להלן פסק דין בנושא הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד: פסק דין השופטת נילי ארד 1. לפנינו ערעור על החלטת השופטת הרשמת לאה גליקסמן (בש"א 398/08) אשר דחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. התובענות 2. המערערת (להלן: מגוון) פעלה כחברה לארגון אירועים וכנסים עד ינואר 2004, עת חדלה לפעול. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הועסקה במגוון עד להתפטרותה מיוזמתה בתאריך 15.7.02. מגוון הגישה תביעה נגד המשיבה ונגד המשיבה 2 עידן חדש בתיירות (להלן: עידן) בטענה שבמהלך עבודה בשירותה עשתה המשיבה שימוש במידע סודי וגזלה ממנה אירועים האמורים להיות מאורגנים על ידה, לאחר שעברה לעבוד עם עידן. המשיבה מצידה הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה תבעה ממגוון פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ושחרור חסכון שנפתח על שמה. פסק הדין של בית הדין האזורי 3. בית הדין האזורי (השופטת סיגל דוידוב מוטולה ונציג ציבור מר יוסף פרלמן; עב' 1258/03) קיבל באופן חלקי את תביעתה של מגוון תוך שקבע כך: · מגוון הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת כי במהלך עבודתה במגוון החלה המשיבה לארגן בפועל ארבעה כנסים והמשיכה בארגונם לאחר שעברה לעבוד בעידן ועמה עברו הלקוחות. מגוון לא הוכיחה כי המשיבה "לקחה" ארגון שני כנסים אחרים, כנטען בתביעה. בהתנהגותה הפרה המשיבה את חובת תום הלב וההגינות כלפי מעסיקתה. · המשיבה ועידן נמצאו חייבות בעוולה של גזל סוד מסחרי לפי סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, כלפי מגוון. זאת, משנקבע כי במהלך עבודתה בעידן, עשתה המשיבה שימוש בסודות מסחריים, כגון הצעות מחיר ללקוחות מגוון, ודו"חות כספיים מסכמים של כנסים שהכינה במהלך עבודתה במגוון בהתייחס לכנסים ספציפיים. · שלא כמצופה מעובדת בכירה במעמדה, התפטרה המשיבה מעבודתה במגוון בהודעה מוקדמת של ארבעה ימים בלבד, מבלי שביצעה חפיפה, ולא גילתה כי בדעתה לעבוד בעידן. · המשיבה ועידן חויבו לפצות ביחד ולחוד את מגוון בסכום של 132,860 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.1.03 (מועד ממוצע בו בוצעו הכנסים). בסכום זה נכללו הנזקים הכספיים שנגרמו בגין אי ביצוע ארבעת הכנסים שהמשיבה החלה לארגן תוך כדי עבודתה במגוון ושהועברו על ידה לעידן. בקביעת הסכום נתן בית הדין האזורי דעתו לחוות דעת רואה החשבון מטעם מגוון ובהפחתת עמלה של 30% של המשיבה "או עובד מקביל". נדחתה תביעתה של מגוון מן המשיבות לפיצוי על "פגיעה במחזור העסקים ובחוזק הפיננסי, אשר לא הוכחה כדבעי". המשיבות לא חויבו בפיצוי על חוסר תום לב מש"לא נתבע באופן ישיר" ומשהפיצוי שנפסק לזכות מגוון כולל פיצוי גם על חוסר תום הלב בהתנהגותה של המשיבה. עוד צוין כי מגוון עצמה "יכולה הייתה לפעול בדרך טובה יותר על מנת לנסות ולהקטין חלק מהנזקים ארוכי הטווח שנגרמו לה". 4. התביעה שכנגד שהגישה המשיבה נגד מגוון התקבלה בחלקה, באופן שנקבעה זכאותה להפרשי פדיון חופשה בסך של 20,375 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 15.7.02. תביעתה לתשלום פיצויי פיטורים נדחתה, משלא הוכיחה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות שביחסי העבודה בהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה. נדחתה תביעתה לסכומי החיסכון, נוכח נסיבות עזיבתה את מגוון ומשנמצא כי "מדובר בהטבה שלא הוגדרה באופן מסודר בין הצדדים בכתב או בעל פה" (להלן: פסק דינו של בית הדין האזורי). הערעור 5. בתאריך 11.12.07 הגישו המשיבות ערעור על פסיקתו של בית הדין האזורי (עע 718/07) בטענות אלה: בית הדין האזורי טעה בקביעותיו לפיהן המשיבה ועידן גזלו ממגוון ארבעה כנסים, ביצעו עוולה של גזל סוד מסחרי והתנהגו בחוסר תום לב; המשיבות הלינו כנגד חיובן בפיצויים משאף אחד מארבעת הכנסים לא היה "שייך" למגוון ומשלא הוכח שיעור הנזק שנגרם; בנוסף הלינו על השיעור הנמוך של פדיון ימי החופשה שנפסק לזכות המשיבה. 6. בהחלטה מיום 5.3.08 הורה בית דין זה על מועדים להגשת סיכומים בערעור והמשיבות הגישו סיכום טענותיהן בערעור ביום 30.4.08. 7. ביום 16.6.08 הגישה מגוון בקשה להגשת ערעור שכנגד, במסגרתו טענה: הוכח כי המשיבות גזלו ממגוון שני כנסים נוספים; טעה בית הדין האזורי בפסק דינו משלא קבע כי האיגודים הרפואיים היו לקוחות קבועים של מגוון; בית הדין האזורי "לא התייחס לחלק הארי של התביעה שהינו מורכב, מאובדן מחזור המכירות שהיווה את תזרים המזומנים" של מגוון כלפי ספקי האשראי, "גניבת לקוחות קבועים, פגיעה במוניטין ואובדן הכנסה" אשר הוערכו על ידי רואה חשבון מטעמה בסך של כ- 400,000 ש"ח ולא חייב המשיבות בפיצויים בגין רכיבים אלה; "לא הובא לידי ביטוי הפיצוי הכספי הראוי" המשקף את נזקיה של מגוון מכח עוולות נזיקיות - חוזיות, חוק עוולות מסחריות, חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוסר תום לב ובהסתמך על חוות דעת מבוססת של רואה חשבון מטעמה. וזאת, למרות קביעותיו של בית הדין האזורי בפסק דינו בדבר גניבת סודות מסחריים ולקוחות; שגה בית הדין האזורי בכך שהפחית 30% מחישוב הפיצויים בגין עמלה שהייתה מקבלת המשיבה או איש המכירות בשל הטיפול בארגון הכנסים; עוד הלינה מגוון על שיעורו הנמוך של שכר הטרחה שנפסק לזכותה ועל שבית הדין האזורי לא הורה על תשלום מלוא אגרת בית המשפט ששולמה. החלטת הרשמת בבקשה להארכת מועד 8. בהחלטה מיום 16.8.08 קבעה השופטת הרשמת לאה גליקסמן (להלן: הרשמת) כי אין לקבל לרישום את הערעור שכנגד, משום ש"על פני הדברים, הערעור שכנגד מוגש באיחור, שכן המועד להגשת ערעור שכנגד הוא 10 ימים ממועד המצאת הערעור העיקרי". ביום 25.6.08 הגישה מגוון בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. 9. בהחלטה מיום 7.8.08 דחתה הרשמת את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד כשעיקר טעמיה באלה: · הערעור שכנגד "הוגש באיחור של כשישה חודשים מהמועד להגשת ערעור שכנגד על פי הדין". הערעור העיקרי הוגש ביום 11.12.07, המערערת "לא טענה מתי הומצא לה הערעור העיקרי, ועל כן ניתן להניח כי הוא הומצא לה בסמוך למועד הגשתו", והערעור שכנגד הוגש רק ביום 16.6.08. · טעות בפרשנות המועד להגשת ערעור שכנגד על פי הוראת תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. "לשון התקנה ברורה, ובכל מקרה קיימת פסיקה בנוגע לפרשנות התקנה. לפיכך, אין ב'טעות' בפרשנות תקנה 99 כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד". · הערעור שכנגד הינו באותו עניין במובן הצר של ערעור המשיבות התלוי ועומד. "במקרה הנדון אמנם קיימת זיקה ממשית בין הטענות בערעור מטעם המערערות והערעור שכנגד. ערעורן של המערערות סב בין היתר על עצם חבותן בתשלום פיצויים בגין עוולת גזל סוד מסחרי, בעוד הערעור שכנגד סב בעיקרו על שיעור הפיצויים שנפסקו לזכות מגוון, כאשר לטענת מגוון היה מקום לחייב את המערערות בסכום גבוה יותר ובגין עוולות נוספות. כלומר, המערערות מלינות כנגד הקביעה המהווה בסיס לפסיקת הפיצויים, שהיא נושא הערעור שכנגד". · למרות שהערעור שכנגד הוא באותו עניין במובן הצר יש ליתן משקל לשיהוי הניכר בהגשת הערעור שכנגד מטעמים אלה: הבקשה להארכת מועד הוגשה "בשיהוי רב של כשישה חודשים מהמועד להגשת ערעור שכנגד"; "הערעור שכנגד הוגש לאחר שניתנה הודעת בית הדין בנוגע להגשת סיכומים בתיק" ולאחר שהמשיבות הגישו סיכומים מטעמן; "מגוון לא הביאה כל נימוק שיש בו להצדיק את השיהוי הרב" בהגשת הערעור שכנגד. · מצבה הכלכלי של מגוון ומנהלה אינו מהווה טעם מיוחד המצדיק את האיחור הניכר בהגשת הערעור שכנגד. "מגוון טענה כי התקשתה בגיוס משאבים לניהול ההליך, מכיוון שהחברה במצב של חדלות פירעון, ומנהל החברה מצוי בהליכי פשיטת רגל... אין בטענות אלה כדי להוות 'טעם מיוחד' במקרה הנדון. על פי הנטען בבקשה, לא חל כל שינוי נסיבות במהלך התקופה שמאז הגשת הערעור ועד למועד הגשת הבקשה להארכת מועד, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא ניתן היה להגיש את הערעור שכנגד, או למצער בקשה להארכת מועד, בסמוך למועד הגשת הערעור העיקרי או בתוך פרק זמן סביר לאחר הגשת הערעור העיקרי". · ככל שניתנה הודעה מטעם מגוון על כוונתה להגיש ערעור שכנגד, היא לא ניתנה תוך זמן סביר. "גם אם ניתנה הודעה על כוונה להגיש ערעור שכנגד, הרי הודעה כזו יכולה להוות 'טעם מיוחד' למתן ארכה להגשת הליך ערעורי בתוך פרק זמן סביר לאחר מתן ההודעה, ואינה מהווה 'טעם מיוחד' ללא הגבלת זמן. בחלוף פרק זמן כה ממושך מאז הגשת הערעור העיקרי ומתן ההודעה על פי הנטען, יכלו המערערות להניח כי מגוון חזרה בה מכוונתה להגיש ערעור שכנגד, ונוצרה להן ציפייה לגיטימית לכך שלא יוגש ערעור מטעם מגוון" (להלן: החלטת הרשמת). הערעור על החלטת הרשמת 10. ערעורה של מגוון סב על דחיית בקשתה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד ובמסגרתו חזרה על עיקר טענותיה ובהן אלה: טעות בפרשנות המילולית של תקנה 99 הקובעת את המועד להגשת ערעור שכנגד - כטעם מיוחד להארכת מועד; קושי בגיוס כספים לצורך הטיפול המשפטי ותשלום שכר טרחה, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה; "השיהוי בהגשת הערעור שכנגד אינו נובע מהתנהגות שיש בה משום חוסר תום הלב או רצון לפגוע בהסתמכותן של המשיבות בסופיות הדיון"; הערעור שהגישו המשיבות מהווה כשלעצמו טעם מיוחד להארכת מועדים להגשת ערעור שכנגד, מאחר ומדובר "באותו עניין ממש ובאותן טענות וסוגיות משפטיות"; "בנסיבות המקרה לא התגבשה אצל המשיבות הציפייה לסופיות הדיון בנושאים עליהם הן עצמן מערערות" ובטענות שהועלו בערעור שכנגד אין כדי להפתיען, ולא יגרם להן נזק; סיכויי הערעור טובים. 10. המשיבות ביקשו לדחות את הערעור, בהעדר טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור שכנגד, והוסיפו וטענו: חדלות הפירעון לו טוענת מגוון אינה טעם מיוחד. מגוון חדלת פרעון משנת 2004 וניהלה את ההליך בבית הדין האזורי במצבה זה; טענת מגוון לפיה המימון לכתב הערעור "הוסדר רק לאחרונה" אינה מהווה טעם מיוחד ו"מכל מקום, מערכת היחסים בין בעל דין לבא כוחו, לרבות תקלות במערכת יחסים זו, אינה מהווה כשלעצמה, 'טעם מיוחד' להארכת מועד"; הפרשנות אותה מבקשת מגוון ליתן לתקנה 99 בדבר המועד הראוי להגשת ערעור שכנגד אינה הגיונית, ומשמעותה הינה הפיכת תקנה 99 לאות מתה. עוד טענו, כי הערעור שכנגד אינו באותו עניין במובן הצר של הערעור המקורי, וכי מתבקשת בו "הרחבת היריעה"; תכלית הערעור שכנגד להוות משקל נגד לערעורן; סיכויי הערעור שכנגד נמוכים ואין להתערב בהחלטת הרשמת "רק בשל היעדר התייחסות לטענה זו, לאור שלל הנימוקים אשר ניתנו בהחלטה"; הרשמת נתנה משקל הולם לאינטרסים של הצדדים ולאיזון הראוי והנדרש בנסיבות העניין, ובהם אינטרס המשיבות לסופיות הדיון ואינטרס מגוון בהגשת הערעור שכנגד; קבלת הערעור במועד זה תסרבל את הדיון ותאריכו ללא צורך ואולי אף תביא לדחייתו. דיון והכרעה 11. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים נחה דעתנו, כי החלטת הרשמת בדין יסודה, וכי דין הערעור להידחות. טעמינו לכך נבאר להלן. יריעת הטענות בערעור שכנגד. 12. כלל הוא כי ערעור התלוי ועומד לפני בית הדין יכול להוות טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הליך ערעורי אחר באותו עניין לפי "אמת מידה מחמירה, כאשר בדרך כלל אין להתיר הצגת עילה חדשה, או עניין שאינו תלוי ועומד בערעור המקורי" [ע"א 550/01 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים פ"ד נה(3) 486; בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל ניתן ביום 20.10.04]. בחינת הערעור שכנגד מעלה כי חלק מהטענות המועלות במסגרתו אינן ב"אותו עניין 'במובן הצר' " של ערעור המשיבות התלוי ועומד [עאח 35/06 אלכסנדר לבון - סיגל קדושים, ניתן ביום 31.12.06; וראו: עאח 1006/01 שחידם חסן - א. ביטחון אזרחי בע"מ ניתן ביום 28.6.01 - פסק דינו של הנשיא סטיב אדלר; עאח 50/07 I.N.T אינטריקו (ישראל) בע"מ - אלכס בריזמן, ניתן 20.9.07]. הערעור שכנגד מרחיב את יריעת המחלוקת לגבי רכיבים שנקבע כי לא הוכחו והם: גזילת כנסים נוספים (למעט ארבעה כנסים), רכיבי נזק של מחזור המכירות; ורכיבים שעליהם כלל לא הוגש ערעור של המשיבות כגון: שכר טרחתו של בא כח מגוון ותשלום מלוא האגרה ששולמה. ברי כי ברכיבים אלה אין מתקיימת זיקה ממשית בפועל בין טענות מגוון בערעור שכנגד, לבין הנטען בערעור המשיבות התלוי ועומד [ראו והשוו: עאח 53/07 הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה - שמעון חממי הראל, ניתן ביום 6.12.07 (להלן: עניין שמעון חממי)]. 13. אשר לנושאים המהווים "אותו עניין במובן הצר" בהתייחס למסכת הטענות המועלות בערעורן של המשיבות, אין די בכך. שכן, כלל הוא כי הדין הולך אחר המהות. על כן, כנגד "אותו עניין" במובן הצר, יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים ובהם "התנהלות בעל הדין, האיחור הניכר בהגשת הערעור שכנגד, המניע להגשת הערעור שכנגד, וסיכויי הערעור שכנגד" [עניין שמעון חממי]. בענייננו, מכריעים את הכף מכלול השיקולים הללו, עליהם עמדה בפירוט הנדרש הרשמת בהחלטתה, ועיקרם באלה: יש ליתן משקל לשיהוי הניכר של כשישה חודשים בהגשת הערעור שכנגד. משנה חומרה יש לייחס לכך שהבקשה להארכת המועד הוגשה, כשלושה חודשים לאחר ההחלטה על הגשת סיכומים בערעור, וכחודשיים ימים לאחר שהמשיבות מצידן הגישו סיכומיהן. שיהוי ניכר זה פוגע גם באינטרס סופיות הדיון של המשיבות לגבי יריעת המחלוקת. למעלה מכל אלה, כבר פסק בית דין זה, כי ערעור שכנגד שלא הוגש "כמצוות תקנה 99 לתקנות תוך 10 ימים מיום המצאת כתב הערעור, אין מקום להתייחס לטענות שבו ודינן להידחות על הסף" [עע 525/06 מדינת ישראל - שמאי סגל, ניתן ביום 21.1.07]. עוד יצוין, כי טענות מגוון בדבר טעות שבדין ומצבה הכלכלי, אין בהן כדי להוות טעם מיוחד. עמדה על כך הרשמת בהחלטתה ולא נוסיף. ולבסוף, יוטעם כי סיכויי הערעור שכנגד קלושים. לפי העולה מן הערעור שכנגד טענה מגוון כי היא "סומכת ידיה על הקביעות העובדתיות אשר תוארו ופורטו בפסק הדין של בית משפט קמא באופן שהיטיב לתאר בפרוטרוט את נסיבות התנהלותן הנפסדות" של המשיבות. בערעור על החלטת הרשמת הוסיפה מגוון וטענה כי "הערעור שכנגד אינו מכוון כנגד קביעות שבמהימנות ומשקל ראיות, אלא באשר למסקנות ולפרשנות שנתן בית המשפט קמא שאינן מבטאות נכונה את היקף הפגיעה" בה. נמצא, כי הערעור שכנגד מכוון נגד קביעות ומסקנות שבמהימנות ובמשקל ראיות. וכלל פסוק הוא, כי בכגון אלה לא תתערב ערכאת ערעור, בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת. 14. סוף דבר - הערעור נדחה. בתוך 30 יום מהיום תשלם מגוון אירועים בע"מ למשיבות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור שכנגדערעור