בית הדין האזורי פסק לזכותה של העובדת פיצויים על פיטורים שלא כדין בשיעור השווה לשכר 12 חודשים. בית הדין הארצי לעבודה פסק כי סכום הפיצוי בנסיבות שהובאו ובהתחשב בתקופת עבודתה של העובדת, הוא גבוה מדי והעמיד את הפיצוי ברכיב התביעה של פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, בשיעור השווה לשכר 6 חודשים בלבד. להלן פסק דין בנושא ערעור על גובה הפיצויים לעובד שפוטר שלא כדין: פסק דין השופטת ורדה וירט ליבנה 1. המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: האגודה למען הקשיש או האגודה) הגישה בבית הדין האזורי תביעה שעניינה נסיבות פיטורי המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: העובדת), אשר הייתה בהריון בעת שהודיעה לה האגודה על פיטוריה. תביעתה של האגודה כנגד העובדת וכנגד מדינת ישראל - משרד העבודה והרווחה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי (השופטת אריאלה גילצר כץ ונציג הציבור מר לורנס; עב 9429/04) ותביעתה שכנגד של העובדת התקבלה ברובה. על כך הוגשו הערעור והערעור שכנגד מטעם שני הצדדים. תמצית העובדות 2. האגודה למען הקשיש היא עמותה רשומה המספקת שירותים שונים לטובת אוכלוסיית הקשישים בקרית גת. בין היתר, מפעילה האגודה שני מרכזי יום בהם ניתנים שירותים שונים לקשישים תמורת דמי השתתפות, כגון ארוחות חמות. העובדת הועסקה על ידי האגודה בתפקיד מזכירה מיום 01.03.00. ביום 01.07.02 הודיע לה מר שמעון אלבז, יו"ר האגודה, על פיטוריה לאור חשדות שמעלה בכספי האגודה. במעמד זה הודיעה העובדת ליו"ר האגודה, כי היא בהריון. 3. ביום 04.07.02 הודיעה האגודה לעובדת במכתב, כי היא מפוטרת החל מיום 01.07.02. ביום 10.07.02 הודיע בא כח האגודה לעובדת במכתב נוסף, כי לפי שעה הוחלט על השעיית פיטוריה עד לקבלת היתר לפיטוריה, בשל היותה בהריון. לאחר מכן, פנתה האגודה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה (להלן: הממונה) לצורך מתן היתר רטרואקטיבי לפיטורי העובדת מחודש יולי 2002. כמו כן, הגישה האגודה תלונה במשטרה כנגד העובדת בחשד לגניבה ממעביד. תלונה זו נסגרת על ידי פרקליטות מחוז הדרום מחמת חוסר אשמה ביום 23.02.03. 4. בעקבות המלצת הפרקליטות לסגור את תיק החקירה כנגד העובדת מחוסר אשמה החליטה הממונה לדחות את בקשת האגודה למתן היתר לפיטורי העובדת. הממונה ציינה כי בקשת ההיתר הוגשה כשהעובדת הייתה כבר בשלהי הריונה לצורך מתן היתר למפרע. העובדת ילדה ביום 19.12.02. במהלך חופשת הלידה הודיעה העובדת לאגודה כי הרתה בשנית. בעקבות הודעה זו, פנתה האגודה בבקשה נוספת לממונה ליתן היתר לפיטוריה של העובדת. הממונה ציינה בהחלטתה כי החלטת האגודה לפטר את העובדת נולדה עוד קודם להודעה על ההריון ולפיכך, אין קשר בין הפיטורים להריון. לפיכך, התירה הממונה את פיטורי העובדת 45 ימים לאחר שתסתיים חופשת הלידה - ביום 27.04.03. האגודה פנתה לבית הדין האזורי בתביעה כנגד החלטתה הראשונה של הממונה שלא להתיר את פיטורי העובדת. בתביעה שכנגד שהגישה העובדת טענה כי בפיטוריה הפרה האגודה זכויות סוציאליות שונות המוקנות לה עבור תקופת עבודתה באגודה. פסק דינו של בית הדין האזורי 5. בית הדין האזורי שמע את העדים מטעם הצדדים ולאחר שבחן את טענותיהם ואת כלל החומר שהיה בפניו, קבע כי דין תביעתה של האגודה למען הקשיש להידחות במלואה, מן הטעמים הבאים: לא הייתה מחלוקת שהאגודה לא ידעה על הריונה של העובדת ביום בו הודיעה לה על פיטוריה לראשונה, ובהתאם לפסיקה אין בדבר כדי למנוע את מתן ההיתר לפיטורים על ידי הממונה; בית הדין לא מצא טעמים המצדיקים את התערבותו בהחלטת הממונה, משעומדת היא בכללי המשפט המנהלי, ונשענת על שני נימוקים סבירים: האחד, המלצת הפרקליטות לסגור את תיק החקירה כנגד העובדת מחוסר אשמה, והשני, השיהוי בהגשת הבקשה. אשר לתביעתה שכנגד של העובדת, קבע בית הדין האזורי כי יש לקבל? ברוב?. בית הדין בחן לעומק את טענתה של האגודה, לפיה יש לשלול מהעובדת את פיצויי הפיטורים לאור עבירות משמעת שביצעה ומצא, כי האגודה לא הוכיחה את טענה שהעובדת מעלה בכספיה במידת ההוכחה הראויה. לפיכך, נקבע כי פיטורי העובדת היו משוללי יסוד ונעשו ללא צידוק מספיק. אשר להחלטתה השנייה של הממונה להתיר את פיטורי העובדת בתום 45 הימים שלאחר חזרתה לעבודה, קבע בית הדין כי אין להתערב בהחלטה זו, בהיותה סבירה בנסיבות העניין. על פיטוריה שלא כדין של העובדת, מבלי שניתנה לה זכות טיעון, פסק בית הדין האזורי פיצוי בגובה 12 משכורות חודשיות של העובדת. כמו כן, נפסקו לזכות העובדת הפרשי שכר, חלף הודעה מוקדמת,פדיון ימי חופשה, דמי הבראה ושכר טרחת עורך דין והוצאות. הערעורים 6. על קביעותיו של בית הדין האזורי כאמור, הגישו הצדדים ערעורים מטעמם. לאחר שהוגשו הסיכומים, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה בדבר מחיקת הערעור כנגד מדינת ישראל, ורשמת בית דין זה הורתה על מחיקת הערעור כנגד המדינה לאור הסכמה זו. בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שהגישה האגודה למען הקשיש התקבלה באופן חלקי, ונקבע כי סכום הפיצוי על פיטורים שלא כדין (השווה לשכר 12 חודשים) יעוכב, וכי שאר התשלומים ישולמו לעובדת כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי. 7. האגודה טוענת בערעורה כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי, לפיהן פיטורי העובדת נעשו שלא כדין ללא שניתנה לה זכות טיעון, ועל שנדחתה גרסתה ביחס לנסיבות סיום העסקתה של העובדת ועבירות המשמעת שביצעה, לטענתה. האגודה טוענת שהשכילה להוכיח את מעילתה של העובדת, וכי זו פעלה להסתיר חוסר בתקבולים עבור מנות מזון שסיפקה האגודה. עוד טוענת האגודה כי נפלו פגמים קשים בהליך עת נציג ציבור אחד בלבד נכח בישיבת הוכחות אחת, ופסק הדין נחתם בחתימת שופטת ונציג ציבור אחד. 8. מנגד, בערעור שכנגד תומכת העובדת בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, וטוענת כי לאור הקביעה שפיטוריה היו פסולים, היה על בית הדין להשיבה לעבודה, ולחלופין היה עליו לפסוק לה פיצויים על פיטורים שלא כדין בשיעור גבוה יותר. זאת, במיוחד לאור התנהלותה של האגודה גם לאחר סיכום יחסי העבודה. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינו בטענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו סבורים כי דינו של ערעור האגודה להידחות ברובו - מטעמיו של בית הדין האזורי על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. אשר לגובה הפיצוי שנפסק לעובדת על פיטורים שלא כדין, סברנו שיש לקבל אופן חלקי את ערעורה של האגודה. הערעור שכנגד שהגישה העובדת דינו אף הוא להידחות, ולהלן נפרט את הנימוקים לקביעתנו זו. פיטוריה של העובדת 10. טענותיה של האגודה למען הקשיש בערעור הן בעיקרן עובדתיות ומופנות כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי ביחס לנסיבות סיום העסקתה של העובדת. בערעורה, מפרטת האגודה את כמות המנות החמות שהייתה מספקת והתקבולים הכספיים שהתקבלו מהן בפועל, לעומת אלו שהיו אמורים להתקבל מהן אילולא ביצעה בהן העובדת את "מעילת הכספים" הנטענת לגביה. עוד טענה האגודה, תוך שהיא מצטטת מתוך עדויותיהם של העדים שנשמעו בבית הדין האזורי, כי העובדת הדיחה עדים חיוניים ושיבשה הליכי משפט לצורך הסתרת מספר המנות שנמכרו בפועל, והעבודה שמעלה באמון האגודה והוציאה ממנה כספים במרמה. אנו סבורים כי דין טענותיה אלו של האגודה להידחות. כלל הוא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות. בנסיבות המקרה, לא מצאנו כי יש מקום לחרוג מאותו כלל. בית הדין האזורי בחן את טענת האגודה בדבר המעילה בכספים לגופה, אף מעבר לדרוש. שכן, עמדו בפניו מסקנות פרקליטות מחוז הדרום ומשטרת ישראל לפיהן לא הוכחה כל מעילה בכספים. לאחר שהתרשם מן העדים ומכלל חומר הראיות קבע בית הדין האזורי כי האגודה לא עמדה בנטל המוגבר המוטל עליה להוכיח כי העובדת מעלה בכספיה, ואף לא בנטל הראיות הרגיל (מאזן ההסתברויות) וכך פסק: "פיטורי הנתבעת היו משוללי יסוד ונעשו כלאחר יד וללא צידוק מספיק...לגופו של עניין ולאחר עיון מעמיק בדו"ח חברת החקירות ובעדויות השונות אשר הוצגו בפנינו סבורים אנו כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש להוכחת טענותיה. הנטל על כתפי התובעת היה רם במיוחד לאור אופי הטענות כלפי הנתבעת. אך בפועל, התובעת לא הרימה גם את נטל הראיה הרגיל ולא הוכיחה במאזן ההסתברויות כי גרסתה מסתברת יותר מגרסת הנתבעת. הנתבעת הציגה גרסה אמינה וסדורה אשר עמדה בסתירה מוחלטת לבוקא ומבולקא אשר אפיינו את גרסת התובעת." לחובתה של האגודה נזקפה העובדה שפנתה לגוף מקצועי כדי שיחקור את החשדות למעילה רק לאחר שביקשה לפטר את העובדת, ולאחר שפיטרה את מנהל מרכזי היום באגודה. כמו כן, פנתה למשטרת ישראל בתלונה רק לאחר שהודיעה לה על פיטוריה. האגודה גם נמנעה מלהביא לעדות את מי שעדותיהם הייתה מרכזית בדו"ח חברת החקירות ויכולה הייתה לסייע לגרסת המעילה. עובדות אלו השפיעו, בין היתר, גם על משקלן של הראיות ועל מידת המהימנות של גרסת האגודה. גם בדו"ח חברת החקירות נמצאו פגמים ראייתיים רבים ועדויותיהם של עדי האגודה לא הותירה בבית הדין רושם מהימן. למעשה, קבע בית הדין כי "ייתכנו סיבות רבות לפערים כספיים בניהול עסקים, דוגמת ניהול לא מוצלח, רישום לא תקין ושלל בעיות ניהוליות אחרות. אלא שמעביד המבקש הסבור כי עובדו מעל בכספיו עליו להוכיח את אקט המעילה או הגניבה בראיות משמעותיות ולא לטעון כי הדבר מסתבר או כי כך נראה לו." בעניין זה, כבר נפסק כי אם ערכאת הערעור מגיעה לכלל מסקנה, שהממצאים העובדתיים מעוגנים בחומר הראיות, שניתוח המשמעויות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית; ואם משתכנעת היא שהדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה, כי אז אין לה להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית (ע"א 323/89 קוהרי - מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142, 168; עע 300303/98 עבד אלסלאם - אסף שפר, לא פורסם (23.05.00). בין יתר טענותיה, מערבת האגודה טענות ביחס למעילה משותפת שביצעו לטענתה מנהל מרכזי היום - מר