פיטורים בזמן חופשת לידה

להלן פסק דין בנושא פיטורים בזמן חופשת לידה: פסק דין 1. בפנינו תביעה בה נטענות הטענות הבאות ונתבעים הסעדים שדלקמן - א. התובעת עבדה בשירות הנתבעת החל מיום 01/02/05 עד ליום 15/02/06, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה לאחר שפוטרה בעת שהייתה בחופשת לידה. בנסיבות אלה היו פיטוריה שלא בהתאם להוראות חוק עבודת נשים, ויש לחייב הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין 45 יום לאחר תום חופשת הלידה ותמורת הודעה מוקדמת בנוסף. ב. על הנתבעת לשלם לתובעת גם פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש בשיעור שכר עבודה בגין עשרה חודשי עבודה. ג. לתובעת לא שולם שכר עבודה בגין מחצית חודש ספטמבר 2005, והחודשים אוקטובר ונובמבר, וכן מחצית חודש דצמבר 2005, עד למועד צאתה לחופשת לידה. יש לחייב הנתבעת לשלם לה השכר המולן בצירוף פיצויי הלנת שכר. ד. יש לחייב הנתבעת לשלם לתובעת דמי הבראה שלא שולמו לה כלל, ופדיון חופשה בגין 7.5 ימי חופשה. 2. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, נטענו הטענות העיקריות שדלקמן - א. התובעת לא פוטרה. הנסיבות לאשורן היו כאלה שבשל קשיים אליהם נקלעה הנתבעת הייתה היא במגעים להעברת פעילותה העסקית לחברה אחרת, ואחד התנאים לעיסקה היו שהנתבעת תפטר את כל עובדיה ולאחר העברת הפעילות ימשיכו הם לעבוד בשירות החברה השנייה. במסגרת זו הוצאו מכתבי פיטורים, תוך שהוסבר לכל עובדי הנתבעת שהמכתבים הינם בגדר אקט פורמלי בלבד, וכך הוסבר גם לתובעת. כשבוע לאחר הוצאת מכתבי הפיטורים הופסק המשא ומתן לקראת העיסקה, והודע לעובדים שהם ממשיכים כרגיל בעבודתם בשירות הנתבעת, אלא שהתובעת הודיעה שהיא איננה מעוניינת לחזור לעבודה. לפיכך יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה, והיא איננה זכאית לכספים אותם תבעה על בסיס הטענה לפיה פוטרה. ב. הנתבעת אכן לא שילמה לתובעת את שכר העבודה החל מחודש ספטמבר 2005, אולם זאת בשל הקשיים הכספיים אליהם נקלעה, שלא באשמתה. ג. התובעת אינה זכאית לדמי הבראה שכן לא השלימה שנת עבודה בשירות הנתבעת. ד. התובעת קיבלה חופשה בתשלום כמגיע לה. 3. השאלות העיקריות הטעונות הכרעה בענייננו הן כדלקמן - א. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים. ב. במידה והתובעת פוטרה - מהם הסעדים להם היא זכאית עקב פיטוריה, בין בכלל ובין נוכח העובדה ששהתה בחופשת לידה. ג. האם התובעת הייתה זכאית לדמי הבראה. ד. האם התובעת קיבלה את מלוא החופשה בתשלום לה היתה זכאית בהתאם לתקופת קיומם של יחסי העבודה שבין הצדדים. ה. פיצויי הלנה. 4. נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים - א. אין חולק שהתובעת עבדה בשירות הנתבעת החל מיום 01/02/05, ויצאה לחופשת לידה ביום 14/12/05. עוד אין חולק כי ביום 17/01/06, בעת שהייתה בחופשת לידה, נמסר לתובעת מכתב פיטורים, אשר בו הודע לה כי הנתבעת נקלעה לקשיים בעקבותיהם היא מפסיקה פעילותה ועל כן יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת יסתיימו ביום 15/02/06. בנוסף, אין חולק כי בשלושת חודשי העבודה האחרונים של עבודת התובעת עובר ליציאתה לחופשת הלידה לא שולם שכרה בגין קשיים כספיים אליהם נקלעה התובעת. מכאן נחלקות הגרסאות, כאשר לטענת הנתבעת המכתב שוגר כמתחייב מעסקה שהייתה בשלבי גיבוש בינה לבין חברה שאמורה הייתה לרכוש את פעילותה, למרות שהלכה למעשה הכוונה הייתה שהעובדים ימשיכו באותה העבודה. הנתבעת טענה כי הדבר הוסבר לתובעת, וכי בכל מקרה המשא ומתן לעניין אותה עסקה הופסק, והדבר הודע לתובעת והיא התבקשה לשוב לעבודה עם תום חופשת הלידה אלא שהיא הודיעה שאינה מעוניינת לעשות זאת. נטל ההוכחה בדבר העדר תוקף למכתב הפיטורים וביטולו - מוטל על הנתבעת. ב. כבר כעת נאמר שסבורים אנו כי נטל ההוכחה שהוגדר לעיל לא הורם כלל ועיקר. התובעת טענה נחרצות בתצהירה ובעדותה בפנינו, כי כאשר שהתה בחופשת הלידה הופיעה בביתה מזכירת הנתבעת, הגב' מירב רוזנפלד, ומסרה לה את מכתב הפיטורים, שאיש לא הסביר לה כי הוא אינו משקף כוונה אמיתית לסיים את העסקתה, וגם בשיחה שנעשתה לאחר מכן בינה לבין מנהל הנתבעת, מר רפאל גרציאני (להלן: "מר גרציאני") לא הודע לה כי אין לו תוקף או כי היא מתבקשת לשוב לעבודה, והשיחה נסבה רק על הכספים שהנתבעת חייבת לה בגין שכר עבודה. התובעת הבהירה בחקירתה כי למרות שהנתבעת לא שילמה שכרה, הייתה נחושה בדעתה לשוב לעבודתה בשירותה לאחר תום חופשת הלידה, מאחר והיה ברור לה כי סיכוייה למצוא עבודה סבירה אחרת, כשהיא מטופלת בתינוקת קטנה - קלושים ביותר. התובעת סיפרה כי באותה תקופה גם בעלה היה מובטל, ומצבה הכלכלי של משפחתה היה בכי רע. זה המקום לומר כי גרסתה של התובעת הייתה עקבית, התרשמנו שדבריה נאמרו בכנות וביושר, ועדותה הייתה מהימנה מאוד בעיננו. לא זו הייתה התרשמותנו מעדותו של מר גרציאני, וגם לא מעדותה של הגב' רימה אנדרוסנקו, שעבדה בזמנו גם היא בשירות הנתבעת, ובזמן מסירת עדותה הייתה בת זוגו של מר גרציאני. גרסתו של מר גרציאני לא הייתה עקבית, כאשר בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה נטען כי הנתבעת נאלצה לפטר את עובדיה כחלק מתנאי העסקה עם החברה שהתעתדה לרכוש פעילותה ורק לאחר הפסקת המשא ומתן הודע על ביטול מכתבי הפיטורים, בתצהיר העדות הראשית שהגיש נטען כי עוד בטרם הגיע מכתב הפיטורים ליעדו הודע לעובדי הנתבעת כמו גם לתובעת כי הוא משולל כל תוקף, ולבסוף נטען כי כלל לא ידע שהמכתב הגיע לתובעת, והמזכירה, הגב' רוזנפלד, שהביאה לה אותו כלל לא התבקשה לעשות כן (תוך שיוער שהנתבעת לא טרחה לזמן את הגב' רוזנפלד למתן עדות כי כך היה, או כי הסבירה לתובעת שמדובר במכתב שאין לו נפקות מעשית). התרשמותנו הייתה כי מר גרציאני אמר בעדותו אותם דברים שסבר שיתמכו בקבלת גרסת הנתבעת, אף מבלי שטרח לשקול האם יש בהם הגיון ועקביות, וכך, למשל, חזר והצהיר כי רצה מאוד בהמשך עבודתה של התובעת והוא מעוניין שתשוב לעבודתה אף נכון למועד חקירתו בפני בית הדין, אף שבשלב אחר של עדותו הודה כי הנתבעת אינה מעסיקה עובדים, פעילותה דלה ביותר, ואפילו האגרה לרשם החברות לא שולמה בשנתיים שקדמו לאותו מועד. גם עדותה של הגב' אנדרוסנקו, שטענה כי התובעת מסרה לה מספר פעמים הן עובר ליציאתה לחופשת לידה והן כשביקרה אותה במהלך חופשת הלידה כי אין בכוונתה לשוב לעבודה- לא הרשימה אותנו בכנותה, והעדפנו העדפה של ממש את עדות התובעת, לפיה מעולם לא אמרה דברים שכאלה, ומכל מקום העדה לא שוחחה עימה לאחר שילדה, אפילו לא כדי לברכה במזל טוב, ובודאי שלא ביקרה בביתה. נוכח האמור לעיל אנו קובעים שהתובעת פוטרה מעבודתה כנטען על ידיה. ג. משקבענו כי התובעת פוטרה - זכאית היא לפיצויי פיטורים. על פי מכתב הפיטורים - יחסי העבודה הסתיימו ביום 15/02/06 , כך שעבדה תקופה בת 12.5 חודשים (כאשר התקופה בגינה הייתה התובעת זכאית לדמי לידה באה במניין התקופה לחישוב הזכאות לפיצויי פיטורים). אמנם הנתבעת הייתה מנועה מלפטר את התובעת לפני תום התקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים, אולם בגין העובדה שעשתה כן, זכאית התובעת לפיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת [ראו: דב"ע מח/8-3 אבנר קופל סוכנות לביטוח - עדי וייס ארלוביץ, פד"ע כ', 57, בעמ' 59; דב"ע נב/201-3 ירדנה אוחיון (ברטה) - ביוטי סנטר נהריה, פד"ע כה, 150]. מתלושי השכר עולה כי שכרה החודשי הקובע של התובעת עמד במונחי ברוטו על סך של 4,356 ₪.,ועל כן זכאית היא לפיצויי פיטורים בסך של 4,538 ₪. מאחר ונראה כי בין הצדדים שררו חילוקי דעות של ממש אשר לעצם הזכאות לפיצויי פיטורים, אנו מפחיתים את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים כדי הפרשי הצמדה וריבית כדין. ד. בנוסף לאמור לעיל, זכאית התובעת לפיצוי בשיעור השכר שהיה משולם לה אלמלא הייתה מפוטרת בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, דהיינו בגין התקופה המוגנת מכוחו. בכתב התביעה נתבע פיצוי בשיעור שכר עבודה בגין 45 יום לאחר תום חופשת הלידה, ואמנם בסיכומי התובעת נתבע פיצוי בשיעור גבוה יותר בהקשר זה, אולם התביעה לא תוקנה ועל יפסק הפיצוי שנתבע בלבד. על כן תשלם הנתבעת לתובעת בגין רכיב תביעה זה סך של 6,534 ₪. רכיב זה אינו בגדר שכר מולן כהגדרתו בחוק הגנת השכר ועל כן לא ישא פיצויי הלנת שכר. ה. התובעת זכאית גם לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכר עבודה בגין חודש ימים, שכן על פי הוראות סעיף 9(ג)(3) לחוק עבודת נשים, נקבע כי במניין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים לא תבוא התקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה. על כן בגין רכיב זה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 4,356 ₪. ו. אשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין פיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים- התובעת תבעה פיצוי בגין רכיב זה, ובגין עגמת הנפש שנגרמה לה עקב פיטוריה בעת שהייתה בחופשת לידה, בשיעור שכר עבודה בגין 10 חודשי עבודה. לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, ומשקבענו שהתובעת פוטרה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, ומאידך כי אין חולק (או לפחות לא נטען) כי התובעת פוטרה בשל היותה בחופשת לידה (עובדה שכמובן לא היה בה כדי להכשיר את הפיטורים ללא קבלת היתר כנדרש בחוק), אנו מחליטים לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי נוסף בשיעור שכר עבודה בגין שני חודשי עבודה נוספים, ובסך של 8,712 ₪. 5. התביעה לפדיון חופשה - יחסי העבודה בין הצדדים התקיימו במשך 12.5 חודשים, והתובעת עבדה מתוכם בפועל תקופה בת 10.5 חודשים, אולם על פי הוראות סעיף 3(ב)(1) לחוק חופשה שנתית זכאית היא לחופשה בתשלום בשיעור לו הייתה זכאית לו עבדה מלוא התקופה במהלכה התקיימו יחסי העבודה. מתלושי השכר עולה כי התובעת עבדה 22 ימי עבודה בחודש, כך שהתשלום בגין יום חופשה עומד על 198.4 ₪. התובעת אישרה כי ניצלה 5 ימים של חופשה בתשלום, וכך גם עולה מתלושי השכר שהופקו בגינה, כאשר חלק של יום חופשה לא יובא במניין. שלא כנטען בסיכומי הנתבעת, התובעת לא הודתה שניצלה ימים של חופשה בתשלום מעבר לאלה ששוקפו בתלושי השכר, אולם בשים לב לעובדה שהתובעת היא זו שניהלה את רישום ימי החופשה והעבירה את הנתונים להנהלת החשבונות שערכה את התלושים, ובכך שמהרישומים שהתובעת הודתה שנערכו על ידיה עולה כי בחודש יולי 2005 שהתה בשלושה ימי חופשה בתשלום אשר אין להם זכר בתלושים, יש לראות את מכלול החופשה בתשלום שנוצלה על ידיה כעומדת על 8 ימים. משכך, זכאית התובעת לפדיון חופשה בסך של 794 ₪. 6. התביעה לדמי הבראה - כבר קבענו לעיל שהתובעת השלימה שנת עבודה בשירות הנתבעת, ועוד קבענו כי יש לראות את יחסי העבודה בגינם זכאית התובעת לזכויות נלוות ככאלה שהתקיימו במשך 12,5 חודשים. במהלך תקופה זו עבדה התובעת בפועל 10.5 חודשים. יוער כי בגין שנת העבודה הראשונה זכאי עובד לחמישה ימי הבראה בלבד. לפיכך זכאית התובעת לדמי הבראה בסך של 1,336 ₪. 7. התביעה לשכר מולן ופיצויי הלנת שכר - אין חולק שלתובעת לא שולם שכר עבודה שזכאותה לו לא הייתה שנויה במחלוקת בגין שלושת חודשי עבודתה האחרונים בפועל. הנתבעת טענה, להצדקת הפחתת פיצויי ההלנה בגין השכר האמור, שהייתה נתונה בקשיים ועל כן לא שולם השכר, וכן שהתובעת הערימה קשיים על נסיונותיה לשלם את שכרה של התובעת מאחר והכשילה פעולות של המחאת זכות שניסתה הנתבעת לעשות לטובתה. טענה אחרונה זו מקוממת במיוחד, שכן מעבר לכך שמהחומר שבפנינו עולה שהתובעת עשתה ניסיונות להפעיל אותה המחאת זכות והודע לה מגורם אחד שחובותיו כלפי הנתבעת הומחו לה - שאינו חייב מאומה לנתבעת, וביחס לגורמים האחרים לא עלה בידיה אפילו להתחקות על עקבותיהם, הרי שהתובעת אינה חייבת לחזר על פתחיהם של חייבים למעסיקתה - כדי לזכות בשכר העבודה שאינו שנוי במחלוקת, ואשר היה על הנתבעת לשלמו לידיה במישרין מיד עם סיומו של החודש בו עבדה ובגינו קמה זכאותה לשכר. גם קשייה הכלכליים של הנתבעת, שאגב קיומם בתקופה הרלבנטית לא הוכחו - אינם מצדיקים הפחתת פיצויי הלנת שכר. אשר על כן איננו רואים כל הצדקה להפחתת פיצויי ההלנה שנושא שכר אותם חודשים שזכאות התובעת לו אף לא הייתה שנויה במחלוקת. אשר על כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן - א. סך של 2,150 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת השכר וזאת מיום 01/10/05 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. סך של 3,367 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת השכר וזאת מיום 01/11/05 ועד לתשלום המלא בפועל. ג. סך של 4,159 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת השכר וזאת מיום 01/12/05 ועד לתשלום המלא בפועל. ד. סך של 2,150 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת השכר וזאת מיום 01/01/06 ועד לתשלום המלא בפועל. 8. סיכומו של דבר - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 26,270 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/03/06 ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת את הפרשי השכר ופיצויי ההלנה שפורטו בסעיף 7 לעיל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. אנו פוטרים את התובעת מתשלום האגרה הדחויה. 9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. לידהחופשת לידהפיטורים אחרי לידהפיטורים