סירוב לבדיקת פוליגרף בתחילת העבודה

בתחילת העבודה כמוכר בחנות נדרש המערער על ידי מנהל המשיבה לחתום על מסמך לפיו הוא מתחייב לרשום כל תקבול וכי הוא מסכים להיבדק בפוליגרף.

המערער טען כי פוטר רק בגלל סירובו להיבדק בפוליגרף. המערער טוען כי טעה בית הדין האזורי עת קבע כי המערער אינו טוען שהוא פוטר אלא כי נדרש להיבדק בפוליגרף ולא ניתנה לו ההזדמנות לעבוד ללא בדיקה. לדבריו הוא סירב לבדיקה באופן עקרוני. כן טוען המערער כי בית הדין לא נתן משקל ראוי לעדותו.

להלן פסק דין בנושא אי הסכמה לבדיקת פוליגרף בתחילת העבודה:

פ ס ק ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

ערעור זה נשמע לאחר נטילת רשות. בית הדין האזורי, השופטת חנה בן יוסף ונציג הציבור מר אנגלרד (תב"ע נה/35-398) דן בעניין בדרך של דיון מהיר. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לפיצויי פיטורים. פסק הדין בערעור זה ניתן על סמך כלל החומר שהובא בפנינו ובקשת רשות הערעור והתשובה לה.

העובדות בקליפת אגוז
אין חולק כי המערער עבד במשיבה מיום 11.12.1990 ועד 15.6.1994. משכורתו האחרונה של המערער היתה -.2745 ₪. מתוך תקופה של שלוש וחצי שנים עבד המערער כשנה בתפקיד של מוכר בחנות. בתחילת העבודה כמוכר בחנות נדרש המערער על ידי מנהל המשיבה לחתום על מסמך לפיו הוא מתחייב לרשום כל תקבול וכי הוא מסכים להיבדק בפוליגרף. המערער סירב לחתום על המכתב משסרב להיבדק בבדיקת פוליגרף. נוסיף כי המערער עבד במשיבה בתקופה קודמת לתקופה מושא הערעור. לדבריו הוא התפטר אז עקב דרישות שכר שלא נענו.
המערער העיד בבית הדין האזורי כי כאשר החל לעבוד במכירה בחנות, בשנה האחרונה לעבודתו, הוא התבקש לחתום על מכתב לפיו הוא מסכים להיבדק בפוליגרף. המערער סירב באופן עקרוני להיבדק בפוליגרף. הוא עמד על סירובו במהלך כל תקופת עבודתו בחנות. גם עובדת נוספת בחנות נדרשה לכך ברם גם היא בסופו של דבר סירבה.
גירסת המערער בבית הדין היתה שמשהתנגד להיבדק בבדיקת פוליגרף הוא נתבקש על ידי מנהל המשיבה להתפטר. מנהל המשיבה ביקשו להחזיר את הרכב בו השתמש. לאחר יומיים החל המערער לעבוד במקום אחר.
מנהל המשיבה העיד בבית הדין כי בניגוד לעבודה של מחלק, עליה יש פיקוח ומתנהל רישום, עבודה של מוכר בחנות מבוססת על אמון ואין אפשרות להבטיח רישום מדויק בקופה. מר יגאל אבא, המנהל, דרש מהעובדים לחתום על מסמך לפיו הם מסכימים להיבדק בדיקת פוליגרף במידה וידרשו לכך. כן נדרשו העובדים לבצע רישום של כל תקבול בקופה.
המשיבה הכחישה את הטענה של המערער לפיה הוא פוטר. מר יגאל אבא ציין בעדותו כי לא פיטר את המערער ולא התנה את מתן מכתב פיטורים בוויתור של המערער על זכויותיו. שני הצדדים ציינו בעדותם בבית הדין האזורי כי שררו ביניהם יחסי עבודה טובים.
בית הדין האזורי העדיף את גרסת המשיבה ודחה את תביעתו של המערער.

טענות המערער בערעור
המערער חזר על טענתו כי פוטר רק בגלל סירובו להיבדק בפוליגרף. המערער טוען כי טעה בית הדין האזורי עת קבע כי המערער אינו טוען שהוא פוטר אלא כי נדרש להיבדק בפוליגרף ולא ניתנה לו ההזדמנות לעבוד ללא בדיקה. לדבריו הוא סירב לבדיקה באופן עקרוני. כן טוען המערער כי בית הדין לא נתן משקל ראוי לעדותו.
המערער טוען כי הנסיבות תומכות בטענתו לפיה פוטר. בעבודתו החדשה היו תנאי השכר שלו פחותים בהרבה. בכך יש כדי לתמוך בטענתו כי עזב את מקום העבודה במשיבה שלא מרצונו, לטענתו.
המערער הינו אדם מבוגר. יחסי העבודה עם המשיבה הסתיימו בהיותו מעל גיל 60 שנה. לכן לא סביר לטענתו כי יעזוב מקום עבודה מסודר ויסתכן באיבוד זכויותיו לרבות פיצויי פיטורין. המשיבה לא מצאה לנכון לכתוב למערער כי הוא יפסיד את פיצויי הפיטורין עם עזיבתו וכי הוא מוזמן בכל עת לחזור לעבודתו אצל המשיבה. הדרישה להיבדק בבדיקת פוליגרף כתנאי להמשך עבודה כמוכר בחנות לא נדרשה על ידי רשויות המס אלא היתה החלטה של המשיבה. לטענת המערער בתקופה בה הוא נדרש לבצע בדיקת פוליגרף היתה ירידה בהכנסות החנות. לטענתו זו הסיבה האמיתית לפיטוריו. מעבר לכך המשיבה עמדה על כך שהמערער יעבור בדיקת פוליגרף אך לא עמדה על כך לגבי העובדת הנוספת. המשיבה היתה מוכנה להעסיקו רק כמחלק אם לא יעמוד לבדיקה. תפקיד מחלק הינו תפקיד נחות בדרגה ובשכר ממוכר. המערער טען כי במסגרת תפקידו לא רק עבד כמוכר אלא ניהל את החנות. לא היתה כל סיבה סבירה שהמערער יסכים לעבוד בתפקיד נחות יותר של מחלק עקב סירובו להיבדק בפוליגרף למרות שהוא הועסק כבר בתפקיד מוכר מספר חודשים לאחר שסירב להיבדק. המערער הוסיף וטען כי לא הוצע לו לחזור לתפקידו הקודם כמחלק. המערער טוען כי הורעו תנאי עבודתו לאור נכונות המשיבה להעסיקו רק כמחלק ולא כמוכר. עוד הוסיף המערער כי כאשר החלה המשיבה לדרוש ממנו לעמוד בבדיקה האמורה התקררו היחסים בין הצדדים. עוד טען המערער כי אין ללמוד מעזיבתו הקודמת את מקום העבודה לעניין סיום יחסי העבודה בין הצדדים בעקבות פיטוריו בתקופה מושא התביעה. המערער עזב את מקום עבודתו בפעם הקודמת לאחר פחות משנת עבודה אחת מאחר וסורבה בקשתו להעלאת שכר. המערער שב לעבודתו לאחר ששופרו תנאי שכרו.

טענות המשיבה בערעור
המשיבה תמכה את טענותיה בפסק דינו של בית הדין האזורי. המשיבה טענה כי המערער לא ניהל את החנות. המערער אף לא עבד בחנות כמוכר במשך שנה אלא במשך תקופה שלא עלתה על תשעה חודשים. מעמדו של מחלק, תפקידו הקודם של המערער, ושל מוכר הינו זהה לפי הטענה. מר יגאל אבא, מנהל המשיבה, ציין כי מעמדו של מחלק אף בכיר יותר בעיניו. העבודה בחנות הינה בעיקרה 'עבודות שחורות' שצריך לבצע בחנות. החנות היא קונדיטוריה. העבודה בה כוללת ניקיון מגשים, אפיה בחום גבוה, מריחת ביצים, מריחת מי סוכר, זריקת זבל ועבודת סבלות רבה של העמסת ופריקת עוגות מהמפעל לרכב ומהרכב לחנות. אף שעות העבודה כמוכר בחנות הן ארוכות יותר. עבודה של מחלק קלה יותר. עזיבתו של המערער אילצה את המשיבה להעסיק עובד אחר במקומו ודרשה ממנהל המשיבה להיערך בעצמו להובלת הסחורה לחנות. עזיבתו של המערער הכבידה על המשיבה הן כלכלית והן מבחינת היעילות בעבודה, טוענת המשיבה. המערער סירב להצעות המשיבה להמשיך לעבוד כמחלק או עובד יצור, או לחלופין, להמשיך לעבוד כמוכר לאחר בדיקת פוליגרף. מיום העלאת החשדות לאי סדרים ועד להודעת המערער על עזיבתו את העבודה עברו כחודשיים בם נערכו עמו מספר שיחות הן על ידי מנהל המשיבה, מר יגאל אבא, והן על ידי שותפו שחלקן התנהלו בנוכחות מחלק אחר שעבד במשיבה. במהלך כל אותן שיחות התבקש המערער בצורה נינוחה לעבור בדיקת פוליגרף אולם המערער סירב. הפרידה מהמערער נעשתה באווירה נינוחה. עם סיום יחסי העבודה היתה הבנה בין הצדדים כי המערער יפנה למכון לבדיקת פוליגרף ואז ישוב לעבודה. עוד טענה המשיבה כי, בניגוד לטענתו של המערער, הוא עזב לאחר תקופת העבודה הקודמת שלו מרצונו הוא לאחר שעבד תקופה של כ-13 חודשים.
לסיכום, מר יגאל אבא הסביר בעדותו כי העסיק את המערער כמוכר בחנות למרות סירובו לחתום על התחייבות לבדיקת פוליגרף לאור יחסי האמון ששררו ביניהם. הם הכירו זה את זה בטרם נוצרו יחסי עבודה ביניהם. מר יגאל אבא העיד כי למרות הירידה בפעילות החנות, החנות לא הפסידה כסף ולא היתה כל סיבה לפיטורים. מר יגאל אבא העיד כי היו חשדות לאי סדרים בחנות והמערער יחד עם עובדת נוספת התבקשו להיבדק בפוליגרף כדי להסיר את החשדות. העובדת הסכימה ברם בסופו של דבר היא לא נבדקה בפוליגרף.

נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים
נבחן האם יש בסיס בחומר הראיות לטענת המערער כי המניע האמיתי לפיטוריו היה המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המשיבה ורצונה להפטר ממנו ללא תשלום פיצויי פיטורים. האם אכן לא סירובו של המערער להיבדק בפוליגרף הוא שגרם לניתוק היחסים.
בחקירתו הנגדית העיד המערער כי לא הוצע לו על ידי המשיבה לחזור לתפקידו הקודם כמחלק אם יעמוד בסירובו להיבדק בפוליגרף. כן העיד המערער כי נאמר לו במפורש על ידי מנהל המשיבה שאם הוא יסרב להיבדק בפוליגרף יהא דינו כמתפטר.
מר יגאל אבא טען כאמור כי המערער סירב לעבור בדיקת פוליגרף למרות שיחות שנוהלו עמו במשך חודשיים. המערער אף גילה אי נוחות מהדרישה להיבדק בפוליגרף. כן סירב לחזור ולעבוד כמחלק. המערער עזב את העבודה תוך מתן הודעה של שבועיים.
בית הדין האזורי העדיף את גרסת המשיבה וקבע כי המערער לא הרים את הנטל שהיה מוטל עליו להוכיח כי פוטר. מדובר בקביעת מהימנות. על כן לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו של בית הדין האזורי. אין ערכאת ערעור נוהגת ככלל להתערב במהימנות שנקבעת על ידי הערכאה הראשונה אלא במקרים חריגים. מקרה זה אינו מצדיק התערבות בעובדות (ראו רע"א 925/98 משה אליעז נ' מצליח עובדיה - לא פורסם). עמדה על כך השופטת נילי ארד בע"ע 239/03 מרים אסמר - עירית חיפה - טרם פורסם) בציינה:

הלכה מושרשת היא, כי בית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, המתבססות על התרשמותו ממהימנות העדים. לערכאה ששמעה את העדים יתרון על פני ערכאת הערעור, בשל ההזדמנות להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. על כן התערבות בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות המושתתות על התרשמות מעדים היא חריגה, ושמורה לנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן (ראו: ע"פ 86/04 אבי כנפו נ' מדינת ישראל - טרם פורסם).

גרסת המשיבה נתמכת היטב בחומר הראיות. מנהל המשיבה הן בעדותו בבית הדין האזורי והן בחקירתו הנגדית הביע נכונות להמשיך להעסיק את המערער כמחלק או בעבודה במפעל מבלי לדרוש בדיקת פוליגרף. מנהל המשיבה טען כי ניהל במשך חודשיים, מחודש אפריל עד מועד עזיבתו של המערער בחודש יוני, שיחות עמו במטרה לשכנעו לעבור בדיקת פוליגרף כדי להמשיך לעבוד בחנות או לחלופין להמשיך לעבוד כמחלק ללא צורך בבדיקה האמורה. בתגובה למכתב בא כוח המערער לדרישות תשלום דמי חופשה שנתית, הבראה, ביגוד ופיצויי פיטורים, מציין מר יגאל אבא:
מר ויטראול שלמה עבד במפעלנו בד"כ לשביעות רצוננו, ומעולם לא התבקש לעזוב או להפסיק את עבודתו כך שממילא לא פוטר. (ואם רצונו בכך נשמח להמשיך ולהעסיקו במפעלנו).

שני הצדדים ציינו את היחסים הטובים ששררו בין המערער למנהל המשיבה. בית הדין האזורי שוכנע כי למערער ניתנה הזדמנות לשקול אם הוא מוכן לעבור בדיקת פוליגרף תוך שהתנהלו שיחות רבות על כך. גם חומר הראיות תומך במסקנה כי המערער לא פוטר וכי לא היה בכוונת המשיבה לפטרו. לא הוכחה אם כן טענת המערער כי המשיבה ביקשה להתנכל לו "ולהוציאו בזול" ללא פיצויי פיטורין בגלל בעיותיה הכספיות וזאת באמתלה של סירוב לעבור בדיקת פוליגרף. לא הוכחה גם הטענה כי הסיבה העיקרית לסיום יחסי העבודה הינה סירובו של המערער להיבדק בפוליגרף.
אמת, המערער סירב לעבור בדיקת פוליגרף. ספק אם ככלל בדיקה זו לגיטימית. ספק אם המשיבה רשאית היתה להעמיד דרישה מעין זו בפני המערער. זאת הן כתנאי לקבלת עבודה והן בדיעבד לשם בחינת חשדות וספקות. דומה הדבר לבדיקות של גרפולוג. על הבעיתיות בן עמדתי בעניין שרון פלוטקין (דב"ע נו / 3-129 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג, פד"ע לג 481; וראה גם עע 001087/04 נחום גולדבוים - מנורה יזו אהרון בע"מ). מדובר בספק לגבי מהימנות הבדיקה ומאידך בפגיעה בפרטיות. היועץ המשפטי לממשלה מתייחס לכך בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה (מס' 3.1102) מיום 9.1.2003 שעניינן שימוש בבדיקת הפוליגרף על ידי רשויות המדינה:
חקירה באמצעות מכשיר פוליגרף, היא הליך חודרני מאוד, ועלולה להיות חוויה רגשית בלתי נעימה ואף משפילה. מדובר בבדיקה שנועדה להעמיק אל הלא מודע ובכך לפגוע בחופש הרצון, תוך כדי חדירה לנבכי נפשו של האדם וגביית תגובות בלתי מודעות. יתר על כן, בדיקת הפוליגרף נתפסת בעיני הציבור כמכונת אמת - כשמו העממי של המכשיר, ומי שנכשל בה נתפס כדובר שקר, זאת בניגוד למהימנות האמיתית של המכשיר אשר שנויה כאמור במחלוקת. על כן יש בשימוש במכשיר הפוליגרף פוטנציאל ממשי של הטלת כתם חברתי קשה על חפים מפשע... השימוש בשיטת שאלות הביקורת כרוך בפגיעה קשה יותר בזכויות יסוד.

מעבר לספקות באשר לדיוק הבדיקה יש בבדיקה זו חדירה ופגיעה בפרטיות, כפי שמצויין בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. יחסי עבודה הם יחסים קרובים ומתמשכים. השותפים ליחסים חיים בקרבה רבה זה לזה למשך תקופה ארוכה. היחסים ביניהם אינם מסתיימים עם כריתת חוזה העבודה כשם שכך הוא לגבי חוזה מסחרי רגיל, אלא רק מתחילים אז. על כן חובת הגילוי והבדיקה ההדדית הן קרדינליות. על כל צד לדעת את המיוחד לצד השני. חובת הגילוי הנדרשת בסעיף 15 לחוק החוזים מוגברת. הנסיבות המצויינות בסעיף זה הן מיוחדות ליחסי העבודה. אך עם זאת עלינו להישמר מפגיעה מיותרת בפרטיות. גילוי מלא פירושו חדירה גדולה לפרטיות של כל אחד מהצדדים ליחסים. עמדתי על כך במאמרי - עקרון תום לב במשפט העבודה (ספר ברנזון, כרך שני, עמוד 499; ראו גם עע 001487/02 עמוס סופר - רשת אורט ישראל - טרם פורסם). יש על כן לבחון אם בדיקת פוליגרף היא מידתית, היינו, אם היא עומדת בשלושה המבחנים של מידתיות. עלינו לבחון האם האמצעי של בדיקת פוליגרף תואמת את המטרה והיא האמצעי הראוי. המבחנים הם:

  1.      על קנה המידה להיות תואם להשגת המטרה.
  2.      עליו להיות חיוני במובן זה ששום אמצעי אחר הפוגע פחות בחירויות אדם אינו מספיק.
  3.      אל לו לאמצעי להיות בלתי פרופורציונלי למטרתו (זוהי פרופורציונליות במובנה הצר).


אשר למבחן הראשון אכן אם מבקשים למנוע מעילות בעבודה הרי האמצעי תואם את השגת המטרה. יתכן גם שכשמדובר בניסיון להגן על הרכוש של המעביד מפני מעילות, הרי פוליגרף הוא אמצעי יעיל. כך עלול המעביד לדעת אם העובד מועל או עשוי למעול ברכוש. זאת כמובן, אם הבדיקה מהימנה. ברם הבדיקה אינה עומדת בעיני במבחן השלישי של מידתיות, היינו, מבחן המידתיות במובנו הצר. האמצעי של בדיקת פוליגרף פוגע במידה לא מידתית בפרטיות. הפגיעה בפרטיות גדולה ביותר ומן הצד השני ספק אם הבדיקה אכן מדויקת דיה. האם האפשרות שהיא אולי מצביעה על מעילה מספיקה על מנת לפגוע בפרטיות במידה כה גדולה.
ולענייננו. משלא הוכח שהמערער פוטר בגין סירובו להיבדק בבדיקת פוליגרף, ומשלא לא נטען וגם לא הוכח שהמערער התפטר בגין הדרישה לבדיקה הרי שאין לנו אלא לדחות את הערעור.

סוף דבר - הערעור נדחה. המשיבה לא היתה מיוצגת. לאור הנסיבות אין צו להוצאות.

הנשיא סטיב אדלר
מצטרף אני למסקנה אליה הגיעה סגנית הנשיא, כי בנסיבות המקרה אין מקום לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי אשר שמע את העדים והתרשם מעדותם. בפני בית הדין קמא עמדו שתי גירסאות: זו של המערער, כי פוטר מעבודתו בשל סירובו להיבדק בפוליגרף כתנאי להמשך העסקתו כמוכר בחנות; וגירסת המשיבה, לפיה המערער התפטר מעבודתו. בית הדין קמא העדיף את גירסת המשיבה ובא לכלל מסקנה כי המערער אינו זכאי לתשלום פיצוי פיטורים.
כאמור, שותף אני למסקנת הדברים, כי המערער לא הצביע על טעמים המצדיקים התערבות בממצאיו של בית הדין האזורי.

אבקש עם זאת להתייחס לדבריה של חברתי, סגנית הנשיא, בעניין זכותו של מעביד להעמיד בפני עובדו דרישה להיבדק במכונת פוליגרף. משעה שבאנו לכלל מסקנה כי המערער לא הוכיח שפוטר עקב סירובו להיבדק בפוליגרף, דברים אלה אינם נחוצים לשם הכרעה בערעור ויש להשאיר את הסוגיה בצריך עיון.
אומר, כי לטעמי יש להכריע בסוגיה זו באופן קונקרטי על פי מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ואין לשלול או להתיר - באופן גורף - דרישה של מעסיק מעובדו להיבדק בבדיקת פוליגרף.
זאת ועוד, בענייננו אין צורך להכריע בשאלת ההשלכות של סירוב העובד לעמוד לבדיקת פוליגרף.
מכל מקום, אני סבור שיש לדחות את הערעור, ללא צו להוצאות.

השופטת נילי ארד
מקובלת עלי חוות דעתה של חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין הן באשר
לדחיית הערעור וטעמיה והן בהתייחס לדרישה מן העובד לעמוד בבדיקת פוליגרף.

נציג ציבור מר הלל דודאי
הנני מצטרף לעמדת הנשיא.

נציג ציבור מר שלום חבשוש
אני מצטרף לתוצאה של דחיית הערעור כפי שקבעה סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. כמו כן אני מצטרף לנימוקיו של הנשיא סטיב אדלר בפסק דינו.

סוף דבר
הערעור נדחה. המשיבה לא היתה מיוצגת. לאור הנסיבות אין צו להוצאות.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון