תוספת כוננות לעובד מדינה

להלן פסק דין בנושא תוספת כוננות לעובד מדינה:

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן

1.     השאלה העומדת להכרעה בהליך זה - האם יש לכלול את תוספת הכוננות אשר שולמה למערער ב"משכורת הקובעת" לצורך תשלום הגמלה, המשולמת לו מכוח הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), התש"ל - 1970 (להלן - חוק הגמלאות). בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 1617/04; השופט משה טוינה ונציגי הציבור סעדיה גוזלן ושמעון מור יוסף) דחה את תביעתו של המערער, ומכאן ערעורו בפנינו. יצוין, כי בבית הדין האזורי תבע המערער הכללת רכיבים נוספים (החזר הוצאות רכב, נסיעות וטלפון) במשכורת הקובעת, אולם ערעורו מתייחס לרכיב "תוספת כוננות" בלבד.

העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי וכעולה מכלל החומר שבתיק הן:
2.     המערער עבד בשירות המדינה החל מחודש יוני 1969 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 31.12.2003.

3.     במועד פרישתו כיהן המערער בתפקיד סגן מזכיר ראשי בכיר בבית משפט השלום בבאר שבע.
4.     מאז שנת 1994 שולמה למערער "תוספת כוננות". בתחילה, שולמה התוספת בעד 3 ימי כוננות. עם מינויו של המערער לתפקיד סגן מזכיר ראשי בכיר שולמה לו תוספת בעד 4 ימי כוננות.
5.     קודם לשנת 1994 שולמה תוספת כוננות למזכירים הראשיים בלבד. בשנת 1994, קיבלו נציבות שירות המדינה ומשרד האוצר את בקשת הנהלת בתי המשפט להעניק תוספת כוננות גם לסגני מזכירים ראשיים. בהמשך לכך, הוציאה הנהלת בתי משפט חוזר בעניין תשלום תוספת כוננות. בחוזר זה נקבע, בין היתר, כי אין לאשר כוננויות ולבצע תשלום עבור כוננויות בעת חופשה, מחלה ומילואים; תשלום עבור כוננויות מותנה בכך שיהיה טלפון בביתם של העובדים באמצעותו ניתן לקרוא להם בעת הצורך (להלן - נוהל הכוננות).
6.     בתקופת עבודתו של המערער, לא הייתה הקפדה על קיום ההוראות המתנות את התשלום בעד כוננות בדיווח.
7.     ביום 24.8.04 (דהיינו לאחר פרישתו של התובע לגמלאות) הוצא על ידי הנהלת בתי המשפט מסמך שכותרתו "כוננויות חוזר הבהרה ורענון", בו הובהר, בין היתר, כי תשלום תוספת כוננות מותנה הן בהגשת תוכנית כוננויות לחודש או למספר חודשים מראש, והן בדיווח חודשי על ביצוע הכוננות.
8.     על פי עדותו של המערער בבית הדין האזורי, עד לשנת 1994 המערער לא ביצע כוננויות ולא היה מגיע לבית המשפט לטיפול בסעדים דחופים, ומטלה זו בוצעה רק על ידי המזכיר הראשי. זאת, על פי הוראתו של מנהל בתי המשפט דאז, השופט הגר ז"ל (עדות המערער בבית הדין האזורי, ע' 9, ש' 5 - 12; ע' 10, ש' 4 - 11).

פסק דינו של בית הדין האזורי:
9.     בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, מנימוקים אלה:
9.1.     בהתאם לפסיקה, תשלום המותנה בעבודה נוספת או במאמץ נוסף, מעבר לנדרש מעובד במשרתו הרגילה הינו בגדר "תוספת" ואינו נכלל ב"משכורת הקובעת" לצורך חישוב הגמלה על פי חוק הגמלאות, אלא אם הוכר כתוספת קבועה על ידי הממשלה.
9.2.     במקרה הנדון, תוספת הכוננות אשר שולמה למערער הותנתה בעבודה נוספת, כאשר רק לאחר תשלום התוספת נדרש המערער לעמוד לרשות העבודה מחוץ למסגרת שעות עבודתו הרגילה, לצורך טיפול בסעדים דחופים.
9.3.     התנאים והסייגים לתשלום הכוננות שנקבעו בנוהל (דיווח, אחזקת מכשיר טלפון בביתו של העובד) מחזקים את המסקנה כי הייתה קיימת זיקה בין הדרישה הנוספת מהעובד עליה באה לפצות תוספת הכוננות לבין תשלום התוספת.
9.4.     אין להשוות בין המערער, ששימש בתפקיד סגן מזכיר ראשי, לבין מזכיר ראשי, הנדרש לעמוד לרשות העבודה לטיפול בסעדים דחופים מכוח הוראות תקנות סדר הדין האזרחי (סעד בימי מנוחה ומחוץ לשעות העבודה הרגילות בבתי משפט), תשל"א - 1971. מכאן, שמזכיר ראשי נדרש לעמוד לרשות העבודה מכוח התקנות, ומזכירים ראשיים עמדו בפועל לרשות העבודה, מחוץ לשעות העבודה הרגילות, עוד קודם ששולמה להם תוספת הכוננות. לעומת זאת, חובתו של המערער לעמוד לרשות העבודה מחוץ לשעות העבודה הרגילות איננה נגזרת מתפקידו, אלא מהנוהל. לפיכך, אין להחיל על המקרה הנדון את פסיקת בית הדין הארצי בעניין יעקב דורון [דב"ע מח/5 - 7 הממונה על הגמלאות - יעקב דורון, לא פורסם, 2.8.89; להלן - עניין דורון], בו נפסק כי תוספת כוננות ששולמה למזכיר ראשי נכללת ב"משכורת הקובעת".

טענות הצדדים בערעור:
10.     המערער טען כי תוספת הכוננות ששולמה לו היא חלק ממשכורתו הקובעת, וזאת מנימוקים אלה: אין כל שוני בין הכוננות שבוצעה על ידו לבין הכוננות שבוצעה על ידי המזכיר הראשי. המערער, כמו המזכיר הראשי, היה בכוננות במהלך כל החודש, כאשר מספר הטלפון שלו הופיע באתר האינטרנט של הנהלת בתי המשפט בסמוך לזה של המזכיר הראשי, והוא שימש בכוננות במקביל אליו, ולא רק בימים שדווחו ככוננות, וזאת לצורך טיפול בסעדים דחופים; אמנם, על פי עדותו, המערער לא עבד מחוץ לשעות העבודה בטרם שולמה לו תוספת כוננות, אולם אין בעובדה זו לבדה כדי לשלול את תחולתו של עניין דורון על עניינו, שכן עובדה זו שימשה אינדיקציה בלבד לכך שהנכונות לעמוד לרשות העבודה לאחר שעות העבודה הרגילות מהווה חלק מעבודתו הרגילה של מזכיר ראשי, כפי שהפכה להיות חלק מעבודתו הרגילה של המערער, לאחר שנת 1994; משעה שנוספה לעבודתו הרגילה של המערער מטלת הכוננות, הרי היא חלק מעבודתו הרגילה של המערער; התוספת שולמה למערער גם בימי היעדרות, חופשה או מחלה, לא הותנתה בדיווח ולא הותנתה בקריאה לעבודה פעילה בשעות הכוננות; המערער מופלה לרעה ביחס למזכירים הראשיים; הפרשות בגין מרכיב הכוננות על פי ההסכם הקיבוצי משנת 1995 הן לתגמולים בלבד ואינן מקנות זכאות לפנסיה. בכל מקרה, הפרשות אלה החלו בפועל בשנת 2002, ואין בהן כדי להוות מענה ראוי לתקופת עבודתו הארוכה של המערער קודם לתחילת ההפרשות, במיוחד לאור השוני בין פנסיה תקציבית לבין פנסיה צוברת.
11.     המדינה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, וטענה כי:
על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין האבחנה בין "שכר" לבין "תוספת" בכלל, ולסיווגה של "כוננות" בפרט, תוספת הכוננות ששולמה למערער הוא בגדר תוספת; במקרה הנדון, המערער החל לבצע כוננות רק החל מהמועד בו אושרה לו תוספת כוננות, ומכאן כי תשלומה הותנה בתנאי - נכונותו לעמוד לרשות העבודה, במהלך כל השעות שלאחר שעות העבודה הרגילות; תשלום התוספת היה מותנה בדיווח, וככל שלא הייתה הקפדה על הנוהל אין בכך כדי לשנות את מהות התוספת; יש לאבחן מקרה זה מעניין דורון, שכן בעניין דורון התוספת שולמה לעובד במשך שנתיים בהן לא שימש כמזכיר ראשי והוצב בבית משפט אחר, העובד ביצע כוננות גם לפני תחילת תשלום התוספת, ומזכיר ראשי חייב ליתן לעותרים לבית משפט שירות מכוח תקנות סדרי הדין. בנוסף, יש לקחת בחשבון את השינויים שחלו מאז שנת 1989, דהיינו את השינוי שחולל ההסכם הקיבוצי משנת 1995, בו נקבע כי תוספות לא קבועות, כגון כוננות, תבוטחנה בקופת גמל ולא בפנסיה תקציבית.

דיון והכרעה:
12.     לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.
13.     בהתאם לפסיקה, התשלומים המשולמים לעובד נחלקים לארבעה סוגים עיקריים: האחד - שכר (שכר רגיל או שכר יסוד או שכר משולב) - בעד העבודה הרגילה בשעות העבודה הרגילות של העובד; השני - תוספות המשולמות לעובד בעד ביצוע עבודה החורגת מהעבודה הרגילה - עבודה בשעות חריגות, עבודה בתנאים מיוחדים וכו'; השלישי - תשלומי החזר הוצאות הקשורות לעבודה (טלפון, אחזקת רכב וכו'); הרביעי - זכויות נלוות (ביגוד, שבתון וכו').
14.     בית דין זה נדרש רבות בפסיקתו לאבחנה בין "שכר רגיל" לבין "תוספת". ההלכה שנפסקה על ידי בית דין זה, שאושרה בפסיקת בית המשפט העליון היא שאם רכיב השכר מותנה בתנאי או בגורם מיוחד ותלוי בכך שמי שבו מדובר מתקיים בו אותו תנאי או גורם מדובר ב"תוספת" לשכר, להבדיל משכר רגיל [דב"ע לד/3 - 7 מרדכי ביטמן - מדינת ישראל, פד"ע ה' 421; בג"צ 5572/92 זכאי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(3) 602; להלן- בג"צ זכאי]. אכן, נשמעה גם דעה אחרת, לפיה משתפקידו של העובד מחייב ביצוע המטלה הנוספת בקביעות, המטלה הנוספת הופכת לחלק מעבודתו הרגילה, ולכן אין לראות את התשלום המשולם בעד המטלה הנוספת כ"תוספת" [דעתו של השופט רבינוביץ בעניין נחמני [ע"ע 300312/97 יעקב נחמני - עיריית באר שבע; דעת המיעוט של כבוד השופט חשין בבג"צ זכאי], אולם דעה זו לא נתקבלה על ידי הפסיקה.
15.     בכל הנוגע ל"תוספת כוננות" נפסק כי ככל שכנגד התשלום באה נכונות מתמדת להיקרא לעבודה לאחר שעות העבודה הרגילות, כאשר הלכה למעשה קורה והעובד נדרש להתייצב לעבודה בעת הצורך, עובדה הכרוכה גם באי נוחות מתמדת, הרי מדובר ב"תוספת" [דב"ע מד/30 - 3 באום מרכז לבריאות הנפש "עזרת נשים" (לא פורסם); דב"ע מז/ 9 - 7 פרנקל ואח' - הממונה על הגמלאות, פד"ע כ' 396; בג"צ 752/89 פרנקל ואח' נ' בית הדין הארצי, פ"ד מג(4)485; דב"ע מט/5 - 7 מדינת ישראל - מנצ'ל, פד"ע כא 75; בג"צ 862/89 מנצ'ל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מד(2) 37; דב"ע
נד/5 - 7 אלדג'ם - הממונה על תשלום הגמלאות (לא פורסם, 8.11.94); דב"ע נה/5 - 6 זינו - הממונה על תשלום הגמלאות (לא פורסם, 16.4.96); דב"ע נז/59 - 4 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מדינת ישראל, פד"ע לא 166; עע 1018/00 נחום דימור - מדינת ישראל (לא פורסם, 30.7.2002); ע"ע 1398/02 המרכז הרפואי שערי צדק - דר' רוברט גולדשטיין (לא פורסם, 3.3.2004); ע"ע 372/06 חיה אבידור - האוניברסיטה העברית (לא פורסם, 29.1.2007)] .
16.     יישום הכללים אשר נקבעו בפסיקה על המקרה הנדון מביא למסקנה כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי תוספת הכוננות ששולמה למערער אינה חלק מה"משכורת הקובעת" לצורך תשלום גמלתו. כפי שקבע בית הדין האזורי, והדברים עולים בבירור מעדותו של המערער, תוספת הכוננות שולמה למערער בעד היותו ב"נכונות מתמדת" להגיע לבית המשפט לטפל בסעדים דחופים. כאמור, המערער העיד כי קודם לתשלום התוספת בשנת 1994 לא היה בכוננות ולא הגיע כלל לבית המשפט לטיפול בסעדים דחופים, וככל שהיה צורך טיפל בכך המזכיר הראשי לבדו. מכאן, כי התשלום הותנה בתנאי - נכונות מתמדת של המערער להיקרא לצורך טיפול בסעדים דחופים. גם אם לא הייתה הקפדה מלאה על כל התנאים שנקבעו בנוהל, אין בכך כדי לשנות את מהות התשלום - תוספת בעד הנכונות לעמוד לרשות העבודה לאחר שעות העבודה הרגילות, בהתאם לצורך.
17.     במספר פסקי דין שניתנו בעבר הכיר בית הדין בתוספת כוננות כחלק מהשכר הרגיל של העובד. בחלק מהמקרים, קבע בית הדין כי התוספת שולמה לעובד "ללא כל התנאה הקשורה לעבודתו" [דב"ע מד/6 - 7 מדינת ישראל - דב חביון ז"ל, דב"ע מז/5 - 7 הממונה על הגמלאות - שוהם] או שהעובד לא ביצע כוננות בפועל [עע 300291/98 חבר - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (לא פורסם, 14.7.2002)]. מקרים אלה אינם מעוררים קושי, שכן לא התקיים בהם המבחן להגדרת תשלום "תוספת הכוננות" כתוספת, דהיינו היות התשלום מותנה בתנאי. עם זאת, במספר פסקי דין נקבע בעבר כי מקום בו נדרש העובד לנוכח מהות תפקידו להיות בכוננות, התשלום בגין כוננות ייחשב כחלק משכרו הרגיל וייכלל בחישוב הגמלה [עניין דורון, ופסקי הדין המפורטים בסעיף 10 לעניין דורון]. אולם, גישה זו נדחתה בפסיקה מאוחרת יותר, בה נקבע כי גם במקרה בו תפקידם של העובדים מחייב אותם להיות בכוננות, כגון - מנהל מחלקה בבית חולים, עובדי מעבדות בבית חולים, עובדי מיחשוב, - תוספת כוננות המשולמת להם היא בגדר "תוספת" ולא חלק מהשכר הרגיל.
18.     בהתייחס לעניין דורון נוסיף כי: בעניין דורון העובד ביצע כוננות גם לפני ששולמה לו תוספת כוננות, בניגוד למערער; התוספת שולמה לעובד גם במשך שנתיים בהן לא שימש בתפקיד מזכיר ראשי ולא ביצע כוננויות כלל; העובד היה חייב לבצע כוננות מכוח חובתו על פי תקנות סדרי דין (סעד מיידי בימי מנוחה ומחוץ לשעות העבודה הרגילות בבתי משפט), תשל"א - 1971, ולא מכוח נוהל כוננות שהוצא על ידי הנהלת בתי המשפט. הנסיבות בעניינו של דורון היו איפוא שונות מנסיבותיו של המערער.
19.     זאת ועוד. בעניין קאהן [ע"ע 249/03 מיכל קאהן - מדינת ישראל; לא פורסם, 9.12.2004] עמד חברי הנשיא על כך שהאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת" משקפת את המוסכם בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, לפיה לא כל הכנסתו של העובד תוכר לצורך חישוב הפנסיה, אלא רק חלק ממנה, כ- 60% בקירוב. אכן, הסכמה זו הביאה לתוצאה שלילית, לפיה ההכנסה ששימשה בסיס לחישוב הפנסיה הייתה נמוכה משמעותית מהשכר ששולם לעובד טרם הפרישה. מצב דברים זה תוקן על ידי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים בהסכמים הקיבוציים שנחתמו בין המעסיקים בשירות הציבורי לבין ההסתדרות (הסכם קיבוצי מיום 10.8.95 והסכם קיבוצי מיום 3.3.99), בהם הוסכם כי העובדים והמעבידים יעבירו הפרשות לקופת גמל או לקרן פנסיה צוברת בגין הרכיבים שאינם פנסיוניים (שעות נוספות; עבודה נוספת כולל כוננויות, תורנויות, משמרות, וכל תשלום בגין עבודה נוספת אחרת; פרמיות; החזר הוצאות רכב קבועות ומשתנות; החזר הוצאות נסיעה; אש"ל וכלכלה). אכן, אין בהסדר זה מענה לתקופת ההעסקה שעד לחתימתם של ההסכמים הקיבוציים, והמערער כמו עובדים ותיקים אחרים נמנה עם "דור המדבר", אשר נהנו רק בחלק מתקופת עבודתם מהפרשות לקופת גמל או לקרן פנסיה צוברת בגין התוספות לשכר ותשלומי החזר הוצאות. אולם, בקביעה אם "תוספת הכוננות" המשולמת לסגן מזכיר ראשי היא בגדר "שכר רגיל" או "תוספת", יש להביא בחשבון את ההקשר התעשייתי הכולל והסכמת הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים.
20.     סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
21.     כמקובל בהתדיינות בין גמלאי לבין המדינה, אין צו להוצאות.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון