להלן פסק דין בנושא מניעת העברת מורה לבית ספר אחר: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב 6219/03; הנשיאה עליה פוגל ונציג הציבור מר כבדיאל), בו נדחתה תביעת המערערת למנוע את העברתה היזומה מבית הספר "עקיבא" בבת ים (להלן - בית ספר עקיבא או בית הספר) לבית הספר "ישורון" בחולון (להלן - בית ספר ישורון). הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין האזורי 2. המערערת היא מורה בחינוך היסודי כ - 26 שנה, ומתוכן עבדה כמורה בבית ספר עקיבא כ - 23 שנה. 3. במהלך שנת הלימודים תשס"ב ביקש מנהל בית הספר, מר דורון צפניה (להלן - המנהל) להעביר את המערערת לבית ספר אחר (להלן - ניסיון ההעברה הראשון). לטענת המערערת, המניע לניסיון ההעברה הראשון הוא חשיפת שחיתויות וראיות לניהול לא תקין של בית הספר על ידו. מנגד טענה המשיבה (להלן - המדינה), כי המניע להעברה הוא יחסים עכורים בין המערערת לבין המנהל ומורים אחרים בצוות בית הספר. 4. לאחר קיום ישיבות בין נציגי הסתדרות המורים לבין נציגי המדינה, הוחלט, כי המערערת לא תועבר לבית ספר אחר, אלא תמשיך ללמד בבית ספר עקיבא בשנת הלימודים תשס"ג. יחד עם זאת, הוסכם כי אם במהלך שנה זו יתעוררו טענות נוספות מצד המנהל כלפי התנהגותה בעבודה, תמומש ההעברה היזומה בשנת הלימודים תשס"ד. 5. בשנת הלימודים תשס"ג נמשכו העימותים בין המנהל למערערת ובעקבותיהם ביקש המנהל להעבירה לבית ספר אחר בפעם השנייה (להלן - הליך ההעברה השני). לאור האמור, במהלך חודשי קיץ 2003 נערכו למערערת הליכי שימוע בקשר לכוונת העברה זו. בסופו של דבר החליטה הגב' אורלי פרומן, מנהלת מחוז תל אביב במדינה (להלן - הגב' פרומן) ביום 29.6.2003 להעביר את המערערת ללמד בבית ספר אחר (להלן - ההעברה). 6. בהתאם לנהלים, ערערה המערערת על החלטת הגב' פרומן בפני מר ציון שבת, מנהל אגף בכיר בכוח אדם בהוראה במשרד החינוך (להלן - מר שבת), אך ערעורה נדחה, והיא הועברה, כאמור, לבית ספר ישורון. 7. בחודש ספטמבר 2003, כשבוע לאחר פתיחת שנת הלימודים תשס"ד עתרה המערערת לבית הדין האזורי ב"בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני" שיאסור על העברתה לבית ספר ישורון. בבקשה נטען העברתה נעשתה על רקע חשיפת שחיתויות על ידי המערערת וזאת בניגוד לאמור בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), תשנ"ז - 1997 (להלן - חוק ההגנה על עובדים), אך בקשה זו נדחתה. 8. בד בבד עם הגשת הבקשה לצו מניעה זמני הגישה המערערת כתב תביעה לבית הדין האזורי, בו חזרה ובקשה, כי ינתן צו המונע את העברתה היזומה מבית הספר, וזאת מכח הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק ההגנה על עובדים ולחלופין או במצטבר יפסקו לזכותה פיצויים לפי סעיף 3(א)(1) לחוק ההגנה על עובדים. לטענת המערערת, עד לחודש אפריל 2002 עבדה בבית הספר לשביעות רצונם המלאה של מנהלים קודמים וכן לשביעות רצונו של המנהל, אשר אף מינה אותה לממלאת מקומו עת יצא לשירות מילואים. הוסיפה המערערת וטענה כי עת מילאה את מקומו של המנהל נכנסה לקבצים חשבונאיים של בית הספר וגילתה אי התאמות בין הרישומים למצב העובדתי. משעומת המנהל את ממצאי בדיקתה, יזם המנהל את העברתה היזומה לבית ספר אחר. זאת ועוד. לאחר עימותו של המנהל עם ממצאי הבדיקה החל המנהל להפיץ מכתבי תלונה שונים כנגד המערערת לגורמים שונים במשרד החינוך. השתלשלות אירועים זו הביאה את המערערת להגיש תלונה בעילום שם למשטרת ישראל בחודש פברואר 2003 ותלונה ללשכת מבקר הפנים בעיריית בת ים ביום 11.6.2003. המערערת טענה כי גם לאחר שהוסכם על הישארותה בבית הספר לשנת ניסיון בשנת הלימודים תשס"ג נהג המנהל להשפילה. פסיקת בית הדין האזורי 9. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת, תוך שהוא קובע את הקביעות הבאות שאלה תמציתן: העברת המערערת מבית הספר עקיבא נעשתה על רקע של מערכת יחסים עכורה בין המערערת לבין המנהל ומורים אחרים בבית הספר, אשר פגעה בתפקוד בית הספר ; העברה זו לא נעשתה על רקע של חשיפת שחיתויות וניהול בלתי תקין בבית הספר על ידי המערערת ; מערכת יחסים עכורה זו החלה מיד לאחר שובו של המנהל משירות מילואים והמשיכה גם בשנת תשס"ג. הדברים באו לידי ביטוי בסירובה של המערערת לקבל את מרותו של המנהל, ביחס לא חברי כלפי מורים אחרים כפי שעולה ממסמכים שהיא עצמה כתבה, בהתערבות בעניינים הנוגעים לניהול בית הספר, בהטחת האשמות קשות במנהל בעת השימוע הראשון, בהגשת תלונות עליו, בהתססה נגד מורים אחרים בצוות המורים, וביחס בוטה כלפי תלמידה; התמונה המצטיירת היא איפוא של מערכת יחסים עכורה בין המערערת, המנהל ויתר המורים, שהפתרון הסביר לה היה העברתה לבית ספר אחר - פעולה שהצדיקה את עצמה, באשר לאחר ההעברה האווירה בבית ספר חזרה להיות רגועה, וגם לא היו תלונות נגד המערערת בבית ספר ישורון, אליו עברה. 10. על פי פסיקת בית הדין האזורי מחומר הראיות עולה, כי אין קשר בין תלונת המערערת למשטרה לבין העברתה מבית הספר. התלונה למשטרה הוגשה לאחר שהמנהל יזם את הניסיון השני להעבירה מבית הספר, כך שאין זה מתקבל על הדעת שההעברה הייתה תוצאה של התלונה, כשזו הוגשה זמן רב אחרי שהחלו הליכי ההעברה ; ההעברה נעשתה כדין מכח הנהלים הרלוונטיים - חוזר מנכ"ל משנת 1999 וההסדר הקיבוצי משנת 2002 ומשיקולים סבירים ומידתיים ; המערערת לא סבלה מהתנכלות במקום עבודתה, ואין לראות בהעברה מעשה התנכלות. 11. לשיטת בית הדין האזורי, אין לראות באי שיבוצה של המערערת כמחנכת ומרכזת ביטחון בשנת הלימודים תשס"ג פגיעה במערערת, משום שאי שיבוצה בתפקידים האמורים הייתה תוצאה של ביטול ההעברה הראשונה מספר ימים לאחר תחילת שנת הלימודים, מועד בו התפקידים בבית הספר כבר מאוישים. טענות המערערת בערעור 12. המערערת טענה בתמצית טענות אלה בערעורה: המנהל הועבר מתפקידו, ולכן אין כיום כל סיבה שלא להחזיר את המערערת לעבודה בבית הספר עקיבא ; התלונות של המערערת נגד המנהל הועברו לגורמים במשרד החינוך עוד בטרם החל הליך ההעברה ; קיים קשר סיבתי בין הגשת התלונות והתפנית החדה ביחס המנהל אליה לאחריהן, דבר המצביע על קשר סיבתי נסיבתי מובהק בין התלונות להתנכלות המנהל כלפיה ולהעברה ; דו"חות מבקר העירייה ומשרד החינוך הצביעו על אי סדרים ניהוליים וכספיים התואמים את תלונות המערערת. דו"חות אלה קבילים, כי המדינה בעצמה מסתמכת עליהם בטיעונה ; המערערת לא שובצה כמורה בבית ספר מיד בתחילת שנת הלימודים תשס"ג בגלל סירוב המנהל לקבל את החלטת הוועדה הפריטטית שבטלה העברתה מבית הספר ; מערכת ההתנכלויות של המנהל כלפי המערערת המשיכו בשנת הלימודים תשס"ג ; פרוטוקול ישיבת בית הדין האזורי בתל אביב בד"מ (ת"א) 4424/03 מעיד על חוסר אמינות המנהל ; המדינה איחרה בהגשת סיכומיה בבית הדין האזורי, והיה מקום להביא בחשבון נתון זה. טענות המדינה בערעור 13. המשיבה טענה בערעור בתמצית טענות אלה: אין להתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית הדין האזורי והמעוגנים היטב בחומר הראיות ; הפררוגטיבה הניהולית של המדינה מקנה לה את הסמכות לבצע העברה מתפקיד לתפקיד. בית הדין לא ממיר את שיקול דעתו בשיקול דעת הגורם המחליט כל עוד החלטת בעל הסמכות אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ; ההעברה היזומה נעשתה כדין בהתאם לנהלים וההסדרים הקיימים במדינה; ביטול ההעברה לגבי שנת הלימוד תשס"ג היה בכפוף לכך, שאם למנהל יהיו טענות ויתריע על כך בכתב לאחר החגים, תועבר המערערת מבית הספר ; בית הדין האזורי קבע שאין בסיס לטענת המערערת על התנכלות ; ההעברה היזומה השנייה נעשתה עקב יחסים עכורים עם המנהל וצוות המורים ויחס בוטה כלפי תלמידים. כך קבע בית הדין האזורי כממצא עובדתי ; בית הדין האזורי קבע גם כממצא עובדתי, שהמערערת לא הועברה מבית הספר עקב חשיפת שחיתויות. בנסיבות אלה, אין כל רלוונטיות לדו"ח מבקר הפנים בעיריית בת ים, שצורף לראיות המערערת באשר אינו קביל, חלקי, ויש ספק האם הדו"ח החלקי שצורף הוא הדו"ח האמיתי והנכון ; למערערת אין זכות לשוב לבית ספר עקיבא ; הצו המבוקש הוא צו עשה ולא צו מניעה, באשר הוא מבקש לשנות את המצב הקיים ; גם אם קיים פגם בהליך ההעברה - אין הוא מצדיק צו לשינוי המצב הקיים, באשר צו כזה עלול לפגוע בתפקוד התקין של בית הספר ; ההעברה לא גרמה למערערת כל עוול, בהתחשב בכך שהמנהל והמערערת לא יכלו לעבוד ביחד. הכרעה 14. בחינת טענות הצדדים מביאה אותנו למסקנה חד משמעית, כי דין הערעור להידחות בעיקר מטעמיו של בית הדין האזורי. בית הדין האזורי בחן את ראיות הצדדים התרשם מן העדים והעדיף לקבל את גרסת המדינה על זו של המערערת. מסקנה זו של בית הדין האזורי מעוגנת היטב בחומר הראיות, ואין אנו מוצאים עילה להתערב בה. 15. מחומר הראיות עולה בעליל נתון אחד, שלא יכולה להיות מחלוקת לגביו, ולפיו המערערת והמנהל לא יכלו לעבוד יחדיו. נתון זה חייב להוביל למסקנה שעל השניים להיפרד, וזהו פתרון ההעברה המתיר את סבך עבודתם של השניים יחדיו בבית הספר. לאלה יש להוסיף גם את אי שביעות צוות ההוראה מיחס המערערת אליהם ומהתערבותה בנושאים שאכן שמורים להנהלה, ושכללה הערכות שליליות כלפי חברי צוות המורים ועצות למנהל, כיצד ל"טפל" במי מצוות ההוראה שלדעתה אינו טוב (ראו למשל נספח 1 לתצהיר התשובה של המנהל). 16. יחסי אי האמון בין המערערת והמנהל שראשיתם עוד בחוסר קבלת מרות המנהל על ידי המערערת בסמוך לאחר ששב ממילואים, התלונות ההדדיות זה על זו וזו על זה, והיחסים הרעועים והמתוחים בין המערערת למורים הם אלה שהביאו להעברה, ממנה לא היה מנוס. 17. אכן, לוח הזמנים של האירועים מטיל ספק גדול בסבירות טענת המערערת שיש קשר בין תלונות המערערת למשטרה ולמבקר העיריה ובין הליכי ההעברה, ואנו סבורים כי קיימת סבירות שהליכי ההעברה הם דוקא אלה שהביאו להגשת התלונות. בהקשר זה יש לציין, כי ממסמכים שצורפו על ידי המערערת עצמה לתצהירה עולה כי סמוך לפגישתם של המערערת והמנהל ביום 5.6.2002, בו הועלתה דרישתו להעבירה לבית ספר אחר כתבה המערערת מכתב למנהל בו הדגישה את פועלה החיובי בבית הספר. במכתב כבשה המערערת את טענתה כי הרצון להעבירה נעשה על רקע חשיפת שחיתויות על ידה. גם במכתב מיום 12.12.2002 (נספח 5 לתצהיר התשובה של המנהל), שנכתב לאחר שנכשל ניסיון ההעברה הראשון של המערערת לא קשרה המערערת בין הרצון להעבירה לבית ספר אחר לחשיפת שחיתויות על ידה. יוטעם, כי התלונה למשטרת ישראל הוגשה רק בחודש פברואר 2003. עובדות אלה, כאמור, יש בהן כדי להטיל ספק גדול לגבי הקשר הסיבתי בין תלונות המערערת להעברה היזומה. 18. כפי שעולה מחומר הראיות, למנהל היו מספיק סיבות טובות לדרוש את ההעברה מבלי להיזקק לתלונות מאוחרות. התנהגות המערערת, שאכן גם כללה טענות ותלונות כלפי המערער, אך גם מעשים אחרים, כפי שפרטנו, לא הותירה כאמור ברירה אלא להפריד בין הניצים. ניסיון המערערת להיתלות בחוק ההגנה על עובדים כמגן עליה מפני ההעברה - דינו להידחות. ראשית, בית הדין האזורי קבע, שאין קשר סיבתי בין ההעברה ותלונות המערערת לאי סדרים ושחיתויות בבית הספר. קביעה זו כאמור מעוגנת בחומר הראיות. שנית בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי מהי סיבת ההעברה - מערכת יחסים עכורה בין המערערת למנהל וצוות המורים - מכאן שזו סיבת ההעברה ולא זולתה. למעלה מן הדרוש נציין, כי עיון בתלונת המערערת מגלה, שחלק מטענותיה אינן מתייחסות כלל למנהל אלא לגורמים אחרים בעירייה ובמועצה הדתית. עוד עולה מעיון "בדו"ח המבקר", שצורף על ידי המערערת, כי הוא שולל את טענות המערערת בתלונתה לגבי העסקת קרובי משפחה ומקורבים של בעלי תפקידים בעירייה ובמועצה הדתית במגמה לקבלת הטבות כספיות מהמועצה הדתית. דו"ח המבקר גם לא מקבל במידה רבה את טענות המערערת ביחס לגרעין אומץ. הדו"ח גם קובע, שלא נמצאו ראיות לכאורה לחשד לפלילים, דוחה את הטענות לגבי העסקת חברת ההסעות, וקובע שלא היה סיוע חריג של המועצה הדתית לבית הספר. יוצא איפוא שהרבה מטענות המערערת באותה תלונה נמצאו לא נכונות, או בלתי ניתנות להוכחה. נתונים אלה ודאי לא מסייעים לטיעון המערערת. 18. בהקשר זה יש לציין את פסיקתו של בית דין זה בפרשת רותם (עע 259/06 רפי רותם - מדינת ישראל - משרד האוצר, טרם פורסם, ניתן ביום 20.9.2007) לפיהם : "יש להבחין בין טענה בדבר חשיפת שחיתות וההגנות שבחוק מפני התנכלות לעובד ופגיעה בו ובתנאי עבודתו בשל חשיפת שחיתויות, לבין החלטות ענייניות של המעביד במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור ענייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בה במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה, כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תפקודו בעבודה, בחינתן וקבלת ההחלטה הנדרשת בנסיבות המקרה. כך, בפסק הדין בעניין פלצמן בל עמד בית המשפט העליון על כך שיש להימנע '... ממתן "חסינות" מפיטורין למועסק שהתלונן על הממונה עליו, מקום שקיימים שיקולים אובייקטיביים מוצדקים להפסקת עבודתו, או מקום שתלונתו הוגשה בחוסר תום לב, או לא הייתה תלונת אמת. יש להישמר מהפיכת מכשיר התלונה לאמצעי שנועד למנוע פיטורין מוצדקים וכפיית מעסיקים להמשיך ולהעסיק מועסקים חרף אי התאמתם לתפקידם' ". במקרה שלפנינו סבורים אנו, כאמור, לא העברתה היזומה של המערערת מבית הספר לבית הספר ישורון אין לה כל קשר סיבתי לתלונותיה למשטרת ישראל ולמבקר הפנים בעיריית בת ים ומקורה במערכת היחסים העכורה שהתפתחה בין הצדדים. 19. המערערת מנסה להיתלות בפשרה שהצענו לצדדים לפנים משורת הדין במהלך הטיעון בערעור, אך זו לא נתקבלה על ידי המדינה, ואין לה כל נפקות לפסיקת הדין. אין גם נפקות למצב הנוכחי בבית הספר לבחינת כשרות ההעברה. זו תיבחן פי הנתונים שהיו ערב ההעברה ולא על פי נתונים חדשים.על פי נתונים אלה לא נפל פגם בהליך ההעברה, כפי שקבע בית הדין האזורי. מטעמים אלה, אין מקום להתייחס לטענת המערערת, לפיה המנהל כבר אינו עובד בבית הספר עקיבא, טענה שלדברי המדינה גם אינה מדויקת, וכי הנכון הוא שהמנהל יעדר מבית ספר למשך שנה אחת בלבד. מן הראוי לציין עוד, כי המערערת לא פוטרה, אלא הועברה לבית ספר ישורון, ומוסכם שתנאי עבודתה לא הורעו בבית ספר זה. 20. סוף דבר - הערעור נדחה, כאמור בעיקר מטעמיו של בית הדין האזורי. המערערת תשלם למדינה תוך 30 יום שכר טרחת עורך דין בסך 3500 ש"ח. לא ישולם הסכום האמור במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד המצאת פסק הדין למערערת ועד התשלום בפועל.דיני חינוךבית ספרמורים