מהי תקופת ההתיישנות בתביעות האזרחיות הנובעות מהפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ? בסעיף 14 לחוק בנוסחו המקורי משנת ה'תשמ"ח נקבעה תקופת התיישנות של 6 חודשים מיום היווצרות העילה. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 3), תשנ"ה - 1995 (ס"ח תשנ"ה, עמ' 339), אשר נכנס לתוקף ביום 21.6.1995, תיקן את סעיף 14 לחוק באופן שתקופת ההתיישנות תוארך מ-6 חודשים ל-12 חודשים. להלן פסק דין בנושא שוויון הזדמנויות בעבודה - התיישנות תביעה לאחר שנה: פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין ערעור זה נדון לאחר נטילת רשות (בר"ע 469/05). גדר המחלוקת הוא תביעתה של המשיבה לפיצוי בסך 50,000 ₪ מכוח הוראת סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בטענה שפוטרה בגין הריונה. עילה זו ביקשה המערערת לסלק על הסף מחמת התיישנות. בבית הדין האזורי נפלה שרשרת של טעויות פרוצדורליות. המערערת פוטרה בהיותה בהריון. תביעתה של המערערת נסבה על מספר עילות תביעה. כאמור אחת העילות מתבססת על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כאשר טענתה היא טענת אפלייה. סעיף 14 לחוק זה קובע תקופת התיישנות ספציפית. הסעיף תוקן באופן שתקופת ההתיישנות הוארכה מששה חודשים לשנים עשר חודש. יש לציין כי מחוץ לעילת תביעה זו יש לתובעת, המשיבה בפנינו, עילות תביעה נוספות, בן תשלום יתרת שכר, תמורת הודעה מוקדמת, פגיעה בזכויות אדם לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ההליכים בבית הדין האזורי המבקשת, היא המעבידה, עתרה לבית הדין האזורי בבאר שבע בבקשה לסילוק על הסף של העילה המבססת עצמה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בטענה של התיישנות. בבקשתה ציינה המערערת כי הבקשה הנדונה מתייחסת לעילות המתבססות על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הבקשה היא לסלק על הסף עילה זו בלבד. המשיבה התבקשה להגיב לבקשה אך לא הגישה תגובה. משכך ביקשה המערערת ליתן בידה פסק דין. הרשם יוחנן כהן נתן בידי המערערת פסק דין בהעדר תגובה, ברם מחק בפסק דין זה את התביעה כולה, בניגוד למבוקש. המשיבה עתרה לביטול פסק הדין. בין השאר ציינה המשיבה כי תביעתה מתבססת על מספר עילות והבקשה של המעסיקה לסילוק על הסף מתייחסת לעילה הסומכת על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בלבד. כן טענה המשיבה טענות משפטיות באשר למהות ההתיישנות הנטענת. בתגובה ציינה המערערת, היא הנתבעת בבית הדין האזורי, כי מקובל עליה שאין מקום למחוק את יתר העילות להן טוענת העובדת. תגובה זו נכתבה ביום 3 לינואר, 2005 (בטעות נרשם 3, בינואר, 2004). הרשם יוחנן כהן קבע בהחלטה כי לא התקבלה תגובת המעסיקה. מאחר ובהחלטתו הקודמת נאמר כי העדר תגובה תחשב כהסכמה, ביטל הרשם את פסק הדין שניתן בהעדר כולו, על כל חלקיו. החלטה זו ניתנה ביום 10.3.2005. על כך התקבלה תגובתה של המעסיקה, המערערת, לפיה היא הגישה את תגובתה כבר ביום 3.1.2005. לטענתה התקבלה תגובתה במזכירות בית הדין ביום 4.1.2005. המעסיקה, המערערת, ביקשה לבטל את ההחלטה המבטלת את פסק הדין כולו. ביום 2.5.2005 ניתנה החלטה נוספת של הרשם יוחנן כהן, ובה הוראה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר תגובה. בהחלטתו זו קבע הרשם כי "בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף תועבר להחלטת שופט מוקד". ביום 19.5.2005 החליט השופט יוסף יוספי: 1. לאור תגובת המשיבה/התובעת אשר פורטה ב"בקשה לביטול פס"ד" שהגישה ביום 4.1.05 - נדחית הבקשה למחיקה על הסף. 2. אין צו להוצאות. מהאמור עולה כי השאלה שבמחלוקת לא נדונה כלל. נמחקה התביעה כולה למרות שהדבר לא נתבקש וחודשה התביעה כולה מבלי שנומק על שום מה לא נמחקה העילה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. על כן נשאיר אנו על כנה את ההחלטה שלא למחוק את התביעה כולה, כפי שמוסכם על המערערת. נדון רק בשאלת הסילוק על הסף של העילה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. טענות המערערת טוענת המערערת כי עילת התביעה המתבססת על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התיישנה. תביעת המשיבה הוגשה ביום 22.6.2004, שלוש וחצי שנים לאחר סיום העסקתה ולאחר שהסתיימו האירועים המפורטים בכתב התביעה בגינם הוגשה התביעה, בעוד שעל פי סעיף 14 לחוק כל עילת תביעה שמקורה בהוראת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מתיישנת בחלוף שנים עשר חודשים מיום היווצרות העילה. עוד ציינה המערערת כי אין במחיקת הסעיפים המתייחסים לעילת תביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בכדי למנוע מהמשיבה את יומה בבית הדין מכיוון שאין המדובר במחיקת התביעה בשלמותה אלא רק בחלקה. טענות המשיבה המשיבה טוענת כי טענת ההתיישנות מכוח סעיף 14 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה הינה התיישנות דיונית ולא מהותית. התיישנות דיונית אינה מבטלת את הזכות לגופה אלא רק מונעת הגשת תביעה למימושה. החוק הותיר על כנו את תחולת הדין הכללי על התיישנות עילת התביעה. עוד טענה המשיבה כי יש לפרש הוראת התיישנות בחוק בצורה המגבילה פחות ככל האפשר את זכות התביעה של הטוען לפגיעה בגין הפליה. חשיבות ההנמקה כעיקרון על בית הדין לנמק את פסקי דינו. אמת לעתים מדובר בעניינים פרוצדורליים ברורים. אך כאשר מדובר בסילוק על הסף יש חשיבות להנמקת פסק הדין. עמדתי על חובה זו לאחרונה בהביאי מדברי השופט משה לנדוי במאמרו "הלכה ושיקול דעת בעשיית המשפט", משפטים, א', 292 (תשכ"ה), בעמוד 303 (עע 000320/05 בנימין ריש - מדינת ישראל - משרד החינוך, ניתן ביוםכ"ה באלול תשס"ה, 29 בספטמבר2005): שיפוט על פי שיקול דעת אסור לו שייהפך לשיפוט שרירותי. כדי למנוע סכנה זאת אין אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק הדין. הנמקה מלאה מחנכת את השופט למחשבה ברורה ולהעלאת נימוקיו - כולל תחושתו האינטואיטיבית, עליה דיבר פאונד - מעל לסף תודעתו אל אור היום, על מנת שיעמדו למבחן הביקורת שלך דרגת הערעור, של אנשי המקצוע ושל הציבור כולו. בעניין ריש עמדתי על כך כי חובת ההנמקה היא חלק אינטגראלי מיצירתו וגיבושו של פסק הדין. הדבר נכון בעיקר כאשר נדונה שאלה של סילוק עילה מכתב תביעה או השארתה. היש לסלק על הסף את עילת התביעה הנסמכת על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה באשר לתביעות האזרחיות הנובעות מהפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נקבעה תקופת התיישנות קצרה. בסעיף 14 לחוק בנוסחו המקורי משנת ה'תשמ"ח נקבעה תקופת התיישנות של ששה חודשים מיום היווצרות העילה. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 3), תשנ"ה - 1995 (ס"ח תשנ"ה, עמ' 339), אשר נכנס לתוקף ביום 21.6.1995, תיקן את סעיף 14 לחוק באופן שתקופת ההתיישנות תוארך מששה חדשים לשנים עשר חדש. עם זאת אין בשלב זה של הדיון לסלק על הסף את הסעיפים בכתב התביעה הנוגעים לעילת תביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. גם אם עילת התביעה התיישנה ניתן להסתמך על העובדות שעילת התביעה בגינן התיישנה אם הן רלבנטיות לעילות התביעה האחרות הנטענות. בעניין ליטבאק (דב"ע נה/159-3 מסדה ליטבאק - עבאדי - אמנון רפאל ושות', עו"ד, טוענת שדולת הנשים - טרם פורסם) נקבע כי לשם הוכחת טענת אפלייה ניתן להסתמך גם על עובדות שעילת התביעה בגינן התיישנה בתנאי שיש להן רלבנטיות לתביעה. ההתיישנות מתייחסת לעילת תביעה ולא לעובדות. הנשיא גולדברג ציין בפסק דינו: "עילת תביעה" מורכבת בראש וראשונה מעובדות, אולם אין מדובר בעובדות בעלמא, אלא בעובדות, אשר אם תוכחנה, מקימות זכאות לסעד. מן האמור עולה, כי שעה שנקבע כי עילת תביעה מסוימת התיישנה ועילה אחרת עדיין שרירה וקיימת, מותר וניתן להביא ראיות להוכחת העובדות המקימות את העילה שטרם התיישנה, גם אם העובדות עצמן התרחשו אחרי שתמה תקופת ההתיישנות, הרי המועד הקובע אינו מועד התרחשות העובדות, אלא מועד התגבשות העילה. הנה כי כן מאחר וטענת האפלייה נטענת גם לגבי עילות תביעה נוספות, הרי שבשלב זה אין לסלק על הסף עילה שהתיישנה. ברי שלא ניתן יהא לקבל סעד על סמך עילה שהתיישנה. עם זאת ניתן להסתמך על העובדות המקימות עילה זו לצורך הוכחות עילות תביעה אחרות. מעיון בכתב התביעה עולה כי העובדות בגינן מבססת המשיבה את התביעה רלבנטיות לעילות תביעה בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה , חוק עבודת נשים וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. משכך אין בשלב זה לסלק על הסף עילה כלשהי. שאלת התיישנות העילה תילקח בחשבון במתן פסק הדין. לא ינתן סעד בגין עילה שהתיישנה. מנימוק זה נדחה הערעור. הוצאות הערעור ילקחו בחשבון בפסק הדין של בית הדין האזורי. השופט שמואל צור 1. הערעור שבפנינו נדון בדרך של סיכום טענות בכתב. 2. חברתי סגנית הנשיא פירטה בחוות דעתה את הרקע לערעור ואת שרשרת הטעויות ואי ההבנות שארעו במהלך הטיפול בתביעת המשיבה בבית הדין האזורי ולא אחזור על האמור שם. השאלה שבפנינו ממוקדת לאמור: האם צדק בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 19.5.05 הדוחה - בלא הנמקה - את בקשת המערערת לסילוק על הסף של עילה אחת מתביעת המשיבה, זו של פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח לפי סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן - חוק השוויון). 3. בקשת המערערת בבית הדין האזורי לסילוק על הסף של עילת התביעה של המשיבה לפי חוק השוויון, מבוססת על טענת התיישנות. לטענתה, לפי סעיף 14 לחוק השוויון, כל עילת תביעה שמקורה בהוראות אותו חוק מתיישנת לאחר 12 חדשים ואילו תביעת המשיבה הוגשה למעלה מ-3 שנים לאחר פיטוריה. המשיבה טענה בבית הדין האזורי כי הוראות ההתיישנות הן דיוניות ואין הן מבטלות את הזכות המהותית. 4. בית הדין האזורי (השופט יוסף יוספי; תיק עב' 2661/01) דחה את בקשת המערערת לסילוק על הסף של עילת התביעה של המשיבה לפי חוק השוויון בהחלטה מיום 19.5.05, לאמור: "לאור תגובת המשיבה/התובעת, אשר פורטה בבקשה לביטול פסק דין שהגישה ביום 4.1.05 - נדחית הבקשה למחיקה על הסף". הא ותו לאו. חברתי סגנית הנשיא ברק עמדה בחוות דעתה על החשיבות שבמתן הנמקה ועל היותה חלק אינטגראלי מיצירתו וגיבושו של פסק הדין. אני מצטרף לדברים אלה ואוסיף כי, לדעתי, העדר הנמקה להחלטה שיפוטית מהותית הטעונה הנמקה הינו פגם המצדיק ביטול ההחלטה והחזרת העניין לבית הדין קמא על מנת שינמק את החלטתו. לדעתי, כך ראוי לעשות במקרה זה. 5. לכן, לו תישמע דעתי, יתקבל הערעור במובן זה שהחלטת בית הדין האזורי מושא הערעור תתבטל והתיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שייקם דיון בפניו ויתן החלטה מנומקת בבקשת המערערת למחיקה על הסף של אותה עילה מתביעת המשיבה המבוססת על חוק השוויון, בשל התיישנות העילה. המשיבה תישא בהוצאות המערערת בערעור בסכום של 2,500 ש"ח, בלי קשר לתוצאות הדיון בבית הדין האזורי. 6. חברתי סגנית הנשיא ברק הרחיבה דבריה בשאלה גופא האם יש לסלק על הסף את עילת התביעה לפי חוק השוויון. לדעתי דיון זה מיותר ומן הראוי שיעסוק בו בית הדין האזורי. אין זה נכון שאנו נחווה דעתנו בסוגיה שלא התלבנה ונומקה כדבעי בבית הדין קמא. 7. מעבר לצורך אעיר כי חולק אני על דעתה של חברתי כי אין לסלק על הסף את העילה שהתיישנה לפי חוק השוויון בשל כך שהעובדות עליהן מבססת המשיבה את תביעתה לפי חוק השוויון רלבנטיות לעילות אחרות. לדעתי, יש להבחין הבחן היטב בין עילת תביעה לבין עובדות. בקשת המחיקה מתייחסת לעילה שנטען כי התיישנה. אם טענה זו נכונה, תימחק העילה על הסף ובית הדין לא יעניק סעד בגינה. מהלך זה לא אמור לגרוע מן התשתית העובדתית הפרושה בפני בית הדין על פי כתב התביעה ולכל היותר, ככל שיהיה צורך בדבר, תוכל המשיבה לבקש לתקן את כתב תביעתה. בכל מקרה, אין זה נכון להימנע ממחיקת עילה מסוימת מחמת התיישנות רק בשל קיומן של עובדות או טענות המתייחסות לעילות אחרות. השופטת ורדה וירט-ליבנה במחלוקת שבין חבריי, אני מצטרפת לחוות דעתו של חברי השופט צור ולתוצאה אליה הגיע. נציג עובדים מר יעיש יהודה אני מצטרף לדעתו של השופט שמואל צור. נציג מעבידים מר רפאל פרבר אני מצטרף לדעתו של השופט שמואל צור. סוף דבר - הערעור מתקבל כאמור בפסק דינו של השופט שמואל צור כנגד דעתה החולקת של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיקיים דיון בפניו ויתן החלטה מנומקת בבקשת המערערת למחיקה על הסף של אותה עילה מתביעת המשיבה המבוססת על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בשל התיישנות העילה. המשיבה תישא בהוצאות הערעור בסכום של 2,500 ש"ח.שוויון הזדמנויות בעבודההתיישנות