דוד משה - והעובדת חלק מטענות אלו הועלו בהליך אחר שניהלה כנגד מר דוד משה, וכבר נדונו והוכרעו בחלקן בבית הדין האזורי ובבית דין זה בהליך עע 412/06 האגודה למען הקשיש - דוד משה (טרם פורסם (09.10.07)). בפסק הדין בעניין דוד משה נדחו טענותיה של האגודה לפיהן הוכיחה שמר דוד משה מעל בכספיה, ואף נקבע לו פיצוי על פיטורים שלא כדין, ועל שלא ניתנה לו זכות שימוע כדין. הגם שפסק הדין כאמור איננו מחייב לענייננו, נציין כי לא מצאנו לשוב ולהתייחס לטענות בדבר מעילת כספים משותפת של המנהל והעובדת אשר כבר נדונה והוכרעה. בנסיבות העניין, קביעותיו אלו של בית הדין האזורי נכונות הן וראויות להתאשר, כמו גם המסקנות המשפטיות הנובעות מהן ביחס לחוקיות פיטורי העובדת. לא מצאנו בטענותיה של האגודה דבר אשר יצביע על פגם המצדיק חריגה מהכלל האמור. 11. האגודה שבה וטענה, כי העובדת פעלה להדחת עדים בבית הדין האזורי, וזאת על אף שבהליך קודם שהתנהל בין האגודה לבין מנהל מרכזי היום - מר דוד משה - נבחנה טענה זו, ובפסק הדין שניתן בבית דין זה נקבע כך: "אין כל ראיה לכך שהמשיב יחד עם גב' בן מוחא פעלו להדחת העדה גב' אלקיים, ומוטב היה לטענה זו אלמלא נשמעה" (עע 412/06 האגודה למען הקשיש - דוד משה, טרם פורסם (09.10.07)). לאור האמור, ברור שגם טענתה זו של האגודה נדחית בזאת. זכות הטיעון 12. אשר לטענת האגודה, כי הפסיקה בעניין מתן זכות טיעון לעובד גם כשמדובר במעסיק פרטי היא חדשה ואיננה חלה בענייננו - הרי שגם דין טענה זו להידחות. זכות הטיעון של עובד היא זכות יסודית וההלכה הפסוקה בנושא זה היא הלכה מושרשת מזה זמן רב. פסק הדין שציין בית הדין האזורי בעניין שופרסל (עע 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, טרם פורסם (15.07.07)) לא היה פסק הדין שכונן את זכות הטיעון ביחס למעסיק פרטי, כי אם הצהיר והזכיר את זכותו הקנויה של עובד - גם כלפי מעסיק פרטי - להשמיע את דברו לפני מעסיקו. הדברים נכונים על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפיטורים על רקע של חשד לעבירה פלילית או עבירת משמעת חמורה. גובה הפיצוי 13. בית הדין האזורי פסק לזכותה של העובדת פיצויים על פיטורים שלא כדין בשיעור השווה לשכר 12 חודשים. סכום הפיצוי בנסיבות שהובאו בפנינו ובהתחשב בתקופת עבודתה של העובדת, הוא גבוה מדי. אנו סבורים כי יש להעמיד את הפיצוי ברכיב התביעה של פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, בשיעור השווה לשכר 6 חודשים בלבד (בהתאם לשכר החוזי המוסכם שנקבע בבית הדין האזורי בגובה 3,500 ש"ח), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין זה ועד התשלום בפועל. יחד עם זאת, יש מקום, בנסיבות העניין, לפסוק לזכות העובדת פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה במהלך התקופה בה ביקשה האגודה לפטרה עוד בתקופה שהייתה בהריון ואף לאחר מכן, תוך שהיא מטיחה בה האשמות חמורות על מעילה בכספים ועל הדחת עדים חיוניים תוך שיבוש הליכי משפט. על כל אלו, אנו סבורים שיש לפצות את העובדת בפיצוי על עוגמת נפש בסך 20,000 ₪. ביצועו של הפסק בכל הנוגע לסכום הפיצוי על פיטורים שלא כדין עוכב, כאמור, בהחלטתו של הש' צור בבית דין זה ולפיכך תשלם האגודה לעובדת פיצוי בשיעור השווה לשכר 6 חודשים - בסך 21,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דינו של בית הדין האזורי (02.07.08), ופיצוי בסך 20,000 ₪ על עוגמת נפש. הפרשי שכר 14. טענותיה של האגודה ביחס לחלקיות משרתה של העובדת נדחו על ידי בית הדין האזורי, שכן בחוזה העבודה שנחתם בין הצדדים עולה כי הובטח לעובדת שכר התחלתי של 3,500 ₪ ללא קשר למספר השעות שתבצע. מתלושי השכר עלה ששכרה החודשי הופחת ללא שנמצא לכך הסבר סביר. בהתאם, נפסקו לזכות העובדת הפרשי שכר. לא מצאנו להתערב גם בקביעתו זו של בית הדין האזורי, מן הטעמים שלעיל. הדיון בבית הדין האזורי 15. לסיכום, נתייחס לטענת האגודה בדבר פגמים פרוצדורליים שנפלו בהליך. בבית הדין האזורי התקיימו שני דיוני הוכחות. בדיון הראשון, לא הופיעו נציגי הציבור על אף שהוזמנו כדין, ובדיון השני הופיע נציג ציבור אחד בלבד. בית הדין האזורי החליט לקיים את הדיון הראשון בהעדרם של נציגי הציבור, ואת הדיון השני קיים בנוכחותו של נציג ציבור אחד. פסק הדין נחתם על ידי שופטת בית הדין ונציג הציבור שנכח בדיון. יצויין, כי לאורך כל ההליך לא מחה בא כח האגודה על קיומם של הדיונים בנוכחות חסרה של נציגי הציבור. ככלל, בית הדין רשאי להחליט על דיון בהרכב חסר כל זמן שנציג ציבור הוזמן ולא הופיע, על מנת למנוע את בזבוז זמנו של בית הדין, הצדדים והעדים שהוזמנו לדיון (דב"ע מח/42-0 ורטנסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471). שעה שהחליט אב בית הדין, כי הדיון יתקיים בהעדר נציגי ציבור שהוזמנו ולא באו, ומתדיין לא מחה על אותה החלטה - הרי שבערעור לא יוכל להישמע בטענה כי מן הראוי היה לקיים את הדיון בנוכחותם של נציגי הציבור (דב"ע נה/221-0 שפרלינג - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). ההלכה הפסוקה בנושא זה קבעה כללים ברורים ביחס לאפשרות בה נאלץ בית הדין לקיים דיון בהעדר נציג ציבור: בהליך שבו קיימת מחלוקת עובדתית בהליך; הושמעו עדויות או הוגשו ראיות בהליך; התקיימו מספר דיונים שבהם הושמעו עדויות; נציג ציבור נכח בדיון אחד לפחות; והוגשו סיכומים בכתב בהליך - הרי שאז יש לשתף במתן פסק הדין את נציג הציבור שנכח בדיון האחד לפחות שבו הושמעו העדויות, אל על פי שלא נכח בדיון או בדיונים האחרים בהליך (דב"ע נו / 2-2 לוג'יק בע"מ - וולנשטיין, פד"ע כט 560). ונכון הדבר גם לענייננו. הערעור שכנגד 16. הערעור שכנגד שהגישה העובדת נסב כנגד דחיית בקשתה לשוב לעבודתה בגין פיטוריה שלא כדין, ולחלופין על שלא נפסק לה פיצוי גבוה יותר מסכום השווה לשכר 12 חודשים. בית הדין האזורי לא מצא לנכון לאכוף את יחסי העבודה על הצדדים, לאור כלל נסיבות העניין. בהתחשב בהלכה הפסוקה, אשר נקטה עם השנים במגמה המעדיפה את פיצויו של עובד שפוטר שלא כדין על פני כפיית העסקתו על המעסיק, הרי שאף אנו סבורים שלא היה מקום להשיב את העובדת לעבודתה באגודה למען הקשיש. 17. לאור כל האמור לעיל - ערעורה של האגודה נדחה ברובו וערעורה שכנגד של העובדת נדחה בזאת. האגודה תשלם לעובדת פיצוי בשיעור השווה לשכר 6 חודשים - בסך 21,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דינו של בית הדין האזורי (02.07.08), ופיצוי בסך 20,000 ₪ על עוגמת נפש, שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד תשלומם בפועל משערעורה של האגודה התקבל באופן חלקי בלבד, ומשגובה הפיצוי קרוב בשיעורו לזה שנפסק לזכותה בבית הדין האזורי, לא מצאנו לעשות צו להוצאות בהליכים שלפנינו. פיצוייםפיטוריםערעור