צו מניעה נגד שביתת עובדים

חופש השביתה הוא מחירויות היסוד שאינן כתובות, אולם המערכת השיפוטית כולה, ובית הדין לעבודה בפרט, נותנים לה נפקות מלאה. במתן סעד של צו מניעה (זמני או קבוע) נגד שביתה יתחשב בית הדין לעבודה , במסגרת הפעלת שיקול דעתו, בסייגים הקיימים לגבי חירות השביתה, אשר, חוץ לאלה העולים מתקנון ארגון העובדים, הם משלושה סוגים: סייגים שבחוק; סייגים הנובעים מתניה מפורשת או מתניה מכללא בהסכם קיבוצי; סייגים כתוצאה מאיזון בין חירות השביתה לבין זכויות אחרות, בין זכויות יסוד ובין זכויות מסוג אחר.נ בשלושת סוגי הסייגים, סמכות האכיפה היא בידי בית הדין לעבודה, והיא נעשית על פי הפעלת שיקול דעתו. להלן החלטה בנושא צו מניעה נגד שביתת עובדים: החלטה 1. בתאריך 18.10.06 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני במסגרת בקשת צד לסכסוך קיבוצי, שהוגשה באותו יום, בה מבקשת עיריית קרית שמונה (להלן: "המבקשת") להורות לסייעות הגנים, השובתות, כמו כלל עובדי המבקשת, לשוב לעבודה באופן מיידי. 2. בתאריך 19.10.06 התקיים דיון בבקשה, במעמד שני הצדדים. הניסיונות להגיע לפתרון הסכסוך לא צלחו, כאשר המבקשת לא הציעה כל פתרון קונקרטי לתשלום השכר שהולן לעובדים. ב"כ המבקשת, לאחר התייעצות עם הגזבר, הודיע לבית הדין כי לא קיימים כספים אצל המבקשת המאפשרים לשלם את השכר, כאשר גם החשבון המיוחד לעובדים של מערכת החינוך הינו ביתרת חובה. באשר למועד המשוער לתשלום, הודיע ב"כ המבקשת כי רק ביום 9.11.06 אמורים להשתחרר כספים למבקשת ועל כן ייתכן תשלום כלשהו רק באמצע חודש נובמבר. ב"כ המשיבים ויו"ר ועד העובדים בעיריית קריית שמונה מר חנניה כהן, אשר נכח בדיון, התנגדו לבקשה. לדברי מר כהן, התקיימה פגישה בין נציגי העובדים לבין ראש העיר, ביום 5.10.06, שבה ביקש ראש העיר שלא לנקוט בהליך השביתה במשך שבוע ימים, וכנגד הוא הבטיח לטפל בנושא שכר העובדים. על אף הסיכום, המועד חלף ולא הוצע כל פתרון לבעיה של אי תשלום שכר, כאשר ראש העיר לא היה בארץ כדי לטפל בנושא. על כן, הוחלט על הכרזת סכסוך ופרצה שביתה בעירייה ביום 15.10.06 ובמערכת החינוך מיום 16.10.06, למעט החינוך המיוחד. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המבקשת: א. א. במהלך מלחמת לבנון השנייה, הופגזה קריית שמונה באמצעות קטיושות אשר נחתו ברחבי העיר. משפחות רבות נאלצו לשהות במקלטים תקופות ארוכות, ומשפחות רבות אחרות תרו אחר מקומות מגורים ארעיים ברחבי הארץ. ב. ב. העירייה ומשרד החינוך שוקדים כדי להעצים את הליווי הפדגוגי של הילדים והתלמידים. בעקבות המלחמה, אותרו ילדים במסגרת גני החובה והטרום חובה, אשר נזקקים לטיפול פרטני במסגרת הגן, ויתרת הילדים מקבלים טיפול הפגתי חוויתי כדי לשקם את התפתחותם ואיתנותם הנפשית. ג. ג. בימים אלה בקריית שמונה, יש חשיבות עליונה לפעולתן הסדירה של מסגרות החינוך בעיר בכלל, והגנים בפרט, שכן טיפול אשר לא יינתן לילדים עכשיו, עלול להנציח מצוקות נפשיות של הילדים אשר נגרמו בעקבות מוראות המלחמה. ד. ד. השימוש בנשק השביתה כפוף גם לעקרון המידתיות של אמצעי מול תכלית, כאשר הפגיעה שגורמת השביתה לחינוך הילדים הרכים ולילדי החינוך המיוחד, אינה מידתית, בתקופה זו, בקריית שמונה. הנזק שנגרם אינו בהכרח בר תיקון - שכן כאמור, יש חשש להנצחת המצוקות הנפשיות. ה. ה. העירייה אינה מבקשת למנוע את השביתה בכלל, אלא רק לשמור על גני הילדים כ"תחום מוגן", לאור החשש מהנצחת מצוקות נפשיות בגין סיכול פעילות הגנים. 4. להלן עיקר טענות ב"כ המשיבים: א. א. השביתה הוכרזה כדין. ב. ב. נגרם גם נזק נפשי בלתי הפיך לילדים שהוריהם עובדים ולא מקבלים שכר ומסיבה זו לא יכולים להתחיל את שנת הלימודים. ג. ג. ישנן הקצבות שנועדו לתשלום שכר לעובדי מערכת החינוך אצל המבקשת ובכל זאת, אותם עובדים לא קיבלו משכורת. ד. ד. ללא שביתה של הסייעות, השביתה לא תהיה אפקטיבית. יש צורך באמצעי לחץ על מנת לגרום לתשלום שכר לעובדים. 5. עובדות המקרה: א. א. הוכרז על סכסוך עבודה אצל המבקשת כאשר עיקר העילה הינה אי תשלום שכר לעובדים. ב. ב. עובדי המבקשת שובתים החל מיום 15.10.06 ועובדי מערכת החינוך, למעט עובדי החינוך המיוחד, החל מ-16.10.06. ג. ג. אין מחלוקת כי מדובר בשביתה "כדין". ד. ד. אירועי המלחמה, שהסתיימה באמצע חודש אוגוסט 2006 וההשלכות החמורות במיוחד בעיר קריית שמונה ידועים לכולם והם בגדר "ידיעה שיפוטית". ה. ה. בעיר קריית שמונה סה"כ 34 גני ילדים. ביום הדיון לא נפתחו 10 גנים והיתר נפתח במתכונת מצומצמת - עד לשעה 13:00 (במקום עד לשעה 15:30). ו. ו. הבקשה לא מופנית כלפי כלל העובדים השובתים אלא אך ורק כנגד הסייעות לגננות העובדות אצל המבקשת. 6. מעמדה של זכות השביתה ומגבלותיה: חופש השביתה הוא מחירויות היסוד שאינן כתובות, אולם המערכת השיפוטית כולה, ובית הדין לעבודה בפרט, נותנים לה נפקות מלאה. בספרה "השביתה" מסכמת פרופ' רות בן-ישראל את הפסיקה במלים הבאות: "... מעמד השביתה בישראל הוא מעמד של חירות ולא של זכות במובן הצר של מושג זה, כפי שבית הדין לעבודה קבע....שביתה במהותה שייכת לא לתחום "הזכות" אלא לתחום "החירות" - liberties - שנתונים לסייגים מחייבים..." (פרופ' רות בן-ישראל, השביתה [הוצאות סדן, 1987] 25). במתן סעד של צו מניעה (זמני או קבוע) יתחשב בית הדין, במסגרת הפעלת שיקול דעתו, בסייגים הקיימים לגבי חירות השביתה, אשר, חוץ לאלה העולים מתקנון ארגון העובדים, הם משלושה סוגים: א. סייגים שבחוק; ב. סייגים הנובעים מתניה מפורשת או מתניה מכללא בהסכם קיבוצי; ג. סייגים כתוצאה מאיזון בין חירות השביתה לבין זכויות אחרות, בין זכויות יסוד ובין זכויות מסוג אחר. בשלושת סוגי הסייגים, סמכות האכיפה היא בידי בית הדין לעבודה, והיא נעשית על פי הפעלת שיקול דעתו (ראה דב"ע נב/17-4 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הכללית ואח', פד"ע כ"ו 87, דב"ע נה/27-4 המוסד לביטוח לאומי נ' ההסתדרות הכללית החדשה ואח', פד"ע כ"ח 315). 7. האם קיימת הצדקה ליתן צו מניעה כנגד השביתה בענייננו: באשר למהות השביתה נשוא הדין, אין חולק, כאמור, שמדובר בשביתה כדין, לאחר שהוכרז על סכסוך קיבוצי שעיקר עילתו אי תשלום שכר לעובדי המבקשת. לעניין מאזן הנזקים כתוצאה מהמשך השביתה או מתן הצו המבוקש, אין ספק כי, בנוסף לנזק אשר ייגרם למעסיק כתוצאה מהשביתה "יש לשקול ולהביא בחשבון הנזק העלול להיגרם לציבור הרחב מאחר שיש שנזק לציבור עולה במשקלו ובהשפעתו השלילית על הנזק הנגרם ליחיד" (בשג"צ 380/91 בג"ץ כבל-נט בע"מ נ' סאט-קום ישראל בע"מ, פ"ד מה (2) 397). ב"כ המבקשת מבסס את בקשתו על מבחן ה"מידתיות" באמצעיים הננקטים על ידי העובדים, כאשר, לדבריו, הנזק אשר ייגרם לילדים כתוצאה מהפסקת הפעילות החינוכית במהלך תקופת השביתה עלול להיות לא בר תיקון, וקיים חשש להנצחת המצוקות הנפשיות שבזמן המלחמה. אין לנו ספק שרצוי שילדים בגיל הרך יהיו במסגרת חינוכית סדירה, כפי שרצוי שגם ילדים בגיל בית הספר לא יסבלו מהפסקות לא מתוכננות בתוכניות הלימודים. הצורך של "מסגרת" בעיקר לאחר תקופה של משבר מעמיק וקיומי, נכון אף לאנשים בוגרים. השביתה גורמת לשיבוש של החיים השגרתיים - ביתר שאת עת מדובר בשירותים ציבוריים - השפעה זו היא בעצם מטרת השביתה ובה טמונה כוחה. ברם, אין לנו כל יכולת למדוד את הנזק אשר עלול להיגרם לילדים אשר עברו את חווית המלחמה, כתוצאה מהפסקת הפעילות החינוכית סבירה בתקופת השביתה. על כך לא סופק לא הוכחה או מידע מדעי מטעם הבקשת והטיעונים שבבקשה, עם כל הכבוד הראוי, הם רק בגדר השערות. נחזור ונדגיש כי נזק הוא תוצאה בלתי נמנעת משביתה, ועל מנת לבחון אם הנזק שנגרם הוא "מידתי", יש צורך לדעת, במידת וודאות סבירה לכל הפחות, מהו הנזק הממשי כתוצאה מאי עבודת העובדים, ואם מדובר בנזק בר תיקון, אם לאו. בהעדר הוכחה כזו, כאשר השביתה כאמור הוכרזה כדין, לא קיימת הצדקה למתן צו מניעה זמני כמבוקש. מעבר לנדרש, נציין כי הגננות עובדות, וניתן למצוא פתרון חילופי לעבודת הסייעות על מנת להפעיל את הגנים, כפי שנעשה ב-24 מתוך 34 הגנים הקיימים אצל המבקשת. 8. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הבקשה לצו מניעה זמני. אני חוזרים על המלצתינו בדיון כי הצדדים ינהלו מו"מ מזורז ומעמיק למען מציאת פתרון לסכסוך ותשלום סדיר של משכורות לכלל עובדי המבקשת. בהתחשב כי מדובר בבקשה במסגרת סכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות. על ב"כ המבקשת להודיע לבית הדין האם הוא עומד על בקשת צד בסכסוך קיבוצי, עד לתאריך 24.10.06. לאחר מכן, ייקבע דיון בתיק העיקרי.שביתהצוויםצו מניעה