כתב ויתור פיצויי פיטורים

מה נפקותם המשפטית של כתבי הסילוק לגבי פיצויי פיטורים ?

סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 שכותרתו "פשרה והודאת סילוק", קובע כי פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאות סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים.

להלן פסק דין בנושא כתב ויתור פיצויי פיטורים:

פסק דין

השופטת נילי ארד

1.     משך למעלה משלושים שנה עבדו האחים מוסא חליל בסה (להלן: מוסה) ויוסף בסה (להלן: יוסף) בבית המלון של הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית (להלן: המלון). לאחר פיטוריהם הגישו תביעה לבית הדין האזורי בירושלים בגין תקופת עבודתם וסיומה. משנדחתה תביעתו של מוסה במלואה ומשהתקבלה תביעתו של יוסף בחלקה בלבד הוגשו הערעורים שלפנינו, אשר נדונו במאוחד, לפי החלטת רשמת בית דין זה מיום 14.12.2004.

הרקע
2.     מוסה עבד כמלצר במלון מאז ינואר 1959 ואחיו, יוסף, עבד כגנן במלון ממרץ 1960 ואילך. עד לשנת 1992 עבדו האחים ברציפות. ביוני 1992 נסגר המלון לרגל שיפוצים ונפתח מחדש ביום 1.9.1992. הצדדים נחלקו בשאלה האם התקופה בה היה המלון סגור לרגל שיפוצים קטעה את רצף עבודתם של האחים. על כל פנים, אין חולק על כך שעם פתיחתו המחודשת של המלון חזרו האחים לעבודתם והתמידו בה עד לפיטוריהם ביום 1.12.1995, על פי מכתב פיטורים שנשלח אליהם ביום 31.10.1995.

3.     כשנתיים וחצי לאחר פיטוריהם, בשנת 1998, הגישו יוסף ומוסה שתי תביעות לבית הדין האזורי כנגד המלון. בתביעותיהם, שנדונו במאוחד, דרשו תשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, גמול עבודה ביום המנוחה השבועי ובחגים ותשלום הפרשות סוציאליות. רכיב הפרשי השכר נזנח בשלב הסיכומים.
המלון מצידו כפר בתביעות, ובמיוחד טען כנגד התביעה לתשלום פיצויי פיטורים נוכח "הסדרי סילוק" שנחתמו בינו לבין האחים, לפיהם קיבלו סכומי כסף תמורת "ויתור מוחלט ומלא על כל טענה". לחלופין, טען המלון בסיכומיו, כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לאחים "את הסכומים הנקובים בכתבי הסילוק בתוספת ריבית והפרשי הצמדה...".

