הפרת הסכם קיבוצי בענף הטייס

להלן פסק דין בנושא הפרת הסכם קיבוצי בענף הטייס: פסק דין השופט שמואל צור 1. המערערים בע"ע 357/05 הם קבוצה של 57 טייסים המועסקים או שהיו מועסקים במשיבה. המערער בע"ע 369/05 אף הוא טייס במשיבה (המערערים בשני הערעורים ייקראו להלן - המערערים). המערערים הם טייסים ותיקים, רובם קברניטים, מיקצתם קצינים ראשונים. חלק מן המערערים פרשו לגמלאות עם הגיעם לגיל 65. נושא הדיון 2. המשיבה מעסיקה עובדים במיגוון של תפקידים ומקצועות. על כלל עובדי המשיבה חל הסכם קיבוצי מיוחד. פרק כ' להסכם הקיבוצי עוסק בסיום השרות במשיבה וסעיף 16 שבו קובע פרישת חובה לעובד קרקע בגיל 65 ולאיש צוות אוויר (אצ"א); וטייסים בכלל זה, בגיל 60. בצידו של סעיף 16 האמור קיים סעיף 11 להסכם הקיבוצי הקובע הסדר מיוחד של "הודעה מוקדמת" לעובדי המשיבה. לפי הסדר זה, עובד שעבד יותר מ-10 שנים רצופות עד הגיעו לגיל פרישה וקיבל קביעות לפני 1.1.95, זכאי להודעה מוקדמת של שלושה חדשים ו"סיום יחסי עובד ומעביד לגביו יהיה בתום תקופת ההודעה המוקדמת" (סעיף 11(א)(3) ו-11(ג)(1) להסכם הקיבוצי). מוסיף ההסכם הקיבוצי וקובע בסעיף 11(ד) שבו כי: "בתקופת ההודעה המוקדמת, חייב העובד למלא את תפקידו, אלא אם קיבל אישור הממונה להעדר מפעם לפעם מהעבודה, לפי הצורך, לשם מציאה/סידור מקום עבודה חדש". 3. משמעות הסדר זה היא שעובדי המשיבה עליהם חלות הוראות סעיף 11 לפרק ה' של ההסכם הקיבוצי, ממשיכים להיות מועסקים בתפקידם שלושה חדשים נוספים לאחר הגיעם לגיל פרישה. דא עקא - הוראות אלה אינן מיושמות על הטייסים - ובהם המערערים - בשל מגבלות חוקיות עליהן נעמוד להלן. עניינו של הדיון בבית הדין האזורי ובערעור בפנינו הוא האם קיימת הצדקה לאי יישומו של הסדר ההודעה המוקדמת על הטייסים ובהם המערערים. התשתית החוקית 4. העיסוק בטיס מוסדר בחוק הטיס, 1927 ובעיקר בתקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס) תשמ"א-1981 (להלן - תקנות הטיס). בשנת 1984 תוקנו תקנות הטיס והוספה תקנה 12א הקובעת, לראשונה, מגבלה של גיל ביחס לתפקיד של "טייס מפקד" (קברניט) ו"טייס משנה" (קצין ראשון): הגבלת גיל הטייס בטיסה מסחרית "21א' א. לא ישמש אדם ולא יעסיק מפעיל כלי טיס בטיסה מסחרית (1) בכלי טיס גדול - אם מלאו לטייס 60 שנים, אם היא טייס מפקד, או אם מלאו לו 65 שנים אם הוא טייס משנה; ב. ..." לא נרחיב כאן את הדיבור על הסיבות והרקע להסדר חקיקתי זה עליו עמדנו בהרחבה במקום אחר (ראו פסק דיננו בע"ע 1313/04 משה אסא ואח' - אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ; טרם פורסם). כפי שעולה מפסק דיננו האמור, הדבר נעשה משיקולים של בטיחות בטיסה והצורך בעמידה בסטנדרטים בינלאומיים מקובלים ומחייבים. 5. בשנת 1995 תוקנו תקנות הטיס והתאפשר לטייס מפקד שהגיע לגיל 60 ועד הגיעו לגיל 65 למלא תפקיד של "טייס מפקד בשיוט". וכך קובעת לעניין זה תקנה 21ב' לתקנות הטיס שהוספה בשנת 1995: ""טייס מפקד בשיוט 21ב. (א) בתקנה זו - "שיוט" (cruise) - הטיסה ממקום אחד למשנהו, שאינה כוללת המראה וטיפוס שאחריה וכן הנמכה לנחיתה ונחיתה; "טייס מפקד בשיוט" - טייס שמלאו לו 60 שנים וטרם מלאו לו 65 שנים, וקודם הגיעו לגיל 60 צבר 100 שעות טיסה לפחות טייס מפקד בכלי טיס מאותו טיפוס שבו המפעיל אישר לו לשמש, כשירותו, הגדריו ונסיונו זהים לכשירותו, הגדריו ונסיונו של טייס משנה פעיל, בכלי טיס מאותו טיפוס. (ב) על אף האמור האמור בתקנה 21א(א)(1), רשאי מפעיל לצרף טייס מפקד בשיוט לצוות המטיס כלי טיס ובלבד שהוא - (1) יהיה בתא הטייס (cockpit), אותה עת, טייס יחיד שמלאו לו 60 שנים; (2) יתרגל אחת ל-6 חודשים במדמה טיסה ממושב הטייס המפקד, כשלון מנוע ואיבוד דיחוס. (ג) טייס מפקד בשיוט רשאי למלא מקומו של הטייס המפקד רק בקטעי שיוט שמעל 20,000 רגל. לפי זה, טייס מפקד בשיוט הוא קברניט שהגיע לגיל 60 אך טרם מלאו לו 65 שנים, והוא מוסמך למלא תפקיד של קברניט במהלך שיוט מעל הגובה שנקבע, אך לא לבצע המראות ונחיתות. 6. בחודש מאי 1999 הוחלפה תקנה 21א' לתקנות הטיס ונקבע בה כי טייס מפקד יוכל לבצע תפקיד זה גם בגיל 60 - 65 אם הוא נמנה על צוות של שני טייסים או יותר ובהיותו בתא הטייס הוא יהיה הטייס היחיד שמעל גיל 60 (תקנה 1 לתקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס) (תיקון) התשנ"ט-1999). עוד נקבע כי הוראות תקנה 21ב' העוסקות באפשרות העסקתו של קברניט לשעבר כ"טייס מפקד בשיוט" יחולו רק על מי ששימש בפועל בתפקיד זה לפני 1.5.99 (תקנה 2). לפי זה, קברניט שהגיע לגיל 60 לפני 1.5.99 ועד מועד זה מילא תפקיד של "טייס מפקד בשיוט", חזר לתפקיד של "טייס מפקד" עד הגיעו לגיל 65 וקברניט שהגיע לגיל 60 לאחר 1.5.99 המשיך וממשיך בתפקידו זה ברציפות עד הגיעו לגיל 65. 7. השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי בפנינו היא מה היחס בין הוראות ההסכם הקיבוצי בדבר העסקת עובדי המשיבה בתקופת "ההודעה המוקדמת" (שלושה חדשים לאחר גיל הפרישה) לבין הוראות תקנות הטיס הקובעות תקרות של גיל לתפקידי טייסים ובמלים אחרות - האם ניתן להעסיק את הטייסים בתפקידם זה בתקופת "ההודעה המוקדמת" שלאחר גיל הפרישה על אף הוראות תקנות הטיס. שאלה זו מתייחסת למעשה לקברניטים שפרשו כ"טייס מפקד בשיוט" בתקופה 1995 - 1999, לקברנינטים שפרשו לאחר 1.5.99 כ"טייס מפקד" ולמי שפרש כ"טייס משנה" (קצין ראשון), כולם עם הגיעם לגיל הפרישה (גיל 65). הדיון בבית הדין האזורי 8. המערערים טענו כי הם זכאים לתקופת ההודעה המוקדמת בת 3 חודשים מכח ההסכם הקיבוצי. לטענתם, הוראות ההסכם הקיבוצי חלות עליהם, ומדובר בזכות מוחלטת שאינה מסויגת. מנגד טענה המשיבה כי ההסכם הקיבוצי קובע כי בתקופת ההודעה המוקדמת על המערערים לבצע את תפקידם כטייסים והואיל ואין הם מורשים לבצע תפקיד זה לאחר גיל הפרישה, אין הם זכאים לשכר בעד חדשי ההודעה המוקדמת. על כך השיבו המערערים כי ניתן להעסיקם בתפקידים אחרים ולאו דוקא בתפקידי טיסה. 9. בית הדין האזורי (השופטת לאה גליקסמן ונציגי ציבור מר שלמה לוי ומר יהושע לנדסמן; תיק עב' 1232/02 ועב' 6116/02) קיבל את עמדת המשיבה. בית הדין האזורי קבע כי סעיף 11(ד) לפרק כ' של ההסכם הקיבוצי קובע במפורש כי "בתקופת ההודעה המוקדמת חייב העובד למלא את תפקידו..." ומכאן שאין מדובר בהטבה כספית שאינה כרוכה בביצוע עבודה בפועל. בית הדין האזורי קבע כי "תפקידם" של המערערים הוא "טייס" - הוא התפקיד אותו מילאו עד הגיעם לגיל פרישה - ואין מדובר בתפקידים אחרים או חלופיים. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערים כי ניתן להעסיקם בתקופת ההודעה המוקדמת בתפקיד של "מאמן - בוחן". בית הדין קבע כי המערערים אינם מורשים לבצע תפקיד זה - הקשור לתפקידם כטייסים - לאחר גיל הפרישה (סעיפים 50 - 64 לפסק הדין). בית הדין האזורי בחן גם את השאלה אם ניתן להעסיק את המערערים בתפקידים אחרים עליהם הצביעו המערערים וקיבל את טענת המשיבה כי לא ניתן לשבץ את המערערים בתפקידים חלופיים בהיקף של משרה מלאה או קרוב למשרה מלאה (סעיפים 65 - 69 לפסק הדין). בית הדין האזורי דחה את טענת המערערים כי הם מופלים לרעה בשל גילם וקבע כי קיים שוני רלבנטי בינם לבין עובדים אחרים של המשיבה (סעיפים 69 - 73 לפסק הדין). בסיכום דבריו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערים אך, עם זאת, קבע כי מכח החובה המוטלת על המשיבה לנהוג בתום לב ובשוויון בין עובדיה, על המשיבה "לבחון את האפשרות להעסיק את הטייסים בתקופת ההודעה המוקדמת". עוד קבע בית הדין כי אם היו המערערים מוכנים לעבוד בתפקידי קרקע ובשכר עובדי קרקע, כי אז היתה מוטלת על המשיבה החובה לנסות למצוא להם תפקידים מתאימים ולאפשר להם לממש את זכותם לתקופת הודעה מוקדמת (סעיף 81.3 לפסק הדין). הערעורים 10. בערעורים בפנינו חוזרים המערערים על עיקר טענותיהם בבית הדין האזורי. המערערים חוזרים וטוענים כי המשיבה הפרה את הוראות ההסכם הקיבוצי החלות גם עליהם וכי הם זכאים לתקופת ההודעה המוקדמת. לטענתם, הם יכולים לבצע את עבודתם בתקופת ההודעה המוקדמת ועל כל פנים, קיימים מיגוון של תפקידים אחרים - ובהם תפקיד "מאמן בוחן" - אותם הם יכולים לבצע בתקופת ההודעה המוקדמת. לטענתם, פסיקת בית הדין האזורי מעניקה פירוש מצמצם ולא צודק להוראות ההסכם הקיבוצי. עוד טוענים המערערים, כי המשיבה הפלתה אותם לרעה בשל גיל וטענת המשיבה בדבר מניעות חוקית אינה מהווה צידוק לקיומה של הפליה. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. דיון והכרעה 11. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים מוצאים אנו כי, בעיקרו של דבר, צדק בית הדין האזורי בפסיקתו באשר לסוגיה שעמדה לדיון בפניו. עם זאת, לא נחה דעתנו מתוצאות פסק הדין וסבורים אנו שעל הצדדים לפעול לתיקון המצב. נעמוד על עיקר העניינים המונחים בפנינו. 12. עניין לנו בהסכם קיבוצי החל ביחסים שבין המשיבה לצבור עובדיה. ההסכם הקיבוצי חל על כל עובדי החברה, למקצועותיהם ולתפקידיהם. מדובר בהוראה בהסכם קיבוצי המעניקה לעובדי המשיבה הקבועים והותיקים זכות להמשיך ולעבוד בתפקידים, בשכר, פרק זמן נוסף של שלושה חדשים (סעיף 2 לעיל). לגבי עובדים שהוראות סעיף 11 לפרק כ' להסכם הקיבוצי חלה עליהם, מדובר למעשה בהארכת תקופת העבודה בשלושה חדשים מעבר לגיל הפרישה. הסדר שכזה אפשרי והוא מיושם לגבי כלל עובדי המשיבה, למעט הטייסים. 13. הסדר ההודעה המוקדמת אינו מיושם על הטייסים בשל מגבלות הרישוי הקבועות לגביהם בחוק (סעיפים 4 - 6 לעיל). אין ספק כי מגבלת הרישוי מחייבת ולא ניתן לעקוף אותה או להתעלם ממנה בשל הוראה בהסכם קיבוצי. יותר מכך, הוראות ההסכם הקיבוצי הנוגעות לעניין - על פי לשונן ותכליתן - לא התיימרו להתמודד עם מגבלת הרישוי הקבועה בחוק ואינן יכולות לה. מכאן שהוראות ההסכם הקיבוצי כפופות למגבלת הרישוי ואינן מאפשרות להעסיק טייסים בתפקידם זה מעבר לגיל הפרישה שלהם שהוא גם גבול תקופת הרישוי שלהם. 14. סעיף 11(ד) להסכם הקיבוצי קובע כי "בתקופת ההודעה המוקדמת, חייב העובד למלא את תפקידו..." הוראה זו ברורה והיא מלמדת על כוונה שבתקופת ההודעה המקדמית ימשיך העובד בביצוע תפקידו כפי שהיה ערב פרישתו. הוראה זו טבעית ומתבקשת שכן אין להניח שגוף עסקי גדול מימדים כמו המשיבה התכוון להמשיך ולהעסיק את ציבור עובדיו שלושה חדשים נוספים לאחר הפרישה בכל תפקיד שאינו תפקידו המקורי של העובד. תוצאה שכזו היתה מביאה לאנדולמוסיה ניהולית שקשה עד מאוד להתמודד עימה. 15. הוראות ההסכם הקיבוצי מזכות עובד להמשיך ולבצע את תפקידו במשך שלושה חדשים לאחר הפרישה בתפקידו ובשכר לו היה זכאי ערב הפרישה. אין מדובר במתנת פרישה אלא בזכות להמשיך ולעבוד בשכר. מכאן שאם קיימת מגבלת רישוי חוקית לביצוע התפקיד לאחר גיל הפרישה, לא קמה למערערים זכות לקבל שכר בלא קיום התנאי של ביצוע התפקיד בפועל. 16. טוענים המערערים כי ניתן להעסיק אותם בתפקיד של "מאמן - בוחן" - או בשורה של תפקידים אחרים. טענות אלה נדחו על ידי בית הדין האזורי ובצדק. אשר לתפקיד של "מאמן - בוחן" - קבע בית הדין האזורי כי המערערים מנועים מלבצע תפקיד זה משעה שפקע תוקף רשיון הטייס שלהם (סעיף 51 לפסק הדין). זוהי קביעה המבוססת על תקנות הטיס ועל העדויות שהיו בפני בית הדין האזורי (שם). סוגיה זו בדיוק נדונה בפנינו בפרשת משה אסא שנזכרה לעיל (ע"ע 1313/04). גם שם פסקנו - על יסוד התשתית העובדתית והמקצועית שנפרשה בבית הדין האזורי - כי אין להעסיק טייס (שם היה מדובר ב"טייס מפקד בשיוט") בתפקיד של מאמן - בוחן (סעיפים 34 - 35 לאותו פסק דין). כוחם של דברינו שם יפה - בשינויים המחוייבים - גם לענייננו. 17. אשר לתפקידים אחרים, בית הדין האזורי בדק אחד לאחד שורה של תפקידים שלטענת המערערים הם יכולים לבצע ומצא שמדובר בתפקידים חלקיים או מזדמנים שלא ניתן לשבץ בהם את המערערים בהיקף של משרה מלאה או קרוב למשרה מלאה (סעיפים 66 - 68 לפסק הדין). מימצאיו של בית הדין האזורי בעניין זה מבוססים על התשתית העובדתית שנפרשה בפניו ואין בפנינו כל עילה מבוססת להתערב בהם. 18. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערים כי הם מופלים לרעה בשל גילם בכך שנקבע להם גיל פרישה שונה מזה שנקבע לכלל העובדים (סעיף 69 ואילך לפסק הדין). אף בכך צדק בית הדין האזורי. אכן, בכל הקשור ליישום הוראות ההסכם הקיבוצי בעניין הודעה מוקדמת, נוקטת המשיבה כלפי הטייסים יחס שונה מזה של כלל העובדים, אלא שיחס זה הינו פועל יוצא מתפקידם המיוחד של המערערים כטייסים וממיגבלות הרישוי החוקיות החלות עליהם. מצב זה עומד בדרישות סעיף 9(א) לחוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, כפי שציין בית הדין האזורי. מדובר במצב בו קיים שוני ענייני ומוצדק בין המערערים לבין שאר העובדים שאינו מהווה אפליה פסולה על פי ההלכות המקובלות בסוגיה זו. 19. ועם כל זאת לא נחה דעתנו מתוצאות הדברים. עניין לנו בהוראת הסכם קיבוצי החלה על כל עובדי המשיבה אך אינה מיושמת על הטייסים. אכן, לא ניתן ליישם את ההוראה - כלשונה - על הטייסים בשל מגבלות רישוי חוקיות, אך תוצאה זו אינה צודקת ופוגעת במרקם יחסי העבודה הפנימיים במשיבה. אף שקיימת הצדקה משפטית לאי יישום ההוראה על הטייסים, אין בכך כדי להפגיע את תחושת הקיפוח מנת חלקם. מצב זה דורש פתרון. 20. בדיני החוזים שקדמו לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, התקיים כלל שמקורו במשפט האנגלי של ביצוע מקורב (CY PRES), לפיו ניתן היה לאכוף חוזה שלא ניתן לבצעו על פי לשונו בקירוב או בדומה לכתוב, בהתחשב בכוונת הצדדים (גבריאלה שלו, דיני חוזים, עמוד 540). כלל זה אינו חל כיום במשפטנו אך רוחו והגיונו שרירים וקיימים ומוצאים את מקומם מכח עקרון תום הלב: "כאשר חוזה אינו ניתן לאכיפה במדויק, אולם אפשר להגשים את כוונת הצדדים המקורית תוך סטיה לא גדולה מן החיוב החוזי המקורי, יתייצב עקרון תום הלב לטובת מתן צו לאכיפה "בקירוב" לנפגע מן ההפרה". (גבריאלה שלו, דיני חוזים, שם). אם כך הוא המצב בדיני החוזים הרגילים, קל וחומר שיש מקום לעקרון זה ביחסי עבודה קיבוציים בהם יש משקל מיוחד לעקרון תום הלב ויש צורך מיוחד לשמור על יחסי עבודה תקינים, לעתים גם מעל ומעבר למלה הכתובה או למגבלות החוקיות. טיבם של יחסי עבודה שהם מזמנים מצבים שלא נחזו מראש או מצבים מיוחדים ובלתי פתירים כלשונם המשוועים למענה צודק. סבורים אנו כי זה המצב בענייננו. 21. בית הדין האזורי הלך בתלם זה כברת דרך באומרו: "אכן, מכח החובה המוטלת על אל-על לנהוג בתום לב ובשויון בין עובדיה, עליה לבחון את האפשרות להעסיק את הטייסים בתקופת ההודעה המוקדמת. אולם, לא קיימת אפשרות ממשית להעסיק את התובעים בתפקידים חלופיים בהיקף סביר ביחס להיקף משרה מלאה והשכר המשולם לתובעים בעד עבודה במשרה מלאה, כדרישתם החד משמעית של התובעים. נבהיר כי אם התובעים היו מוכנים לעבודה בתפקיד קרקע בשכר עובד קרקע, היתה מוטלת על אל - על חובה לנסות למצוא להם תפקידים מתאימים ולאפשר להם לממש את הזכות לתקופת הודעה מוקדמת". זהו כיוון נכון אך לטעמנו לא מספיק. במהלך הדיון בפנינו הודיעו נציגי המערערים - בשונה מעמדתם בבית הדין האזורי - כי הם מוכנים להיות מועסקים בתפקידים שונים מתפקידם המיוחד כטייסים בתפקידי "קרקע" ולקבל את השכר הקבוע לאותם תפקידים. גישה זו של המערערים נכונה ויש לקדם אותה בדרכה. גישה זו של המערערים מחייבת לטעמנו את המשיבה להציע למערערים תעסוקה במיגוון של תפקידים חילופיים מתאימים שאינם תפקידי טייס לתקופת ההודעה המוקדמת ובלבד שמדובר בתפקידים של ממש שאינם למראית עין, שהשכר עבורם נגזר מן התפקיד המבוצע בפועל ולא מן התפקיד שמילאו ערב פרישתם. אין בידינו מידע לגבי טיבם והגדרתם של תפקידים שכאלה ומן הראוי שעניין זה יידון ויוסדר בין הנהלת המשיבה לבין נציגות הטייסים תוך פרק זמן סביר שלא יעלה על 6 חודשים. במסגרת הסדר זה ניתן כמובן גם למצות פתרון מתאים לעניינם של אותם טייסים שפרשו בלא למצות את הזכות לתקופת הודעה מוקדמת, או לאותם מקרים בהם ייבצר מן המשיבה להציע תפקיד מתאים לטייס לתקופה זו או לכל מצב אחר. פתרון שכזה מתבקש ובנסיבות העניין הפתרון הוא אינו בידינו כגורם פוסק ומכריע אלא בידי הצדדים ליחסי העבודה. אין צורך לומר כי הפתרון צריך להיות מאוזן, אמיתי, וכן העונה על צרכי שני הצדדים - ההנהלה וציבור הטייסים כאחד. בכך יפיקו שני הצדדים תועלת מן ההסדר ותחושת הקיפוח המובנת של הטייסים תעבור מן העולם. 22. סוף דבר - אנו מאשרים את פסיקתו של בית הדין האזורי ודוחים את הערעורים בכפוף לדברים שאמרנו בסעיף 21 לעיל, אשר על פיהם ועל פי רוחם על הצדדים לפעול. אין צו להוצאות.הפרת חוזהחוזההסכם קיבוציטייסים