עובד ברשות הדואר טען כי פוטר מעבודתו בשל הקפדתו על ניהול תקין בחברת הדואר וסירובו לעשות איזון אזורים שייטיב עם המקורבים לוועד העובדים. עוד נטען כי נטל ההוכחה היה מוטל על חברת הדואר להוכיח כי היא לא פיטרה את העובד בשל התרעותיו בדבר הניהול בחברת הדואר, על פי הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 והיא לא עמדה בו. להלן פסק דין בנושא פיטורי עובד בגלל התרעות על ניהול לא תקין: פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו שני ערעורים הנדונים במאוחד על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר יצחק גלנטי; עב 6820/03) בו התקבלה בחלקה תביעתו של המערער בתיק עע 528/07 (להלן גם המערער) כנגד המשיבה בתיק עע 528/07 (להלן גם חברת הדואר) על רקע פיטוריו של המערער מחברת הדואר. להלן עיקר עובדות המקרה והשתלשלות ההליכים בבית הדין האזורי: 2. המערער הועסק בחברת הדואר משנת 1989 כמנהל רובע דוורים. משנת 1995 עבד המערער כמנהל מחלקה בתל-אביב, זאת עד לפיטוריו ביום 23.9.04. פיטוריו של המערער בוצעו על רקע הידרדרות ביחסי העבודה בין המערער לבין הממונים עליו, ובמיוחד מר משה בן שלוש, שכיהן כממונה הישיר של המערער. כתוצאה מפיטוריו, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בה הוא עתר להחזרתו לעבודה, תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום דמי הודעה מוקדמת, מתן דרגה ותשלום גמול שעות נוספות. לאחר הגשת התביעה, הגיש המערער בקשה לבית הדין האזורי למתן צו מניעה זמני שיאסור על פיטוריו והעברתו מתפקידו כמנהל מחלקה, וזאת עד להכרעה בתובענה העיקרית. בהחלטה מיום 23.9.04, קיבל בית הדין האזורי את בקשתו של המערער וקבע כסעד זמני כי פיטוריו יבוטלו. בית הדין האזורי קיבל בהחלטתו את הצעת חברת הדואר להציב את המערער בתפקיד זהה ובדרגה זהה, כמנהל מחלקת דוורים באשקלון אשר אינה מרוחקת ממקום מגוריו, זאת מכיוון ששוכנע כי עובדות המקרה אינן מצדיקות פיטוריו של המערער מעבודתו בחברת הדואר, אשר מצדה לא עשתה מאמץ אמיתי לנייד את המערער לתפקיד אחר בשירותה. כן נאסר על חברת הדואר לאייש דרך קבע את תפקידו של המערער בתל-אביב עובר לפיטוריו, עד לכשתהיה הכרעה בתובענה העיקרית. המערער היה אמור להתייצב במקום העבודה אליו הועבר על פי החלטת בית הדין האזורי אולם אז התברר כי המערער בחר לקחת חופשה ולנסוע לחו"ל מבלי ליידע את המעסיק - חברת הדואר - והמערער לא חזר בפועל לעבודתו לאחר שניתנה ההחלטה בדבר הסעד הזמני. 3. בפסק דינו בתובענה העיקרית, מצא בית הדין האזורי כי למערער היו ויכוחים רבים עם הממונים עליו, והדבר הפריע למהלך העבודה התקין. עם זאת, לא הוכח כי במדידת תפוקות אובייקטיביות, ביצועי המחלקה שבראשה עמד המערער סטו באופן משמעותי מהסביר והמקובל בחברת הדואר. מכאן, קבע בית הדין האזורי כי עילת הפיטורים הייתה הקושי של המערער בניהול יחסי עבודה תקינים עם הממונים עליו ובמיוחד עם הממונה הישיר מר בן שלוש. כן קבע כי אין לפיטורים קשר עם הישגיות נמוכה או תפקוד לקוי של המערער. לאחר שבחן את העדויות, אומר בית הדין האזורי כי לא ניתן לקבוע על מי מוטלת ה"אשמה" להידרדרות ביחסי העבודה בין המערער לממונים עליו. 4. באשר להחלטה שניתנה בבקשה לסעד הזמני, קבע בית הדין האזורי כי המערער שביקש את הסעד, ואף קיבל אותו בחלקו, לא פעל למימושו ויצא לחופשה בחו"ל למשך כחודש ימים ללא תיאום מראש ולא התייצב לעבודה במקום שנקבע לו. משכך, קבע בית הדין האזורי כי המערער "הפסיד" את זכותו לאכיפת יחסי העבודה עם חברת הדואר, ובקשתו לאכיפת יחסי העבודה נדחתה. עוד נימק בית הדין האזורי את קביעתו זו בכך שהפגם בפיטורים לא היה פגם מהותי אלא, כלשונו, היה הפגם "בעיקר אדישות המעביד לאפשרות ניוד העובד". כן צוין בהקשר זה כי חברת הדואר שינתה את אופייה המשפטי והארגוני, ונקבע כי "לא יהיה זה צודק לאכוף עליה כעת את עבודתו של התובע, שעה שהוא עצמו ויתר למעשה על אכיפת יחסי עבודה בשעתו". 5. בית הדין האזורי פסק לזכותו של המערער סך של 100,000 ₪ בשל פיטורים שלא כדין. נקבע כי חברת הדואר לא התנהגה בהגינות עם המערער, לא שקלה לנייד אותו באופן כן ואמיתי למשרה מקבילה אחרת, וניסיונה להעביר את המערער ל"משרה מפוצלת" בעיר מרוחקת תוך פגיעה בתנאי עבודתו הינה, כלשונו של בית הדין האזורי "בגדר ניסיון לשבור את רוחו של העובד ולהשפילו בעיני חבריו לעבודה". 6. עוד קבע בית הדין האזורי כי המערער זכאי לפיצויי פיטורים מלאים, אך אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, הואיל והוא לא חזר לעבודתו לאחר מתן הצו האוכף את יחסי העבודה. כן נדחתה תביעתו של המערער לגמול שעות נוספות, מהטעמים הבאים: לא הוכחה על-ידי המערער מסגרת שעות מדויקות, המערער שימש בתפקיד ניהולי מובהק הנכלל בחריגים לתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, ואין ליתן משקל לטענה כי המערער קיבל בעבר גמול בעד שעות נוספות. כן נדחתה תביעתו של המערער בעניין ה"דרגה הנוספת", הואיל ולא הוצג הסכם או נוהג המחייב את המעביד בעניין. בנוסף, פסק בית הדין האזורי הוצאות משפט לטובת המערער בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין. טענות הצדדים בערעורים: 7. באי כוח המערער טוענים בפנינו את הטענות הבאות: א. המערער פוטר מעבודתו בשל הקפדתו על ניהול תקין בחברת הדואר וסירובו לעשות איזון אזורים שייטיב עם המקורבים לוועד העובדים. נטל ההוכחה היה מוטל על חברת הדואר להוכיח כי היא לא פיטרה את המערער בשל התרעותיו בדבר הניהול בחברת הדואר, על פי הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן גם חוק ההגנה על עובדים), והיא לא עמדה בו. בית הדין האזורי הגיע למסקנות שגויות מהתשתית העובדתית שהוכחה בבית הדין. ב. יש ליתן סעד של אכיפה ולהחזיר את המערער למקום עבודתו. אכיפת חוזה העבודה אינה בגדר כפיית שירות אישי, הואיל ומדובר במעביד ציבורי גדול. באשר לאי-מימוש הסעד הזמני - המערער תכנן את יציאתו מהארץ טרם מתן הצו, על מנת ללוות את אמו במסע חד פעמי, וחברת הדואר סירבה לאשר לו לחזור לעבודתו וליתן לו ארכה קצרה בת כמה ימים לשם כך. ג. סכום הפיצוי שנפסק למערער נמוך מדי בהתחשב בעוגמת הנפש שנגרמה לו. ד. המערער זכאי לדמי הודעה מוקדמת, למתן דרגה ולשעות נוספות. חבריו אשר כיהנו בתפקיד דומה באזור שלו קיבלו דרגות נוספות ושעות נוספות אך אלה נשללו ממנו בשל הפליה אסורה. 8. באי כוח חברת הדואר, מנגד, טוענים בפנינו את הטענות הבאות: א. המערער לא פוטר מעבודתו אלא התפטר, זאת לאחר שלא התייצב לעבודתו במשך כחודש ימים. ב. התגלו ליקויים רבים וחמורים בתפקודו של המערער והמחלקה עליה היה ממונה, והוער לו על כך, אך לשווא. טענות המערער בדבר "חשיפת שחיתויות" לא הוכחו. חברת הדואר ערכה למערער שימוע כדין במסגרתו הציעה לו לעבור לתפקיד חלופי לתקופת ניסיון. לאחר שהמערער סירב להצעה, ובהינתן הסכמת נציגות העובדים, ובהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים, ניתנה למערער הודעת פיטורים ביום 27.7.04. לאחר שהמערער פנה לבית הדין האזורי בבקשה למתן צו מניעה זמני, הוצעו לו מספר אפשרויות שיבוץ אלטרנטיביות אך הוא סירב לכולן. בית הדין האזורי נתן סעד זמני לביטול הפיטורים והצבת המערער בתפקיד מנהל מחלקת דוורים באשקלון, ומכאן המסקנה היא שפיטורי המערער לא יצאו לפועל והחלטת הפיטורים למעשה בטלה. לאחר שהמערער לא התייצב לעבודה הודיעה לו חברת הדואר כי עקב זניחת העבודה היא רואה בו כמי שהתפטר מעבודתו. על כן, המערער התפטר מעבודתו ולא פוטר. בית הדין האזורי לא דן בנפקות אי התייצבותו של המערער לעבודה לאחר מתן הסעד הזמני, ואין רלוונטיות להליכים שהתרחשו קודם לכן. ג. בית הדין האזורי לא נתן משקל לעובדה שפיטורי המערער בוצעו בהסכמת נציגות העובדים. עם זאת, על אף שניתנה ההסכמה כאמור, הציעה לו חברת הדואר לעבור לתפקיד חלופי, אך הצעתה נענתה בסירוב. ד. סכום הפיצוי שנקבע למערער גבוה מדי (מגיע לכדי 19.5 משכורות) ואינו עולה בקנה אחד עם נסיבות המקרה. כמו כן, סכום ההוצאות שנפסק לטובת המערער גבוה יתר על המידה. ה. המערער התבקש שלא לבצע שעות נוספות והוא גם לא ביצע אותן בפועל. הוא אף אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת שכן הוא לא התייצב לעבודתו. כמו כן, הוא אינו זכאי לדרגה כלשהי והדרגה האחרונה שניתנה לו בשנת 2002, ניתנה לו לפנים משורת הדין. דיון והכרעה: 9. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את ערעורו של המערער ולקבל את ערעורה של חברת הדואר כך שיופחת סכום הפיצוי שנפסק לטובת המערער בפסק דינו של בית הדין האזורי. להלן נפרט את הטעמים להכרעתנו. 10. באי כוח שני הצדדים מלינים על מסקנות עובדתיות אליהן הגיע בית הדין האזורי. אולם, לא שוכנענו כי בענייננו מתקיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות סטיה מקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. בפני בית הדין האזורי נשמעו עדויותיהם של מספר עדים מטעם שני הצדדים, מהן התרשם ישירות לאורך מספר דיוני הוכחות, ולאחר שקילת העדויות והראיות הגיע לכלל מסקנה כי פיטוריו של המערער לא נבעו מ"חשיפת שחיתויות" אלא בוצעו על רקע של הידרדרות ביחסי העבודה בין המערער לבין הממונים עליו. על כן, דין טענת המערער לפיה על חברת הדואר לפצותו על-פי הוראות חוק ההגנה על עובדים - להידחות. יודגש, כי על פי הוראות סעיף 3א לחוק ההגנה על עובדים, נטל ההוכחה עובר אל המעביד להוכיח כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק, רק לאחר שהעובד עומד בנטל ההוכחה הראשוני להראות, בין היתר, כי לא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו. כפי שצוין לעיל, המערער לא עמד בנטל הוכחה זה, מאחר שהוכח בפני בית הדין האזורי כי הייתה עילה מוצדקת להפסקת עבודתו של המערער כמנהל מחלקת עבודה בתל-אביב, וכי לא נפל פגם מהותי בפיטוריו. 11. כמו כן, אין בידינו לקבל את בקשת המערער לאכוף את יחסי העבודה בינו לבין חברת הדואר. כפי שפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, ניתנה למערער ההזדמנות לשוב לעבודתו בתפקיד אחר מכוח צו למתן סעד זמני, אך המערער לא מימש את הזכות שניתנה לו וגילה את דעתו על דרך של התנהגות כי הוא איננו מעוניין בסעד של אכיפה. כמו כן, מבחינת האיזון הראוי בין אכיפת יחסי העבודה לבין אי-אכיפתם ופיצוי המערער, קיימים טעמים נוספים המטים את הכף לאי-אכיפת חוזה העבודה, וביניהם יש למנות את הזמן הרב שחלף מאז הפסקת עבודתו של המערער בחברת הדואר ואופי הפגם שבפיטורי המערער, אשר לא הוגדר כפגם מהותי אלא "בעיקר אדישות המעביד לאפשרות ניוד העובד", כלשונו של בית הדין האזורי. 12. זאת ועוד, מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי באשר לדחיית תביעתו של המערער לשעות נוספות, דמי הודעה מוקדמת ומתן דרגה. באשר לתביעה בדבר השעות הנוספות, לא שוכנענו כי קיים טעם משפטי להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי לפיהן המערער לא השכיל להוכיח מסגרת שעות מדויקות, חברת הדואר לא דרשה מהמערער לעבוד בשעות נוספות, ואף ספק הוא האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המערער, הואיל והוא הועסק בתפקיד ניהולי מובהק. כמו כן, לא הוצג בפנינו טעם לקבלת תביעתו של המערער ל"דרגה נוספת", ומקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי לפיה המערער אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת לאחר שלא חזר לעבודתו לאחר מתן הצו בעניין הסעד הזמני. 13. באשר לערעורה של חברת הדואר: אין בידינו לקבל את טענתה לפיה העובדה שהמערער לא שב לעבודתו על פי החלטת בית הדין האזורי מאיינת את פיטוריו שבוצעו קודם לכן. חברת הדואר אינה חולקת על כך שהמערער פוטר מעבודתו, אך לטענתה הפיטורים בוצעו כדין, בהתאם להסכמים הקיבוציים ובהסכמת נציגות העובדים. בית הדין האזורי דחה טענה זו וקבע כי נפל פגם בפיטורים, ואף קבע כי ההצעה החלופית שניתנה למערער לא הייתה כנה ואמיתית אלא הייתה בגדר ניסיון "לשבור את רוחו של העובד ולהשפילו בעיני חבריו לעבודה". כאמור לעיל, לא שוכנענו כי יש טעם משפטי לחרוג מקביעה עובדתית זו. אין ספק בעינינו כי המערער פוטר מחברת הדואר ועל כן זכאי הוא לפיצוי, ואין נפקות לעניין זה לעובדה כי הוא העדיף לוותר על סעד האכיפה שניתן לו על ידי בית הדין האזורי. טענת חברת הדואר לפיה אם היה פגם בפיטורים ובהצעתה של חברת הדואר למערער, הוא בא על תיקונו בהחלטת בית הדין האזורי לפיה המערער ישובץ לעבודה בסניף אחר, הינה טענה תמוהה שטוב היה אלמלא נטענה. על פי קביעת בית הדין האזורי, נפל פגם בפיטורים אשר גרם למערער לפנות לבית הדין על מנת לבקש סעד לתיקונו, וההחלטה בדבר מתן הצו לסעד הזמני והעברתו של המערער לתפקיד זהה במקום אחר למעשה נכפתה על חברת הדואר ולא היה זה מרצונה. על פי קביעתו החד משמעית של בית הדין האזורי נפל פגם בפיטורים, ועל כן זכאי המערער לפיצוי. 14. יחד עם זאת, סבורים אנו כי יש מקום להפחית את סכום הפיצוי שנפסק לטובת המערער. בית הדין האזורי פסק כי על חברת הדואר לשלם למערער פיצוי על פיטורים שלא כדין בשיעור של 100,000 ₪. מסכימים אנו לטענת חברת הדואר לפיה סכום זה הינו חריג ואינו משקף את נסיבות הפיטורים כפי שתוארו בפסק דינו של בית הדין האזורי. בקביעת סכום הפיצויים, לקח בית הדין האזורי בחשבון את רמת השתכרותו של המערער, תקופת עבודתו וגילו (יודגש כי שכרו של המערער עמד על סך של 6,490 ₪ לחודש). כן ציין בית הדין האזורי כי חברת הדואר לא התנהגה בהגינות עם המערער והפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה. עם זאת, צוין בפסק הדין כי הפגם שבפיטורים הוא איננו פגם מהותי, אלא כל כולו נובע מהעובדה שחברת הדואר לא עשתה מאמצים כנים למצוא לו תפקיד אחר היאה למעמדו. לאור שקילת מכלול הנסיבות הגענו לכלל מסקנה כי סכום הפיצוי שנפסק בבית הדין האזורי הינו גבוה יתר על המידה בהיותו למעשה פיצוי בשיעור של כ-15 משכורות חודשיות. בנסיבות המקרה בכללותן, כפי שקבען בית הדין האזורי, דעתנו היא כי הפיצוי הראוי להשתלם למערער הינו בן שמונה משכורות בלבד בסכום כולל של 51,920 ₪. בהקשר זה יש לציין את פסק הדין שניתן לאחרונה בתיק עע 281/07, עע 286/07 רשות הדואר נ' שמואל קלפנר ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 9.4.08), בו נפסקו לכל אחד מהמערערים ,שפוטרו מרשות הדואר ממניעים פוליטיים פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בגובה של שש משכורות חודשיות (לאחר שבבית הדין האזורי נפסקו להם פיצוי בגין עילה זו בגובה שתי משכורות בלבד). יודגש כי בפסק הדין האמור הפגם שנפל בפיטורים חמור הרבה יותר מהפגם בפיטוריו של המערער במקרה שבפנינו. ובכל זאת, בהתחשב בסכום שנפסק בבית הדין האזורי, ועל מנת שלא להפחית בצורה מאוד ניכרת מן הסכום שנפסק שם, אנו מעמידים אותו על גובה של שמונה משכורות, זאת במיוחד לאור תקופת עבודתו רבת השנים בחברת הדואר וגילו המבוגר, אשר יקשה עליו למצוא עבודה אחרת. כן יצוין, כי לא מצאנו כי מתקיים בענייננו טעם מיוחד המצדיק התערבות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין ההוצאות שנפסקו לטובת המערער. 15. סוף דבר: ערעורו של המערער, מר פיצחדזה, נדחה. ערעורה של חברת דואר ישראל בע"מ מתקבל בחלקו כך שסכום הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין שנפסק לטובת מר פיצחדזה בבית הדין האזורי יופחת ויעמוד על סך של 51,920 ₪, הנושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.10.03 ועד לתשלום בפועל. ככל שחברת דואר ישראל שילמה למערער את סכום הפיצוי שנפסק לטובתו בבית הדין האזורי, יחזיר המערער את ההפרש לחברת דואר ישראל כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת הסכום שנפסק בבית הדין האזורי ועד החזרתו בפועל. בהתחשב בכך שערעורה של חברת דואר ישראל בע"מ התקבל באופן חלקי בלבד, כל צד יישא בהוצאותיו בערעור זה.פיטורים