פסק דינו של בית הדין האזורי
4.     בית הדין האזורי (השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי ציבור מר גולדנברג ומר גרנות; עב 1670/98, עב 1671/98) דחה את תביעתו של מוסה על כל רכיביה, מן הטעם שלא הוכחה. זאת, לאחר שבמהלך הדיון נפטר מוסה, מבלי שהגיש קודם לכן תצהיר עדות ראשית ומבלי שהעיד בבית הדין. אף לא הוצג מסמך רפואי כלשהו המעיד על מצב רפואי שמנע בעד מוסה מלהגיש תצהיר או להעיד בבית הדין, עובר לפטירתו. לפי שקבע בית הדין, לא הובאה לפניו ראיה ממקור אחר לביסוס תביעתו של מוסה. בתצהירו של יוסף אחיו נמצאה התייחסות "קצרה וכללית" ביחס לתביעתו של מוסה, ובחקירתו בבית הדין לא ידע יוסף להשיב מה הייתה משכורתו של מוסה ומה היו שעות עבודתו.
בהעדר הוכחה נדחתה תביעתו של מוסה במלואה, בהתבסס על ההלכה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה".
5.     יוסף נפטר אף הוא טרם מתן פסק הדין בתביעתו. עם זאת, ונוכח מסכת הראיות שהוצגה בעניינו, קבע בית הדין האזורי כי יוסף עבד ברציפות משנת 1960 ועד לפיטוריו בשנת 1995, לרבות בתקופה בה היה המלון סגור לרגל שיפוצים במהלך שנת 1992.
באשר לרכיבי התביעה השונים סב עיקר הדיון על זכאותו של יוסף לפיצויי פיטורים, אשר לא שולמו לו בעת פיטוריו. לפי שהוברר חתם יוסף, במהלך עבודתו, על שלושה כתבי סילוק, בהם אישר קבלת סכומי כסף מן המלון: בכתב הסילוק הראשון מיום 5.4.1989 סך של 22,411.20 ש"ח; בכתב הסילוק השני, מיום 10.7.1991, אישר קבלת סך של 4,912.80 עבור התקופה שבין 1.1.1987 ועד 31.12.1990; בכתב הסילוק השלישי, מיום 31.5.1992, שנחתם עובר לסגירת המלון לשיפוצים, קיבל יוסף 1,985 ש"ח עבור התקופה שבין 1.1.1991 ועד 31.5.1992.
     טענתו של יוסף כנגד תוקפם של כתבי הסילוק נדחתה לאחר שבית הדין מצא את עדותו בנדון זה "מתחמקת, מגמתית ובלתי משכנעת". אשר לטענתו בדבר היותם של סכומים אלה בגדר הלוואה בלבד נמצא, כי אף לשיטתו הלוואות אלה לא הוחזרו מעולם.
     על כן קבע בית הדין, כי יוסף זכאי לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו, החל משנת 1960 ועד לפיטוריו בסיום שנת 1995, ובסך הכל 64,365 ש"ח, סכום שהוא מכפלת שכרו האחרון בסך 1,839 ש"ח ב-420 חודשי עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.1995.
עם זאת, קיבל בית הדין את טיעון המלון, תוך שנקבע כי "אין להתעלם מן העובדה שהתובע [יוסף] קיבל לבקשתו סכומי כסף נכבדים ע"ח פיצויי פיטורים, והיה מודע לכך שהתשלום משולם לו ע"ח כספים שלהם יהיה זכאי בעתיד, כפי שנכתב במפורש בכתבי הסילוק". בנסיבות אלה, קבע בית הדין, "יש לקזז את הסכומים שקיבל יוסף מפיצויי הפיטורים שלהם הוא זכאי, שאם לא כן יהיה בכך משום עשיית עושר ולא במשפט". על כן, הגיע בית הדין למסקנה לפיה מסכום הפיצויים יש לנכות את הסכומים ששולמו ליוסף, כעולה מכתבי הסילוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם.
     בנוסף, חייב בית הדין את המלון לשלם לעזבונו של יוסף, אשר בא בנעליו לאחר פטירתו, דמי הבראה בסך 4,900 ש"ח, פדיון ימי חופשה בסך 3,960 ש"ח, החזר הוצאות נסיעה בסך 3,000 ש"ח, דמי חגים בסך 2,546 ש"ח, גמול עבודה ביום המנוחה השבועי בסך 5,565 ש"ח וחלק המעביד בפנסיית יסוד בסך 5,958 ש"ח. על הסכומים הללו, כפי שפסק בית הדין, התווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.1995.
בפועל, ועל פי חישוב שערך המלון, החיוב בתשלום לפי פסק הדין ולאחר קיזוז ערכם הריאלי של הסכומים ששולמו ליוסף על פי כתבי הסילוק, עמד על סך 514 ש"ח בלבד.

הערעורים - דיון והכרעה
6.     ערעור עזבונו של מוסה הוסב כנגד דחיית תביעתו, כשעיקר טענתו הוא שראיות שהוצגו בפני בית הדין היו מספקות דיין לביסוס זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים ורכיבי התביעה האחרים.
עזבונו של יוסף כיוון ערעורו כנגד התוקף שניתן לכתבי הסילוק עליהם חתם יוסף. בהקשר זה חזר העזבון על טענותיו של יוסף בפני בית הדין האזורי, לפיהן היה מדובר בהלוואה, וכי יוסף לא הבין את תוכן המסמכים עליהם חתם. בנוסף ערער עזבונו של יוסף כנגד שיעור הסכומים שנפסקו לזכותו ברכיב הפרשות המעביד לפנסיית יסוד.
המלון ביקש לדחות את הערעורים, תוך שתמך בממצאיו של בית הדין האזורי, לפיהם לא הוכיח מוסה את תביעתו. בהתייחס לערעור עזבונו של יוסף חזר המלון וטען, כי יש ליתן תוקף לכתבי הסילוק עליהם חתם יוסף, ועל כן כדין נוכה סכומם המצטבר מפיצויי הפיטורים שנפסקו לזכותו של יוסף.

