הוצאת צ'ק בידיעה שאין לו כיסוי

בית המשפט ציין כי מתן צ'קים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי הצ'קים, זאת, משום שאלה עלולים לסבור כי ניתנת להם התחייבות ברת מימוש, כשאין הדבר כן. מי שכך נוהג - אינו ראוי להגנתו של בית המשפט ואין מקום לכך שבית המשפט יפרוש עליו את מטריית פשיטת הרגל, להגן עליו מפני נושיו. להלן פסק דין בנושא הוצאת צ'ק בידיעה שאין לו כיסוי: פסק - דין עובדות המקרה 1. החייבת, ילידת 64', הגישה בקשה למתן צו לכינוס נכסיה ולהכרזתה פושטת רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 503,185.16 ₪ ל- 65 נושים. ביום ניתן צו לכינוס נכסי החייבת ונפסק כי עליה לשלם לקופת הכינוס סך של 200 ₪. לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו נגד החייבת 25 תביעות חוב בסך כולל של 270,914.97 ₪, מתוכם נתבעו 976.07 ₪ בדין קדימה. לדברי החייבת נפתחו נגדה 89 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת וניתן צו לאיחוד תיקיה, אך בשל מצבה הכלכלי הקשה לא עמדה בתשלומים החודשיים שהושתו עליה. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינה, בראשונה נכחו החייבת ועו"ד חטיב מטעם הנושים, ובאסיפה השנייה לא נרשמה נוכחות של החייבת או מי מנושיה. החייבת אשר לא התייצבה, לא הציעה הצעה להסדר חובותיה. 2. בתצהיר התומך בבקשה גוללה החייבת את הנסיבות בהן הסתבכה כלכלית. א. לדבריה לאחר לידת בנה הבכור, הכירה גבר אשר הבטיח לה כי יתמוך בה ויתן מחסה לה ולבנה. לאחר שילדה שתי בנות, סיבך אותה אותו אדם בחובות, גנב לה פנקסי שיקים ולבסוף נטש אותה. לפיכך נאלצה לנדוד בין דירות שכורות ללא יכולת לשלם שכר דירה או לרכוש מוצרי מזון בסיסיים ונאלצה לשלם בהמחאות מאחר שהיתה חסרת הכנסה. ב. החייבת הצהירה כי שני אחיה אשר היו נרקומנים גנבו לה מספר המחאות ובכך הגדילו את חובותיה. ג. חלק ניכר מהחובות הם כתוצאה מערבויות שחתמה לבני משפחתה אשר נזקקו לכך בעת צרה. החייבת טוענת כי חתמה על ערבות לאחר פטירתו של אביה לצורך מימון ההלוויה והשבעה. ד. לדבריה, צברה חובות כתוצאה מחוסר יכולתה לממן את צרכי מחייתה ומחייתם של ילדיה, וזאת מאחר שהתקיימה מגמלאות בלבד. 3. הכנ"ר מתנגד לבקשת החייבת להכריזה פושטת רגל, בטענה כי החייבת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הסתבכה בחובותיה בתום לב. א. נגד החייבת נפתחו 88 תיקי הוצל"פ, וזאת משנת 85' עד שנת 06'. הכנ"ר ציין כי בחקירה טענה החייבת כי היא אינה יודעת את שמות המשפחה של הגברים מהם נולדו ילדיה, הן של מוטי - אבי בנה הראשון (להלן: מוטי) והן של דוד - אביהם של שתי בנותיה (להלן: דוד), אשר סיבך אותה בחובות, גנב לה המחאות, לווה כספים בשמה, ולא החזיר לה כספים אותם התחייב להחזיר. לדבריה, נהג דוד לעזוב אותה למספר חודשים וחזר, היא היתה צעירה ומאוהבת ולא עמדה על שלה. מספר חודשים לאחר הולדת בתה הקטנה נעלם ומאז לא ראתה אותו. ב. מחקירת הכנ"ר עולה כי לחייבת היו ארבעה חשבונות בנק. משנשאלה לעניין זה מסרה כי בכל פעם שרצו לעקל לה חשבון אליו נכנסה קצבתה, פתחה חשבון אחר ואמרה לביטוח הלאומי להפקיד את הקיצבה שם. ג. החייבת חתמה על מספר ערבויות, על אף שהודתה כי מעולם לא עבדה, אם כי היו לה עבודות, ובעת שחתמה על הערבויות התקיימה מקיצבאות בלבד. ד. משנשאלה מדוע מסרה המחאות ללא כיסוי בעת שהיתה שקועה בחובות, השיבה כי המצב הביא אותה לזה. לחוקרת הכנ"ר אמרה "מה את רוצה שאני אלך לגנוב ". ה. החייבת חתמה על ערבות לטובת קבלן שעבד בשכונה בה התגוררה, בטענה כי היתה צעירה ועשתה "מה שהיו אומרים לי לעשות". ו. לחייבת חובות למספר חברות תקשורת סלולארית, ומשנשאלה מדוע יצרה חובות נוספים השיבה "אני לא יודעת למה. אם הייתי חייבת לסלקום לקחתי גם מאורנג'". ז. החייבת עובדת במשרה חלקית באולם אירועים ומשתכרת 926 ₪. ח. החייבת לא שיתפה פעולה עם הכנ"ר ולא המציאה מסמכים שהתבקשה להמציא. ט. התברר כי בטרם מתן צו הכינוס לוותה החייבת 10,000 ₪ בשוק האפור, והיא משלמת כל חודש 900 ₪ למרות שהובהר לה כי מדובר בהעדפת נושים. י. הכנ"ר מתנגד להכרזת החייבת פושטת רגל, מאחר שהחייבת יצרה חובות משך 18 שנים ביודעין, לא הגישה תלונות במשטרה נגד מי שלטענתה גנב לה פנקסי שיקים, מעדיפה נושים ומתנהגת בחוסר תום לב בהליכי הפש"ר. 4. בדיון שהתקיים בעניינה הסתבכה החייבת בתשובותיה לעניין החזר ההלוואה בשוק האפור . החייבת מסרה כי "אני ממשכיה לשלם 900 ₪ לשוק האפור" מאחר שזה חוב ישן, אולם בהמשך טענה כי הפסיקה לשלם לאחר שהבינה שהיא מנועה מכך ואינה משלמת מזה חודשיים. לדבריה, היא עשתה כן מאחר שפחדה ולכן היא משלמת לאותו אדם, אשר חיכה משך שנים להחזר ההלוואה, את כל משכורתה, על פי דרישתו. עוד מסרה החייבת כי חתמה על ערבויות בהסכמת הבנק, והיא לא חשבה שתסתבך בתביעות. לדבריה, שילמה 400 ₪ במסגרת איחוד תיקים אשר נעשה בשנת 98'. הסכום הופחת ל-200 ₪ אך לא עמדה גם בו. מצבה קשה גם מבחינה בריאותית, והמצב הוא שהביא ליצירת חובות. 5. החייבת הגיבה לחוות הדעת של הכנ"ר כדלקמן: א. לדבריה נתנה אמון במוטי, אבי בנה הבכור אשר ביקש ממנה שיקים חתומים והבטיח להחזיר לה כספים והיא מסרה לו שיקים על החלק לבקשתו, מאחר שהאמינה בו. כאשר נעלם התברר לה כי הפרטים שמסר לה אינם נכונים. היא לא הגישה נגדו תלונה כי לא ידעה את שמו ואף לא ידעה בגין מה ניתנו ההמחאות. ב. החייבת מסרה פירוט של הערבויות עליהן חתמה, והתברר כי חתמה על 3 ערבויות לאחיה ולאחותה, וכן על ערבות לקבלן בניין, לאחר שלא שילמה לו חוב שהיה עליה לשלם לו. לדבריה עשתה כן לאחר שהבנק בדק ואישר אותה כערבה. ג. החייבת מסרה כי חלק מחובותיה נובעים ממוצרי קוסמטיקה שקנתה ממוכרת מדלת לדלת, התקנת תריס בחדר ילדים, חובות לחברת חשמל, חובות בגין מוצרי אוכל, חובות בגין רכישה של מכשירי חשמל וחובות נוספים אותם אינה זוכרת. ד. החייבת שיתפה פעולה עם הכנ"ר, והתייצבה לכל פגישה אליה זומנה. ה. החייבת עובדת למרות בעיות בריאותיות קשות מהן היא סובלת ומקפידה לפרנס אותה ואת שני ילדיה כמיטב יכולתה. החייבת המציאה אישור מרופאת משפחה על כך כי היא סובלת מדכאון, כי היא מתלוננת על כאבי גב, מעשנת, סובלת מאסטמה ומאולקוס, ומטופלת בתרופות באופן קבוע. 6. הכנ"ר עומד על התנגדותו לבקשת החייבת מהטעמים שפירט בחוות דעתו תוך ציון כי החייבת ממשיכה לשלם 900 ₪ לצורך החזר ההלוואה בשוק האפור, אך צברה 4 פיגורים בתשלומים החודשיים, בסך כולל של 800 ₪. דיון 7. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;..." השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת חייב להכריזו פושטת רגל, היא האם נהג בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאית לחסות בצל המטריה של הפקודה. (לוין וגרוניס, "פשיטת רגל", מהד' שנייה, בעמ' 169). להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, כינוס נכסי החייבים וחלוקתם בין נושיהם בדרך המיטבית, ולאפשר למי שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראו ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). על רקע התכלית השנייה, יש לבחון האם התנהגות החייבת עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לה את הגנת הפקודה ולהכריזה פושטת רגל, אם לאו. (לוין וגרוניס, שם). כן ראו ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206). 8. השיקולים שינחו את בית המשפט בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותה הכלכלית של החייבת הינם רבים ומגוונים. בחינת האופן בו נוצרו החובות, האם נהגה החייבת בתום לב כלפי נושיה או שמא נהגה בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים, האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהגה החייבת מתוך כוונה לברוח מנושיה תוך הסתרת נכסיה או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם (ראו ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61), האם נגועה התנהגותה באי חוקיות והאם חובותיה הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות. בנוסף לכך יבחן ביהמ"ש אם נמנעה החייבת מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותה הכלכלית (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435). (ראו לעניין זה גם: ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004 (3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839). החייבת נושאת בנטל להוכיח את תום ליבה בעת היווצרות חובותיה ועליה להמציא את הראיות הדרושות לכך. מן הכלל אל הפרט 9. בנסיבות העניין, התרשמתי כי החייבת לא עמדה בנטל הרובץ עליה להוכיח כי חובותיה נוצרו בתום לב. א. החייבת, בת 44, יצרה חובות בסך העולה על חצי מליון ₪ ל- 65 נושים, חובות אותם יצרה משך 20 שנה, ואשר בגינם נפתחו נגדה 89 תיקי הוצאה לפועל. לחייבת שלושה ילדים, בן בגיל 25, בת בגיל 18 ובת בגיל 10. מגירסתה של החייבת ניתן ללמוד כי היתה בת זוגו של דוד, אבי בנותיה משך שנים ארוכות (יש הבדל של 8 שנים בין שתי הבנות), ויש קושי לקבל את דבריה כי אינה יודעת את שם משפחתו. עוד יש קושי לקבל את דבריה כי היתה צעירה ומאוהבת, ולכן נהגה כפי שנהגה, כאשר היתה כבר בשנות ה- 30 לחייה. החייבת לא הגישה תלונה במשטרה נגד בן זוגה, על אף שלדבריה גנב לה המחאות וזייף את חתימתה כדי ללוות כספים בשמה, וגירסה זו אינה נתמכת באסמכתא כלשהיא. אפילו הייתי רואה לקבל את דבריה כי היא מסרה למוטי, אבי בנה הבכור, שיקים חתומים על החלק לבקשתו, בהיותה בת 19, סביר להניח כי מאז למדה לקח ולא נהגה באותו אופן שנית. נראה כי החייבת מחפה על דוד, או שמא היא חוששת כי הוא יוזמן לחקירה וגירסתו תזים את גירסתה. ב. מרשימת חובותיה של החייבת עולה כי החובות אינם בגין צרכים חיוניים בלבד, וכי החייבת הסתבכה בחובות מתוך אדישות מוחלטת כלפי נושיה. אפילו הייתי מקבלת גירסתה כי מסרה שיקים ללא כיסוי לצורך רכישת מזון מאחר שלא רצתה ללכת לגנוב, אין כל הסבר לכך שבעת שהיתה מסובכת בחובות כבדים יצרה חוב נוסף כדי לקנות מוצרי קוסמטיקה מאישה שהתדפקה על דלתה. כמו כן, החזקת טלפון סלולארי אינו בבחינת מוצר חיוני לאדם שאינו מסוגל לשלם עבורו, והסברה של החייבת כי משנותרה חייבת כספים לחברת סלקום, לקחה מכשיר מחברת אורנג' אינו מהווה הצדקה למעשיה. לו היה מדובר בחובות לרכישת מוצרי מזון בסיסיים, ניתן להבין את המקום בו עמדה החייבת, אך רכישת מוצרי חשמל, רכישת מוצרי קוסמטיקה, רכישת מכשירי טלפון סלולאריים ורכישת מי-עדן, למשל אינם עומדים בסדר עדיפות ראשון. "מתן שיקים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי השיקים. זאת, משום שאלה עלולים לסבור כי ניתנת להם התחייבות ברת מימוש, כשאין הדבר כן. מי שכך נוהג - אינו ראוי להגנתו של בית המשפט ואין מקום לכך שבית המשפט יפרוש עליו את מטריית פשיטת הרגל, להגן עליו מפני נושיו". (פש"ר (חי') 60/01 עבד אלהאדי רנדה נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(2), 1571, 1577, אשר אושר בע"א 6067/04 בדראן נ' הכנ"ר, תק-על 2006(4), 3567; רע"א 9162/04 סורוצקין ואח' נ' בל"ל בע"מ ואח' , תק-על 2004(4), 1886, 1888). האמירה של החייבת לחוקרת הכנ"ר כי העדיפה למשוך שיקים ללא כיסוי במקום ללכת לגנוב, אמירה המכמירה את הלב, מסתירה אישה שאינה עובדת לפרנסתה ולפרנסת ילדיה, מעדיפה לחתום על ערבויות לבני משפחתה ולאחרים על מוצרים שאינם חיוניים, במקום להסביר להם כי לא תהיה מסוגלת לשלם חוב זה, משתפת פעולה באופן שיטתי במסירת שיקים ללא כיסוי, וחיה ברמת חיים שאינה תואמת אדם השקוע בחובות. לא ניתן שלא להתרשם מגובה החובות שנוצרו, ואף מהאמירה המשתמעת של החייבת כי תמשיך ליצור חובות, מאחר שאינה מפנימה את העובדה שעליה לחיות מהכנסתה בלבד. החייבת יצרה חובות בסכום עתק של למעלה מחצי מליון ₪, אשר את רובם כלל אינה זוכרת, על אף שחלקם נוצרו בשנים האחרונות. הדבר מצביע על זלזול מוחלט בנושים ובזכויותיהם, מתוך העמדת צרכיה במרכז, ותוך התעלמות מזכויותיהם הקנייניות. ג. החייבת חתמה על 7 ערבויות לבני משפחתה ולאדם אחר, לצורך תשלום שכר דירה, ולצורך רכישת מכשירי חשמל בעת שהכנסתה היחידה היתה קיצבה מהמל"ל, מתוך ידיעה כי לא תוכל לשלם את החוב אם תידרש לכך, ומתוך אדישות מוחלטת לחובות שיצרה. לא למותר לציין כי 4 מתוך הערבויות היו לרכישת מכשירי חשמל, שתיים מהן לאדם בשם קוט נאיף, האחת לאבואלהיג'א מאהל והאחת לעליזה סויסה, ושתיים מהן לתשלום שכר דירה. עסקינן במנהגה של החייבת לפעול מבלי לחשוב על התוצאות של מעשיה. לא ברור מה היתה מחשבתה של החייבת בעת שחתמה על ערבות לקבלן שעבד בשכונה בגין מכשירי חשמל שרכש, במקום לשלם את חובה בסך 2,000 ₪. חתימה על ערבות בעת שאדם מסובך בחובות מהווה התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב. "סבורני כי כאשר אדם חותם על ערבות על סכום כאמור, ביודעו כי כושר השתכרותו אינו מאפשר לו לשלמו וכי גם רכוש שיש בו כדי להבטיח את תשלום הסכום הנערב אין בידו, הרי שיש בהתנהגותו זו משום התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב". (פש"ר (חי') 409/03 בוגנים נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(2), 1520, 1523; וכן ראה פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נגד הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 419; פש"ר (חי') 497/05 זיקרי נ' הכנ"ר, תק- מח 2005(3), 11584; ע"א 5165/05 קוניה נ' הכנ"ר ואח', תק-על 2005 (2), 4383). בנוסף לכך, החייבת פתחה 4 חשבונות בנק שונים. כל אימת שעוקל חשבון אחד, פתחה חשבון אחר, וכך העמיקה חובותיה. ד. החייבת לא נתנה כל הסבר לכך שלא עבדה משך השנים ולא פירנסה את עצמה, כשהיא מעדיפה להיות נטל על הקופה הציבורית. לחייבת שני ילדים גדולים, ואין כל הסבר לכך שהחייבת עובדת גם כיום במשרה חלקית ומשתכרת פחות מ- 1,000 ₪. "חייב אינו יכול לשבת בביתו ולא להשתכר מאום ולצפות כי נושיו יוותרו על חובו. על חייב שנקלע להליכי פש"ר לעשות ככל האפשר כדי להתפרנס ולשלם את חובו לנושים". (פש"ר (חי) 310/04 חזיזה נ' הכנ"ר (לא פורסם)). וכן בפש"ר (חי') כנפי שלמה נ' הכונ"ר, תק-מח 2005(1), 3555: "עוד חשוב לציין כי חייב שאינו עושה מאום על מנת להתפרנס ולנסות להחזיר לפחות חלק מחובותיו לנושיו, אינו מתנהג בתום לב ואינו זכאי ליהנות מהגנת הפקודה...". 10. גם התנהלותה של החייבת במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיה, מלמדת על חוסר תום לב. הפסיקה קבעה כי חייבת אשר נמנעה מלשלם את התשלומים העיתיים שהוטלו עליה על ידי בית המשפט במסגרת צו הכינוס, נמנעה מלהתפרנס ומלהפעיל את כישוריה ויכולתה להגדיל את הכנסותיה וניצלה לרעה את הליך פשיטת הרגל- כל אלה מעידים על חוסר תום ליבה של החייבת במהלך הליכי פשיטת הרגל. (ראו פסקי הדין שצוינו לעיל, וכן פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לג (7), 321). א. החייבת מפגרת ב- 4 תשלומים לקופת הכינוס ונצבר חוב פיגורים בסך 800 ₪, כל זאת שעה שהחייבת משלמת את החזר ההלוואה בשוק האפור. מקובלים עלי הדברים שנאמרו בפש"ר (חי') 249/01 בוז כמאל נ' הכונ"ר (לא פורסם): "חייב אשר אינו מקיים את צווי בית המשפט ואינו משלם לקופת הכינוס את הסכומים אשר בית המשפט הורה לו לשלם, או כל סכום אחר, נוהג בחוסר תום לב ומנצל את הליך פשיטת הרגל לרעה. בכך יש עילה כדי לדחות את בקשתו להכריזו כפושט רגל". מחוות הדעת המשלימה של הכנ"ר עולה כי החייבת ממשיכה לשלם 900 ₪ לחודש לשם כיסוי ההלוואה בשוק האפור, זאת שעה שאינה משלמת אפילו את הסכום של 200 ₪, אותו עליה לשלם לקופת הכינוס. לא ניתן שלא להתרשם כי משעה שהתברר לחייבת כי הכנ"ר מתנגד להכרזתה פושטת רגל חדלה מלשלם את הסכום הנמוך שנפסק, בעודה מצליחה לגייס סכום גבוה פי 4 וחצי כדי להחזירו למלווה בשוק האפור. (לענין זה ראו פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). באשר להלוואות בשוק האפור נקבע: "אין ספק כי מי שנוטל הלוואות מגורמים שאינם ברורים וככל הנראה נוקטים בהליכים שאינם חוקיים, מסתכן בכך כי ייאלץ לפרוע את החובות ולשלם תשלומים מעבר למחוייב על פי דין. במקרה שכזה, הכרה בבקשתו של חייב להכריז עליו כפושט רגל תקנה עדיפות לאותם גורמים או מלווים מפוקפקים ורק תעודד נקיטת הליכים בלתי חוקיים לצורך גביית חובות. לא ייתכן להעדיף נושים שכאלה על פני הנושים הרגילים אשר הלוו את כספם או העניקו אשראים לחייבים בתום לב ואשר שומרים על החוק ונוקטים אך ורק בהליכים חוקיים לגביית חובותיהם". (פש"ר (חי') 513/03 הנ"ל). ב. החייבת צעירה יחסית, עובדת במשרה חלקית בלבד, ואינה מנצלת את יכולת ההשתכרות שלה לרווחת משפחתה ולרווחת הנושים, למרות החובות הכבדים שצברה. אין כל ראיה כי בעיותיה הרפואיות של החייבת מונעות ממנה להשתכר יותר מ-946 ₪ בחודש, ונראה כי החייבת אינה מעוניינת להגדיל את היקף עבודתה, משיקוליה. "אף אם מתברר כי אין החייב מפעיל את מלוא כישוריו ויכולתו להגדיל הכנסותיו, ייחשב הדבר כהתנהלות שלא בתום לב". (לוין וגרוניס בספרם הנ"ל, עמ' 109, וכן ראו ע"א 5178/92 הנ"ל). ג. החייבת סובלת מבעיות בריאותיות ונזקקת לתרופות, אך במקביל לאסטמה ממנה היא סובלת, היא מעשנת גם כיום. החייבת לא נתנה כל הסבר לכך שמתוך הכנסתה הנמוכה, אשר בגינה היא משלמת רק 200 ₪ לקופת הכינוס, היא בוחרת לייחד סכום נכבד לצורך עישון, הפוגע גם בבריאותה. אכן, אל לו לבית המשפט להתערב בפרטיותה של החייבת, אך סדר העדיפות שלה גם בהיותה נתונה בהליכי פשיטת רגל, מצביע על חוסר מחוייבות, אפילו ביחס להליך אותו יזמה. "מי שחייב כספים לנושיו ואין ידו משגת לשלמם, אל יצור לעצמו התחייבויות חדשות... התנהגות אשר כזו, לבדה, יש בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה". (פש"ר (חי') 578/00 ביטון נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(4), 3032). לא נעלם מעיניי כי מדובר באישה קשת יום המתגוררת בשכירות בדירת עמידר, ואשר נכנסת לכאורה לגדר אותה קבוצה לטובתה נוצר הליך פשיטת הרגל, אולם, הצצה מעבר לפרגוד מגלה כי החייבת אדישה למעשה לחובות שהיא יוצרת באופן שיטתי משך כל חייה הבוגרים, והמסר החברתי המשודר על ידה הוא חוסר אחריות מתמשך לגורלה. 11. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייבת להכרזתה פושטת רגל. הצו לכינוס נכסי החייבת מבוטל בזה, וכן מבוטלות ההגבלות שהושתו עליה, לרבות הצו לעיכוב יציאתה של החייבת את הארץ. שיקיםשיקים ללא כיסוי