במהלך חודש יוני 2004 ביצעה חברת ביטוח בדיקה מדגמית של ספקים נותני שירותים אשר בוצעה במהלך ביקורת פנים שוטפת. במסגרת הבדיקה התעורר חשד כי בוצעו תשלומים כפולים, כלומר כי חברת השמאות גבתה מחברת הביטוח מספר פעמים שכר טרחה בעבור אותו סקר שמאות. להלן פסק דין בנושא גבייה כפולה בתרמית: פסק דין התובעת הינה חברת ביטוח המורשית על פי דין לעסוק בעסקי ביטוח ומוכרת, בין היתר, פוליסות ביטוח המכסות תכולת דירות וביטוח בתי עסק. הנתבעת מס' 1 היא חברה (להלן: "החברה") העוסקת בשמאות לצרכי ביטוח ונזיקין, ובין היתר, עורכת סקרי תכולת דירות לצורך הערכה ו/או קביעה של סכומי הביטוח הנדרשים וכן עורכת סקרי מיגון (להלן: "הסקרים") וזאת בהתאם לפנית התובעת. הנתבע מס' 2 (להלן: "שמעון") הינו הבעלים והמנהל הרשום של החברה. הנתבע מס' 3 (להלן:"סוסי") היה שותפו של שמעון בחברה והיה רשום כבעל החברה יחד עם הנתבעת 4, וכעת הינו שכיר בחברה. הנתבעת מס' 4 (להלן: "ענת") הינה אשתו של שמעון והייתה רשומה כבעלת החברה ובמועדים הרלבנטיים עבדה בחברה כשכירה. התובענה הזו ענינה בטענת התובעת כי הנתבעים ביצעו כנגדה מעשי תרמית, הונאה, מצג שווא וגניבה ששימשו אותם, על מנת להוציא מהתובעת סכומי כסף, שהתובעת העריכה אותם בסכום של 336,920 ₪, אשר מהם הופחתו סכומים, אשר התובעת צריכה הייתה לשלם לחברה בגין פעולות סקר שאין מחלוקת שהחברה ביצעה, בסך של 181,570 ₪, כך טענה התובעת כי סך הכל (לאחר הקיזוז) שילמה ביתר לחברה סך של 224,034 ₪. לטענת התובעת, הנתבעים נהגו להציג בפניה לתשלום מספר פעמים אותם החשבונות והתובעת בתום לב ומתוך אמונה ביושרם של הנתבעים פרעה את כל החשבונות שהוצגו, בטעות ומבלי לתת דעתה, כי שילמה מספר פעמים בעבור אותו סקר, כלומר בעבור אותה עבודה. לטענתה, התרמית התגלתה רק במהלך ביקורת פנים שבוצעה אצל התובעת ובעקבותיה הוגשה תביעה זו. הנתבעים טענו להעדר יריבות וטענתם העיקרית כנגד טענת התובעת הייתה כי לעיתים "נדרש ביצוע חוזר, מתקן ומשלים של סקר זה או אחר ובגין כך חויבה התובעת בתשלום כספי נוסף על החיוב הכספי אשר שולם..." וכן "כי במספר רב של מקרים נאלצו שלוחי הנתבעת 1 לשוב ולהגיע למקום עריכת הסקר כדי להשלימו עקב שינויים שחלו בנכסי המבוטחים ו/או עקב שגגה שנפלה תחת ידי המבוטחים אשר קיומו של פרט זה או אחר נשכח מזיכרונם, עת כל ביקור נוסף שכזה חייב נסיעה נוספת למקום, בדיקה חוזרת של נכסי המבוטחים ועריכת סקר משלים לאחר שהנתבעת 1 סיימה את תהליך הכנתו והשלמתו של הסקר הראשון (ההדגשה במקור- ע.ר.)" (ראו סעיף 9 לכתב ההגנה). ההליך והראיות 4. מטעם התובעת העידו העדים הבאים: 4.1. גברת חרותה לוי (להלן: "חרותה"), שהיא פקידת שרות אצל התובעת ובמסגרת תפקידה טיפלה, בין היתר, בחשבונות הקשורים למטלות המוצעות על ידי נותני שירותים, ביניהם החברה. גברת לוי העידה כי על שיטת העבודה אצל התובעת מול הלקוחות ומול החברה. גברת לוי העידה כי בשל היעדר יכולת להצליב בזמן אמת בין החשבונות לתשלום שכר טרחה, התובעת שילמה מספר פעמים בגין אותו סקר, ללא הצדקה וזאת לאחר שהחברה הגישה את החשבונות פעם נוספת. 