קודם שנבוא לגופו של עניין נציין, כי במהלך הדיון בערעור נעשה נסיון מתמשך להביא את הצדדים לכלל הסכמה, בשים לב לפרק הזמן הממושך בו עבדו האחים בשירות המלון. משלא צלחו המגעים לפשרה נפנה להכרעה בערעורים.

ערעור עזבונו של מוסה
7.     מוסה לא הגיש לבית הדין תצהיר עדות ראשית מטעמו. בשלב בו הגישו הצדדים בבית הדין האזורי תצהירים מטעמם לא הוגש תצהיר מטעם מוסה, וממילא לא נחקר בחקירה נגדית. בא-כוחו של מוסה אף לא הגיש מסמכים המעידים על כך שנבצר ממוסה להגיש תצהיר מטעמו בשל סיבות רפואיות.

8.     בתצהיר עדות ראשית שהגיש אחיו יוסף, לביסוס תביעתו-הוא, נמצאת התייחסות זו לעניינו של מוסה:
     "21. בנוגע לאחי מוסה בסה ובשל מצבו הרפואי הנני עותר בפני בית הדין הנכבד להתיר לי להעיד במקומו ולאור העובדה כי במשך כל השנים עבדנו יחד, הלכנו לעבודה ביחד ואף חזרו ביחד הרי כל העובדות הנוגעות לעבודתו ידועים לי מידיעתי האישית, ובחלקים רבים מהתביעה הרי הרכיבים הנתבעים הינם זהים.
     22.     אחי מוסה התחיל לעבוד אצל הנתבעת עוד בחודש ינואר 1959 וסיים את עבודתו עקב פיטוריו ביום 1.12.95.
משכורתו של אחי עמדה על הסך של 2,200 ש"ח זאת אחרי יותר מ-36 שנים עבודה מסורה ורציפה...".

     כאשר נשאל במהלך עדותו האם מוסה סיפר לו כמה השתכר, ענה יוסף: "לא. לא סיפר לי". אף לגבי שעות עבודתו של מוסה לא יכול היה יוסף לתת עדות מפורשת, אלא הבהיר כי כשהגיע לבית המלון בשעה שבע בבוקר "הייתי רואה אותו". לטענתו, מוסה "היה עוזב אחרי 8 בערב" (פרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי מיום 4.12.2001, עמ' 20-21).
     צדק אפוא בית הדין האזורי במסקנתו, כי באמירותיו הכלליות של יוסף, בתצהירו ובעדותו, אין די כדי לבסס את תביעת אחיו, מוסה.

9.     למעלה מן הנדרש נוסיף ונציין, כי מן הראיות והעדויות שנשמעו בבית הדין ניתן ללמוד כי מוסה קיבל במהלך תקופת עבודתו סכומים שונים, כנגדם חתם על כתבי סילוק.
ועוד זאת. במסגרת המגעים לפשרה היה המלון נכון לשלם למוסה פיצוי, לפנים משורת הדין, אולם לא עלה בידי הצדדים להגיע לעמק השווה.
משכך הוא, ומשלא הוכחה התביעה, מחייבת שורת הדין לדחות את הערעור שהגיש עזבונו של מוסה.

ערעור עזבונו של יוסף
10.     המחלוקת בערעור בעניינו של יוסף סבה בעיקרה על תוקף כתבי הסילוק עליהם חתם, ואשר זה היה נוסחם:
בכתב הסילוק הראשון שחתם יוסף ביום 5.4.1989 ואשר מוסה היה עד לו במעמד החתימה, נאמר כך:
"אני הח"מ יוסף ח'ליל בסה מודה ומעיד שקיבלתי מהוסטל קטדרלה סנט ג'ורג' בירושלים סכום בסך 22,411.20 ש"ח ששווים 12,450.66 דולר כששער החליפין הוא 1.80 ש"ח לדולר וזה בהתאם לבקשתי לקבל את הפיצויים עבור תקופת העבודה 1.3.1960 שזה התאריך שבו התחלתי לעבוד עד ל-31.12.86 כלומר 26 שנה ועשרה חודשים, משכורת חודשית לכל שנת עבודה, ובקבלי את הסכום הנ"ל יחשב תאריך תחילת העבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עבור עבודתי לעתיד הוא 1.1.1987 ובכך אני מעיד שאני פוטר את הוסטל סנט ג'ורג' באופן מוחלט, ושלא מגיע לי או לכל אדם מצדי לתבוע שום זכות או פיצוי עבור תקופת עבודתי מתאריך 1.3.1960 עד ל-31.12.87" (בתרגום לעברית, כפי שצורף כנספח לתצהיר עדות ראשית מטעם המלון).

