על פי סעיף 299(1) לחוק החברות יש צורך בחתימתם של המעביר ושל הנעבר על כתב העברה כדי שיהיה בידיה של חברה לשנות את רישום הבעלות במניות. בית המשפט פסק כי מקום שבו קיימת עילת אכיפה לגבי הסכם להעברת מניות, לא יבטל בית המשפט את ההעברה רק משום שזו לא בוצעה כדין מן ההיבט הפורמלי. להלן פסק דין בנושא אכיפת הסכם העברת מניות: פסק דין הצדדים להליך זה הינם בעלי המניות בחברה, היא המשיבה 1. מניותיהם של המבקשים הועברו על שמו של המשיב 4. המשיבים 1-3 טוענים כי ההעברה נעשתה כדין, ובהתבסס על הסכם; ואילו המבקשים טוענים כי אין הדבר כן וכי דין העברת המניות להיבטל. עיקרי העובדות המשיבה 1 היא חברה בע"מ, שעיסוקיה מתן שירותי מידע קולי ועיסוקי תיירות שונים (להלן - החברה). 488 ממניות החברה הוקצו לבעלי מניותיה. עד ליום 30.1.2005 היו בעלי מניותיה שני המבקשים ושלושת המשיבים 2-4, באופן הבא: למבקש 1 (להלן - גלפנד) - 15 מניות; למבקש 2 (להלן - לפל) - 107 מניות; למשיב 2 (להלן - קזאיוף או קזאייב) - 164 מניות; למשיב 3 (להלן - ויינשטיין) - 163 מניות; ולמשיב 4 (להלן - קורנוויץ או קורנבייץ) - 39 מניות. מדברי בעלי הדין למדנו כי למעשה התחלקה השליטה בחברה בידי שני מרכזים: שני שליש מהמניות היו בידיהם של קזאיוף ווינשטיין, אשר כיהנו גם כמנהלי החברה, ושליש היה בידיה של קבוצת קורנוויץ, אשר כללה את קורנוויץ עצמו, את גלפנד ואת לפל. ביום 25.4.1994 התכנסה האסיפה הכללית של בעלי המניות בחברה. באסיפה נכחו כל חמשת בעלי המניות, ופה-אחד התקבלה החלטה בזו הלשון: "(1) החזר הלוואות למר יבגני קורנבייץ יבוצע בשיעורים ובמועדים שלהלן... החזר הלוואה למר איגור גלפנד... (2) ביום התשלום האחרון בגין ההלוואות למר יבגני קורנבייץ המניות תרשמנה מחדש כדלקמן: קזייב ראובן - 33.3% ויינשטיין יחזקאל - 33.3% קורנבייץ יבגני - 33.3% ...". משמעות הדבר היא כי שני המבקשים גלפנד ולפל הסכימו למעשה לוותר על חלקם במניות החברה לחלוטין ולהעבירם לבעלותו של קורנוויץ, לאחר שישולמו החובות לקורנוויץ. 3. בתחילה אמנם היתה החברה חייבת סכום כסף נכבד לקורנוויץ. ביום 14.1.2003 ניתן פסק דין מאת כבוד השופט ר' שמיע בת"א 24936/98 (שלום י-ם) קאזיוף נ' קורנוויץ, ובו התקבלה תביעה נגזרת של קזאיוף וויינשטיין נגד קורנוויץ, ונקבע כי עליו לפצות את החברה בסכום כסף גדול משום שעוול בהפרת אמונים כלפיה. כתוצאה מפסק דין זה התהפכו היוצרות, חובו של קורנוויץ לחברה גדל והיה בשיעור גבוה יותר מחובהּ של החברה כלפיו. ביום 28.9.2004 התקבלה החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בירושלים (תיק הוצל"פ 0-03-14986-03), לפיה יבוצע קיזוז בין החובות, ותיקי ההוצאה לפועל שפתח קורנוויץ נגד החברה נסגרו. 4. ביום 30.1.2005 התקיימה אסיפת מועצת המנהלים של החברה, שעליה נמנים, כזכור, קזאיוף וויינשטיין, וזו החליטה לאשר את העברת כל מניותיהם של לפל וגלפנד לידי קורנוויץ. על דבר החלטה זו נשלחו הודעות לקורנוויץ, גלפנד ולפל, וצויין בהן כי "אסיפת מועצת מנהלים קיימה בכך הנאמר בפרוטוקול מאסיפת בעלי מניות של חברת "אדר-גלוב" בע"מ מ 25.04.1994" (נספח 4 לתשובה להמרצת הפתיחה). הודעה על העברת המניות, בהתאם לסעיף 140(6) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, נמסרה לרשם החברות, לפני משלוח ההודעות הנ"ל, ביום 8.2.2005. 5. המבקשים סבורים כי העברת המניות נעשתה שלא כדין וללא סמכות, והם הגישו המרצת פתיחה זו בבקשה להצהיר "כי מה שנחזה להיות העברת מניות של המבקשים ביום 23.2.2005 למשיב מס' 4 אינה תקפה ונעשתה בחוסר סמכות"; וכן "לצוות על החזרת המניות הנ"ל למבקשים ע"י רישומן בפנקס החברה אצל רשם החברות וכן לצוות על המשיבים כולם ביחד, או כל אחד מהם לחוד, שלא לעשות כל פעולה במניות של המבקשים הנ"ל". טענות המבקשים 6. טענתם המרכזית של המבקשים היא כי העברת המניות נעשתה שלא כדין. לשם ביצוע העברת מניות, יש צורך בכתב העברת מניות חתום על-ידי המעביר והנעבר גם יחד (סעיף 299(1) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999). בידי קזאיוף וויינשטיין לא היה כתב העברת מניות חתום, לא על-ידי לפל, לא על-ידי גלפנד ולא על-ידי קורנוויץ. כיוון שכך, ההעברה איננה תקפה, והדיווח לרשם החברות איננו אלא דיווח כוזב. העברת מניות, אליבא דידם, כמוה כהעברת מקרקעין. אין היא בת-תוקף על סמך התחייבות חוזית בלבד אלא רק על סמך שטר העברה, ולאחר שינוי הרישום במרשם כדין. 7. המבקשים טוענים עוד כי המשיבים קזאיוף וויינשטיין נהגו בניגוד לפרוטוקול מיום 25.4.1994, שעליו הם עצמם מבקשים להסתמך. סעיף 10 לפרוטוקול מציין במפורש כי העברת המניות תֵעשה על-ידי חתימתו של קורנוויץ על שטר ההעברה, וכזאת לא נעשה. לבד מכך, בפרוטוקול נקבע כי ייחתמו צ'קים לתשלום חובות החברה. הצ'קים הללו אמנם נחתמו, אלא שהם לא כובדו ולא שולמה תמורה בגינם, קורנוויץ וגלפנד נאלצו לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לשם ביצוע הצ'קים כלפי החברה, וההתנגדות מטעם החברה לביצוע הצ'קים, נדחתה. 8. בנוסף לכך, גלפנד ולפל מאשימים את קזאיוף ווינשטיין בחוסר תום לב. לשיטתם, הללו גמרו אומר לבצע את העברת המניות מן המבקשים על שמו של קורנוויץ דווקא במועד שבו עשו זאת, אך ורק משום שכונס הנכסים, אשר מונה לשם ביצוע חובותיו של קורנוויץ לחברה, ביקש לממש את מניותיו של קורנוויץ על-ידי מכירתן. לטענת גלפנד ולפל, מעת שראו זאת קזאיוף וויינשטיין, החליטו לנצל את ההזדמנות לזכות בכל מניותיה של 'קבוצת קורנוויץ', על-ידי העברת כולן על שמו של קורנוויץ. כשלעצמי, לא מצאתי מה פסול או חוסר תום לב יש בהתנהגות זו. ייתכן כי הכוונה לממש את המניות אכן הייתה הזרז לביצוע ההעברה. עם זאת, במידה שאכן באה העת לבצע את ההעברה ואם זו נעשתה כדין, כי אז אין המניע לתזמון מעלה או מוריד לעניין כשרותה של ההעברה. אדרבה, רצונם של קזאיוף וויינשטיין או של החברה להגדיל את סך הרכוש שבידי קורנוויץ, ממנו הם יכולים להיפרע, הוא לגיטימי, שהרי אין לשכוח כי מדובר בסכום כסף משמעותי שקורנוויץ חייב לחברה. 9. השאלה שצריכה להיבחן אפוא היא על אודות תוקפה של ההעברה, ולשם כך נדון בשתיים: האחת - האם במועד העברת המניות בשלו התנאים לביצוע ההעברה, על-פי תנאי ההסכם שבא לידי ביטוי בפרוטוקול מיום 24.4.1994, שעליו מבקשים שני הצדדים להסתמך; השניה - האם העברת המניות עצמה נעשתה כדין, והיא בת-תוקף. תוקפה של העברת המניות 10. כזכור, קובע הפרוטוקול כי "ביום התשלום האחרון בגין ההלוואות למר יבגני קורנבייץ המניות תרשמנה מחדש..." (סעיף 2). לא מצאתי טעם לגישתם של המבקשים, מדוע לא ייחשב קיזוז החובות בין קורנוויץ לבין החברה כיום התשלום האחרון. בין אם אי-כיבוד הצ'קים שניתנו מן החברה לקורנוויץ היה באשמתה של החברה, ובין אם מסיבה אחרת, בסופו של דבר ניתן פסק דין כאמור לעיל, ובעקבותיו נעשה חובו של קורנוויץ לחברה גדול מחובהּ של החברה כלפיו. החלטה של ראש ההוצאה לפועל קבעה כי יש לבצע קיזוז. התוצאה היא אחת והיא ברורה - החברה לא חייבת עוד כספים לקורנוויץ, מרגע ביצוע הקיזוז. אכן, במהלך משפט זה ניתנה גם החלטתו של ראש ההוצאה לפועל על סגירת התיקים שפתחו קורנוויץ וגלפנד נגד החברה בגין חובותיה כלפיהם (ראיתי להתיר את הגשת ההחלטה הגם שלא צורפה לכתב התשובה, חרף התנגדות ב"כ המבקשים, משום שניתנה רק כחצי שנה לאחר הגשת התשובה). גם גלפנד עצמו הודיע בעדותו, לפי תומו, כי "אם אראה מסמך לפיו קורנביץ קיבל את הכסף, אז אני אסכים" (עמוד 13 שורה 12). מעת שהתקיים התנאי, נכנס החיוב החוזי לתוקפו. נמצא אפוא כי גם מן הבחינה העובדתית, קרי, ביצוע תשלום החוב על-ידי החברה לקורנוויץ, וגם מן הבחינה המשפטית, קרי, קיום התנאי הקבוע בפרוטוקול - חלה על הצדדים החובה לבצע את העברת המניות לפי הקבוע בפרוטוקול. 11. שאלת אופן ביצוע ההעברה קשה יותר. אכן, על-פי סעיף 299(1) לחוק החברות יש צורך בחתימתם של המעביר ושל הנעבר על כתב העברה כדי שיהיה בידיה של חברה לשנות את רישום הבעלות במניות: "חברה תשנה את רישום הבעלות במניות במרשם בעלי המניות... בכל אחד מאלה: (1) נמסר לחברה כתב העברה של המניה בחתימתם של המעביר ושל הנעבר, ודרישות התקנון, אם נקבעו לכך, התקיימו". כתב העברה חתום כנדרש לא היה ועדיין אין בידיה של החברה. ב"כ המשיבים 2 ו-3 ביקש להיתלות בהוראת סעיף 299(3) לחוק, לפיה יכולה החברה לשנות את רישום הבעלות במניות גם במקרה שבו "הוכח לחברה כי נתקיימו תנאים שבדין להסבתה של הזכות". דומני, כי פרשנות אשר לפיה קיום תנאיו של הסכם עולה כדי קיום תנאים שבדין, תחטיא את מטרתו של הסעיף, העוסק בתנאים שיסודם בדין ולא בהסכמתם של הצדדים. 'דין' - משמעותו היא חוק או תקנה (על-פי סעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981). הסכמת הצדדים עשויה ליצור חיובים הדדיים, שהדין אומנם מכיר בהם ומכבדם, אולם מכאן ועד לסיווגה של כל תניה הסכמית כ'דין', הדרך ארוכה. העברת מניות על בסיס הסכמי עשויה ליפול בגידרו של סעיף 299(1) לחוק החברות, אך לא בגידרו של סעיף 299(3) לחוק. אינני סבור אפוא כי התקיים תנאי מתנאיו של החוק, כדי שיהיה בידיה של החברה לשנות את רישום הבעלות, כפי שעשתה. 12. עם זאת, לא נסור מן הדרך שהותוותה בפסיקה. כבר לפני שנות דור נקבעה הלכה בבית המשפט העליון כי אין להורות על ביטול הרישום והעברת המניות בעניין כגון זה הנדון. בע"א 112/76 עזבון פיסטול נ' עורפז בע"מ, פ"ד לא(2) 466 (1977) קבע בית המשפט כי מקום שבו קיימת עילת אכיפה לגבי הסכם להעברת מניות, לא יבטל בית המשפט את ההעברה רק משום שזו לא בוצעה כדין מן ההיבט הפורמלי. בית המשפט קבע שם אמנם כי "הסכם לבדו אינו 'מסוגל' להעביר קנין במניות. לשם כך דרוש דבר נוסף. הסכם עם התחייבויות הדדיות, לפחות כל עוד לא אישר המוכר שהרוכש עשה את כל המוטל עליו, אינו 'שטר העברה מתאים'" (עמוד 471). עם זאת, ביטול העברה שהסתמכה על הסכם שכזה על-ידי בית המשפט, לא יהא אלא מהלך סרק. לגבי ערעור נקבע בעניין אחר, כי "אין טעם שבית-המשפט שלערעור יבצע פעולת סרק כזאת ויבטל פסק-הדין אשר מיד חייב להינתן מחדש" (ע"א 554/72 רופמן נ' יבלונסקי, פ"ד כח(1) 434, 438 (1974)). בעניין פיסטול הנ"ל נאמר, כי "אין זה מדרכו של בית-המשפט לבצע פעולות-סרק כדי לבטל תוצאה אשר ממילא תושג בקרוב מחדש" (שם בעמוד 470). גם בענייננו, מעת שקויים התנאי שבהסכם וניתן להעביר את הבעלות במניות, אין טעם לבטל העברה שנעשתה ולגרום לכונס הנכסים לנקוט בהליך אחר במטרה לאכוף את ההעברה, הליך שתוצאתו צפויה וידועה (ראו גם: ע"א 4234/01 ע"א 3264/01 בסנינו נ' אליה, פ"ד נו(6) 566, 573-574 (2002)). התוצאה היא, כי הגם שהעברת המניות על-ידי החברה לא נעשתה כדין, ואין בידי קזאיוף וויינשטיין להצביע על עיגון בחוק החברות על מנת לתלות בו את כשרותה של ההעברה, אין לנו לבטלה, ודין המרצת הפתיחה להידחות. 13. מעבר לדרוש אוסיף כי התנהגותם של גלפנד ולפל מעוררת תהיות. כתריסר שנים לא היה להם לכאורה כל עניין בחברה ובנעשה בה (עדותו של גלפנד, עמוד 11; עדותו בתיק הוצל"פ 4-94-11471-04). לפל הגיש תצהיר אך לא התייצב בבית המשפט כדי להיחקר עליו. כמו כן, ניכר היה כי גלפנד עצמו איננו מכיר את העילה שבשמה הגיש הוא עצמו את המרצת הפתיחה, ואף התצהיר שעליו חתם לא היה מוכר לו כפי המצופה. אֵלו, ועוד סימנים נוספים שעליהם הצביע ב"כ המשיבים 2 ו-3, יכולים לעורר חשד שמא אכן אין לגלפנד וללפל אינטרס להשיב לידיהם את הבעלות על המניות, אלא רק לסייע לקורנוויץ להבריחן מפני כונס הנכסים. עם זאת, לא על תמיהה וחשד השתתנו את פסק הדין, כי אם על ההלכה הברורה כפי שהובא בפירוט לעיל. 14. סוף דבר - המרצת הפתיחה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשפט וכן ישלמו למשיבים 1-3 שכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.חוזהדיני חברותאכיפת חוזהמניות