4.2. רו"ח אורי הולצמן, שמכהן כמבקר פנים של התובעת מאז שנת 2000 (להלן: "רו"ח הולצמן"), ואשר במהלך חודש יוני 2004 התעורר החשד לתשלומים כפולים לחברה, הרי תחת הדרכתו נערכה על ידי הביקורת הפנימית בדיקה מקיפה של החשבונות שהוגשו בתקופה שמינואר 1998 ועד פברואר 2004. הבדיקה העלתה כי במספר רב של מקרים החברה הגישה לתובעת מספר חשבונות שכר טרחה בעבור אותו סקר ולפיכך שילמה לחברה מספר פעמים שכר טרחה בעבור אותו סקר. 4.3. מר עופר מקרין, חוקר שהעסיקה התובעת, ואשר נפגש בחדש אוגוסט 2004 עם סוסי. על פי תצהירו הוא הציג בפני סוסי את הטענות כי החברה גבתה תשלומים כפולים. סוסי חתם בפניו על "טופס גביית עדות" (להלן: "טופס העדות") בו נכתב בין היתר כי סוסי המום ממספר החיובים הכפולים והמשולשים וכי ככל שנעשתה גבייה כזו הוא מוכן להחזיר את הסכומים. עוד טען סוסי בטופס העדות שזו הפעם הראשונה שמאשימים אותו בדבר שכזה, כאשר בהמשך הודה כי גם בחברת ביטוח אחרת (הפניקס) הועלו כנגדו חשדות שכאלה. ככלל טענתו הייתה שיש "באג" במחשב שכתוצאה ממנו קיימת גבייה כפולה שכזו. 5. העדים מטעם הנתבעים היו: 5.1. סוסי, השכיר הבכיר ביותר בחברה ולשעבר שותפו של שמעון בחברה. סוסי הסביר שלעיתים נדרשו לצאת ללקוחות פעם שנייה ושלישית. סוסי נתן רשימה של 7 מקרים שבהם נדרשו לצאת פעם נוספת: כאשר המבוטחים שכחו להראות תכשיטים, מצלמות; תכשיט בעל ערך גבוה במיוחד; לקוח שטוען שהתכולה שנקבעה גבוהה מידי או נמוכה מידי ואז היו יוצאים שוב ללקוח; החלפת רכוש לאחר נזק; בדיקת אמצעי מיגון; בדיקה כאשר התכולה לא מלאה. עוד כתב סוסי במפורש: "עלי לציין כי אם ערכנו דוח חדש למשל או דוח משלים ולצורך כך נסענו 3 פעמים לביתו של המבוטח, חייבנו רק בגין דוח אחד." (סעיף 10 לתצהיר). עוד הוא ציין :"היחס בין הדוחות החדשים והדוחות החוזרים היה כזה שעל כל 2 או 3 דוחות חדשים היה דוח מתקן אחד או תוספת." (סעיף 14 לתצהיר). עוד הוא מציין בתצהירו כי "בסוף החודש הייתי ניגש למחשב לוחץ על "סעיף 7" בתוכנה, והיה יוצא דף ריכוז עם פירוט שמות הלקוחות, מספרי פוליסה וסכומים אחרים ואותם הייתי מגיש למבטחת." (סעיף 16). לטענתו, הדוחות היו נבדקים והם אף היו מקבלים הערות על טעויות מאנשי התובעת. 5.2. ענת, שבעלה שמעון היה מנהל ובעל מניות בחברה, אך בשל מחלתו תפקד באופן חלקי ביותר, שימשה כמזכירה ועבדה במשרד. תצהירה חוזר על האמור בחלק מתצהירו של סוסי. 6. אומר מייד כי נתתי אמון בעדותם של עדי התובעת והעדפתי אותה על פני עדויות הנתבעים. עדויות התובעים עולים בקנה אחד עם המסמכים, ועדויות הנתבעים לא הצליחו להפריך או להסביר את פשר החיובים הכפולים והמשולשים של אותו סכום בגין אותו מבוטח, אשר נדרשו מהתובעת. להלן אציין את העובדות, כפי שהוכחו בפני, ואת נימוקי למסקנה אליה הגעתי. העובדות שיטת העבודה אצל התובעת מול הלקוחות 7. התובעת הינה חברה העובדת מול קהל לקוחות, שלא באמצעות סוכני ביטוח. הקשר בין הלקוחות לבין התובעת הוא קשר טלפוני, לרבות יצירת הקשר הראשוני. כשפונה לקוח בפעם הראשונה לביטוח ישיר ומבקש לרכוש פוליסה לביטוח הדירה, הוא נדרש לתת את פרטיו ופרטי דירתו, נציג ביטוח ישיר מקים לו הצעה לביטוח הדירה. הצעה זו כוללת את עלותה המשוערת של הפרמיה לתשלום. היה והלקוח מסכים להצעה זו מוקמת פוליסת ביטוח. 8. לצורך עריכת הביטוח נדרש לעיתים להעריך את התכולה של הדירה המועמדת לביטוח או לערוך סקר הגנות בבית עסק על ידי בעל מקצוע. הערכה כזו נעשית על ידי שמאי ו/או סוקר. החברה ביצעה בעבור התובעת סקרי תכולת הדירה לצורך קביעת סכומי הביטוח וסקרי מיגון. במקרה שנדרש סקר פנתה התובעת לחברה וביקשה ממנה לשלוח שמאי/סוקר לדירה או לבית העסק הנדון, על מנת לערוך את הסקר. בהתאם לסקר מאושרות או מתוקנות, במידת הצורך, הפוליסה והפרמיה לתשלום בגינה, ונשלחות ללקוח בצירוף דוח הסוקר. אם הסקר והפוליסה המתוקנת מקובלים על הלקוח - תם ונשלם ההליך. ככל שללקוח יש השגות כלשהן, הרי שחלה פרוצדורה אחרת. 9. במידה ולמבוטח השגות באשר לסקר שנערך, הוא מתבקש על ידי נציג התובעת להעביר הערותיו על גבי הסקר לתובעת וזו מעבירה הערות המבוטח לחברה. החברה אמורה לבדוק הערותיו בכתב של המבוטח ובמידה והערות מתקבלות על דעתה - לתקן את הסקר. ככל שתוקן הסקר, הוא נשלח עם הפוליסה המתוקנת ללקוח. 10. אם במועד בו ביקר הסוקר אצל מבוטח לא הוצגו מלוא הפריטים בגינם התבקש הביטוח, המבוטח יתבקש על ידי נציג התובעת להעביר אליה את הקבלה בגין רכישת הפריט שהוחסר או להעביר אליה הערכת שווי מחנות, שעיסוקה באותו ממכר (ראו עדות חרותה בעמוד 9 שורות 17-21). אם היה זה סקר הגנות לבית עסק לא נשלח סוקר שנית לבדוק אם אכן בוצעו ההגנות על פי הסקר. (ראו עמוד 9 שורה 25). שיטת העבודה אצל התובעת מול החברה ושכר טרחת החברה 11. בתום כל חודש הייתה החברה משגרת לתובעת דרישה מרוכזת לתשלום שכר טרחה עבור הסקרים שנערכו על ידה עד אותו מועד. התובעת הגישה את דרישות התשלום באופן מרוכז בנספח ג' לתצהיר חרותה - שני קלסרים. בכל דרישה פורטו מספר התיק, שם המבוטח, כתובת, הערכת שווי התכולה ושכר הטרחה המבוקש. חרותה העידה כי עם קבלת הדרישה המרוכזת לתשלום היא עברה על הדרישה ובדקה כי בכל תיק לגביו מבוקש שכר טרחה אכן התקבל הסקר אצל התובעת (ראו עמוד 10 שורות 6-11). 12. שכר הטרחה של החברה בגין סקר תכולת דירה נגזר כאחוז מסוים וקבוע מתוך שיעור התכולה שהוערך על ידי הסוקר. שכר הטרחה בגין סקר מיגון הוא קבוע (ראו עדות סוסי בעמוד 44 שורות 5-11). 13. החזר הוצאות נסיעה שולם לחברה עבור נסיעה אחת של סוקר לבית הלקוח וגם זאת לערים ספציפיות ומעל שווי תכולה מסוים. אם נדרש, באופן חריג ונדיר, כי הסוקר ייסע שוב לבית הלקוח לא שולם פעם נוספת החזר הוצאות נסיעה. גם סוסי בסעיף 10 לתצהירו כתב: "עלי לציין כי אם ערכנו דוח חדש למשל או דוח משלים ולצורך כך נסענו 3 פעמים לביתו של המבוטח, חייבנו רק בגין דוח אחד". טענת התרמית וההונאה 14. במהלך חודש יוני 2004 ביצעה התובעת בדיקה מדגמית של ספקים נותני שירותים אשר בוצעה במהלך ביקורת פנים שוטפת בתובעת. במסגרת הבדיקה התעורר חשד כי לחברה בוצעו תשלומים כפולים, כלומר כי החברה גבתה מהתובעת מספר פעמים שכר טרחה בעבור אותו סקר וזאת על ידי הכללת החיוב בגין אותו סקר במספר חשבונות מרוכזים שונים שהוגשו במספר חודשים. בעקבות החשד הזה נערכה בדיקה מקיפה של החשבונות שהוגשו בתקופה שמינואר 1998 עד פברואר 2004. במסגרת הבדיקה הוזנו כל פריטי החיובים (רשימת התיקים שנכללו בחיוב, שכר טרחה שנגבה עבור כל תיק וחודש החיוב) למערכת המחשוב. 15. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של רו"ח הולצמן, שהינו המבקר הפנימי של התובעת מאז שנת 2000, אשר הביקורת הפנימית נעשתה תחת הדרכתו ופיקוחו. על פי תצהירו הבדיקה העלתה כי במספר רב של מקרים החברה הגישה לתובעת מספר חשבונות שכר טרחה בעבור אותו סקר ולפיכך שילמה התובעת לחברה מספר פעמים שכר טרחה בעבור אותו סקר. הוא צירף לתצהירו את ריכוז החשבונות הכפולים אשר הוגשו לתובעת ושולמו לחברה ועל פי בדיקתו, וכאמור בסעיף 7 לתצהירו, סך הכל הסכום העודף ששולם בגין סקרים הינו 336,528 ₪. כמו כן התברר, לטענתו, כי החברה הגישה לתובעת ריכוזי חשבון הוצאות לתשלום פעמיים ולכן שולמו לחברה אותם החשבונות פעמיים וסך הכל הסכום העודף בגין כך הינו 10,987 ₪. 16. כנגד כל הטענות האלה של התובעת טוענים הנתבעים כי הם נדרשו לעיתים לערוך מספר סקרים לאותו מבוטח ועבור כל סקר הם גבו שכר טרחה. התובעת לעומת זאת טענה כי המקרים בהם נדרש סקר נוסף הם חריגים ולא יותר ממקרים בודדים בשנה. לטענת התובעת המקרים היחידים והבודדים בהם כן נשלח סוקר פעם נוספת למבוטח הם במקרים בהם טוען המבוטח כי היו ברשותו במועד הסקר הראשון תכשיטים בשווי שמעל 20,000 ₪, אשר לא הוצגו לסוקר (ראו עדות חרותה בעמוד 9 שורות 5-7). עוד מצינת התובעת כי היות ושכר טרחת החברה נקבע כאחוז מסוים משווי תכולת הדירה, הרי שאם אכן, באותו מקרה חריג, בו נשלח סוקר פעם שנייה לבית המבוטח, על מנת להוסיף לסקר הערכת תכשיטים בשווי של מעל 20,000 ₪, הרי שכר הטרחה בעבור הסקר הנוסף, לעולם לא יהיה אותו שכר הטרחה כמו של הסקר הראשון, שהרי שווי התכולה בכך יהיה גבוה יותר ושכר הטרחה יהיה גבוה יותר (ראו לעניין זה גם את עדותו של סוסי בעמוד 44 שורות 27-31 ובעמוד 45 שורות 13-15). 17. התובעת הגישה בסיכומיה רשימה התומכת היטב בטענתה ולפיה נמצאו מקרים רבים בהם הועברו ונפרעו דרישות זהות לתשלום שכר טרחה בעבור אותו מבוטח בגין אותה תכולת דירה מספר פעמים. למשל בנספח י' לסיכומים מוצג מבוטח, אשר תכולת דירתו 403,050 ₪ ושכר הטרחה בסך 302 ₪ נדרש 5 פעמים: בגין חודש ינואר 2002, תאריך דרישה 20.2.02; בגין חודש מרץ 2002, תאריך דרישה 24.2.02; בגין חודש יולי 2002, תאריך דרישה 20.7.02; בגין חודש ספטמבר 2002, תאריך דרישה 22.9.02; ובגין חודש דצמבר 2002, תאריך דרישה 23.12.03. דוגמאות נוספות שכאלה מפורטות בסעיף 29 לסיכומי התובעת. 18. יש לציין כי סיכומי הנתבעים לא הצליחו להסביר כיצד נמצאו דוחות סוקר המעריכים אותה תכולה בדיוק מאותו לקוח, באותו שכר טרחה - פעמים מספר. דוח החוקר 19. הנתבעים מנסים להפריך את הבדיקה החשבונאית, שנעשתה על ידי רו"ח הולצמן. יש לציין כי הנתבעים לא הגישו בדיקת רו"ח מטעמם. רו"ח הולצמן מכהן כמבקר הפנימי של התובעת מאז שנת 2000 והוא העיד בחקירתו הנגדית: "ש. איך אתה יודע שמדובר שבאותם סקרים, מה טכנית בדקת? ת. לקחתי את אותם סכומים לבדוק האם היה שינוי בסכום הסקרים ואם אתה חותר לזה שזה סקר נוסף, 95 אחוז מהסקרים אין שינוי בסכום הסקר. ש. אני רוצה להבין על סמך מה נבדקה ההתאמה בין סקר לסקר? ת. כיוון שהוגשו חשבונות כפולים ומשולשים בגין אותם סקרים, וכן הדבר עלה במדגם מקרי, בקשתי מהעובדת שלי שתיקח מספר שנים את החשבון הספציפי של הסוקר ש.י. שמאים ותבדוק באם שולמו תשלומים כפולים ומשולשים בגין אותם סקרים. בבדיקה שלנו שריכזנו אותה בדף אקסל מפורט, יש פרוט של תשלומי סקרים שהוגשו בגינם חשבון פעם שנייה ופעם שלישית כאשר סכומי הסקרים, כלומר הסקר שולם לפי אחוז מסוים מערך התכולה. בפועל שולם גם בסקרים השניים והשלישיים אותו סכום לפי אותו ערך תכולה זהה." (עמוד 1 עד 2 לפרוטוקול). 20. הנתבעים טענו כי דרך הסקת המסקנות הזו שגויה. ולא היא. קבלתי את גרסת התובעת כי היא אמורה הייתה לשלם על סקר אחד פעם אחת וכי בכל מקרה לא יתכן לשלם אותו סכום בדיוק על סקר אצל אותו אדם יותר מפעם אחת, שהרי גם אם היה אותו מקרה נדיר שנדרש להוציא סוקר נוסף, כי התכשיטים נשכחו בסקר הראשון, גם אז הסכום חייב להשתנות, שהרי הערך עלה. מכאן שהדרך בה פעל רו"ח היא דרך נכונה וכאשר שיטת העבודה ברורה אין צורך ביותר ממה שנעשה על מנת להסיק כי היו חיובים כפולים ואף משולשים מרובים. חיוב הנתבעים 2-4 21. התובעת טענה כי יש לחייב גם את יחידי התובעת. ראשית היא טוענת כי יש לבצע "הרמת מסך" כלפיהם ובעיקר בהיות החברה חברה משפחתית ומשום שמעשי התרמית נוהלו מאחורי מסווה של חברה אין לאפשר ליחידי החברה להתחמק מחבותם. שנית היא טוענת לחבות אישית מכח דיני הנזיקין באשר לטענתה אדם אשר ביצע עוולה יישא בתוצאות הכרוכות באותה עוולה, ועצם העובדה שאישיות משפטית נוספת נושאת באחריות אינה פוטרת אותו מאחריות אישית. אשר לשמעון, טוענת התובעת כי הוא נמנע מלהגיש עדות, אולם מעדות הנתבעים האחרים עולה כי היה מעורב בכל התנהלותה של החברה אל מול התובעת. אשר לסוסי, טענה התובעת כי היה השכיר הבכיר ביותר בחברה וכן היה מופקד על ההתנהלות הכספית מול התובעת, לרבות שליחת דרישות התשלום. אשר לענת, טוענת התובעת כי היא הייתה אשת בעל המניות העיקרי ולכן ידעה יותר ממזכירה רגילה. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים 2-4 פעלו בחוסר תום לב וחילופין הרי שהם צריכים להשיב את הכספים מכח עשיית עושר ולא במשפט. 22. כנגד חיוב הנתבעים 2-4 טען בא כוחם בסיכומיו (סעיפים 8-11) כי מדובר בנסיון להפעיל לחץ על אנשים פרטיים וכן כי הטענות של הרמת מסך הן טענות סרק משום שלא ניתן להרים מסך לסוסי ולענת, שהם שכירים בחברה ואין מקום להטיל אחריות שכיר למעשי מעבידו. עוד טוען ב"כ הנתבעים כך: "הטענות האחרות המופנות כלפי נתבעים 2-4 הן מסוג הטענות שאפשר לטעון כלפי עובדי התאגיד בכל תביעה נגד תאגיד. כיוון שלתאגיד אין יכולת לעשות פעולה אלא על ידי בני אנוש, אזי תמיד בני אנוש "אשמים" במעשי ומחדלי התאגיד ואת עקרון האישיות הנפרדת של תאגיד נשליך לפח." 23. לאחר שקראתי את טענות ב"כ הצדדים בעניין זה אני מוצאת שגם בעניין זה צודקת התובעת. מאחר וקיבלתי את טענתה כי נגבו סכומים ביתר בשל הצגת חשבוניות לתשלום מספר רב של פעמים, הרי שהאנשים שהיו בעלי החברה ומנהליה וכן מי שהיה מעורב בהגשת החשבוניות והדרישות צריך לשאת באחריות לכך ללא קשר למסך ההתאגדות. מסך ההתאגדות אינו "מסתור לפעילות שלילית, להונאת נושים, להתחמקות מן הדין או להתחמקות מחיובי החוזה. בהתקיים חריגים אלה ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולהתעלם מן האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד" (ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' חץ אלקטרוניקה (1988) בע"מ פ"ד נז (5) 116,132). 24. לכך יש להוסיף את אחריות האורגן בגין מעשי עוולה שביצע בעצמו: "חזור ולהזכיר את המובן מאליו והוא, כי כשם שמי שמשמש כאורגן של חברה אינו חסין מפני אחריות בנזיקין על פעולותיו כאורגן, כך גם לא יהיה נכון לומר, כי בשל מעמדו האמור מתרחבת ומתפרשת אחריותו מעבר לתחומי האחריות, שהותוו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]" (שם, בעמ' 256). המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין - קיום יסודות האחריות. נוסף על כך, מוטלת במשפטנו אחריות נזיקית במסגרת זיקות נוספות אל מבצע העוולה. כך, למשל, סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מטיל אחריות על "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או עומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם...". לכן, אם אורגן מורה לאדם לבצע עוולה, הרי שהוא יחוב בנזיקין. עצם העובדה כי חברה ביצעה עוולה אינה מנביעה אפוא את המסקנה כי מוטלת אחריות על אורגן. המבחן הוא אותו מבחן כללי של דיני הנזיקין. סעיף 12 מרחיב את היקף החייבים באחריות הנזיקית. הוראה זו היא הוראה כללית. לכן, היא מוחלת על אורגן ועל נושא משרה בחברה. אין בכך כל רבותא. אם האורגן מבצע את העוולה באמצעותו, הוא יחוב מכוח הכלל הרגיל כי אדם חב על פעולתו. האורגן עשוי לחוב גם מכוח ההוראות הכלליות הקבועות בפרק ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("זכויות וחבויות בנזיקין"). ע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי בע"מ , פ"ד מח(5) 661, 697. 25. בהתחשב בהלכה כפי שהובאה לעיל, הרי שניתן במקרה זה לראות כאחראים באחריות ישירה את שמעון ואת סוסי. שמעון אחראי כבעל החברה וכמי שנהנה בוודאי מפרות מעשי התרמית הללו ולכן ניתן להרים את המסך כלפיו. שמעון לא הגיש תצהיר ולא שמעתי את גרסת הגנתו. לדברי הנתבעים, הוא חולה ואינו מתפקד בחברה, יחד עם זאת הוא עדיין בעל המניות והמנהל בחברה וככזה בנסיבות של תרמית יש לבצע הרמת מסך כלפיו. אשר לסוסי, שהעיד על עצמו כי הוא השכיר הבכיר ביותר בחברה והוא שהיה אחראי על החשבונות כלפי התובעת הרי שיש מקום לקבוע כי הוא שביצע את העוולה כלפי התובעת ולכן אחראי לנזק שנגרם לה. 26. אשר לענת, הרי שאיני מוצאת שניתן להטיל עליה אחריות אישית. היא אינה בעלת מניות ולא מצאתי שעסקה בתחום זה של החשבונות. הנזק 27. מצאתי כי הנזק הוכח באמצעות עדותו של רו"ח הולצמן, אשר לא הובאה כל עדות לסתור את המספרים שמצא בביקורת שנערכה תחת פיקוחו, ולכן אני פוסקת את מלוא הנזק, שנתבע על ידי התובעת, דהיינו סך של 224,034 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר 28. אני מחייבת את הנתבעים 1-3 יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 224,034 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 29. בנוסף אני מחייבת את הנתבעים 1-3 יחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות בסך של 6,300 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. 30. כל הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 14 יום מיום המצאת פסק הדין. תרמית