ערעור על אישור לפטר עובדת בהיריון

להלן פסק דין בנושא ערעור על אישור לפטר עובדת בהיריון: פסק-דין 1. לפנינו ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים (להלן - הממונה) מיום 9/9/07 אשר התירה את פיטורי המערערת (להלן - המערערת) החל מיום ההחלטה. 2. העובדות - א. המערערת הועסקה כסייעת בגן השייך למשיב 2 (להלן - המעסיק) החל מיום 1/9/06 בכיתה של בני 5. לטענתה מנתה הכתה 12 ילדים. ב. ביום 2/8/07 הודיע המעסיק למערערת על פיטוריה. במעמד זה הודיעה המערערת למעסיק על הריונה. ג. ביום 14/8/07 פנה המעסיק לממונה בבקשה להתיר את פיטוריה של המערערת. בבקשה פירט המעסיק את עילת הפיטורים: אי הסכמה ושיתוף פעולה של העובדת עם רוח המוסד ולקיחת דין וחוק לעצמה, ניצול אישור שקיבלה על יציאה מוקדמת לטובתה, רכילות, הוצאת שם רע והוצאת דיבה על המוסד. המעסיק ציין כי הציע למערערת להמשיך בעבודתה עד חופשת הלידה בתנאי שתחתום על תנאי עבודתה והתחייבות במסגרת המוסד לנוהלי המוסד אולם היא סרבה. ד. לטענת המערערת פנתה אף היא לממונה ביום 15/8/07. ה. ביום 23/8/07 ניתנה הודעתו של המעסיק בפני המפקחת על עבודת נשים בה חזר על האמור בבקשתו. ו. ביום 2/9/07 ניתנה בפני המפקחת הודעתה של המערערת. המערערת הציגה אישור הריון מיום 8/8/07 חתום על ד"ר אליגו נלי המציין כי בדיקה תקינה ואולטרסאונד תקין. המערערת הסכימה בהודעתה להתחייב לעמוד בדרישות המוסד להגיע לעבודה בשעות המקובלות ולא לדבר לשון הרע. ז. הודעת המערערת הועברה למעסיק. ח. ביום 5/9/07 הודיע המעסיק למערער כי ימשיך להעסיקה אך בתפקיד סייעת לגן עם כ-30 ילדים בגילאי 3. המערערת הודיעה למעסיק כי היא בהריון בסיכון גבוה ומדובר בעבודה המצריכה מאמץ רב יותר. לטענת המעסיק סירבה המערערת להצעה. ט. ביום 6/9/07 השיב המעסיק למפקחת כי הוצע למערערת להמשיך לעבוד באותם תנאים ושעות שעבדה עד כה אך עם ילדים בגילאים אחרים. י. ביום 6/9/07 נערכה שיחה טלפונית בין הפקחת לעובדת בה אישרה העובדות כי הוצע לה להמשיך ולעבוד באותם תנאי שכר ושעות אולם בכיתה עם ילדים קטנים יותר בני 3 ועם מס' ילדים גדול יותר ולכן סירבה. יא. ביום 9/9/07 החליטה הממונה להתיר את הפיטורים החל ממועד מתן ההחלטה. הנמקת הממונה: "בנסיבות אלו בהם נמצא עושה המעביד מאמץ כנה ואמיתי להמשיך העסקת העובדת ומשלא מצאתי הסבר מניח את הדעת לסירובה של העובדת, ושאין קשר בין הפיטורים להריון, אני מתירה את הפיטורים". 3. טענות המערערת - א. משהסכימה המערערת להתחייב לתנאים שהציג המעסיק חובה עליו להחזירה לעבודה במתכונת הראשונה. ב. המעסיק לא עמד בנטל להוכיח כי הפיטורים לא היו בקשר עם ההריון. ג. שינוי תנאי העבודה ע"י המעסיק נועדו להכביד על המערערת והם הועלו לראשונה לאחר שסולקה סיבת הפיטורים הראשונה. ד. בפגישה עם המפקחת ביום 2/9/07 לא נערך למערערת שימוע כדין ולא ניתנה לה הזדמנות לשטוח את מלוא טענותיה. ה. לא ניתנה למערערת הזדמנות להמציא אישורים בדבר היותה בהריון בסיכון, ובכך נשללה ממנה זכות הטיעון. ו. הממונה התעלמה ממכתבה של המערערת מיום 6/9/07. ומכל מקום היתה חובה על הממונה לזמן את המערערת לשימוע מאוחר לאור מכתב נוסף מיום 16/9/07. ז. הממונה לא התייחסה כלל לעובדת היות המערערת בהריון בסיכון. ח. על הממונה היה לא לאפשר את פיטורי המערערת גם לנוכח העובדה כי במצבה ובעיתוי לא תוכל למצוא מקום עבודה חלופי. ט. על הממונה היה לשקול את התנהגות חסרת תום הלב של המעסיק לנוכח המועד בו הודיע למערערת על פיטוריה ועל התנהלותו בכך ששינה את צורת העבודה. 4. טענות המדינה - א. החלטת הממונה ניתנה במסגרת סמכותה כדין, והיא ראויה וסבירה וניתנה לאחר בדיקה מדוקדקת של חומר ראיות. ב. אין לקבל את טענת המערערת כי יש בהצעת העבודה משום הרעה מוחשית לאור היותה בהריון בסיכון. הטענה בדבר היותה בהריון בסיכון הועלתה לראשונה ביום 19/9/07 לאחר שהתקבלה החלטת הממונה. האישורים הרפואיים המצורפים לכתב הערעור הינם ממועד מאוחר למועד קבלת החלטת הממונה. ג. משאופן המשך העסקת המערערת לא היווה פגיעה בהיקף משרתה ובהכנסתה, לא היה מקום להתערבות הממונה בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק. ד. אשר למכתב המערערת מיום 6/9/07 אשר לטענת המערערת הועבר בפקס במועד זה, על פי גירסת הממונה הוא התקבל ביום 20/9/07 כעולה מאישור הפקס. בכל מקרה בתרשים שיחה מיום 6/9/07 לא טענה המערערת כל טענה בקשר עם הריון בסיכון גבוה. 5. דיון והכרעה - יש להקדים ולציין כי המעסיק לא הופיע לדיון למרות הודעה שנמסרה לו במסירה אישית, ולפיכך החלטנו על קיום הדיון בהעדר. 6. סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים התשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים) קובע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון"... העקרונות העולים מסעיף 9 (א) הם אלה: (א) הכלל הוא שאין לפטר עובדת בהריון. (ב) הנטל להוכחת הטענה לפיה הפיטורים אינם בקשר להריון הוא על המעביד הטוען זאת. (דב"ע ש"ן/מאסטרו בע"מ - שחם (בלוך), לא פורסם). (ג) כאשר הפיטורים הם בקשר עם ההריון הרי שהגנה הניתנת לעובדת מפני פיטוריה הינה אבסולוטית. (דב"ע לו/78-3 רחל פאלק-מדינת ישראל פד"ע 97). (ד) כאשר פיטורי עובדת בהריון נעשו שלא בקשר עם ההריון, הרי שאז קמה לשר העבודה סמכות להחליט אם ליתן היתר לפיטורים. יש להדגיש כי גם במקרה בו עובדת בהריון מפוטרת משיקולים שאינם נובעים מההריון, אין השר חייב להתיר את הפיטורים אלא במקרה זה הוא רשאי שלא להתירם. במקרה זה יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים (דב"ע מט/131-3 שלום-ברית התנועה הקיבוצית פד"ע כ"א 262). "החלטת המפקח אם להתיר פיטוריה של עובדת בהיריון אם לאו הינה החלטה מינהלית-שלטונית. בית-הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים לעניין (פיסקה 6 לפסק-הדין בעניין מאסרו [3]). בית-הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסכמת בשיקולו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסכמת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום-לב ובמסגרת הסמכות על-פי דין (וראו עניין שלום [4], בעמ' 268-269)". (ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ גולדנברג חאט, פד"ע לו, 170). 7. מן הכלל אן הפרט - אין חולק כי בעת שהודיע המעסיק למערערת על הכוונה לפטרה לא ידע כי הינה בהריון. אי ידיעת המעביד הינה ראיה לכך כי הפיטורים לא היו מסיבת ההריון. זאת ועוד המעסיק פירט בבקשתו להתיר את הפיטורים, את הסיבות להחלטה להפסיק את עבודת המערערת, סיבות אלו קשורות לתפקודה. המעסיק הוסיף כי לאחר שנודע לו על הריונה של המערערת הציע לה להמשיך ולסיים עבודתה עד לאחר חופשת הלידה אם תחתום לפני רב מורה הוראה מטעמה על תנאי עבודתה והתחייבותה במסגרת המוסד לנהלים של המוסד, אך המערערת סירבה. המעסיק חזר על כך בהודעתו למפקחת מיום 23/8/07. המערערת לא כפרה בתנאי זה שהוצב לה על ידי המעסיק להמשך העסקתה ובכך שסירבה. רק ביום 2/9/07 כאשר הוצגה לה הודעת המעסיק נתנה הסכמתה שלא לדבר לשון הרע ולעבוד בשעות המקובלות. בכך יש חיזוק לכך כי החלטה לפטרה אכן לא היתה קשורה להיות המערערת בהריון. כמו-כן אין חולק כי ביום 5/9/07 לאחר שהמערערת הביעה הסכמתה כאמור הוצע למערערת על ידי המעסיק להמשיך לעבוד באותם תנאים ובאותן שעות למעט שינוי בגיל הילדים ובמספרם. הממונה קבעה כי המעסיק עשה מאמץ כן ואמיתי להמשך העסקת המערערת ולא מצאה הסבר מניח את הדעת לסירובה של המערערת. 8. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בשיקול הדעת של הממונה. מדובר בהחלטה הלוקחת בחשבון את השיקולים של אופי עבודת המערערת, סייעת לגננת, ואת חוסר הסכמתה הלא מוסבר של המערערת לשינוי העבודה לאור אופי העבודה. לא מצאנו כי בעובדה כי מדובר בגיל קטן יותר של ילדים ובמספר גדול יותר יש כדי להצביע על חוסר תום לבו של המעסיק, או על פגיעה במערערת. ראוי לציין כי מדובר בהצעה שניתנה ביום 5/9/07 רק לאחר שהמערערת הביעה הסכמתה להתחייב שלא לדבר לשון הרע ולעבוד בשעות המקובלות. המערערת לא טענה כי תפקידה הקודם נותר לא מאויש ולפיכך יש להניח כי שיבוץ זה נעשה בהתאם לצרכי העבודה ובהתאם לפרורגטיבה הניהולית של המעסיק. מכל מקום אין להסיק כי החלטת הממונה אינה סבירה. 9. המערערת מוסיפה כי לא סירבה לשיבוץ אלא טענה כי הריונה הוא בסיכון. אלא שטענה זו לא עלתה בפני הממונה בטרם מתן החלטתה, ולפיכך לא היה מקום לשקול אותה. בהתאם לבקשת הממונה המציאה המערערת אישור על הריון מיום 8/8/07 בו מצוין כי מדובר בהריון תקין. גם ביום 2/9/07 לא ציינה מאומה בפני המפקחת על סיכון בהריון. ביום 6/9/07 נערכה תרשומת בדבר שיחה טלפונית בה אישרה המערערת את סירובה להצעת המעסיק כי מדובר בכיתת גיל קטנה יותר (בני 3) ובמספר רב יותר של ילדים. המערערת לא מסרה בשיחה זו מאומה על עובדת היות ההריון בסיכון. ביום 20/9/07 נערכה תרשומת נוספת של שיחת טלפון בה טענה כי שלחה פקס ביום 19/9/07 (אשר התקבל רק ביום 20/9/07). בשיחה זו טענה כי : "לא אמרה לאמירה כי היא לא רוצה לעבוד אלא שהיא בהריון בסיכון גבוה. אולי לא דיברה ברור אך זו היתה כוונתה". לכתב הערעור צירפה המערערת שני אישורים רפואיים, האחד מיום 31/10/07 חתום על ידי רופא גניקולוג בו נרשם: "לפיכך אינה מומלץ עבודה פיזית קשה ועמידה ערוכה" (כך במקור). והאחר מיום 31/12/07 שהחתום על ידי רופא משפחה: "בעקבות ההריון, החמיר המצב של הורידים - כעת היא סובלת מורידים דו צדדדים. במשך ההריון היא עברה מקום עבודה להיות גננת לכיתה עם ילדים קטנים יותר (שדורשים הרבה יותר מאמץ פיזית ממנה) וגם כיתה עם יותר מכפול מספר הילדים. לציין - שעבודה שכוללת עמידה ממושכת/מאמץ פיזי וכו' תוכל להחמיר מצבה של המטופלת ולגרום לאי נוחות משמעותית וסיבוכים רפואיים". מבלי להכנס לתוכנם של מסמכים אלה הרי שדי בתאריכים שהם נושאים כדי לשלול את טענת המערערת כי משלא התייחסה הממונה לעובדת היות ההריון בסיכון נפל פגם בהחלטה. לא עולה מתוך ההודעות ושיחות שנערכו עד למועד החלטת הממונה כי עלתה שאלת ההריון בסיכון ומכל מקום משהמסמך הראשון ניתן כחודשיים לאחר הצעת המעסיק לחזור לעבודה אין לתלות פגם כלשהו בהחלטת הממונה באי התייחסות למסמך זה. שינוי במצב בריאותה של המערערת לאחר שניתן ההיתר לפיטורים אינו עילה לביטול החלטת הממונה. 10. המערערת טוענת גם לפגמים בהליך עצמו ובכך שלא ניתנה לה הזדמנות לשטוח את טענותיה ובכך שבשימוע האיצה את המפקחת להסכים לתנאי המעסיק. לאחר שבחנו את המסמכים, לרבות השיחות שניהלה המפקחת הגענו למסקנה כי לא נפל כל פגם במישור זה משעילת הפיטורים היתה נעוצה בתיפקוד, בלשון הרע ובאי עמידה במתכונת השעות משהמעסיק הודיע כי אם תתחייב המערערת להסכים לתנאים אלה יסכים להשבתה לעבודה, הרי שבדין ביקשה המפקחת מהמערערת עמדתה לענין זה. ואכן משניתנה הסכמת המערערת לעמוד בתנאי המוסד הסכים המעסיק להחזירה לעבודה. מכאן בדקה המפקחת את הצעתו של המעסיק להחזרתה לעבודה ולסירובה. המערערת היתה חופשית להעלות כל טיעון ולסמוך טענותיה במסמכים רפואיים. אך היא לא עשתה כן וכאמור גם לכתב הערעור המסמך הרפואי הראשון אשר צורף הינו מיום 31/10/07. 11. משכך לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה. סוף דבר, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.הריוןפיטוריםערעור