תנאי שכר בתקופת פירוק חברה

בערעור שהגיש חוזר המערער על טענותיו כי הוא זכאי לשכר מלא לתקופת העסקתו מחודש פברואר 2002 (מתן צו הפירוק הזמני) ועד יוני 2002 (מתן צו הפירוק הקבוע) ובתקופה שלאחר מכן עד סוף חודש אוגוסט (מועד מכירת מפעל המשיבה). לטענתו, תנאי השכר שסוכמו עימו בתקופת טרום הפירוק הזמני חלים גם על עבודתו בתקופת הפירוק.

להלן פסק דין בנושא תנאי שכר בתקופת פירוק חברה:

פסק דין

השופט שמואל צור

1.     בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר ונציגי ציבור גב' ברכה נודלר ומר אילן גבריאלי; תיק עב' 2560/04), בו נדחתה תביעת המערער, למעט הכרה בזכותו להפרשי שכר בסך של 3,792 ש"ח ונדחתה התביעה שכנגד של המשיבה.

2.     המערער כיהן כמנכ"ל המשיבה מאז היווסדה בשנת 1993. בחודש פברואר 2002 נכנסה המשיבה להליך של פירוק והתמנה לה מפרק זמני, הוא רו"ח צבי יוכמן (להלן - המפרק הזמני). בחודש מאי 2002 ניתן למשיבה צו פירוק קבוע ורו"ח יוכמן התמנה כמפרק המשיבה (להלן - גם המפרק). בחודש אוגוסט 2002 מכר המפרק את עיסקה של המשיבה לאחד מבעלי מניותיה והיא נשארה כשלד משפטי בהליך של פירוק עד היום.
3.     בבית הדין האזורי בנצרת הגיש המערער תביעה נגד המשיבה לתשלום כספים המגיעים לו, לטענתו, לתקופת עבודתו במסגרת הפירוק (הזמני והקבוע) מחודש פברואר 2002 ועד חודש אוגוסט 2002. המשיבה הגישה תביעה שכנגד להשיב לה סכומים אשר שולמו, לטענתה, למשיב ביתר וכן עלות רכב החברה שהוחזק בידי המערער לאחר פיטוריו.

4.     כפי שצויין, המערער כיהן כמנה"ל החברה מאז יסודה בשנת 1993. לפי הסכם העבודה של המערער, שכרו עמד על 18,000 דולר לחודש והוא היה זכאי לרכב צמוד וטלפון על חשבון המשיבה. בשל קשיים כלכליים אליה נקלעה המשיבה בעשרת החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה לפירוק, הסכים המערער לקבל רק מחצית משכרו בסך של 9,000 דולר לחודש, תוך רישום היתרה בספרי המשיבה כחוב כלפיו.

5.     בחודש ינואר 2002 הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה לפירוק המשיבה. ביום 11.2.02 נתן בית המשפט צו פירוק זמני שתוקפו מיום 18.2.02. בצו הפירוק הזמני מונה רו"ח יוכמן כמפרק זמני ובו אף נקבע כי המפרק הזמני ינסה למכור את המשיבה כעסק חי ונאסר עליו לפטר את העובדים ובכללם המערער, אלא אם יינתן צו פירוק קבוע.

6.     המערער המשיך לכהן כמנכ"ל המשיבה גם לאחר מתן צו הפירוק הזמני, אך שולם לו שכר מופחת. ביום 2.3.02 העביר המפרק הזמני למערער טיוטת הסכם עבודה להעסקתו עד ליום 12.5.02 בשכר ברוטו של 7,000 דולר ובעלות שלא תעלה על 10,000 דולר. ביום 28.4.02 נדרש המערער לחתום על טיוטת ההסכם תוך הסכמת המפרק הזמני להעמיד את השכר על 9,000 דולר לחודש. המערער הסתייג מדרישות אלה וטען כי חל עליו הסכם ההעסקה מן התקופה שקדמה להליכי הפירוק. כמו כן טען המערער כי, על פי צו הפירוק הזמני, חל איסור על פיטורי עובדים.
7.     ביום 21.4.02 אישר בית המשפט המחוזי להפחית משכר הבכירים במשיבה אך לא קבע את שיעור ההפחתה. לגבי שכר המערער קבע בית המשפט - על יסוד עמדת הכונס הרשמי - כי עלות השכר לא תעלה על 52,100 ש"ח לחודש.

8.     ביום 12.5.02 נתן בית המשפט המחוזי צו פירוק קבוע למשיבה וקבע שהוא יכנס לתוקפו ביום 16.6.02. בפועל המשיך המערער לעבוד בחברה אף לאחר מתן צו הפירוק וזאת עד למכירת מיפעלה בחודש אוגוסט 2002.

9.     כאמור, תביעתו של המערער היתה לתשלום מלוא שכרו בתקופת הפירוק הזמני, עד למכירת מפעל החברה (פברואר - אוגוסט 2002). לטענתו, הוא לא הסכים להפחתת שכרו והצו הזמני לפירוק החברה לא התיר למפרק הזמני לעשות כן. לעומתו טען המפרק הזמני כי צו הפירוק הזמני הפקיע את חוזי העבודה במשיבה והוא הפך למעשה למעסיק חדש. לחילופין טען המפרק הזמני כי הוא רשאי לשנות את תנאי העסקתו של המערער. לטענתו, זכאי המערער לשכר ראוי בגובה של 4,000 דולר לתקופה שעד מתן צו הפירוק (12.5.02). לטענת המפרק, המערער אינו זכאי לשכר לתקופה שמיום מתן צו הפירוק ועד מכירת מפעל המשיבה שכן צו הפירוק סיים את יחסי העבודה.

פסיקת בית הדין האזורי
10.     כאמור, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער (למעט פרט אחד שאינו מענייננו) ודחה את התביעה שכנגד. בית הדין האזורי קבע, על יסוד הגישה המקובלת, כי מתן צו פירוק לחברה יוצר מציאות חדשה של סיום יחסי העבודה בין החברה לעובדיה. לדעת בית הדין האזורי מציאות זו מתקיימת גם עם מינויו של מפרק זמני במובן זה שעם מינויו אין המשכיות אוטומטית של כל זכויות וחובות הצדדים ליחסי העבודה.
11.     במישור העובדתי קבע בית הדין האזורי שאין לראות את המפרק הזמני כמי שהסכים או התחייב לשלם למערער שכר בגובה 18,000 דולר לפי הסכם העסקתו משנת 1993 (עמ' 20). בית הדין גם לא למד על התחייבות שכזו מתלושי השכר ששולמו למערער מחודש פברואר 2002. אשר לגובה השכר לו זכאי המערער, קבע בית הדין כי יש לתת את הדעת להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.4.02 להפחית את משכורות העובדים תוך התייחסות לעלות העסקת המערער באותה תקופה בסכום של 52,100 ש"ח, המשקף שכר חודשי של 9,000 דולר. בית הדין האזורי מצא כי יש צורך לפסוק למערער שכר ראוי הנמוך מן הסכום האמור וקבע את גובה השכר ל-7,000 דולר (עמ' 26). בית הדין ערך חישוב ומצא כי בתקופת הפירוק הזמני (11.2.02 - 12.5.02) קיבל המערער שכר מעבר למגיע לו (עמ' 27).

12.     בית הדין האזורי קבע כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 16.6.02, עם כניסתו לתוקף של צו הפירוק שניתן ביום 12.5.02. בית הדין קבע כי במועד כניסת צו הפירוק לתוקף, לא היתה כל מניעה לסיים את העסקתו של המערער גם על פי החלטת המפרק. בקשר לכך מצא בית הדין שלא היה פגם בהחלטת המפרק לסיים את העסקתו של המערער (עמ' 31).

13.     אשר לטענת המערער כי הועסק לאחר כניסת צו הפירוק לתוקף ועד חודש אוגוסט, מועד מכירת פעילות המשיבה, קבע בית הדין כי המפרק לא היה מעורב בהמשך הפעילות העסקית של מפעל המשיבה וכי למערער היה אינטרס אישי להישאר במפעל מתוך כוונה להישאר מנהל המפעל גם אצל הבעלים החדש.
     בית הדין קבע כי המערער התעלם מפיטוריו עם מתן צו הפירוק וניצל את רמת המעורבות המינימלית של המפרק בפעילות השוטפת של המפעל (עמ' 36). בנסיבות אלה, כך קבע בית הדין, המערער פעל על דעת עצמו ועצם העובדה שביצע עבודה אינה מזכה אותו בשכר (עמ' 37).
14.     בית הדין דחה את תביעת המערער להודעה מוקדמת בת שנה ודחה את תביעתו לשלם לו את חובות העבר של המשיבה כלפיו. בית הדין מצא כי המפרק לא קיבל על עצמו לשלם למערער סכומים אלה.

15.     בית הדין האזורי דחה את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה להשבת סכומים ששולמו למערער ביתר לאור קביעתו כי למערער שולמו סכומים בחסר (עמ' 43). אשר לדרישה לתשלום הוצאות בשל החזקת רכב המשיבה בידי המערער לאחר צו הפירוק קבע בית הדין כי רכיב זה לא הוכח.

הערעורים
16.     בערעור שהגיש חוזר המערער על טענותיו כי הוא זכאי לשכר מלא, על פי הסכם 93, לתקופת העסקתו מחודש פברואר 2002 (מתן צו הפירוק הזמני) ועד יוני 2002 (מתן צו הפירוק הקבוע) ובתקופה שלאחר מכן עד סוף חודש אוגוסט (מועד מכירת מפעל המשיבה). לטענתו, תנאי השכר שסוכמו עימו בתקופת טרום הפירוק הזמני חלים גם על עבודתו בתקופת הפירוק. לטענתו, החלטת בית המשפט המחוזי להקטין את שכר העובדים התקבלה רק בחודש אפריל 2002 ואין להחילה על תקופת העסקתו על ידי המפרק קודם לכן. לחילופין טוען המערער כי הוא זכאי לשכר ראוי גבוה מזה שנפסק לו. לטענתו, הוא פוטר שלא כדין והוא זכאי לשכר גם עבור תקופת עבודתו שלאחר מתן צו הפירוק.

17.     בערעור שכנגד טוענת המשיבה כי השכר הראוי למערער הוא 4,000 דולר לחודש. לטענתה, היא הוכיחה את הרכיב הכספי בתביעתה בעניין החזקת הרכב. לטענתה, פיטורי המערער תקפים מיום מתן צו הפירוק (12.5.02) ולא מיום כניסת צו הפירוק לתוקף (16.6.02). לטענתה, זכאי המערער לשכר מקופת הפירוק רק מיום כניסת צו הפירוק הזמני לתוקף (18.2.02) ולא מיום מתן אותו צו (12.2.02).
דיון והכרעה
18.     לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי בעיקרו של דבר, צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור והערעור שכנגד להידחות, בכפוף לתיקון מסויים, עליו נעמוד בהמשך הדברים.

19.     המערער הועסק כמנכ"ל המשיבה משנת 1993 על פי חוזה העסקה בשכר של 18,000 דולר לחודש. המשיבה נקלעה לקשיים ובשנת 2002 נכנסה להליך של פירוק. ביום 12.2.02 ניתן צו הממנה את רו"ח יוכמן כמפרק זמני של המשיבה. ביום 12.5.02 ניתן צו פירוק קבוע למשיבה ונקבע בו כי הוא יכנס לתוקף ביום 16.6.02.

20.     כפי שקבע בית הדין האזורי, מקובל לראות את צו הפירוק (הקבוע) הניתן לחברה כיוצר לה משטר משפטי חדש, בו נפסקים יחסי העבודה ועובדי החברה נחשבים למפוטרים. תוצאה זו מתחייבת מן המציאות המשפטית החדשה שנוצרת עם מתן צו הפירוק שהוא למעשה תחילת הסוף של פעילות החברה ועצם קיומה. עם זאת, אין במתן צו פירוק כדי למנוע מן המפרק להעסיק עובדים, בין לצורך המשך פעילות החברה עד למכירתה ובין לצורך המשך פעילות הפירוק עד לחיסולה. העסקה זו נחשבת כהעסקה חדשה על ידי המפרק שאינה רציפה להעסקה על ידי החברה קודם למתן צו הפירוק (ראו ע"ע 694/05 יהודה חסון - אגודת מימי מבואות ירושלים (בפירוק), ניתן ביום 28.5.06; לא פורסם).

21.     21. מבחינה משפטית הליך הפירוק מתחיל עם הגשת בקשה לפירוק (סעיף 259 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983). לאחר הגשת הבקשה לפירוק ולפני מתן צו פירוק, רשאי בית המשפט למנות מפרק זמני לחברה (סעיף 300(ב) לפקודת החברות. מינוי מפרק זמני לחברה אינו דומה למתן צו פירוק במובן זה שעם המינוי לא חל שינוי במעמד המשפטי של החברה. עם מינוי מפרק זמני ממשיכה החברה להתקיים במעמדה הקודם, אלא שסמכויות האורגנים שלה נתונות למפרק הזמני. מינוי מפרק זמני גם מעניק לחברה הגנה מפני תביעות, בדומה להגנה הניתנת עם מתן צו פירוק קבוע (סעיף 267 לפקודת החברות). עם זאת, מינוי מפרק זמני לחברה לא מפעיל את כל מנגנוני הפירוק והוראות הפירוק שלאחר מתן צו פירוק. למעשה מדובר במצב ביניים בו סמכויותיו של המפרק הזמני נקבעות בהחלטת בית המשפט הממנה אותו (סעיף 300(ג) לפקודת החברות). מציאות משפטית זו הפכה את הפירוק הזמני למסגרת גמישה לצורך שיקום חברות, בהעדר חוק מיוחד לכך. מכאן, שצו למינוי מפרק זמני אינו מסיים את יחסי העבודה ואינו גורם לפיטורי העובדים. אדרבה, צו למינוי מפרק זמני נועד להמשיך את פעילות החברה תחת הנהלה ריכוזית אחת (המפרק הזמני), בפיקוח ובהנחיית בית המשפט המוסמך (בית המשפט המחוזי). אם, לימים, ניתן צו פירוק קבוע לאחר תקופת פעילות תחת מפרק זמני, נכנס צו הפירוק לתוקף למפרע מיום הגשת הבקשה לפירוק (סעיף 265(א) לפקודת החברות).

22.     המשכיות יחסי העבודה בתקופה שלאחר מינוי מפרק זמני משמעה גם המשך ההסדרים הנוגעים לתנאי ההעסקה של העובדים, ככל שאלה לא שונו בצו בית המשפט או על פי החלטת המפרק הזמני. אין צורך לאמר - והדבר מתבקש מעצם כניסתה של חברה להליך של פירוק - שבתקופת פעילות החברה לאחר מינוי מפרק זמני, רשאי המפרק לפעול לשינוי תנאי העבודה, בין בהסכמה ובין שלא בהסכמה, וצריך שבעניינים שכאלה יפעל על פי הנחיות ואישור בית המשפט המוסמך. בהליך של בקשה למתן הוראות. אין צורך לאמר ששינוי לרעה של תנאי עבודה על ידי מפרק זמני יכול להצמיח לעובדי החברה עילה להתפטר מחמת הרעת תנאי עבודה תוך זכאות לפיצויי פיטורים כחוק.

23.     בענייננו מונה רו"ח יוכמן כמפרק זמני ביום 12.2.02. בהחלטת המינוי נקבע כי המפרק הזמני ינסה למכור את המשיבה ונאסר עליו לפטר מי מבין העובדים - ובכלל זה, במפורש, את המערער - לפני מתן צו הפירוק.

24.     לאחר שניסיונותיו של המפרק הזמני להפחית את שכרו של המערער בהסכמה לא צלחו, הוא פנה לבית המשפט בבקשה לאשר את הפחתת שכר העובדים. הכונס הרשמי הגיב לבקשה וציין כי שכרו של המערער, כפי שהוצע על ידי המפרק הזמני (עלות של 52,100 ש"ח לחודש השווה לשכר של 9,000 דולר לחודש), גבוה ביותר ובית המשפט אישר את הפחתת שכרו של המערער (החלטה מיום 24.4.02; ראו פרק ג' לתצהירו של רו"ח יוכמן בבית הדין האזורי ונספחים 8 - 12 לתצהיר זה). החלטה זו של בית המשפט נתנה תוקף לעמדת המפרק הזמני להפחית את שכרו של המערער לסכום שלא יעלה על 9,000 דולר לחודש. יש לראות החלטה זו של בית המשפט כמאשרת את עמדת המפרק הזמני לגבי שכרו של המערער מיום תחילת הפירוק הזמני. לא יכול להיות חולק על כך כי שכרו של המערער היה בבחינת "נכס מכביד" על הליך הפירוק הזמני והניסיונות למכור את מפעל המשיבה. לא היתה אפוא כל מניעה לפעול להקטנת השכר כפי שהציע המפרק הזמני וכפי שאישר בית המשפט.

25.     נקודת המוצא המשפטית של בית הדין האזורי היתה שההחלטה למנות מפרק זמני כמוה כמתן צו פירוק המפקיע את יחסי העבודה. נקודת מוצא זו הביאה את בית הדין למסקנה כי למערער אין שכר מוסכם וכי יש לפסוק לו שכר ראוי. כפי שהוסבר, המצב המשפטי שונה שכן עם מינוי מפרק זמני נמשכים יחסי העבודה בכפוף לשינויים עליהם מחליט המפרק הזמני באישור בית המשפט. במקרה הנדון, גישת המפרק הזמני היתה שיש להקטין שכרו של המערער במחצית ולהעמידו על 9,000 דולר לחודש. עמדה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי (החלטה מיום 24.4.02). כפי שהסברנו, החלטה זו מאשררת את החלטת המפרק הזמני ותוקפה מתחילת הפירוק הזמני (12.2.02). במצב דברים זה יש לראות את החלטת המפרק הזמני בנוגע לשכרו של המערער כמשקפת את השכר המוסכם לתקופת הפירוק הזמני ולכך היתה הצדקה עניינית. בנסיבות אלה לא היה צורך לפסוק למערער שכר ראוי, במיוחד לא שכר ראוי הנמוך מן הסכום עליו הסכים המפרק הזמני. בהתחשב בעמדת המפרק הזמני ובאישור בית המשפט שלא קצב סכום נמוך ממנה, ראוי לדעתי לקבוע כי המערער זכאי לשכר של 9,000 דולר לחודש מתחילת הפירוק הזמני ועד סיום תפקידו במשיבה.

26.     שאלה אחרת נוגעת לתקופת העסקתו של המערער וליתר דיוק למועד הפסקת העסקתו. לשאלה זו שני מרכיבים: האחד - מהי תקופת ההעסקה בהתחשב במועד כניסתו לתוקף של צו הפירוק והשני - תקופת ההעסקה שלאחר צו הפירוק בשני המרכיבים הללו של שאלת תקופת העסקת המערער דעתנו היא כדעת בית הדין האזורי. נפרט.-

27.     אשר למרכיב האחד - אין חולק כי המערער הועסק עד מתן צו הפירוק. דבר זה התחייב מהחלטת בית המשפט מיום 12.2.02 בה מונה המפרק הזמני, בה נקבע כמפורש שיש להמשיך להעסיק את העובדים - ובכללם המערער - עד מתן צו הפירוק: גם המשיבה אינה חולקת על כך. המחלוקת בנקודה זו מתמקדת בשאלת מועד מתן צו הפירוק. ביום מתן הצו (12.5.02) או במועד כניסתו לתוקף של הצו (ביום 16.6.02).

     צדק בית הדין האזורי בקובעו כי צו הפירוק - על אף שניתן ביום 12.5.02 - נכנס לתוקפו ביום 16.6.02, כפי שנאמר בו במפורש. בעניין זה ראוי להתחקות אחר כוונת בית המשפט שקבע כי יש לראות את צו הפירוק כבר - תוקף מיום 16.6.02 ולא קודם לכן. העובדה שהצו ניתן קודם לכן אינה משנה מתוצאה זו. יש אפוא לראות את המערער כמי שהועסק במשיבה עד יום 16.6.02, מועד בו נכנס צו הפירוק לתוקפו. במועד זה - כפי שמתחייב מן הדין וההלכה - יש לראות את המערער כמי שפוטר מן המשיבה מכח צו הפירוק ומכח החלטת המפרק עצמו.

28.     אשר לתקופת העסקתו של המערער לאחר מתן צו הפירוק, מקובלת עלינו גישת בית הדין האזורי אשר קבע כי המערער לא התבקש לעבוד לאחר מתן צו הפירוק ואם, בפועל, הוא המשיך לבוא למפעל המשיבה הרי עשה זאת על דעת עצמו. בנסיבות אלה - במיוחד לאור העובדה שניתן צו פירוק המהווה פיטורים - אין לראות את המערער כמי שהועסק על ידי המשיבה בתקופה שלאחר 16.6.02 ועד השלמת מכירת מפעל המשיבה בסוף אוגוסט אותה שנה. בנסיבות העניין לא יכול להיות ספק שהמערער לא יכול היה לראות את עצמו כמי שממשיך להיות מועסק ואין הוא רשאי לכפות את העסקתו על המשיבה בלא הסכמה או רמז לנכונותה להעסיקו לאחר מתן צו הפירוק.

29.     סיכומם של דברים הוא זה:

(1)     השכר המגיע למשיב ערב מינויו של המפרק הזמני יתברר במסגרת של הוכחת חוב שתוגש או הוגשה למפרק.

(2)     לתקופת הפירוק הזמני (מיום 12.2.02 ועד 16.6.02) זכאי המערער לשכר ברוטו השווה בשקלים לסך של 9,000 דולר לחודש. בפועל שולם למערער סכום זה עד יום 15.5.02 והוא זכאי להפרש השכר בשקלים מיום זה ועד ליום 16.6.02, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה (16.6.02) ועד התשלום בפועל.

(3)     תקופת "פעילות" המערער במשיבה שלאחר מתן צו הפירוק ועד מכירת מפעל המשיבה בחודש אוגוסט 2002, אינה מזכה אותו בשכר.

(4)     המפרק יערוך את חשבון המגיע למערער בהתאם לעקרונות הללו, בניכוי הסכומים ששולמו לו עד כה.

(5)     שאר מרכיבי פסק הדין של בית הדין האזורי נשארים בעינם.

(6)     בנסיבות העניין, הואיל ועיקר טענות הערעור והערעור שכנגד נדחו - יישא כל צד בהוצאותיו בערעור.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פירוק חברת חוץ

  2. עיכוב פירוק חברה

  3. פירוק חברה משותפת

  4. ביטול פירוק מרצון

  5. תניית שימור בעלות

  6. פירוק חברה ממשלתית

  7. עבירות בפירוק חברה

  8. סמכות חקירה של מפרק

  9. הצהרת בעלות על עגורן

  10. בקשת החלפת מפרק חברה

  11. פירוק חברה סולבנטית

  12. פגם בהליך פירוק חברה

  13. פירוק חברה מטעמי צדק

  14. עורך דין פירוק חברות

  15. תביעה נגד חברה בפירוק

  16. בקשה למינוי מפרק זמני

  17. פירוק חברה זרה בישראל

  18. דחיית בקשה למינוי מפרק

  19. בקשה לאישור דו''ח מפרק

  20. החלטה בבקשת פירוק חברה

  21. זכות הקיזוז בפירוק חברה

  22. תיק פירוק שנסיבותיו חריגות

  23. המחאת חוב לפני פירוק חברה

  24. בקשת מפרק זמני למכירת רכב

  25. פירוק חברה לבקשת מס הכנסה

  26. תנאי שכר בתקופת פירוק חברה

  27. פירוק חברה בבית דין לעבודה

  28. גמלה לעובדים בגין פירוק חברה

  29. פירוק חברה עם מעט בעלי מניות

  30. דין קדימה בפירוק לרשויות המס

  31. פירוק חברה בגין הפסקת פעילות

  32. העברת כספים למנהל חברה בפירוק

  33. צו החברות (שיפוט בפירוק), 1929

  34. צו החברות (שיפוט בפירוק), 1940

  35. הקמת חברה אחרת לאחר פירוק חברה

  36. ביטול צו פירוק זמני במעמד צד אחד

  37. חסי עובד מעביד בהליכי פירוק חברה

  38. תקנות החברות (פירוק), התשמ''ז-1987

  39. חברה בפירוק - פטור מאגרת בית משפט

  40. ביטול חלוקת נכסי החברה בפירוק מרצון

  41. התנגדות לפירוק חברה על ידי בית משפט

  42. מגבלות על ניהול עסק אחרי פירוק חברה

  43. פירוק מרצון של החברה מטעמים עסקיים לגיטימיים

  44. זכויות עובדים בפירוק חברה לדמי הודעה מוקדמת

  45. תביעת מאפיה שנקלעה להליכי פירוק נגד מחלק מוצרי מאפה

  46. צו החברות (פירוק) (פקדון לכיסוי מסים והוצאות), התשמ"ה-1985

  47. תקנות מערכות תשלומים (הודעה על מתן צו פירוק), התשס''ט-2009

  48. תקנות מס הכנסה (הוראות לענין פירוקים מסוימים), התשס''ד-2004

  49. נטען כי החברה לא שילמה לתובע את המגיע לו וימים נכנסה להליך של פירוק מרצון

  50. היתר להגשת תביעה עצמאית נגד המנהל המיוחד שמונה בבמסגרת הליכי חדלות פירעון

  51. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון