היתר עיסוק לחברות כוח אדם לעובדים זרים

להלן פסק דין בנושא היתר עיסוק לחברות כוח אדם לעובדים זרים: פסק - דין הנשיא סטיב אדלר פתח דבר לפניני ערעוריהן של חברת טוטאל שירותי כוח אדם בע"מ וחברת היכל אדם בע"מ (להלן ולפי העניין: טוטאל, היכל אדם או התאגידים) על החלטותיו של הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: הממונה), מיום 12.2.2006. בהחלטות האמורות סייג הממונה את ההיתרים המיוחדים שניתנו לתאגידים, לעסוק כקבלני כוח אדם הנותנים שירותי כוח אדם של מהגרי עבודה-עובדים זרים בסייג נוסף, "לפיו לא יוכל התאגיד להביא עובדים חדשים מחו"ל במסגרת מכסת 1200 העובדים..."בענף הבנין, שהתירה ממשלת ישראל להביא ארצה בשנת 2006. יוטעם, כי הדיון בשני ההליכים אוחד בהחלטתנו מיום 26.6.2006. הדיון בערעור בהליך המאוחד נשמע בסוף חודש אפריל, שנה זו ובמהלכו העלו בפנינו התאגידים טענה מקדמית שעניינה סמכותו העניינית של בית דין זה להידרש להליכים. לפיכך, החלטנו להכריע תחילה בטענת הסמכות. החלטתנו ניתנה ביום 15.6.2006 ובמסגרתה נקבע, כי בית דין זה הוא המוסמך להידרש לבירור הליכים אלה (להלן: ההחלטה המקדמית). בתוך כך, הוזמנו הצדדים להשלים טיעוניהם לגופם של ערעורים. לאחר שעשו כן נפתחה הדרך למתן פסק דין זה. השתלשלות העניינים וההליך בפני הממונה [2] במסגרת ההחלטה המקדמית עמדנו בהרחבה על השינויים שחלו במתכונת העסקת מהגרי עבודה בענף הבניין ובאופן הפיקוח על העסקתם. בתוך כך, עמדנו על אימוץ מודל חדש שעיקרו, מעבר ממתן היתרים למעסיקים להעסיק עובדים זרים על בסיסי פרטני, לשיטה של העסקת העובדים באמצעות קבלני כוח אדם - הם התאגידים המורשים - אשר משבצים את עובדיהם אצל המעסיקים הם - "מקבלי העבודה". הדברים שנקבעו בהחלטה המקדמית יפים גם להכרעה בערעורים לגופם ולא נחזור עליהם. [3] אשר להשתלשלות העניינים שבבסיס הערעורים, התמונה המצטיירת מכלל החומר שהונח בפנינו היא זו: [א] ביום 1.2.2005 פורסם על ידי משרד התמ"ת נוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם (להלן: הנוהל). בסעיף 1.1 לנוהל נקבע, כי על מבקש היתר מיוחד להעסקת עובדים זרים בענף הבניין להיות "תאגיד ישראלי הרשום כדין ואשר על פי התקנון שלו מטרתו היחידה הינה העסקת עובדים זרים בענף הבנין". [ב] היכל אדם וטוטאל קיבלו, כל אחת בנפרד, היתר מיוחד לעסוק כקבלן כוח אדם הנותן שירותי כוח אדם של מהגרי עבודה-עובדים זרים . [ג] בחודש יולי 2005, התקשרה "היכל אדם" עם חברת "טוטאל" שירותי כוח אדם בע"מ (להלן: "טוטאל") בחוזה למתן שירותי קרקע, שכלל בין היתר, שירותי הסעות לעובדים, מגורים, שירותי פיקוח ושירותים נלווים נוספים (להלן: הסכם שירותי הקרקע), בו הוסכם, בין היתר, כך: "השירותים והיעוץ הנדרשים לצורך העסקת העובד על ידי המזמין, לרבות החתמת דרכונו של העובד במועד כניסתו ויציאתו מן הארץ, קליטת העובד בשדה התעופה...הובלת עובד למרפאה ו/או ביקור רופא, תיקון קלקולים ותקלות במגורים, עזרה וסיוע לעובדים בהתאקלמותם במקום העבודה ובארץ...מסירת תלושי שכר.....". כן התחייבה טוטאל להעמיד לרשות עובדי היכל אדם "שירותי איש שטח תיאום וליווי" במסגרתם: "מחויבת החברה להעמיד עובד מטעמה...אשר ילווה את פעילותם של העובדים באתרי הבניה השונים ויהיה אחראי, בין היתר, בנושאים הבאים: מעקב על רישום פנקס שעות עבודה ומנוחה...מעקב אחר נוכחות העובדים באתרי המזמין, לרבות מעקב אחר רישום שעת תחילת העבודה.... מעקב אחר רישום הפסקה ומעקב אחר שעת סיום העבודה... מעקב ודיווח למזמין של ימי חופשה ומחלה ורישומם.... מעקב ודיווח למזמין לגבי רישום יומן עבודה בו ירשמו מדי יום כל הפרטים הנוגעים לעובדים...". [ד] ביום 13.9.2005 פורסם על ידי משרד התמ"ת מפי מר בראזני, מנהל אגף מדור תשלומים (מת"ש), חוזר ובו פירוט והבהרה למספר סוגיות הנוגעות לנוהל. בתוך כך, הובהרה גם כוונת הנוהל באשר לדרישה, כי התאגיד המורשה יהא חברה למטרה אחת בלבד. ובלשון החוזר: "התאגידים הינם תאגידי S.P.C (sole purpose corporation), קרי, חל עליהם איסור לעסוק בכל עיסוק אחר מלבד העסקת עובדים זרים בענף הבניין. תאגיד המעניק שירותי קרקע לתאגיד אחר או תאגיד המשמש כקבלן משנה באתר בניה מפר את תנאי הרשיון וצפוי לשלילתו". [ה] ביום 13.12.2005, הודיע המשיב (להלן: הממונה) לתאגידים, כי הוא שוקל שלא להאריך את הרישיונות וההיתרים שבידן, גם לשנת 2006. זאת בשל העובדה שלטעמו, הסכם שירותי הקרקע שנכרת ביניהן הנו שלא כדין בהיותו מפר את אחד מתנאי הסף לקבלת רישיון להעסקת מהגרי עבודה, כאמור לעיל, והוא שהתאגיד יעסוק בהעסקת עובדים זרים בלבד. הוסיף המשיב ביחס להיכל אדם, כי עולה החשד שהיא למעשה "פיקציה שנועדה לעקוף את ההגבלה החלה על תאגידים באשר למספר העובדים על ידם" [כך במקור - ס.א.]. כן הציג הממונה בפני "היכל אדם" מספר מקרים בהם עובדיה אשר ביקשו להגיש תלונות אל נציב הקבילות לענייני עובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה הציגו עצמם כעובדי "טוטאל". אולם לאחר עיון בתלושי משכורתם הסתבר כי למעשה הנם עובדי "היכל אדם" אשר לא היו מודעים לדבר. מסכם הממונה דבריו וקובע: "מהאמור לעיל עולה לכאורה כי התאגידים "טוטאל" ו - "היכל אדם" הינם למעשה תאגיד אחד, או לחילופין, תאגידים קשורים הפועלים בתיאום מלא ביניהם, על כל המשתמע מכך". התאגידים הוזמנו להשמיע טענותיהם בכתב במסגרת הליך שימוע, ביחס לכוונת הממונה שלא לחדש את רישיונותיהם, וכך עשו. [ו] ביום 11.1.2006 שלח מר ברזאני לתאגידים מכתב ממנו הוברר, כי לכל אחד מן התאגידים הוקצתה מכסה בת 37 עובדים חדשים מחו"ל, אולם לאור התקיימותם של הליכי השימוע מוקפא הליך ההקצאה. [ז] לאחר תום הליכי השימוע הודיע הממונה לתאגידים, ביום 15.1.2006, בין היתר, כדלקמן: "לא השתכנעתי כאמור בתשובותיכם כי אין כל קשר בין התאגידים "למעט" אותו הסכם לאספקת שירותי קרקע. כאמור לעיל, הסכם זה רחב מדי ויש בו כדי לטשטש את הגבולות שאמורים להיות ברורים בין שני התאגידים...למותר לציין, כי טשטוש הגבולות בין התאגידים מאפשר לעקוף הגבלות מהותיות שנקבעו לתאגידים, ובכלל זה, הגבלה בדבר המספר המרבי של עובדים זרים שכל תאגיד רשאי להעסיק (700). כמו כן, הקשר ההדוק מאפשר לתאגידים הקשורים ביצוע תאומים בכל הקשור למחירי השירות שהם נותנים ולשכר המוצע לעובדים, דבר המנוגד לערכי היסוד של שיטת התאגידים שהינם תחרות חופשית בין התאגידים השונים ומניעת קרטלים...". לפיכך, ועל אף שלדעת הממונה ראוי היה לשלול את ההיתרים המיוחדים של התאגידים החליט הממונה, לפנים משורת הדין "להעניק לכם הזדמנות נוספת לתקן את הראוי תיקון, ולהסתפק בסנקציה חמורה הרבה פחות". התאגידים התבקשו לבטל לאלתר את הסכם שירותי הקרקע, ונשללה מכל אחד מהם הזכות להביא ארצה 37 עובדים זרים חדשים מחו"ל - המהווים כאמור את חלקם במכסת 1200 מהגרי העבודה החדשים שהקצתה ממשלת ישראל לתאגידים המורשים לשנת 2006. יוטעם, כי לא נעשה כל שינוי במכסת העובדים הזרים שנמצאים כבר בארץ ושהותר לתאגידים להעסיק מלכתחילה (700 עובדים לכל תאגיד). התאגידים לא הסכינו עם החלטת הממונה האמורה וחזרו ופנו אליו בטענה, כי החלטותיו התקבלו שלא כדין. ביני לביני הודיעה מנכ"ל חברת היכל אדם, גב' אביבה בוסני, לטוטאל, במכתב מיום 19.1.2006, כי לאור החלטת הממונה האמורה היא מבקשת להפסיק את הסכם שירותי הקרקע שנחתם בין התאגידים. טוטאל מצידה הודיעה לממונה, כי היא תפעל לקבלת הודעת הביטול של היכל אדם וליישומה, לא יאוחר מיום 15.2.2006. [ח] הממונה שב ושקל את עמדתו, ובמכתב מיום 12.2.2006 הודיע לתאגידים, כי אינו רואה לשנות מהחלטתו הראשונה, מיום 15.1.2006, ומכאן הערעורים שבפנינו. טענות הצדדים בערעור [4] לוז טענותיה של טוטאל באלה: החלטת הממונה והסנקציה הכלולה בה ניתנה ללא סמכות משמדובר בסמכות ענישה ולא במתן היתר או סיוגו; ההחלטה הינה שגויה לגופה שכן לא נפל פסול בהסכם למתן שירותי קרקע. הסכמים ממין אלה לא נאסרו בדין ותכליתם להיטיב עם העובדים הזרים, וממילא בוטל ההסכם; הסנקציה עליה החליט הממונה הינה בלתי סבירה ובלתי מידתית באורך קיצוני ונפלו בקבלתה פגמים מינהליים שונים; הסנקציה הסבה לטוטאל נזק כלכלי ותדמיתי קשה; טוטאל והיכל אדם אינם תאגידים קשורים; החלטת הממונה פגעה באינטרס ההסתמכות של טוטאל משמלכתחילה חודש רשיונה לשנת 2006 מבלי שנקבע בו סייג כלשהו; מדיניות משרד התמ"ת לוקה באפליה שכן אף תאגידים אחרים התקשרו ביניהם בהסכמים דוגמת זה שבו התקשרה טוטאל והתנהלותן זו לא גררה אחריה סנקציה. במסגרת סיכומי תשובה לטענות המדינה הוסיפה והציגה טוטאל, בין היתר, את הפגמים בהם לוקה, לטעמה, שיטת גביית האגרות הנוגעת להעסקתם של מהגרי עבודה בישראל. לוז טענותיה של היכל אדם זהה במידה רבה לזה של טוטאל, אולם היא מוסיפה טיעונים אלה: דבר קיומו של ההסכם למתן שירותי קרקע הובא לתשומת ליבו של הממונה במועד מוקדם לזה שבו הודע לה על השימוע, וזאת במסגרת בקשה להעברת הבעלות בה. הממונה לא מצא להסב את תשומת ליבה לפגם שנפל לשיטתו בהסכם; הממונה חזר והדגיש גם ביחס להיכל אדם, כי נאסר על תאגיד מורשה לספק שירותי קבלנות כוח אדם לתאגיד אחר. דא עקא שהיכל אדם לא סיפקה שירותים אלה כלל אלא קיבלה מאת טוטאל שירותי קרקע; הסנקציה שהוטלה הינה שרירותית ונעדר לטעמה קשר בין הפגם שנפל בהתנהלותה לבין שלילת האפשרות להביא מהגרי עבודה חדשים לישראל זאת, שעה שעל פי ההיתר היא עודנה רשאית להעסיק 700 עובדים זרים. המדינה בטיעוניה האריכה בתיאור השתלשלות העניינים הנוגעת לעניין, וחזרה בפרוטרוט על עמדת הממונה בהחלטותיו. כמו כן, טענה כי עניין לנו בהפעלת ביקורת שיפוטית על החלטה של רשות מינהלית מוסמכת. משכך, עלינו להיזקק אך לשאלה האם ההחלטה ניתנה בגדריו של מתחם הסבירות והמידתיות. לטעמה של המדינה, התשובה על כך היא בחיוב. לשיטתה, החלטתו של הממונה מבוססת על שיקולים ראויים של מדיניות הגברת האכיפה של שיטת התאגידים המורשים. דיון והכרעה תכלית שיטת התאגידים המורשים והסכם שירותי הקרקע [5] בדו"ח הצוות הבינמשרדי, בראשותה של הגב' יעל אנדורן, לתכנון אופן מתן זיכיונות להבאתם לישראל והעסקתם הזמנית של עובדים זרים, נכתבו הדברים הבאים היפים לענייננו: "...שיטת ההעסקה הנוכחית (שנהגה טרם שיטת התאגידים - ס.א.) כובלת בפועל את העובד הזר למעסיקו הספציפי...בכך נמנעת תחרות בין המעסיקים על העסקת העובד, תחרות שתשפר את תנאי שכרו ותביא בעקיפין לייקור עלות העסקתו. יש לקבוע מנגנון כלכלי, שיאפשר לכוחות השוק לקבוע את עלות העסקתם של העובדים הזרים... יש לאפשר למעסיקים להתחרות ביניהם על מכסת העובדים הקיימת בענף, כך שהועבד הזר יבחר לעבוד אצל מי שיהיה מוכן לשלם על כך את המחיר הגבוה ביותר בהתאם לעקרונות הכלכליים הבסיסיים ביותר....". נוסיף על האמור, כי הבריח התיכון של שיטת התאגידים המורשים הוא הרצון להבטיח, כי לכל עובד זר תהא 'כתובת' אחת, אשר עליה תוטל הדאגה להבטחת תנאי עבודתו ורווחתו על פי הדין. התאגידים שבפנינו ביטלו את הסכם שירותי הקרקע שנכרת ביניהם אולם טענו בהרחבה, כי בהתקשרות ביניהם לא נפל כל פסול וכי אף היה בו משום תועלת למהגרי העבודה שהעסיקו. אין בידינו לקבל טענות אלה. לטעמנו, נפל גם נפל פסול רב פנים בהתנהלות התאגידים. כך, הסכם שירותי הקרקע מנע, הלכה למעשה, תחרות באשר לגיוס מכסת מהגרי העבודה שיועסקו, והתנאים שיובטחו להם. נוסיף, כי לו צעדנו כברת דרך נוספת בדרכם של התאגידים שבפנינו, הרי שהיינו עלולים להגיע לתוצאה שיש בה כדי לסכל את תכלית שיטת התאגידים, ולפיה תאגיד מורשה אחד יכול שיספק שרותי קרקע לכלל התאגידים המורשים. לאמור, בפועל יועסקו כל מהגרי העבודה אצל מעסיק יחיד ובכך יושב, הלכה למעשה, הסדר הכבילה על כנו. אם כך תאמר, ברי שגם תנאי העסקת עובדים זרים והדאגה לרווחתם ימצאו חסרים. העובדה שהתאגידים ממשיכים לאחוז בעמדה לפיה לא נפל בהסכם ביניהם כל פסול וכי הוא אינו נוגד את שיטת התאגידים, לרבות הוראות חוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 והנוהל שפרסם משרד התמ"ת בחודש פברואר, 2005 מעידה, כי התאגידים לא הפנימו את המציאות הנורמטיבית החדשה שעליהם לפעול על פיה. משטר התאגידים שיווה לנגד עיניו מצב בו התאגיד המורשה הוא הוא החב בהבטחת תנאי העבודה של מהגר העבודה, ואין הוא אך בבחינת מי שהעובד רשום ברישומיו - הא ותו לא. בהסכם שירותי הקרקע המחתה היכל אדם את מרבית - שלא לאמר את כל - חבויותיה כמעסיקת מהגרי עבודה לטובת טוטאל. כך לשם המחשה, שני מהגרי עבודה שהיו רשומים במצבת כוח האדם של היכל אדם הציגו עצמם כעובדי טוטאל. על כך ענתה טוטאל, כי: "ברי כי עובדים אלה שמן הסתם אינם דוברים את השפה העברית וקיבלו בשעתו את שירותי הקרקע מאת המערערת (טוטאל - ס.א.) ובאו לפיכך רבות במגע עם עובדי השטח של המערערת, הטעו לחשוב כי הם "רשומים" אצל טוטאל". טענה זו של טוטאל היא בבחינת 'כל הפגם על רגל אחת'. היכל אדם השתחררה מכל חובותיה והייתה בבחינת 'משרד רישום', ואילו טוטאל שימשה, הלכה למעשה, המעסיק, ומה להם לעובדים שיסברו אחרת? אשר לטוטאל - זו הפרה את חובתה להוות תאגיד שעל פי תקנונו מטרתו היחידה הנה העסקת עובדים זרים בענף הבניין. מתן שירותי קרקע לתאגיד אחר אינו בבחינת פעולה נילוות להעסקת עובדי התאגיד עצמו, כטענת טוטאל, אלא בפעילות של מתן שירותים אשר נאסרה על תאגיד מורשה. זאת מתוך רצון להבטיח שכל דאגתו ועיסוקו של התאגיד המורשה ייחודו לעובדיו הוא, ושמאפייני השוק יהיו תחרותיים. במאמר מוסגר נוסיף, כי השאלה אם בפועל נפגעו זכויות של מי ממהגרי העבודה אינה מעלה או מורידה לענייננו. סיוגו של היתר מיוחד [6] בחינת הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו - 1996 הרלוונטיות לענייננו מעלה, כי הסמכות ליתן היתר מיוחד כוללת בחובה את הסמכות לקבוע את מכסת העובדים שהיתר זה חל עליה, לסייג את ההיתר ולהתנותו בתנאים. בחינת החלטת הממונה במקרה דנא מלמדת, כי הוא סייג את אפשרות התאגיד לגייס בשנה זו מהגרי עבודה חדשים מחוץ לארץ. אמצעי זה מתיישב עם תכלית החלטתו להגביר את הפיקוח על התאגידים המורשים, על-מנת להבטיח שהם מקיימים אחר תנאי ההיתר והדין ושלא צומחת בשטח תופעה של קרטליזציה שיש בה כדי לפגוע במאפייני השוק התחרותי. הנה כי כן, לא מדובר בסנקציה שרירותית, אלא בכזו שיש לה קשר ישיר לתכלית החוק. זאת ועוד זאת, אף אם מדובר באמצעי שיש בו גם מן הסנקציה, אין זה גורע מהיות האמצעי סייג על פי החוק, שהממונה היה מוסמך לקובעו. נוסיף, כי התאגידים טענו בפנינו להעדר זיקה בין הפגם שנפל בהתנהלותם לבין ההחלטה למנוע מהם דווקא את קבלת חלקם במכסת העובדים החדשים שהתירה הממשלה להביא ארצה בעוד שההיתר להעסיק מהגרי עבודה המצויים כבר בישראל הותר על כנו. על כך השיב הממונה בשניים אלה: ראשית, בסמכותו היה לשלול מן התאגידים את ההיתר המיוחד כולו, אולם הוא בחר באמצעי פחות בחומרתו. שנית, הבחירה למנוע מהתאגידים להביא עובדים חדשים מחו"ל נובעת מן ההנחה, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטת הממונה מיום 12.2.2006, "כי עובדים זרים המגיעים מחו"ל הינם חלשים וחשופים לפגיעה יותר מעובדים זרים ותיקים בישראל, כי הם מודעים פחות לזכויותיהם וניתנים לניצול בקלות יחסית גם בטרם הגעתם לישראל וגם בהיותם במדינתנו. היות וכך, מוטלת ביתר שאת חובה על יחידת הסמך לפקח מקרוב ולדרוש מידה מיוחדת של ניקיון כפיים ממעסיקים המביאים עובדים אלה מחו"ל....אי לכך, במקום בו תאגידים לא צייתו להנחיות הממונה בנושא מהותי כגון במקרה דנן, אין זה ראוי שאותם תאגידים יורשו להביא מחו"ל עובדים "טריים" אלו. לאור האמור, הגבלת האפשרות להבאת עובדים מחו"ל אינה סנקציה שרירותית בנסיבות העניין". נימוק זה אינו נימוק זר ועל כן אין אנו רואים להתערב בו, מה גם שאכן הסיכון עליו מצביע הממונה התממש במקרה שבפנינו בו שני עובדים 'חדשים' טעו לחשוב שמעסיקם הוא התאגיד שנשכר למתן שירותי קרקע. הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה [7] החלטת הממונה הנה החלטה לפי דין של רשות מינהלית מוסמכת. אופי הביקורת השיפוטית על החלטות ממין אלה נעשית בהתאם לכללי המשפט המינהלי. הלכה מושרשת היא, כי בית דין זה לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אלא עליו לבחון האם ההחלטה מגשימה את התכלית שלשמה ניתנה לרשות הסמכות וכי היא מצויה במתחם הסבירות, הינה מידתית, אינה מונעת משיקולים זרים ועוד. כפי שצוין לעיל, הממונה מצא כי התאגידים הפרו את תנאי ההיתר באופן מהותי. חרף זאת נקט הממונה באמצעי הנופל בחומרתו מזה של שלילה כוללת של ההיתר. הממונה ערך לתאגידים שימוע כדין ולפנים משורת הדין עיין שנית בהחלטתו. לפיכך, נחה דעתנו כי לא נפלו בהחלטות הממונה פגמים ממין הפגמים המצדיקים התערבותנו בהחלטתו. הממונה שקל שיקולים הצריכים לעניין. הוא אפשר לתאגידים לשטוח טענותיהם בפניו כדבעי. החלטת הממונה הינה מידתית ואינה גורפת. בהגיענו למסקנה זו לא נעלם מעמנו הנזק לו טוענים התאגידים. עם זאת, איננו סבורים, כי הנזק הנטען עולה על התועלת שבפיקוח קפדני על התנהלותם של התאגידים המורשים והקפדה על כך שלכל עובד יהיה מעסיק אחד בלבד והתאגידים יפנימו את מאפייני משטר התאגידים החדש. [8] עם זאת, מוצאים אנו להעיר כי ראוי שגם הממונה יקפיד הקפדה יתרה על נהלי עבודת היחידה בראשה הוא עומד. בתוך כך, לא קיבלנו תשובה מספקת לשאלה כיצד זה הומצא הסכם שירותי הקרקע לממונה במסגרת בקשת אחד התאגידים לשינויים בבעלות ולא זכה להתייחסות המתבקשת. כך ראוי לשקול בשנית האם מקום בו מתנהל הליך שימוע לתאגיד, יש הצדקה לחדש את ההיתר שניתן לו ללא תנאי, כפי שנעשה במקרה דנן. למען הסר ספק נעיר, כי אין באמור כדי לפגוע בתוקפה של החלטת הממונה שהיא ראויה בעינינו להתאשר מטעמיה. [9] משמצאנו לדחות את העתירות לגופן מתייתר הצורך להידרש לבקשות התאגידים למתן סעדים זמניים והן נמחקות בזאת. [10] סוף דבר - לאור כל האמור לעיל הערעורים נדחים. הבקשות לסעדים זמניים נמחקות. בנסיבות העניין ומשהעותרות מצאו להביא עניינן בפני לא פחות משלוש ערכאות בו זמנית, הרינו רואים לנכון לחייב כל אחד מהתאגידים לשלם למדינה בתוך 45 ימים מיום מתן פסק דין זה 15,000 ₪ הוצאות. לא ישולמו ההוצאות במועד יתווספו להן הפרשי הצמדה וריבית כדין. בשולי הדברים נעיר, כי מצטרפים אנו גם להערת כב' נשיאת בית המשפט החוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד, במסגרת עת"מ 386/06 באשר להתנהלות התאגידים בפני הערכאות. חברות כוח אדםעובדים זרים