     כתב הסילוק השני נחתם של ידי יוסף ועל ידי עדה בשם עפאף מסלאם בתאריך 10.7.1991, וזו לשונו:
     "אני הח"מ יוסף ח'ליל בסה מודה ומעיד שבהתאם לבקשתי קיבלתי מהוסטל קטדרלה סנט ג'ורג' ירושלים סכום בגובה 4,912.80 ש"ח בשווי של 2,136 דולר וזה סכום התשלום המלא המגיע לי כפיצויי פיטורים עבור התקופה מיום 1.1.87 עד ל-31.12.90, משכורת חודשית עבור כל שנת עבודה. בקבלי סכום זה אני מעיד שאני פוטר הוסטל סנט ג'ורג' מירושלים או מי שמייצגו מכל התביעות מכל סוג שהוא עבור תקופת עבודתו זאת, ושלא מגיע לי או למי שמייצג אותי בעתיד לתבוע שום זכות, ובכך אני פוטר את ההוסטל באופן מוחלט".

     כתב הסילוק השלישי והאחרון נחתם על ידי יוסף ביום 31.5.1992, עובר לסגירת המלון לרגל שיפוץ. כתב סילוק זה דומה בתוכנו לקודמו, כאשר הסכום אותו קיבל יוסף במועד זה הינו 1,985.59 ש"ח (827.33 דולר), עבור תקופת העבודה שבין 1.1.1991 ועד 31.5.1992.
     
11.     בעדותו בבית הדין אישר יוסף כי קיבל את הסכומים הנקובים בכתבי הסילוק כנגד חתימתו עליהם. ההסבר שנתן לקבלת הסכום בכתב הסילוק הראשון, בשנת 1989, היה: "אני התחלתי לבנות אמרתי לו שאני רוצה כסף. תן לי כסף והתחלתי לבנות ולא גמרתי לעבוד". בהמשך העיד יוסף כי "קיבלתי את הכסף וחתמתי... קיבלתי את הכסף כהלוואה". כאשר נשאל יוסף האם הבין את מהות המסמך עליו חתם השיב : "לא. לא הבנתי. רק קראתי וחתמתי" (פרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי מיום 4.12.2001, עמ' 5).

12.     עדותו של יוסף בהקשר לכתבי הסילוק והטענה לפיה לא הבין את אשר עליו הוא חתם נמצאה על ידי בית הדין כ"מתחמקת, מגמתית ובלתי משכנעת". מסקנת בית הדין הייתה, אפוא, כי יוסף היה מודע לתוכן כתבי הסילוק עליהם חתם וכי לבקשתו קיבל את הסכומים האמורים, על חשבון פיצויי הפיטורים.
בממצאיו אלה של בית הדין האזורי לא נתערב, בהיותם מבוססים על התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית מעדותו של יוסף (ראו: ע"פ 7969/04 מדינת ישראל - דינצ'יק, ניתן ביום 6.9.2006 והאסמכתאות שם).
לפיכך דוחים אנו את טענת העזבון, לפיה נאלץ יוסף לחתום על כתבי הסילוק, שאת תוכנם לא הבין. חומר הראיות ומכלול העדויות מוליכים למסקנה כי יוסף קיבל את התשלומים השונים לבקשתו, במועד בו חתם על כתבי הסילוק. הטענה לפיה היה מדובר בהלוואה אף היא אינה מתקבלת על הדעת, נוכח העובדה שהסכומים בהם מדובר הינם מכפלה מדויקת של חודשי עבודתו של יוסף בשכרו במועד הרלוונטי. זאת ועוד, אין חולק כי יוסף לא השיב למלון את הסכומים הללו שקיבל, ולוּ כהלוואה.

13.     אשר לנפקותם המשפטית של כתבי הסילוק. סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), שכותרתו "פשרה והודאת סילוק", קובע כי "פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאות סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים".
     בענייננו, נערכו הודאות הסילוק בכתב, ונאמר בהן במפורש כי הן מתייחסות לפיצויי הפיטורים.
אולם, כתבי הסילוק נערכו במהלך תקופת עבודתו של יוסף ולא בסיומה. בנסיבות דומות ציין בית דין זה בפסק הדין בפרשת לוסטמן (דב"ע (ארצי) לד/8-3 לוסטמן - פרל, פד"ע ה 184, 193 (1974)):
     "סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורין מכשיר 'פשרה' ו'הודעת סילוק' בגין פיצויי פיטורים, אך ברור שבאותו סעיף מדובר ב'פשרה' ובה'הודעת סילוק' לעניין פיצויי פיטורים במשמעות החוק, היינו בפיצויים עקב סיום יחסי עובד-מעביד, בנסיבות המחייבות בתשלום פיצויים" (ההדגשה במקור - נ.א.).

     סגן הנשיא אדלר (כתוארו אז) עמד על הגיון הדברים, בציינו כי "אין ספק כי מטרת החוק איננה קבלת כספים מהמעביד במהלך העבודה, אלא ליתן לעובד המסיים את עבודתו אצל המעביד סכום כסף" (דב"ע נא/58-3 קליינמן - מכון בית יעקב למורות, עבודה ארצי, כרך א (1), 76 (1991) סעיף 8 לפסק הדין).
     לאמור, פיצויי פיטורים אמורים להשתלם, פשוטם כמשמעם, בעת פיטוריו של העובד, על מנת לאפשר לו להתמודד עם הנסיבות הנוצרות עקב גדיעת מקור פרנסתו. על כן, וככלל, אין ליתן תוקף להסכמים בהם מעניק המעסיק לעובד סכומים על חשבון פיצויי פיטורים במהלך תקופה העבודה, ובשעה שמפוטר העובד נותר הוא ללא זכות לפיצוי.
אולם, במקרה שלפנינו, נעתר המלון לבקשתו של יוסף ושילם לו, במהלך שנות עבודתו, בשלוש תקופות שונות, סכומים בשווי זכאותו לפיצויי פיטורים, נכון למועד התשלום. התעלמות מתשלומים אלה בדיעבד ופסיקת פיצויי פיטורים כאילו לא שולמו הסכומים הנקובים בכתבי הסילוק משמעותה מתן תוקף להתעשרות של יוסף שלא כדין. ועל כך נאמר בספר ירמיהו (פרק י"ז, פסוק י"א): "קורא דגר ולא ילד - עושה עושר ולא במשפט".
     אשר על כן, תמימי דעים אנו עם מסקנתו של בית הדין האזורי, לפיה מסכום הפיצויים בו חויב המלון כלפי יוסף יש לנכות את סכומי הכסף שקיבל בשלוש תקופות שונות, כנגד החתימה על כתבי הסילוק, בערכיהם הריאליים. אף אם מדובר בהלוואות, כטענת יוסף, הרי שהלוואות אלה היה עליו להחזיר, כפי שטען המלון כטענה חלופית, לקיזוז אותם הסכומים.
14.     אף לא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בפסיקתו של בית הדין האזורי, לפיה חויב המלון לשלם לעזבונו של יוסף את חלק המעביד בפנסיית יסוד במגבלות תקופת ההתיישנות החלה על התביעה בלבד.

כללו של דבר
15.     שני הערעורים נדחים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת כתב התחייבות

  2. כתב ויתור של עובד

  3. כתב ויתור תביעות עובד

  4. כתב ויתור וסילוק דוגמא

  5. כתב ויתור פיצויי פיטורים

  6. תביעה על בסיס כתב התחייבות

  7. כתב ויתור תביעות נגד הקבלן

  8. דוגמא לכתב ויתור סיום עבודה

  9. הודעה בדבר נוסח כתב התחייבות

  10. פסק דין דוגמא כתב ויתור וסילוק

  11. הסכם עבודה - העדר רצף העסקה בכתב ויתור

  12. כתב ויתור של דיירים בעניין ליקויי בניה

  13. כתב ויתור על כספים בפוליסת ביטוח מנהלים

  14. כתב ויתור על סודיות רפואית מהמל''ל (ביטוח לאומי)

  15. החזר כספים ששולמו לעובד בטעות ללא חתימה על כתב ויתור

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון