פיטורים של מורה עקב מצמום מספר התלמידים

בית הדין קבע כי הסיבה לפיטורי המורה היתה צמצום במספר התלמידים שנרשמו למגמת המוסיקה בבית הספר, צמצום המגמה והיעדר הצורך בהעסקתה.

להלן פסק דין בנושא פיטורים של מורה עקב מצמום מספר התלמידים:

פסק דין

השופט שמואל צור

1.     בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת דינה אפרתי; עב 7727/02), בו נדחתה תביעת המערערת נגד עיריית בת - ים (להלן - "המשיבה") למתן צו עשה האוסר על המשיבה לפטרה ומורה לה להשיבה לתפקידה כמורה. בית הדין האזורי קבע כי לא נפלו בהליך פיטוריה של המערערת פגמים המצדיקים את ביטול הפיטורים. בית הדין קבע כי הסיבה לפיטורי המערערת היתה צמצום במספר התלמידים שנרשמו למגמת המוסיקה בבית הספר, צמצום המגמה והיעדר הצורך בהעסקתה. על כך ערעורה של המערערת בפנינו.

2.     וזה הרקע העובדתי הנוגע לעניין:
א.     המערערת הועסקה על ידי המשיבה כמורה למוסיקה בבית ספר תיכון החשמונאים, בבת-ים (להלן - בית הספר) בהיקף של חצי משרה, החל מיום 1.9.1993. והמערערת לימדה תיאוריה וסולפג' במגמת לימודי המוסיקה שהתקיימה בבית הספר.
ב.     מגמת המוסיקה פעלה בבית הספר שנים רבות אך, במרוצת השנים, הצטמצם מספר התלמידים במגמה זו ואף ירד מספר הניגשים לבחינות הבגרות במסגרתה.

ג.     המשיבה ביקשה להפוך את מגמת המוסיקה לאטרקטיבית יותר לתלמידים ובשנת 1998 קיבלה אישור המפקח הראשי במשרד החינוך לשינוי מגמת המוסיקה למגמת "ידיעת המוסיקה". משמעות שינוי זה היתה מעבר ללימוד תולדות המוסיקה ללא צורך בלימודי תיאוריה וסולפז', אותם לימדה המערערת.

ד.     בשל שינוי זה, הוצאו המקצועות אותם לימדה המערערת מתוכנית הלימודים ונמסרה לה הודעה מטעם המשיבה על סיום עבודתה עוד בשנת 1988 (מכתב מיום 21.5.1998). לאחר פגישות והתכתבויות רבות בין גורמים שונים, הוסכם עם המערערת כי היא תמשיך ללמד בבית הספר בהיקף של 8 שעות שבועיות בלבד.

ה.     בפועל, גם לאחר השינוי שנערך בתכנית הלימודים, לא הצליחה מגמת המוסיקה "להמריא". כתוצאה מצמצום רצוף של מספר התלמידים הנרשמים למגמה, החליטה המשיבה, בשנת 2002, לנקוט צעדי צמצום נוספים ולפטר שני מורים במגמה, הם - המערערת ומר דני תמיר. כמו כן צימצמה המשיבה את שעות ההוראה למורה שנותרה במגמה גב' אורלי גיחון.

ו.     ביום 27.5.02 שלחה המשיבה למערערת מכתב פיטורים שתוקפו מיום 31.8.02. לאחר מסירת הודעת הפיטורים התקיימו שתי פגישות שימוע בנוגע לפיטורי המערערת ומר תמיר, האחת ביום 7.7.02 (להלן- השימוע הראשון) והשניה ביום 13.10.02 (להלן- השימוע הנוסף).
ז.     בין שתי פגישות השימוע הגישה המערערת, תביעה למתן צו עשה המורה למשיבה להשיבה לעבודה כמורה (עב 7727/02). בנוסף, הגישה המערערת בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבה לפטרה. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים הוסכם כי, עד למתן פסק הדין, לא תאייש המשיבה את משרתה של המערערת (בש"א 5150/02).

ח.     בעקבות השימוע הנוסף קיבלה המערערת ביום 27.10.02 מכתב פיטורים נוסף ושולם לה גם שכר ודש ספטמבר 2002.

ההליך בבית הדין האזורי

3.     בכתב התביעה מושא ערעור זה טענה המערערת כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב בכך שפיטרה אותה מבלי שבאה בדברים עם ארגון המורים ועם ועד העובדים בטרם פיטוריה. המערערת טענה כי פיטוריה נעשו בהליך פגום ובלתי חוקי, משיקולים זרים ולא סיבה מספקת. לטענתה, עילת הפיטורים של "שינוי תוכנית הלימודים", היתה טרמינולוגיה סתמית, שכן תכנית הלימודים השתנתה כתוצאה משיקולים בלתי ענייניים. לטענתה, השינוי נעשה על ידי רכזת המגמה בבית הספר, גב' אורלי גיחון (להלן- הרכזת), ומנהלת בית הספר במטרה לפגוע בשעות ההוראה שלה.

     המשיבה הכחישה את טענות המערערת וטענה כי החלטת פיטוריה היתה סבירה והתבססה על שיקולי התייעלות. לטענתה, השינוי במגמת המוסיקה היה ממשי ונבע מצרכי המערכת, לאור הצמצום במספר תלמידי המגמה. עוד טענה המשיבה כי בשל הצמצום שחל במספר תלמידי המגמה למוסיקה בבית הספר, היא נאלצה לפטר את המערערת ומורה נוסף. כן נטען כי בשל ייחודיות המקצוע אותו לימדה המערערת לא ניתן היה לשבצה במגמות אחרות בבית הספר.

4.     להשלמת התמונה נציין כי, לאחר הגשת כתב התביעה צומצמה גם משרתה של הרכזת, מגמת המוסיקה בבית הספר נסגרה לחלוטין והרכזת פרשה לגמלאות.

5.     בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת. בית הדין האזורי קבע כי מספר התלמידים הלומדים מוסיקה בבית הספר החל להצטמצם מאז שנת 1998. בית הדין ציין כי בשנים 1999-2002 מספר התלמידים הנרשמים למגמת המוסיקה המשיך להיות מועט. בית הדין קבע כי הורי התלמידים במגמת המוסיקה התלוננו על איכות עבודתה של המערערת. בהקשר זה קבע בית הדין כי המערערת לא זימנה את הרכזת לעדות להוכחת טענתה כי "נרדפה" על ידה. בית הדין לא השתכנע מטענות המערערת ובעלה בדבר פעולות מכוונות של הרכזת כלפיה וקבע כי למעשה לא היה עוד צורך בעבודתה של המערערת.

בית הדין קבע כי למרות שמגמת המוסיקה הפכה למגמה ל"תולדות המוסיקה", לא גדל מספר התלמידים הלומדים בה ולפיכך לא היתה הצדקה עניינית בהמשך העסקתה של המערערת. בית הדין ציין כי אף המערערת אישרה בעדותה בפני בית הדין, שבתקופת פיטוריה, היו מורים נוספים אשר פוטרו מטעמי צמצום. כפועל יוצא מכך הגיע בית הדין למסקנה כי הסיבה בעטיה פוטרה המערערת מעבודתה היתה המספר המועט של תלמידי מגמת המוסיקה בבית הספר, צמצום המגמה והיעדר הצורך בהעסקתה.

6.     אשר למועד קבלת מכתב הפיטורים, טענה המערערת כי קיבלה את מכתב הפיטורים רק ביום 3.6.02 ולא ביום 31.5.02, מועד בו, לטענתה, היה על המשיבה למוסרה. בהקשר זה קבע בית הדין כי מכתב הפיטורים נושא תאריך 27.5.02 ונשלח למערערת בדואר רשום סמוך לאחר מכן. לדעת בית הדין הואיל ומדובר באיחור של שלושה ימים בלבד ( מיום 31.5 ועד ליום 3.6), לא נפגע הרציונאל של מתן פרק זמן סביר למערערת למצוא עבודה חדשה לקראת שנת הלימודים הבאה.

7.     אשר לחוקיות הליך הפיטורים קבע בית הדין כי נערכו למערערת הליכי שימוע כדין בקשר לפיטוריה. בשימוע הראשון, אשר התקיים לאחר שהמערערת קיבלה את מכתב הפיטורים, ניתנה למערערת זכות טיעון מלאה. נקבע כי המשיבה ניסתה למצוא פתרון מעשי לתעסוקת המערערת בדרך של שיבוצה בבית ספר אחר אך ניסיון זה לא צלח. נקבע כי גם בשימוע הנוסף אשר נערך לאחר שפיטורי המערערת נכנסו לתוקף, ניתנה למערערת זכות טיעון, אך המשיבה לא השתכנעה כי יש מקום לבטל את פיטוריה. בית הדין קבע כי אף אם נפלו פגמים בהליך פיטוריה המערערת, אין מדובר בפגמים המצדיקים ביטול החלטת הפיטורים. בית הדין ציין כי העובדה שהמערערת לא פוטרה בשנת 1998 מעידה על כך שהמשיבה עשתה מאמצעים להימנע מלפטרה.

הערעור

8.     בערעור בפנינו חוזרת המערערת על עיקר טענותיה שהועלו בפני בית הדין האזורי בעניין פיטוריה ומוסיפה:

א.     לפני מועד הפיטורים לא נערך הליך של שימוע, אלא נערך הליך שימוע מאוחר וזאת בעקבות הגשת התביעה בבית הדין. במהלך השימוע הראשון (7.7.02) המשיבה ערכה פרוטוקולים שונים אשר לא שיקפו את מהלך הפגישה.

ב.     גם השימוע הנוסף (13.10.02) לא היה כן ואמיתי ונועד לצורכי הפרוטוקול בלבד. לישיבת השימוע הנוסף לא זומנה מנהלת בית הספר ולא היתה בחינה אמיתית של הליך הפיטורים. בית הדין האזורי לא נתן דעתו לנתונים בלתי נכונים שהציגה המשיבה בדבר צמצום במספר התלמידים במגמת המוסיקה. בכל מקרה השימוע המאוחר לא היווה "שימוע" כמתחייב מהפסיקה.

ג.     טעה בית הדין בקובעו כי איחור של שלושה ימים במסירת מכתב הפיטורים אינו פגם המאיין את חוקיות הפיטורים, בייחוד כשפגם זה מצטרף לסדרה של פגמים מהותיים נוספים.

ד.     הסיבה לפיטורי המערערת אינה פיטורי צמצום, אלא נעוצה במערכת היחסים עם הרכזת ועם מנהלת בית הספר דאז, גב' מאואר. המערערת פוטרה על רקע התנכלויות מצד הרכזת וכן על רקע התנהלותה "השערורייתית" של המנהלת, אשר הפקירה את כבוד המערערת, לא איפשרה לה למצות את זכויותיה הבסיסיות להזמת טענות כלפיה ואף ניסתה לייחס למערערת תיפקוד לקוי.

ה.     בית הדין האזורי לא שקל כראוי את האפשרויות השונות אשר עלו מחומר הראיות לשילוב המערערת בעבודה במשיבה. בכל מקרה, אף אם ההשבה לעבודה לא היתה אפשרית, היה ראוי להשית הוצאות הולמות על המשיבה בשל התנהלותה החמורה או לחייבה בפיצוי ראוי.      

ו.     פיטורי המערערת לא נעשו "מסיבה מספקת", ולא נעשו תוך מיצוי ההידברות עם ארגון המורים כמתחייב מסעיף 102 להסכם הקיבוצי.

ז.     בית הדין האזורי נמנע מלפסוק לזכות המערערת הוצאות משפט הולמות ותחת זו חייב אותה בהוצאות משפט לטובת המשיבה.
9.     המשיבה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי וטוענת כי המערערת פוטרה כדין, מנימוקים עניינים ורלוונטיים, במסגרת פיטורי צמצום שביצעה. לטענתה, משנקלעה מגמת המוסיקה בה הועסקה המערערת למשבר בשל הפחתת מספר התלמידים, נאלצה העיריה לצמצם את מצבת כוח האדם בבית הספר ואת הוצאותיה על מנת להגיע לאיזון תקציבי. נטען כי המערערת לא היתה היחידה שפוטרה ויחד עימה פוטרו מורים רבים ברחבי העיר בת-ים באותה תקופה. גם העובדה שעוד בשנת 1998 היה ניסיון לפטר את המערערת מטעמי צמצום, מוכיחה כי כבר אז היתה בעיה של התמעטות תלמידים.

המשיבה טוענת כי המערערת לא הוכיחה שפיטוריה נעשו בשל "שיקולים זרים". לטענתה, לא זו בלבד שלא עלה בידי המערערת להביא ראיות המאששות את תחושת הרדיפה לה טענה, אלא שבעדותה בבית הדין היא הודתה כי פוטרה בשל צימצום מספר התלמידים במגמה וכי היא לא היתה היחידה שפוטרה. כן טוענת המשיבה כי נשקלו אפשרויות לשילוב המערערת במערכת במקום אחר, אך נוכח העובדה כי למערערת מקצוע ייחודי המקשה על שיבוצה במקצועות הוראה אחרים, לא נמצא לה מקום חלופי. גם ניסיון ארגון המורים למצוא למערערת שעות פרופסיונליות לא צלח. בנוסף, הוכח כי לאחר פיטוריה המערערת אכן צומצמו שעות ההוראה ונותרה מורה אחת, גב' אורלי גיחון אשר לימדה במגמה ולימים המגמה נסגרה.

המשיבה טוענת כי לא נפל כל פגם בהליך השימוע שנערך למערערת. לטענתה, משעה שהוכח שפיטוריה נעשו בשל צמצום ומקום העבודה בו עבדה נסגר, הרי שאין מקום להורות על ביטול החלטת הפיטורים.

דיון

10.     לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי ראוי פסק הדין להתאשר מטעמיו ומנימוקיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. אף אנו סבורים כי נכון פסק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערערת ובקובעו כי הסיבה לפיטורי המערערת היתה צמצום במספר התלמידים שנרשמו למגמת המוסיקה והיעדר הצורך בהעסקת המערערת. כמו כן צדק בית הדין בקובעו כי אף אם נפלו פגמים בהליך השימוע, לא היה בכך כדי להצדיק את ביטול פיטורים. מבלי לגרוע מן האמור, נוסיף ונרחיב מספר נקודות העולות מן הערעור שבפנינו.

סיבת הפיטורים


11.     יש לדחות את טענת המערערת כי פוטרה על רקע של התנכלויות מצד רכזת מגמת המוסיקה. בית הדין האזורי בדק ומצא כי סיבת פיטורי המערערת היתה, לאמיתה, הצימצום במספר תלמידי מגמת המוסיקה בבית הספר והיעדר הצורך בהעסקתה. פסיקה זו של בית הדין נשענת על תשתית עובדתית ברורה ומסודרת שהובאה בפניו:

(1)     בית הדין האזורי קבע, על סמך תצהירה של גב' אקשטיין, כי כבר בשנים 95-96 חל צימצום במספר התלמידים במגמת המוסיקה ובשל כך הוחלט בשנת 1998 על שינוי מגמת המוסיקה למגמת "ידיעת המוסיקה". שינוי זה נקבע באישור הגורמים המקצועיים המפקחים. הדבר עולה ממכתב מפקח משרד החינוך אל מנהלת בית הספר דאז, הגב' טובה זלצמן. עוד נקבע, בהסתמך על הראיות שהובאו בפני בית הדין, כי למרות שמגמת המוסיקה שינתה את יעודה, לא גדל מספר התלמידים הלומדים בה.

(2)      בית הדין קבע, בהסתמך על תצהירה של גב' אקשטיין, סגנית מנהלת מחלקת החינוך העל יסודי, כי מספר התלמידים במגמת המוסיקה המשיך להיות מועט גם בשנים 1999-2002.

(3)     המערערת אישרה בעדותה, כי בתקופה בה פוטרה היו מורים נוספים אשר פוטרו מטעמי צמצום.

(4)     לאחר הגשת כתב התביעה, צומצמה גם משרתה של הרכזת, עד אשר מגמת המוסיקה נסגרה לחלוטין והרכזת פרשה לגמלאות ביום 1.9.04

(5)     הוכח כי היו תלונות נגד איכות עבודתה של המערערת אשר נשלחו למנהלת בית הספר על ידי הורי התלמידים.

(6)     בית הדין לא השתכנע מטענותיהם של המערערת ושל בעלה על התנכלויות כלפי המערערת מצד הרכזת.

(7)     מדו"ח פיקוח מטעם מפקחת להוראת המוסיקה עלה כי כיתתו של מר דני תמיר, מורה שפוטר יחד עם המערערת, היתה ריקה מתלמידים.

     תשתית זו מדברת בעד עצמה. על יסוד תשתית זו אנו מאשרים את מסקנת בית הדין האזורי, כי סיבת פיטורי המערערת היתה צמצום מגמת המוסיקה בבית הספר בשל התמעטות מספר התלמידים. הוכח כי במהלך השנים נקלעה מגמת המוסיקה בו הועסקה המערערת למשבר. על רקע מציאות זו, נאלצה המשיבה לצמצם את מצבת כוח האדם ולפטר מורים. כן הוכח כי המערערת לא היתה היחידה שפוטרה מבית הספר וביחד עימה פוטרו מורים רבים ברחבי העיר בת-ים. בסופו של דבר מגמת המוסיקה בבית הספר נסגרה והמורה האחרונה פרשה לגמלאות. מן התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי עולה בבירור כי למעשה לא היה צורך בעבודתה של המערערת, כך שעל פני הדברים פיטוריה נעשו משיקולים ענייניים הנעוצים במציאות משתנה של ביקוש הולך ופוחת ללימודים במגמת המוסיקה.
שימוע

12.     המשיבה היא גוף ציבורי. עליה לפעול בהתאם לכללי המשפט המנהלי, ועליה לנהוג בתום לב ביחסי העבודה. החובה להקפיד על הגינות, על שורת הצדק ועל סדרי מינהל בהליך פיטורים הינה חלק מהחובה לבצע חוזה עבודה בתום לב (ראה: מאמרו של הנשיא (בדימוס) מנחם גולדברג, "תום לב במשפט העבודה", בספר בר ניב, ע' 139 בע' 145 וגם בג"צ 654/78 ריבה גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לה(2) 649). לעניין תכליתו של הליך שימוע נאמר כי "מטרתו העיקרית של השימוע הוא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגירסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן כצעקתה" (ראה דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל נ' ארנון בונה, לא פורסם). מעבר לכך הליך השימוע נועד להביא לקבלת החלטה נכונה ומושכלת על ידי בעל הסמכות להחליט, לאחר בחינת כל המידע והשיקולים הנוגעים לעניין.

13.     למערערת נערכו שני הליכי שימוע, שניהם לאחר פיטוריה: האחד - ביום 7.7.02, לאחר משלוח מכתב הפיטורים והשני - ביום 13.10.01, לאחר שפיטוריה נכנסו לתוקף. בכך נפל פגם בהליך הפיטורים שהרי הליך השימוע, מעצם טיבו, חייב להתקיים לפני קבלת החלטת הפיטורים וכחלק מתהליך קבלת ההחלטה. תכליתו של הליך הפיטורים הוא לאפשר לעובד להשמיע את טענותיו בטרם מתקבלת החלטה בעניינו וחשיבותו לא רק בעצם מתן הזדמנות להשמיע טענות אלא גם - ולא פחות חשוב - כדי לגרום למעסיק לגבש החלטה נכונה ומושכלת בנסיבות כל עניין.

14.     עם זאת, פגם בהליך השימוע - כשלעצמו - אין בו בהכרח כדי להביא לביטול ההחלטה המינהלית. הדבר תלוי בעוצמת הפגם, בנסיבות המיוחדות הנוגעות לעניין הנדון ובמציאת נקודת האיזון הנכונה בנסיבות כל עניין.

     במקרה הנדון, מדובר היה בפיטורי צמצום אמיתיים אשר ראשיתם במציאות שנוצרה שנים קודם לכן. הצורך בפיטורי המערערת היה מוחשי וחד משמעי. למערערת נערכו שני הליכים של שימוע מאוחר. נפסק כי שימוע מאוחר הינו חריג לכלל הדורש קיום שימוע לפני קבלת החלטה, אך הוא יעמוד בעינו ולא ייפסל אם אמנם יתברר כי ההחלטה שהתקבלה אינה גורמת עוול לעובד (ראו ע"ע 3000146/98 פרוקנשטיין - מועצה אזורית גליל תחתון; לא פורסם, סעיף 7 לפסק הדין והאסמכתאות שם). במקרה הנדון הדעת נותנת שהליך שימוע שהיה נערך למערערת לפני מועד פיטוריה לא יכול היה להביא לביטול החלטת הפיטורים ואומנם, במסגרת הליך השימוע נעשו ניסיונות כנים למצוא פתרון מעשי לתעסוקת המערערת במסגרת אחרת (עמ' 19 - 21 לפסק הדין), אך ללא הועיל.

     מן העדויות בבית הדין האזורי, כמו גם מן האמור בפסק הדין, עולה בבירור כי הליך השימוע המאוחר שנערך למערערת היה אמיתי וכן אלא שהמציאות שהולידה את הצורך בפיטורים היתה מוחשית ואמיתית ולא איפשרה מציאת פתרון אחר זולת פיטורים. נראה שבנסיבות עניינה של המערערת, אין הצדקה להורות על ביטול הליך הפיטורים בשל הפגם של קיום שימוע מאוחר.

15.     בית הדין האזורי דחה טענות אחרות של המערערת בקשר להליך הפיטורים וציין שאף אם נפלו אי אלו פגמים בהליך הפיטורים, אין הם יורדים לשורש העניין ואין בהם כדי להצדיק ביטול הפיטורים שתוצאתו אכיפת יחסי עבודה במגמת מוסיקה בבית הספר שנסגרה ולא קיימת עוד (עמוד 21 לפסק הדין). עמדה זו של בית הדין האזורי מקובלת אף עלינו.

16.     לא מצאנו ממש בטענתה של המערערת כי מכתב הפיטורים הראשון הגיע לידיה באיחור. אין חולק כי מכתב הפיטורים נשלח בזמן, בתוך התקופה הקבועה למשלוח מכתבים מסוג זה לפי ההסכמים הקיבוציים עם המורים. גם אם נכונה טענת המערערת כי המכתב הגיע לידיה ימים ספורים לאחר המועד הקובע, מקובלת עלינו עמדת בית הדין האזורי כי אין לראות בכך פגם מהותי היורד לשורש העניין אשר יש בו כדי להביא לביטול החלטת הפיטורים.

17.     סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות המיוחדות של העניין מוצאים אנו שלא לחייב את המערערת בהוצאות המשיבה בערעור.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שימוע למורה

  2. ועדה פריטטית

  3. תמריץ אישי למורה

  4. פיטורי מורה לריקוד

  5. הצעת חוק מעמד המורה

  6. ביטוח סיעודי למורים

  7. נפילה של מורה בכיתה

  8. פרישה מוקדמת למורים

  9. פרישה מאולצת של מורה

  10. פיטורי מורה למתמטיקה

  11. פיטורי מורה ללא שימוע

  12. זכויות מורים ברמאללה

  13. הקפאת פיטורים של מורה

  14. פיטורים של מורה לדרמה

  15. פנסיה של מורים בגיל 45

  16. חובת תואר אקדמאי למורה

  17. תוספת גמול הכנה לבגרות

  18. העברת מורה לבית ספר אחר

  19. תוספת יוקר ארגון המורים

  20. פנסיית נכות ממבטחים למורה

  21. ביטול מכתב פיטורים למורים

  22. התפטרות מורה במשרד החינוך

  23. משכורות מורים ממשרד החינוך

  24. השעיית מורה עקב חקירה במשטרה

  25. הצעת חוק גמלה למורים ולגננות

  26. צבירת ימי מחלה - מורה בתיכון

  27. הורדת שכר מורה בגין התבטאויות

  28. בסיס השכר לתוספת תשלום למורים

  29. ביטול העברת מורה לבית ספר אחר

  30. פיטורי מורה במהלך שנת הלימודים

  31. פיצוי מוגדל למורה שפוטר שלא כדין

  32. השעיית מורה שהוגש נגדו כתב אישום

  33. פיטורי מורה עקב קיצוצים בשעות ההוראה

  34. פיצויי פיטורים למורה במרכז החינוך העצמאי

  35. פיטורים של מורה עקב מצמום מספר התלמידים

  36. גמלה בשיעור 70% בגין פרישת מורה במשרד החינוך

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון