הפחתת פיצויי הלנת שכר בגין מצב כלכלי

הוראות חוק הגנת השכר התשי"ח-1958, קובעות כי לשכר שלא שולם עד ל"יום הקובע" יווספו פיצויי הלנת שכר בהתאם לשיעורים אשר נקבעו בסעיף 17 לחוק. בעבר שללה ההלכה הפסוקה מצב כלכלי קשה כנסיבה המצדיקה הפחתת פיצויי הלנת שכר במסגרת סעיף 18 לחוק הגנת השכר. כיום מכירים בתי הדין בקיומן של נסיבות בהן מצב כלכלי קשה יהווה נסיבה שלמעביד אין שליטה עליה, ולכן מצדיק הפחתת פיצויי הלנה. להלן פסק דין בנושא הפחתת פיצויי הלנת שכר בגין מצב כלכלי: פסק - דין 1. רקע כללי בפני תביעה מאוחדת של 96 מעובדי הנתבעת לתשלום פיצויי הלנת שכר כדין בגין העיכוב בתשלום משכורותיהם לחודשים 7/03 עד 7/04. התביעה הוגשה בדיון מהיר והועברה להליך של דיון רגיל לבקשת הנתבעת. הנתבעת, מועצה דתית, טענה בכתב ההגנה כי איחורים בתשלום אם נגרמו, נבעו מגרעון כספי קשה אליו נקלעה כתוצאה מאי העברת מלוא התקציבים מהרשות המקומית, עירית רחובות, כמתחייב מאישור המשרד לענייני דתות. החמרה נוספת במצבה התזרימי והכלכלי נגרם, לטענתה, בעקבות החלטת ממשלת ישראל להפחית את תקציבי המועצות הדתיות. מששולמו משכורות התובעים במלואן אין לחייב בפיצויי הלנת שכר בגין עיכובים כתוצאה מנסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה. משך ההליכים בתביעה התארך עקב בקשות שונות שהגישה הנתבעת לרבות בקשות דחיה. נסיון הפישור בתביעה לא צלח. בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה בשאלות שבמחלוקת, שנתקבלה לבקשת הנתבעת, מוטלת חובת תשלום השכר על המועצה בלבד כמעסיקת התובעים. נוכח השיבושים שנגרמו בתשלום שכרם בעקבות אי העברת כספים מעירית רחובות, על רקע משבר הרשויות המקומיות, התובעים אינם זכאים, לדעת היועץ המשפטי לממשלה לפיצויי הלנת שכר. השאלה העומדת לדיון איפוא, היא זכאותם של התובעים לפיצויי הלנת שכר בגין העיכוב בתשלום משכורות החודשים הרלבנטיים לתביעה בהתאם למועדי התשלום כמפורט בסיכומי התובעים, כפי שלא נסתר ע"י הנתבעת. אשר לאופן חישוב הפיצוי - בהעדר מסמכים רלבנטיים בענין השכר הקובע ניתנו החלטות לגילוי מסמכים ולניהול מו"מ לשם השגת הסכמה בסוגיה זו, החלטות אשר לא קוימו למצער, ע"י הצדדים. בנסיבות בהן אישרו התובעים תשלום מלוא סכומי הקרן, אפילו נזכרה בדיון מחלוקת בענין התקופה לזקיפת תשלומים מסויימים, לא מצאתי לנכון ולצודק לאפשר עיכוב נוסף בהליכים בתביעה. 2. טענות התובעים א) עירית רחובות העבירה את חלקה בתקציב המועצה כולו עד לסוף שנת התקציב. ב) תכנית הבראה שלא אושרה ע"י ההסתדרות נחתמה בחוסר תום לב על מנת לפטר עובדים מסיבות פוליטיות, ובניגוד להנחיות משרד האוצר. ג) במקרה דנן יש לדחות את נסיונה של המועצה "להבנות" ולהסתתר מאחורי מצבה הכלכלי ומהיותה גוף מתוקצב כעילה להפחתת פיצויי ההלנה. ד) כיום מכיר בית הדין בקיומן של נסיבות המהוות מצב כלכלי שלמעביד אין שליטה עליו, אולם ההלכה המאוחרת העדכנית והמחייבת בסוגיית פיצויי ההלנה היא זו שנתנה בענין עירית לוד לפיה יש לערוך אזון ראוי ומידתי בין זכותו הבסיסית והיסודית של העובד לתשלום שכר במועדו, אשר נועדה להגן על בטחונו ועל כבודו, לבין חומרת הסנקציה של השתת פיצויי הלנה מזה, כאשר איזון שכזה בהתאם להחלטת בית דין זה מביא להפחתת פיצויי הלנת שכר, אך לא לביטולם. ה) אין כל הצדק להעמיד את התובעים במצב נחות לעומת תובעים ממעביד פרטי. ו) לא קיימת מחלוקת כנה בדבר עצם קיום החוב, הגנתה של הנתבעת מתבססת רובה ככולה על הטענה לפיה משלא העברו התקציבים ע"י משרד הדתות ועירית רחובות, אי תשלום השכר נבע מנסיבה שאינה בשליטתה. ז) אי תשלום השכר במועד נבע, בין היתר, מהעדפת הנתבעת לשלם לספקיה ולבעלי חוב אחרים בטרם הבטיחה תשלום משכורות התובעים. ח) רוב התובעים הם אנשים קשיי יום, בעלי משפחות, הלנת שכרם גרמה להם לקשיים כלכליים בגין פיגור בתשלום לרשויות, משכנתאות וריבית פיגורים. 3. טענות הנתבעת א) עירית רחובות, אחד הגופים אשר מממן את תקציב הנתבעת בשיעור 60%, לא העבירה התשלומים המגיעים לנתבעת על פי חוק, והובילה בהתנהגותה את הנתבעת למצב שעל גבול חדלות פרעון. ב) המשרד לענייני דתות, הגוף האחר המממן את תקציב הנתבעת, קיצץ חמורות את הקצבותיו לנתבעת, בכך החמיר עוד יותר את מצבה ויכולתה לשלם שכר לעובדיה במועד. ג) המועצה התפזרה בהחלטת ממשלה מיום 4.5.04 לא באשמתה, הרכבה לא חודש והיא נותרה ללא ראש מועצה, סגן וגזבר שינהלו, וללא ממונים ואחראים היכולים להתחייב בשמה. בשל חוסר תפקודה, לא היה ביכולתה לשלם משכורות לעובדיה במועדם. ד) הנתבעת, שמקורות תקציבה בעירית רחובות והמשרד לענייני דתות, נקלעה לגרעון כספי בשל פעולותיהם של העיריה ומשרד הדתות, שאין לה שליטה עליהם, ולא יכלה במצב זה לשלם שכר לעובדיה במועד. על חשבון המועצה הוטלו עיקולים שונים ואין ביכולתה לקבל הלוואה מהבנק לפרעון חובותיה. ה) בעקבות המצב האמור פרצו שביתות עובדים. ו) רק ביום 12.8.04 מונו לנתבעת ממונים מטעם משרד ראש הממשלה האחראים לפעילותה השוטפת. ז) דוקא התובעים קיבלו את כל המשכורות והגימלאות המגיעות להם, לעומת עובדים אחרים שעדיין לא קיבלו את שכרם. ח) הנתבעת והעומד בראשה עשו מאמצים כנים לפתור את הקושי הכלכלי, לרבות פנייה לגורמים ממשלתיים, פניה יחד עם מועצות דתיות אחרות לבג"צ והכנת תכנית הבראה שבוטלה בעקבות התנגדות ההסתדרות חרף הסכמת ועד העובדים. ט) אין להשוות את מצבה של הנתבעת, גוף התלוי תקציבית ברשות המקומית ובמשרד ממשלתי, למצבה הכלכלי של עיריה כדוגמת עירית לוד, שהינה בעלת עצמאות כלכלית רבה יותר, שגרעונה נבע מהתנהלותה הבזבזנית, בשונה מהנתבעת שפעלה ביעילות ובמאמצים כנים לפתור את הבעיה והעמידה בראש סדר העדיפויות שלה את תשלום שכר עובדיה בהקדם האפשרי. י) חלק מהתובעים לא היה עובדיה של הנתבעת אלא "נבחרי ציבור", אשר אינם זכאים לשכר עבודה, אף לא לפיצויי הלנת שכר. 4. חומר הראיות בדיון במעמד הצדדים מיום 6.6.05 הצהירה ב"כ התובעים: "תשלומי הקרן שולמו לתובעים במלואם. עניינה של התביעה הוא בשלב זה בתשלום פיצויי הלנת שכר. התשלום ברובו בוצע באוקטובר 04'. לא צויין פירוט בענין החודשים בגינם שולם הסכום שהועבר". מטעם התובעים העיד התובע רוכברגר יהושע, מנהל ועד העובדים, על עיכובים בתשלום השכר במשך ארבעה עד עשרה חדשים החל מחודש 1/03. הסכם על הצדדים לטענתו כי המועצה תשתמש בשיעור 80% מתקציבה לתשלום שכר עבודה אף על פי כן העדיפה המועצה לשלם לגורמים אחרים, ספקים ונותני שירותים, על פני עובדיה. למרות בקשת העובדים מראש המועצה לנהל עימם מו"מ לא נחתמה תוכנית הבראה. בעדותו אישר התובע כי במהלך התקופה הרלבנטית נקטו עובדי המועצה בשביתות ובעיצומים. עד ההגנה, אבישי שטראוכלר, הממונה על המועצה מטעם משרד ראש הממשלה על פי מינוי מיום 8.8.04, לא יכל היה להתייחס בעדותו להתרחשויות אשר קדמו למינויו. עם זאת הדגיש את מדיניותו במתן עדיפות לתשלום משכורות העובדים. 5. דיון והכרעה הוראות חוק הגנת השכר התשי"ח-1958, קובעות כי לשכר שלא שולם עד ל"יום הקובע" יווספו פיצויי הלנת שכר בהתאם לשיעורים אשר נקבעו בסעיף 17 לחוק. "בית דין אזורי רשאי להפחית פיצויי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו" (סעיף 18 לחוק). מתוך העילות האמורות להפחתת פיצויי ההלנה, הרלבנטית לענייננו היא עילת "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה". בעבר שללה ההלכה הפסוקה מצב כלכלי קשה כנסיבה המצדיקה הפחתת פיצויי הלנת שכר במסגרת סעיף 18 לחוק (דב"ע לב/3-9; פד"ע ג' 351; דב"ע לב/3-3; פד"ע ג', 318) וקבעה: "אין להעלות על הדעת שהמחוקק שבסעיף 17 לחוק הגנת השכר ביקש להרתיע מעביד מהלין את שכרו של העובד והטיל סנקציה חמורה על המלינים שכר, ראה לשחרר מעולו של הסעיף הנ"ל את כל המעבידים שמצבם הכלכלי אינו שפיר. לשונו של סעיף 17 ברורה... טיעוניה של המועצה, על פיו השכר לא שולם במועד ולא ממנה באים המשאבים לתשלום משכורות, לא יוכל להועיל לה. אין להעלות על הדעת מצב שעובדים, במשכורתם, יממנו את מעבידתם". (דב"ע מח/1-1 אגברייה אחמד טהה ואח' נ' עיריית אום אל פחם, עבודה ארצי כרך נא(1) 364). כיום מכירים בתי הדין בקיומן של נסיבות בהן מצב כלכלי קשה יהווה נסיבה שלמעביד אין שליטה עליה, ולכן מצדיק הפחתת פיצויי הלנה. בית הדין הארצי לעבודה הפחית פיצויי הלנה בשל מצב כלכלי זמני ובלתי צפוי, ופסק: "לא מדובר במעביד שידע מראש על מצבו הקשה אך התעלם מכך והעסיק עובדים. קשייה של המערערת היו זמניים. המשיבה עבדה זמן ממושך אצלה. הקשיים הכספיים התעוררו לקראת סיום היחסים בין הצדדים וזו אכן היתה הסיבה לפיטוריה של המשיבה. לאור כל האמור נראה לי שזה המקרה בו על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו ולהפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורין. העיקולים הם נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליהם" (ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון, עבודה ארצי, כרך לג, 36). ההלכה על פיה שיקול דעתו של בית המשפט הינו מצומצם (הלכת אום אל פחם הנ"ל) פינתה, איפוא, מקומה לגישה על פיה תכליתם של פיצויי ההלנה והסנקציה החריפה שבצידם מורים לבית הדין להפעיל שיקול דעת רחב וזהיר, ולבחון את מכלול השיקולים בבואו להטיל פיצויי הלנה. "עצם הזכרת נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי ההלנה היא הנותנת שלבית הדין שיקול דעת להפחתתם. אין לקבל הוראה המטילה סנקציה ללא השארת שיקול דעת לבית הדין". (ר' הלכת גו'ליה מימון הנ"ל). עוד נפסק. "בהפעלת שיקול דעת זה צריך בית הדין להביא בחשבון מחד, את מטרת פסיקת פיצויי ההלנה, שהיא הרתעת מעבידים מלהלין שכרם של עובדים, ומאידך, את שיעורם הגבוה של פיצויים אלה, שהביא לכך שכונו על ידי הפסיקה " סנקציה מעין עונשית", "סנקציה דרקונית" (ע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ - מירב בן הלל, עבודה ארצי, כרך לג (4), 23). ולענין שיקול הדעת באשר למצב כלכלי קשה נאמר: "בעשותה שימוש בשיקול דעתה קבעה הפסיקה כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצויי הלנה. הסיבה לכך היא שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של עובד וכן להבטחת מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יש למנוע מצבים בהם מעבידים מעסיקים עובדים ביודעם שמצבם הכלכלי קשה והם לא יוכלו לעמוד בתשלומים לעובדים. יחד עם זה יש לבית הדין שיקול דעת ועליו להפעילו. אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי" (הלכת "ג'וליה מימון"). ואכן בית הדין הארצי הפעיל את שיקול דעתו הן בפסיקת פיצויי הלנה והן בשאלת הפחתתם ובמידת ההפחתה. ביה"ד הארצי לעבודה נדרש לאחרונה בפסיקתו למצב הכלכלי הקשה אליו נקלע השלטון המקומי בישראל, הגורמים להדרדרות התפקודית ברשויות והאמצעים שנקטה המדינה להבראתו והטעים כי אין להטיל על שכם העובדים את נטל המשבר התקציבי ותוצאותיו, תוך התחשבות בשוני הקיים בין המקורות התקציביים העומדים לרשותה של רשות מקומית לבין אלה העומדים לרשותה של מועצה דתית. כך קבע כי "המועצה הדתית, כמוה כמעסיק אחר באשר הוא, על אחת כמה וכמה מעסיק שהוא רשות ציבורית, חייבת בתשלום שכר עובדיה וגימלאיה במועדו, ואם הלינה שכרם צפויה המועצה הדתית לסנקציות שנקבעו בחוק הגנת השכר". עם זאת הובהר כי "אם נסתתמו מקורות הכנסתה של המועצה, הנעדרת מקורות עצמאיים, בדרך של עיכוב העברת הכספים כולם או מקצתם, מוצאת עצמה המועצה הדתית אל מול שוקת שבורה וריקה וקצרה ידה מלשלם שכר עובדיה וגמלאיה". (עע 637/05 עע 638/05 המועצה הדתית רחובות ואח' - נפתלי הלוי ואח', מיום 8.3.06). זאת בדומה לגוף סטטוטורי אחר אשר תקציבו ממומן מגופים ציבוריים, מועצת בתי העלמין בירושלים, שנקלעה למצוקה תקציבית בשל כך שגופים אחרים לא העבירו לה כספים. כל עוד הוזרמו למועצה התקציבים הנחוצים לפעולתה היא פעלה כראוי ומשעה שהופסקה הזרמתם נפסקה פעילותה, בשונה מעניינה של עירית לוד, לגביה נפסק כי מצוקתה נגרמה בשל ניהול כושל ובלתי אחראי, חוסר יעילות, בזבזנות, חריגות שכר ועוד. (עע 417/03 עמרם הרוש - מועצת בתי העלמין בירושלים, מיום 26.7.05). גם במקרה דנן עניין לנו בגוף סטטוטורי, אשר בשונה מרשויות מקומיות כל תקציבו ממומן מגופים ציבוריים אחרים ומשלו אין לו דבר. הנתבעת נקלעה למצוקה תקציבית בשל כך שגופים אחרים לא העבירו לה מלוא הכספים הנדרשים. פעילותה הושבתה מאונס בשלב מסויים בעקבות התפזרות המועצה והעדר גורמים המוסמכים לפעול מטעמה עד למינוי הממונה מטעם משרד ראש הממשלה. מהשלב האמור, נוצלו הכספים שהועברו לתשלום שכר העובדים והתובעים בכללם. טענת התובעים לפיה פעלה הנתבעת בסדר עדיפות שונה מהמוסכם בניהול כספיה, לא נסתרה בעדות ההגנה. טענות הנתבעת מנגד, לפיהן פעלה בנסיון להחלץ מהמשבר בהליכים משפטיים בעתירה לבג"צ, בפניה לממשלה ובתכנית הבראה שלא אושרה ע"י ההסתדרות, לא נסתרו. משחדלו לפעול הגורמים המוסמכים מטעם הנתבעת, נקלעה המועצה למציאות קרובה למצב של חדלות פרעון ופירוק תאגיד עסקי אשר לגביו קיימת בחוק הוראה הפוטרת מחיוב בפיצויי הלנה (סעיף 19 לחוק הגנת השכר). חרף העקרון המקובל, שמצב כלכלי קשה של רשות ציבורית אינו מצדיק המנעות מחיוב בפיצויי הלנה, מדובר בנסיבות מיוחדות שגרמו למצב הכלכלי הקשה, ליכולת המעסיק לפעול ולגייס כספים ולכלכל את צעדיו תוך שימת לב ראויה לשכרו המולן של העובד. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, לאור ההלכות שנפסקו, הצורך להתחשב במצבו של המעסיק, גוף סטטוטורי מתוקצב ובלתי עצמאי, שנקלע לחדלות פרעון ותוצאות הטלת פיצויי ההלנה עליו ומשלא נטען כי הופסקה כליל הזרמת תקציבים ולא נסתרה הטענה בעניין העדפת תשלום חובות לספקים על ידי המועצה, מצד אחד, לעומת מצבו של העובד, זכותו המוקנית לתשלום שכר בעיתו והשפעת הלנות שכר חוזרות ונשנות במשך שנה, מהצד האחר, הגעתי למסקנה כי יש הצדקה להפחית באופן מידתי את פיצויי ההלנה המגיעים לתובעים זאת תוך אבחנה בין שתי תקופות: התקופה הראשונה, תקופת פעילותה של המועצה עד למועד פיזורה. התקופה השניה, ממועד פיזור המועצה, במהלכה נמנע ממנה לתפקד, עד למינוי הממונה מטעם משרד ראש הממשלה ושובה של הנתבעת לפעילות שוטפת. 6. סוף דבר לאור האמור אני קובעת כי הנתבעת, המועצה הדתית רחובות, תשלם לכל תובע פיצויי הלנת שכר מופחתים על השכר הקובע שלא שולם במועד בגין החודשים 7/03 עד 7/04 בשיעורו כמצויין בתלושי השכר, באופן הבא: א) מהמועד החוקי לתשלומו עד למועד פיזור המועצה ביום 4.5.04 -שיעור שנתי של 25% (אפקטיבי). ב) מיום 4.5.04 עד 8.8.04 - שיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. התשלום יבוצע במלואו תוך 30 יום ממועד קבלת פסה"ד. הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך כולל של -.1,000 ₪. פיצוייםהלנת שכרמצב כלכלי