טענותיהם של העובדים מופנות כלפי קביעותיו של בית הדין האזורי כי הפיטורים היו משיקולים כלכליים ענייניים וכי הליך הפיטורים לא היה במסגרת תוכנית ההבראה הכוללת וכי ועדת הפיטורים שדנה בעניינם מונתה כדין. כמו כן, העובדים טוענים כי משנמצא שהליך הפיטורים לא היה כדין היה מקום לבטלו ולהשיבם לעבודתם ולחילופין, לפסוק פיצויים גבוהים יותר. להלן פסק דין בנושא פיטורי עובדים במסגרת תוכנית הבראה: פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו שני ערעורים. האחד הוא ערעורם של המועצה המקומית ערערה שבנגב (להלן גם -המועצה המקומית) וראש המועצה המקומית (להלן גם - ראש המועצה) והשני, ערעורם של מר אלטורי חמיס ששימש כעוזר ראש המועצה כשלוש וחצי שנים (להלן גם - חמיס) ושל מר אבו סעלוק סקר ששימש כשנתיים כדובר המועצה המקומית להלן גם - סקר). 2. המועצה המקומית וראש המועצה מערערים על קביעתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית השופט הראשי - השופטת יהודית הופמן ונציגי הציבור אחיה בודנהימר וסעדיה גוזלן; עב 5620/04) כי פיטורי המערערים היו שלא כדין ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי ופסק לחמיס פיצוי בגובה של עשר משכורות ולסקר פיצוי בגובה של שש משכורות. 3. חמיס וסקר (להלן גם - העובדים) מערערים על כך שבית הדין האזורי לא קיבל את תביעתם לביטול פיטוריהם והחזרתם לעבודה ולחילופין מערערים על גובה הפיצוי, לאור נסיבות הפיטורים. 4. תחילה, הרקע הדיוני והעובדתי כפי שנקבע בבית הדין האזורי: א. הרקע הדיוני העובדים פתחו בהליך בבית הדין האזורי בבקשה לצו מניעה זמני לביטול פיטוריהם ובתאריך 10.11.04 הוסכם כי הדיון בבקשה לסעדים זמניים והתובענה העיקרית יאוחד, וכי מכתבי הפיטורים יישארו בתוקף עד למתן פסק הדין בתובענה העיקרית. הסתדרות העובדים החדשה (להלן - ההסתדרות) ביקשה להצטרף כטוענת בתיק ולהביע את עמדתה ביחס לפיטורי העובדים. ההסתדרות הגישה את עמדתה, לפיה היא מתנגדת לפיטורי העובדים ולדרך בה נעשו. במהלך הדיון המקדמי בתיק, הצדדים הסכימו לוותר על חקירות המצהירים ולנסות לגבש רשימת מוסכמות ופלוגתאות. משלא הצליחו לגבש רשימה כזו, פסק הדין ניתן על פי המסמכים שבתיק וסיכומי הצדדים. עוד הוסכם כי ראש המועצה ימחק מן התובענה, אולם בערעורים שבפנינו, משום מה, מופיע ראש המועצה כצד ולא הועלתה כל טענה בקשר לכך. ב. הרקע העובדתי חמיס החל לעבוד במועצה המקומית בחודש פברואר 2001 בתפקיד של עוזר ראש המועצה. חמיס מונה שלא על פי מכרז, אך היה קיים אישור נחיצות משרה עבור תפקידו (לשנה אחת). חמיס הועסק, בתחילה במסגרת זמנית כעובד בניסיון לתקופה של שישה חודשים. בחלוף ששת החודשים הועסק חמיס כעובד קבוע עד לפיטוריו ביום 26.10.04. סקר הוא בהכשרתו מורה ובעל השכלה בתחום הפסיכולוגיה. הוא בוגר קורס דוברים מטעם מכללת גבעת חביבה. סקר החל לעבוד במועצה המקומית בחודש ספטמבר 2002 כדובר המועצה ובמשרה מלאה. סקר מונה על פי מכרז. ביום 10/10/04 נקראו העובדים, כל אחד לחוד, ללשכתו של ראש המועצה ושם נבחנה אפשרות סיום עבודתם. לחמיס ניתנה אפשרות להגיב להצעה בכתב עד ליום 12/10/04. העובדים דחו את ההצעה להפסקת עבודתם. ביום 12/10/04, ובעקבות הפגישה מיום 10/10/04 פנה חמיס בכתב אל ראש המועצה וגולל בפניו את האירועים מיום 10/10/04 ואת התייחסותו אליהם. ביום 17/10/04 פנו העובדים במכתב, באמצעות בא כוחם אל המועצה המקומית ובו מחו על כוונת המועצה לפטרם שלא כדין. עוד באותו יום, קיבלו העובדים זימון לשימוע בדבר אפשרות פיטוריהם, בפני ראש המועצה. במסגרת הזימון ניתנה לעובדים האפשרות להתייחס בכתב בלבד לכוונת המועצה לפטרם וזאת עד ליום 23/10/04. מועד זה חל ביום שבת וביום ראשון ה-24/01/04 הפנו העובדים את תשומת לב המועצה לעניין זה. המועצה הודתה בטעותה ושינתה את המועד האחרון לתגובת העובדים. העובדים בחרו שלא להגיב לזימון זה ובעקבות זאת זומנו להליך שימוע נוסף בפני וועדת הפיטורים ביום 26/01/04, בו ניתנה להם האפשרות לשטוח טענותיהם בעל פה. העובדים בחרו שלא להתייצב להליך השימוע שנערך ושיגרו את עמדתם בכתב, באמצעות בא כוחם אל המועצה המקומית ובאי כוחה. ביום 26/10/04 התקבלה החלטת ועדת השימוע לפיטוריהם. 5. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי בחן את טענות הצדדים שהובאו בפניו וקבע כי פיטוריהם של חמיס וסקר לא נעשו מתוך מניעים פוליטיים פסולים אלא בעיקר מתוך שיקולי יעילות כלכליים ושיקולים הנובעים ממהות תפקידם. לגבי חמיס, שהיה עוזר ראש המועצה, נקבע כי אכן היתה זו משרת אמון, ולגבי סקר, שהיה דובר המועצה נקבע כי זוהי אינה משרת אמון. באשר לטענות העובדים כי הליך הפיטורים היה שלא כדין, קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות את טענותיהם של העובדים בקשר לפיטורים שלא על פי הליך ההבראה וכי ועדת הפיטורים אינה הועדה המוסמכת על פי פקודת המועצות המקומיות לעניין פיטורי העובדים. הטענה היחידה שהתקבלה היא, כי לא נתקבלה הסכמת ועד העובדים כנדרש בהוראת ההסכם הקיבוצי ותקנון ועדי העובדים של ההסתדרות ולכן הליך הפיטורים נעשה שלא כדין. לאור הפגם שנמצא בהליך הפיטורים קבע בית הדין האזורי כי אין מקום במקרה זה לאכיפת יחסי העבודה אלא מתן פיצויים בלבד. באשר לגובה הפיצוי, בית הדין האזורי שקל את הנסיבות וקבע את גובה הפיצויים כעשר משכורות לחמיס - 70,000 ש"ח וכ-שש משכורות לסקר - 25,000 ש"ח. ועל כך, כאמור, שני הצדדים הגישו ערעור. 6. דיון והכרעה א. טענותיהם של העובדים מופנות כלפי קביעותיו של בית הדין האזורי כי הפיטורים היו משיקולים כלכליים ענייניים וכי הליך הפיטורים לא היה במסגרת תוכנית ההבראה הכוללת וכי ועדת הפיטורים שדנה בעניינם מונתה כדין. כמו כן, העובדים טוענים כי משנמצא שהליך הפיטורים לא היה כדין היה מקום לבטלו ולהשיבם לעבודתם ולחילופין, לפסוק פיצויים גבוהים יותר. ב. המועצה המקומית השיבה לטענותיהם אלה כי לא היה כל פגם בהליך הפיטורים ולכן לא היה מקום לפצות את העובדים בפיצוי כלשהו ואף הפיצוי שנפסק הינו גבוה לאור הנסיבות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי. ג. עמדת ההסתדרות היתה כי הפיטורים נעשו בניגוד למסמך העקרונות שנחתם עימה במסגרת הליך ההבראה ברשויות המקומיות. ד. מספר טענות הועלו על ידי העובדים בקשר להליך הפיטורים ולהלן נפרטן: (1) פיטורים בשל שיקולים פוליטיים בית הדין האזורי קבע ועל כך גם אין חולק, כי המועצה המקומית שרויה במצב כלכלי קשה והיתה מצויה בהליך גיבוש של תוכנית הבראה שטרם אושרה וכן כי משרותיהם של חמיס כעוזר ראש העיר וסקר כדובר המועצה בוטלו וכי ראש המועצה אינו מתכוון להעסיק עובדים אחרים במקומם. בית הדין סקר את העדויות שהיו בפניו ומסקנתו היתה כי מדובר בעובדים שמשרותיהם בוטלו והגם שתפקידו של סקר אינו מוגדר כמשרת אמון, אופי התפקיד הוא כזה שהשיקולים להפסיק את העסקתו והעסקתו של חמיס היו ענייניים. מסקנתו זו של בית הדין האזורי מקובלת עלינו ואף אנו סבורים כי המועצה המקומית הוכיחה כי הפיטורים היו משיקולים של צמצומים ולאור מהות התפקידים. (2) תוכנית ההבראה המסקנה כי מדובר בפיטורים ושיקולים כלכליים מובילה לשאלה הבאה בה דן בית הדין האזורי, האם הפיטורים של העובדים הם במסגרת תוכנית ההבראה עליה חלים הסכמים מיוחדים שנחתמו עם ההסתדרות בכל הקשור לאותן תוכניות בכל הרשויות המקומיות. בית הדין האזורי קבע נכונה כי במועד פיטוריהם של חמיס וסקר לא גובשה עדיין תוכנית הבראה ואף הסכם העקרונות - עליו מסתמכים העובדים וההסתדרות מיום 11.11.04, נחתם לאחר מועד הפיטורים. זאת ועוד, עד למועד מתן פסק הדין על ידי בית הדין האזורי לא גובשה תוכנית הבראה המאושרת על ידי משרד הפנים במועצה המקומית, חילוקי הדעות הועברו להכרעת הועדה הפריטטית ומכאן שפיטורי העובדים לא היו חלק מתוכנית ההבראה אלא כתוצאה מביטול משרותיהם. (3) הרכב ועדת הפיטורים טענה נוספת שהופנתה כלפי הליך הפיטורים הוא הרכב ועדת הפיטורים כאשר העובדים טוענים כי במועד פיטוריהם טרם הוחל התיקון לפקודת המועצות המקומיות בדבר שינוי הרכב הועדה ולכן היתה המועצה המקומית צריכה לפעול בהתאם לנוסח הראשון של הליך הפיטורים במועצה המקומית. ובמה דברים אמורים? כפי שבית הדין האזורי סקר היטב את השינויים החקיקתיים בדבר הרכב ועדת הפיטורים במסגרת הוראת חוק יסודות תקציב (תיקון מס' 31 והוראת שעה) התשס"ד-2004 (להלן - חוק יסודות התקציב) תוקן סעיף 171 א' לפקודת העיריות וסעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות המחיל על המועצות המקומיות את הוראת הסעיפים מפקודת העיריות על צו המועצות המקומיות (א) ו-(ב) התשי"א-1950 ובין אותם סעיפים גם סעיף 171א לפקודת העיריות. תכליתו של אותו תיקון היה לשנות את הרכב ועדת הפיטורים בעיריות ובמועצות המקומיות במקום שהועדה תורכב מחברי המועצה, בהתאם לתיקון חברי הועדה הם: גזבר המועצה, היועץ המשפטי ומזכיר המועצה. שינוי זה נבע מן הרצון להיטיב עם העובדים כך שמי שתבחן את פיטוריהם היא ועדה נטולת שיקולים פוליטיים, ניטרלית ומקצועית. ראה לעניין זה את אשר נפסק לאחרונה בעע 128/06 עיריית נצרת עלית - אליעזר גרוס (טרם פורסם, ניתן ביום 26.3.06). טענת בא כח העובדים היא כי פקודת העיריות תוקנה בחקיקה ואילו סעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות קובע כי צו המועצות המקומיות תשי"א 1951 ותוקן לפי ס"ק(א) הרי שכל עוד לא תיקן שר הפנים את ההוראות הרלוונטיות התיקון לא יחול על עובדי המועצות המקומיות. בית הדין האזורי דחה טענתם זו של העובדים וקבע כי התיקון לפקודת העיריות חל גם על המועצה המקומית מכוח תיקונו של סעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות. כאן המקום לציין כי בא כוח המועצה המקומית פנה ביום 6.7.04, עוד בטרם פוטרו העובדים, אל היועצת המשפטית במשרד הפנים עוה"ד שרית דנה, אשר השיבה לו כי התיקון בחוק יסודות התקציב חל גם על המועצות המקומיות. על כן, המועצה המקומית פעלה באופן התואם את הוראות הדין בכך שהקימה את ועדת הפיטורים כפי שנקבעה בתיקון לחוק יסודות תקציב ואין כל ספק בעינינו כי הרכב הועדה היה כדין. (4) הליך השימוע אין חולק כי העובדים לא התייצבו בפני ועדת הפיטורים להליך השימוע אליו זומנו. בשלב הראשון העובדים נתבקשו להגיב בכתב לכוונה לפטרם, אולם הם לא עשו זאת ואז זומנו לישיבת הועדה ביום 24.10.04 ולא הופיעו. ניתנה להם הזדמנות נוספת בישיבת ועדה נוספת ביום 26.10.04 ואף לישיבה זו הם לא הופיעו. על כך שעובדים הוזמנו להליך שימוע כבר נפסק כי משבחר העובד שלא לממש את זכות הטיעון שלו אין לו להלין אלא על עצמו ובכך ויתר על זכותו זו. (ראה: דב"ע 231/98-03 ישראל גלבוע - מדינת ישראל עבודה ארצי לב(2) 139; ע"א 104/62 לנגייב - מלמד, פ"ד טז(3) 1875). משניתנו לעובדים שלוש הזדמנויות לממש את זכות הטיעון שלהם והם בחרו מטעמיהם שלא לממשה אין להם להלין אלא על עצמם ולא ניתן לאמר, כי לא התקיים הליך שימוע לגבי פיטוריהם. (5) הסכמת ועד העובדים העובדים טענו כי לא ניתנה הסכמה של ועד העובדים כדין לפיטורים וטענתם זו התקבלה על ידי בית הדין האזורי ועל כך ערעורה של המועצה המקומית. המחלוקת לגבי תוקף הסכמת ועד העובדים נוצרה כתוצאה מכך שממלא מקום יושב ראש הועד - מר יוסף אבו עראר הודיעה על התפטרותו מתפקידו בתאריך 7.1.03 בהודעתו למזכ"ל הסתדרות הפקידים מר ליאון מורוזובסקי. במכתבו זה ביקש מר אבו עראר כי יתקיימו בחירות חדשות לוועד. בתאריך 24.11.04 נכתב על ידי מר ג'קי טומסית - מזכיר מרחב הנגב המזרחי בהסתדרות כי עד לבחירות לוועד חדש חברי הועד הם לוטפי אבו גמיע כיושב ראש הועדה ומר יוסף אבו עראר ומר עלי אבו גמיע. ממכתבו זה עולה כי התפטרותו של מר אבוסראר לא נכנסה לתוקף עד לקיומן של בחירות חדשות. בתאריך 08.01.05 הוצא מכתב על ידי יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב המרכזי - מר יוסי הובר, כי פיטורי העובדים נעשו בניגוד לחוקת העבודה והסכם העקרונות וכי וועד העובדים אינו מתפקד ואינו מייצג את העובדים כי שני חברי ועד התפטרו. דהיינו, היו מצויים בפני בית הדין האזורי שני מכתבים הסותרים אחד את משנהו. כאן המקום לציין, כי עוד בטרם הוצאו המכתבים הוזמנו חברי הועד לישיבת ועדת הפיטורים וזאת ביום 26.10.04 ויו"ר ועד העובדים מר לוטפי אבו ג'מיע וממלא מקומו, שהודיע מספר חודשים קודם לכן על התפטרותו, התייצבו בפני הועדה ואף הביעו בה את עמדתם. דהיינו, בפני המועצה המקומית הועמד מצג כי הועד הקודם קיים ומוסמך לפעול עד לכשיבחר ועד חדש. לכך נוסיף את העובדה שמזכיר ההסתדרות במרחב הנגב כתב מכתב כחודש לאחר אותה ישיבה בה הוחלט על פיטורי העובדים, כי חברי הוועד מכהנים עד לכשיבחר ועד חדש, מכתבו של הובר הוצג במהלך הדיונים בבית הדין האזורי. ולכן, שלא כדעתו של בית הדין האזורי, הנני סבורה כי צודק בא כוח המועצה המקומית בטענתו, כי מבחינת המועצה המקומית הועד הקודם הוא הועד המכהן והמוסמך ליתן עמדתו בקשר לפיטורי עובדים. מקובלת עלי טענת בא כוח המועצה המקומית, כי המועצה המקומית אינה אחראית לכך שההסתדרות או נציגיה יקיימו אחר הוראות התקנון של ההסתדרות והיא אמורה לפעול על פי המצגים המובאים בפניה. כל עוד לא הודיעו לה על בחירתם של חברי ועד חדשים, עליה להידבר עם חברי הועד הקיימים שאף הופיעו לישיבת ועדת הפיטורים ואמרו את עמדתם ואף הביעו את מחאתם לגבי דרך ההידברות עימם. לעניין זה אמר יושב ראש הועד לחברי ועדת הפיטורים כי: "כפי שציינתי בפני ראש המועצה בשיחות קודמות, ועד העובדים אישר ומאשר גם עתה את הפיטורים כרגע אני שני חברי ועד, אני וחברי, אבי עראר יוסף - סגן יו"ר הועד וממלא מקומו. אנחנו מבקשים להקפיד על כך, שפיטורים במועצה יהיו רק לאחר מו"מ איתנו. במקרה כזה, אנחנו מסכימים לפיטורים, לאחר שהובטח לנו שהעובדים הנ"ל יקבלו את המגיע להם עפ"י החוק. מקובלת עלינו עמדת ראש המועצה, ששני החברים היו למעשה מועסקים במשרות אמון, שניהם למעשה היו עוזריו של ראש המועצה הקודם, כך גם הדובר שהיה עוזר נוסף בעצמו. מדובר בעובדים יחסית חדשים. אנו יודעים שאנו צפויים לדיונים נוספים וקשים על פיטורי עובדים, בפיטורים הנוספים, אנו מבקשים לקבל עדכונים נוספים על כל התפתחות". ודבריו של חבר הועד השני - מר יוסף אבו עראר. "אני מסכים לדברי חברי, במקרים הנוכחיים של העובדים הללו, הסכמנו לפיטורים בגלל עיסוקם המיוחד של האנשים אני מבקש להקפיד בהענקת מלוא זכויותיהם." ועל כן, כל העדויות והמכתבים שהובאו בפני בית הדין האזורי מלמדים כי מנקודת ראותה של המועצה המקומית, הסכמת הועד ניתנה. כך גם אין אני מקבלת את קביעת בית הדין האזורי כי הנטל להוכיח כי חברי הועד מכהנים על פי תקנוני ההסתדרות מוטלת על כתפי המועצה. ומשמתקבל הערעור כטענת המועצה המקומית, כי הועד הסכים לפטורי העובדים הרי שמתקבלת הטענה כי פיטורי המערערים היו כדין. אשר על כן, לא היה מקום לחייב את המועצה המקומית לשלם לעובדים פיצוי נוסף על הזכויות שקיבלו על פי הדין וחיוב המועצה המקומית בפיצויים בגין פיטורים שלא כדין מבוטלת בזאת. 8. סוף דבר - הערעור של המועצה המקומית מתקבל ונקבע בזאת כי פיטוריהם של חמיס וסקר נעשו כדין ואילו ערעוריהם של חמיס וסקר נדחים בזאת. סכום ההוצאות שנפסקו לטובת העובדים בבית הדין האזורי מבוטל. היה והמועצה המקומית כבר שילמה את חיוביה על פי פסק דין של בית הדין האזורי מר חמיס ומר סקר ישיבו את הפיצויים בעשרה תשלומים שווים שהראשון תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין. כל אחד מן העובדים ישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2000 ש"ח בצירוף מע"מ שאם לא כן סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק.תכנית הבראהפיטורים