פיטורים מהלשכה המשפטית

להלן פסק דין בנושא פיטורים מהלשכה המשפטית: פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (עב' 8400/02 ועב' 8401/02; השופטת ורדה סאמט) בו נדחתה תביעת המערער לתשלום פיצויים עונשיים ופיצויים בגין נזק לא ממוני עקב פיטורים שלא כדין, בחוסר תום לב, ובניגוד לחוקת העבודה. הדיון בערעור התקיים ללא נציג הציבור יוסף קרא אשר ביקש לפסול עצמו מלשבת בדיון והתקבלה הסכמת הצדדים להודעת הפסילה וכי בית הדין ישב במותב חסר. 2. להלן עובדות המקרה העולות מפסק הדין האזורי ומטענות הצדדים א. המערער, יחד עם עו"ד עבאדי המאם, הועסקו במשיבה בלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי (להלן - אג"מ). התובעים עתרו בתחילה לבית הדין האזורי גם לסעד של אכיפה להחזרה לעבודה אך חזרו בהם בסיכומיהם מעתירה זו והותירו את תביעתם לסעד של פיצויים. פסק הדין נשוא הערעור התייחס לשני התובעים אולם רק אחד מהם בחר לערער עליו. ב. המערער התקבל לעבודה במשיבה ללא מכרז, והחל לעבוד אצלה ביום 6.2.94 מכוח "הסכם מיוחד להעסקת עובד" (להלן - "ההסכם המיוחד"). על העסקתו כעובד עפ"י הסכם מיוחד חלות הוראות פרק 4 לחוקת העבודה לעובדים במוסדות ההסתדרות (להלן: חוקת העבודה). ההסכם המיוחד נקבע לתקופה של עד ליום 30.6.94, ותוקפו הוארך מעת לעת. ג. עפ"י ההסכם המיוחד, המערער התקבל לעבודה כ"יועץ משפטי לעובדי השטחים" באג"מ. סעיף 5 להסכם המיוחד קובע: "הסכם זה אינו מקנה לעובד זכויות כלשהן לאחר תום תקופת ההסכם המיוחד, לרבות זכות לקבל מעמד של עובד זמני או קבוע או אחר במוסד". ד. המערער עבד יחד עם עוד 3 עורכי דין ביחידה עצמאית שכונתה "הלשכה המשפטית לזכויות פועלי הרצועה והשטחים" (להלן - "היחידה"). ה. ביום 5.3.95, כשנה לאחר תחילת העסקת המערער במשיבה, נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין המשיבה לבין פדרציית העובדים הפלסטינית, שעסק בהסדרת הפעילות המקצועית למען הגנה על זכויות העובדים הפלסטיניים בישראל. עפ"י ההסכם, פעילות זו ממומנת מתוך כספי מס הארגון הנגבים מהעובדים הפלסטיניים בישראל. המערער הועסק במשיבה במסגרת הסכם זה. ו. בשל המצב הביטחוני צומצם משמעותית מספר העובדים הפלסטיניים בישראל ונוצר נתק ממושך בין האיגודים המקצועיים הפלסטיניים לבין המשיבה. כתוצאה מכך פחתו בצורה ניכרת דמי הטיפול המקצועי הארגוני ששולמו למשיבה ע"י העובדים הפלסטיניים. ז. לאחר ישיבה שהתקיימה בין המערער לבין הממונה עליו, עו"ד דורית טנא, שובץ המערער בלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בחדרה תחת אחריותו של עו"ד לוין, יחד עם שני עורכי דין נוספים אשר עבדו עמו ביחידה. עורך הדין הרביעי נשאר תחת אחריותה הניהולית של עו"ד טנא. ח. ביום 16.6.02 הוקם צוות מיוחד ע"י המשיבה, שבחן את התנאים להמשך יישומו של ההסכם לשיתוף פעולה עם האיגודים המקצועיים הפלסטיניים. הצוות המליץ לסיים את עבודתם של ארבעת עורכי הדין שעבדו ביחידה משום שהתנאים לקיומו של ההסכם שונו. ט. ביום 12.9.02 נשלח למערער מכתב פיטורים בו נאמר: "במסגרת יישום תכנית ההבראה ועל פי הוראות ההסכם הקיבוצי שנחתם בין האגף לאיגוד מקצועי ו/או הסתדרות הפקידים לבין ועד העובדים וההנהלה, לצערי עליי להודיעך על סיום עבודתך במוסד. תאריך סיום העבודה בהתאם לקבוע בהסכם, נקבע ליום 15.10.2002. במהלך ימי ההודעה המוקדמת, אינך נדרש להתייצב לעבודה ומשכורתך לתקופה זו תשולם". י. למערער התקיים הליך של שימוע בפני ועדת שימוע שהתכנסה ביום 30.9.02 אשר החליטה כי פיטוריו של המערער עדיין בתוקף. 3. נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים כפי שעולה מכתבי הטענות שבפנינו היא האם פיטוריו של המערער בוצעו כדין, בתום לב, ומשיקולים ענייניים בלבד. ההכרעה בנקודה זו נגזרת, בין היתר, מהכרעה בשאלת מעמדו של המערער במשיבה בתום תקופת ההסכם המיוחד. פסק הדין בבית-הדין האזורי 4. לאחר שדן בטענות הצדדים ובחומר הראיות שבפניו, קבע בית הדין האזורי את הקביעות כדלקמן, בכל הקשור למערער: א. בשאלת מעמדו של המערער: המערער לא היה במעמד של עובד קבוע אלא במעמד של עובד מיוחד, אשר חלות עליו הוראות חוקת העבודה. ב. הוכח בפני בית הדין האזורי כי היחידה בה עבד המערער נסגרה וכל אגפיה בוטלו. במקביל, פוטרו 25 עובדים בפיטורי צמצום מכוח הסכם קיבוצי. פיטורי המערער אינם נוגעים לפיטורי צמצום, אלא נבעו מהתייתרות תפקידו של המערער והמחלקה בה הוא הועסק על רקע המצב הכלכלי אליו נקלעה המשיבה. לשורות המשיבה התקבלו 2 עורכי דין נוספים לפני ההחלטה על פיטורי המערער, ולכן לא היה מדובר ב"פיטורי צמצום". לפיכך, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי פיטוריו של המערער לא נגדו את הסכם העבודה, והם בוצעו ממניעים מוצדקים וענייניים. בית הדין קבע כי הליך הפיטורים היה תקין, תוך שמירה על עקרונות הצדק הטבעי ומתן זכות הוגנת למערער להשמיע טענותיו כנגד הפיטורים. ג. המשיבה הוכיחה כי היא פעלה בתום לב תוך ניסיון מקסימלי למזער את הנזק שבפיטורים האמורים. המשיבה ניסתה לתת מענה זמני להעסקתו של המערער עד אשר יוכרע נושא פיטוריו, בכך שדאגה לשבצו ביחידות אחרות. בית הדין האזורי לא השתכנע מטענתו העובדתית של המערער לפיה המשיבה יצרה בפניו מצג שווא כי פיטוריו כלל לא עמדו על הפרק. ד. הוכח כי ניתנה למערער זכות השימוע לה הוא היה זכאי, והליך השימוע היה תקין. למערער ניתנה ההזדמנות לשטוח את טענותיו בפני המשיבה בעניין הכוונה לפטרו. רק לאחר שטען המערער בפני ועדת השימוע הוחלט לתת תוקף לכוונה לפטרו ולהוציא את מכתב הפיטורים. ה. בית הדין האזורי דחה את טענת המערער לפיה הוא פוטר במהלך החופשה השנתית, וקבע כי מכתב הפיטורים נשלח למערער לפני שהחלה החופשה השנתית. בית הדין האזורי דחה את התביעה וחייב את התובעים בהוצאות בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. מכאן הערעור שבפנינו. טענות הצדדים 5. להלן תמצית טענות המערער בערעור שבפנינו: א. מעמדו של המערער במשיבה הוא של עובד קבוע ולא של עובד על-פי הסכם מיוחד, כפי שקבע בית הדין האזורי. המערער מתבסס על הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוקת העבודה. סעיף 15 קובע: "בשום מקרה לא יועסק עובד על פי חוזה מיוחד מעל ל-3 שנים". סעיף 16 קובע: "עם תום החוזה, ולאחר שלא עלה בידי המוסד למצוא עובד מתאים אחר באמצעות מכרז פנימי או בין מוסדי, יוכל העובד להתקבל לעבודה כעובד חדש במוסד, אולם רק לתפקיד שבו הועסק על פי החוזה". לטענת המערער, הוא עבד במשיבה מעל ל-3 שנים ולכן מכוח חוקת העבודה הוא הופך להיות במעמד של עובד מן המניין. המשיבה לא עמדה בחובתה עפ"י חוקת העבודה לקבוע תקן למשרתו של המערער עם תום תקופת החוזה המיוחד. כן טוען המערער כי בית הדין האזורי הגדיר את מעמדו בהסתמך על התכתבות פנימית אצל המשיבה ולא בהתאם להוראות חוקת העבודה, והעדיף שלא בצדק את האמור בהוראות החוזה המיוחד בין המערער לבין המשיבה על פני הוראות חוקת העבודה. ב. פיטוריו של המערער בוצעו במסגרת הצמצומים אצל המשיבה, וחלות עליהן הוראות הסכמים קיבוציים מיוחדים מיום 23.12.98, 25.4.99, ו-12.7.01, אותם הפרה המשיבה בהליך פיטורי המערער. המערער אינו נמנה עם סוגי העובדים אשר תחולת ההסכמים עליהם סויגה, ומכאן שההסכמים חלים עליו. המערער מבסס את טענתו לפיה הוא פוטר במסגרת פיטורי צמצום על האמור במכתב הפיטורים שנשלח לו ("עקב יישומי תכנית הבראה"). ג. המשיבה הפרה בהליך פיטורי המערער הוראות שונות המופיעות בחוקת העבודה כגון החובה לנהל מו"מ עם ועד העובדים, לא קיימה נוהל פיטורים תקין, נמנעה ממתן זכות קדימה למערער לחזור לעבודה במשיבה בתפקיד אחר. ד. המערער עבד במשיבה כעו"ד בלשכה המשפטית של האג"מ, ועבודתו לא בוצעה כפרויקט מיוחד גרידא אשר אינו שייך לשום מחלקה במשיבה. ה. המשיבה נהגה בחוסר תום לב כלפי המערער, הפרה הבטחות ויצרה ציפיות אצל המערער כאילו ימשיך לעבוד בשירותה. ו. המשיבה הפרה את הוראות פרק 17 לחוקת העבודה בכל הנוגע לחובת תשלום תמורת הודעה מוקדמת. למערער ניתנה הודעה מוקדמת בת 15 ימים בלבד, בעוד שעפ"י חוקת ההסתדרות היה על המשיבה ליתן לו תקופת הודעה מוקדמת בת חודשיים לפחות. כן נטען כי הודעת הפיטורים התקבלה אצל המערער במהלך החופשה השנתית ולא לפניה, ובניגוד לחוקת העבודה. 6. המשיבה מנגד סומכת את ידיה על מסקנותיו של בית הדין האזורי, וטוענת את הטענות כדלקמן: א. פסק הדין האזורי מבוסס על ממצאים עובדתיים בהם ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. ב. פיטורי המערער בוצעו כדין ובתום לב, לאחר יידוע ועד העובדים אשר לא התנגד לפיטורים, ולאחר שניתנה למערער זכות השימוע. היחידה בה הועסק המערער נסגרה עקב קשיים כלכליים כמפורט בפסק הדין האזורי. ג. פיטורי המערער עולים בקנה אחד גם עם הוראות הסכם ההבראה הקיבוצי משנת 98', לפיו אחד הקריטריונים לפיטורים הינו "צרכי היחידה". ד. על המערער חלות הוראות הפרק הרביעי לחוקת העבודה העוסק בעובדים המועסקים על-פי הסכם מיוחד. המערער התקבל לעבודה במשיבה לצורך ביצוע פרויקט מיוחד מסוים ומוגדר - מתן יעוץ וייצוג עובדים פלסטינים במסגרת יישום הסכם לשיתוף פעולה בין המשיבה לאיגודים הפלסטיניים אשר נחתם זמן קצר לאחר תחילת עבודתו של המערער במשיבה, ואין ליתן לו מעמד של עובד קבוע. המערער היה אחד מארבעת עורכי הדין שהועסקו לצורך אותו פרויקט מכוח התחייבות המשיבה בהסכם, ואין נפקות לכך שהעסקתו במשיבה החלה לפני חתימת ההסכם האמור. המערער הועסק במשך כל תקופת עבודתו במשיבה, למעט תקופה קצרה בסמוך לפיטוריו, במסגרת הפרויקט המיוחד. ה. אינדיקציה נוספת לכך שהמערער התקבל לעבודה במשיבה לצורך ביצוע תפקיד בפרויקט מיוחד היא העובדה שהמערער התקבל לעבודה במשיבה בעקבות הודעה ולא במכרז. ו. בהסכם העבודה נקבע במפורש כי ההסכם אינו מקנה למערער כל זכויות כעובד זמני או עובד קבוע או אחר במוסד לאחר פקיעתו. ז. במסגרת ביצוע הפרויקט עבד המערער יחד עם שלושת עורכי הדין האחרים ביחידה נפרדת ועצמאית, עבד מביתו וקיבל שירותי משרד חיצוניים. על כן אין לראות במערער עובד קבוע, הוא לא היה שייך למצבת התקנים במשיבה או לאגף לאיגוד המקצוע אלא היה תחת פיקוח מקצועי בלבד של היועצת המשפטית של הלשכה. ח. על-פי הוראות חוקת העבודה וסעיף 5 להסכם המיוחד, הארכת ההסכם מעבר לתקופת 3 השנים אינה מקנה למערער זכות להמשך עבודה כעובד קבוע אלא העובד יוכל להיות מועסק רק בתפקיד שבו הועסק על-פי החוזה. תפקיד זה כבר לא היה קיים בשנת 2002. הוראות אלה הינן הוראות מיוחדות אשר גוברות על ההוראות בחוקת העבודה הקובעות עדיפות בהחזרה לעבודה של עובד שפוטר בפיטורי צמצום. בכל מקרה, המערער פוטר בגין סגירת היחידה בה הועסק, אשר לא היתה חלק מפיטורי הצמצום שבוצעו במשיבה. ט. לעניין הטענה בדבר זכות הקדימה של המערער, טוענת המשיבה כי בעת קבלת עורכי הדין החדשים לעבודה במשיבה, המערער עדיין עבד במשיבה וטרם נקבע עתיד העסקתו ולכן לא הופרה חובה מחוקת העבודה או ההסכם הקיבוצי בדבר ניוד המערער. מעבר לכך נטען, כי זכות הקדימה מתייחסת לפיטורי צמצום, ואילו המערער פוטר במסגרת סגירת היחידה בה עבד ולא במסגרת פיטורי צמצום. י. שיבוצו של המערער בלשכה המשפטית לאגף לאיגוד מקצועי בחדרה נעשה כפתרון ביניים, בעל אופי זמני בלבד, עד שתתקבל החלטה בדבר עתידה של היחידה ושל עורכי הדין המועסקים בה. אין לשיבוץ זה נפקות לעניין מעמדו של המערער במשיבה. יא. ההחלטה על פיטוריו של המערער התקבלה בעקבות המלצת צוות מיוחד שהקימה המשיבה, שקבע כי לאור הנסיבות החדשות אין צידוק להמשך הפעלת היחידה בה הועסק המערער ולהמשך העסקתו יחד עם עורכי הדין האחרים. ועד העובדים לא התנגד לפיטורים, וניתנה למערער זכות שימוע כדין. יב. המערער לא פוטר במהלך החופשה השנתית - מכתב הפיטורים נשלח אליו ביום 12.9.02, בעוד שהחופשה השנתית החלה ביום 15.9.02. יג. למערער ניתנה תקופת הודעה מוקדמת של חודש כדין - סעיף 9.6 להסכם הקיבוצי משנת 98' קובע כי המערער זכאי להודעה מוקדמת של חודשיים, חודש אחד בתשלום והשני בפועל. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכל החומר בתיק הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות למעט בעניין ההודעה המוקדמת, וכי בעיקרו של דבר יש לאשר פסק הדין האזורי מטעמיו עפ"י תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. לצד זאת, יש לתת דגש למספר נקודות העולות מהחומר בתיק. 8. המערער התקבל לעבודה במשיבה כעובד לפי הסכם מיוחד. על היחסים בין הצדדים ועל הליך פיטוריו של המערער חלות הוראות ההסכם המיוחד וחוקת העבודה. סעיף 12 לחוקת העבודה קובע כי התנאים בחוקת העבודה חלים על העסקת עובד בהסכם מיוחד למעט עניינים המפורטים בהסכם עצמו. סעיף 5 להסכם המיוחד קובע מפורשות כי אין בו כדי להקנות למערער זכויות כלשהן לאחר תום התקופה הקבועה בו. 9. בעניינינו, המערער המשיך לעבוד במשיבה לאחר פקיעת תוקפו של ההסכם המיוחד. אין בהוראות חוקת העבודה או ההסכם המיוחד כדי להקנות למערער מעמד של עובד קבוע בתום תקופת ההסכם המיוחד. לא ניתן להסיק מסעיפים 15 ו-16 לחוקת העבודה כי בתום התקופה האמורה העובד זוכה אוטומטית למעמד של עובד קבוע. 10. משקל מכריע יש לתת בנסיבות העניין לעובדה כי היה צידוק לפיטורים. הוכח כי היחידה בה הועסק המערער נסגרה וכל המשרות בה בוטלו, ולכן פיטוריו של המערער בוצעו ממניעים מוצדקים וענייניים. כמו כן, ניתנה למערער זכות שימוע כדין טרם קבלת ההחלטה הסופית על פיטוריו. 11. לעניין סוגיית ההודעה המוקדמת לפיטורים, אשר לא נדונה בפסק הדין האזורי: המערער טוען, כי בהתאם לסעיפים 3 ו-5 לפרק 17 לחוקת העבודה, הוא זכאי לתקופת הודעה מוקדמת של חודשיים, בשל ותק של 9 שנים במשיבה. לטענתו עפ"י סעיף 5 תחילתה של תקופת ההודעה המוקדמת היא מה-1 בחודש הקרוב ליום מתן ההודעה המוקדמת, קרי מיום 1.10.02. מאידך, טוענת המשיבה את הטענות כדלקמן: א. על פיטוריו של המערער חלות הוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1998. עפ"י סעיף 4 להסכם הקיבוצי, הוראותיו של ההסכם גוברות על הוראות חוקת העבודה במקרה של סתירה ב. סעיף 9.6 להסכם הקיבוצי קובע כי המערער יהיה זכאי להודעה מוקדמת כפי שנקבע בחוקת העבודה, אולם הודעה המוקדמת תחולק לחודש בפועל ויתרת ההודעה בתשלום. ג. סעיף 10.2 להסכם הקיבוצי קובע כי תקופת ההודעה המוקדמת תהיה ממועד קבלת ההודעה אצל העובד ולא יחול סעיף 5 לפרק 17 לחוקת העבודה הקובע כי תקופת ההודעה המוקדמת תחל בראשון לחודש שלאחר משלוח ההודעה. ד. יש לראות את המערער כמי שקיבל את ההודעה המוקדמת כבר ביום 10.9.02 או לחילופין 72 שעות לאחר משלוח מכתב הפיטורים. המערער קיבל הודעה מוקדמת כדין. בהודעת עו"ד הרשקוביץ, ב"כ המשיבה, שנמסרה לבית הדין הובהר כי המערער קיבל מהמשיבה את משכורת חודש ספטמבר ומחצית משכר חודש אוקטובר, להשלמת חודש ההודעה המוקדמת בפועל, וקיבל תשלום נוסף כחודש הודעה מוקדמת בשווי 13,200 ₪ כחלק מתשלום פיצויי הפיטורים. לעניין זה סבורים אנו כי יש לקבל את עמדת ההסתדרות לעניין חלות ההסכם הקיבוצי משנת 1998 לפיו זכאי המערער לחודש הודעה מוקדמת בפועל וחודש הודעה מוקדמת בתשלום חלף הודעה מוקדמת. בעניינינו אין מחלוקת כי המערער קיבל חודש של הודעה מוקדמת בפועל, בגינו שולם לו שכר. מעיון בתלוש המשכורת של המערער מחודש 10/02, עולה כי שולם לו סכום נוסף של "דמי הודעה מוקדמת" בסך של 13,116.47 ₪. מכאן, שהמערער קיבל דמי הודעה מוקדמת עבור חודשיים, כפי שהיה זכאי. אולם, מחומר התיק עולה כי בעניינינו לא קוימו הוראות סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, לפיו לא יבואו במנין ימי החופשה השנתית: "ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה עשר, ובמידה שעלו". סעיף קטן (ב) קובע: "חלו ימים מן האמורים בסעיף קטן (א) בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה". על פי הוראת הסעיף, כאשר העובד יוצא לחופשה שנתית במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, ימי ההודעה המוקדמת לא יובאו במנין ימי החופשה השנתית אלא אם עלו על 14 ימים. מכאן, שעד 14 ימים אין לחפוף בין ימי ההודעה המוקדמת לבין ימי החופשה השנתית. הואיל ובעניינו של המערער בוצעה חפיפה כאמור, תשלם לו המשיבה דמי הודעה מוקדמת בסך של 6,558 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.11.02 ועד לתשלום המלא בפועל. 12. סוף דבר א. תוך 30 יום מהיום המשיבה תשלם למערער דמי הודעה מוקדמת כאמור לעיל בסעיף 11. ב. חיובו של המערער בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על פי פסק דינו של בית הדין האזורי בטל בזאת. כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה. פיטורים