנה אחד עם נספח (ב) להסכם, שם אישר הוצאות הפירוק שכללו שכר המפרק בגין פירוק זמני, טען כי כלל לא ידע אילו הוצאות נכללו בנספח, מכיון שהמפרק הגיש לו את נספח ב' ואמר לו לבדוק. כשנשאל למה חתם על ההסכם אם לא בדק השיב "...שחתמתי על זה בחוץ כדי להיכנס לביהמ"ש לאשר את ההסכם. הלחץ שלחצו עלי לחתום אחרת אי אפשר להיכנס". (עמ' 4 ש' 13 - 17). אם אומר שהמבקש לא מדייק לענין זה יהא הדבר בלשון המעטה. מעיון בבש"א 5965/00 שעניינה חיוב המבקש בחובות החברה, מתברר כי ההסכם נשלח לביהמ"ש ביום הדיון 11.3.02 וביהמ"ש אישר אותו ביום 13.3.02, מבלי שהתקיים דיון, כך שטענתו שהיה צריך לחתום על מנת להיכנס לביהמ"ש, אינה מעוגנת במסמכים המצויים בתיק. מש/2 הוא נספח ב' להסכם, הנושא כותרת "תשלומים מחשבון ידע פירוק". בנספח זה מופיע שכ"ט של המפרק בתקופת הפירוק הזמני בסך 49,140 ₪. מסמך זה חתום על ידי המבקש, שמאשר את כל ההוצאות שהוצאו על ידי מפרק החברה, ושכר המפרק הזמני בכלל זה. לו רצה המבקש לסייג זאת היה עליו לציין זאת מפורשות בהסכם, ואם הוסכם ששכר המפרק הזמני כלול בהסכם, הייתי מצפה שיזמן את עוה"ד שיצג אותו בהליכי המו"מ,לפיו הכוונה היתה להפחית שכר הטרחה ששולם בפירוק הזמני. התנהלותו של המבקש עד הגשת הבקשה מצביעה שלא זו היתה הכוונה, ואם זו היתה הכוונה הרי שבחשבון שנערך על ידו בכתב ידו (נספח יג') לתגובת המפרק, היה צריך הדבר למצוא ביטויו ולא כך הוא. 10. איני מקבלת גם עמדת המבקש שהמפרק הסכים לוותר על סך של 5,000 ₪ במסגרת שכר טרחתו מששולם לו הסכום בשני תשלומים. בבש"א 10026/02, נדרש ביהמ"ש לחייב המבקש, בפיצוי המוסכם משלא עמד, לטענת המפרק בתשלומים שנקבעו בהסכם. בס' 7 לתצהיר שצורף לבקשה מיום 25.8.02 (מש/1) מציין המבקש שהתחייב לשלם למפרק שכ"ט בשיעור של 175,000 ₪ בצירוף מע"מ וכי המחצית השניה של שכר הטרחה המהווה את מלוא תשלום שכר הטרחה מופקדת בידיו של ב"כ, עו"ד אזוגי, והודעה על כך נמסרה למפרק. אין זכר לטענה שיש להפחית שכר הטרחה בתקופת הפירוק הזמני. או הפחתת שכר הטרחה ל - 170,000 ₪. הטענה שיש לפסוק שכ"ט המבקש על פי התקנות הינה טענה חדשה שזכרה לא בא בבקשה ולא בתגובת המבקש ועלתה לראשונה בסיכומים. לו סבר המבקש שהיה צריך לקבוע שכר הטרחה עפ"י התקנות היה עליו לטעון זאת בזמן ההסדר או לכל הפחות בבקשה ולא במסגרת הסיכומים. שכר הטרחה של המפרק, נקבע לאור המאמצים הרבים שהשקיע בתביעה לחייב המבקש באופן אישי בחובות החברה והתועלת שצמחה לנושים כתוצאה מכך. סוף דבר, הטענה כי היה צריך להפחית משכר הטרחה את השכר ששולם למפרק בגין פעולותיו בפירוק זמני ואת הסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ - עליהם הסכים המפרק לוותר - נדחית. למי שייכים הכספים שהצטברו בקופת ההסדר 11. לטענת המבקש עפ"י דו"ח תקבולים ותשלומים מיום 22.9.99 ועד ליום 20.3.03 היה בקופת הפירוק עודף של 39,696 ₪ (נספח ז' לבקשה). לעמדת המפרק כספי הריבית הם כספי הנושים והם זכאים לפירות הנובעים ממנו. המפרק מציין, כי הנושים לא קבלו את מלוא שעור הדיבידנד בהסכם בשעור של 30%, משנוכה מחלקם שכרו של רו"ח איציק. כספי הריבית שהצטברו בחשבון הפירוק הם ראשית לכל כספי הנושים להשלמת הדיבידנד לשעור של 30% לאחר תשלום שכרו של רו"ח איציק, אם יותר לאחר מכן עודף כספים בקופת הפירוק, כספים אלה הם כספים השייכים למבקש. האם שילם המבקש במועד התשלום השני: 12. לצערי, לענין זה נתפסו כל הצדדים לכלל טעות וחישובי כולם מוטעים, לאור נקודת המוצא הבסיסית, לפיה המועד לתשלום השני היה 13.8.02. על פי ההסכם, התשלום הראשון צריך היה להיות משולם תוך 45 יום מיום אישור ההסכם - המפרק מציין שתשלום זה שולם במועד. התשלום השני צריך היה לשלמו תוך שישה חודשים מיום אישור ההסכם. ההסכם אושר ביום 13.3.02 משכך המועד השני לתשלום היה לא יאוחר מיום 12.9.02. המפרק ערך חשבון שאת התשלום השני היה צריך לשלם ביום 13.8.02 ולכן מששולם ביום 27.8.02 שולם באיחור. המבקש לא תיקן המפרק לענין הטעות במועד וכולם ערכו חישובים לפיהם מועד התשלום אכן היה 13.8.02 ולא כך הוא. עוד אעיר שהמפרק קשר את תשלום שכר טרחתו לתשלום הכסף לנושים, ומן הראוי היה לעשות הפרדה בחישוב בהתאם. החישוב הנכון הוא כדלקמן: סכום החוב ליום 27.8.02 540,204 הפחתת תשלום יתר (ס' 10 לתגובת המפרק) 10,396- סה"כ 529,808 שולם ביום27.8.02 531,776 יתרה 1,968- שכ"ט המפרק 102,375 יתרת חוב 100,407 תשלום עו"ד אזוגי 114,000 יתרה 13,593 ₪. 13. שכר הטרחה של המפרק אינו נושא ריבית ולא הפרשי הצמדה, שכן לא הוסכם על כךבהסכם שבין הצדדים. בעת ששולם התשלום השני לנושים נותרה יתרת חוב רק בגין שכ"ט למפרק ולא נותרה כל יתרת חוב לנושים. מתוך הכספים שקיבל המפרק מעו"ד אזוגי, גבה לעצמו שכ"ט בסך 13,672 ₪ שנפסק לו בהליכי הוצל"פ מבלי שביקש אישור ביהמ"ש. כשעלה הנושא במהלך הדיון ביום 22.5.05 הגיש בקשה לאשר לו תשלום זה (בש"א 4541/05). המפרק טוען כי בקשתו היא לאשר לו שכ"ט נוסף בסך 13,672 ₪ כספים שמקורם בעו"ד אזוגי, בגין פעולות הוצל"פ שביצע כדי לגבות הכספים המגיעים לקופת הפירוק וסכום זה הוא בנוסף לסכום החוב אותו שילם עו"ד אזוגי במלואו לקופת הפירוק. סכום זה כולל בחובו סך של 7,500 בצירוף מע"מ שכבר אושר על ידי ביהמ"ש בבש"א 5096/04. לענין זה טוען המבקש כי הבקשה לפסיקת שכ"ט הוגשה מאחורי גבו כדי להכשיר שכר הטרחה שנגבה ללא רשות בתיק ההוצל"פ. 14. בבש"א 5096/04 חייבתי את עו"ד אזוגי בתשלום הכספים שהופקדו בידיו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ. משהסכום לא שולם, נקט המפרק בהליכי הוצל"פ ושם נפסק לו שכ"ט בשעור של 12,768 ₪ בגין ניהול תיק ההוצל"פ בנוסף לסכום החוב. בסה"כ שכר הטרחה שנפסק על ידי ביהמ"ש יחד עם תיק ההוצל"פ היה 21,543 ₪. לאחר שננקטו הליכי הוצל"פ כנגד עו"ד אזוגי, פנה זה וביקש להפחית מיתרת החוב. המפרק הסכים להפחתה משכר טרחתו והשכר שהתקבל בסופו של יום הוא בסך 13,672 ₪ כאשר סכום זה כולל את הסך שנפסק על ידי בסך 7,500 ₪. אכן היה על המפרק להגיש הבקשה לקבל הכספים שנפסקו כשכ"ט בהוצל"פ ולא להעבירם לעצמו טרם קיבל אישור ביהמ"ש לכך. מנגד גביית הכספים בלשכת ההוצל"פ אינה חלק אינטגרלי מהליכי פירוק רגילים במיוחד כאשר הכספים הופקדו בידיו של עו"ד אזוגי, ע"י המבקש במקום לשלמם לקופת הפירוק. משכך זכאי המפרק לשכ"ט נפרד, במיוחד ששכר טרחה זה אינו בא על חשבון קופת הפירוק, דהיינו, לא על חשבון הנושים ולא על חשבון המבקש אלא הוא בגין עבודה שביצע המפרק בלשכת ההוצל"פ, כאשר נאלץ לעשות כן משהמבקש בחר להפקיד הכספים בידי עו"ד אזוגי שיצג אותו ואין המבקש זכאי לשכ"ט זה. נכון שהיה על המפרק לפנות ולבקש אישור ביהמ"ש מראש לקבל תשלום זה ולא בדיעבד, אך משתשלום זה הוא בגין פעולות גביה בהוצל"פ אני מאשרת שכרו בסך 13,672 ₪ כולל מע"מ כאשר סכום זה כולל בחובו גם את הסך של 7,500 ₪ שנפסק על ידי בבש"א 5096/04. 15. איני רואה מקום לחייב באגרת השגחה לענין זה, משמדובר בפעולות שחורגות למעשה מהליכי הפירוק, לאור העובדה שעו"ד אזוגי לא העביר הכספים למפרק, וכאשר מראש לא היה מקום להפקיד הכספים בידיו. 16. לאחר עריכת החשבון על פי החלטה זו, אם יותרו כספים יועברו כספים אלה למבקש. בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למפרק הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. היה מקום לחייב בסכום שכ"ט גבוה יותר, איני עושה כן מכיון שחלק מהבקשה מקורה בכספים שנדרשו ע"י המפרק לפי חשבון שהוא ערך והטעות לה נתפסו כל הצדדים לגבי המועד שנועד לתשלום השני. פירוק חברה