להלן פסק דין בנושא רישיון קבלן כוח אדם עובדים זרים: פסק - דין הנשיא סטיב אדלר פתח דבר לפנינו ערעור על החלטת הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן ולפי העניין: הממונה, משרד התמ"ת), מר שלום בן משה, מיום 12.2.2006. בהחלטתו האמורה סייג הממונה את הרשיון וההיתר המיוחד שניתן לחן כח אדם לבניה בע"מ (להלן: התאגיד), היא המערערת בפנינו, לעסוק כקבלן כוח אדם הנותן שירותי כוח אדם של מהגרי עבודה בסייג נוסף, "לפיו לא יוכל התאגיד להביא עובדים חדשים מחו"ל במסגרת מכסת 1200 העובדים..."בענף הבנין, שהתירה ממשלת ישראל להביא ארצה בשנת 2006. יוטעם כי הדיון בהליך זה נשמע עוד בחודש מאי שנה זו, אולם רק עם מתן ההחלטה בהליך עב 5/06 (להלן: ההחלטה בעניין 'היכל אדם'), מיום 15.6.2006, לפיה בית דין זה הוא המוסמך להיזקק להליכים ממין אלה, נפתחה הדרך למתן פסק הדין גם בהליך דנא. דברי רקע, השתלשלות העניינים וההליך בפני הממונה [2] לאחרונה עמדנו בהרחבה, במסגרת ההחלטה בעניין היכל אדם על השינויים שחלו במתכונת העסקת מהגרי עבודה בענף הבניין ובאופן הפיקוח על העסקתם. בתוך כך, עמדנו על אימוץ מודל חדש שעיקרו, מעבר ממתן היתרים למעסיקים להעסיק מהגרי עבודה על בסיסי פרטני, לשיטה של העסקת העובדים באמצעות קבלני כוח אדם - הם התאגידים המורשים - אשר משבצים את עובדיהם אצל המעסיקים הם - "מקבלי העבודה". הדברים שנקבעו בעניין 'היכל אדם' יפים בעיקרם גם לענייננו ולא נחזור עליהם. אולם מצאנו להדגיש שניים אלה: האחד, מבקשי היתר מיוחד לעיסוק בקבלנות כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל, נדרשו להקים לצורך פעילותם תאגידים חדשים אשר על פי תקנוניהם מטרתם היחידה תהא העסקת עובדים זרים בענף הבניין ( SOLE PURPOSE CORPORATIONS). השני, לצורך יישום המודל החדש פרסם משרד התמ"ת נוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם בו פורטו, בין היתר, הדרישות החלות על התאגידים המורשים בכל הנוגע לשכר העובדים הזרים ותנאי העסקתם. בעניין זה, מפנה הנוהל אף לפרק ב' לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן: חוק עובדים זרים), שעניינו תנאים להעסקה, לרבות החיוב במתן מגורים הולמים לעובדים. [3] אשר להשתלשלות העניינים שבבסיס הערעור - מכלל החומר שהונח בפנינו מצטיירת התמונה הבאה: [א] בשלהי חודש נובמבר, 2005 ערכו מפקחים מטעם משרד התמ"ת ביקורת מגורים בחמישה אתרי בניה בם התגוררו, סך הכל, 19 מעובדי חן כח אדם לבניה בע"מ. [ב] בין ממצאי הבדיקה התגלו פגמים חמורים ביותר וביניהם, העדר הפרדה בין אתר העבודה לבין אתר המגורים באופן, שהלכה למעשה, בחלק מן האתרים נאלצו העובדים להתגורר בשלדי הבניינים שעל בניינם עמלו, או במבנים זמניים באתר הבניה אשר תוארו על ידי המפקחים גם כ"מחילה ללא מחיצות". כפועל יוצא מכך, חסרו בחלק מהמקומות שירותים, מקלחות, מטבח, מערכת ביוב ראויה, אמצעי אוורור וחימום, מקור מי שתייה ועוד כהנה וכהנה ליקויים ופגמים. [ג] ביום 19.12.2005, במסגרת מכתבה של עו"ד תהילה לוגר-פרימן מן הלשכה המשפטית של משרד התמ"ת, הוזמן התאגיד לשימוע בכתב "וזאת לאור חשדות לפגמים חמורים במגורי העובדים הזרים המועסקים על ידי התאגיד". [ד] ביום 1.1.2006 העלה התאגיד על הכתב את טענותיו במסגרת הליך השימוע. שתי טענותיו המרכזיות היו, כי מהגרי העבודה שלגביהם נערכה הביקורת לא הובאו לישראל על ידי התאגיד, ולא שובצו על ידו אצל מקבלי העבודה. לפיכך מצבם של העובדים הוא בבחינת "ירושה" שירש התאגיד מן המעסיקים הישירים לשעבר. כמו כן נטען כי התאגיד עמל על שיפור יחסי העבודה עם מהגרי העבודה לרבות, שינוי לטובה של יחס הקבלנים - מקבלי העבודה - לעובדים. בתוך כך צוין, כי "מרשתי מתקשרת עם הקבלנים בחוזה לאספקת עובדים זרים על פי כל כללי הדין והנוהל ובחוזה ההתקשרות אשר דוגמתו מצורפת...בחוזה זה מובהרת חובת הקבלן לפעול בהתאם לדרישות הדין בכל הנוגע למגורי העובדים. מרשתי גם העבירה לכל הקבלנים עמם התקשרה בעניין העסקת עובדים זרים טופס הנחיות באשר לנאותות מגורי העובדים...". למכתב טענות התאגיד צורפו כנספחים מכתבי תגובה של מקבלי העבודה - הם הקבלנים - לטענות משרד התמ"ת לגבי ממצאי הביקורות שערך באתרי הבניה השונים. כך למשל כותב נציג חברת י.י.פ קבלנות 2005 בע"מ: "אינני מבין מה היא גישה נאותה....לא ידענו שעלינו להודיעכם על כל ניוד (של מגורי עובדים מאתר לאתר - ס.א.)". בנוסף, עמד התאגיד על כך שמרבית הליקויים שנמצאו בביקורות באו על תיקונם. כך צוין, כי ב"אתר בניה של הקבלן י.בוארון ברחוב הבריגדה היהודית 48 בנתניה - מיד לאחר קבלת ממצאי דו"ח הביקורת הועברו העובדים לדירה מסודרת העומדת בדרישות הדין". [ה] ביום 11.1.2006 נשלח לתאגיד מכתב נוסף מאת עו"ד לוגר פרידמן, שהוכתר בכותרת "המשך שימוע". בהתייחס להצהרת התאגיד באשר לאתר ברחוב הבריגדה 48 בנתניה צוין, כי "בביקורת שערך האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התמ"ת ביום 8.1.2006, באתר המגורים של עובדי הקבלן הנ"ל (י.בוארון - ס.א.) נמצא כי אכן הועברו העובדים לדירה אחרת באותו הבניין בו הם לנו, ואולם המטבח נשאר באותו מקום שהיה. הכיור שנמצא במטבח לא היה מחובר למקור מים, החשמל נשען על כבל מאריך אחד ממנו מתפצלת אספקת החשמל לכל דיירי הדירה. חומרתם של ממצאים אלה קשה עוד יותר לאור העובדה כי ניתנה לחברה הזדמנות לתקן את הליקויים, אולם אלו לא תוקנו במלואם". במכתב התבקשה התייחסות התאגיד לאמור. [ו] ביום 15.1.2006 משיב התאגיד, בין היתר, כי "בביקורת הקודמת שנערכה במקום צוינה רק העובדה שאין כיור במקום. בעיה זו תוקנה...נציגי מרשתי לא העלו על דעתם... שלא זורמים מים בברז הכיור. מכל מקום כפי שנמסר לי גם בעיה זו תוקנה וכיום זורמים מים בברז". [ז] ביום 18.1.2006 החליט הממונה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק קבלני כוח אדם), לאחר שעיין בטענות התאגיד, כדלקמן: "אני רואה בחומרה רבה את התנהלות התאגיד בכל הנוגע למגורי העובדים אותם הוא מעסיק. התאגיד נחשב מעסיקם של העובדים לכל דבר ועניין, והעובדה כי ירש מציאות מסוימת מן הקבלנים שאת עובדיהם הוא מעסיק כיום, או העובדה כי בחוזה שבין התאגיד לקבלן "מובהרת חובת הקבלן לפעול בהתאם לדרישות הדין בכל נוגע למגורי העובדים" ... אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה". אני רואה בחומרה יתרה את העובדה כי הליקויים לא תוקנו במלואם גם בעקבות השימוע ונדרשתם להזדמנות נוספת לתקן את הדרוש תיקון. מן הראוי היה לשלול את רשיונו של התאגיד בגין הממצאים כפי שפורטו בשימוע ולעיל ואולם, לפנים משורת הדין, לאור העובדה כי אנו מצויים כיום בתחילת הפעלתה של "שיטת התאגידים" ובהתחשב בכך שהתאגיד מיהר בכל זאת לתקן את הליקויים שנמצאו במגורי עובדיו והתייחס בכובד ראש לטענות שהועלו כלפיו, החלטתי שלא לעשות כן ולהסתפק בסנקציה חמורה הרבה פחות. לאור זאת החלטתי שלא לאפשר לתאגיד להביא עובדים זרים מחו"ל במסגרת מכסת 1200 העובדים שהוקצו לאחרונה לתאגידים השונים. בנוסף, עלי להדגיש כי התאגיד ימצא מעתה ואילך תחת פיקוח מוגבר, והוא מוזהר בזאת כי במקרה בו ימצאו ליקויים במגורי העובדים בביקורות שיערוך האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התמ"ת בתאגיד לא אהסס לשלול את רשיונו (ההדגשה במקור - ס.א.) ". [ח] בתגובה להחלטת הממונה ביקש התאגיד, במכתבו מיום 25.1.2006, לקיים פגישה פנים אל פנים בין נציגיו לבין הממונה. הוסיף וטען התאגיד, כי הסנקציה שהוטלה עליו "הנה קשה וחמורה ביותר, בלתי סבירה ובלתי מידתית..". כמו כן חזר התאגיד על עמדתו, לפיה הוא עושה כל שלאל ידו אלא שלפתחו רובצת ירושת העבר כמו גם בעיות העולות "נוכח הדואליות המובנית בהעסקת העובד; בעוד שהעובד מועסק על ידי מרשתי הרי שהוא מבצע עבודתו אצל הקבלן". [ט] כמענה לבקשת התאגיד האמורה, הודיע הממונה, במכתבו מיום 12.2.2006, כי הסכים לפנים משורת הדין לשוב ולעיין בהחלטתו מיום 18.1.2006 אך לא מצא לנכון לשנות הימנה. על החלטה זו הוגש, כאמור, הערעור שבפנינו. טענות הצדדים בערעור [4] לוז טענות המערערת בפנינו באלה: החלטת הממונה לפיה סעיף 10 לחוק קבלני כוח אדם ניתנה שלא בסמכות, מן הטעמים הבאים: הסמכות הוקנתה בחוק לשר התמ"ת ולא לממונה ומדובר בהטלת סנקציה שאינה בבחינת תנאי בהיתר. החלטת הממונה לוקה בחוסר סבירות בלא שנשקלו השיקולים הרלוונטיים הצריכים לעניין ובם, היות הסדר העסקה באמצעות תאגידים הסדר חדש שיישומו טרם הושלם; העובדה שהממונה לא שעה לנזקים החמורים העלולים להיגרם לתאגיד כתוצאה מהחלטתו לרבות, נזקים ארוכי טווח בדמות אובדן התקשרויות עם קבלנים. כמו כן נטען, שהחלטת הממונה פוגעת באינטרס ההסתמכות של התאגיד אשר סבר שיוכל למלא את מכסת 700 העובדים שהוקצתה לו מלכתחילה. המדינה מצדה טענה, כי עניין לנו בהפעלת ביקורת שיפוטית על החלטה של רשות מינהלית מוסמכת. משכך, עלינו להיזקק אך לשאלה האם ההחלטה ניתנה בגדריו של מתחם הסבירות והמידתיות. לטעמה של המדינה, התשובה על כך היא בחיוב. לשיטתה, החלטתו של הממונה מבוססת על שיקולים ראויים של מדיניות הגברת אכיפת זכויותיהם של העובדים הזרים. מנגד, טענותיו של התאגיד ביחס לחריגה ממתחם המידתיות ולפגיעה באינטרס ההסתמכות אין להן על מה לסמוך, באשר על פי מודל ההעסקה החדש, מקורו של מרבית ההון האנושי שמגייס התאגיד הוא במהגרי העבודה המצויים זה מכבר בישראל. אשר לטענת ההסתמכות - משבוטל הסדר הכבילה, ממילא רשאים העובדים להחליף מעסיק אחת לכל רבעון. דיון והכרעה תכליתו של משטר התאגידים [5] בפרק י' לספר דברים מצינו: "כי ה' אלוהכם הוא אלוהי האלוהים ואדני האדנים האל הגדול הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה". הנה כי כן, כבר בכתבים המכוננים עוגנה החובה לספק לגר שבמקומתינו - הוא מהגר העבודה בן זמננו - את צרכיו הבסיסיים. קורת גג היא בבחינת חלק מ'הלחם והשמלה' בענייננו. דאגה למגורים נאותים הם חלק מכבודו של העובד כאדם. המטרה של אספקת צרכים בסיסים הנה אחת מהמטרות אליה כוון משטר התאגידים החדש. בהקשר זה ציינה חברתי השופטת נילי ארד לאחרונה, בפסק הדין בעניין מלגם דברים היפים לענייננו, לאמור: "משטר התאגידים מושתת על מדיניות אכיפה קפדנית בתחום העסקת העובדים הזרים, שמטרתה ותכליתה אבטחת זכויותיהם של העובדים הזרים המבקשים להתפרנס בכבוד. תאגיד המעסיק עובדים זרים חייב להקפיד הקפדה יתרה על שמירת זכויותיו של העובד הזר. בד בבד מחויב התאגיד למלא התחייבויותיו כלפי המדינה שהעניקה לו את רשיון ההעסקה, ובתוך כך לוודא שהעובד יועסק על פי הרשיון וההיתר שניתנו לשם פעולת התאגיד ובמסגרתם בלבד". המשטר החדש איווה למסד שיטת העסקה, לפיה התאגיד המורשה יהווה עבור מהגר העבודה הכתובת הישירה לסיפוק צרכיו על פי דין. על התאגיד המורשה תהא האחריות לדאוג בפועל להציע למהגר העבודה מקום עבודה ראוי ומלא אחר דרישות הדין לרבות, הבטחת תנאי מגורים הולמים. כך הציע הצוות הבינמשרדי לתכנון אופן מתן זכיונות להבאתם לישראל והעסקתם הזמנית של עובדים זרים בישראל, בראשות הגב' יעל אנדורן, כי בתנאי הרשיון לתאגיד מורשה ייקבע כי: "התאגיד ישלם לכל אחד מהעובדים במועד את שכרו וכל תשלום נלווה... התאגיד יעניק לכל אחד מן העובדים את התנאים שהוא מחוייב להעניקם לפי כל דין. התאגיד ימסור לכל עובד חדש שיועסק אצלו מידע לגבי זכויותיו של העובד, בשפה שהעובד מבין.... התאגיד יאתר עבוד העובד הזר מקומות עבודה שהוא מבקש להציע לו; התאגיד יציג לעובד הזר את מקומות העבודה שאותרו, לרבות מידע על זהות המעסיק בפועל, מקום העבודה, סוג העבודה, שכרו של העובד, תנאי העבודה, תקופת העבודה ומקום המגורים; לאחר שיוצגו לעובד מקומות העבודה כאמור יבחר העובד היכן הוא מעוניין לעבוד בפועל ויופנה לאותו מקום עבודה". צא ולמד, משטר התאגידים שיווה לנגד עיניו מצב בו התאגיד המורשה הוא הוא החב בהבטחת תנאי השכר ותנאי המגורים של העובדים, ואין הוא בבחינת מתווך בין העובד למעסיק או במעמד של מפקח גרידא על מקבלי העבודה לעניין הבטחת זכויות העובדים. זוהי מציאות נורמטיבית חדשה שעל קבלני כח האדם להפנים ולפעול על פיה. המסגרת הנורמטיבית [6] חוק קבלני כוח אדם מסדיר את העיסוק של מתן שירותי כוח אדם. פרק ב' לחוק עניינו ברישוי של קבלני כוח אדם, הן אלה המעסיקים עובדים תושבי ישראל והן אלה המעסיקים מהגרי עבודה. בנוסף לרשיון הכללי לעסוק כקבלן כח אדם קובע סעיף 10 לחוק קבלני כוח אדם את הצורך בקבלת "היתר מיוחד" לעיסוק במתן שירותים בין-ארציים של כוח אדם, כבמקרה שבפנינו, כדלקמן: "(א) לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם הנותן שירותי כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל או של עובדים מישראל במקום עבודה בחוץ לארץ, אלא אם כן ניתן לו היתר מיוחד לכך מאת השר ועל פי תנאי ההיתר האמור וזאת בנוסף לרישיון כאמור בסעיף 2. (ב) על היתר לפי סעיף זה יחולו הוראות פרק זה בשינויים המחויבים; בנוסף לכך רשאי השר לסרב מתן ההיתר, להתנות את מתן ההיתר בתנאים נוספים, או לקבוע תנאים כאמור בהיתר בהתחשב, בין היתר, בצורך קיום חובותיו של קבלן כוח האדם כלפי עובדיו, ולגבי מתן שירותי כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל - גם מצב התעסוקה בישראל". סעיף 6 לחוק קבלני כוח אדם דן בביטול רישיון או התלייתו: (א) השר רשאי, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע טענותיו, לסייג את הרישיון או לבטלו אם התקיים בקבלן כוח אדם אחד מאלה: (1).... (2) חדל להתקיים תנאי מן התנאים למתן הרישיון; (3) הוא הפר תנאי שברישיון; (4)....;(5).... (6) הוא הפר חובה מהותית מהחובות המוטלות עליו על פי הוראה שבחיקוק, בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה המעניק זכויות לעובדים, לאחר שניתנה לו התראה מאת השר". יוטעם, כי סמכויות השר על פי סעיפים 2, 6 ו - 10 לעיל, הואצלו למר שלום בן משה, מנהל יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עובר למתן החלטותיו בעניינה של חן כח אדם לבניה בע"מ. מר בן משה, המשיב, הוא הממונה כנגד החלטותיו הוגש ההליך דנא. באמור עד כאן יש כדי ליתן מענה לשתים מטענות התאגיד. הטענה האחת, עניינה בהאצלת סמכותו של השר למר שלום בן משה ומכאן סמכותו של האחרון למתן ההחלטות בעניין התאגיד. הטענה השנייה עניינה בטענה, כי המדובר הלכה למעשה בסנקציה ולא בתנאי בהיתר המיוחד. לטעמנו, עולה מהוראות החוק, כי הסמכות ליתן היתר מיוחד כוללת בחובה את הסמכות לקבוע את מכסת העובדים שהיתר זה חל עליה, לסייג את ההיתר ולהתנותו בתנאים. בחינת החלטת הממונה מלמדת, כי הוא סייג את אפשרות התאגיד לגייס בשנה זו מהגרי עבודה חדשים מחוץ לארץ. אמצעי זה מתיישב עם תכלית החלטתו להגביר את הפיקוח על התאגיד בשנה זו, ביחס למצבת עובדיו הנוכחית, על מנת לבחון שהליקויים שנמצאו לא יישנו. הנה כי כן, לא מדובר בסנקציה שרירותית, אלא בכזו שיש לה קשר ישיר לתכלית החוק. זאת ועוד זאת, אף אם מדובר באמצעי שיש בו גם מן הסנקציה, אין זה גורע מהיות האמצעי סייג על פי החוק, שהממונה היה מוסמך לקובעו. [7] בסעיף ההגדרות של חוק עובדים זרים נקבע: "מעביד - לרבות קבלן כוח אדם". מכאן, שהתאגיד המורשה חב בכל החובות החלות על מעסיק באשר לזכויות עובד זר ותנאי העסקתו. בסעיף 1 ה (א) נקבע, כי תנאי להעסקת עובד זר הוא, כי "המעביד העמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה...". בסעיף 1 ה (ד) נקבע: "השר רשאי לקבוע בהתייעצות עם שר הבריאות, שר הפנים ושר הבינוי והשיכון, אמות מידה מחיבות למגורים הולמים, לרבות תנאי בטיחות ותברואה". ואכן מכוח זאת הותקנו תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), תש"ס - 2000. בתקנות האמורות נקבעו אמות המידה המחייבות לעניין מגורי העובדים. בתוך כך, נקבע שטח מינימאלי מחייב ללינה, למטבח ולחדר אוכל וכן הבטחת תנאי סניטציה, הגינה אישית ועוד. אי עמידה בתנאים הקבועים בתקנות מהווה גם עבירה פלילית. הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה [8] החלטת הממונה הנה החלטה לפי דין של רשות מינהלית מוסמכת. אופי הביקורת השיפוטית על החלטות ממין אלה נעשית בהתאם לכללי המשפט המינהלי. הלכה מושרשת היא, כי בית דין זה לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אלא עליו לבחון האם ההחלטה מגשימה את התכלית שלשמה ניתנה לרשות הסמכות וכי היא מצויה במתחם הסבירות, הינה מידתית, אינה מונעת משיקולים זרים ועוד. כפי שצוין לעיל, בביקורות שבוצעו במגורי עובדי התאגיד נמצאו ליקויים חמורים. מן התכתובת בין באי כוח התאגיד לבין הממונה ומי מטעמו עולה, כי התאגיד טרם השכיל להטמיע את החובות הנלווים למשטר התאגידים. כך, הומצאו לעיון הממונה, כמו גם לעיוננו, חוזרים מחוזרים שונים שהופצו בין מקבלי העבודה ועניינם הנחיות הנוגעות לתנאי העבודה ולתנאי המגורים של העובדים. בדומה, מצא התאגיד להמציא לעיונו של הממונה את תגובותיהם של מקבלי העבודה למימצאים. דא עקא, שבכך לא סגי. על התאגיד גופו מוטלת החובה לדאוג לכל צרכי העובדים על פי דין. התאגיד אינו בבחינת רגולטור, מנחה, מפקח וכל כיוצא באלה, כי אם מעסיק בפועל. בדומה, באי דברו של הממונה אינם מקבלי העבודה, כי אם התאגידים המורשים. אשר על-כן, אין בידינו לקבל את הטענה, כי האשם בליקויים שנמצאו במגורי העובדים רובץ לפתחם של מקבלי העבודה - המעסיקים לשעבר של העובדים. עם זאת, ערים אנו לכך שכל שיטה חדשה מעוררת קשיי הסתגלות ומצריכה בחינה מתמדת של השגת המטרות שלשמן הונהגה. [9] לאחר שנתנו דעתנו למכלול נסיבות המקרה לא מצאנו שנפל בהחלטת הממונה פגם ממין הפגמים המצדיקים התערבותנו בהחלטתו. הממונה שקל שיקולים הצריכים לעניין, קרי, אופן קיום החיובים על פי החוק. הוא איפשר לתאגיד לפרוש טענותיו בפניו כדבעי. החלטת הממונה הינה מידתית באופן שלאור התייחסותו הרצינית של התאגיד לממצאי הביקורת, לא נשלל ההיתר המיוחד שניתן לו כליל כי אם הוגבל ונקבע כי התאגיד ימצא למשך תקופה נוספת תחת פיקוח מוגבר. בהגיענו למסקנה זו לא נעלם מעמנו הנזק לו טוען התאגיד. עם זאת, איננו סבורים, כי הנזק הנטען עולה על התועלת שבפיקוח קפדני על התנהלותם של התאגידים המורשים והקפדה בזכויות מהגרי העבודה [10] סוף דבר - לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה הוצאות משפט בסך 5000 ₪. קבלןחברות כוח אדםעובדים זרים