בערעור זה טען המערער כי בהחלטה מיום 13.11.2006 החליט בית הדין האזורי על מינוי חשב מומחה, ואולם על אף האמור לעיל "הפר" בית הדין האזורי את החלטתו שלו ולא מינה בסופו של יום חשב. בכך קופחו זכויותיו של המערער. להלן פסק דין בנושא מינוי חשב מטעם בית הדין לעבודה: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. בית הדין האזורי בתל אביב (עב 301858/91 ; סגנית הנשיאה חגית שגיא ונציגי הציבור מר אפטר וגב' בירנפלד) קיבל את התחשיבים שהגישה המשיבה בהליך, מושא דיוננו, וקבע כי עליה לשלם למערער סכום של 255,034 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.11.2006. בנוסף, נפסק לזכות המערער שכר טרחת עורך דין בסכום של 12,000 ש"ח. כנגד פסיקתו זו של בית הדין האזורי מכוון הערעור שבפנינו. הרקע העובדתי והליכים קודמים בין הצדדים 2. הרקע העובדתי הרלוונטי לצורך פסיקת הדין בערעור הובא בהרחבה בפסק דינו של בית דין זה בהליך קודם בין הצדדים (ע"ע 168/05 שלמה נקש - רשות הדואר ואח', טרם פורסם, ניתן ביום 9.4.2006, להלן - ההליך הקודם) כדלקמן : "...3. המערער הועסק במשרד התקשורת כמחלק דואר החל מחודש דצמבר 1982. בשנת 1983 נחתם חוזה בין המערער למדינת ישראל (להלן - המדינה), בו נקבע כי המערער יועסק במדינה כקבלן. 4. בתאריך 1.4.1987 הוקמה המשיבה 2 (להלן - רשות הדואר) כתאגיד סטטוטורי הפועל על פי חוק רשות הדואר, התשמ"ו - 1987 (להלן - חוק רשות הדואר). 5. עם הקמת רשות הדואר, הועבר המערער שהועסק, כאמור, במדינה כמחלק דואר לרשות הדואר. גם ברשות הדואר הועסק המערער כקבלן. 6. בשנת 1989 פנה המערער לבית הדין האזורי בתל אביב (תב"ע 3-2257; השופט יעקב נויגבורן) בבקשה להצהיר כי בתקופת העסקתו במדינה היה מעמדו כשל עובד. הליך זה הסתיים בפסק דין של בית דין זה (דב"ע שן/14-3 שלמה נקש - מדינת ישראל פד"ע כ"א, 180), בו נקבע, כי המערער היה בגדר 'עובד' של המדינה עד למועד הקמת רשות הדואר. עניינו של המערער הוחזר לבית הדין האזורי 'להמשך הדיון בשאלת התשלומים המגיעים למערער כ"'עובד", וכן להכרעה לגבי התקופה לאחר הקמת רשות הדואר'. 7. בית הדין האזורי בתל אביב (עב 301858/91 ; השופטת חגית שגיא ונציגי הציבור ארצי וסלע) אימץ את עמדת רשות הדואר, לפיה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער לרשות הדואר החל משנת 1987. 8. לא נחה דעתו של המערער מפסק דינו של בית הדין האזורי, ולפיכך הגיש ערעור לבית דין זה. בפסק דינו של חברי, הנשיא סטיב אדלר (דב"ע נו/13-3 שלמה נקש - מדינת ישראל ואח', פד"ע ל"ג, 18), נקבע כי אכן לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בתקופה האמורה. 9. משנדחה ערעורו, פנה המערער לבית המשפט העליון בעתירה כנגד פסק הדין....ביום 25.10.1999 נתן בית המשפט העליון פסק דין בעניינו של המערער (בג"צ 6194/97 שלמה נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נג(5), 433), בו נקבע כי : 'מר שלמה נקש [המערער - ע.ר] היה עובד רשות הדואר למן היום בו החלה הרשות פועלת ועד ליום שבו רכש מעמד של עובד הרשות כהוראת חוק התיקון. לתקופת שנים זו זכאי נקש לכל הזכויות הנלוות למעמד של עובד ברשות הדואר שעבר מעבודתו במשרד התקשורת לעבודה ברשות הדואר'. מכוח האמור בפסק דין זה הושב עניינו של המערער לבית הדין האזורי לצורך בחינת הזכויות להן זכאי המערער. 10. בית הדין האזורי אליו הושב, כאמור, עניינו של המערער קבע, כי לצורך חישוב זכויותיו של המערער יש לראות במערער כמי שהועסק עד לשנת 1994 ב-50% משרה וכי עד לשנת 1987 היה המערער במעמד של עובד מדינה המועסק בחוזה מיוחד. עוד קבע בית הדין האזורי, כי המערער זכאי לתשלום דמי הבראה, פידיון ימי חופשה ופיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות". 3. כנגד הקביעה כי המערער הועסק בהיקף משרה של 50% וכנגד הקביעה כי מעמדו של המערער עד לשנת 1987 היה כשל עובד מדינה המועסק בחוזה מיוחד הוגש הערעור בהליך הקודם. בפסק הדין בהליך הקודם נקבע בדעת רוב כי מעמדו של המערער וזכויותיו לעניין גימלאות יהיו כשל עובד קבוע שעבר מהמדינה לרשות הדואר במעמד של עובד קבוע. ערעורו של המערער בכל הנוגע לחלקיות משרתו נדחה. לאור האמור בפסק הדין בהליך הקודם, הוחזר הדיון לבית הדין האזורי לשם קביעת הסכומים המגיעים למערער. יוטעם, כי במהלך שמיעת הערעור בבית דין זה נמשכה ההתדיינות בין הצדדים בבית הדין האזורי בכל הנוגע לעניינים שפסק בית הדין האזורי ושעליהם לא הוגש ערעור מטעם המערער, כגון הפרשי השכר להם זכאי המערער בגין שנות עבודתו במשיבה. 4. במהלך הדיונים בבית הדין האזורי החליט בית הדין האזורי כי בהעדר הסכמה בין הצדדים בקשר לסכומים המגיעים למערער ימונה חשב מטעם בית הדין (ראה החלטת בית הדין האזורי מיום 17.3.2005). בין הצדדים התנהל שיג ושיח בקשר לזהותו של החשב שימונה מטעם בית הדין, ואולם ביום 2.1.2006 החליט בית הדין האזורי כי מאחר שטרם ניתן פסק הדין בהליך הקודם על ידי בית הדין הארצי אין למנות חשב בשלב זה, וזאת עד למתן הכרעתו של בית הדין הארצי בהליך הקודם (ראה החלטת בית הדין האזורי מיום 2.1.2006). 5. לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם ומאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה בדבר הסכומים שחבה המשיבה למערער, שב ועתר בא כוחו של המערער לבית הדין האזורי בבקשה למינוי חשב מטעם בית הדין. המשיבה התנגדה למינוי חשב ובית הדין האזורי החליט את ההחלטה הבאה : "עד ליום 1.9.06 תגיש הנתבעת [המשיבה בענייננו - ע.ר.] חישובים ברורים ומפורטים של הסכומים שלגירסתה מגיעים לתובע [המערער בענייננו - ע.ר] על פי פסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי, ותצרף את כל המסמכים הרלבנטיים שבידה. העתק החישובים יומצא ישירות לב"כ התובע. עד ליום 14.9.06, ימציא התובע את עמדתו המפורטת לחישובי הנתבעת תוך שהוא מפרט לגבי כל סכום כיצד לגרסתו יש לבצע את החישוב ומה הדופי שנפל בחישובי הנתבעת. במידה ויעלה בידי בית הדין להיכנס לעובי החישובים ולהכריע במחלוקת שבין הצדדים - ייעשה החישוב על ידי בית הדין. במידה ובית הדין לא יצליח לערוך החישוב בעצמו - יפנה בית הדין ללשכת רו"ח ויבקש מינוי חשב". 6. המועד להגשת תחשיבי המשיבה הוארך מספר פעמים בשל סיבות שונות. ביום 13.11.2006 הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת מועד להגשת התחשיבים. בקשה זו, ככל הנראה, לא הובאה לעיונו של בית הדין האזורי במועד בו הוגשה. משכך, החליט בית הדין האזורי ביום 14.11.2006 למנות חשב על מנת שיחשב את הסכומים המגיעים למערער. ביום 5.12.2006 הגישה המשיבה את תחשיביה. לאחר הגשת התחשיבים נקבע ההליך לדיון נוסף, במהלכו נקבע כי "עד ליום 26.12.2006, ימציא התובע [המערער בענייננו - ע.ר.], התייחסות מפורטת לכל הנתונים המפורטים בתצהירה של הגב' מיכל פזי נחמיה שהוגש מטעם הנתבעת [המשיבה בענייננו - ע.ר.], לרבות תקופות, רכיבי שכר, שיעור השכר המגיע כולל תוספות שונות. התובע יציין, אילו מהרכיבים, שעוריהם או האחוזים שננקבו אינם מקובלים עליו ומהו התחשיב הנכון, לרבות סכומים מפורטים, שלגירסתו יש לערוך בעניינו. הודעת התובע תהיה ערוכה כתחשיב מקביל לתחשיב שהגישה הנתבעת. במידה ורכיב מהרכיבים שפורטו בהודעת הנתבעת לא יהיה מקובל על התובע - יצרף התובע להודעתו אסמכתא התומכת בטענתו לעניין סכומים ושיעורים השנויים במחלוקת". על אף ההחלטה המערער לא הגיש את התייחסותו. לאחר שלא הומצאו למערער, לטענתו, המסמכים הדרושים לצורך הגשת התייחסותו לתחשיבי המשיבה, התקיימה ישיבת תזכורת נוספת במסגרתה הועלתה על ידי המערער הדרישה למנות חשב מטעם בית הדין. בא כוחה של המשיבה התנגד לבקשת המערער בנימוק שלאחר קבלת תחשיב המערער יכול בית הדין להכריע בהליך על סמך החומר שבפניו. בנוגע לבקשה זו החליט בית הדין האזורי כדלקמן: "בין אם אחליט למנות אקטואר בתיק ובין אם לאו - אין כל אפשרות למנות אקטואר כל עוד לא הונחו בפני בית הדין כל הנתונים הרלבנטיים לצורך עריכת החישוב המתבקש. מובן שלא ניתן להניח בפני האקטואר את פסק הדין העקרוני ולבקש ממנו לערוך את החישוב על יסוד קביעות עקרוניות. על מנת לערוך את החישוב - יש צורך בנתוני שכר ובסוגי התוספות השונות שנקבעו על פי פסק הדין, הן סוגי התוספות למיניהן והן אופן חישובן. הנתבעת הגישה לבית הדין תצהיר מפורט ובו ערכה את החישוב תוך הצגת כל הנתונים הדרושים לגבי נתוני השכר, סוגי התוספות ושיעורן". לאור האמור התבקש המערער "להציג בפני בית הדין את נתוני השכר, סוגי התוספות ושיעורן כפי שיש לחשבם לגירסתו" (ראה החלטת בית הדין האזורי מיום 28.2.2007). אף החלטה זו לא בוצעה על ידי המערער. 7. רק ביום 24.5.2007 לאחר שהוארך המועד להגשת תחשיבי המערער מספר פעמים הוגשה מטעם המערער התייחסות לתחשיבי המשיבה. יודגש, כי המערער לא הגיש כל תחשיב נגדי מטעמו, אלא טען כי יש לקבל את חוות הדעת שהוגשה מטעמו ושצורפה לתצהירו מטעם רו"ח שולי ושדי, וכי מחישובי המשיבה נעדרים תוספות שהיו אמורות להשתלם למערער כגון רכב גלובלי, דמי כלכלה וקצבת ילדים. עוד טען המערער כי תחשיב המשיבה אינו כולל את רכיב ה"ביגוד" לשנת 1988 ואת רכיב פרמיה לחודשים ינואר-פברואר 1994. לאחר קבלת תגובת המשיבה לאמור בהודעת המערער ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, בו התקבלו במלואם תחשיבי המשיבה. בית הדין האזורי הוסיף וקבע את הקביעות הבאות : המערער לא פעל על פי החלטות בית הדין ולא הגיש כל תחשיב מטעמו, בו יפורטו הסכומים המגיעים לו, לטענתו ; הנטל להוכיח את התביעה מוטל על המערער ובנטל זה לא עמד ; אין לקבל את חוות הדעת של רו"ח ושדי שכן החישובים המופיעים בחוות הדעת לא נערכו על פי הקביעות של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי בעניינו של המערער ; מאידך, המשיבה ערכה חישוביה על פי המתווה שהותווה בפסיקת בית הדין ולכן יש לקבלם. טענות הצדדים בערעור 8. בערעור זה טען המערער טענות אלה : למרות שמלכתחילה לא החליט בית הדין האזורי כי ימונה חשב מטעם בית הדין, בהחלטה מיום 13.11.2006 החליט בית הדין האזורי על מינוי חשב מומחה, ואולם על אף האמור לעיל "הפר" בית הדין האזורי את החלטתו שלו ולא מינה בסופו של יום חשב. בכך קופחו זכויותיו של המערער ; טרם שינוי ההחלטה בדבר מינוי החשב היה על בית הדין האזורי להתריע על כך בפני הצדדים, שכן המערער ביקש לחקור בחקירה נגדית את עורכת התחשיב מטעם המשיבה ; בית הדין האזורי התעלם מחוות הדעת שהוגשה מטעם המערער וקיבל "באופן עיוור" את תחשיבי המשיבה; כאשר היו מונחים בפני בית הדין קמא שני תחשיבים סותרים היה עליו למנות מומחה מטעם בית הדין על מנת שיכריע בגובה הסכומים המגיעים למערער ; דרישת בית הדין האזורי להגיש חוות דעת נוספת מעבר לחוות הדעת המקורית שצורפה לתצהירו מציבה רף גבוה יתר על המידה בפני המערער להוכחת תביעתו ; בתחשיבי המשיבה נפלו מספר טעויות שחייבו את בית הדין האזורי שלא לאמצם. 9. המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי תוך שהיא מדגישה הדברים הבאים : שני הצדדים פעלו על פי המסגרת הדיונית שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, לפיה תגיש המשיבה תחילה את חישוביה ולאחר מכן יגיש המערער את השגותיו לחישובים ורק לאחר שהתוצאה הסופית לא תאמה את ציפיותיו התנער המערער מהמסגרת הדיונית שנקבעה; המערער לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בה עוגנה המסגרת הדיונית, לפיה ימונה חשב רק אם בית הדין לא יוכל ליתן הכרעתו על בסיס חישובי הצדדים ; המערער הפר את החלטות בית הדין ונמנע מלהגיש התייחסות מפורטת לתחשיב המשיבה ובו יפורטו השגותיו ואופן החישוב הנכון, לשיטתו, ולכן צדק בית הדין האזורי עת אימץ את תחשיבי המשיבה. הכרעה 10. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים כפי שמצאו ביטוים בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומבוסס היטב ובהעדר טעם משפטי המצדיק התערבותנו בו, ראוי הוא להתאשר מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. 11. לאחר שעיינו בכל ההחלטות שנתנו בהליך שנוהל בבית הדין האזורי סבורים אנו כי אין לקבל את טענת המערער כאילו "סטה" בית הדין האזורי מהחלטותיו והחליט שלא למנות חשב. קריאת כל ההחלטות מביאה אותנו למסקנה כי בית הדין האזורי לא החליט בשום שלב על מינוי חשב. ההיפך הוא הנכון. לאורך כל ההליך המתווה לאורו הלך בית הדין האזורי היה מתן אפשרות לצדדים להגיש תחשיבים ועימות התחשיבים זה מול זה. על פי החלטות בית הדין האזורי מינוי חשב היה בבחינת "ברירת מחדל", בה יבחר בית הדין האזורי ככל שלא יעלה בידו ליתן הכרעתו על בסיס תחשיבי צדדים. המערער אינו יכול להיבנות מההחלטה מיום 13.11.2004, בה נקבע כי ימונה חשב, שכן החלטה זו נתנה לאחר שהמשיבה איחרה בהגשת התחשיבים מטעמה. בנסיבות אלה, סבר בית הדין האזורי כי יש למנות חשב. אולם, משהוארך המועד להגשת התחשיבים ומשהצדדים המשיכו לפעול על פי המתווה שהתווה בית הדין האזורי בראשית הדרך, היינו הגשת תחשיב מטעם המשיבה ומתן אפשרות למערער להגיש תחשיב נגדי, אין מקום לייחס להחלטה זו את המשמעות שמבקש המערער לייחס לה. משאלו הם פני הדברים, לא היה גם מקום כי בית הדין האזורי יתריע בפני הצדדים על שינוי החלטתו למינוי מומחה, כפי שטען המערער. 12. זאת ועוד. אין לתמוה כי בית הדין האזורי לא אימץ את חוות הדעת שהוגשה מטעם המערער בתחילת ההליכים. חוות דעת זו נערכה מתוך נקודת הנחה כי המערער עבד במשרה מלאה וכללה סכומים שאין חולק, כי המערער אינו זכאי להם, כגון הפרשות לקרן פנסיה. בהקשר זה יש לציין כי, אין לקבל את טענת המערער, לפיה מכיוון שנקבע כי עבד בהיקף משרה חלקי, ניתן לחלק את הסכום שנקבע בחוות הדעת לשניים, שכן לפי טיעוני המשיבה ישנן תוספות המשתלמות לעובד ללא קשר לחלקיות משרתו. יוער, כי אין לקבל את חוות הדעת גם מהטעם שהמתווה בו הלכו הצדדים על פי החלטות בית הדין האזורי היה הצגת תחשיב נגדי מטעם המערער לתחשיבי המשיבה. מכל הטעמים דלעיל לא ניתן להסתמך על חוות הדעת שצורפה לתיק בשנת 2003 המבוססת על נתונים שחלקם ודאי לא רלוונטי. 13. גם הטעויות שמצא המערער, לטענתו, בתחשיבי המשיבה הסתבר כי אינן "טעויות" וכי הסברי המשיבה לטעויות אלה אכן משכנעים כי אין מדובר בטעויות ולא מצאנו כי יש בהן כדי לשלול נכונות התחשיב. סבורים אנו, כי למערער היה מלוא יומו בבית הדין האזורי. הוא זה אשר נמנע מטעמים השמורים עמו, מלפעול על פי המתווה שאימץ בית הדין האזורי ולהביא תחשיב נגדי לתחשיבי המשיבה ואין לו להלין בעניין זה אלא על עצמו. המערער לא מילא אחר הכלל היסודי של ה"מוציא מחברו עליו הראיה" ולא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, לביסוס לוז תביעתו וטענותיו. שמאלה הם פני הדברים, לא מצאנו כל פגם באימוץ תחשיבי המשיבה על ידי בית הדין האזורי. 14. יחד עם זה ומכיוון שבמהלך הדיון בבית הדין האזורי הסכימה המשיבה לשלם למערער עבור רכיב "ביגוד" לשנת 1988 את הסכום ששולם בגין רכיב זה בשנת 1989 וכן עבור פרמיה לחודשים ינואר-פברואר 1994 את הסכום ששולם למערער על פי תחשיביה עבור חודש מרץ 1994, אנו קובעים כי עליה לשלם את הסכומים הללו. הסכום שתשלם המשיבה למערער עבור רכיב ביגוד לשנת 1998 ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.1988 ועד התשלום בפועל. הסכום שתשלם המשיבה למערער עבור רכיב פרמיה לחודשים ינואר-פברואר 1994 ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.1994 ועד התשלום בפועל. 15. סוף דבר - בכפוף לאמור בסעיף 14 לעיל, נדחה הערעור. המערער ישלם למשיבה תוך 30 יום שכר טרחת עורך דין בסכום של 6,000 ש"ח. לא ישולם הסכום האמור בתוך 30 יום ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד המצאת פסק הדין למערער ועד התשלום בפועל. בית הדין לעבודה