בתביעה זו תבע המערער הפרשי שכר המגיעים לו, לטענתו, בקשר לעבודתו באגודה לאחר מתן צו הפירוק וזכויות כספיות אחרות. להלן פסק דין בנושא שכר עבודה לאחר צו פירוק: פסק דין השופט שמואל צור 1. המשיבה מס' 1 (להלן - האגודה) הינה אגודה שיתופית שהתאגדה על פי פקודת האגודות השיתופיות (להלן - הפקודה). המערער היה חשב האגודה והוא הועסק בה מאז 1.1.83, משך כ-22 שנים. 2. האגודה נקלעה לקשיים כלכליים ובשל כך ניתן לגביה צו פירוק. הצו ניתן ביום 28.1.04 על ידי רשם האגודות השיתופיות, הוא הגורם המוסמך ליתן צו פירוק לגבי אגודה לפי סעיף 46 (1) לפקודה. סמכות זו של הרשם דומה לסמכותו של בית המשפט המחוזי לגבי חברה. עם מתן צו הפירוק, התמנה המשיב מס' 2 כמפרק האגודה (להלן - המפרק). 3. עם כניסת המפרק לתפקידו, הוא פנה למערער - וככל הנראה גם למספר עובדים נוספים של האגודה - בבקשה שימשיך בתפקידו כחשב האגודה. המערער נענה לפניית המפרק והועסק על ידי המפרק כחשב האגודה עד יום 15.4.05. 4. בין המערער לבין המפרק נתגלעו חילוקי דעות באשר לתנאי שכרו של המערער בעבודתו באגודה לאחר מתן צו הפירוק. המערער טען כי המפרק הסכים להעסיקו בתנאי השכר שהיו לו בתקופת עבודתו באגודה לפני מתן צו הפירוק ואילו המפרק טען כי הוסכם על תנאי שכר מופחתים. על רקע זה התפטר המערער מעבודתו וטען כי התפטרותו זו מקורה בהרעת תנאי עבודה המזכה אותו בפיצויי פיטורים. 5. עם התפטרותו של המערער, הוא הגיש תביעה בבית הדין האזורי בירושלים נגד האגודה בפירוק ונגד המפרק. בתביעה זו תבע המערער הפרשי שכר המגיעים לו, לטענתו, בקשר לעבודתו באגודה לאחר מתן צו הפירוק וזכויות כספיות אחרות. 6. לגבי תביעה זו הגיש המפרק לבית הדין האזורי בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענת המפרק, לפי הפקודה, הגורם המוסמך היחיד לפקח על פעולתו כמפרק האגודה הוא רשם האגודות השיתופיות ולכן אין לבית הדין לעבודה סמכות להיזקק לתביעה המכוונת כלפי אגודה שיתופית עליה ניתן צו פירוק. מנגד, טען המערער כי זכויותיו מעוגנות במשפט העבודה ולכן יש לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעתו. לטענתו, אין זה מן הראוי שרשם האגודות השיתופיות ידון בתביעה המוגשת כנגד התנהלותו של מפרק הפועל מטעמו. 7. בית הדין האזורי (השופטת יפה שטיין; בש"א 2440/05 בתיק עב' 2059/05) קיבל את בקשת המפרק ודחה את התביעה על הסף. בית הדין האזורי עמד על הוראת הפקודה לפיהן פועל המפרק ועל הוראות סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג-1983, לפיהן משעה שניתן צו פירוק או התמנה מפרק זמני או קבוע, אין להמשיך בהליכים נגד חברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף להוראותיו. בית הדין האזורי קבע כי הוא מוסמך לדון בתביעה נגד גוף מאוגד הנמצא בהליכי פירוק, רק אם העניין הועבר אליו על ידי בית המשפט המפקח על פעולות המפרק. 8. בערעור בפנינו חוזר המערער על עמדתו בבית הדין האזורי כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעתו נגד המפרק. בטענותיו הדגיש המערער כי מדובר בתביעה נגד המפרק כמעסיק ולא מתעוררת בה כל שאלה הקשורה להליכי הפירוק עצמם או לזכויותיו כעובד האגודה בתקופה שקדמה למועד מתן צו הפירוק. המפרק תמך בפסיקת בית הדין האזורי וטען כי הדין החל על פירוק אגודות שיתופיות - כמו גם הדין החל על פירוק חברות - מורה שכל ענייני הפירוק ירוכזו בידי הגורם המוסמך לפקח על עבודת המפרק (בית המשפט המחוזי לגבי חברה ורשם האגודות השיתופיות לגבי אגודה שיתופית). לטענת המפרק, מדובר בפירוק "מפעיל" במסגרתו נקבע שכרו של המערער על ידי המפרק והשגתו של המערער על גובה השכר שנקבע אינה אלא ערעור על החלטת מפרק שדינו להתברר בדרך הקבועה בסעיף 51 לפקודה ולבית הדין לעבודה אין סמכות לכך. 9. במהלך הדיון הסכים המפרק לקבל את הצעת בית הדין לפיו יוחזר העניין לבית הדין האזורי על מנת לדון בתביעת המערער לגופה. המפרק הסביר כי הסכמתו זו ניתנה בהתחשב בכך שתביעת המערער אינה מופנית כלפי האגודה בלבד אלא כלפיו באופן אישי. נכון נהג המפרק בהסכימו להחזיר את תביעת המערער לבית הדין האזורי. אנו מאשרים הסכמה זו ונותנים לה תוקף. עם זאת מוצאים אנו לנכון להוסיף מספר מילים על שאלת סמכות בית הדין לעבודה לדון בתביעות של עובדי אגודה שיתופית נגד מפרק האגודה. 10. אגודה שיתופית, כמוה כחברה, הינה גוף מאוגד בעל אישיות משפטית משל עצמו. אגודה נוצרת בהתאם להוראות הפקודה (סעיף 9 לפקודה) ומכח אותן הוראות מסיימת את חייה (סעיף 50 לפקודה). במהלך חיי אגודה שיתופית מוסמך רשם האגודות השיתופיות להוציא צו לפירוק האגודה (סעיף 46(1) לפקודה). צו זה אינו מסיים את חייה של האגודה אלא הוא רק תחילת הסוף. כל עוד לא בוטל רישומה של האגודה, היא ממשיכה להתקיים תחת פעולתו של המפרק, בין אם היא ממשיכה לפעול (בצורה מלאה או חלקית) ובין אם חדלה לפעול כליל. בנדון זה דומה מצבה של אגודה שיתופית לזה של חברה בפירוק. 11. בתקופת כהונתו, פועל מפרק אגודה שיתופית בפיקוחו של רשם האגודות השיתופיות (סעיף 48(ב) לפקודה). פיקוח זה דומה, בעיקרו, לסמכות הפיקוח של בית המשפט המחוזי על פעולת מפרק של חברה. במסגרת סמכות זו, מוסמך הרשם לתת למפרק הוראות מהוראות שונות הנוגעות לפעולות הפירוק, לרבות הוראות בדבר המשך הפעלת האגודה. החלטות הרשם הניתנות בתוקף סמכויותיו בפקודה, ניתנות לערעור בפני שר העבודה (סעיף 51 לפקודה). 12. במסגרת תפקידו, הוסמך המפרק, בין היתר, לבדוק תביעות חוב של נושים, לאשר אותן או לדחותן במלואן או בחלקן (תקנה 16(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק) תשמ"ד-1984). החלטת המפרק נתונה לערעור בפני הרשם (תקנה 16(ב), סמכות זו של המפרק מתייחסת כמובן גם לתביעות חוב של עובדי האגודה, שהרי הם חלק מנושיה. סמכות זו, מעצם טיבה, מתייחסת לתביעות חוב כלפי האגודה שהתגבשו עד למועד מתן צו הפירוק. לגבי תביעות חוב של עובדים, אין סמכות שיפוט לבתי הדין לעבודה, אלא אם החליט הרשם - בתוקף סמכותו כמפקח על פעולות המפרק - להעביר עניין מסויים לדיון בפני בית הדין לעבודה. דבר זה עולה מהוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 לפיה - "האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראת כל דין לעניין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית." 13. פירוקו של גוף מאוגד (חברה, עמותה, אגודה שיתופית) זקוק לסביבה משפטית מוגנת. חומת הגנה שכזו קיימת, לגבי חברה, בסעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ד-1983, לאמור: "משניתן צו פירוק או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". זוהי הוראה בדבר עיכוב הליכים שמקורה בחוק ומשמעותה שלא ניתן לנקוט הליך משפטי נגד חברה בפירוק אלא באישור בית המשפט המפקח על הפירוק, הוא בית המשפט המחוזי. פקודת האגודות השיתופיות אינה כוללת הוראה דומה. מה משמעות שתיקה זו של המחוקק? במקרה רגיל של "חסר" בהוראת חוק ניתן לבחון את האפשרות למלאו באחת מן הדרכים הקבועות בסעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם-1980 אלא שכאן עניין לנו בהסדר חקיקתי הנוגע לפירוקן של אגודות שיתופיות הדומה, בעיקרו, להסדר פירוקה של חברה ואף עמותה. העובדה שמדובר בהסדרים חקיקתיים באותו עניין (פירוק גוף מאוגד) השונים זה מזה בפרטיהם, מלמדת שכל אי התאמה ביניהם היוצרת "חסר" - משמעה קיומו של הסדר שלילי מודע של המחוקק. מכאן, שיש להעניק את מלוא המשמעות לעובדה שאין בחוק הסדר של עיכוב הליכים נגד אגודה שיתופית הנמצאת בהליכי פירוק, בשונה מן המצב הנוגע לחברה. אמור מעתה, אין הסדר חקיקתי של עיכוב הליכים נגד אגודה שיתופית בפירוק ויש להעניק למציאות זו את מלוא התוקף. 14. ניתן אולי לסבור כי קיימת אפשרות לעכב הליכים נגד אגודה שיתופית בפירוק מכח סעיף 48א' לפקודה הקובעת לאמור: "לאחר שנתן הרשם צו לפרק חברה, לפני שביטל את רישומה של החברה לפי סעיף 50, רשאי הרשם - לפי בקשת כל נושה או חבר או המחסל - לתת צו לעכב את המשא והמתן המשפטי בדבר הפירוק, הן בכלל והן לזמן מוגבל, ובאותם תנאים שימצאם לנאותים, אם הוכח להנחת דעתו כי כל הפעולות הנוגעות בפירוק צריכות עיכוב". סברה שכזו אינה מבוססת שכן לפי לשון הסעיף - ובמיוחד הנוסח האנגלי המקורי שלו - מדובר בעיכוב או בהפסקה של הליכי הפירוק עצמם ואין מדובר בעיכוב הליכים של נושים כלפי האגודה. הוראה זו דומה להוראת סעיף 271(א) לפקודת החברות והיא לא נועדה להוות תחליף להוראות סעיף 267 לפקודת החברות העוסק בעיכוב הליכים של נושים. על כל פנים, גם אם היינו רואים בהוראת סעיף 48א' לפקודה משום מקור לעיכוב הליכים של נושים, הרי הדבר מותנה בהחלטה מיוחדת של הרשם הנתונה לשיקול דעתו. מכאן, שבאין הוראה מיוחדת של הרשם על עיכוב הליכים נגד אגודה שיתופית ניתן לנקוט הליכים משפטיים נגד אגודה הנמצאת בהליכי פירוק. בקשר לכך מן הראוי לציין כי, בענייננו, לא הובא לידיעת בית הדין האזורי ולידיעתנו כל צו שנתן הרשם לעיכוב הליכים נגד האגודה. הוראה שכזו לא כלולה גם בצו הפירוק (מוצג א' בתיק המוצגים מטעם המפרק). 15. אגודה שיתופית, כמו חברה, מעסיקה עובדים. מקובל לראות במתן צו פירוק מעשה שמשמעותו ותוצאותיו הם פיטורי העובדים: "צו של בית משפט לפירוק החברה משמיט מידי החברה את הכח לעסוק בנכסיה ולקיים התחייבויותיה ומעביר אותם לידי המפרק, שמונה בידי בית המשפט. הצו מבטא אפוא הודעה מצד החברה בדבר חוסר יכולת להמשיך לקיים את התחייבויותה על פי החוזה, ועל כן יש לראותו כהודעת פיטורין לעובדים". (ציפורה כהן, פירוק חברות, תש"ס, עמוד 65 וכן ראו בעמוד 499). דברים אלה נאמרו לגבי חברה אך אין ספק שכוחם יפה גם לגבי אגודה שיתופית. 16. עם מתן צו הפירוק, עוברים כל הכוחות המסורים לאורגנים המפעילים את האגודה לידי המפרק. הוא המוסמך לכנס את נכסי האגודה, לדון ולהכריע בתביעות חוב של נושים - ובכללם העובדים - ולקבל כל החלטה בדבר גורל האגודה, בכפוף להוראות שהוא מקבל מן הגורם המפקח עליו. במסגרת זו מוסמך המפרק גם להמשיך את פעילות האגודה, במלוא ההיקף או באופן חלקי, בין אם כדי לשמור על ערכה או להשביח את שווייה, ובין אם כדי לנסות להבריאה ולהחזירה לפעילות כגוף חי. לשם כך מוסמך המפרק גם להעסיק עובדים (ציפורה כהן, פירוק חברות, שם, בעמוד 500). 17. על רקע המציאות המשפטית לפיה מתן צו פירוק כמוהו כפיטורי עובדי האגודה, הרי גיוסם של עובדים על ידי המפרק - בין אם מדובר בעובדים חדשים ובין אם מדובר בעובדים שהועסקו קודם מתן צו הפירוק - פותח פרק העסקה חדש לגבי אותם עובדים. בפרק זה העובד מועסק על ידי האגודה באמצעות המפרק ותחילת ההעסקה היא מיום גיוסו של העובד על ידי המפרק, שלא יכול להיות קודם למועד מתן צו הפירוק. במצב זה נוצרים יחסי עבודה חדשים בין האגודה בפירוק, באמצעות המפרק, לבין העובדים. יחסים אלה הם חדשים והם חיצוניים לענייני הפירוק ולהליכי הפירוק המתייחסים לתקופה שקדמה לצו הפירוק. אכן, החלטות המפרק בדבר העסקת עובדים - ובכלל זה החלטות בדבר תנאי העסקה - כפופות לביקורת הגורם המפקח (בענייננו - רשם האגודות השיתופיות) וההנחה היא שבעניין זה פועל המפרק בגדר ההסכמה שניתנה לו ובגדר שיקול הדעת המקצועי המסור לו. זאת ועוד, בפעולת המפרק יש להבחין בין סוגים שונים של סמכויות. בכל הקשור לתביעות חוב המוגשות למפרק, נתונות בידיו סמכויות החלטה והכרעה (תקנה 16(א) לתקנות הפירוק). לגבי סמכות זו, וכפי שראינו, כפופה החלטת המפרק לערעור בפני הרשם (תקנה 16(ב) לתקנות הפירוק) ובעניין זה אין לבית הדין לעבודה כל סמכות של שיפוט. אלא שבצד סמכות זו, מסורות למפרק גם סמכויות "מסחריות" רגילות של התקשרות עם נותני שרות, ספקים או עובדים. בנדון זה פועל המפרק כצד להתקשרות עסקית והחלטותיו נתונות לפיקוח הכללי של הרשם לפי סעיף 48(2) לפקודה. בהעדר הוראה בדבר עיכוב הליכים, הרי סכסוך שמקורו בהתקשרות "מסחרית" של מפרק של אגודה שיתופית עם עובדים לאחר מתן צו פירוק, נתון לשיפוטו של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. 18. באין הסדר חוקי על עיכוב הליכים נגד אגודה שיתופית בפירוק, יש לתת את הדעת לשאלה האם מנוע בית הדין לעבודה מלדון בתביעות נגד אגודה שיתופית בפירוק מכח סעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה. לדעתי התשובה לשאלה זו שלילית. סעיף 24(א1) נועד לשמר ולכבד סמכויות חוקיות הקשורות להליכי פירוק של יחידים (פשיטת רגל), חברות ואגודות שיתופיות. משמעות הדבר הוא שככל שקיימים בחוקים אחרים הסדרים מיוחדים לעניין שיפוט בהליכי פירוק, תיסוג סמכות השיפוט של בתי הדין לעבודה מפניה. 19. ומהם אותם הסדרים היכולים להשפיע על סמכות השיפוט של בית הדין לעבודה? הראשון - ראינו כי פקודת החברות מעניקה לחברה בפירוק סביבה משפטית מוגנת בדמות ההוראה בדבר עיכוב הליכים. ראינו כי יש משמעות לעובדה שהסדר שכזה אינו קיים ביחס אגודה שיתופית בהליכי פירוק. השני - הן בפקודת החברות והן בפקודת האגודות השיתופיות קיים הסדר דומה, בעיקרו, של טיפול בתביעות חוב של נושים שהתגבשו לפני מתן צו הפירוק. לפי הסדרים אלה, תביעות החוב מוגשות למפרק והוא מוסמך להכריע בהן בכפוף לערעור בפני בית המשפט המחוזי (חברות) או בפני רשם האגודות השיתופיות ושר העבודה (באגודות שיתופיות). הסדר זה שולל את סמכותו של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א1). השלישי - בכל הנוגע להתקשרויות עסקיות שיוצר המפרק לאחר מתן צו הפירוק, החלטותיו טעונות קבלת אישור הגורם המפקח (בית המשפט המחוזי בחברה והרשם באגודה שיתופית). אלא שהתקשרויות אלה עלולות להגיע לסכסוך משפטי הזקוק להכרעה. במקרה של חברה, בית המשפט המחוזי הוא לא רק הגורם המאשר אלא הוא גם הגורם המכריע בסכסוך. בית המשפט הוא גורם שיפוטי, יש לו כלים לברר סכסוכים ויש לו סמכות הכרעה. לא כך הוא בנוגע לאגודה שיתופית. הרשם הוא אמנם הגוף המפקח, אך אין לו מיומנות מקצועית וכלים משפטיים לדון בסכסוכים ולהכריע בהם. בכך שונה מצבה של אגודה שיתופית מזה של חברה ויש משמעות לדבר בכל הנוגע לסמכות בית הדין לעבודה. 20. הבה ניקח, כדוגמה, את עניינו של המערער. אם היה מועסק על ידי מפרק חברה, היה עליו לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה שידון בתביעתו או שיורה על העברתה לבית הדין לעבודה מכח סעיף 267 סיפא לפקודת החברות. אלא שהמערער הועסק על ידי מפרק של אגודה שיתופית ומי ידון בתביעתו? כפי שראינו, רשם האגודות השיתופיות אינו מוסמך ומיומן לדון ולהכריע בסכסוכים מסוג זה, דוגמת בית המשפט המחוזי. לכל היותר מוסמך הרשם להורות שעניינו של המערער יבוא לדיון בפני הגורם המיומן והמוסמך לכך הוא בית הדין לעבודה. אך למעשה אין לנו צורך בכך שכן בהעדר עיכוב הליכים ובאין הסדר מובנה להכרעה בסכסוכים בין מפרק חברה לבין נושה בקשר להתקשרויות שלאחר מתן צו פירוק - שרירה וקיימת סמכות השיפוט של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה והוראת סעיף 24(א1) אינה עומדת לו למכשול. 21. בית הדין האזורי הסתמך בפסיקתו על פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת בית חולים ביקור חולים. בפסק דין זה מציין בית המשפט כי "מהותם של הליכי הפירוק מחייבת, למעט מקרים חריגים, את ריכוז ההליכים בעניינו של הגוף לגביו נפתחו הליכי הפירוק בפני בית משפט אחד, הוא בית המשפט של הפירוק" (רע"א 5222/05 ההסתדרות הרפואית בישראל נגד הכונס הרשמי; טרם פורסם). דברים אלה נאמרו בקשר לתביעה של קבוצת עובדים (רופאים) נגד עמותת בית חולים "ביקור חולים" הנמצאת בהליכי פירוק. לגבי עמותה יש תחולה להוראת סעיף 267 לפקודת החברות בדבר עיכוב הליכים (סעיף 54 לחוק העמותות, תש"ם-1980) ולכן ביקשו הרופאים מבית המשפט המחוזי המפקח על הליכי הפירוק, רשות לברר את תביעתם בבית הדין לעבודה. בית המשפט המחוזי - וכמוהו בית המשפט העליון - קבע שתביעת הרופאים נוגעת לתכנית ההבראה שהיא לב ליבו של הליך הפירוק. בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי אין זה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון בסוגיה כשאין בפניו תמונה כוללת של תכנית ההבראה ושל עניינם של נושים אחרים, כך שהמקום הנכון לבירור העניין הוא בבית המשפט המחוזי עצמו. עניין זה שונה תכלית שינוי מענייננו. לא זו בלבד שבענייננו אין עיכוב הליכים, אלא שעניין לנו בתביעת יחיד הנוגעת להתקשרות עם מפרק האגודה, שאינה קשורה קשר ישיר והדוק לענייני הפירוק. עניין לנו במחלוקת פשוטה הנוגעת לתנאי השכר שהוסכמו בין המפרק לבין המערער. אין חולק כי המפרק הוסמך להעסיק עובדים לאחר מתן צו הפירוק וכי תביעת המערער נסבה אך ורק על תקופת עבודתו באגודה לאחר מתן צו הפירוק. המתקשר עם המערער היה המפרק ובתביעה מתעוררות שאלות של עובדה באשר לתוכן המדויק של הסכם ההעסקה שנכרת בין המפרק לבין המערער. בענייננו פעל המפרק כמעסיק לכל דבר ותביעות הנובעות מהעסקה זו אינן מתבררות בפניו כהוכחות חוב. בעניינים כגון אלה אין למפרק או לרשם סמכות של הכרעה. זהו מקרה מובהק הצריך ויכול להתברר בבית הדין לעבודה. לכן טוב עשה המפרק שהסכים לברר את המחלוקת בינו לבין המערער בבית הדין לעבודה. השופט עמירם רבינוביץ אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי השופט צור בערעור זה. בחנתי את פסק דינו של בית דין זה בפרשת בתיה גרינבלט ואח' (ע"ע 001156/00, ע"ע 001157/00) והגעתי לכלל מסקנה שאין האמור בו סותר את הקביעות בפסק דין זה, בשל הנסיבות השונות. השופטת ורדה וירט- ליבנה אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט שמואל צור. נציג עובדים מר דניאל יעקבסון אני מסכים לפסק דינו של השופט שמואל צור. נציג מעבידים מר עמירם זמני אני מסכים לפסק דינו של השופט שמואל צור. 22. סוף דבר - הערעור מתקבל והחלטת בית הדין האזורי בדבר סילוק תביעת המערער על הסף מתבטלת. המפרק יישא בהוצאות המערער בסכום של 3,500 ש"ח.שכר עבודהצוויםפירוק חברה