להלן פסק דין בנושא השעיית עובד ביטוח לאומי: פסק דין (נימוקים) השופטת נילי ארד 1. בתום הדיון בערעור ביום 8.7.08 יצא מלפנינו פסק דין בו קבענו כך: "אנו מבטלים את פסק דינו של בית הדין האזורי ומשאירים על כנה את החלטתו של נציב שירות המדינה בנוגע להשעייתו של המשיב. נימוקים יישלחו בהקדם". טעמינו לפסק הדין נפרט להלן, על בסיס מכלול הנסיבות והראיות שהובאו לפנינו ועל בסיס הדין החל. החקירה המשטרתית 2. המשיב הינו עובד המוסד לביטוח לאומי ובמועדים הרלבנטיים לערעור זה שימש כפקיד תביעות בסניף הביטוח הלאומי ברמת גן. במסגרת תפקידו היה המשיב מוסמך לאשר קצבאות זקנה ושאירים בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. 3. לפי שהובהר במהלך הדיון לפנינו ראשיתה של החקירה המשטרתית נגד המשיב, בתלונה אנונימית שהתבררה בדיעבד כתלונתו של אבי בנה של מבוטחת, על תשלום קיצבאות ששולמו לה שלא כדין, כתוצאה מטיפולו של המשיב בענייניה במסגרת תפקידו. מן החומר שבתיק לרבות מזכר המשטרה שכותרתו "דיווח על אשמה נגד עובד מדינה", עולה כי בעקבות בירורים וחשדות אשר עלו בביקורת פנים של המוסד, נפתחה חקירה ביחידה הארצית לפשיעה כלכלית ביום 19.3.06, בחשד שיוחס למשיב בעבירת שוחד לפי סעיף 290 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החקירה המשטרתית). החלטת ההשעיה הראשונה 4. בעקבות פתיחת החקירה ולאחר שימוע, הורה המנהל הכללי של המוסד לביטוח לאומי, ד"ר יגאל בן שלום על השעייתו הדחופה של המשיב למשך 14 יום, החל מתאריך 27.3.06. בתאריך 10.4.06 חודשה השעייתו הדחופה של המשיב ל - 16 יום נוספים. במהלך החקירה המשטרתית ונוכח התמשכותה, הוסכם על דעת הנציבות, הממונים על המשיב והמשיב עצמו, כי השעייתו לא תוארך. זאת, בכפוף להעברתו לתפקיד אחר מזה שמילא קודם לכן, באופן "שלא יכלול אפשרות להעניק קצבאות מטעם המל"ל, וזאת עד להתפתחויות החקירה". עם זאת, וכפי שהוטעם במכתבו מיום 8.5.06 של עו"ד אסף רוזנברג ממונה (בכיר) משמעת בנציבות המדינה "במידה ויוחלט להגיש כתב אישום נגד העובד, תבחן מחדש השעייתו בכפוף למהות העבירות אשר יכללו בכתב האישום". בהתאם, ובהסכמה הועבר המשיב לתפקיד אחר בסניף רמת גן שעיסוקו, בין היתר, בענייני ועדות רפואיות. ההליך המשמעתי 5. בתאריך 16.1.08 נסגר תיק החקירה המשטרתית נגד המשיב בהעדר ראיות מספיקות להעמדתו לדין פלילי. כחודש ימים לאחר מכן, בתאריך 20.2.08 הגישה גב' דומיניסיני, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, קובלנה נגד המשיב בה צוין כך: "בדיקת חומר החקירה העלתה ראיות לכך שהעובד קיבל מתנות ממבוטחת של המל"ל, וכן נמצאו ראיות לכך שהעובד אישר למבוטחת דמי מחייה, שלא היתה זכאית להם, ואף לא פעל להפסקת קצבת שאירים, כאשר פקעה זכאותה של המבוטחת לקבלת קצבה זו, והכל במצב של ניגוד עניינים". בעקבות הקובלנה הוגשה ביום 28.2.08 תובענה נגד המשיב בבית הדין למשמעת בשני אישומים המבוססים על מסכת קשריו האישיים עם מבוטחת במהלך תפקידו במוסד ובקשר לתפקידו. זאת, בהיותה זכאית לקצבת שאירים ולדמי מחיה עבור שני ילדיה, בניו של בעלה המנוח. באישום הראשון הואשם המשיב בקבלת טובות הנאה שלא כדין מהמבוטחת "במספר רב של הזדמנויות בין השנים 1986 - 2004" לרבות מתנות "מבלי לדווח על כך לממונים עליו" ומבלי ליידע מי מהעובדים או הממונים; תוך שהעניק לה "יחס מועדף" בקבלת שירותים והעמיד עצמו במצב בו "מתעורר חשש לניגוד עניינים". באישום השני הואשם המשיב בכך שאישר בקשות שהגישה המבוטחת לדמי מחייה עבור בנה "בהתעלם מהעובדה כי לא מדובר בבנו של בעלה המנוח" למרות שידע כי אותו בן "אינו יתום מאב" ובניגוד "להנחיה מפורשת שנמצאה בתיקה האישי של המבוטחת, שהופנתה באופן ישיר לנאשם". "כתוצאה ממעשים אלה, שולמו למבוטחת דמי מחייה שלא כדין לתקופה של ארבע שנים מיום 1.9.96 ועד 1.9.2000 בסך של כ- 17,500 ש"ח". עוד נקבע באישום השני, כי המשיב ידע שהמבוטחת היא "ידועה בציבור" וזאת "הן לאור החומר בתיקה האישי של המבוטחת והן מפיה של המבוטחת עצמה". למרות כן המשיכה המבוטחת לקבל קצבת שאירים בין השנים 1994 - 2003 והמשיב "לא פעל להפסקת קצבת השאירים למבוטחת גם כאשר הגיעה אליו ביום 4.5.00 לצורך הגשת דמי מחייה". כתוצאה מכך "שולמה למבוטחת קצבת שאירים ודמי השלמת הכנסה שלא כדין בתקופה שבין 1.9.94 עד 31.3.03 בסך של כ- 311,000 ש"ח". בגין התנהגותו זו, הואשם המשיב בעבירות משמעת שונות ובהן קבלת מתנות בניגוד לדין, ניגוד עניינים, פגיעה במשמעת שירות המדינה והתנהגות אשר אינה הולמת את תפקידו כעובד מדינה והעלולה לפגוע בשמו הטוב ובתדמיתו של שירות המדינה. החלטת ההשעיה השניה 6. נציב שירות המדינה (הוא המערער; להלן גם: הנציב) הודיע למשיב ביום 2.3.08 בסמוך לאחר הגשת הקובלנה, על כוונה להשעותו משירות המדינה והזמינו להשמיע טענותיו. במכתב מפורט שטח המשיב בפני הנציב טיעוניו הן לעניין האישומים המיוחסים לו והן לגבי מצבו האישי והכלכלי. לאחר בחינת טענותיו של המשיב, הודיע הנציב למשיב, במכתב נושא תאריך 11.5.08 על החלטתו להשעותו מעבודתו בשירות המדינה החל ביום 13.5.08 ועד לתום ההליכים המשמעתיים נגדו, או עד להחלטה אחרת, כאשר ה"השעיה תיבחן, מעת לעת, בהתאם להתפתחויות ההליך המשמעתי". החלטת ההשעיה, המפורטת היטב, ניתנה "בין היתר לאור חומרת המעשים המיוחסים" למשיב אשר בוצעו תוך מילוי תפקידו "וכן על מנת לשמור על מעמדו ותדמיתו של השירות הציבורי" ולאחר שנלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של המשיב (להלן: החלטת ההשעיה). פסק דינו של בית הדין האזורי 7. בפסק דין מיום 11.6.08 קיבל בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אריאלה גילצר -כץ ונציגי ציבור מר משה דקל ומר ניסים לאוזון; עב' 6115/08) את תביעתו של המשיב והורה על בטלות החלטת ההשעיה ועל השבתו לעבודה בה עבד עובר להחלטת הנציב מיום 11.5.08. בית הדין האזורי גרס כי החלטת ההשעיה אינה מתיישבת עם ההיגיון ואינה עולה בקנה אחד עם הקריטריונים המחייבים רשות מנהלית, תוך שקבע כך: "המסכת העובדתית אשר נמצאת בבסיס ההליך המשמעתי הינה זהה למסכת העובדתית אשר נחקרה על ידי המשטרה"; בסגירת תיק החקירה "יש כדי להקל מעט בחומרת החשדות" נגד המשיב; אין בהחלטת ההשעיה "כדי להסביר מדוע ניתן היה, על אף חומרת המעשים המיוחסים לתובע, להעסיקו, ואילו כיום לא ניתן"; "בקובלנה משמעתית כשלעצמה אין די כדי להצדיק את השעייתו של עובד" ולא ברור מדוע לא נעשתה ההשעיה שנתיים קודם לכן, בד בבד עם פתיחת החקירה במישור הפלילי. הערעור - דיון והכרעה 8. בערעורו על פסיקתו של בית הדין קמא טען הנציב, כי החלטת ההשעיה בדין יסודה וכי לא התקיימו הטעמים המצדיקים התערבותו של בית הדין האזורי בהחלטת ההשעיה. המשיב תמך בפסיקתו של בית הדין האזורי וטעמיה. נתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולחומר שהובא לפנינו והגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. טעמינו לכך נפרט להלן. 9. היקף הביקורת השיפוטית על החלטת השעיה - ככלל, לא יתערב בית הדין בשיקול דעת הרשות ולא ישים שיקול דעתו תחת דעתם של הגורמים המוסמכים. כך גם בהפעילו ביקורת שיפוטית על החלטת ההשעיה של הנציב, אלא אם מתקיימת פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי או חריגה מכללי המשפט המינהלי [בג"ץ 5562/07 עו"ד דרור שוסהיים נ' השר לבטחון פנים, ניתן ביום 23.7.07 - סעיף 9 לפסק דינה של השופטת פרוקצ’יה; דב"ע נב/ 70-3 בן חיים - מדינת ישראל, פד"ע כד, עמ' 54, 61; עע 1487/04 נציב שירות המדינה - שרה אהרון, ניתן ביום 21.11.04]. בדומה, פסקנו בפרשת שוקי ויטה כי "התערבות שיפוטית בהחלטת מינוי, לרבות השעיה, תמצא מוצדקת בהתקיים סטייה בולטת מהאיזון הראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים, על רקע תפיסות היסוד של המשפט הישראלי. ואם קיימים שיקולים לכאן ולכאן 'וניתן היה על בסיס אותה תשתית נתונים לקבל החלטות שונות העומדות, כל אחת, במתחם הסבירות, יימנע בית המשפט מלהתערב' " [עע 478/07 שוקי ויטה - מדינת ישראל, ניתן ביום (להלן: עניין שוקי ויטה)]. במקרה שלפנינו פעל הנציב בגדר הסמכות המוקנית לו בסעיף 47(א) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963. החלטת ההשעיה מבוססת היטב וכפי העולה הימנה, נתן הנציב דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעניין ולאיזון הנדרש ביניהם, לרבות: המסכת העובדתית; האישומים המיוחסים למשיב וחומרת העבירות המיוחסות לו במהלך ביצוע תפקידו; טענותיו של המשיב בשימוע בכתב לרבות העברתו לתפקיד אחר, העדר רקע פלילי או משמעתי קודם, נסיבותיו האישיות ופועלו רב השנים בשירות הציבורי לרבות מכתבי ההערכה והתודה שצורפו לטיעוניו; האפשרות כי המשיב ימשיך לעבוד בתפקיד בו עבד עובר להחלטת ההשעיה וטענתו כי השארתו בתפקידו הנוכחי לא תשפיע על הציבור ועל העובדים. בנסיבות אלה, החלטת הנציב בדבר השעייתו של המשיב משירות המדינה, ניתנה בגדר הסמכות, אינה חורגת ממתחם הסבירות ואין בה סטייה בולטת מהאיזון הראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים. ודוק. גם אם ניתן היה להגיע למסקנה אחרת מזו אליה הגיע הנציב, כסברתו של בית הדין קמא, אין בכך די כדי להצדיק התערבות בהחלטת הנציב לשנותה. על כך נוסיף ונאמר. 10. כלל הוא כי "גם אם לא התגבשו נגד העובד ראיות בעבירות בהן הוא חשוד, לכדי כתב אישום או לכדי הרשעה, יכול ודי יהיה בראיות מינהליות כדי לבסס "עבירה פלילית" או "עבר פלילי" שיש בהם כדי לעכב מינוי למשרה, או להשעות עובד מתפקידו" [עניין שוקי ויטה- פסקה 37; בג"צ 94/62 גולד נ' שר הפנים, בעמ' 1856-1857]. משהעבירות והאישומים במישור הפלילי שונים מאלה שבמישור המשמעתי, ממילא קיים שוני בדָיוּת הראיות הדרושה לצורך הרשעה בעבירות משמעתיות, מזו הדרושה לביסוס כתב אישום בהליך הפלילי. לא זו אף זו. הראיות שבחומר החקירה הפלילי עשויות להפוך ל"ראיות מינהליות" מספיקות במישור המשמעתי. לפיכך, משהוגשה קובלנה או תובענה נגד העובד במישור המשמעתי, מהווה דָיוּת הראיות ומשקלן "כראיות מינהליות" שיקול נכבד בהחלטת הנציב בבואו לבחון השעיית עובד מתפקידו. בענייננו, בשלב החקירה המשטרתית לא נמצאו די ראיות להגשת אישום פלילי נגד המשיב בעבירות שיוחסו לו ובהן עבירת השוחד. שונה המצב בשלב שלאחר סיום החקירה המשטרתית, כאשר לעיונו של הנציב הובאה לראשונה מסכת הראיות שהתגבשה במהלך חקירת המשטרה. גם אם לא היה בראיות אלה די כדי להעמיד את המשיב לדין פלילי, די היה בהן כדי להוות בסיס לראיות המינהליות עליהן הושתתו האישומים בתובענה שהוגשה נגד המשיב, במסגרת ההליך המשמעתי שננקט נגדו. 11. לא מצאנו מקום לתמיהות שהעלה בית הדין האזורי בדבר הפסקת ההשעיה במהלך חקירת המשטרה וחידושה לאחר הגשת הקובלנה. ההחלטה שלא להשעות את המשיב משך שנתיים ימים במהלכם התנהלה החקירה המשטרתית, היא החלטה מידתית וסבירה, לעיתה. אולם משהסתיימה חקירת המשטרה, קם ההליך המשמעתי וניצב על רגליו. במסגרת זו נדרשה בחינה מחדש של מכלול הנסיבות, כולל העמדה לדין משמעתי והשעיה בעקבותיה. ואכן, המשיב היה מודע לאפשרות זו, בהסדר על העברתו מתפקיד בסיום ההשעיה הראשונה, לפיו הוסכם כי "במידה ויוחלט להגיש כתב אישום נגד העובד, תבחן מחדש השעייתו בכפוף למהות העבירות אשר יכללו בכתב האישום". כתב אישום, לטעמנו, כולל קובלנה משמעתית. במיוחד כן, כאשר האישומים המיוחסים למשיב בקובלנה לפיהם קיבל מן המבוטחת מתנות שלא כדין, ואישר לה במסגרת תפקידו תשלומים שלא כדין ובמיוחד תשלום עבור דמי מחיה לבנה - הינם בעלי חומרה יתירה. בדין מצא הנציב בהתנהגותו זו של המשיב חשש ממשי לניגוד עניינים ופגיעה באימון הציבור, בתדמיתו ובמעמדו של השירות הציבורי. קל וחומר כאשר מדובר בעבירות שבוצעו לכאורה במסגרת מילוי תפקידו של המשיב כפקיד תביעות במוסד לביטוח לאומי. מסקנתו של הנציב והחלטתו, סבירות הן ונכוחות ואין להתערב בהן. 12. מעבר לנדרש, נציין כי השיקול של חלוף הזמן, אין בו כדי להצדיק התערבות בהחלטת ההשעיה. בסעיף 61א(ב) לחוק שירות המדינה (משמעת) נקבע כי מש"נגמרו ההליכים בפלילים, או שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע לאב בית הדין שחזר בו מכוונתו להגיש כתב אישום, ימשיכו בהליכים משמעתיים לפי חוק זה". בענייננו, הקובלנה והתובענה המשמעתית נגד המשיב הוגשו בסמוך לאחר סיום החקירה הפלילית, וסמוך לאחר מכן החליט הנציב על השעיית המשיב, לאחר שניתנה לו זכות השימוע כהלכתה. 13. מכל הטעמים האלה, הגענו למסקנה כי ההליך המשמעתי שננקט כלפי המשיב והחלטת הנציב להשעות את המשיב מעבודתו בשירות המדינה, כדין נעשו ולפי הוראות הדין. 14.טרם חתימה נציין, כי לפי שהוברר בדיון בפנינו, פרשת ההוכחות בהליך המשמעתי כבר החלה. נוכח הצהרותיהן של באות כוח הצדדים לפנינו, כי הן מצידן יעשו כל הנדרש להחשת הדיון, יש לקוות כי המשך הדיון בקובלנה לא יתמשך למעלה מן הנדרש. 15. סוף דבר ערעור המדינה מתקבל באופן שהחלטתו של נציב שירות המדינה בדבר השעייתו של מר בונן בעינה עומדת. הוצאות המשפט שהושתו על המדינה בפסיקתו של בית הדין האזורי מבוטלות. כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה. השעיה מעבודההשעיהביטוח לאומי