ערובה להוצאות בבית דין לעבודה

שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל אדם. נפסק כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית וחשובה, אשר יש רואים בה זכות חוקתית על-חוקית. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא. עם זאת, זכות הגישה לערכאות, ככל זכות, אינה מוחלטת ויש לאזנה מול זכויות אחרות. ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. מנגד גם אינטרס הנתבע צריך להיות מאוזן ולכן אין מחייבים בעל דין בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו. לצורך עריכת איזון זה הותקנו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוראות בדבר הפקדת ערובה. אלא שבתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי. אמנם, בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. יחד עם זאת, נקבע כי יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. להלן החלטה בנושא ערובה להוצאות בבית דין לעבודה: החלטה מסגרת הבקשה בפני בקשה לחיוב המשיבים, המערערים בע"ע 751/07, בהפקדת עירבון כספי להבטחת תשלום הוצאות המבקש במקרה בו יידחה הערעור. הרקע לבקשה: המשיבים, המתגוררים באזור רמאללה, הגישו לבית הדין קמא תביעה נגד המבקש לתשלום הפרשי שכר, החזר הוצאות נסיעה ופיצויי פיטורים. בית הדין קמא דחה את תביעות המשיבים 4-1, תוך חיוב כל אחד מהם בתשלום הוצאות המבקש בסכום של 1,200 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. לגבי המשיב 5, דחה בית הדין קמא את מרבית תביעותיו פרט לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופסק לו 1,800 ש"ח. בנסיבות אלה לא פסק הוצאות משפט לטובתו. ביום 23.12.07 ערערו המשיבים על פסק דינו של בית הדין קמא. טענות הצדדים 3. המבקש עתר לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בערעור מנימוקים אלה: 3.1. המבקש הוציא הוצאות משפטיות לצורך ניהול ההליכים בפני בית הדין קמא, שנמשכו שנים. לאור מגורי המשיבים באזור רמאללה לא יוכל המבקש לגבות את ההוצאות. מאותה סיבה לא יזכה המבקש לקבל גם את הוצאות ההליך בפני בית דין זה. 3.2. יש להתייחס למבקשים כאל תושבי חוץ ולחייבם במתן ערובה לכיסוי הוצאות המבקש. 3.3. אין סיכויים לערעור. הערעור מופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא. 4. המשיבים התנגדו לבקשה, מנימוקים אלה: 4.1. תושב שטחים, כמו עובד זר, יחויב בהפקדת ערובה באותם המקרים בהם לא פרע חיובים שהושתתו עליו או שהמעסיק הוכיח כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה. 4.2. מקום מגורי המשיבים והעדר יכולתם להמציא מקורות להבטחת תשלום ההוצאות אינם מהווים שיקולים בלעדיים בבוא בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה. 4.3. טעה בית הדין קמא בקובעו כי המשיבים 4-1 לא עבדו אצל המבקש, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבים 4-1 עבדו אצל המבקש, אלא שלדעת המבקש עצמו מדובר בתקופות קצרות מאלו שנטענו. 5. המבקש לא השיב לתגובת המשיבים, על אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן. 6. ביום 9.4.08 ניתנה החלטה לפיה על המבקש להודיע האם שילמו המשיבים את ההוצאות שנפסקו לחובתם בפסק הדין. ביום 15.4.08 הודיע המבקש כי התשובה היא שלילית, דהיינו המשיבים 1 - 4 לא שילמו לו את ההוצאות שנפסקו לחובתם ע"י בית הדין קמא. המסגרת המשפטית זכות הגישה לערכאות: 7. כידוע, שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל אדם. כבר נפסק כי זכות הגישה לערכאות הינה "זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש רואים בה זכות חוקתית על-חוקית". באופן דומה פסק בית דין זה, כי "זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא". עם זאת, זכות הגישה לערכאות, ככל זכות, אינה מוחלטת ויש לאזנה מול זכויות אחרות. ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. מנגד גם אינטרס הנתבע צריך להיות מאוזן ולכן אין מחייבים בעל דין בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו. לצורך עריכת איזון זה הותקנו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקסד"א") הוראות בדבר הפקדת ערובה. 8. אלא שבתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקסד"א. אמנם, בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. יחד עם זאת, נקבע כי יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. 9. בעניין אבו נאסר נקבעו הקריטריונים לחיוב עובד תושב הרשות בהפקדת ערובה בעת הגשת התביעה: "כשהעובד תושב הרשות הפלסטינית - ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך, תינתן הדעת לשני פנים אלה: הפן האחד: כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונית לכאורה, ולוּ ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה. באֳמְרנו "טובים הסיכויים" אין כדי לקבוע רף גבוה יותר מזה הנדרש להוכחה הראשונית לכאורה, כאמור לעיל. הוכחה ראשונית זו תפחת במשקלה, כאשר המדובר הוא בתביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה, כגון שכר מינימום. או אז, יִטֶּה בית הדין לפתוח לעובד את שערי בית הדין ולהכשיר את נתיב התביעה למימוש זכויותיו מכוח משפט העבודה המגן. במקרים המתאימים, ייתן בידיו אפשרות לתקן את תביעתו ולהעמידה על בסיס לכאורי מוצק יותר. הפן האחר: נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי "טובים סיכויי התביעה", ולוּ לכאורה, וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו". 10. בעניין קיניאנג'וי, דובר אמנם בבקשה לחיוב בערובה עובד זר אלא שהקווים המנחים שהתוו ע"י בית הדין הארצי לעניין האיזון הראוי בין זכות הגישה של העובד הזר לערכאות לצורך מימוש זכויות שבמשפט העבודה המגן לבין זכות המעסיק לגבות את הוצאות המשפט, נכונים גם למקרה בו מדובר בעובד תושב הרשות: "בהתוויית המדיניות הראויה הבאנו בכלל חשבון את זכותו של המעביד לגבות את הוצאות המשפט שייפסקו לטובתו ואת הקושי לגבות הוצאות משפט מעובד זר לאחר עזיבתו את הארץ. עם זאת הגענו לכלל מסקנה, כי הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמת שכר מינימום, ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי הדין... בנוסף, ייחסנו משקל מיוחד לעניין הציבורי במימוש זכויות מתחום משפט העבודה הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בקביעת שיעור הוצאות נמוך בהליכים המתנהלים בפני בתי הדין; לפער הכוחות בין העובד הזר לבין מעסיקו ובקשיים הניצבים בדרכו של העובד הזר המבקש לממש את זכויותיו בבית הדין". 11. לענין ערובה בעת ערעור נפסק ע"י כבוד הרשמת גליקסמן בענין נעמה כץ - והדברים מקובלים גם עלי - כי: "בעריכת איזון זה יש להביא בחשבון את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו חלקית. הבדל זה יבוא לידי ביטוי במשקל שעל בית הדין ליתן לאינטרסים השונים של הצדדים - זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, מקום בו מוקנית זכות ערעור על פי הדין, וזכות בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו. ראו לעניין זה החלטתו של כב' השופט מירון בדב"ע 390/97 - 9 סטרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ נ' מוסטפא נזאל ואח', עבודה ארצי לא(1) 116, סעיף 15(א) להחלטה. " הכרעה 12. לא ניתן לקבל את הנימוק של היות המשיבים תושבי אזור רמאללה כנימוק המצדיק, לכשעצמו, את החיוב בהפקדת ערובה. כאמור כבר נפסק, כי עצם היותו של בעל דין תושב הרשות הפלסטינאית, אין בו כשלעצמו כדי להוות נימוק לחייב את אותו בעל דין בהפקדת ערובה. פסיקה זו חלה הן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, בטרם נדונה התביעה, והן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בשלב הערעור. לעובד תושב הרשות כמו לכל בעל דין אחר זכות לממש את זכות הערעור. אין מקום להנהיג אמת מידה שונה בנוגע לחיוב מערער שהוא עובד תושב הרשות בהפקדת ערובה, ולקבוע שיחולו עליו כללים אחרים מאלה החלים על מערער אחר. 13. נותר לבחון האם בנסיבות המקרה הנדון, מתקיימים טעמים אחרים לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה, על פי הכללים המנחים שנקבעו בעניין קיניאנג'וי: "בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים לבין זכויות מעסיקיהם, הגענו לכלל מסקנה, כי המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן הרשות הפלשתינאית יפה ונוכחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה". (ההדגשה הוספה - א.א.). 14. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אני קובע כי מתקיימות במקרה הנדון נסיבות המצדיקות חיוב המשיבים 1-4 בלבד בהפקדת ערובה, כמפורט להלן: 14.1. נזק של ממש שייגרם למבקש: המבקש לא הצביע על נזק של ממש שייגרם לו כתוצאה מהגשת הערעור. טענתו היחידה של המבקש היא כי בשל היות המשיבים תושבי הרשות לא ניתן יהיה לגבות מהם הוצאות במידה יחויבו בהן אך כאמור, אין בטענה זו לכשעצמה די לשם חיוב בהפקדת ערובה. 14.2. מדובר בערעור מופרך על פניו: בהחלטה אם לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה, יש להביא בחשבון גם את סיכויי הערעור. במקרה הנדון, נדחו אמנם כל תביעותיהם של המשיבים 4-1 ורב תביעות המשיב 5 לתשלום זכויות סוציאליות המגיעות להם, לטענתם, בגין תקופת עבודתם אצל המבקש. הגם שערעורם של המשיבים סב בעיקרו כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא ובכגון אלה ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב, לא מצאתי כי הערעור מופרך על פניו באופן שמצדיק חיוב בערובה. 14.3. אי תשלום הוצאות בהן חויבו העובדים הזרים בעבר: עניין זה רלוונטי אך ורק למשיבים 1 - 4, אשר חויבו לשלם למבקש הוצאות משפט. משהמשיבים לא פרעו את החיוב שהושת עליהם ע"י בית הדין קמא, יש מקום לחייבם בהפקדת ערובה. כאמור, עניין זה אינו רלוונטי למשיב 5, כיוון שתביעתו לתשלום פיצויי פיטורים התקבלה והוא לא חויב בתשלום הוצאות למבקש. משכך, אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה. 15. בקביעת סוג הערובה ושיעורה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המשיבים לבין זכותו של המבקש לגבות את הוצאותיו, במקרה בו ייפסקו לזכותו. בקביעת שיעור הערובה יש להתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים כגון הערעור נשוא בקשה זו ולא בהתחשב בגובה ההוצאות שחויבו בהם המשיבים בפסק הדין של הערכאה קמא, כיוון שאין בית דין זה עוסק באכיפת חיובים של הערכאה קמא. 16. לאור האמור, הנני מחייב את כל אחד מהמשיבים 4-1 בהפקדת ערובה להבטחות הוצאות המבקש בסך של 600 ₪. הערובה תופקד עד ליום 15.5.08. ככל שלא תופקד ערובה עד למועד זה, ינהג בית הדין על פי תקנה 431 לתקס"א אשר קובעת כי "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". 17. בשלב זה איני עושה צו להוצאות. הליך זה יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בסיום ההליך, בכלל או לגבי כל מערער בנפרד. ערובה להבטחת הוצאותערובהבית הדין לעבודה